פסקי דין על אלי יוסף

1220/07 ברע     13/07/2008




ברע 1220/07 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' אלי יוסף




בעניין:

1




בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בנצרת
ברע001220/07


בפני
:
כב' הנשיא מנחם בן-דוד
תאריך:
13/07/2008



בעניין:
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל





המבקשת


-נ ג ד-



אלי יוסף





המשיב

פסק דין

ביום 2/9/2003 הגישה המבקשת תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד המשיב ממקרקעין אשר הוא תופס באזור התעשיה בקרית שמונה. לתובענה צירפה המבקשת גם סעד כספי.

מסתבר כי המשיב חכר בזמנו מהמבקשת שטח קרקע מסוים לצורך הקמת מסעדה אך בהמשך תפס חזקה בשטחים נוספים והקים עליהם גן ארועים. משטחים אלה מבקשת המבקשת את סילוק ידו של המשיב. אין מחלוקת כי אין בידי המשיב להציג חוזה חכירה עם המבקשת בגין שטחים נוספים אלה אלא שהוא מתנגד לעתירת המבקשת ומעלה בכתב הגנתו שלל טענות מדוע זכאי הוא להמשיך ולהחזיק במקרקעין אלה ומדוע אין לפנותו.

במהלך שמיעת הראיות העידה מטעם המבקשת גב' אבי נערי כרמלית, המשמשת כממונה מחוזית לעסקאות במשרדי המבקשת, (להלן תיקרא "העדה").

תוך כדי עדותה ביקש ב"כ המשיב לחקור את העדה גבי עסקאות אחרות שעשה המינהל או לא עשה עם בעלי עסקים סמוכים לזה של מרשו ועל יחסה של המבקשת לאותם בעלי עסקים אחרים כולל שיתוף פעולה עמהם בענין שינוי יעוד הקרקע.

המבקשת התנגדה להצגת השאלות בנושא זה ולאחר ששמעה את טיעוני ב"כ בעלי הדין בסוגיה זו, החליטה הערכאה המבררת לחייב את העדה להשיב לשאלות אלה תוך קביעת מועד אחר להמשך עדותה שאז תבוא מצויידת במסמכים הדרושים. החלטה זו תיקרא להלן "ההחלטה". כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. משהוגשה הבקשה היא הועברה לתגובת המשיב. זו ניתנה וגם ניתנה לו ההזדמנות להביע עמדתו לענין עשיית שימוש בהוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. משכך נעשה ובנסיבות הענין, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור בהתאם.

בטיעוניו בפני
, כמו גם בפני
בית משפט קמא, מסביר ב"כ המשיב כי בחקירה הנ"ל ברצונו לקדם את טענת המשיב בדבר אפליה שנוהגת כלפיו המבקשת לעומת אחרים. מבלי להיכנס לגופה של הטענה ועל משקלה האפשרי כטענת הגנה כלפי המבקשת, ומטעם דיוני שאפרט להלן, דין הערעור להתקבל. במה דברים אמורים?

בכתב הגנתו העלה המשיב קשת רחבה של טענות מטענות שונות אלא שטענת האפליה לא נמנתה עליהם. את טענתו זו העלה המשיב לראשונה בתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. הערכאה הדיונית קבעה שהכללת הטענה הזו במסגרת תצהיר העדות יש בה כדי להכשיר העלאתה במסגרת ההתדיינות אלא שעמדתי בענין שונה. את מסגרת ההתדיינות ותיחום העילות והטענות הראויות והמותרות לבירור קובעים כתבי הטענות ורק הם. תצהיר עדות ראשית אינו שונה מעדות בבית המשפט ואין לכלול בראשון מה שלא ניתן בשני. המשיב חרג בתצהירו ממסגרת כתבי הטענות ומהשאלות השנויות במחלוקת שהותוו על ידי כתבי הטענות ועתה מבקש הוא בעזרת אותה חריגה, לסטות מהמותר לו ע"פ כתבי הטענות, מהלך שהינו בלתי אפשרי. טענת האפליה חורגת לחלוטין מכתבי הטענות וגם לא ניתן לטעון לשינוי חזית שנוצר כאן דה פקטו במהלך ההתדיינות שהרי בפתחו של הדיון הודיעו באי כח שני בעלי הדין כאחד כי "אנו מסתייגים לכל עדות סברה, שמיעה, הרחבת חזית אסורה ואין אי חקירה בענין מסוים כדי להסכים לתוכנו ולאמור בו", כך בפרוטוקול וראו האמור בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון.
לא זאת אף זאת. המבקשת גם העלתה התנגדות ספציפית שעה שב"כ המשיב רק החל לחקור את העדה בנושא האפליה הנטענת.

בנסיבות אלה הטענה בדבר אפליה מהווה חריגה ברורה מכתבי הטענות שהמבקשת התנגדה לה ובמועד ולפיכך אין להתירה.

לאור הנימוקים דלעיל מתקבל הערעור ונקבע בזאת כי המשיב יהיה מנוע מלהעלות לדיון את הטענה בדבר אפליה וכתוצאה מכך נאסר עליו להביא ראיות הן מטעמו והן בדרך של חקירה נגדית בסוגיה זו.

המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.



המזכירות תעביר העתקים מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום י' בתמוז, תשס"ח (13 ביולי 2008) בהעדר.



מנחם בן-דוד
, נשיא




001220/07ברע054 ורד+פרח







ברע בית משפט מחוזי 1220/07 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' אלי יוסף (פורסם ב-ֽ 13/07/2008)