פסקי דין על עיירית הרצליה | פסקי דין על י. שפילמן שירותי רכב (1989) | פסקי דין על יאיר שפילמן | פסקי דין על מאיה שפילמן | פסקי דין על אלי לנדאו |

7161/08 בשא     10/07/2008




בשא 7161/08 עיירית הרצליה נ' י. שפילמן שירותי רכב (1989) בע"מ , יאיר שפילמן , מאיה שפילמן , אלי לנדאו




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא007161/08

בתיק עיקרי: א
002906/98

בפני
:
כבוד השופט מגן אלטוביה
תאריך:
10/07/2008



בעניין:
עיירית הרצליה



עוה"ד דר ר. הר זהב
, י. שמיר וי. הלינג


נ
ג
ד
מבקשת


1. י. שפילמן שירותי רכב (1989) בע"מ

2. יאיר שפילמן
3. מאיה שפילמן
עוה"ד א. בר-עם
, וט. יקר
4. אלי לנדאו
עו"ד נ. תל צור



משיבים

נוכחים:
שלא בנוכחות הצדדים
החלטה
בת.א 2906/98 תבעו משיבים 1 – 3 (להלן: "שפילמן") לחייב את המבקשת ומשיב 4 (להלן: "הנתבעים") לפצותם
בגין נזקים שנגרמו להם בשל סירובם של הנתבעים ליתן לשפילמן רשיונות עסק למכירת רכב ו/או ניהול עסקי מוסך במספר מגרשים בהם מגרש בשדרות הגלים בו היה ממוקם המוסך המרכזי של קואופרטיב דן (להלן: "מגרש דן"). ב

פסק דין
(חלקי) מיום 29.5.07 (להלן: "פסק הדין החלקי") נקבע:

"אני מוצא את הנתבעים אחראים לנזקם של הנתבעים, ככל שאלו יוכחו, בשל סירובה ליתן לתובעים רישיון לניהול עסק במגרש דן".

בבקשה שלפני עותרת המבקשת ואליה מצטרף משיב 4 לקבוע כי לא נוצר נזק בר-פיצוי, לאור עקרון השבת הנזק לקדמותו. לחילופין לקבוע כי שפילמן רשאים להביא ראיות אך ורק לשאלת הנזק הלא ממוני. לחילופי חילופין לקבוע כי שפילמן אינם זכאים לפיצוי בגין נזק כלכלי טהור או פיצויי ציפייה.

דיון

א.
המבקשת יוצאת מנקודת מוצא לפיה נקבע בפסק הדין החלקי שסירוב הנתבעים ליתן לשפילמן רשיון עסק ביחס למגרש דן הינה "החלטה חוקית שניתנה בסמכות ולאחר הפעלת שיקול הדעת הראוי" (סעיפים 11 ו – 14 לבקשה). בהתאם טוענת המבקשת כי מששפילמן לא היו זכאים לקבל רישיון עסק למגרש דן בשום שלב, לא נגרם להם נזק מכך שלאחר כשנתיים ניתן רשיון עסק לששון ושוכרי המשנה אשר פעלו במגרש דן. במצב דברים זה, יישום התכלית של "השבת המצב לקדמותו" הגלום בפסיקת פיצויים מכוח דיני הנזיקין, מחייב ביטול רשיון העסק שניתן לששון ולשוכרי המשנה באופן ששפילמן וששון ושוכרי המשנה יוותרו ללא רישיון עסק וממילא לא נגרם לשפילמן כל נזק.

נראה כי המבקשת נקלעה לטעות. בפסק הדין החלקי צוין, כי לכאורה סירוב הנתבעים ליתן לשפילמן רשיון לניהול עסק במגרש דן היה בסמכות (ש' 21 בע' 13), אולם בהמשך נקבע (ש' 6 בע' 19):

"האכיפה הבררנית של הנתבעים בכל הקשור למתן רשיונות לניהול עסקים במגרש דן, כפי שפורט לעיל, מהווה סטיה מסטנדרט ההתנהגות התקין המוטל על הרשות שעה שהיא מפעילה את סמכותה. סירוב הנתבעים למתן רישיון עסק לתובעים, על רקע מתן רישיון עסק זהה, באותו מקום, בסמוך לכך, על אף שנחזה כסירוב ענייני, הרי שכאמור מכלול התנהלות זו באה בגדר עוולת הרשלנות. אותם שיקולים שמנעו הענקת רישיון לתובעים, בשל סמיכות הזמנים וזהות הנסיבות, היו צריכים שימנעו הענקת רישיונות עסק לששון ולשוכרי המשנה ולחילופין [אם], אותם שיקולים שאיפשרו הענקת הרישיון לששון ולשוכרי המשנה היו צריכים לשמש בסיס בשקילת בקשת התובעים לרישיון העובדה כי לנתבעים לא הוענק רישיון בעוד לאחרונים הוענק, מעידה כי מסכת השיקולים שהופעלה, הופעלה באופן רשלני בניגוד לחובת הזהירות של הרשות תוך שהיא צריכה לצפות כי התנהלות זו עלולה לגרום לנזק".

ב.
עוד טוענת המבקשת כי בפסק הדין החלקי הושתתה אחריותם של הנתבעים על ההפליה שנעשתה על פי "מצב הדברים השלישי" שתואר בבג"צ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר ואח', פ"ד מו (1) 191 (להלן: "בג"צ 637/89") בע' 205. לטענת המבקשת, במצב דברים זה לא נשללה זכות שהגיעה לאדם על פי דין וממילא הפיצוי שיינתן אינו פיצוי בעד פגיעה בזכות אלא פיצוי בגין פגיעה בעקרון השוויון שהוכרה כפגיעה בכבוד האדם.

טענה זו אינה מקובלת עליי. בפסק הדין החלקי נקבע כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם (ש' 17 בע' 19 ו – ש' 12 בע' 23) ממילא ככל שיוכיחו שנגרם להם נזק עקב הפרת חובת הזהירות האמורה זכאים שפילמן לפיצוי.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי בבג"צ 637/89 נקבע (שם, בע' 206):

"מבחינה זו דומה מצב הדברים השלישי למצב הדברים הראשון (שנדון בפיסקה 14 לעיל). השוני ביניהם הוא אך זה: במצב הדברים הראשון הדין מעניק במישרין זכות לפלוני, ואילו במצב הדברים השלישי הדין מעניק סמכות לרשות השלטונית, החייבת להפעיל את הסמכות על-פי השיקול הראוי. עם זאת, זהו שוני בדרגה בלבד, שכן זכותו של פלוני היא כי שיקול הדעת של הרשות השלטונית יופעל כלפיו כדין".

בבפסק הדין החלקי נקבע (ש' 12 בע' 19): "ולחילופין [אם], אותם שיקולים שאיפשרו הענקת הרישיון לששון ולשוכרי המשנה היו צריכים לשמש בסיס בשקילת בקשת התובעים לרישיון.
ועוד. טענת המבקשת כאילו "בית המשפט קבע כי לו המשיבים היו עותרים כנגד מתן הרישיון לששון דין העתירה היה להתקבל", אינו מעוגן בפסק הדין החלקי.

ממילא, אין לשלול אפשרות שההחלטה להעניק רישיון לששון ולשוכרי המשנה הייתה כדין ואזי היה מקום לפצות את שפילמן גם על שלילת זכות שבדין עקב ההפליה "במצב הדברים השלישי".

ג.
נוכח האמור עד כאן החלטתי לדחות את הבקשה ללא צורך להידרש לטענות עובדתיות ומשפטיות שהעלו הצדדים בהרחבה ואשר ראוי לברר את חלקן במסגרת ההליך העיקרי.

הבקשה נדחית
הצדדים יודיעו דבר הסכמתם להעברת יתרת המחלוקות שביניהם לגישור, לפרק זמן מוגדר, לידי המגשרת עו"ד נילי זוהר, וזאת תוך 10 ימים, ימי הפגרה במניין הימים.

במקביל יקבע התיק להמשך שמיעת ההוכחות ולצורך כך נקבעת ישיבת תיאום והערכות ליום 1.9.08 שעה 14:00. תזכורת פנימית ביום 21.7.08 לבדיקת הודעות הצדדים בנושא הגישור.

המבקשת תשלם למשיבים 1 – 3 את הוצאות הבקשה בסך 750 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך 10,000
₪ בצירוף מע"מ כדין.
ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ח (10 ביולי 2008) שלא במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים מידית, לרבות באמצעות פקסימיליה


מגן אלטוביה
, שופט













007161/08בשא052 אלטוביה מגן






בשא בית משפט מחוזי 7161/08 עיירית הרצליה נ' י. שפילמן שירותי רכב (1989) בע"מ , יאיר שפילמן , מאיה שפילמן , אלי לנדאו (פורסם ב-ֽ 10/07/2008)