פסקי דין על אמברטוט דודו | פסקי דין על אפללו דני |

634/06 פ     08/07/2008




פ 634/06 מדינת ישראל / רשות שמורת הטבע נ' אמברטוט דודו , אפללו דני




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
9



בתי המשפט



בית משפט השלום קרית גת
ת.פ
000634/06


בפני
:
כבוד השופט איל באומגרט
תאריך:
08/07/2008


1
2

3

4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22

23
24
25
26
27
28
29
30
31




בעניין
:
מדינת ישראל / רשות שמורת הטבע








המאשימה


נ
ג
ד


1 . אמברטוט דודו
2 . אפללו דני








הנאשמים


נוכחים:
ב"כ המאשימה: עוה"ד ברששת


הנאשמים בעצמם


הכרעת דין

1.
נגד הנאשם 1 הוגש כתב אישום לפיו, ביום 10.6.05, בתחנת הדלק במושב מבקיעים, עסק ביחד עם אחר, בצייד חוחיות, באמצעות רשת ללכידת ציפורים, מבלי שיהא בידו רישיון צייד, ללא היתר בעוד שהחוחית הינה חיית בר מוגנת.

עוד נטען בכתב האישום כי, ביום 26.6.05 באותו מקום, עסקו הנאשמים, ביחד עם אחר, בצייד חוחיות וציפורים נוספות באמצעות רשת ללכידת ציפורים, מבלי שיהיו להם רישיונות צייד וללא היתר,
בעוד שהחוחית הינה חיית בר מוגנת.

על פי כתב האישום, ביצעו הנאשמים עבירות בניגוד לסעיפים 2, 14 (א), 14(ב) ו-5(6) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955 (להלן: "החוק").

2.
הנאשמים מודים כי היו באזור הנטען בכתב האישום.
אולם, לטענתם, עצרו במקום לצורך תדלוק ותו לא.

3.
מטעם המאשימה העיד אבי פנחס (להלן: "פנחס").
הלה העיד כי ביום 10.6.05 שהיה יום ו' בשבוע, בסמוך לשעה 09.30, בעודו בחופשה, עשה דרכו לתחנת הדלק מבקיעים על מנת לתדלק. בעוד פנחס עושה דרכו לתחנת הדלק, התקשר אליו אבי שנטל, מנהל תחנת הדלק במבקיעים ומסר לו כי נמצא שם רכב מסוג טויוטה ובסמוך לו שניים שאת מעשיהם אינו מבין.

לפיכך, משהגיע פנחס לתחנת הדלק, ביצע בדיקת בעלות לרכב ומצא שהוא שייך לנאשם 1.
לאחר מספר דקות הבחין פנחס כי הנאשם 1 בצוותא חדא עם אחרים, מסתובבים בערוגת הורדים המצויה בתחנת הדלק. הוא ביצע התצפית במשך כשעתיים ובסוף ניגש לנאשם 1 ושאל אותו לפשר מעשיו.
הלה לא ידע להסביר לו את מעשיו בתחנת הדלק.
לפיכך, ביקש פנחס מנאשם 1 לעזוב את המקום.

לאחר שנאשם 1 עזב את תחנת הדלק, ערך פנחס חיפוש בערוגת הורדים ומצא שם רשת וחוט לבן באורך של כ- 10 – 15 מ', המוביל מערוגת הורדים אל מחוץ למתחם.
פנחס הוסיף כי נוכח נסיונו הוא ידע שהרשת משמשת לצייד חוחיות.
אולם, מאחר והמדובר ביום ו' בשבוע והוא סבר שמדובר במעידה חד פעמית הוא השליך את הרשת לפח האשפה.

4.
באשר לאירוע מיום 26.6.05 העיד פנחס כי בסמוך לשעה 17.30, הגיע פעם נוספת לתחנת הדלק במבקיעים בעניין אחר, ושם הבחין בנאשמים בערוגת הורדים.
מאחר והוא נזכר באירוע הקודם, הוא פנה אליהם על מנת לקבל הסבר למעשיהם שם.
לדברי פנחס, מסר לו הנאשם 1 שמנהל תחנת הדלק אישר את נוכחותו שם.
בירור שערך פנחס עם המתדלק במקום העלה שלא כך הם פני הדברים. לפיכך, הוא ביקש מהנאשמים לעזוב את המקום. בד בבד הודיע פנחס לפקח רשות שמורות הטבע, הלל עזרן כי הוא תפס שני ציידי חוחיות וזה מסר לו שהוא ישלח פקח למקום.

לא זו אף זו, פנחס העיד כי גם באירוע מיום 26.6.05, ראה רשת וחוט בערוגת הורדים.

5.
עד נוסף מטעם המאשימה הוא איתמר ווליס (להלן:"איתמר").
הלה העיד, כי הוא עובד ברשות שמורות הטבע והגנים כפקח איזורי.
איתמר הוסיף והעיד, כי ביום 26.6.05 התקשר אליו מנהל המרחב בסיירת הירוקה ומסר לו כי שניים עוסקים בצייד חוחיות בתחנת הדלק מבקיעים. לבקשת הממונה עליו, נסע איתמר לתחנת הדלק מבקיעים, שם ראה את הנאשמים והציג עצמו כפקח המאשימה.

איתמר, ביצע חיפוש ברכב הנאשמים ומצא שם מכסה של דלי שחור. לדבריו, מתוקף נסיונו, משמש המנסה כלי קיבול למים לצייד חוחיות.
עוד הוסיף איתמר כי לאחר שהחוחית מתקרבת למקור המים, עושה הצייד שימוש בעזרת חוט הופך את הרשת על החוחית וכך לוכד אותה.

6.
מטעם המאשימה העיד אף אבי שנטל, מנהל תחנת הדלק במבקיעים. הלה העיד כי אינו יכול לזהות את הנאשמים.
אולם, הוא סיפר כי ראה שניים מהלכים בערוגת הורדים ולאחר שעזבו את המקום ראה שהותירו אחריהם רשת אותה זרק לפח האשפה.

עוד הוא הוסיף, כי בשני המקרים שהו אותם אנשים בערוגת הורדים בין שעה לשעתיים ואין לכך כל הצדק שהרי מדובר בתחנת דלק בה מתדלקים וממשיכים הלאה.

7.
הנאשמים כפרו בכך שביקשו לצוד חוחיות. הם ציינו שאיש מעדי המאשימה לא ראה אותם עושים שימוש ברשת וכי זו הושלכה לפח.
עוד הם טענו כי אותו מכסה של פח אשפה לא היה לו יעוד כפי שנטען על ידי עדי המאשימה.

גרסת הנאשם 1 באשר להימצאותו בתחנת הדלק במבקיעים היא, כי בא לתדלק "ועל הדרך ראיתי ציפורים ועצרתי
להנות מן השירה שלהם ופתאום באתם לי" (ראו הודעתו ת/2 שורות 5 ו – 6).

הנאשם 2 טוען שהתלווה לנאשם 1 ותו לא (ראו הודעתו ת/1).

8.
גרסת הנאשם 1 באשר להימצאותו במקום בשתי ההזדמנויות כפי שהיא עולה מהודעתו (ת/2), כי "באתי לתדלק ועל הדרך ראיתי ציפורים ועצרתי להנות מהשירה שלהם ופתאום באתם לי", הגם שלא נחקר עליה מעלה, בלשון המעטה, תמיהה.
מה גם, שהנאשם 1 בכל הזדמנות שהה במקום כשעתיים והרי "להנות משירת הציפורים", אין זה סביר ששהה במקום זמן כה רב.

גם גרסת הנאשם 2 כפי שבאה לידי ביטוי בת/1, מעלה תמיהה. ויודגש כי נאשם 2 מאשר בהודעתו ת/1 כי הוא והנאשם טיילו בערוגת הורדים בתחנת הדלק ביום 26.6.05 ללא כל הסבר.

9.
לסיכום גרסאות הנאשמים 1 ו – 2 באשר לסיבת נוכחותם בערוגת הורדים בתחנת הדלק מבקיעים, הינה תמוהה וזאת בלשון המעטה.
הם לא ידעו לתת כל הסבר מתקבל על הדעת לכך שבחרו לטייל בתחנת דלק ודווקא שם החליט נאשם 1 לשהות תקופה ארוכה על מנת לשמוע את שירת הציפורים.

10.
כאמור, בשתי ההזדמנויות נמצאה בערוגת הורדים רשת מחוברת לחוט. עדות הפקח
איתמר ווליס ועדות השוטר פנחס כי הרשת משמשת לציד חוחיות מהימנה על בית המשפט.
ויובהר כי העד מר שנטל, מנהל תחנת הדלק, הדגיש בעדותו כי הוא זה שמטפח את ערוגת הורדים ולא היתה כל סיבה אחרת להימצאות הרשת שם.

11.
הנאשם 1, בכל הנוגע לאירוע מיום 10.6.05 והנאשמים 1 ו – 2 בכל הנוגע לאירוע מיום 26.6.05 שהו בערוגת הורדים ומיד לאחר שעזבו אותה נמצאה שם רשת שכאמור משמשת לציד חוחיות.

12.
ראיות המאשימה הינן ראיות נסיבתיות. השילוב של ראיות נסיבתיות מחייב שאלה תובלנה למסקנה ברורה והגיונית אחת, כדי לעמוד בנטל שמעבר לכל ספק סביר.
ראו לעניין זה ע"פ (מחוזי ב"ש) 4205/07 ביטון נ' מ"י .

כמו כן ראו ע"פ 351/80 בן ברוך נ' מ"י, שם נקבע כי ניתן לשלב מספר עובדות, אשר כל אחת מהם יכולה להיות תמימה לחלוטין, אולם צירופן יחד, מבחינה הגיונית, אינו יכול להיות תמים ומקרי.

13.
גרסת הנאשם 1 כי נכנס לתדלק וראה ציפורים ובהיותו חובב טבע, נשאר שם, אינה מהימנה בעליל.

לפיכך,
נקבע בזאת כי הרשת שנתפסה באירוע מיום 10.6.05 הינה בבעלות נאשם 1 ואילו הרשת שנתפסה מיום 26.6.05 היתה בבעלות נאשמים 1 ו – 2.
14.
סעיף 2 לחוק הגנת חיית הבר קובע:
”לא יצוד אדם צייד או חיית בר מוגנת, אלא ברישיון ציד או בהיתר על פי סעיף 3".

הדיבור "צידה" מוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן:
”לרבות עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחיה...”.

כלומר, על מנת שעבירת הצייד תתגבש, אין צורך לביצוע הצייד הלכה למעשה.
די, אם כך, במעשה שבו כוונה לפגוע בחיית בר מוגנת. זו עבירת מטרה ולא עבירת תוצאה. מטרת ההרחבה שהרחיב החוק היא להגן באופן נרחב על אוכלוסיית חיות הבר בישראל המצויה בסכנת הכחדה.

15.
בענייננו, באירוע מיום 10.6.05 הגיע נאשם 1 לתחנת דלק מבקיעים שהוא איזור האסור לצייד, כשברשותו רשת צייד ועמד שם במטרה עד אשר תילכד חוחית. לפיכך, הוא הגיע למקום וביצע מעשה מתוך כוונה לפגוע בחיית בר.
בכך התגבשו מעשיו של הנאשם 1 וממלאים תוכן את סעיפים 2, 14 (ב), ו-5 (6) לחוק.

לפיכך, מורשע הנאשם 1 בעבירה המיוחסת לו בפרק א' לכתב האישום.

באשר לאירוע מיום 26.6.05 הגיעו הנאשמים מצוידים ברשת לציד חוחיות, השליכו אותה במקום וברכבם נמצא מכסה של פח אשר משמש כמתקן מים לפתיון חוחיות. בכך ביצעו הנאשמים מעשה מתוך כוונה לפגוע בחית בר.

מעשיהם של הנאשמים חרגו מעבר להצטיידות גרידא.

אשר על כן, מורשעים הנאשמים באישומים המיוחסים להם בפרק ב' לכתב האישום.

תמצית הכרעת הדין הוקראה לצדדים.

ניתנה היום ה' בתמוז, תשס"ח (8 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.



איל באומגרט
, שופט

התובע לעונש:
מדובר למעשה בשני אישומים לגבי נאשם מס' 1, צייד חוחיות באמצעות רשת ובאמצעות קוצים ששימשו לפתיון, התמונות הוגשו לבימ"ש והמנגנון קיים ולגבי נאשם מס' 2,
מדובר באישום לגבי 26.6.05.
יש חוות דעת לגבי הנזק צייד החוחיות, מנגנון שעושה עוול ומזיק לחיה, ובנוסף לכך, לגבי נאשם 2, אני מגישה הרשעה קודמת דומה, החזקת בעלי חיים ללא היתר, ובהחזקת חוחית בכלוב,
(התקבל וסומן ת/4 – ת/5) אני לפחות התרשמות שלי, לטעמי מדבר לא לזכותם של הנאשמים העובדות היו ברורות, וגם לא ראיתי עוד את הכרעת הדין של אדוני, והעובדה הודו שהיו במקום תקופה לא קטנה, ולא שללו שהם היו קשורים לאותה רשת שהיתה במקום. המסקנה שהדיון היה מיותר והיה אפשר לחסוך בזמן, אנו מבקשים קנס אמנם לא נתפסה חוחית, אך מדובר בשני מעשי צייד של חוחיות ועם הציוד, מבקשים חילוט של הציוד, והתחייבות של שני הנאשמים. אנו חושבים שמבחינת הענישה, צריכה להיות שבת ערך לשני הנאשמים ועברו של נאשם מס' 2.

הנאשם 1:
אני בחיים שלי לא צדתי, ואני לא מכחיש שאני בתחנה, וחמתי גרה בנתיבות קיבינימט כמה שאפשר להסביר את זה, ולמה שאני אכחיש שאני הייתי שם. ברששת אומר שהוא ראה 4 אנשים, וזה אומר שהוא מצא וזרק ואני לא מבין על מה.
זה טרטור ואני מתייסר על דבר שלא עשיתי.
זה נשמע שזה בעיה אישית נגדינו.

הנאשם 2:
אין לי מה להגיד, על מה החלטת להרשיע אותנו לא באנו לצוד, וכל הגרסאות שהעידו כאן, זה הכל שקר אחד גדול, ולא הלכנו לצוד, זה עוול להרשיע אותנו בצייד.

גזר דין
הנאשמים הורשעו לאחר
ניהול הוכחות בכך שצדו חוחיות בניגוד לחוק.

נאשם 1 הורשע בשני פרטי אישום ואילו נאשם 2 הורשע בפרט אישום אחד.

המדובר בעבירה חמורה וכעולה מחוות הדעת ת/4 של ד"ר שקדי, המדובר בצייד אכזרי שיש בו כדי לפגוע, באוכלוסיה הטבעית של חוחיות בארץ ישראל.

לא זו אף זו, לנאשם 2 עבר בתחום זה.

שני הנאשמים גם יחד, לא הביעו חרטה ולא היססו גם בבימ"ש לאחר שמיעת הכרעת הדין, לנקוט בלשון גסה כלפי בא כוח המאשימה וגם כלפי הכרעת הדין.

בנסיבות העניין, מוחלט לגזור על הנאשמים את העונשים כדלקמן:
1.
כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 3,000 ₪ או 30ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים החל מיום 8.8.08 ואילך.

2.
אני מחייב את כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות בסך 6,000 ₪ להמנע במשך שנתיים מהיום מלעבור עבירה נשוא תיק זה.
לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום - ייאסרו הנאשמים למשך 7 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש המחוזי.
ניתן היום ה' בתמוז, תשס"ח (8 ביולי 2008) במעמד הנוכחים.



איל באומגרט
, שופט
00634/06פ
140 יהודית מנצור






פ בית משפט שלום 634/06 מדינת ישראל / רשות שמורת הטבע נ' אמברטוט דודו , אפללו דני (פורסם ב-ֽ 08/07/2008)