פסקי דין על ח"כ אברהם פורז | פסקי דין על ראש הממשלה | פסקי דין על בנימין נתניהו |

1340/97 בג"צ     28/09/1997




בג"צ 1340/97 ח"כ אברהם פורז נ' ראש הממשלה, בנימין נתניהו





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ ‎1340/97
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט א' גולדברג

כבוד השופט י' קדמי
העותרים: ‎1. ח"כ אברהם פורז

‎2. ח"כ חיים אורון
‎3. ח"כ אמנון רובינשטיין
נגד
המשיבים: ‎1. ראש הממשלה
, בנימין נתניהו

‎2. ועדת השרים לענייני ירושלים-ממשלת ישראל
‎3. שר העבודה והרווחה, אלי ישי
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: י' באדר ב' התשנ"ז (‎19.03.97)

בשם העותרים: עו"ד רענן הר-זהב


בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן
פסק-דין

הנשיא א' ברק
:
‎1. מבוא

העתירה שבפני
נו עוסקת בבניית שכונה הקרויה "הר חומה" והמצויה בדרומה של ירושלים. עניינה של שכונה זו הובא כבר בפני
בית משפט זה, כאשר הקרקעות עליהן עתידה השכונה לקום הופקעו לצרכי ציבור למטרת הקמת שכונת מגורים. בשעתו דחינו את שלוש העתירות שהוגשו נגד ההפקעה (בג"ץ ‎3956/92, 4375/92, 736/93 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' ראש הממשלה
, טרם פורסם; בג"ץ ‎4710/94 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' ועדת הכספים של הכנסת, טרם פורסם; בג"ץ ‎5601/94 אבו טיר נ' ראש הממשלה
, טרם פורסם). בשלב הנוכחי מובא עניין הר חומה פעם נוספת בפני
ו של בית משפט זה, והפעם עוסקת העתירה בהיבטי מדיניות הנוגעים להקמת שכונת הר חומה.

ביום ‎26.2.97 קיבלה ועדת השרים לענייני ירושלים (להלן: "ועדת השרים") את ההחלטה הבאה (שתיקרא להלן: "החלטת הוועדה" או "ההחלטה"):
" מ ח ל י ט י ם (פה אחד) -

א. ‎1) לאשר, בכפיפות לאמור להלן, את הבניה בשכונת הר חומה בירושלים.

בהחלטת ראש הממשלה
(רהמ‎23/) מיום ‎14.11.96, שנתקבלה בכנסת ביום ‎20.11.96, הועברו אל שר העבודה והרווחה מר אליהו ישי, סמכויות שר הפנים לפי סעיף ‎109 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה‎1965-, בנוגע לתכניות המיתאר ‎5053 ו - ‎5053א'.
‎2)

‎3)
‎3) לרשום את הודעת השר ישי כי הוא ידון מיידית בתכנית המיתאר ‎5053 שהועברה אל שר הפנים ביום ‎2.7.96, וכן ידון בתכנית המפורטת ‎5053א', לאחר שתועבר אליו בתוך ‎21 ימים על-ידי לשכת התכנון המחוזית בירושלים.
ככל שיאושרו התכניות בכפוף להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, יביא השר ישי לפרסומן המיידי כמתחייב על-פי דין.
ב. לאשר את הבניה לאוכלוסיה הערבית בירושלים כמפורט להלן:

‎1) להתחיל מיידית, לצורך זה, בביצוע התשתיות הנדרשות לבנית ‎3015 יחידות דיור לאוכלוסיה הערבית, במתחמים המפורטים להלן:
שם המתחם מס. יחידות דיור לפיתוח

בית צפאפה ‎450
ערב א-סוואחרה ‎500
ג'בל מוכבר ‎75
אבו-תור ‎70
סילואן ‎130
ראס אל עמוד ‎620
א-שייח' ‎480
א-סוואני ‎70
א-טור ‎120
עיסוויה ‎500

______
סה"כ ‎3,015
יוקצו המשאבים, במסגרת תקציב המדינה, הנדרשים לשם ביצוע החלטה זו, וכן יוקצו המשאבים לביצוע תכניות איחוד וחלוקה (רה-פרצלציה) בצפון ירושלים, בשכונות בית חנינא ושועפט, אשר עם סיומן יאפשרו בניית ‎6,000 יחידות דיור נוספות לאוכלוסיה הערבית.
‎2)

‎3)
יוקצו המשאבים, במסגרת תקציב המדינה, בתכנון בניה רוויה (ארבע יחידות לדונם ברוטו) וכן המשאבים לתכנון וביצוע תשתיות (לרבות מוסדות חינוך, חברה ותרבות) עבור האוכלוסיה הערבית בירושלים, בשכונות כפר עקב, בית חנינה ושועפט."
‎3)
לשם הבהרת התמונה נסביר, כי תכנית ‎5053 היא תכנית מיתאר מקומית המתייחסת לשטח של ‎1922.3 דונם בשטח הר חומה ומיועדת להסדיר את הקמתה של שכונת מגורים בת ‎6,500 יחידות דיור. בהתאם לתכנית זו יש להכין תכניות מפורטות למתחמים השונים. תכנית במ/ ‎5053א' היא תכנית מפורטת שהוגשה בהתאם לחוק הליכי תכנון ובניה (הוראת שעה), התש"ן‎1990- לוועדה לבניה למגורים ולתעשייה. התכנית חלה על מתחם אחד בשכונה והיא כוללת ‎2,300 יחידות דיור. (תכניות ‎5053 ו - במ/ ‎5053א' ייקראו להלן: "התכניות").

ביום ‎27.2.97 החליט שר העבודה והרווחה (להלן: "השר") לאשר את תכנית ‎5053. הודעה על אישור התכנית פורסמה ברשומות ביום ‎2.3.97. ביום ‎12.3.97 החליט השר לאשר את תכנית ‎5053א'.

‎2. העתירה
העותרים הם, לפי הגדרתם, "חברי כנסת המאמינים ופועלים על מנת לקיים את עקרונות שלטון החוק ועקרון השיוויון כעקרון מרכזי בין עקרונות אלה." המשיבים לעתירה הם ראש הממשלה
, ועדת השרים והשר. הטענה העיקרית בעתירה זו היא, כי הקמת שכונה בהר חומה המיועדת ליהודים בלבד, וזאת על קרקע שהופקעה בחלקה מתושבים ערבים, ובלא שתבוצע בפועל בניה מקבילה על קרקע ציבורית גם לתושביה הערבים של ירושלים, מהווה פגיעה קשה בעיקרון השיוויון. לפיכך, טוענים העותרים, כי אין מקום להתחיל בביצוע הבניה במתחם הר חומה עד שיוחל בהקמת שכונה המיועדת לערביי מזרח ירושלים במתחם זה או בקרקע ציבורית במתחם סמוך אחר בירושלים. העותרים טוענים, כי ההתייחסות בהחלטת הוועדה לבניה במגזר הערבי אינה מספקת, שכן, לטענתם, המדובר בהצהרות שדרך מימושן, כמו גם מועד מימושן, אינה ברורה כלל ועיקר.

‎3. תגובת המשיבים
בפתח דבריהם טענו המשיבים, כי אין לעותרים במסגרת עתירה זו מעמד, שכן מי שרואים עצמם נפגעים ישירות מאישור התכנית הגישו עתירות משל עצמם (בג"ץ ‎1265/97, בג"ץ ‎1459/97) ובנסיבות אלו אין מקום לעתירת העותרים, שהיא עתירה ציבורית במהותה. לגוף העתירה, טוענים המשיבים, כי העתירה עוסקת, למעשה, בנושאים כלליים שבמדיניות (בעבר ובהווה) - נושאים שבית משפט זה אינו נוהג להיזקק אליהם. בהתייחסם לטענות הכלליות בדבר הפלייה של הציבור הערבי טוענים המשיבים, כי אין לטענות אלו נגיעה להליכי אישור התכניות, וכי את התכניות יש לבחון לגופן ולא בהקשר של מדיניות כוללת. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אכן יש להניח, כי שכונת הר חומה, רובה ככולה, תאוכלס על-ידי יהודים, אולם בד בבד ננקטו הליכים תכנוניים ואחרים שנועדו לתת מענה למצוקת הדיור של הציבור הערבי. לעניין זה, מציינים המשיבים, כי לצורך יישום החלטת ועדת השרים מונה צוות בין-משרדי, בראשות מנכ"ל משרד הפנים, עליו הוטל להגיש המלצות למימוש ההחלטה. עוד מציינים המשיבים, כי ביום ‎14.3.97 החליטה הממשלה לקדם בנייה ציבורית רוויה למגזר הערבי בירושלים והטילה על משרד הבינוי והשיכון, ביחד עם עירית ירושלים, להגיש לממשלה הצעה מפורטת לגבי יישום תכנית הבניה הציבורית למיגזר הערבי בירושלים. כמו-כן מציינים המשיבים, כי תכנית מס' ‎2302א, תכנית המתאר לצור באחר, המשיקה למיתחם הר חומה, מצוייה בהפקדה וכי ייעשה מאמץ לסיים את הליכי התכנון שלה בהקדם.

‎4. מהלך הדיון
בד בבד עם הגשת עתירתם הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים המורה שלא לבצע כל פעולה של בניה, לרבות עבודות תשתית או עבודות להכשרת השטח לבניה במתחם הר חומה בירושלים, עד להכרעה בעתירה זו. בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופט טירקל ביום ‎10.3.97, לאחר קבלת תשובת המשיבים לבקשה ובהתחשב בעובדה שהדיון בעתירה לגופה נקבע ליום ‎19.3.97.

ביום ‎19.3.97 קיימנו דיון בעתירה, כאילו הוצא בה צו על תנאי. באותו מעמד הורינו גם על צירופו של ח"כ א' רובינשטיין כעותר נוסף בבג"ץ ‎1340/97. בסיום הדיון החלטנו:

"סיימנו הדיון בעתירה. איננו סבורים שיש מקום לצו ביניים, וזאת לאור האופי הכללי של העתירה. התייחסותנו בהחלטתנו (בבג"ץ ‎1459/97) לעניין קבלת מידע חלה גם לעניין פסק דיננו בעתירה זו."
בהחלטתנו בבג"ץ ‎1459/97, שאף הוא עוסק בעתירה נגד אישור התכניות, קבענו:

"בטרם ניתן את פסק דיננו, אנו מבקשים לקבל הודעה מטעם המשיבים באשר לתוצאות הדיונים בהתנגדויות לתכנית ‎2302א, וכן באשר לתוצאות דיוני הוועדה (מש/‎3 בבג"ץ ‎1340/97) אשר הוקמה בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני ירושלים (ביום ‎26.2.97). אין בכך משום נקיטת עמדה כלשהי בדבר קשר בין עניינים אלה לבין העתירה שבפני
נו."
ב‎9.6.97- הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים ובקשה לקביעת מועד להמשך הדיון בעתירה. זאת, לשיטתם, בשל אי הגשת ההודעה המשלימה נשוא החלטתנו מיום ‎19.3.97 ובשל אי נקיטת פעולות הנחוצות לקידום הבנייה עבור ערביי ירושלים. כב' השופטת שטרסברג-כהן, שדנה בבקשה, הורתה על מתן תגובת לבקשה זו, תוך שהיא מוסיפה: "לעניין הבקשה לקביעת מועד להמשך הדיון בעתירה, עולה מהחלטת בימ"ש זה מיום ‎19.3.97 כי הדיון בעתירה הסתיים ובלשון ההחלטה: "סיימנו הדיון בעתירה.." העותרים מתבקשים להתייחס להחלטה זו שאינה מותירה - לכאורה - מקום לדיון נוסף בעתירה זו.". ביום ‎16.6.97 הגישו המשיבים תגובה כאמור בצירוף הודעה משלימה מטעמם (להלן: "ההודעה המשלימה"). עיקרי המידע שנמסר בהודעה המשלימה הם אלה: הוועדה להשלמת תכניות החליטה להגדיל את הצפיפות באזורי הבניה למגורים במסגרת תכנית ‎2302א', והתירה בנית קומות נוספות בבניינים לצרכי ציבור, כך שקיבולת התכנית תועמד על ‎3,000 יחידות דיור - לעומת כ‎1,300- יחידות בתכנית המופקדת; ניתנה אפשרות להגיש תכנית מפורטת לגבי מקצת השטח הכלול בתכנית זו, כך שתיועד לתעשייה; ניתנה אפשרות לייחד שטח של כ‎70- דונם המצוי בתחום התכנית, על מנת שעירית ירושלים תוכל להכין עבורו תכנית מפורטת לבנייה רוויה של עד ‎4 קומות (בתכנון ופיתוח ביוזמה ציבורית), כך שניתן יהיה להוסיף כ‎400- יחידות דיור לתכנית; בעקבות זאת הוכנה תכנית ‎2302ב‎1 שהומלצה להפקדה; הצוות הבין-משרדי שמונה ליישם את החלטת ועדת השרים מסר לשרי האוצר והפנים ולסגן שר הבינוי והשיכון דין וחשבון הנוגע לאופן ביצוע תכניות הבניה למגזר הערבי; בעקבות זאת הוקמה ברשות לפיתוח ירושלים מינהלת לביצוע החלטת הוועדה וכן הוקם צוות היגוי המורכב מנציגי משרדי הממשלה השונים, עירית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים. בהתייחסם לבקשה למתן צו ביניים ולקביעת מועד להמשך הדיון, טענו המשיבים, כי מנוסח החלטתנו מיום ‎19.3.97 עולה, כי לא נמצא מקום למתן צו ביניים וכי הדיון בעתירה תם ואין מקום לקביעת מועד להמשך הדיון. לאחר עיון בתגובה זו הורתה כב' השופטת שטרסברג-כהן (ביום ‎3.7.97), כי הבקשה למתן צו ביניים ולקביעת מועד תועבר להכרעתנו.

לאחר הדברים האלה (ביום ‎8.7.97) הגישו העותרים, הודעה מטעמם, לה צורפה חוות דעת מומחה. על פי האמור בחוות הדעת ובהודעה, אין בצעדים שננקטו על-ידי המשיבים, כדי להגדיל את השטח שיוקצה לבניה עבור האוכלוסיה ערבית, או כדי להגדיל את כמות הדירות שייבנו עבור אוכלוסייה זו (לגירסת העותרים, לא תגדל כמות הדירות כאמור בעתיד הקרוב ואף בטווח הרחוק לא תגדל כמות הדירות באופן משמעותי). לפיכך, שבים העותרים ומבקשים כי יינתן להם לשוב ולהביא את טענותיהם בדבר הפלייה בפני
בית המשפט וכי יינתן להם להתייצב בפני
בית המשפט ולהתייחס לאמור בהודעה המשלימה.

‎5. סוף דבר
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בבקשות המאוחרות שהוגשו על-ידי העותרים, החלטנו לדחות את העתירה, בלא שמצאנו צורך להורות על קביעת מועד נוסף להמשך הדיון. כאמור בפתח הדברים, אין זו הפעם הראשונה בה מובא נושא הר חומה בפני
בית משפט זה. בהתייחסנו לעתירות נגד הפקעת הקרקע שעליה תוקם שכונת הר-חומה קבענו (בבג"ץ ‎3956/92, 4375/92, 736/93):

"בענייננו, אין חולק בדבר קיומו של צורך ציבורי, הלא הוא הצורך בהקמת שכונת מגורים על השטח המופקע במסגרת איכלוסה של ירושלים. העותרת הסכימה לכך מפורשות. כפי שהודגש בתשובת המשיבים, יש גם חשיבות לאומית וגם חשיבות אורבנית להקמת השכונה."
העותרים אינם טוענים נגד ההפקעה, שהפכה, למעשה, עובדה מוגמרת. אין הם טוענים גם נגד פגם תכנוני כזה או אחר שנפל בתכניות. טענתם היחידה היא כי המשיבים אינם מקדישים משאבים מספיקים לפתרון צרכי הדיור, התעשייה והמסחר של האוכלוסיה הערבית. למותר לציין, כי טענה זו אינה מצמצמת עצמה לשכונת הר חומה (העתידה להיבנות על שטח שלמעלה משלשת רבעיו הופקעו מבעלי קרקעות יהודים) או למצב בהווה דווקא. טענות העותרים מתייחסות לבנייה ולאי הבנייה בירושלים רבתי במהלך שלושים השנים האחרונות.

אין ספק שתכנון ערים ובניינם מעורר סוגיות כבדות משקל: בין תכנוניות, בין כלכליות, בין חברתיות, בין דמוגרפיות ובין פוליטיות. מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר המדובר בתכנונה של ירושלים ובניינה. העתירה שבפני
נו מבקשת לדחוק סוגיות נכבדות אלה למיטת סדום שעניינה תכנונה של שכונה מסויימת באתר מסויים ובמועד מסויים. לא מצאנו לנכון לעשות כן. נחה דעתנו, כי העותרים לא הביאו בפני
נו כל טענה ולא ביססו כל עילה שיש בה כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט במסגרת זו.

בשולי פסק דיננו נוסיף, כי ממילא לא מצאנו גם מקום להיעתר לבקשותיהם המשניות של העותרים, ליתן צו ביניים או לקבוע מועד להמשך הדיון בטרם יינתן פסק דיננו. בהחלטתנו בבג"ץ ‎1459/97 מיום ‎19.3.97 ציינו, כי אין בבקשת הפרטים הנוספים מן המשיבים באשר לקידום התכנון והבנייה במגזר הערבי, משום הבעת עמדה באשר לנגיעתה של הסוגייה שבפני
נו לפרטים נוספים אלה. עיינו בהודעה המשלימה ובהודעת העותרים המתייחסת לה. די לנו אם נאמר, כי על פני הדברים, נוקטים המשיבים הליכים מהליכים שונים לשם מתן מענה לבעיות השיכון והבינוי של האוכלוסיה הערבית. אפשר שבפי העותרים טענות מטענות שונות באשר להיקפם של צעדים אלה או באשר למועד ביצועם. אולם, כאמור, לא מצאנו מקום לקשור בין בניינה של שכונת הר חומה לבין מדיניותם של המשיבים באשר לבנייה בירושלים רבתי, בין בעבר ובין בעתיד. לפיכך לא נמצא גם טעם בקביעת מועד נוסף להמשך הדיון בעתירה.

העתירה נדחית.

ה נ ש י א
השופט א' גולדברג
:

אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' קדמי
:

אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.

ניתן היום, כ"ו באלול התשנ"ז (‎28.9.97).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎97013400.a05/דז/








בג"צ בית המשפט העליון 1340/97 ח"כ אברהם פורז נ' ראש הממשלה, בנימין נתניהו (פורסם ב-ֽ 28/09/1997)