פסקי דין על בני קרן

1607/98 פ     30/03/2004




פ 1607/98 מדינת ישראל נ' בני קרן




בעניין:
128



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
פ
001607/98


בפני
:
כב' השופט ח. שילוני
, סגן נשיא
תאריך:
30/03/2004





בעניין
:
מדינת ישראל







המאשימה

נ
ג
ד


בני קרן


ע"י ב"כ עו"ד
ט. נדשי

הנאשם
גזר דין
הנאשם הוא רוקח במקצועו ובעל בית מרקחת. הוא הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין-1977 בכך שבסוף שנת 93 קיבל במירמה ממשרד הבטחון סך של 1,683.20 ₪ עבור מרשמי תרופות שהגיש לתשלום, למרות שסיפק רק חלק מהתרופות שבמרשמים אלה ואת היתרה החליף בבשמים או בפתקי זיכוי.
לפני מתן גזר הדין מבקש הסנגור לבטל ההרשעה בהתאם לאמור בסעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), ליתן צו מבחן או צו שרות לתועלת הציבור ללא הרשעה ולצורך כך לקבל תסקיר ק. מבחן.

אני מקבל דברי הסנגור שלאור האמור בסעיף 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב- 1982 רשאי ביהמ"ש לבטל הרשעת נאשם וליתן צו מבחן או צו שירות לעבודות של"צ ללא הרשעה גם אם הנאשם לא הודה אלא הורשע לאחר שמיעת ראיות.
הסנגור פירט בהרחבה הנימוקים מדוע הוא סבור שיש לבטל ההרשעה. עפ"י דברי ההסבר
להצעת התיקון של סעיף 192 א' הנ"ל, מוסמך ביהמ"ש לבטל את ההרשעה אם במסגרת הטיעון לעונש מובא בפני
ו מידע המצדיק להעמיד את הנאשם במבחן או לחייבו בשרות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

האפשרות להטיל עבודות של"צ ללא הרשעה נקבעה בסעיף 71 א' (ב) לחוק העונשין - 1977 ודינו כצו מבחן לפי סעיף 9 לפקודת המבחן (נוסח חדש) - 1969 שם הוסמך ביהמ"ש ליתן צו מבחן ללא הרשעה.
הלכה פסוקה היא כי פיקוח מבחן ועבודות של"צ ללא הרשעה הינן בגדר חריג יוצא דופן שכן הכלל הוא שאם הוכח ביצוע של עבירה יש להרשיע את הנאשם.


בע"פ 2083/96 של בימ"ש עליון, תמר כתב נ' מ"י (פד"י נ"ב (3) , 337) נקבע כי צו המבחן וצו השרות ללא הרשעה הם שני אמצעים לשיקומו של נאשם אך יש גורמים ושיקולים העלולים לגבור אף על שיקומו של נאשם כגון: מהות העבירה, הצורך בהרתעת הרבים ועבירה שהקורבן אינו הפרט אלא הציבור.
עוד נקבע בע"פ 2083/96 הנ"ל כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים:
א.
ההרשעה עשויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
ב.
סוג
העבירה מאפשר לוותר בנסיבות מקרה מסויים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים ומדיניות ענישה.

שקלתי טיעוני הסנגור והאמור בפסיקה הנ"ל ולא מצאתי שיש נימוק המצדיק לבטל הרשעת הנאשם. הנאשם הוא רוקח עצמאי במקצועו, ללא עבר פלילי שאינו זקוק לשיקום ואני סבור שביטול הרשעתו עשוי לפגוע באינטרס הציבורי ובאמון הציבור במערכת המשפט. חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה הוא נימוק להקל בעונש אך לא נימוק לביטול ההרשעה.
האפשרות שבעקבות ההרשעה יבוטל רשיונו של הנאשם לפרק זמן כלשהו היא רחוקה, ומכל מקום עפ"י האמור בפקודת הרוקחים תנתן לנאשם בענין זה זכות שימוע בפני
ועדה ציבורית ושם יוכל להשמיע את כל הטיעונים הרלונטים, כולל חלוף הזמן.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אני דן הנאשם כדלקמן:
א.
מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים החל מהיום והתנאי שלא יעבור העבירה שהורשע בתיק זה.
ב.
קנס כספי בסך של 8,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב-4 תשלומים שווים, חודשיים ורצופים החל מ 15.4.04 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

אם אחד מהתשלומים לא ישולם במועדו תעמוד יתרת הקנס לפרעון מידי.
זכות ערעור תוך 45 ימים.
ניתן היום ח' בניסן, תשס"ד (30 במרץ 2004) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם וסנגורו עו"ד ט. נדשי
.
ח. שילוני
, סגן נשיא
א.ג.






פ בית משפט שלום 1607/98 מדינת ישראל נ' בני קרן (פורסם ב-ֽ 30/03/2004)