פסקי דין על אפרים שלום | פסקי דין על א.מ. מומה | פסקי דין על משה ביטון | פסקי דין על אייל אזולאי |

1134/06 בשא     10/08/2006




בשא 1134/06 אפרים שלום נ' א.מ. מומה בע"מ, משה ביטון, אייל אזולאי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בשא001134/06
בשא 001439/06

בתיק עיקרי: א
001019/06

בפני
:
כב' הרשמת ענת אלפסי
תאריך:
10/08/2006




בעניין:
אפרים שלום
ת.ז. 056387467




ע"י ב"כ עו"ד
דליה שחורי ואח'

המבקש



- נ
ג
ד -



1. א.מ. מומה בע"מ
ח.פ. 513667469

2. משה ביטון
ת.ז. 027213545
3. אייל אזולאי
ת.ז. 029592086



ע"י ב"כ עו"ד
מור כהן

המשיבים


החלטה

האם יש מקום להטלת עיקול זמני בשל חובם הנטען של בעלי המסעדה כלפי הנגר שעבד עבורם, ועל אילו נכסים? זוהי השאלה נשוא החלטה זו
.

תחילתה של הפרשה בבקשה להטלת עיקול זמני שהוגשה מטעם המבקש (הנגר) במעמד צד אחד, ונתקבלה לגבי חלק מן הסכום הנתבע ביחס לחלק מן הנכסים;

המשכה, בבקשה לביטול עיקול מטעם המשיבים (מפעילי המסעדה) שנדונה בפני
במעמד שני הצדדים ביום 11.7.06, אשר הוליד אף תביעה שכנגד ובקשה זמנית לצמצום העיקול ;

וסיומה בסיכומים שהוגשו מטעם שני הצדדים.

משהוגשה בקשה לביטול העיקול הזמני, נדונה מלכתחילה שאלת עצם ההצדקה להטלת הצו, כאשר הנטל מוטל על מבקש הצו.

בהתאם לכך, ייבחנו טענות הצדדים לאור המבחנים הקבועים בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984, כפי שמצאו את ביטויים בהלכה הפסוקה.
1.
האם קיימות ראיות לכאורה בקיומה של עילת התביעה כדרישת תקנה 362 (א) ?



כתב התביעה הוגש כנגד שלושה נתבעים:


הנתבעת מס' 1 -
היא חברת א.א. מומה בע"מ (שם המסעדה היא "מומה").

הנתבע מס' 2 -

מר משה ביטון
, בן דודתו של התובע, מסעדן ובעל מניות בנתבעת מס' 1.

הנתבע מס' 3 -

מר
אייל
אזולאי, חברו ושותפו של הנתבע מס' 2 ואף
הוא
בעל
מניות
בנתבעת
מס'
1.

עילת התביעה
הינה העדר תשלום בגין עבודות הנגרות שבוצעו במסעדה, כאשר הסכום החסר (הנתבע) עומד על 190,110 ₪ בגין העבודות ועד 30,000 ₪ בגין הפגיעה בשמו הטוב של המבקש.

המבקש טוען כי המשיבים מס' 2 ו-3 (בן דודתו וחברו הקרוב) הם שפנו אליו, הזמינו ממנו את העבודות והתחייבו לשלם לו, עבור מסעדה שתוקם על ידם ותנוהל רשמית על ידי המשיבה מס' 1, היא החברה הנושאת את שם המסעדה. המבקש אף טוען כי הסכים להרחבת העבודות רק בשל הקרבה המשפחתית וההיכרות האישית עם המשיבים 2 ו- 3.

טענת ההגנה של המשיבה מס' 1
היא, בעיקרה, כי העבודות לא בוצעו כנדרש, כי המבקש התרשל בעבודתו, איחר בהשלמת העבודות ולכן לא מגיע לו התשלום המבוקש. לחלופין, טוענת המשיבה מס' 1 כי יש לקזז מדרישותיו של המבקש את הנזקים שנגרמו לה, כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד שהוגש מטעמה (כאמור, רק לאחר שהוטל עיקול זמני והוגשה בקשה לביטולו).

טענת ההגנה המרכזית של המשיבים מס' 2 ו- 3
הינה העדר יריבות. לטענתם, ההתקשרות כולה נעשתה מטעם המשיבה מס' 1 בלבד, כאשר המשיבים 2 ו- 3 פועלים רק בשמה ומטעמה, כפי שלטענתם עולה מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה.
במעמד הדיון שנערך בפני
, התייצבו הן המבקש והן המשיב מס' 3, מר אייל אזולאי
.

בפתח הדיון הודיע ב"כ המשיבים כי מוותר הוא על חקירתו של המבקש. כאן המקום להבהיר כי ויתור זה אינו משמש ויתור על טענות משפטיות, אלא על טענות עובדתיות בלבד.

המשיב מס' 3 נחקר על תצהירו וחקירה זו העלתה תמיהות רבות בשאלת ההכבדה וההצדקה להטלת העיקול, כפי שיובהר בהמשך.

עיון בטענות הצדדים בעניין הנזק הנטען
מעלה כי חרף חילוקי הדעות בין הצדדים, עדיין קיימות ראיות לכאורה בקיומה של עילת התביעה בסכום של 150,000 ₪.

אמנם, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטענו טענות לגבי איכות עבודתו של הנתבע ולגבי האיחורים בלוח הזמנים, אך הרושם המתקבל הוא כי טענות אלה לא באו לעולם אלא כדי לשמש "משקל שכנגד" ביחס לתביעה העיקרית.
כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, אינם נתמכים בשום מכתב שהפנו למבקש לעניין הנזק שגרם להם ולטענתם.

לאחר שהבאתי בחשבון את חילוקי הדעות בין הצדדים, המסקנה היא כי לגבי סכום המהווה כ- 75% משווי העבודות, דהיינו- 150,000 ₪ - קיימות ראיות לכאורה.

עיון בטענות הצדדים בשאלת היריבות
כלפי המשיבה מס' 2 ו- 3, מוביל למסקנה כי ככל שהדבר נדרש ברמת קיומן של ראיות לכאורה – דרישה זו אכן מתקיימת. טענות המבקש בתצהירו לא הופרכו (בהעדר חקירה נגדית).

כאן המקום להדגיש כי היריבות נובעת מעצם פנייתם הישירה של המשיבים 2 ו- 3 אל המבקש, על יסוד קשרי המשפחה והידידות שהיו ביניהם, כאשר החברה שהקימו מהווה מעין כתובת פורמלית להתקשרות. בנוסף נובעת היריבות מעצם הסתמכותו של המבקש על המשיבים 2 ו- 3 בעניין התשלום עבור העבודות הנוספות, על רקע הקשרים המשפחתיים והאישיים, כאמור.
אין מדובר כאן ביריבות המתיימרת להתבסס על הרמת מסך בלבד, אלא על קשר חוזי ישיר בין המבקש לבין המשיבים באופן אישי, ולא רק כנציגיה של המשיבה מס' 1.

יפים לעניין זה הדברים הבאים:

בפרשה שנדונה בע"א 275/74 אברהם קלש ואח' נגד ר' ווקסלמן ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח'
, פ"ד כח' (2) 722, קבע בית המשפט, מפי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) כי:

"על פי תקנה 238 רשאי בית המשפט לעקל מקום שהתביעה נתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות. בשלב זה אין עורכים בדיקה יסודית של יסודות התביעה, אלא ראיה לכאורה דיה...
ואולם, לצורך הדיון בבקשתם לבטל את העיקול, עליהם לטעת בלב השופט ספק בצדקת התביעה, הנתמכת לכאורה על ידי המסמכים
".

ובענין שנדון בר"א 490/86 יונה יונה נגד דן מקמילן, פ"ד מ' (4) עמ' 115
פסקה כב' המשנה לנשיא מ. בן פורת לאמור:

"שיקול הדעת, אם להעניק סעד ביניים, מסור, כמובן, בראש ובראשונה לערכאה הדיונית, וכך גם כאשר הסעד המבוקש הוא (כמו בענייננו) הטלת עיקולים על נכסי הנתבע, כדי להיפרע מתוכם, אם התביעה תתקבל. אולם בבוא בית המשפט להחליט, כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות, המעמידות את הנטען שם בספק ניכר".
(ההדגשות הן שלי ע.א.)

2.
האם קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, כדרישת תקנה 374 (ב) ?


המבקש
טוען כי המשיבים נקלעו לקשיים כלכליים בניהול המסעדה ועל כן ביקשו למכור אותו באופן שבו הרוכש ייטול על עצמו את פירעון החובות לספקים השונים. עוד טוען המבקש, כי המשיבים מתחמקים מתשלום החוב.


המשיבים, בבקשת הביטול, טענו כי דברים אלה משוללי כל יסוד, כי מצבם הכלכלי אינו קשה, אינם חבים כסף לנושים, עומדים בהתחייבויותיהם ואינם מנסים להבריחם (ראה סעיף 23 לבקשה).


ואולם, בחקירתו הנגדית של המשיב, הודה הוא בכך שהמסעדה נמכרה לצד שלישי, התחמק בכל דרך ממתן פרטים אודות פרטי העסקה ולבסוף הודה בכך שמתוך כספי התמורה, פרע הוא חובות לספקים בגובה של 400,000 ₪. עוד הודה המשיב בכך שבביתו שלו מוחזק סכום של 150,000 ₪ מתוך כספי המכירה, כאשר לטענתו מדובר בהחזר של הלוואות בעלים אשר הלווה לחברה.


בסיכומיהם הוסיפו המשיבים וטענו כי המבקש לא הראה דבר לגבי מצבם הכלכלי האישי של המשיבים מס' 2 ו- 3.
אין מקום לטענה זו משום שדי בהתנהגותם החמקנית של המשיבים מס' 2 ו- 3 כדי לבסס את דרישת ההכבדה גם ביחס אליהם באופן אישי.


ההלכה הפסוקה קובעת כי די בהתנהגות חמקנית ובהעברת נכסים לצד שלישי כדי לבסס קיומו של חשש סביר להכבדה.


עקרון זה נקבע כבר בפרשת מרגליות אליה מפנה ב"כ המשיבים וחזר על עצמו בפסקי דין רבים, לרבות בש"א (חי') 4967/98 אורנה נ' מזור.


בענייננו, משהתברר בחקירה הנגדית כי המשיבים מכרו את המסעדה לצד שלישי וגם כך כיסו חובות בגובה 400,000 ₪, בניגוד גמור לטענותיהם הקודמות, התבססה טענת המבקש בדבר הקושי הכלכלי שאליו נקלעו ובדבר התנהגותם החמקנית, ודי בכך כדי לבסס את דרישת ההכבדה.
כעת – יש לעבור למבחן השלישי.

3.
לאן נוטה מאזן הנוחות, או כדרישת תקנה 362 (ב) (1)
מהו הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם אכן יינתן הסעד הזמני ?



כדי להשיב על שאלה זו יש לבחון את הנכסים לגביהם נרשם העיקול, ולבחון את מידת הנזק שיגרום העיקול (או העדרו) לכל אחד מן הצדדים.

עיון בהודעת המחזיקים
ובמסמכים שהמציאו הצדדים, מעלה כי שלושה נכסים עוקלו, ואלה הם:

א.
דירות המגורים של המשיב מס' 2 ומס' 3, הנמצאות ברח' תל-חי 7 ברובע טו' באשדוד, הידועות כחלקות 9 ו- 17 בגוש 2003.


בפתח הדיון טענו המשיבים כי שוויה של כל דירה כזו עומד על 200,000 דולר, אך בחוו"ד שמאי שהוגשה מטעמם, נקבע כי שוויה עומד על 145,000 דולר בלבד.

על דירת המשיב מס' 3 רובצת משכנתא שגובה יתרתה לסילוק עומד על 359,000 ₪.
כיוון שכך – שוויה של הדירה למימוש עומד על כ- 288,000 דולר ארה"ב.

ב.
הציוד הנמצא במסעדה ואשר שוויו לא הוערך על ידי מי מן הצדדים. כאן המקום לציין כי כאשר נשאל המשיב אודות נתון זה – לא ענה.

ג.
כספים המגיעים למשיב מס' 3 מחברת החשמל בגובה של כ- 39,000 ₪. המשיב מס' 3 טען כי מדובר במקור הכנסתו העיקרי, אך לא טען כי מדובר במשכורת.

ההלכה הפסוקה
, בבואה לקבוע את מאזן הנוחות בהתייחס לטיב הנכסים, קבעה כי יש להעדיף עיקול כספים נזילים על פני עיקול נכס מקרקעין, אשר מימושו מסורבל וממושך.

וכך הובאו הדברים על ידי כב' השופטת שטיין בת.א. (ת"א) 25/93
first executive bank
נ' ביסק:

"לא זאת אף זאת – ההלכה היא, כי יש להעדיף עיקול על כספים ונכסים אשר ניתן לממשם בקלות על פני עיקול על נכסים אשר מימושם מסובך וארוך. אין ספק כי מימוש בית מגורים על ידי מכירתו הוא מסובך וארוך".

בענייננו
, מדובר בדירות מגורים, אשר שווין הולם את סכום העקול, אשר מימושן קשה פי כמה, במטלטלין שערכם לא ידוע ובכספים בגובה 39,000 ₪.
איזון נכון יוביל לכך שלא ניתן לוותר על עיקול בכספים, אך יש לצמצם את העיקול על דירת המגורים עד לגובה יתרת הסכום שאינה מובטחת בעיקול הכספים.

בהטלת עיקולים אלה – הנזק שייגרם למשיבים אינו רב והוא נמוך מזה שייגרם למבקש ללא עיקול, שאז עלול הוא לאבד את הסיכוי האחרון לקבלת הכספים המגיעים לו.

4.
האם הוגשה הבקשה בתום לב והאם הסעד הוא ראוי וצודק בנסיבות העניין, כדרישת תקנה 362 (ב) (2)?

דרישת תום הלב לגבי המבקש– בוודאי מתקיימת, בעיקר נוכח התנהגותו החמקמקה של המשיב מס' 3.

דרישת היותו של הסעד ראוי וצודק – מתקיימת אף היא, כפי שפורט בהרחבה ביחס למבחנים הקודמים, ובעיקר בהתייחס לנכסים המעוקלים.




סוף דבר
– התוצאה היא כי העיקולים יצומצמו באופן הבא:

א.
העיקול על הכספים שזכאי המשיב מס' 3 לקבל מחברת החשמל (בגובה כ- 39,000 ₪), נותר על כנו.

ב.
העיקול על דירת המגורים, יישאר רק ביחס לבית המשיב מס' 3 ברח' תל-חי 7 באשדוד הידוע כחלקה 19 ו- 17 בגוש 2003, עד לגובה יתרת הסכום נשוא הצו בגובה 111,000 ₪ בלבד.

ג.
העיקול על דירת המגורים הנוספת, של המשיב מס' 2 – מבוטל.

ד.
העיקול על הציוד במסעדה – מבוטל אף הוא.

ניתן להמיר עיקולים אלה בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 150,000 ₪ בקופת בית המשפט או בהפקדת הסכום שקיבל המשיב מס' 3 תמורת מכירת המסעדה בחשבון נאמנות משותף שינוהל על ידי ב"כ הצדדים ויהיה מעוקל להבטחת התביעה בתיק זה.

המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה בגובה 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, באופן יחסי בתוצאות לתיק העיקרי.


החלטה זו ניתנה היום בלשכתי ט"ז באב, תשס"ו (10 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקס

ענת אלפסי
– רשמת
001134/06בשא139 ענת אלפסי







בשא בית משפט שלום 1134/06 אפרים שלום נ' א.מ. מומה בע"מ, משה ביטון, אייל אזולאי (פורסם ב-ֽ 10/08/2006)