פסקי דין על ח"כ בנימין נתניהו | פסקי דין על פארס יוסף

2644/96 רעא     13/08/1997




רעא 2644/96 ח"כ בנימין נתניהו נ' פארס יוסף





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א ‎2644/96
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט א' מצא
המבקשים: ‎1. ח"כ בנימין נתניהו

‎2. הליכוד, תנועה לאומית ליברלית
נגד
המשיבים: ‎1. פארס יוסף

‎2. המערך ליכוד, צומת, גשר
‎3. ישראל כץ
‎4. מור שמגר
‎5. יולי קושירובסקי
‎6. ח"כ דב שילנסקי
‎7. ציפי לבני-שפיזר
‎8. גאולה כהן
‎9. ח"כ שאול עמור
‎10. עזרא בנימיני
‎11. יוסי אולמרט

בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום ‎11.4.96 בהמרצה ‎2615/96
שניתנה על-ידי כבוד השופט א. משאלי
תאריך הישיבה: כ"ב בניסן התשנ"ו (‎11.04.96)

בשם המבקשים: עו"ד איתן הברמן
בשם משיב מס' ‎1: עו"ד אריה ליכט


בשם משיב מס' ‎3: בעצמו

בשם משיבים מס' ‎4 ו‎5-: עו"ד רון סמוראי

בשם משיב מס' ‎6: עו"ד שפיר שילנסקי

בשם משיבה מס' ‎7: בעצמה

בשם משיבה מס' ‎8: עו"ד נפתלי וורצברגר

בשם משיב מס' ‎9: עו"ד רפאל שטוב

בשם משיבים ‎10 ו‎11-: עו"ד רענן הר-זהב; עו"ד אייל רוזובסקי

פסק-דין

לבקשת המשיב ‎1 (להלן - המשיב) הורה בית המשפט המחוזי בנצרת למבקשים, "לשבץ במקום ה‎32- של הרשימה המשותפת לליכוד, צומת וגשר את המועמד הראשון של העדה הדרוזית מר אסעד אסעד". החלטת בית המשפט ניתנה (בעקבות דיון שקוים לפניו אותו בוקר) בצהרי יום ‎11/4/96. במועד זה, בחצות, חל המועד האחרון להגשת רשימות מועמדיהן של המפלגות בבחירות לכנסת הארבע-עשרה. עם מתן ההחלטה פנו המבקשים לבית-משפט זה בבקשה דחופה למתן רשות-ערעור. הועדנו את הדיון בבקשה לאותו הערב ושמענו את טענות הפרקליטים. בתום הדיון (בשעה ‎22:30) הודענו על החלטתנו, לראות את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לגוף העניין פסקנו לקבל את ערעור המבקשים, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את בקשת המשיב. מתן הנימוקים לפסק הדין נדחה; ולהלן הנימוקים.

‎2. המבקשת ‎2 (להלן - הליכוד) היא מפלגה כמשמעה בחוק המפלגות, התשנ"ב‎1992-. מסמך היסוד של הליכוד הוא "חוקת הליכוד". החוקה מסדירה נושאים רבים, בכללם הנושאים שלפי סעיף ‎14 לחוק מוטל על מפלגה להסדירם בתקנון. המוסד העליון של הליכוד הוא הוועידה, הנבחרת ומתכנסת אחת לארבע שנים; ובין ועידה לוועידה - "המרכז", המורכב מחברי הוועידה הנבחרת האחרונה. לעניין דרך בחירת מועמדי הליכוד בבחירות לכנסת (כנדרש לפי סעיף ‎16 לחוק המפלגות) נקבע בחוקה (בסעיף ‎139), כי "מועמדי הבחירות לכנסת ייבחרו בבחירות ישירות על-ידי כלל חברי הליכוד, או כלל חברי הליכוד באזורים כפי שייקבע". בפרק ההשלמות לחוקה הוטל על "ועדת החוקה בהרכבה הנוכחי" להגיש לאישור המרכז "השלמות לחוקה", בין היתר בדבר "תקנות הבחירות המקדימות למועמדי הליכוד לכנסת". בהסתמך על כך הוגש למרכז מסמך הכולל את "תקנות הבחירות המקדימות למועמדי הליכוד לכנסת" ו"תקנון לבחירת מועמדי הליכוד לכנסת ה‎14-". ביום ‎5/6/95 החליט מרכז הליכוד לאשר את שני חלקיו של המסמך ובכך הפכו הללו לחלק מחוקת הליכוד.

תקנות הבחירות המקדימות מורות, כי מועמדי הליכוד בבחירות לכנסת ייבחרו בסיבוב בחירות אחד במסגרת ארצית (בה ייבחרו "הנבחרים הארציים") ובמסגרת אזורית (בה ייבחרו "הנבחרים האזוריים"). כן כוללות התקנות הנחיות עקרוניות, בדבר הבטחת ייצוגן של "מועמדות" (נשים) ובדבר הבטחת ייצוגם של "מגזרים" ברשימת הליכוד לכנסת. לעניין הבטחת ייצוגם של "מגזרים" נקבע (בסעיף ‎2(ג) לתקנות), כי "המגזרים ומספר המועמדים שיובטחו לכל מגזר, ייקבעו לפני כל בחירות בתקנון הבחירות". בהתאם לכך, בתקנון לבחירת המועמדים לכנסת ה‎14-, נכללו הוראות להבטחת שיבוצן ברשימה (במקומות משורינים) של ארבע נשים וכן להבטחת מקומות לשיבוצם ברשימה של נציגי שלושה "מגזרים": עולים חדשים; "המגזר הלא-יהודי"; וצעירים.

‎3. בנושא הבטחת הייצוג למגזר הלא-יהודי (שרק הוא מענייננו) הורה התקנון (בפרק ה' סעיף ‎3) כלהלן:
"‎3. הבטחת ייצוג למגזר הלא-יהודי
א. 'לא יהודי' - 'אזרח ישראלי, שביום סגירת רשימת המועמדים לא היה רשום כיהודי במרשם האוכלוסין ולא היה עולה חדש'.

ב. לא נבחר מועמד לא-יהודי ברשימה הארצית או באזורים, לאחד מ‎32- המקומות הראשונים ברשימה - ישובץ במקום ה‎32- ברשימת הליכוד לכנסת המועמד שעונה להגדרה המפורטת לעיל בסעיף קטן (א), ושנבחר במקום הגבוה ביותר בין המועמדים הלא-יהודיים, נבחרי הרשימה הארצית".
הבחירות המקדימות לבחירת מועמדי רשימת הליכוד לכנסת ה‎14- נקבעו ליום ‎26/3/96. כשבועיים לפני מועד זה (ביום ‎12/3/96) התקשר הליכוד בהסכמים עם שתי מפלגות אחרות, "צומת" ו"גשר", לפיהם יגישו שלוש המפלגות רשימת מועמדים מאוחדת לכנסת ה‎14-, וביום ‎19/3/96 החליט מרכז הליכוד לאשר את ההסכמים. בכל אחד משני ההסכמים נכללה הוראה בדבר שילובם ברשימה המאוחדת, במקומות מובטחים מראש, של מועמדי "צומת" ומועמדי "גשר". בסעיף ‎2.4 להסכם הליכוד עם צומת נקבע, לעניין זה, כך:
"רשימת המועמדים תיקבע בסדר הזה: בראש רשימת המועמדים יעמוד בנימין נתניהו, מועמדה לראש הממשלה. יושב ראש צומת, רפאל איתן, יוצב במקום השלישי ברשימת המועמדים. יתר מועמדי צומת יוצבו ברשימת המועמדים במקומות האלה: ‎8, 15, 20, 31, 36, 42, 49, 53, 58, 65, 70, 81, 86, 92, 99, 103, 108, 115, על פי סדר בחירתם במוסדות צומת".
ואילו בהוראה דומה, בסעיף ‎6 להסכם הליכוד עם גשר, נאמר:
"רשימת המועמדים תיקבע בסדר כדלקמן:

א. בראש רשימת המועמדים יעמוד מועמד הרשימה לראש-הממשלה, בנימין נתניהו.
ב. במקום השני ברשימת המועמדים יוצב יושב-ראש תנועת גשר, דוד לוי.
ג. במקום השלישי ברשימת המועמדים יוצב יושב-ראש צומת, רפאל איתן.
ד. מהמקום הרביעי ואילך יוצבו מועמדי הליכוד וצומת במקומות שלא יוחדו למועמדי גשר.
ה. למועמדי גשר יוחדו המקומות: ‎2, 9, 14, 21, 30, 37, 41, 50, 52, 59, 64, 71, 80, 87, 91, 97, 100, 102, 109, ו‎114-".
כפועל-יוצא מהוראות אלו עתידים היו מועמדיו הנבחרים של הליכוד להידחק, ברשימה המאוחדת, למקומות יותר מרוחקים ממקומותיהם המיועדים ברשימת הליכוד. מדחיקה זו עמדו לסבול (כל אחד בהתחשב במיקומו התיאורטי אילמלא ההסכמים על הגשת הרשימה המאוחדת) גם מועמדים שהם נציגי ה"מגזרים" השונים ושעל-פי התקנון הובטח שיבוצם במקומות שנקבעו להם מראש. משמעות הדבר ביחס למועמד המגזר הלא-יהודי היתה, שחלף שיבוצו המובטח במקום ה‎32- ברשימת הליכוד, יהיה עליו להסתפק בשיבוץ מובטח למקום ה‎46- ברשימה המשותפת.

‎4. המשיב הוא חבר הליכוד ויושב-ראש סניף הליכוד בכפר ראמה. ביום ‎24/3/96 - לאחר החלטת המרכז לאשר את ההסכמים - פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לעכב את עריכת הבחירות המקדימות עד שיובטח מקום "ריאלי", ברשימת המועמדים המשותפת, לנציג המגזר הלא-יהודי בליכוד. בדיון שהתקיים (ביום ‎25/3/96) בפני
נשיא בית המשפט המחוזי, השופט י' אברמוביץ, הגיעו הצדדים לכלל הסדר כי יושב-ראש הליכוד (המבקש ‎1, מר בנימין נתניהו) יבחן דרכים לתיקון המצב שנוצר לגבי נציגות המגזר הלא-יהודי ברשימת המועמדים המשותפת לכנסת של הליכוד, צומת וגשר; וכי בחינה כזאת תקוים זמן סביר לפני הגשת רשימת המועמדים לכנסת. בבחירות המקדימות, שקוימו במועדן, זכה המועמד מר אסעד אסעד, מי שכיהן (מטעם הליכוד) כחבר הכנסת השלוש-עשרה, למקום הראשון מקרב המועמדים הלא-יהודים ברשימה הארצית. משחלף זמן נוסף, ולא נמצא הסדר שיאפשר את שיבוצו של מר אסעד ברשימה המאוחדת במקום טוב יותר מן המקום ה‎46-, שב המשיב (ביום ‎9/4/96) ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה חדשה, למתן צו מניעה נגד הגשתה של רשימת המועמדים המשותפת, או (לחלופין) למתן סעד הצהרתי זמני "לשיריון מקומו של בן-מיעוטים, ברשימת המערך ליכוד, צומת, גשר במקום ה‎32-, או לחלופין בכל מקום ריאלי אחר". בשל שביעי של פסח, שחל ביום ‎10/4/96, הועיד בית המשפט המחוזי את הדיון בבקשה ליום ‎11/4/96.

‎5. בקשת המשיב נסמכה על שתי טענות עיקריות: ראשית, כי על-פי התקנון עומדת לנציג המגזר הלא-יהודי זכות לשיבוץ במקומו המובטח ברשימת המועמדים. דחיקתו מן המקום ה‎32- ברשימת הליכוד למקום ה‎46- ברשימה המשותפת מקפחת באופן משמעותי את סיכוייו של מועמד זה להיבחר לכנסת. בכך נפגעת זכותם של רבבות חברי הליכוד, מן המגזר הלא-יהודי, לייצוג המובטח להם. ואשר להסכמי הליכוד עם צומת ועם גשר, בדבר הגשת רשימת מועמדים משותפת, הרי שאלה אינם יכולים לגרוע מזכות הבטחת הייצוג המעוגנת בתקנון. ושנית, שכיבוד זכותו של נציג המגזר הלא-יהודי, לשיבוץ במקומו המובטח, מתחייב, לפחות, בשל היותו נציג של מיעוט. הבטחת מיקומו ברשימה התבססה (או לפחות ראוי לה שתתבסס) על שיקולים של העדפה מתקנת. משמע, שאפילו אם הסכמי הליכוד עם צומת וגשר, להגשת רשימת מועמדים משותפת, מתירים פגיעה במקומותיהם המובטחים של נציגי מגזרים אחרים, הרי שבמקומו המובטח של נציג המגזר הלא-יהודי, בשל היותו נציג של מיעוט, אין לפגוע. הזזתו מן המקום ה‎32- ברשימת הליכוד למקום ה‎46- ברשימה המשותפת, שעל-פי כל התחזיות המצויות אינו מקום "ריאלי", מהווה פגיעה שרירותית ובלתי-סבירה בזכותו המוגנת של מיעוט.

‎6. כבוד השופט א' משאלי, שלפניו נדונה הבקשה, סבר כי הבקשה בדין יסודה. בקבלו את טענתו הראשונה של המשיב אמר השופט:

"בשום מקום לא הובא לידיעת בית המשפט כי ההסכמים בין הליכוד לצומת וגשר, אשר אושרו על-ידי המרכז, התייחסו לתקנון הליכוד או כי בעקבות אישור ההסכמים הוחלט לשנות הוראות מפורשות אשר בתקנון".
מהנמקה זו עולה, כי, לדעת השופט, הוראת התקנון בדבר הבטחת מיקומו ברשימה של נציג המגזר הלא-יהודי מוסיפה לחייב את הליכוד. כיון שבהסכמי הליכוד עם צומת וגשר, להגשת הרשימה המשותפת, לא נכללה כל התייחסות להוראותיו המפורשות של התקנון, אין בהסכמים כדי לפטור את הליכוד מקיום חיובי התקנון. אף בהחלטת מרכז הליכוד, לאשר את ההסכמים, אין כדי להועיל, כל עוד הוראות התקנון נותרו על כנן ולא נתקבלה כל החלטה לשנותן. ואולם השופט ייחס משקל גם לטענתו השניה של המשיב; ולעניין קבלתה של טענה זו הוסיף השופט ואמר:

"בית המשפט חכך בדעתו אם לא יהיה בהחלטה זו משום גרימת בוקה מבוקה ומבולקה, כלשון התנ"ך, עתה לפני תום המועד הסופי להגשת הרשימות, אולם נראה לי כי שורת הדין והצדק כאחד מחייבת היעתרות לבקשה הבאה להבטיח מקום לנציג עדה גדולה ומכובדת (העדה הדרוזית) ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת, כאשר זכות זו הובטחה להם בתקנון הליכוד ושוריינה כמה וכמה פעמים".
מנימוקים אלה החליט בית המשפט המחוזי להיעתר לעתירתה החלופית של הבקשה וציווה לשבץ את מר אסעד אסעד במקום ה‎32- ברשימת המועמדים המשותפת שתוגש מטעם הליכוד, צומת וגשר.

‎7. מסקנת בית המשפט המחוזי אינה מקובלת עלינו. סעיף ‎14(א) לחוק המפלגות מורה כי "למפלגה יהיה תקנון והיא תתנהל על פיו". וסעיף ‎16 לחוק קובע כי "מועמדי מפלגה לבחירות לכנסת ייקבעו בהליך שיוגדר בתקנון". הוראות אלו קוימו בענייננו. בחוקת הליכוד, שעל-פי תוכנה ניתן לזהותה כתקנון המפלגה, נקבעו העקרונות הכלליים לבחירת מועמדי הליכוד בבחירות לכנסת. הוראות יותר מפורטות, להסדרת הבחירות המקדימות, נכללו בתקנות הבחירות המקדימות; והוראות פרטניות לבחירת מועמדי הליכוד בבחירות לכנסת ה‎14- נקבעו בתקנון לבחירת המועמדים לכנסת האמורה. תקנות הבחירות המקדימות ותקנון בחירת המועמדים אושרו על-ידי מרכז הליכוד, ובכך הפכו - לצד החוקה - לחלק מתקנון המפלגה (כמשמעו בסעיף ‎14 לחוק).

בהתקשרות הליכוד בהסכמים עם צומת וגשר, להגשת רשימת מועמדים משותפת לשלוש המפלגות, הוקם, למעשה, "מערך" של מפלגות כמשמעו בסעיף ‎15 לחוק. עולה השאלה, שמא התקשרות זו פגעה בתקנון. כן עולה השאלה, אם - בהנחה שההתקשרות עצמה היתה בגדר המותר - שמא תנאי ההתקשרות נגדו את מצוות התקנון. הלכה פסוקה היא, שלכל חבר-מפלגה הזכות לתבוע שהוראות חוקתה (תקנונה) של המפלגה (המהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה) תקויימנה כלשונן וכרוחן, ופגם בחוקיות מהלכיה של המפלגה מקים לחבר עילה לקבלת הסעד הדרוש למניעת הסטיה או החריגה מהוראות החוקה (ע"א ‎189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין, פ"ד לא(‎2) 265). נמצא כי מתן תשובה חיובית לאיזו משתי השאלות העולות בענייננו עשויה היתה להקים למשיב עילה לתקיפת ההסכמים, או פרטים הקשורים ליישומם. אך התשובה לשתי השאלות שהצגנו היא בשלילה; ונתייחס לשתי השאלות כסדרן.

‎8. סעיף ‎80 לחוקת הליכוד מתווה את הדרך להתקשרותו של הליכוד עם גוף פוליטי אחר:

"החלטה על התקשרות של התנועה עם גוף פוליטי אחר תתקבל במרכז, והיא טעונה רוב של חברי המרכז".
הדעת נותנת כי התקשרות בהסכם בין מפלגות תכלול, בין מטרותיה העיקריות, הסכמה לילך לבחירות לכנסת ברשימה משותפת; שהרי השאיפה להצליח בבחירות היא מנשמת אפה של כל מפלגה. ויצוין כי הגשת רשימה משותפת מטעם מספר מפלגות מוכרת בחוק במפורש (ראו סעיף ‎57(ג) לחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], תשכ"ט‎1969-). ואף המשיב לא חלק, כי הסכמי הליכוד עם צומת וגשר אכן היו בבחינת "התקשרות של התנועה עם גוף פוליטי אחר", כמשמעם בסעיף ‎80 לחוקה. כן לא היתה מחלוקת כי הסכמים אלה אושרו (כמצוות סעיף ‎80) על-ידי רוב חברי מרכז הליכוד; ולא למותר לחזור ולהזכיר, כי לצד הוועידה הנבחרת (המתכנסת אחת לארבע שנים), המרכז (המורכב מצירי הוועידה הנבחרת האחרונה) הינו המוסד העליון של הליכוד. מכאן שבהתקשרות בהסכמים לא נפל כל פגם.

‎9. השאלה השניה מעוררת בעיה יותר מורכבת. התנאים שנקבעו בהסכמים, בדבר סדר שילובם של מועמדי שלוש המפלגות ברשימה המשותפת, לא התיימרו להתערב בסדרי מיקומם של מועמדי הליכוד ברשימתו הפנימית. הווי אומר: ברשימתו הפנימית של הליכוד מקומם של המועמדים נקבע על-פי הכללים שהותוו בתקנון לבחירת המועמדים. גם מיקומו המובטח של מועמד המגזר הלא-יהודי, במקום ה‎32-, נשמר ברשימה הפנימית; ודחיקתו למקום ה‎46- ברשימה המשותפת - כדחיקתם ממקומותיהם המקוריים של מועמדים אחרים - נבעה מן הסדר המוסכם לשילובם ברשימה המשותפת של מועמדי המפלגות האחרות. עם זאת ברור, כי דחיקתם של מועמדים מן המקומות ברשימת הליכוד, להם נמצאו זכאים, למקומות יותר רחוקים ברשימה המשותפת, הרעה את סיכוייהם להיבחר. אין צריך לומר, כי פגיעה זו היתה מנת חלקם הן של מועמדים שזכותם לשיבוץ במקום מסוים ברשימת הליכוד נבעה ממספר קולות המצביעים בבחירות המקדימות שתמכו בבחירתם והן של מועמדים שנבחרו כנציגי אחד המגזרים שבתקנון הבחירה הוכרו כזכאים להבטחת ייצוג. אכן, סדר שילובם של המועמדים נקבע בהסכמים בפירוט מלא ובלשון ברורה; ולכאורה ניתן לומר, כי משהחליט מרכז הליכוד, על דעת רוב חבריו, לאשר את ההסכמים, על-פי סעיף ‎80 לחוקה, חל אישורו, מניה וביה, גם על התנאים בהם נקבע סדר שילובם של מועמדי המפלגות המשתתפות ברשימה המשותפת.

אך עדיין ניתן להקשות, אם אישור סדר שילובם של המועמדים היה בגדר סמכותו של המרכז. כל כך למה? ראינו שלכל נבחר בבחירות המקדימות של הליכוד נתונה, על-פי התקנון לבחירת המועמדים, זכות למיקום מוגדר ברשימת מועמדי הליכוד. כן נוכחנו, כי בדחיקתו (עקב ההסכם) למקום יותר רחוק ברשימה המשותפת, יש משום פגיעה בזכותו לפי התקנון. מכאן השאלה, אם בגדר כוחו לאשר הסכמים עם מפלגות אחרות, על-פי סעיף ‎80 לחוקה, רשאי המרכז לחרוג מהוראות אחרות הקבועות בחוקה. והלוא זו היתה טענת בא-כוח המשיב - שהשופט המלומד קיבלה במלואה - כי אישור ההסכמים על-ידי המרכז אין בכוחו לגרוע מזכותו של נציג המגזר הלא-יהודי לשיבוץ במקום ה‎32- ברשימה בה מוצגת מועמדותו; בין שזו רשימת הליכוד ובין שזו הרשימה המשותפת.

‎10. אנו סבורים כי פרשנותו של סעיף ‎80 לחוקה, על-פי תכליתו, מובילה למסקנה כי אישור הסכם בין הליכוד לבין מפלגה אחרת, וככל שהדבר נעשה לקידום תכליתו של ההסכם, עשוי להצדיק חריגה מהוראה אחרת של תקנון המפלגה. ואף נסיבותיהם של ההסכמים נשוא ענייננו הצדיקו חריגה כזאת. הסכמה בין מפלגות להגשת רשימה משותפת בבחירות לכנסת מחייבת, מעצם טיבה וטבעה, הסדר מוסכם בין המפלגות המתקשרות בדבר סדר שילובם של המועמדים ברשימה המשותפת. הואיל וחוקת הליכוד (על השלמותיה) קובעת את סדרי הבחירות המקדימות, אין מנוס מן המסקנה כי בהתקשרות עם גוף פוליטי אחר, הניתנת לאישור לפי סעיף ‎80 לחוקה, גלומה גם הסמכה לחריגה מן ההסדרים הפנימיים הרגילים. תוצאה זו היתה מובנת גם לכל חברי מרכז הליכוד, עת נתבקשו והחליטו (ברוב דעות) לאשר את ההסכמים האמורים. זאת ועוד: על-פי האמור בסעיף ‎55(ו) לחוקת הליכוד, "המרכז מוסמך לשנות את החוקה ברוב של חבריו". נמצא כי האורגן המוסמך לשנות את החוקה הינו אותו אורגן המוסמך לאשר את הסכמי הליכוד עם מפלגות אחרות (ובאותו הרוב!). מכאן, שאישור הסכם על-ידי האורגן המוסמך לשנות את החוקה, כולל בחובו גם את אישור החריגות מהוראות החוקה המתחייבות מן ההסכם ובכללן את החריגה מהבטחת הייצוג למגזרים השונים, בכללם המגזר הלא-יהודי.

‎11. נותרה טענת המשיב, כי מרכז הליכוד לא היה רשאי לפגוע בזכותו של נציג המגזר הלא-יהודי, משום היותו נציג של מיעוט, ששיבוצו במקום המובטח מתחייב מעקרון ההעדפה המתקנת, ושהפגיעה בזכות זו לוקה באי-סבירות. איננו רואים צורך להרחיב ביחס לטענה זו: במסגרת האוטונומיה הנתונה לכל מפלגה, בקביעת מועמדיה בבחירות לכנסת, רשאים מוסדותיה המוסמכים לכלכל את מהלכיהם על-פי הבנתם. וכשם שרשאים הם להכיר בעדיפותם של מועמדים מסוימים על פני מועמדים אחרים, רשאים הם גם לחרוג מעדיפויות שנקבעו על-ידם. וכל עוד אין במעשיהם משום הפרת התקנון, או משום חריגה מחובת הנאמנות המוטלת עליהם כלפי המפלגה וחבריה, אין עילה להתערבות בית המשפט בפעולותיהם. חוקת הליכוד אכן הכירה בזכאותם של מגזרים אחדים - והמגזר הלא-יהודי בתוכם - להצבת מועמדים מטעמם במקומות קבועים מראש ברשימת הליכוד. אלא שבעקבות ההסכמים עם צומת וגשר, להגשת רשימת מועמדים משותפת, נדחקו רוב מועמדי הליכוד (לרבות נציגי המגזרים שבתוכם) ממקומותיהם המובטחים ברשימת הליכוד למקומות יותר רחוקים ופחות בטוחים ברשימה המשותפת. באשרו את ההסכמים פעל מרכז הליכוד בגדר סמכותו. אין ספק כי באשרו את ההסכמים היה המרכז ער גם לפגיעה, הנובעת מתנאי יישומם, בסיכויי בחירתם של חלק ממועמדי הליכוד. בוודאי היה ער גם למשמעות הנובעת מדחיקתם, ממקומותיהם המובטחים, של נציגי המגזרים השונים. משהחליט לאשרם, חרף השלכותיהם האמורות, גילה המרכז את דעתו, כי טובתו של הליכוד מחייבת לאשרם. שיקולים אלה רשאי היה המרכז לשקול. לכן אין בסיס לומר כי החלטתו לקתה בשרירות או באי-סבירות; ובהחלטה זו לא היה לבית המשפט המחוזי יסוד להתערב.

‎12. מטעמים אלה פסקנו, בתום הדיון לפנינו, ככל שכבר פורט בפתח הדברים. וכפי שכבר צוין בפסק-דיננו, חל פסק הדין גם על המשיבים ‎11-3, אשר לא היו מיוצגים בפני
הערכאה הראשונה, אך הצטרפו להליך בשלב הערעור.
ניתן היום, י' באב התשנ"ז (‎13.8.97).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎96026440.f02








רעא בית המשפט העליון 2644/96 ח"כ בנימין נתניהו נ' פארס יוסף (פורסם ב-ֽ 13/08/1997)