פסקי דין על הדר משתלות | פסקי דין על זינגר יצחק

2793/95 א     19/03/2003




א 2793/95 הדר משתלות נ' זינגר יצחק




בתי המשפט
בבית משפט השלום בחדרה
א 002793/95


בפני
:
כב' השופט סברי מוחסן
, סגן נשיא
תאריך:
19/03/2003

בעניין:
הדר משתלות





תובעת

נ ג ד


זינגר יצחק





נתבע
נוכחים:
ב"כ התובעת:עו"ד פרנקו

ב"כ הנתבע:עו"ד ע.זהבי


פסק דין

1. התביעה העיקרית הוגשה ע"י התובעת, הדר משתלות
שותפות (להלן: "התובעת או הדר"), בגין יתרת חוב בסך 14,502.42 ₪, שהנתבע, זינגר יצחק
(להלן: "הנתבע") נשאר חייב עבור שתילים שונים אותם רכש מהתובעת, כאשר סכום החוב נכון, עפ"י כרטיסי התובעת, ליום 28.6.92.

2. הנתבע לא כפר בקבלת השתילים מהתובעת, אך טען כי אינו חייב לשלם לתובעת כל סכום שהוא, משום שהסכום קוזז מחובתה של התובעת לנתבע עבור המוטנט שמסר הנתבע לתובעת לטיפוח וכפי שסוכם בין הצדדים. הנתבע אף הוסיף כי עפ"י ההסכם הנ"ל חייבת התובעת לשלם לו את יתרת הכספים המגיעים לו בגין המוטנט ולשם כך הגיש תביעה שכנגד אשר הסתכמה בסך 22,527 ₪.

3. אין מחלוקת כי התובעת נוהלה באותה תקופה ע"י שני אנשים, המצהיר מטעמה מר שכטר (להלן: "שכטר") ויובל רשבסקי.

4. אין גם מחלוקת כי הנתבע רכש שתילי ציפורן מהדר, ועפ"י הסכם ג'נטלמני הקיים בענף, במידה ומתגלה "מוטנט" בזן מסוים מזני הציפורן, אם "המגלה" חפץ בפיתוחו של ה"מוטנט" עליו להציע את פיתוחו ע"י המשתלה ממנה רכש את השתילים (ראה עדותו של בן נתן בעמ' 25 לפרו' שורה 6-4), ועדות זו תמכה בעדותו של הנתבע בכל הקשור לפיתוחו של המוטנט.
העד אומר מפורשות כי הנתבע פנה אליו אך הוא דחה אתו על הסף כי אמר לו שהמקובל הוא למשתלת הדר, ואכן זינגר אישר כי הוא פנה למשתלת הדר, מסר לרשבסקי שני יחורים כדי לטפח את המוטנט.

5. המוטנט הינו צמח בעל שונות גנטית מצמח האם כאשר שונות זו יכולה להיות בצבע הפרח ובמקרה נשוא דיוננו, ציפורן מהזן ורדינה, הפורח באדום, הצבע ורוד היה מוטנט חשוב בעל ערך כספי ומסחרי ולו ביקוש רב בחו"ל.

במהלך שנת 1993, מתוך שתילי הורדינה שרכש הנתבע מהדר, נתגלה אצלו מוטנט אך כאמור חייב היה להציע את טיפוחו למשתלת האם, הדר, ואכן הוא עשה זאת ומסר שני יחורים לאחד ממנהלי התובעת ורשבסקי.

לטענת הנתבע, באותו מעמד סיכם הוא עם ורשבסקי, שתמורת טיפוח המוטנט החדש, תשלם הדר לנתבע את השווי של 12,000$, וזאת ע"י קיזוז מחירי השתילים שתספק התובעת לנתבע החל משנת 1993 עד לכיסוי כל תמורת המוטנט.

טענתו זו של הנתבע נטענה לראשונה בעת שהוגש כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, ובכתב התשובה טענה התובעת כי לעולם לא סוכם דבר וחצי דבר בין התובעת לבין הנתבעת ו/או מי מטעמה (הנתבעת בתביעה שכנגד היא התובעת בתביעה העיקרית).

הנתבע חזר על טענתו זו גם בתצהיר העדות הראשית מטעמו (נ/1) כאשר בסעיף 6 לתצהירו הנ"ל כאשר הנתבע טען כי בפבר' 93' מסר הוא לתובעת שלושה יחורים ובאפריל שני יחורים ואילו בסעיף 6 לתצהירו של שכטר נטען כי הטענה הנ"ל חסרת שחר ואינה מתקבלת על הדעת.
הנתבע חזר על גירסתו זו גם בעדותו בביהמ"ש והוא העיד בבירור שהוא מסר את היחורים לורשבסקי, אשר גם עקב אחר התפתחות היחורים אצל הנתבע, ועם ורשבסקי הוא סיכם את עניין המוטנט ואת התמורה שהוא אמור לקבל.
כנגד טענה ברורה זו לא הובא ורשבסקי לעדות, וכל אשר נמסר ע"י שכטר הוא שורשבסקי סיפר לו על כל דבר שקשור למוטנטים והוא נפגש עם זינגר (הנתבע) והוא יידע אותו במה שראה.
גם בתצהיר העדות הראשית של שכטר (ת/4) הודה הוא בקבלת שני היחורים ע"י ורשבסקי ולא על ידו, וכן הודה בהשרשת שני היחורים ע"י האגרונום יצחק
סלוין, כאשר לגירסתו ייחור אחד לא עמד בסטנדרט ולא השריש ובשני שהשריש לא התגלה כל מוטנט.
עוד טען שכטר כי מעולם לא הוסכם בין הנתבע והתובעת על תשלום כל סכום שהוא, אך טענתו זו נשארה ללא כל תמיכה, מה גם שהנתבע טען מפורשות שההסכם היה עם ורשבסקי אשר כאמור לא הובא לעדות.
אך עדותו של שכטר בנקודה זו הינה עדות שמיעה שאינה קבילה כראיה.
גם אם הדברים שנמסרו ע"י שכטר לגבי השרשת שני הייחורים הם בידיעתו האישית מדוע לא מצא לנכון ליידע את הנתבע על כך שאחד הייחורים לא השריש?? ומדוע לא ביקש שכטר מאת הנתבע ייחורים נוספים??
חובתה של התובעת היתה לידע את הנתבע ובתוצאות השרשת הייחורים ובתוצאות טיפוח המוטנט אם הדבר הצליח ואם לאו? להיפך, אי ההודעה מהווה הסכמה לאמור ע"י הנתבע. תשובתו של שכטר לגבי ידוע הנתבע בדבר גורל היחורים היתה פתלתלה והוא עצמו לא זוכר אם הודיע לנתבע אם הייחורים פגומים.
האם אין בכך כדי לחזק גירסת הנתבע שהוא לא חייב היה לשלם עבור השתילים הנ"ל וגם לא עבור שתילי הולנטינו.
העובדה שהתובעת לא מצאה לנכון להעיד את ורשבסקי, אשר לכל אורך התביעה טען הנתבע שאיתו ערך הוא את ההסכם, וגם הנתבעת לא מצאה לנכון להביא את יצחק
סלוין, האגרונום שהשריש את הייחורים, לעדות כדי לתמוך בגירסת שכטר לגבי פגמים בייחורים, אלה הם ראיות שהיו בידיעת התובעת ובשליטתה, והרי הלכה פסוקה היא כי אי הבאת ראיה שבשליטת בעל דין, ללא סיבה סבירה, מקימה את ההנחה שלו היתה הראייה מובאת, היתה תומכת בגירסת בעל הדין האחר.

לסיכום, סבורני כי הנתבע הוכיח דבר מסירת שני הייחורים לתובעת לשם השרשתם וטיפוחם כמוטנט, והיא התחייבה לשלם לנתבע עבור המוטנט את הסך השווה
ל- 12,000$. אולם, עיון בתעודות המשלוח עליה חתם הנתבע מגלה כי אם מתגלה מוטנט הרי שהוא בבעלות משותפת של הדר והנתבע (ראה תעודת משלוח 38540 מיום 28.6.92). משמעות הדבר שאם שוויו של מוטנט הוערך ע"י ורשבסקי והנתבע בסכום של 12,000$, ומאחר והוא בשותפות בין שניהם, הרי שמגיע לנתבע מחצית מהסכום הנ"ל,דהיינו סך השווה ל- 6,000$ ששווים היה 19,578 ₪.

חובו של הנתבע לתובעת, כפי שעולה מתצהירו ומסיכומי בא כוחו, הוא 14,502 ₪ ועוד 10,000 ₪, ובסה"כ 24,502 ₪ בניכוי הסכום המגיע לנתבע בגין חלקו במוטנט בסך 19,578 ₪, תישאר יתרת חובה לנתבע בסך 4,924 ₪.

באשר לשיק ע"ס 3,501 ₪ שבגינו הוגש תיק הוצל"פ 4- 95- 02139- 12, תמשיך התובעת הליכי ההוצל"פ אם לא גבתה עדיין את מלוא הסכום.

8. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה העיקרית ואת מחצית התביעה שכנגד, ולאחר קיזוז מחצית סכום התביעה שכנגד, תהיה התוצאה שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 4,924 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.6.93 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת ביהמ"ש עליה תתווסף ריבית והפרשי הצמדה באופן יחסי לסכום הפסוק מיום תשלומה ע"י התובעת ועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף סך 5,000 ₪ ועליו מע"מ כדין כשכ"ט עו"ד, אשר ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום אם לא ישולם תוך 30 יום מהיום.

9. פסקה 8 לפסה"ד הוקראה בנוכחותם של עו"ד פרנקו
ועו"ד זהבי.

ניתן היום ט"ו ב אדר ב, תשס"ג (19 במרץ 2003) במעמד הנוכחים.

סברי מוחסן
, שופט
סגן-נשיא








א בית משפט שלום 2793/95 הדר משתלות נ' זינגר יצחק (פורסם ב-ֽ 19/03/2003)