פסקי דין על ח"כ יורי שטרן | פסקי דין על האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות

7054/97 בג"צ     11/03/1999




בג"צ 7054/97 ח"כ יורי שטרן נ' האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ ‎7054/97

בפני
: כבוד השופט א' מצא

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופטת ד' ביניש
העותרים: ‎1. ח"כ יורי שטרן

‎2. אגודה לזכויות עובדי בריאות עולים
‎3. אידה ולטר ‎4. גלינה פיסמן
‎5. בוריס גוליק
‎6. לודמילה איסחקוב
נגד
המשיבים: ‎1. האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות

‎2. מנכ"ל משרד הבריאות
‎3. משרד הבריאות ‎4. שר הבריאות
התנגדות לצו על-תנאי
תאריכי הישיבות: ד' באב תשנ"ח (‎27.7.98)
א' באדר תשנ"ט (‎17.2.99)

בשם העותרים: עו"ד זאב פרבר
בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל
פ ס ק - ד י ן

השופט א' מצא
:

עניינה של עתירה זו - שהוצא בה צו-על-תנאי - בהחלטת המשיבים, כי ההכרה בכשירותם של מי שהוכשרו למקצועות סיעוד רפואי בחוץ-לארץ, לעסוק במקצוע אחות מעשית בבתי-חולים ובמרפאות בישראל, תותנה, החל מיום ‎15.3.95 ואילך, בעמידה בבחינות ממשלתיות הנערכות על-ידי אגף הסיעוד במשרד הבריאות.
‎2. העותרים מייצגים את עניינם של עשרות אחיות מוסמכות ומעשיות (ו"אחות" לענייננו גם "אח" במשמע), מקרב העולים החדשים, שרכשו את הכשרתם המקצועית בארצות מוצאם. רובם ככולם עלו לישראל מחבר המדינות בשנות התשעים הראשונות, קיבלו היתרים זמניים לעסוק כאחיות מעשיות ונקלטו בעבודה בבתי-חולים ובמרפאות. בהיתרים הזמניים שהונפקו עד יולי ‎1993 לא צוינו מועדי פקיעתם. עם קביעתו (ביולי ‎1993) של נוהל חדש, שחייב ציון מועד הפקיעה על גבי כל היתר זמני, הודיע משרד הבריאות לכל המוסדות הרפואיים, ובהודעות אישיות גם לבעלי ההיתרים הזמניים, כי תוקפם של היתרים זמניים שלא צוין בהם מועד פקיעתם, יפוג ביום ‎30.6.96. בהחלטתם מיום ‎8.1.95 קבעו המשיבים, כי המשך העיסוק וההעסקה של אחיות מעשיות, שרכשו את הכשרתם בחוץ-לארץ ושקיבלו היתרים זמניים לעסוק כאחות מעשית בישראל, מותנה בעמידה בבחינה הממשלתית. נקבע כי הסדר זה ייכנס לתוקף ביום ‎15.3.95, ואולם בעלי היתרים זמניים הורשו להמשיך בעבודתם עד יום ‎30.6.96. משחלף המועד המוארך הופסקה העסקתם של מועמדים, שעד למועד זה לא עמדו בבחינה.

‎3. על רקע זה הוגשה העתירה. עד שאתייחס לטענות העותרים ולעמדת המשיבים, אקדים ואעמוד על חיובי הדין.

(א) העיסוק במקצועות הסיעוד (בכללם "אחות מוסמכת" ו"אחות מעשית") בבתי החולים ובמרפאות בישראל מוגבל למי שהורשו לעסוק במקצועם; אך כאחות מעשית מותר לעסוק גם על-פי היתר זמני.

תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א‎1981- (להלן: תקנות צוות סיעודי), מגדירות את המבחנים לכשירות המועמדים ואת דרך הרישוי לעיסוק במקצועות הסיעוד במרפאות. תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט‎1988- (להלן: תקנות העוסקים בסיעוד), קובעות הסדרים זהים ביחס לעוסקים במקצועות הסיעוד בבתי החולים. עובד סיעוד המורשה לעסוק במקצועו במרפאה הוא מי שנרשם, בידי מי שהוסמך לכך על-ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות, בפנקס סגל סיעוד. עובד סיעוד המורשה לעסוק במקצועו בבית-חולים הוא מי שנרשם בפנקס המורשים, המנוהל על-ידי האחות הראשית הארצית. זכאי להירשם כמורשה הוא מי שמקיים שלוש דרישות במצטבר: האחת, רמה מסוימת של השכלה בסיסית שנרכשה במוסד חינוך מוכר בישראל, או המצאת אישור משרד החינוך והתרבות על השכלה כללית שוות-ערך לרמה הנדרשת (כך, למשל, הרמה הנדרשת לאחיות מוסמכות היא תעודת בגרות, ולאחיות מעשיות - עשר שנות לימוד); השניה, הכשרה מקצועית בלימודי סיעוד, במוסד מוכר בישראל ובהתאם לתכנית לימודים שנקבעה על-ידי אגף הסיעוד במשרד הבריאות; והשלישית, עמידה בבחינות ממשלתיות במקצוע המבוקש, אותן עורך אגף הסיעוד.

(ב) ביחס להכרה בכשירות מועמדים, שרכשו את הכשרתם למקצועות הסיעוד מחוץ לישראל, נקבע הסדר מיוחד. בתקנה ‎5(ד) לתקנות צוות סיעודי, המתייחסת למועמדים לעיסוק במקצועות הסיעוד במרפאות, נקבע לעניין זה כי

"(ד) המנהל רשאי להכיר בתעודה שניתנה מחוץ לישראל כהוכחה מספקת על השכלה בסיעוד, בתנאים או בסייגים או בלעדיהם, ולקבוע בחינות מיוחדות ותקופת אימון מיוחד למי שרכש את השכלתו בסיעוד מחוץ לישראל".
בדומה, תקנה ‎11 לתקנות העוסקים בסיעוד מורה, ביחס למועמדים לעיסוק במקצועות הסיעוד בבתי החולים, כי

"‎11. על אף האמור בתקנות ‎6 עד ‎8, רשאית האחות הראשית לרשום בפנקס במדור המתאים מי שקיבל הכשרתו בסיעוד בחוץ לארץ, במוסד שהכירה בו האחות הראשית, וניתנה לו דיפלומה שהאחות הראשית הכירה בה ובסוגה, ובלבד שרשאית האחות הראשית להתנות רישום כאמור בעמידה בבחינות מיוחדות, בתקופת אימון מיוחדת, או בהכשרה מקצועית שקבעה".
מן האמור עולה, כי לעניין החיוב לעמוד בבחינות הממשלתיות מבחינות התקנות בין מי שרכש את השכלתו הכללית והמקצועית בישראל לבין מי שהוכשר למקצוע סיעודי בחוץ לארץ. ביחס לראשון, העמידה בבחינות מהווה חובה מוחלטת, והוא יוכל להיכלל בפנקס המורשים לעסוק במקצוע הסיעודי לו הוכשר, רק אם עמד בבחינות אלו. ואילו ביחס לשני, חיובו לעמוד בבחינות נתון לשיקול-דעתם, לפי העניין, של המנהל הכללי או האחות הארצית הראשית. בידם הסמכות להכיר בכשירות המועמד גם ללא תנאי, או לתלות את ההכרה בה בתנאים, כחיוב לעמוד בבחינות, תקופת אימון מיוחדת, או הכשרה מקצועית נוספת.

(ג) נושא אחרון הטעון הסבר הוא עניין הענקתו של היתר זמני לעיסוק כאחות מעשית. על-פי האמור בתקנה ‎12(2) לתקנות צוות סיעודי רשאי המנהל
"(‎2) לתת היתר לאזרח ישראלי או לתושב ישראל, המבקש רישום כאחות מוסמכת, לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, עד להשלמת ההליכים ומילוי התנאים הדרושים לרישומו בפנקס בהתאם למעמדו המקצועי".
כיוצא בזה, לפי תקנה ‎15 לתקנות העוסקים בסיעוד, האחות הראשית רשאית להעניק היתר זמני לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, למי שהוא אזרח ותושב ישראל, אשר ביקש להירשם בפנקס המורשים כאחות מוסמכת, והציג מסמכים המעידים כי הוא בעל הכשרה של אחות מעשית לפחות, או ביקש רישום כאחות מעשית או מיילדת. מי שקיבל היתר זמני יוכל לעסוק כאחות מעשית עד השלמת ההליכים, או מילוי התנאים שקבעה האחות הראשית, לרישומו בפנקס, הכול לפי קביעת האחות הראשית.

‎4. בעתירה נטען, שכאשר ניתנו לעותרים ההיתרים הזמניים הובטח להם, כי לאחר תקופת ניסיון בעבודה בארץ יהיו הם זכאים (מבלי למלא דרישות נוספות) להכרה כמורשים לעסוק בישראל כאחיות מעשיות, וכי רק אלה מביניהם אשר יבקשו (על יסוד ההכשרה המקצועית שרכשו בחוץ-לארץ) להכיר בהם כמורשים לעסוק בארץ כאחיות מוסמכות, יידרשו לעמוד בבחינה הממשלתית. בהחלטה להטיל עליהם חובה להיבחן יש, לטענת העותרים, משום הפרת הבטחה שלטונית שניתנה להם, וכן משום פגיעה בלתי-מוצדקת בזכות היסוד שלהם לחופש העיסוק. כן טענו, כי החלת ההחלטה עליהם לוקה בחוסר סבירות. רבים מהם, שבעקבות קבלת ההיתרים הזמניים נקלטו בעבודה בבתי-חולים ובמרפאות, מילאו את תפקידיהם בהצלחה רבה. הממונים עליהם, שהיו שבעי-רצון מתיפקודם, ביקשו להמשיך להעסיקם. אך חיובם לעמוד בבחינה כתנאי להמשך העסקתם, אילץ את הממונים עליהם לפטרם. עוד טענו העותרים, כי חלק מבעלי ההיתרים הזמניים שנקלטו בעבודה, זכו להירשם בפנקס המורשים לפני ההחלטה החדשה, ובכך נחלצו מחובת העמידה בבחינה הממשלתית. בנסיבות אלו, החלת החובה האמורה עליהם, בהיעדר טעם להבחנה בינם לבין אחרים, מפלה אותם לרעה.

‎5. בתצהיר התשובה לעתירה פורטו הרקע העובדתי והשיקולים, שעל יסודם החליטו המשיבים לחייב בבחינה ממשלתית גם מועמדים לעיסוק כאחות מעשית. המשיבים כפרו בטענה, כי הבטיחו למועמדים שקיבלו היתרים זמניים שלא יידרשו להיבחן. עם זאת הודו, כי חלק מבעלי ההיתרים הזמניים נרשמו בפנקס המורשים, בטרם נתקבלה ההחלטה האחרונה, מבלי שנדרשו להיבחן. ומן התיאור המובא בתצהיר התשובה אכן עולה, כי ההחלטה לחייב את כל המועמדים לעמוד בבחינה הממשלתית, היתה פרי התפתחות יחסית מאוחרת.

בתצהיר התשובה הוסבר, שעם הגידול הניכר בעלייה מחבר המדינות, בראשית שנות התשעים, גדל מספר העולים שפנו למשרד הבריאות בבקשות להכרה בכשירותם לעסוק במקצועות הסיעוד. מלכתחילה, ומתוך רצון לסייע בקליטה מהירה של הפונים, אמנם נטו המשיבים להסתפק בתהליך בדיקה מקוצר של כשירות המועמדים לעיסוק כאחיות מעשיות. לפיכך הסתפקו בבדיקת הדיפלומות ופנקסי העבודה של המועמדים, ועל יסוד זה העניקו להם היתרים זמניים. דא עקא, שכעבור זמן הוברר למשיבים, כי בין המכללות השונות, בהן למדו המועמדים, יש פערים ניכרים בכל הנוגע לתקופות הלימוד ותכניות הלימודים, וממילא ברמת ההכשרה המקצועית של בוגריהם, שבפועל נשאו תארים זהים. המחשבה ששלטה עד אז, כי התואר ‎medsestra וכן התואר ‎feldsher מעידים על הכשרה ברמה שוות-ערך להכשרתה של אחות מעשית בישראל, נתגלתה כמוטעית. לנוכח גילויים אלה, הוחלט (ביולי ‎1993) להגביל את תוקפם של ההיתרים הזמניים לתקופות מוגדרות. בהיתרים זמניים חדשים ננקב מועד הפקיעה, ואילו ביחס להיתרים שהוצאו קודם לכן הוכרז, והודע לכל הנוגעים בדבר, כי תוקפם יפקע ביום ‎30.6.96. המשך עבודתם של המועסקים כאחיות מעשיות, בהתאם להיתרים הזמניים, לא הופרע. עם זאת הובהר להם, כי המשך העסקתם מותנה בכך שבמהלך שלוש השנים הבאות מוטל עליהם לעמוד בבחינה הממשלתית. בשנת ‎1994 גילו המשיבים, כי בעשרות מקרים הוצגו על-ידי המועמדים דיפלומות מזויפות. הבירורים העלו, כי בכמה מקומות בחבר המדינות יש שיטות ידועות לרכישת דיפלומות מזויפות. כך, למשל, הוברר, כי בסיוע עובדים או בוגרים של מכללות מסוימות, ניתן לרכוש דיפלומות מזויפות שעל-פניהן נראות כאמיתיות, בהיותן ערוכות על גבי טפסים אותנטיים ונושאות חותמות ומספרים כמקובל בדיפלומות אמיתיות של המוסד. גילוי הזיופים חיזק את המשיבים בצדקת מסקנתם, כי השמירה על בריאות הציבור ועל שלום החולים מחייבת לקבוע אמת-מידה אובייקטיווית להערכת כישוריהם המקצועיים של המועמדים.

‎6. בפתח הדיון לפנינו, בישיבת יום ‎27.7.98, שאלנו את באת-כוח המשיבים, אם ניתן לבדוק דרכים למיתון הפגיעה הנגרמת מהחלתו הרטרואקטיווית של החיוב לעמוד בבחינה הממשלתית גם על בעלי היתרים זמניים שנקלטו בעבודה כאחיות מעשיות בבתי-חולים ובמרפאות ושהוכיחו את כישוריהם המקצועיים במשך תקופה מתקבלת על הדעת. באת-כוח המשיבים נזקקה לשהות נוספת לבדיקת עמדתה בנושא זה, ולבקשתה דחינו את המשך הדיון בעתירה.

בהודעה משלימה בכתב מטעם המשיבים פורטו מסקנות הבדיקה הנוספת שנערכה על-ידי האחות הארצית הראשית. בגדר מסקנות אלו הציעו המשיבים שתי הקלות ביחס להיקף תחולתה של חובת העמידה בבחינה: הקלה אחת קובעת, כי מועמד שיוכיח, שעל-פי ההיתר הזמני עסק כאחות מעשית בבית חולים מוכר או במרפאה מוכרת במשך שש שנים רצופות לפחות, יהיה זכאי, מבלי לעמוד בבחינה, להירשם בפנקס המורשים כאחות מעשית; ובלבד שיוכיח, בתצהירים של הממונים עליו, כי מילא את תפקידו לשביעות רצונם ועסק בצורה בטוחה בחלוקת תרופות ומתן דם לחולים. ההקלה השניה מתייחסת למועמד, שעל-פי היתר זמני עסק כאחות מעשית במוסד מוכר פחות משש שנים, אך לא פחות משנים-עשר חודשים ברציפות. מועמד כזה יהיה זכאי להירשם בפנקס כאחות מעשית בציון הגבלה האוסרת עליו לעסוק בחלוקת תרופות ומתן דם.

בעקבות דין-ודברים נוסף, במסגרת המשך הדיון לפנינו בישיבת יום ‎17.2.99, הודיעה באת-כוח המשיבים על הסכמת המשיבים להקלה נוספת, והיא, כי גם מועמד שעל-פי ההיתר הזמני עסק כאחות מעשית בבית-חולים מוכר, במשך שלוש שנים רצופות לפחות באותו מוסד רפואי, ומילא את כל התנאים האחרים לפטור מחובת בחינה המוטלים על מועמד שעבד שש שנים רצופות, יהיה זכאי להירשם בפנקס המורשים כאחות מעשית. לקראת סיום הדיון בעתירה הגישה באת-כוח המשיבים נוסח של נוהל חדש בכתב, המפרט את התנאים לכל שלוש ההקלות שצוינו, והודיעה כי הנוהל החדש יפורסם על-ידי המשיבים.

להלן ההודעה, הכוללת את נוסח הנוהל החדש:

"‎1. המשיבים יפרסמו בחוזר מינהל הסיעוד ובשני עיתונים יומיים בשפה העברית ובשפה הרוסית את הנוהל שיפורט להלן:

א. המבקשים לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, אשר יוכיחו כי עסקו בסיעוד על-פי ההיתר הזמני, בבתי חולים המוכרים על-פי פקודת בריאות העם, ‎1940, או במרפאות של קופות החולים המוכרות על-פי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד‎1994-, במשך שש שנים רצופות לפחות, יהיו זכאים להירשם בפנקס כאחות מעשית, ובלבד שימציאו תצהיר של האחות הראשית (שהינה אחות מוסמכת) או המנהל הרפואי של המוסד הרפואי, המעיד על:

‎1. תקופת העסקת מבקש הרשיון
‎2. עיסוקו בסיעוד לשביעות רצון המצהיר
‎3. עיסוקו בחלוקת תרופות ומתן דם ומוצריו בצורה בטוחה לחולים.
‎2. המבקשים לעסוק בסיעוד כאחות מעשית, אשר יוכיחו כי עסקו על-פי ההיתר הזמני, בבית חולים המוכר על-פי פקודת בריאות העם, ‎1940, במשך שלוש שנים רצופות לפחות באותו מוסד, יהיו זכאים להירשם בפנקס כאחות מעשית, ובלבד שימציאו תצהיר של האחות הראשית, שהינה אחות מוסמכת, המעיד על:

‎1. תקופת העסקת מבקש הרשיון
‎2. עיסוקו בסיעוד לשביעות רצון המצהיר
‎3. עיסוקו בחלוקת תרופות ומתן דם ומוצריו בצורה בטוחה לחולים.

‎3. המבקשים לעסוק בסיעוד, אשר יוכיחו כי עסקו בסיעוד בבתי חולים מוכרים או במרפאות של קופות החולים המוכרות, כמפורט בס"ק א' לעיל, על-פי ההיתר הזמני, לפחות ‎12 חודשים ברציפות, יהיו זכאים להירשם בפנקס כאחות מעשית עם הגבלה של איסור חלוקת תרופות ומתן דם ומוצריו. על-מנת להתיר המגבלה הנ"ל, יהא עליהם לעמוד בהצלחה במבחן ממשלתי, שעיקרו: עיסוק בתרופות, דם ומוצריו, חשבון רפואי.
‎4. המבקשים לעסוק בסיעוד, אשר עסקו בסיעוד במוסדות כאמור לעיל בהיתר זמני, ואשר עבדו במוסדות המפורטים בס"ק א' לעיל, במשך פחות מ‎12- חודשים, יידרשו לעמוד בבחינות הממשלתיות המלאות כתנאי לקבלת הרשיון".
‎7. השאלה היחידה שעוררה העתירה, ושנראתה לנו ראויה לבירור, היתה, אם החלטת המשיבים להטיל את חובת העמידה בבחינה, ללא כל הבחנה, על כל בעלי ההיתרים הזמניים, יכולה להיחשב כהחלטה סבירה. ראינו קושי בהחלת החלטה זו גם על אלה מבין בעלי ההיתרים הזמניים, שנקלטו בעבודה במוסדות הרפואה ושבמהלך תקופה שנמשכה שנים אחדות ברציפות מילאו את תפקידם בהצלחה ולשביעות-רצון הממונים עליהם, המעוניינים בהמשך שירותם. אכן, בעמדתו של המוסד הרפואי המעסיק אין, בשום מקרה, כדי להכריע את הכף. אך כאשר מדובר בעובד שבמשך תקופה ארוכה (שנים אחדות) מילא את תפקידו המקצועי בהצלחה, מן הראוי לייחס משקל גם לעמדת הממונים על העובד במוסד בו הועסק. כך, ביתר שאת, כשהמדובר בהחלטה המחילה חובת בחינה באופן רטרואקטיווי רק על חלק מבעלי ההיתרים הזמניים, בעוד שבעלי היתרים זמניים אחרים נכללו בפנקס המורשים על יסוד הצלחתם בעבודה המעשית בלבד ומבלי שיידרשו לעמוד בבחינה.

לשאלה זו, שהיא היחידה שנראתה לנו ראויה לבירור, סיפקו המשיבים מענה מניח את הדעת. הנוהל החדש, שנקבע על-ידם אגב הדיון בעתירה ושתוכנו הובא לעיל, כולל הקלות משמעותיות ביחס להחלטה המקורית. במסגרת ההקלות יופטרו מחובת העמידה בבחינה בעלי היתרים זמניים, שאורך תקופת העסקתם ואיכות תיפקודם עד כה מהווים אינדיקציה מספקת להיותם בעלי כישורים מקצועיים נאותים למלא תפקידי אחות מעשית בבית-חולים או במרפאה.

‎8. בתום שמיעת הטענות הערנו לבא-כוח העותרים, כי לנוכח הנוהל החדש שגובש על-ידי המשיבים יש, לדעתנו, מקום שהעותרים ישובו וישקלו אם הם עומדים על עתירתם. לכך השיב עורך-דין פרבר, כי העותרים עומדים על מתן פסק-דין בעתירה. אתייחס, אפוא, בקצרה לטענות העותרים.

‎9. אפתח בטענתם, שבהחלטת המשיבים להטיל עליהם חובת בחינה יש משום הפרת הבטחה שלטונית שניתנה להם במועד קבלת ההיתרים הזמניים. דינה של טענה זו להידחות. כשלעצמי, לא שוכנעתי שהמשיבים אמנם "הבטיחו" למקבלי ההיתרים הזמניים שלאחר תקופת ניסיון בעבודה יזכו בהכרה כמורשים לעסוק כאחיות מעשיות, מבלי שיידרשו להיבחן. האפשרות שכך נאמר למי מהמועמדים היא כה בלתי-סבירה עד שאין כלל להביאה בחשבון. מכל מקום ברור, שמתן הבטחה מעין זו חרג מגדר סמכותם של המשיבים, ודי בכך כדי להביא לדחיית הטענה. כעולה מתקנה ‎12(2) לתקנות צוות סיעודי, ומתקנה ‎15 לתקנות העוסקים בסיעוד, להענקת היתר זמני יש מטרה מוגבלת: לאפשר למועמד, המבקש להירשם כמורשה לעסוק כאחות מוסמכת, או כאחות מעשית, ושהציג מסמכים המעידים על היותו בעל הכשרה של אחות מעשית לפחות, לעסוק בפועל כאחות מעשית, עד להשלמת הליכי הטיפול בבקשתו. מתן היתר זמני אינו מקנה למועמד דבר מלבד רשות לעסוק, באופן זמני, כאחות מעשית. השאלה אם להכיר בזכאותו להירשם כאחות מעשית בפנקס המורשים, ובאיזה תנאים, אינה יכולה להיות מוכרעת מראש, במועד הענקת ההיתר הזמני, אלא רק בהשלמת הליכי הטיפול בבקשתו. כך, מן הסתם, נהגו המשיבים גם עם אלה מבעלי ההיתרים הזמניים שהוכרו על-ידם כמורשים לעסוק כאחות מעשית, מבלי לחייבם לעמוד בבחינה הממשלתית, וכך ראוי להם שינהגו גם בעתיד.

‎10. גם הטענה, שבהחלטה לחייב את המועמדים לעמוד בבחינה הממשלתית יש משום פגיעה בזכותם לחופש העיסוק, דינה להידחות. לעותרים - אין צריך לומר - יש זכות יסוד לחופש העיסוק. אך מכאן לא משתמע שהם רשאים לעסוק בכל מקצוע שנראה להם מבלי לעמוד בתנאי הסף לכניסה למקצוע. כנגד הזכות העקרונית לעסוק במקצוע מסוים ניצבת זכות הציבור שאיש לא יורשה לממש את זכותו העקרונית באופן הפוגע בערכים ובאינטרסים אחרים, של הזולת ושל הציבור. ההגבלות שמטיל הדין על העיסוק במקצוע אחות מעשית יסודן בצורך להגן על הציבור מפני עובדים שדבר כשירותם לעסוק במקצוע זה לא אושר על-ידי הרשות המוסמכת; ובכך אין שום חידוש (ראו: בג"ץ ‎3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(‎4) 778, דברי חברתי, השופטת שטרסברג-כהן, בעמ' ‎784, והאסמכתאות המאוזכרות על-ידה).

‎11. נותרה טענת העותרים, שהחלטת המשיבים להטיל חובת בחינה על בעלי היתרים הזמניים, בעוד שבעבר הוכרו בעלי היתרים כאלה כמורשים מבלי שיידרשו להיבחן, מפלה אותם לרעה. טענה זו יש לבחון על רקע הנוהל החדש שהציגו המשיבים במהלך הדיון בעתירה. ההחלטה להטיל חובת בחינה נבעה משינוי מדיניות, והעיון בתצהיר התשובה מעלה שנסיבות העניין אכן הצדיקו שינוי כזה; הן על רקע הקושי לבדוק את תכניות הלימודים, על-פיהן למדו המועמדים במכללות בחוץ-לארץ, ולהסיק מהן מסקנות ביחס לרמת הכשרתם המקצועית, והן לאור הגילויים אודות השימוש בדיפלומות מזויפות. אמנם נכון, כי החלטתם המקורית של המשיבים - שכנגדה הופנתה העתירה - היתה גורפת מדי; ובשל היותה בלתי-מידתית גרמה לפגיעה מסוימת בעקרון השוויון. אך הנוהל החדש שהציגו המשיבים תיקן פגם זה, שדבק בהחלטה המקורית. אינני מוציא מכלל אפשרות שיהיו מקרים בהם ניתן וראוי יהיה לבדוק את כשירותו של מועמד שרכש את הכשרתו המקצועית בחוץ-לארץ, על בסיס אינדיווידואלי, על-פי תקנה ‎5(ד) לתקנות צוות סיעודי או תקנה ‎11 לתקנות העוסקים בסיעוד. וחזקה על המשיבים, כי במקרים המתאימים אכן יעשו כן, אך במסגרת העתירה שלפנינו לא מתעורר צורך להכריע בעניינו של מקרה מסוים כזה.

‎12. סיכומו של דבר הוא, כי משרשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים, בדבר כוונתם לפרסם נוהל חדש, וכן את נוסח הנוהל החדש שהוצג לפנינו, יש לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה. בנסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן
:
אני מסכימה.

ש ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש
:
אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא
.

ניתן היום, כג' באדר תשנ"ט (‎11.3.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎97070540.f12








בג"צ בית המשפט העליון 7054/97 ח"כ יורי שטרן נ' האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 11/03/1999)