פסקי דין על ת.ג.י בע"מ | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט | פסקי דין על עו"ד בניהו לאבל | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

5990/08 רעא     10/07/2008




רעא 5990/08 ת.ג.י בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , עו"ד בניהו לאבל , כונס הנכסים הרשמי





בבית המשפט העליון

רע"א 5990/08

כבוד השופט ח' מלצר

בפני
:

ת.ג.י בע"מ
(בהקפאת הליכים)
המבקשת:

נ ג ד


1. בנק לאומי לישראל בע"מ

המשיבים:
2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
3. עו"ד בניהו לאבל
4. כונס הנכסים הרשמי


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו מיום 1.7.08 בבש"א 12801/08 פש"ר 1839/08 שניתנה על-ידי כב' סג"נ ו' אלשיך

בשם המבקשת: עו"ד שלום גולדבלט
, עו"ד עמידן לויטן

בשם המשיב 2: עו"ד רמי אהרון

בשם המשיב 3: עו"ד בניהו לאבל
בשם המשיב 4: עו"ד רחל שני-שרפסקי
החלטה

1. לפני בקשה להארכת צו הקפאת הליכים שהוצא לגבי המבקשת, הנכללת במסגרת בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת ו' אלשיך), מתאריך 1.7.08. בהחלטה זו נקבע כי צו הקפאת הליכים שניתן למבקשת, יבוטל החל מתאריך 11.7.08.

2. הסוגיה הראשונה העולה כאן היא האם במקרה זה הערעור הוא בזכות, או ברשות. שאלה זו, שיש בה פנים לכאן ולכאן - למיטב הבנתי - טרם הוכרעה (ראו: רע"א 8128/05 ישיבת בני עקיבא נחלים, נחל יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.2005) (להלן: עניין בני עקיבא); רע"א 4805/05 מדינת ישראל, שר הפנים נ' מועצה מקומית עראבה (לא פורסם, 16.1.2006)). לפיכך ובשל הספק המתעורר - בעלי הדין יתבקשו להביע דעתם בנושא האמור בהתאם להוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות) לפי הסדר שלהלן: המבקשים - עד לתאריך 17.7.2008 והמשיבים עד לתאריך 27.7.2008.

ביני לביני עד להכרעה בסוגיה הנ"ל, ונוכח הדחיפות הרבה הכרוכה בתיק זה ובעובדה שלמעשה מתבקש פה סעד זמני להארכת צו להקפאת הליכים - רואה אני להיזקק לבקשה על דרך של התמקדות בצו הזמני הנעתר, העולה מן הבקשה.

נעבור איפוא לדיון בגופם של דברים.

רקע

3. המבקשת (להלן: החברה) היא חברה קבלנית לעבודות בניה והנדסה אזרחית, שהוקמה בשנת 1988. היא ביצעה פרויקטים הנדסיים מורכבים ועבודות קבלנות עבור גופים ציבוריים ופרטיים רבים. היקף המחזור השנתי שלה עומד, לטענתה, על כ-75 מיליון ש"ח.

בתאריך 29.5.08 הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, במסגרתה אף ביקשה הקפאת הליכים, במעמד צד אחד. בתמצית, טענה החברה, כי היא נקלעה למצוקה כתוצאה מתשלומים אשר טרם התקבלו בגין ביצוע עבודות ופרויקטים שהסתיימו וסיטואציה של הפסקת עבודות וחילוט ערבויות בנקאיות בידי עיריית באר-שבע אליה נקלעה. כמו כן אוזכר כי הוגשה תביעה של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
(להלן: בנק מרכנתיל) נגד בעלי מניותיה של החברה, דבר שהביא לפגיעה באמון הספקים בחברה ולהרעה מיידית בתזרים המזומנים שלה.

4. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת החברה, בתאריך 2.6.08, ונתן צו הקפאת הליכים זמני ל-14 יום. כנאמן מונה עו"ד בניהו לאבל

(להלן: הנאמן), שהגיש בתאריך 12.6.08 דו"ח ראשון ובקשה להארכת הקפאת ההליכים לארבעה חודשים נוספים. דיון בבקשה התקיים בתאריך 16.6.08. לאחר שמיעת הצדדים קבע בית המשפט הנכבד כי בקשת הנאמן "מעוררת קשיים ובעיות לא מבוטלים, זאת בעיקר לאור העובדה כי סיכויי ההסדר המוצע במסגרת הבקשה נראים קלושים ביותר". עם זאת ניאות בית המשפט להאריך את צו הקפאת ההליכים עד למועד בו יקוים דיון נוסף בבקשה, בתאריך 1.7.08, וזאת לאור טענת כונס הנכסים הרשמי
(להלן: הכנ"ר), לפיה הנושים המובטחים והנושים בדין קדימה אינם מתנגדים להמשך הקפאת ההליכים. כן הורה בית המשפט לנאמן להגיש הצעת הסדר מתוקנת ומפורטת, כאשר: "אותה הצעה תעמוד בקריטריונים הקבועים בדין ובפסיקה לענין הסדר נושים, אשר ניתן לקבל אותו".

5. הנאמן הגיש, בתאריך 29.6.08, בקשה נוספת להארכת תקופת ההקפאה בארבעה חודשים, שכללה טיוטה מתוקנת של הצעת הסדר נושים, שהוכנה על-ידי החברה. הנאמן טען כי: "מתגבש תהליך ברור של שיקום האמון בחברה, כניסה מחודשת לפרוייקטים... וחתירה למיזעור נזקים ולהשלמת הפרוייקטים בקצב מוגבר" (סעיף 7 לבקשתו). כן צוין כי תזרים המזומנים של החברה הוא חיובי, והסכנה להפעלה גרעונית של החברה היא מינימלית.

הסדר הנושים בנוסח המתוקן שהוצג, נועד למצות את תביעות הנושים כלפי החברה, אך גם כלפי בעלי מניותיה והגורמים הקשורים בהם (ביניהם המנכ"ל ובעל השליטה בחברה, מר דב שקד), אשר עילתן עד יום מתן צו הקפאת ההליכים. תכנית הסדר הנושים של החברה, בגדרה הוצע פרעון חובות בסכום כולל של כ-22.8 מיליון ש"ח לנושים לפי סוג נשייתם, התבססה בעיקר על מקורות החברה עצמה (כ-19 מיליון ש"ח, הנשענים על תקבולים מפרויקטים שנסתיימו, פרויקטים שצפויים להסתיים, מימוש נכסים ותביעות משפטיות), ומיעוטם מתמורת פדיון בית המגורים של מר דב שקד (2 מיליון ש"ח) ותקבולים מהמשך פעילות החברה בהתאם להסכם השקעה עם משקיע (שלא זוהה, פרטיו לא נמסרו, וכנראה שטרם אותר). במסגרת המתווה המוצע הוצג אותו הסכם עתידי טנטטיבי עם המשקיע בכח. מיתאר זה, שפורט בקווים כלליים ביותר, אמור לכלול: הקמה של חברה חדשה שתוחזק בחלקים שווים על ידי החברה והמשקיע (להלן: החברה המשותפת), הזרמת כספים בידי המשקיע להפעלתה השוטפת של החברה המשותפת, תוך שהחברה תעמיד לרשות החברה המשותפת את הדרוש לה לביצוע הפעילות החדשה תמורת דמי ניהול בשיעור של 5% ממחזור הפעילות של החברה החדשה. במקביל אמורה החברה להשלים את מחויבותה בהתאם להסדר הנושים ולסיים את הפרויקטים שלה, כאשר "אחד מהמקורות הכספיים של ההסדר יהיה חלקה של החברה ברווחי החברה החדשה" (סעיף 19 להסדר המוצע). למען הסר ספק הובהר כי לחברה החדשה, או למשקיע לא תהא מחויבות כלשהי להסדר הנושים.

בהתאם להסדר המוצע, על נספחיו, אמורה החברה לפרוע את מלוא חובותיהם של הנושים בדין קדימה, העובדים ורשויות המס, 60% מחובם הכספי של הנושים המובטחים ו-80% מן החוב לנושים המובטחים בגין ערבויות שנמסרו להם, 30% מחובות הנושים הרגילים שיש להם ערבות אישית של בעלי המניות בחברה, ו-20% מחובות הנושים הבלתי מובטחים.

6. בדיון שהתקיים בתאריך 1.7.08, הביעו באי-כוחם של הנושים המובטחים (בנק מרכנתיל ובנק לאומי לישראל בע"מ
(להלן: בנק לאומי)) את הסכמתם להמשך הקפאת ההליכים, אף שציינו כי הם מתנגדים להסדר הנושים המוצע. הנאמן טען כי מצבם של הנושים הרגילים ייטב ככל שתימשך הקפאת ההליכים, שכן להערכתו רק במצב זה ייתכן שנושים אלה יזכו בפירעון של מקצת חובם. הנאמן אישר כי טרם אותר משקיע ספציפי שישקיע בחברה, אך הסביר כי בכוונתו לתור אחר משקיע כאמור אגב המשך הפרויקטים הקיימים. ב"כ החברה, שביקש להעלות טענות אף בשם בעלי המניות, טען כי מתקיימים מגעים עם משקיעים פוטנציאליים. הוא הסביר עוד כי הטעם העומד בבסיס הקמת החברה החדשה הוא למנוע עירוב בין פעילויות של החברה לבין פעילויות משותפות של החברה עם המשקיע. ב"כ הכנ"ר טענה כי בהיעדר התנגדות של אף אחד מן הנושים, וכיוון שניתן להמשיך זמנית בפעילות בלתי-גרעונית של החברה גם בלא מקורות מימון חיצוניים, ניתן להאריך את הקפאת ההליכים.

החלטת בית המשפט המחוזי

7. בית המשפט המחוזי הנכבד ביקר את הבקשה להארכת הקפאת הליכים, ודחה אותה.

באשר להסדר, קבע בית המשפט, כך:

"אין מדובר כאן לא בהבראה של חברה ולא בהשבתה של פעילות תקינה. ההסדר המוצע מדבר על הקמת חברה חדשה בה החברה הכושלת - המבקשת, תהא בעלת 50%. המשקיע - אשר זהותו עלומה, יהיה בעל 50% הנותרים. החברה הכושלת תקבל בחברה החדשה מעבר לאותם 50%, אף 5% על המוניטין ועל השימוש בציוד. אותם תקבולים אחרונים של 5%, מאותה חברה חדשה שעדיין לא קמה ועדיין אין לה משקיע ישמשו לצורך הסדר הנושים. האם לכך יקרא הבראה של חברה??!!" (עמ' 13-12 להחלטה; ההדגשה וסימני הקריאה והשאלה במקור - ח"מ).
בית המשפט הוסיף ומצא כי בהקפאת ההליכים המבוקשת:

"משקיע אין; תרומת בעלים - אין; התחייבות להעסקת עובדים - אין. האם אלה סממנים של הקפאת הליכים?! האם מדובר כאן בהבראה של חברה? לצערי לא כך. ... מדובר למעשה בפירוק "דה-לוקס" בקצב שמכתיבים בעלי המניות" (שם, בעמ' 14-13 להחלטה; ההדגשה הוספה - ח"מ).

בהיעדר מקורות מימון חיצוניים להפעלת החברה, קבע עוד בית המשפט, הרי ש"הכסף המשמש להקפאת הליכים הינו כסף שניתן לגביה ולקבלה גם במהלך פירוק", ולכן אין עדיפות להמשך הקפאת ההליכים על פני פירוק (שם, בעמ' 13).

בנוסף קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין בהסכמת הנושים המובטחים להמשך ההקפאה כל רבותא: "המשך הקפאת הליכים מקובלת עליהם באשר מובטחת להם הגנה הולמת ואי פגיעה בנשייתם. על פי ההסדר המוצע היום (לו מתנגדים הנושים המובטחים) הם אמורים לקבל 100%. מה פלא אם כן שהנושים המובטחים אינם מתנגדים להמשך הקפאת ההליכים" (שם, בעמ' 12 להחלטה).

ככלל, נקבע, כי חרף אי-התנגדות הנושים להמשך הקפאת ההליכים, אין הצדקה לכך שבית המשפט ימשיך ויפקח על הקפאת ההליכים "תוך כדי שהוא אמור לדאוג להקפאה שתתבצע בתזרים חיובי וכל יתר תנאים האופייניים והמקשים בהליך של הקפאת הליכים לעומת הליך של פירוק ולו גם פירוק מפעיל" (שם, בעמ' 14 להחלטה).

לאור האמור החליט בית המשפט על הפסקת הקפאת ההליכים. מועד ביטול הצו נקבע לתאריך 11.7.08, על מנת לאפשר לנאמן לסיים את תפקידו בצורה מסודרת.

בקשת רשות הערעור

8. המבקשת הגישה, בתאריך 3.7.08, בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, וביקשה להורות על הארכת הקפאת ההליכים בארבעה חודשים נוספים. המבקשת השיגה על קביעת בית המשפט לפיה אין בהסכמת הנושים כדי להצדיק את המשך הקפאת ההליכים, והדגישה כי הנושים המובטחים, על פי ההסדר המוצע, אינם אמורים לקבל 100% מחובם בהסדר, כי אם שיעור נמוך יותר. המבקשת טענה כי שגה בית המשפט בקובעו כי בהליך פירוק יוכל מפרק-מפעיל לבצע אותן פעולות שיכול הנאמן לבצען בהקפאת הליכים. המבקשת השיגה גם על הקביעה לפיה אין תרומה של בעלי המניות, וטענה כי אלו הזרימו לחברה כמעט 9 מיליון ש"ח קודם למתן צו ההקפאה, כי מר דב שקד הציע למכור את ביתו, ולהעביר מתמורת המכירה 2 מיליון ש"ח, כחלק מן ההסדר, וכי בעלי המניות הציעו להשלים כל סכום שיחסר בהסדר הנושים המוצע. עוד טענה המבקשת כי טיוטת הסדר הנושים כוללת מתווה ראוי להבראת החברה, ואינה נועדה לאפשר "פירוק דה-לוקס" של החברה, וזאת אף אם טרם אותר משקיע חיצוני.

9. בהתאם להחלטתי מתאריך 3.7.08, מסרו הנאמן, הכנ"ר, והנושים המובטחים את עמדתם ביחס לבקשת רשות הערעור. הנאמן הודיע כי הוא מצטרף לסעד המבוקש בבקשה, וחוזר על עמדתו, כפי שהוצגה על ידו בדיונים בבית המשפט המחוזי ובדו"חות ובבקשות שהגיש. הכנ"ר חזר על עמדתו לפיה בהיעדר התנגדות על ידי מי מן הנושים, ולאור עמדת הנאמן לפיה ניתן להמשיך בהפעלה שאינה גרעונית של החברה כעסק חי, אין לו התנגדות להמשך הקפאת ההליכים. הנושים המובטחים: בנק לאומי ובנק מרכנתיל, הביעו אף הם את הסכמתם להמשך הקפאת ההליכים, אף שהדגישו כי אין הם מסכימים לטיוטת הסדר הנושים.

דיון והכרעה

10. נוכח הסכמה כל בעלי הדין, החלטתי, על דרך של צו זמני, להאריך את צו הקפאת ההליכים לחלק מהתקופה שנתבקשה. הנימוקים להחלטתי יובאו להלן.
11. אקדים ואומר כי שותף אני לביקורתו של בית המשפט המחוזי הנכבד על הצעת ההסדר. אין בהסדר המוצע, בחלקו הלאקוני והכללי שעניינו "הסכם עם המשקיע", מתווה ברור ובר-יישום להצטרפותו של משקיע עתידי. אף אם יצטרף משקיע כאמור בדרך של הקמת חברה משותפת, מתקשה אני להשתכנע כי דבר זה ושאר ההסדרים הטנטטיביים שהוצגו - יכולים ליצור מקור מימון מספק לשם ביצוע הסדר נושים בר אישור.

אף התרומה של בעלי המניות להסדר הנושים המוצע היא דלה (ולענין זה אין נפקות לכספים שהזרימו לחברה קודם לצו הקפאת ההליכים). בבקשת רשות הערעור (סעיף 36) נטען אמנם כי מר דב שקד "מתחייב להזרים 2 מיליון ש"ח לטובת הסדר הנושים, ובעלי המניות עצמם התחייבו כלפי כלל הנושים (לרבות אלו הלא מובטחים וללא ערבויות אישיות) - להשלים כל חוסר שייווצר בקופת הסדר הנושים". ברם, ל"התחייבות" זו לא מצאתי ביטוי ברור ומפורש בבקשת הנאמן להארכת הקפאת ההליכים מתאריך 29.6.08, לא בטיוטת הסדר הנושים שצורפה לאותה בקשה, ואף לא בתצהירו של מר דב שקד, שניתן בתמיכה לבקשת רשות הערעור. המקור היחיד שצוין בהסדר המוצע, שאינו ממקורותיה העצמיים של החברה (או מן החברה המשותפת), הוא "תמורת פירעון בית המגורים של דב שקד בסך של 2 מיליון ש"ח", הא ותו לא. בהתחשב בכך שבעלי המניות ערבים אישית לפחות לחלק מעשרות מיליוני ש"ח של חובות החברה לנושים המובטחים ולאלה שאינם מובטחים, וכי לבנק לאומי משכנתא על "בית המגורים" (שאני מניח שהוא ביתו של מר שקד - הכל כעולה מן הבקשה להקפאת הליכים מתאריך 29.5.08)), אזי קשה לראות בנכונותו של מר שקד למכירת אותו בית מגורים משום תרומה ממצה שלו ושל בעלי המניות האחרים להסדר.

למעשה, בעוד שהסדר נושים המוצע אמור להתמקד בעניינה של החברה (הבראתה, הפעלתה כ"עסק חי" וסילוק חובותיה לנושיה), ההסדר במקרה דנן נראה כממוקד לא פחות (ומעבר להוראות הדין והפסיקה) דווקא בעניינם של בעלי השליטה, המבקשים לפטור עצמם מערבויות והתחייבויות אישיות שלהם לנושי החברה. אף במובן זה אין בהסדר המוצע כדי להשיג את מטרתו.

12. ככלל לא השכיל איפוא הנאמן, בשלב זה -חרף פעילותו הנמרצת והמועילה להצלת החברה - להציג הצעה להסדר הנושים בר-יישום, המבוסס, בין השאר, על מקורות מימון חיצוניים, אשר יאפשרו את: הבראת החברה, ביצוע ההסדר, ותשלום החובות לנושים. אותו הסדר מוצע אף אינו כולל הבטחה מפורשת להמשך העסקתם של עובדי החברה, בין אם בחברה ובין בחברה המשותפת.

13. לאור האמור נוטה הייתי לדחות את הבקשה, אילולא שניים אלו:

(א) אי-התנגדות של מי מן הנושים (לרבות הנושים המובטחים) להמשך הקפאת ההליכים - זאת אף שהנושים המובטחים אינם צפויים לזכות בתשלום מלוא חובם על פי הסדר הנושים המוצע (הגם שלמען שלמות התמונה אזכיר שוב כי הם הודיעו שאינם מסכימים לאותו הסדר).
(ב) החשש לעניינם של הנושים הבלתי מובטחים.


14. להסכמת הנושים (או אי-התנגדותם) להמשך הקפאת ההליכים יש משקל (אם כי לא בלעדי) בהחלטה האם להמשיך ולהעניק לחברה את מטריית ההגנה של הקפאת ההליכים (ראו: עניין בני עקיבא הנ"ל). בפרט נכון הדבר כאשר הנושים המובטחים מביעים נכונות להמשך הקפאת ההליכים, אף שדרך כלל מעדיפים הנושים המובטחים (ככל שהבטוחות שבידם הן אכן מספקות) את דרך הפירוק על השיקום (ראו: רע"א 7125/00 כונס הנכסים של קבוצת אספלט בע"מ נ' רוסטום שלבאנה, פ"ד נו(3) 507, 516 (2002)). אילו הנושים המובטחים היו יכולים לקבל - לפי הסדר הנושים המוצע - את פירעון מלוא חובם אף בהליך של הבראה, אזי אמנם לא היה מקום לתת משקל רב להסכמתם להמשך הקפאת ההליכים. ברם, הקביעה בהחלטה של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה על פי ההסדר המוצע היום, הנושים המובטחים- "אמורים לקבל 100%" (שם, בעמ' 12 להחלטה, שורות 23-22) - איננה מעוגנת בנאמר בהסדר הנושים המוצע (לרבות הנספח לו שעניינו הנושים המובטחים). באלו מצוין, כאמור, כי בעוד שהנושים בדין קדימה יזכו לפירעון מלוא חובם, הנושים המובטחים צפוים לפירעון של רק 60% מחובם הכספי, ו-80% מן החוב בגין ערבויות שנמסרו להם. לפיכך, ככל שהנושים המובטחים מסכימים להמשך הקפאת ההליכים בנסיבות אלה יש ליתן לעובדה זו את מלוא המשמעות. זאת ועוד - הנושים הבלתי מובטחים אף הם אינם מתנגדים להמשך הקפאת ההליכים, ואף הכנ"ר מביע את תמיכתו בכך. בכל אלה יש נימוק כבד משקל להמשך ההקפאה, ולו באופן זמני.


15. מובן שאין כל טעם בהקפאת הליכים שבסיומה אין הסדר נושים בר קיימא ואין הבראה של החברה, אף אם כל הנושים מסכימים להמשך הקפאת ההליכים. עם זאת, לא התרשמתי כי לעת הזו כל מהלך הקפאת ההליכים במקרה דנן אינו אלא "הנשמה מלאכותית של חולה המצוי במצב של מוות קליני" (כהגדרתם הקולעת של המחברים ו' אלשיך וג' אורבך בספרם הקפאת הליכים הלכה למעשה, עמ' 71 (2005) (להלן: אלשיך ואורבך)). ככל שיש אפשרות להבראת החברה, הרי שזו עדיפה, כמובן, על פירוק (ע"א 673/87 סאלח נ' דורון כוכבי מפרק פרץ את איסר החברה לבנין והשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד מג(3) 57 (1989), בעמ' 68). מכאן שאף שעד כה לא עלה בידי הנאמן לאתר משקיע חיצוני ולהציג טיוטת הסדר הולמת, סבורני שבהיעדר התנגדות של הנושים, יש להעניק לנאמן עוד שהות קצרה נוספת לנסות ולגבש הסדר ראוי, שכן החלופה להקפאת ההליכים - דחיקת החברה להליכי פירוק - עלולה שלא להיטיב עם כלל נושיה.

החשש העיקרי אותו מציג הנאמן במקרה דנן, הוא כי במסלול של פירוק לא תוכל החברה להשלים את הפרויקטים שהיא החלה בהם (מהם היא אמורה לקבל תמורה של כ-6.3 מיליון ש"ח), ולפיכך יאבד מקור חשוב לפרעון חובות לנושים. דבר זה עלול להערכת הנאמן אף לפגוע בעובדי החברה.


בית המשפט המחוזי הנכבד קבע אמנם כי: "ביצוע וסיומם של פרויקטים אינה עילה להמשך הקפאת ההליכים. זאת יכול לבצע גם מפרק" (שם בעמ' 14 להחלטה). ברם, קביעה זו אף היא איננה בהכרח מדויקת (לדיון בסוגיה קרובה - השוו: ע"א 272/83 מעוף נתיבי אוויר בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 561, 572-570 (1983)). סטטוס של פירוק (ואפילו פירוק מפעיל) עלול לעיתים להפעיל אוטומטית שורה של פעולות משפטיות כנגד החברה, ולגרום לנזק בלתי הפיך וחסר תקנה (ראו: ע"א 13/73 ריבק נ' חברת חלקה 708 בגוש 6189 בע"מ, פ"ד כח (1) 179, 182 (1973)). מכאן, בהנחה שהבראת החברה נראית עדיין כאפשרית, אזי חרף הדמיון בין הקפאת ההליכים לבין פירוק מפעיל -עדיפה דרך כלל האפשרות הראשונה על פני זו האחרונה (השוו: אלשיך ואורבך, בעמ' 30-29).


ואכן, הנאמן מביע במקרה דנן חשש - שלא ניתן לבטלו - כי תחילת הליכי הפירוק יביאו לחילוט ערבויות בנקאיות בסכומים משמעותיים, כמו גם לניתוק הקשרים המסחריים של החברה עם לקוחותיה וספקיה, ביוזמת האחרונים. טעם זה מהווה שיקול - אף אם לא שיקול מכריע - בהמשך הקפאת ההליכים (ראו: אלשיך ואורבך, בעמ' 65; ה"פ 2259/03 (מחוזי - י-ם) בן אבו חברה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם, 22.12.03), בסעיף 7 להחלטה).

16. מן המקובץ עולה כי בהתחשב בהסכמת הנושים והכנ"ר, בטענת הנאמן כי אין חשש במקרה דנן לניסיון לניצול לרעה של מוסד הקפאת ההליכים ובהערכתו לפיה ניתן להמשיך את ניהול החברה - אף ממקורותיה שלה - באופן שאינו גרעוני, ובכך שייתכן והמשך ההקפאה ימקסם את תועלתם של נושיה הבלתי מובטחים ואף של עובדיה (בהשוואה לפירוק) - ניתן ליתן לנאמן עוד שהות קצרה נוספת לנסות ולגבש הסדר ראוי ולאיתור משקיע חיצוני.

17. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דרך של סעד זמני על הארכת צו הקפאת ההליכים עד לתאריך 15.9.2008, או עד למועד הדיון שייקבע בידי בית המשפט המחוזי הנכבד (בהנחה כי בית המשפט יבקש לקיים דיון כאמור), לפי המאוחר. הנאמן יציג לפני בית המשפט המחוזי הנכבד הצעת הסדר נושים מפורטת ומתוקנת, ברוח הערותיו של בית המשפט המחוזי נכבד וזאת לא יאוחר מתאריך 1.9.2008. צו הקפאת ההליכים שבהחלטתי זו ניתן בכפוף להבהרת הנאמן כי קיים מימון להמשך הפעלה של החברה במהלך תקופת הקפאת ההליכים. ככל שיימצא הנאמן במצוקה תזרימית, אשר תמנע את המשך ההפעלה הבלתי גרעונית של החברה, יעתור הוא - מבעוד מועד - לבית המשפט המחוזי הנכבד לסיום הקפאת ההליכים לאלתר.

18. יש לקוות כי הנאמן, החברה ובעלי מניותיה ינצלו את האורכה שניתנה להם בהחלטתי זו, תוך שהם מפנימים את ביקורתו של בית המשפט המחוזי הנכבד על מהותו ונוסחו הנוכחי של הסדר הנושים המוצע. התקוה האמורה (שיש להודות כי לעת הזו סיכוייה אינם נראים מבטיחים ביותר) מבוססת על ההנחה כי המבקשת ושאר הגורמים הרלבנטיים אכן ישכילו להציג הסדר הולם, שיעניק, בתנאים הנתונים, את המירב לכל הנוגעים בדבר, כך שלא יתחייב ביטולו של צו הקפאת ההליכים. הנני מצפה איפוא שמכאן ואילך יעלו הצדדים, באמת ובתמים, על הדרך המותווית בסעיף 350 לחוק החברות לשם השגת המטרות שבתכליתו: פשרה והסדר הבראה.

ניתנה היום, ז' בתמוז התשס"ח (10.7.2008).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08059900_k02.doc אצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 5990/08 ת.ג.י בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , עו"ד בניהו לאבל , כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 10/07/2008)