פסקי דין על אורי נצר | פסקי דין על יעקב סינור | פסקי דין על א.נצר -י.סינור | פסקי דין על שותפות לא רשומה | פסקי דין על זהבי כימיקלים בע"מ

2968/08 עא     20/07/2008




עא 2968/08 אורי נצר , יעקב סינור , א.נצר -י.סינור ,שותפות לא רשומה נ' זהבי כימיקלים בע"מ






בבית המשפט העליון

ע"א 2968/08

בפני
:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1. אורי נצר
2. יעקב סינור
3. א.נצר -י.סינור
,שותפות לא רשומה



נ ג ד

המשיבה:
זהבי כימיקלים בע"מ


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 3181/98 ובת"א 1044/99 שניתן בתאריך 11.2.2007 על ידי כב' השופטת נ' אחיטוב


בשם המבקשים: עו"ד דניאל אלון
; עו"ד יודפת טנא (בן-דוד)

בשם המשיבה: עו"ד גיורא בן טל
החלטה
מהות הבקשה וטיעוני הצדדים

1. בפני
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 3181/98, ובת"א 1044/99 (כב' השופטת נ' אחיטוב), בגדרו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 1,025,743 ש"ח בצירוף מע"מ וריבית, וכן סכום נוסף, אשר ייקבע על-ידי רואה חשבון שימונה לצורך זה. המבקשים עותרים לעיכוב ביצועו של התשלום כולו, ולחילופין הם מבקשים לעכב את ביצועו של אותו חלק מפסק הדין הנוגע למינוי רואה החשבון.

2. המשיבה היא חברה העוסקת בייצור ושיווק חומרים כימיים הדרושים לתעשיית הבטון והטיט. בינה לבין המבקשים נחתמו הסכמים לפיהם האחרונים ישמשו לה בתור סוכנים. לאחר ביטול אחד ההסכמים (להלן: "ההסכם"), הגישה המשיבה נגד המבקשים שתי תביעות כספיות הנוגעים לתחומי הבטון והטיט. אשר לתחום הבטון, נטען כי המבקשים השתמשו בחומרי הגלם ובסודות המסחריים של המשיבה לצורך ייצור מוצרים מתחרים, ומכרו את המוצרים ללקוחותיה תחת שמה של המשיבה, בניגוד להסכם בין הצדדים, אשר אסר על מכירת מוצרים מתחרים. אף בנוגע לתחום הטיט נטען כי המבקשים השתמשו בחומרי הגלם של המשיבה לצורך ייצור מוצרים מתחרים, בניגוד למוסכם בין הצדדים.

3. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את טענותיה העובדתיות של המשיבה. נקבע כי המבקשים הפרו את ההסדרים שבין הצדדים, שכללו איסור על מכירת מוצרים מתחרים. כן נדחתה טענת קיזוז של המבקשים. בבואו לקבוע את גובה הפיצוי בגין הפרות אלה הבחין בית המשפט בין מכירת המוצרים בתקופה בה חל עדיין הסכם הסוכנות לבין מכירות שארעו בתקופה שלאחר סיומו. אשר לתקופה הראשונה, קבע בית המשפט כי שיעור הפיצוי יהא בגובה מחצית מתמורת המכירה - 1,025,743 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה. אשר לתקופה השניה, נקבע כי המשיבה זכאית לפיצוי עבור מכירות ללקוחות שהמבקשים השיגו בתקופת הפעילות המשותפת. בית המשפט העמיד את גובה הפיצוי על מחצית כלל רווחי המבקשים מהמכירות במשך חמש שנים. לצורך חישוב זה קבע בית המשפט כי הרווח הגולמי ממנו ייגזרו הרווחים יחושב על-בסיס ממוצע שיעורי הרווח הגולמי של המשיבה. ברם, הנתונים שהביאה המשיבה בעניין זה מהווים עדות שמועה, שכן מי שערך אותם לא הובא להעיד. לאור זאת, וכיוון שהחישוב מחייב מיומנות חשבונאית, הורה בית המשפט על מינוי רואה חשבון שייחשב את הסכום בהתאם לעקרונות שהתווה בית המשפט, שאותם יְיָשם על נתונים שיימצאו במסמכים שיגישו לו הצדדים. כן נקבע כי החלטת רואה החשבון תהא סופית. רואה החשבון החל בעבודתו ופנה לצדדים בבקשה לקבל מהם את הנתונים הרלבנטיים. לפי הנחיית בית המשפט היה עליו להגיש את החלטתו עד יום 13.6.08, אולם הצדדים לא הודיעו אם חוות-הדעת אכן הוגשה, ואם כן - מה נאמר בה.

3. המבקשים ערערו על פסק הדין, ועיקר ערעורם מתרכז בשלוש טענות.
אשר לתקופה הראשונה, טוענים הם כי היה על בית המשפט לחשב את גובה הפיצוי לפי שיעור הרווח מן המכירות ולא לפי גובה ההכנסות מהן. אשר לתקופה המאוחרת, טוענים הם כי בית המשפט קבע את קיום הזכאות עבור תקופה זו על-בסיס פרשנות של דברי המומחים שהביאו הצדדים, במקום להתייחס למחלוקת המשפטית הקיימת בשאלה זו בין הצדדים. כן הם טוענים כי משלא נמצאו ראיות קבילות להוכחת טענת המשיבה ביחס לגובה הסכום לו היא זכאית, היה על בית המשפט לדחות את תביעתה בעניין זה. לטענתם, בית המשפט לא היה רשאי למנות בפסק-דינו רואה חשבון, כדי שזה יקבל ראיות חדשות ויכריע בשאלה עובדתית שלא הוכחה במשפט.

4. במסגרת הערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"א 2968/08) הונחה הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק-הדין, לאחר שבקשה דומה נדחתה על ידי בית המשפט הנכבד קמא. המבקשים טוענים כי בפסק-הדין נפלו טעויות גלויות, וממילא סיכוייו טובים. בנוסף, הם טוענים כי אין להם רכוש בר-מימוש, פרט לחלקם של המשיבים 1 ו-2 בדירות המגורים שלהם, אשר מכירתן תגרום להם לנזק שלא ניתן יהיה לתיקון, אם הערעור יתקבל. כאן המקום לציין כי במסגרת הדיון בתביעה שנוהלה בבית המשפט המחוזי אף נרשם עיקול על חלקו של המשיב 1 בדירת מגוריו, כדי שהמשיבה תוכל להיפרע ממנו.

5. לטענת המשיבה, תצהירי המבקשים לקוניים ואינם מבססים כראוי את טענותיהם, וכן סיכויי הערעור נמוכים. לטענתה, בנוסף לחלקיהם בדירות המגורים – המשיבים 2-1 הינם גם בעלי חברה בע"מ, שאליה הועברה כל פעילות המבקשת 3 בעקבות סיום ההסכם, והם הודו בכך במהלך חקירתם בבית המשפט המחוזי. אשר לטענות בערעור, המשיבה טוענת כי לו פעלו המבקשים לפי ההסכם, ממילא היתה היא זוכה במחצית סכום התמורה, ולכן צדק בית המשפט כשקבע את סכום הפיצוי על-בסיס גובה ההכנסות.

דיון והכרעה

6. כלל הוא כי פסקי דין יש לקיים בהקדם, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק-הדין כדי להצדיק את דחיית ביצועה של חובה זה. על המבקש לסטות מן הכלל, ולעכב את ביצוע הערעור, מוטל הנטל לשכנע כי סיכוייו להצליח בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שפעולה על-פי פסק-הדין טרם הכרעה בערעור תקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו במקרה בו הערעור יצלח, וכן הנזק שייגרם לו מכך כבד מן הנזק שיסבול הזוכה, אם פסק הדין יעוכב (ע"א 8751/07 זיסברג נ' נשר, פיסקה 3 (טרם פורסם, 5.11.07); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פיסקה 6 (טרם פורסם, 11.11.04)). קיים קשר הפוך בין דרישת סיכויי הערעור לבין דרישת מאזן הנוחות: ככל שהשיקול האחד משמעותי ומשכנע יותר, כך נדרש השני לעמוד בעוצמת שכנוע פחותה (ע"א 10303/07 קמור רכב בע"מ נ' מסינגר יהושע - חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פיסקה 4 (טרם פורסם, 18.2.08)). כלל זה מודגם, למשל, במקרים קיצוניים – כגון המקרה בו הטעות בהחלטת הערכאה הדיונית הינה בולטת וברורה – שבהם רמת השכנוע והביסוס הנדרשת ביחס למאזן הנוחות עשויה להיות זניחה (בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה ולהשכרה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 285, 288-287 (1996)).

7. מנימוקי הערעור עולה כי למעשה אין עוד חולק על עצם חיובם של המשיבים לשלם פיצוי מסוים למבקשת, ולו בגין התקופה בה עמד החוזה בין הצדדים בתוקפו. ביחס לתקופה זו, המחלוקת נטושה כעת בעיקרה בנוגע לגובה הסכום. אין איפוא כל סיבה שהמבקשים יהיו פטורים לחלוטין מתשלום למשיבה עד מועד ההכרעה בערעור, לפחות ככל שמדובר בחלק הסכום שאין עליו מחלוקת.

8. אשר לסיכויי הערעור, מוכן אני להניח כי יש בהם ממש, ולו משום שהמשיבה לא התייחסה בתגובתה לרוב טענותיהם של המבקשים כנגד פסק-דינו של בית המשפט הנכבד קמא, והסתפקה במתן הצדקה לאופן החישוב של הפיצוי עבור התקופה בה היה החוזה בתוקף (ראו גם: ע"א 10308/06 שטוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פיסקה 7 (טרם פורסם, 2.5.07)). במידת הזהירות הנדרשת בשלב דיוני זה, ועל פני הדברים, ניתן לומר גם כי אף ביחס לפיצוי זה נראה כי יש מן ההיגיון בחלק מטענות המבקשים, ועוצמת טענתה הנגדית של המשיבה לגביהן איננה ברורה.

זאת ועוד – חלק ניכר מן הערעור עוסק בשאלות משפטיות ולא בטענות שבעובדה, ובכגון דא הכלל בדבר אי-התערבותה של ערכאת הערעור בהכרעות הערכאה הדיונית הינו מצומצם יותר.

9. נותר לבחון עתה איפוא את שאלת מאזן הנוחות. בית משפט זה אינו נוהג ככלל לעכב את ביצועם של פסקי-דין כספיים, וזאת כיוון שביצועם אינו בלתי הדיר בדרך-כלל (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 177). עם זאת, מדיניות זו אינה מופעלת באותה עוצמה מקום בו אכיפת פסק-הדין הכספי תחייב את מימוש דירת המגורים של המבקש, שכן במצב כזה קיים ספק רב אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, והנזק הצפוי למבקש הוא גדול (ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פ"ד(3) 752, 754 (1988); ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פיסקה 9 (טרם פורסם, 4.3.07)). עם זאת, יש צדק בטענת המשיבה ביחס למידת הלאקוניות והכלליות בה לוקים תצהירי המבקשים. תצהירים אלה אינם מגלים מידע מהותי ואינם מפורטים דיים לצורך ביסוס טענתם של המבקשים ביחס למצבם הכלכלי והצורך הצפוי לממש את דירותיהם. על המבקשים מוטל הנטל לפרוס תשתית עובדתית מפורטת ביחס לרכושם המלא ושוויו, ונטל זה לא הורם באופן מספק (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 192-190 (1999); ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5)). מנגד, לא ראיתי מקום לקבל את טענת המשיבה ביחס למצבם הכלכלי של המבקשים ובעלותם בחברה בע"מ, כפי שעלו מדבריהם בפני
בית המשפט המחוזי. כבר צוין בעבר כי הסתמכות על דברים שנאמרו בפני
הערכאה הדיונית בנסיבות כגון דא הינה "פרובלמטית" (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (טרם פורסם, 5.6.02)). הנה כי כן לדידי אין צורך כאן להידרש לסוגיה זו, וניתן להסתפק בהפחתת המשקל שיוענק לטענה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים במסגרת האיזון הכללי בין השיקולים.

אשר להטלת העיקול על אחת מהדירות בבית המשפט הנכבד קמא, לנתון זה קיימת חשיבות מוגבלת. המשקל העיקרי נתון לשאלה העיקרית, דהיינו: המאזן שבין הצדדים, כאשר לנזקו של הזוכה קיימת עדיפות עקרונית על-פני נזקו של המבקש. הטלת עיקול על נכס של אחד הצדדים במהלך התדיינות משפטית אינה מלמדת על כך שנכס זה ימומש בהכרח, והנטל לביסוס טענה זו, כאמור, מוטל על מבקש עיכוב הביצוע. הצבעה על עצם קיומו של העיקול אינה מספקת לצורך הרמת נטל זה (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 183-182 (2002)).

10. בנסיבות העניין שבפני
, בשים לב לסיכויי הערעור, למאזן הנוחות ואף ללאקוניות בה נוסחו תצהירי המבקשים, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד. זאת, על-דרך של עיכוב תשלום מחצית מן הסכום שנפסק לטובת המשיבה בגין התקופה בה חל ההסכם בין הצדדים– סכום שעמד על סך של 1,025,743 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

11. אשר לתקופה שלאחר סיום ההסכם: בעניין זה, ככל שנמסר על-ידי הצדדים, היתה אמורה כבר להיות מוגשת חוות-דעתו של רואה החשבון לבית המשפט. עד כה לא נמסר על עיכוב כלשהו בהגשה זו, אך לא נמסר גם על התקיימותה. מכאן שהתשתית העובדתית הכרוכה בעניין זה – איננה מושלמת. זאת ועוד – אין זה מן האפשר לעכב בשלב זה את ביצוע החיוב הכספי שמכוח החלטת רואה החשבון, וזאת בשל היעדר המידע ביחס לעצם קיומה של החלטת החיוב, וממילא בשל היעדר מידע בדבר גובה הסכום שנקבע והאופן בו חוּשב. לאור האמור יש לדחות בשלב זה את בקשת עיכוב הביצוע ככל שהיא נוגעת לרואה החשבון וקביעותיו, שכן לגבי עצם מינויו של רואה החשבון – הסיכויים בערעור אינם נראים שקולים לכאורה לאלו שצוינו פה ביחס לטענותיהם האחרות של המבקשים שנדונו בהחלטתי זו. מובן שאם ירצו המשיבים לבקש את עיכוב ביצוע הכרעתו של רואה החשבון (לאחר שתינתן, אם טרם אירע הדבר), יוכלו הם להגיש לבית המשפט בקשה חדשה ומתאימה (היה וימצאו עילה לכך) , ולפרוס בגדרה את מלוא המידע הרלבנטי הדרוש.

12. נוכח כל האמור לעיל – עיכוב הביצוע מתקבל חלקית בלבד, כאמור בסעיף 10 שלעיל. התנאי לעיכוב הביצוע הוא שהמבקשים ישלמו את החיובים שאינם מעוכבים בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ז בתמוז התשס"ח (20.7.2008).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08029680_k05.doc דנ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2968/08 אורי נצר , יעקב סינור , א.נצר -י.סינור ,שותפות לא רשומה נ' זהבי כימיקלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/07/2008)