פסקי דין על אליהו טבה | פסקי דין על גבריאלי אברהם | פסקי דין על פריד אברהם יצחק | פסקי דין על מוניות והסעות קניון יקנועם |

7124/05 בשא     17/05/2005




בשא 7124/05 אליהו טבה נ' גבריאלי אברהם, פריד אברהם יצחק, מוניות והסעות קניון יקנועם בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
בשא007124/05

בתיק עיקרי: א
005015/05

בפני
:
השופטת ר. פוקס
תאריך:
17/05/2005



בעניין
:
אליהו טבה



ע"י ב"כ עו"ד
יוסי נקר

המבקש



- נ ג ד -


1. גבריאלי אברהם

2. פריד אברהם יצחק
3. מוניות והסעות קניון יקנועם בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
אבו יונס חאלד

המשיבים



החלטה


בפני
בקשה לצו מניעה זמני לפיו מבקש מר אליהו טבה
(להלן: "המבקש"), לקבל לרשותו את החזקה בחנות המצויה ב"קניון דרכים" שביוקנעם עילית (להלן: "החנות").

הרקע
:

ביום 1.1.04 נחתם בין המבקש לבין המשיבים הסכם מכר למכירת החנות, ששטחה 10 מ"ר, כנגד תמורה בסך 37,500 $ (להלן: "ההסכם" או "החוזה").

על פי החוזה, ביום 15.1.04 נמסרה החזקה בחנות לידי המשיבים.

בחוזה נקבעו מועדים לתשלום וכן נקבע אופן רישום הבעלות בחנות על שם המשיבים.
יצויין כי במעמד חתימת החוזה ולמעשה עד היום, החנות טרם נרשמה על שם המבקש אף שרכש את החנות מאת בעליה הקודמים, מר מוקד.

ביום 8.2.04 בנוסף להסכם המכר, נחתם בין הצדדים הסכם לפיו צורף המבקש כבעלים של 25% מכלל הזכויות והמניות במשיבה 3.

רישום המבקש כבעלים של 25% בחברה נדחה למועד בו יבקש הוא את הרישום, וזאת מטעמים, כך נטען, הקשורים בחששו מפני נושיו.

לטענת המבקש, לא עמדו המשיבים בהתחייבותם לפי הסכם המכר, ולא העבירו את מלוא התמורה המגיעה לו בגין מכירת החנות, וזאת טען ביחד עם טענות נוספות אותן העלה כנגד המשיבים.

הרקע לבקשה שבפני
הינה תביעה (ת.א. 5015/05) שהוגשה על ידי המבקש ביום 16.3.05 (להלן: "התיק העיקרי"), שם טוען המבקש
כי התנהגות המשיבים ומעשיהם מהווים הפרה יסודית של שני ההסכמים האמורים, ועל כן מבקש הוא מביהמ"ש להצהיר כי החוזים מיום 1.1.04 ומיום 8.2.04 בטלים. כמו כן הוסיף המבקש לתביעתו בקשה לסעד כספי.

המשיבים דוחים טענות המבקש ועומדים על אכיפת חוזה המכר מיום 1.1.04 ובעניין זה אף הגישו תביעה נפרדת. לטענתם שילמו חלק מהתחייבויותיהם ברם לא השלימו את התשלום המלא משום שהמבקש אינו יכול להבטיח רישום החנות על שמם. על פי הצהרתם, היו מוכנים והינם נכונים להעביר את יתרת התשלום ובלבד שיוסדר ויובטח רישום הנכס על שם המשיבים.

הבקשה לצו מניעה זמני:

התיק העיקרי כאמור הוגש ביום 16.3.05, אך רק ביום 6.4.05 הגיש המבקש בקשה, במסגרת התיק העיקרי, למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים, כטענתו, לפלוש לנכס נשוא התביעה; לפי מינוחו, המשיבים פלשו לנכס ביום 4.4.05 לאחר שיצאו ממנו ביום 11.1.05.

כמו כן, טוען המבקש כי מעשה הפלישה גורם לו נזקים מאחר והתחייב להשכיר את החנות לאחר.

המשיבים אינם מכחישים כי העבירו את פעילות העסק לחנות אחרת בקניון, אולם טוענים כי לא נטשו את החנות נשוא הבקשה.
החנות נשארה, לטענת המשיבים, בהחזקתם ובה נותרו גם פרטי רכוש השייכים להם.

לאחר שעיינתי בבקשה שהוגשה במעמד צד אחד, מצאתי שלא ליתן צו ארעי וקבעתי הבש"א לדיון במעמד שני הצדדים, ליום 20.4.05.

בתאריך 20.4.05 התייצבו המבקש והמשיב מס' 2 לדיון בפני
, במהלכו העידו השניים. בתום עדותם נדחה התיק למתן החלטה.

במהלך העיון בתיק, עלתה על ידי שאלה של סמכות עניינית של בית המשפט השלום לדון בבקשה היות ומדובר בסוגיה הנוגעת לבעלות במקרקעין. על כן בטרם מתן החלטה בבקשה דנן לצו מניעה, סברתי כי יש ליתן לצדדים אפשרות לטעון בסוגיית סמכותו העניינית של ביהמ"ש השלום, אשר הועלתה, כאמור, על ידי ביהמ"ש עצמו.

בדיון שנתקיים בפני
ביום 9.5.05, טען ב"כ המבקש כי לבימ"ש זה יש סמכות עניינית וכי אין מחלוקת כי שווי נכס המקרקעין מתחת ל – 2.5 מליון ₪. כן הפנה ב"כ
המבקש לדברי כב' השופט י. טירקל בפס"ד ת"א (באר שבע) סרוסי נ' איילון, תק-מח 91(1), 440, שם נעשתה הבחנה בין תביעה להצהרה על ביטול הסכם מכר מקרקעין, כבקשת המבקש בתיק העיקרי, שהינה בסמכותו של ביהמ"ש השלום, לבין תביעה לאכיפת חוזה מכר מקרקעין, שהינה בסמכותו של ביהמ"ש המחוזי.

ב"כ המשיבים סבר שאין לביהמ"ש סמכות עניינית, אך נכון הוא להסכים למתן סמכות, במקרה דנן.

הכרעה:

שבתי ועיינתי בחומר שהובא בפני
, ומצאתי כי אין לביהמ"ש השלום סמכות לדון בבקשה לצו מניעה דנן, שהינה אגב תביעה לסעד שעניינו בעלות במקרקעין ועל כן אני קובעת כי דין הבקשה לצו מניעה זמני, להדחות.

למיותר לציין כי הסכמות הצדדים אינן מועילות, מקום שאין לביהמ"ש סמכות עניינית לדון בבקשה.

בעניין זה אפנה לע"א 476/88 אשתר שושנה ואח' נ' נפתלי עליזה ואח', פד"י מ"ה (2) 749.

יחד עם זאת ולמעלה מן הנדרש, אציין כי דין הבקשה לצו מניעה זמני, אף לגופה, להדחות מאלה הנימוקים:

על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, על ביהמ"ש לשקול טרם מתן צו מניעה זמני, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה ולהעביר תחת שבט החלטתו שיקולים הנוגעים לסעד הזמני המבוקש, קרי שיקולי שיהוי, שמירת המצב הקיים, מאזן הנוחות, נקיון כפיים ומידתיות.

קיומן של ראיות לכאורה
:

לאחר ששמעתי הצדדים, מצאתי כי לא הובאו בפני
ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה, וכי מדובר בסוגיה המחייבת בירור מעמיק וממצה, שמקומו בתיק העיקרי.

בפני
הוצג חוזה מכר במקרקעין של החנות, במסגרתו הועברה החזקה לידי המשיבים, אשר החלו לנהל במקום תחנת מוניות.

המבקש עותר למתן צו מניעה זמני
האוסר על המשיבים לשהות בנכס בטענה, כי למשיבים אין זכות בנכס וכי החנות ננטשה על ידם.

לאחר עיון בחומר שהוגש ושמיעת המבקש והמשיב מס' 2, מצאתי כי החנות, לכאורה, נמצאת בחזקת המשיבים ולא בידי המבקש. העתקת תחנת המוניות של המשיבים מהחנות דנן, לחנות אחרת בקניון או נכונותם לבדוק אפשרות ליתן למבקש לשהות בחנות בתנאים אשר לא הבשילו לכדי הסכמה הדדית, אין בהם כדי ויתור על החזקה, או נטישה, כהגדרתו של המבקש.

חוזה המכר אם בטל הוא אם לאו, ידון בתיק העיקרי אך לא בשלב דנן.

טענת המבקש, כי המשיבים הפרו ההסכם הפרה יסודית באי תשלום מלוא התמורה, מקומה להתברר בתיק העיקרי, וזאת בשים לב לטענות המשיבים, להעדר הפרה מצידם ועל נכונותם לשלם את התמורה, שטרם שולמה על ידם, כנגד השלמת והסדרת הרישום של החנות על שמם; רישום שאין המבקש יכול לבצע עתה, משום שעד כה לא הסדיר את החובות לשלטונות המס המוטלות על החנות ואת רישום
החנות על שמו.
בנסיבות אלה, החזקה היתה ותישאר בידי המשיבים, עד לבירור המחלוקות בתיק העיקרי.

שיהוי:

פנייתו של המבקש לבית המשפט נעשתה בשיהוי רב.
שיהוי מטעם המבקש, בהגשת בקשה לצו מניעה, יורד לשורשה של הבקשה שבפני
.

בהתאם לכתב התביעה, ההסכם נחתם כבר ביום 1.1.04, התובעים קיבלו את החזקה בנכס בסמוך לחתימת ההסכם והתמורה על פי החוזה היתה צריכה להשתלב בסמוך, אך למרות זאת לא מחה המבקש במשך כל התקופה ולא הגיש בבקשה צו מניעה זמני אלא רק ביום 6.4.05.
על כן, אני קובעת כי הבקשה לצו מניעה הוגשה בשיהוי.

שמירת מצב הדברים הקיים:

עקרון מנחה בדיני צווי מניעה הינו השאיפה, במידת האפשר, להשאיר את המצב הקיים, עד לבירור העובדות במלואן.

המבקש טוען כי המשיבים נטשו את החנות. לאחר שמיעת הבקשה, התרשמתי כי אמנם בחודש ינואר 2005 עברו המשיבים לנכס אחר אשר נמצא בחזית הקניון והחנות נשוא התביעה נותרה פנויה. ברם, אין משמעות הדברים נטישה או ויתור על חזקה, שהרי אין לומר שבכל פעם שבעל זכות במקרקעין יוצא מהמקרקעין, משמע כי ויתר על החזקה במקרקעין.

זאת ועוד, תוקפו של החוזה הנוסף מיום 8.2.04 שנכרת בין הצדדים בעניין צירופו של המבקש כבעלים בשיעור של 25% במשיבה 3, אף הוא דרוש לבירור במסכת טענות הצדדים והסעדים המבוקשים, שהרי הא בהא תליה. סוגיה בלתי בהירה זו, כעולה מהעדויות, יש בה נימוק נוסף לאי מתן הצו והשארת המצב הקיים בעינו, עד סיום בירור המחלוקות כולן.

אשר על כן, בנסיבות המקרה שבפני
, לא מצאתי לסטות מעקרון בסיסי של שמירת המצב הקיים
על כנו, בעוד ההליך המשפטי תלוי ועומד.

תום לב ונקיון כפיים:

בעדותו של המבקש בפני
עלה כי לאחר חתימת החוזה מיום 1.1.04, האמור, נערך ביום 21.11.04, לכאורה, הסכם מכר נוסף שסומן ת/3 בו שונו חלק מהתנאים והמועדים לרבות שינוי שבא לידי ביטוי בהעלאת מחיר הממכר. המבקש נשאל האם ת/3 מוכר לו והשיב; "אני מכיר את המסמך... הם היו מוכנים להגדיל לי את הסכום שהיה בהתחלה 160,000 ל – 220,000... אני לא חתמתי על החוזה הזה", ברם בהמשך לשאלת ביהמ"ש האם נחתם החוזה, ענה המבקש: "אני לא זוכר, אני מוכן לבדוק את העניין" (עמ' 5, 4 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית טען המבקש כי היוזמה של החוזה ת/3, היתה דווקא שלו, ועל כן נשאל שוב אודות הסיבה לסירובו לחתום על החוזה למרות הסכמת המשיבים להוסיף על תמורה המוסכמת בחוזה המכר מיום 1.1.04, וענה: "אני לא בטוח אם סירבתי או חתמתי עליו" (עמ' 6 לפרוטוקול), ובהמשך ענה בשלילה לשאלה האם היתה התחייבות בעל פה מצידו לאמור בת/3.

בנסיבות אלה, אני מוצאת כי התמונה המלאה לא התגלתה בפני
, והדבר נעוץ בדרך החלקלקה בה בחר המבקש להביא בפני
בית המשפט את פרטי הסכסוך.

מעמדו של החוזה המקורי ומעמדו של החוזה ת/3, נותרו במחלוקת, שמקומה להתברר בתביעה העיקרית, אם כי כבר עתה ניתן לומר כי המבקש עתר, בחוסר נקיון כפיים, עת בחר שלא לפרט כל השתלשלות האירועים, וגם כשנשאל, ענה באופן מעורפל.

בעניין זה אפנה לדברי כב' השופט ברנזון בע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו ואח',
פ"ד י"ט (2) 581, 578:

"הבא לבית משפט של יושר חייב לבוא בידיים נקיות. התנהגותו בעניין המשמש נשוא הדיון צריכה להיות ללא דופי, מעשיו ללא רבב ועמדתו כלפי בית המשפט הוגנת וישרה. העלמת עובדות חשובות בבקשה או הסתרת האמת במתן עדות בבית המשפט, עלולים להיות בעוכרי המבקש".

בנסיבות דנן, דין הבקשה להדחות, נוכח התנהגותו של המבקש.

פיצוי כסעד חילופי:

לאחר עיון בבקשה ובראיות שהוגשו, אני קובעת כי הנזקים העלולים להיגרם למבקש באי מתן צו מניעה זמני, באופן שהחזקה בנכס תישאר בידי המשיבים עד לבירור העובדות במלואן, הינם נזקים הניתנים להערכה בכסף וניתנים לפיצוי בתשלום כספי.

בשולי הדברים אציין, כי הטענה לפיה התחייב המבקש להשכיר את החנות לאחר , אומנם נטענה, אך נטענה בעלמא, בנסיבות בהן כלל לא הוגש כל חוזה להשכרת החנות.

סוף דבר
:

אני סבורה כי דין הבקשה להדחות בהעדר סמכות עניינית.

לגופה של הבקשה, מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה לצו מניעה זמני.

המבקש נדרש לבדוק בשנית אופן הגשת מיגוון עתירותיו בתיק העיקרי, אשר הוגשו מחד ללא בסיס "סדר דין מהיר" ולא בסדר דין רגיל, ומאידך, הוגשו ללא הבחנה והתאמה לסמכות העניינית של בית המשפט.

בנסיבות דנן, אני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים
.

ניתנה היום ח' באייר, תשס"ה (17 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
ר. פוקס
, שופטת








בשא בית משפט שלום 7124/05 אליהו טבה נ' גבריאלי אברהם, פריד אברהם יצחק, מוניות והסעות קניון יקנועם בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/05/2005)