פסקי דין על גד אנג'ל | פסקי דין על שלמה א.אנג'ל | פסקי דין על ירון אנג'ל | פסקי דין על יגאל חיאט ואח' |

3133/08 בשא     24/07/2008




בשא 3133/08 גד אנג'ל נ' שלמה א.אנג'ל בע"מ, ירון אנג'ל, יגאל חיאט ואח'




בעניין:

1



1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 3133/08

ת"א 2257/08
בפני
:
כבוד השופט יוסף שפירא






בעניין
:
גד אנג'ל



ע"י ב"כ עו"ד דורון שטרן
המבקש

נ
ג
ד



1. שלמה א.אנג'ל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'

2. ירון אנג'ל
3. יגאל חיאט
4. רות מירון

משיבים 4-2 ע"י ב"כ עו"ד נרדה בן –צבי



5. דניאל אנג'ל
6. יהושע אגסי
7. דויד שביט
8. יחזקאל דברת

משיבים 8-5 ע"י ב"כ עו"ד כצמן



המשיבים

החלטה

לפני בקשה ליתן צו מניעה זמני האוסר על משיבים 8-2, שהם חברי דירקטוריון במשיבה 1, שהינה חברה ציבורית, מלהפסיק את חברותו של המבקש כדירקטור במשיבה 1 או לפגוע במעמדו בכל דרך אחרת. כן מבוקש ליתן צו עשה זמני המחייב את המשיבים להמשיך את כהונתו של המבקש כדירקטור במשיבה 1, וכן שלא להדיחו מתפקידו כדירקטור.

הרקע לבקשה מזוית ראייתו של המבקש
1.
המבקש הינו בעל מניות במשיבה 1 שהינה חברה ציבורית. 90% ממניותיה מוחזקות בידי בני משפחה אחת, משפחת אנג'ל, והמבקש מחזיק ב-23% ממניותיה. לטענתו, לפני כשנה סייע המבקש לשתי נשים שהתלוננו על הטרדות מיניות של בעל תפקיד בחברה, ועל רקע סיועו להן נגרם קרע ביחסים בין המבקש למשיבים, שהחלו להתנכל לו, ונעשה ניסיון לפטרו מכהונתו כסמנכ"ל, דבר שנמנע כתוצאה מהליך שננקט בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

לטענת המבקש, באסיפה כללית של בעלי המניות שנערכה ביום 25.9.07 (להלן: "האסיפה"), חברו המשיבים 4-2, חברי דירקטוריון החברה המחזיקים במניות החברה, להדחתו, ובמסע שכנוע אגרסיבי ניצלו צו איסור פרסום, מנעו מבעלי מניות נוספים בחברה להצבי
ע בעד מינויו של המבקש לתפקיד דירקטור וכך הדיחו אותו מכהונה זו.

לטענתו, מכהן המבקש כדירקטור מכוח מינוי זמני שנעשה על ידי דירקטוריון המשיבה 1 (בהתאם לסמכותו על פי תקנון המשיבה 1) והוארך 7 פעמים (!), לפי הסדרים זמניים שהושגו בין הצדדים. כל עוד התנהלו הליכי גישור ביניהם, על פי דרישת המגשר, אמור היה להישמר מעמדו של המבקש כדירקטור במהלך מו"מ שהתנהל לגיבוש הסכם פשרה. תוקף מינוי זה עתיד היה לפקוע ביום 30.6.08.

מיהות הצדדים
2.
המבקש מכהן כחבר מועצת המנהלים של המשיבה 1, ברציפות מזה למעלה מעשרים שנים, משנת 1987, ומועסק ברציפות מאותה שנה במשיבה 1, כ-17 שנה בתפקיד מנכ"ל משותף, ומזה כשלוש שנים בתפקיד סמנכ"ל.
המשיבה 1, שלמה א. אנג'ל בע"מ (להלן: "החברה") היא חברה ציבורית שמניותיה, כאמור לעיל, נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. עיסוקה של החברה בייצור ושיווק לחם ודברי מאפה, ונחשבת למאפיה גדולה בארץ.
המשיב 2, ירון אנג'ל
("ירון"), מכהן כמנכ"ל החברה וכדירקטור. בבעלותו של ירון 22.5% ממניות החברה.
המשיב 3, יגאל חיאט ("יגאל"), מכהן כסמנכ"ל החברה וכדירקטור, בבעלתו של יגאל
כ-10% ממניות החברה.
המשיבה 4, רות מירון ("רות"), מכהנת כחשבת החברה וכדירקטורית בה. בבעלותה של רות כ-5.5% ממניות החברה.
המשיבים 8-2 הם, כאמור, חברי דירקטוריון החברה.
החברה הוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת ע"י שלמה אנג'ל ז"ל. בניו, אברהם עובדיה ודניאל, ניהלו את המאפיה עד לשנת 1987. מאז, עבר ניהול המאפייה לידי הדור השלישי במשפחה אנג'ל, בני הדודים, גדי אנג'ל (המבקש דנן), ירון אנג'ל
(משיב 2) ויגאל חיאט (משיב 3), המחזיקים יחדיו בכ- 53.5% ממניות החברה. עד לשנת 2005 ניהלו בני הדודים את החברה כמנכ"לים משותפים. בתחילת שנת 2005 לאור חילוקי דעות עסקיים בין המנכ"לים נעתר המבקש לבקשתו של ירון להתמנות כמנכ"ל החברה, שעה שהמבקש ויגאל יכהנו כסמנכ"לים. המחלוקת בין הנ"ל היתה סביב הקמת וניהלו מפעל בית שמש ("הקונדיטוריה"), והמבקש סבר כי זו מסבה הפסדי עתק לחברה.

ההליך בבית הדין לעבודה
3.
בהליך בבית הדין לעבודה, טען המבקש, בין היתר, כי פיטוריו פסולים ואסורים מכוח הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988, וחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשס"ז – 2007, וכי המשיבים הפרו את חובתם לקיים שימוע כדין, וכן את כללי הצדק הטבעיים ואת זכויותיו הבסיסיות ביותר כעובד, בקיימם הליך שימוע למראית עין תוך קיפוח זכויות העיון והטיעון שלו.

ביום 30.8.07, ניתן בבית הדין לעבודה סעד ארעי במעמד צד אחד לפיו "לא ישונה מצבו של המבקש לעומת המצב, עובר לקבלת ההחלטה על הפיטורים". סעד זה נותר בתוקפו גם לאחר קיומן של 2 ישיבות מקדמיות (בתאריכים 5.9.07 ו- 9.9.07).

טרם הסתיימו ההליכים בבית הדין, זומנה אסיפה כללית של בעלי המניות של החברה, ליום 25.9.07, בה הועמדו לבחירה כל אחד ממנהלי החברה, ובה הביאו המשיבים להפסקת כהונתו של המבקש כדירקטור בחברה.

החלטת הדירקטוריון בשלב הגישור
4.
במסגרת הגישור שהתקיים בין הצדדים, גובש הסדר שנועד לשמר את המצב הקיים, ולנטרל את החזית הנוספת שנפתחה בין המבקש למשיבים בשל הדחתו מכהונתו כדירקטור. הוסכם לטענת המבקש, כי אם יודח המבקש מכהונתו כדירקטור באסיפה הכללית יבחר בו דירקטוריון החברה לכהן כדירקטור במקביל להליכי הגישור.

בסופו של יום באסיפה הכללית הנ"ל, הודח המבקש, לטענתו, מכהונתו כדירקטור בחברה ובהתאם להסדר הגישור הזמני מינה דירקטוריון החברה את המבקש לתפקיד דירקטור בחברה. עם התמשכות הליכי הגישור, ולאחר מכן המו"מ הישיר בין הצדדים לצורך גיבוש הסכם פשרה סופי ופורמלי, הוארכה שבע פעמים נוספות תקופת כהונתו של המבקש כדירקטור. על-פי החלטת הדירקטור האחרונה בעניין זה, מיום 30.3.08, הוארכה כהונת המבקש עד ליום 30.6.08.

הליך הגישור התנהל מחודש ספטמבר 2007 ועד להגעה למתווה המוסכם לפשרה, לפני כארבעה חודשים. במהלך החודשיים האחרונים התנהל בין הצדדים מו"מ לשם הגעה להסכם פשרה פורמאלי וסופי, אשר בסופו של יום לא צלח, ומכאן הבקשה שלפניי.

רקע כללי מנקודת מבט משיבים 1, 8-5
5.
באסיפה הכללית השנתית הנ"ל, כבכל שנה, וכמתחייב מתקנון החברה, אחד הנושאים שעמד על סדר היום היה בחירה מחדש של כל אחד מהדירקטורים המכהנים בחברה שאינם דירקטורים חיצוניים. החברה פרסמה את דבר קיום האסיפה ואת המידע הנדרש בקשר עם האסיפה, כחוק. המבקש, ידע על דבר קיום האסיפה כבר ביום 19 באוגוסט, 2007.

ההחלטה שהתקבלה כדין באסיפת בעלי המניות לא "הדיחה" אותו מכהונתו כדירקטור. כהונתו של המבקש כדירקטור פקעה מאליה במועד האסיפה הכללית השנתית. כל שקרה הוא שפשוט לא נמצא רוב של בעלי המניות שיצבי
ע עבור מינויו מחדש כדירקטור בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), וכפי שמחייבת תקנה 94 לתקנון.

עובר לקבלת החלטת האסיפה שלא למנות את המבקש כדירקטור לתקופת כהונה נוספת, הוחלט ביום 30 באוגוסט, 2007, בהחלטה מנומקת ולאחר שימוע למבקש, על ידי ועדת הביקורת של החברה, לפטר את המבקש מתפקידו כסמנכ"ל בחברה, בעקבות מעשים חמורים ביותר שביצע כנגד החברה ובהם הפרת חובותיו לחברה וביניהן חובת האמונים לה. ועדת הביקורת של החברה, הכוללת את שני הדירקטורים החיצוניים בחברה (משיבים
6 ו- 8), האמונים לפי החוק, על שמירת אינטרס הציבור בחברה וכן דירקטור נוסף, שאיננו בעל מניות ואינו בן משפחת אנג'ל (המשיב 7) דנה בנושא ביסודיות. החלטת ועדת הביקורת נומקה היטב על פני 28 עמודים והמבקש היה מיוצג על ידי עורכי דין, ולאחר שהגיש כתב טענות מטעמו החובק 51 עמודים!

6.
המבקש התנכל לסמנכ"ל אחר בחברה (ממניעים זרים לחלוטין) על ידי שיסוי של שתי מתלוננות בדבר הטרדה מינית (אשר לגבי אחת מהן נמצא כי אין בתלונתה ממש, ואילו לגבי השנייה מדובר בטענות שאינן במסגרת יחסי עבודה בחברה ואשר לא הוכחו), כנגד אותו סמנכ"ל אחר, ואף במחיר סיוע ומימון בהגשת תביעה נגד החברה, בטענה שהוא "חושף שחיתויות" ו"מגן הצדק".

תלונתה של עובדת החברה נבדקה על ידי הממונה בחברה לבדיקת תלונות בגין הטרדות מיניות, ונמצא כי אין בה ממש. יצוין כי הממונה על בדיקת התלונות הינה כפופה למבקש בעבודתה בחברה, וכן כי זו הסתייעה בייעוץ משפטי בעניין זה. התלונה השנייה הינה של עובדת לשעבר בחברה, בנוגע לתקופה שלאחר עזיבתה את החברה, תלונה שלא הוכחה, כאמור לעיל.

המבקש הודה במפורש בפני
מנכ"ל החברה כי "עשה מעשה שלא יעשה" ולטענתו אף ניסה להביא לביטול התלונות משהתגלו מעשיו.

כן הודה המבקש בפני
ועדת הביקורת כי מימן לעובדות ייעוץ משפטי, כי שיקר למנכ"ל החברה בכך כי הוא כביכול אינו מכיר את פרטי המקרה, וכי נהג באופן שגוי בכך שלא פנה לדירקטוריון החברה, אלא בחר תחת זאת לממן תביעות משפטיות נגד החברה. עוד יצוין כי לאחר ששמע המבקש ממנכ"ל החברה על חולשת גרסתה של המתלוננת השנייה, דאג המבקש להעביר לה מסר זה, כך שלאחר מכן שונתה גרסתה.

7.
המבקש ציין בבקשתו את הסעד שניתן לו על ידי בית הדין לעבודה בית הדין לעבודה דהיינו סעד ארעי (ולא צו מניעה זמני), אך לא ציין כי זה ניתן במעמד צד אחד, בלא שהתקיים דיון בבקשתו ובלא שהתקבלה החלטה מנומקת לגוף העניין. צו ארעי זה הוארך בהסכמת הצדדים עד לדיון בבקשה, דיון אשר טרם התקיים בשלב הראשון בשל קיום הליכי גישור הנוגעים לפיטורי המבקש ממשרתו כסמנכ"ל החברה, ולאחר מכן בשל מגעים עם המבקש לצורך רכישת מניותיו בחברה על ידי המשיבים 2, 3 ו-4, מגעים אשר עלו לאחרונה על שרטון. לאחרונה נקבע דיון בבקשת המבקש לסעד הזמני בבית הדין לעבודה ליום 16.7.08, ובמהלך הדיון לפני, נאמר כי נדחה לחודש אוגוסט.

הסכמת הדירקטוריון היתה, לפנים משורת הדין, למנות את המבקש כדירקטור בחברה לתקופות קצובות שונות, חלקן לא היה כלל ברצף. החלטות אלה התקבלו בהתאם לתקנה 97 לתקנון הקובעת כי בהחלטה בכתב חתומה על ידי כל חברי הדירקטוריון ניתן למנות חבר דירקטוריון נוסף.

ההחלטה האחרונה של הדירקטוריון הינה לתקופה קצובה עד ליום 30 ביוני, 2008. בהחלטה נקבע, כי בתום התקופה כהונתו של המבקש "תפקע מאליה" "וזאת מבלי שתדרש החלטת דירקטוריון או פעולה נוספת".


טענות ורקע עובדתי מנקודת מבט משיבים 4-2
8.
הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מהותי, היא רצופה סילופים ועיוותים של העובדות, בדיות וחצאי אמיתות. המבקש לא בחל בשום אמצעי על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת דרכו וטענותיו. כדי לזכות בצו מניעה זמני בהליך זה, טוען המבקש כי "ניסיון המשיבה 1 לפטר את המבקש מכהונתו כסמנכ"ל סוכל, לעת הזו, בצו מניעה זמני שיצא מלפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים" אולם "שוכח" לציין כי בבית הדין לעבודה ניתן צו במעמד צד אחד, וכלל לא התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני לאור הניסיון להסדיר את חילוקי הדעות במסגרת הגישור.

המבקש, חתר תחת אושיות החברה, מעל בחובת האמון שלו כלפי החברה, ופעל בניגוד לטובתה, תוך הפרה חמורה של חובותיו כנושא משרה בה. זה הבסיס להחלטת החברה לפטרו מעבודתו כסמנכ"ל בחברה. הפרת אמונים חמורה זו ומלחמתו הבלתי פוסקת של המבקש בנושא משרה בחברה ובכל מי שהעז לחלוק על דעתו, הם הרקע להחלטת החברה ומוסדותיה שלא לעבור לסדר היום על הפרת אמונים חמורה זו אלא לפטר את המבקש מעבודתו כעובד בחברה, והחלטת כל אחד מבעלי המניות, משיקוליו שלו ומטעמיו האישיים, שלא למנות את המבקש לכהן בדירקטוריון החברה – הגורם והזרז למלחמה שהכריז המבקש על החברה, מוסדותיה ובעלי מניותיה.

כן טוענים המשיבים, כי בקשת המבקש לוקה בשיהוי רב המצדיק דחייתה על הסף, ואינה עומדת במבחן למתן סעד זמני – הוכחת הצורך הדחוף במתן הסעד המבוקש והוכחת ההצדקה לפגיעה בזכויות המשיבים במסגרת בקשה לסעד זמני.

גם משיבים אלה טוענים, כי המבקש "לא הודח" מדירקטוריון החברה, אלא "לא נבחר" לכהונת דירקטור על ידי האסיפה הכללית השנתית של בעלי מניות החברה שהתקיימה ביום 25.9.07. האסיפה השנתית כונסה ונוהלה כדין וחברי הדירקטוריון נבחרו בה כמתחייב מהוראות הדין והוראות תקנה 94 לתקנון החברה. באסיפה זו הפעילו בעלי המניות את שיקול דעתם, באופן ענייני, בתום לב ומתוך ראיית טובת החברה לנגד עיניהם והחליטו, שלא לבחור את המבקש לדירקטור. החלטת בעלי המניות התקבלה כדין, בהתאם להוראות החוק והתקנון.

9.
המבקש מנסה לפגוע פגיעה קשה וחסרת תקדים באוטונומיה של החברה, מוסדותיה המוסמכים ובזכויותיהם הקנייניות של בעלי מניותיה.
שעה שגם לשיטתו לא ייגרם לו עצמו כל נזק – למעט הפגיעה ב"סטאטוס קוו". מדובר בבקשה לסעד קיצוני לשנות את תקנון החברה, בניגוד לדיני החברות ודיני ניירות ערך, באופן שתוענק למבקש זכות ייחודית להתמנות כדירקטור בחברה, מכאן ועד עולם, זכות אשר מעולם לא הוקנתה לאיש מבעלי המניות.

לטענתם, הזכות למנות דירקטורים או שלא למנות דירקטורים הינה חלק מאגד הזכויות הקנייניות של בעל מניה, מוגנת על פי חוקי היסוד
ואין לפגוע בה אלא על פי דין. מכאן, שיש לצמצם עד למינימום את התערבות בית המשפט בענייניה הפנימיים של חברה. חברה ציבורית הינה גוף המפוקח על ידי רגולאטור שהוקם מכוח חוק ניירות ערך והוא אמון על שמירת תקינות פעילות החברה ומוסדותיה. מאחר והציבור רוכש באופן שוטף ניירות ערך של החברה בהתבסס על מצג עובדתי שנפרש בפני
ו, הכולל את הוראות תקנון החברה, דרך קבלת ההחלטות בה ואת העובדה כי אין לאיש בחברה חובות או זכויות שלא פורטו במסמכים שהוצגו בפני
הציבור אזי אין ליצור זכויות חדשות שלא בא זכרן במסמכים ומצגים מפורטים אלו. לפיכך, אין מקום לערער את האיזון שיוצרים דיני ניירות ערך.

10.
לטענת המשיבים, הסתמכות המבקש על "עילת הקיפוח" בחוק החברות מוטעית, והוא אינו עומד בשלושת התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה של מנת להוכיח קיומה של טענת "קיפוח" שכן לא קופחה זכותו כבעל מניות; אין לו ציפייה סבירה להתמנות לדירקטור; וההחלטה שלא למנותו התקבלה בתום לב.

בהעדר עילה על פי דיני החברות, מנסה המבקש להסיט את הדיון לכיוון של חוקים אחרים (כגון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 והחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998) אשר אין בינם לבין ההליך שבפני
נו ולא כלום. המקום הנכון לבירור טענות המבקש
עניין זה הנו בבית הדין לעבודה ואכן המבקש הגיש תביעה ובקשה לסעד זמני נגד פיטוריו.

ההחלטה על מינוי בעלי המניות כדירקטורים ועל אי מינוי המבקש לדירקטור – התקבלה כדין. אין בהחלטה על אי מינוי המבקש הפרה של הפרת חובת האמונים או חובת הזהירות.

דיון
11.
הדיונים בבקשה זו היו בסד זמנים לאור אילוצי הצדדים, והצורך הדחוף בהכרעה מהירה בבקשה לאור היות החברה חברה ציבורית, והשפעת ההליכים על הדיווחים לרשות ניירות ערך. מטעם זה הוצע, אף על ידי המשיבים, שאחליט על סמך הבקשה והתשובות ללא חקירת המצהירים, אולם המבקש עמד על חקירתם.

במטרה לקצר החלטה זו, ולא לחזור על שלל הטענות והאסמכתאות ושפע הנספחים שהוגשו על ידי כל הצדדים, אתייחס לפן העובדתי כעולה מן חקירות המצהירים, ובאשר לפן המשפטי, אליו התייחסו הצדדים בהרחבה בתשובות ובטיעוניהם, אפרט את
טיעוניהם תוך כדי דיון להלן. כן אתייחס לשאלת צו איסור הפרסום הזמני שניתן בבקשה זו.

טענת השיהוי
12.
החלטת האסיפה הכללית התקבלה ביום 25.9.07. יחד עם זאת, לאור הפניה
לבית הדין לעבודה, ולאור הליך הגישור בין הצדדים, הוארכה תקופת כהונתו של המבקש מעת לעת, באופן שעל פי החלטת הדירקטור מיום 30.4.08, הוארכה בפעם האחרונה כהונת המבקש עד ליום 30.6.08. אמנם על המבקש סעד זמני מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להתערבותו עוד בטרם בירור התביעה, ואם התמהמה הוא יתר על המידה לא ייענה (רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ, תק-על 2005(1), 1479), הנה כי כן המבקש פנה לבית המשפט ביום 23.6.08, כשבוע לפני שתם מועד פקיעת הארכת חברותו בדירקטוריון, לאור אי הצלחת הגישור והמו"מ בין הצדדים.

לא נראית בעיני הטענה כי המבקש היה אמור להגיש את תביעתו עת לא חודשה בחירתו כדירקטור לפני כתשעה חודשים, זאת לאור ההארכות שניתנו לו עד 30.6.08. לפיכך, אני קובע כי המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה, ואני דוחה את טענת השיהוי.

יחד עם זאת, טענת השיהוי יכולה להיות משמעותית לעניין דחיית טענת הקיפוח, שכן המבקש עצמו טוען כי במשך שנים הציע שההצבעה לגבי דירקטורים תהא על פי "צברים של מניות", דהיינו שיוחלט על כמות מסוימת של מניות שתשקף דירקטור, בין של בעל מניות אחד או של מספר בעלי מניות לפי מפתח שיקבע. המבקש אמנם לא הציג כל מסמך (או פרוטוקול מישיבת דירקטוריון בה הציע זאת), אך בעדותו העיד כי הוא יכול לחפש מסמך שכזה (פרו', 8).

טענת הקיפוח
13.
זוהי הטענה המרכזית של המבקש הן בהליך העיקרי והן בבקשה זו.
כפתיח לטענת הקיפוח יצוין כי המבקש הנו בעל 23% ממניות החברה. הוא זכאי לדיווידנד כיתר בעלי המניות. את זכותו לשמש כדירקטור הוא סומך על שני אדנים:
כל בעל מניות משמעותי בחברה זכאי לכהן כדירקטור בחברה כחלק מזכותו הקניינית בה (סעיף 28 לתצהירו). לדבריו, כהונתו כדירקטור בחברה הינה חיונית לחברה למען שגשוג החברה, וכלשונו:

"אני בן 44, אב ל-3 ילדים ובעל השכלה רשמית באפייה ובמנהל עסקים (תואר שני), ממוסדות מכובדים בארצות הברית, גדלתי בחברה ויחד עמה. אבי היה מנכ"ל החברה משך שנים, ומשפחתי עומדת בראשות החברה מאז הקמתה. משך כל הזמן הזה, הייתי מנהל מצטיין ומוערך, על חלק גדול בהבאת החברה לשגשוג הכלכלי בה היא מצויה כיום, כחברה ציבורית. אני קשור לחברה בכל נימי נפשי, וכל רכושי מצוי בניהול הנהלת החברה. אני נערץ על עובדי החברה ובעל קשרי עבודה ענפי עם גורמים בענף".

כן הוסיף המבקש בעדותו בבית המשפט כי ענף הקונדיטוריה מביא נזק לחברה, בניגוד למה שנטען בעבר, ועליו להתריע על ההפסדים שענף זה גורם לה, ולנסות לשכנע את הדירקטוריון לחסל ענף זה. זאת יוכל לעשות רק אם ימשיך בתפקידיו. טענה זו קשה לקבל באשר נטענה על ידו עוד הרבה כלפני שלא נבחר כדירקטור בישיבה הנ"ל.

גם אם טוב שקולם של בעלי עניין המחזיקים אחוז מסוים של מניות בחברה, יבוא לידי ביטוי במטרה להשיא את רווחיה של החברה, הרי ששיקולים אלה אמורים לבוא בחשבון בעת שאורגניה של החברה דנים במשימותיה, צעדיה, פיתוחה וקביעת בעלי משרה בה.

14.
הטענה בדבר הקיפוח מורכבת היא ממספר חוליות. סעיף 191(א) לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "החוק" או "חוק החברות") מסמיך את בית המשפט למנוע (באמצעות צווי עשה או צווי מניעה) את קיפוחו של בעל מניות בחברה, וקובע:

"(א) התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות שלפיהן יתנהלו ענייני חברה בעתיד, או להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה"

סעיף 191(ב ) לחוק קובע כי סעד שכזה הניתן על ידי בית המשפט כמוהו כהחלטת החברה שנתקבלה כדין, ובמקרים מסוימים אף כשינוי תקנונה.
המבקש טוען כי סעיפים אלה הם סעיפי סעד, וכי מקורה של חובת בעל מניות (להבדיל מחובת החברה או משרה בה) שלא לקפח בעל מניות, נמצא בסעיף 192(א) לחוק, המטיל על בעל מניות חובה כללית לנהוג בחבריו לחברה, בעלי המניות האחרים, בתום לב ובדרך מקובלת תוך הימנעות מפורשות על קיפוח בעלי מניות אחרים, כנאמר בו:

"(א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בעניינים האלה:
......
(ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים....".

החובה שלא לקפח בעל מניות בחברה שלובה ומהווה ביטוי של חובת תום הלב של בעל מניות אחד כלפי רעהו. כאשר מדובר בבעל שליטה בחברה, מועצמות החובות החלות עליו, עד לכדי "חובת הגינות". סעיף 193, לחוק קובע:

"(א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה:
בעל השליטה בחברה;
בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בעניין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה;
בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה".

מקורה של עילת הקיפוח במשפט
המקובל, אשר הבחין בשעתו בין שני מושגים: עושק מיעוט (
fraud of the minority
), דוקטרינה מצומצמת שהתמקדה בעושק הכלכלי של מיעוט בעלי המניות בחברה וקיפוח או דיכוי המיעוט (
oppression of the minority
), בהמשך עבר הדגש מן העושק הכלכלי אל עילת הקיפוח (ראו א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל (תשמ"ט), 369-371; צ' כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א) 296, 285).

צ' כהן, בספרה הנ"ל מגדירה "קיפוח" כדלקמן:

"טומן בחובו את האלמנט של קיומו של עוול מסוים. הוא מבטא את מה שביטא המחוקק האנגלי בצירופן של שתי המילים
unfairly prejudicial
. הוספת המילה הראשונה בנוסח האנגלי באה ללמד, שלא כל פעולה הגורמת פגיעה
prejdicial
– במבקש תזכה אותו בסעד הסטוטורי. על הפגיעה להיות
unfair
. מכאן, שהמבקש צריך להראות שמלבד שהוא נפגע, נגרם לו עוול
(
injustice
).
אין די בכך לצורך הפעלת הסעיף, שבעל המניות אינו מרוצה מהאופן בו מנוהלים עסקי החברה או מן המדיניות, שהנהלת החברה נוקטת. אם לא תאמר כך, נמצאת מביא להפקעת הסמכות לקבוע את המדיניות של ניהול עסקי החברה מידי מי שלידו נמסרה. קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות, המוקנית לחבר במסמכי היסוד של החברה"
(שם 303).


כך גם יש מקום להתחשב באופייה של החברה וכן לבחון את תוצאתה האפשרית של התנהגות בעלי המניות (שם, 306).
(ראו ע"א 275/89 אליעזר דוידזון נ' אליעזר אורנשטיין פ"ד מו(1) 125,131; ע"א 3298/00 המחדש משאבות בע"מ נ' לוי עשת (לא פורסם) פסקה 8 (להלן: פרשת "המחדש משאבות"); בש"א (י-ם) 5538/01 זמרוני נ' החברה למפעלי כלכלה ותרבות לעובדי המדינה בע"מ פ"מ תשס"א(2) 66, 139).

15.
אכן המגמה היא להגמיש את אמות המידה, להקל בקריטריונים ולהציב נורמת הגינות גבוהה בהתנהגות בעלי הרוב בחברה כלפי המיעוט, וכיום אין צורך להוכיח מרמה (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. פ"ד נ(1) 238,246 (להלן: "הלכת בכר")).

י' גרוס, בספרו חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, (2003)), מתייחס לסוגיה כדלקמן:

"הדגש כיום הינו על התוצאה ולא על המניע להתנהגות. אחד מן הביטויים של שינוי האיזון הוא בכך שהנסיבות המשמשות נושא לדיון בבית המשפט נבחנות על פי אמות מידה אובייקטיביות, היינו בית המשפט יהיה מוכן להתערב גם כשהקיפוח נוצר ללא מניע סובייקטיבי ברור"
(שם, 232).

לפיכך טוען המבקש כי הדרתו של בעל מניות מרכזי מניהול החברה היא ביטוי מובהק של עילת הקיפוח, בהסתמכו על שנקבע בפרשת דרין:

"עילת הקיפוח היא עילה שעניינה אופן הניהול הפנימי והארגון של החברה
והשפעתו
על בעלי המניות בה. עניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט
" (ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פ"ד נט(1) 673, 698).

המלומדת א' חביב סגל מציינת בספרה, כי:

"למרות שמבנה ההתקשרות בחברה המסחרית מתבסס על העקרון של שלטון הרוב, כך שאין זכות מוקנית לבעל המניות להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות בחברה, לעתים גם מניעתה של זכות זו יכולה להיחשב כקיפוח המיעוט" (א חביב-סגל, דיני חברות (כרך א') בעמ' 471 (להלן: "חביב סגל").

כן מציינת המחברת כי הדברים יפים אף לחברה פרטית, בה המיעוט חשוף במיוחד לפגיעת הרוב, אך גם בחברה גדולה ביותר בעלת אופי ציבורי מובהק. בנוסף, ניתוח הציפייה הסבירה של המיעוט להיות מעורב בניהול החברה על סמך ההיסטוריה של החברה (שם, 475).

פירוט טענות הקיפוח
16.
הפסקת כהונתו של המבקש בדירקטוריון החברה, לטענת המבקש, נכנסת לגדר קיפוח משווע של בעלי מניות, מטעמים אלה:

א.
המבקש מחזיק בכ- 23% ממניות החברה, בחברה משפחתית של בתי אב במשפחת אנג'ל, ולמעשה הינו בעל המניות הגדול בחברה. המבקש מכהן בדירקטוריון החברה ברציפות מאז שנת 1987. לדעתו הוא מנהל מצטיין ומוערך, בעל חלק גדול בהבאת החברה לשגשוג הכלכלי בה היא מצויה כיום.

ב.
המבקש היה מתמנה כדירקטור, יחד עם שאר חברי הדירקטוריון פה אחד, במסגרת אסיפות רגילות של החברה.

ג.
הציפייה הסבירה והלגיטימית של המבקש היא להמשיך ולכהן כדירקטור בחברה, הן בשל מעמדו וזכותו הקניינית, והן על סמך התנהלותה ההיסטורית של החברה והקוד על פיו נהגו בעלי מניותיה.

ד.
הדחתו של המבקש מן הדירקטוריון (במקביל לניסיון פיטוריו מן החברה) ינטרל את המבקש מכל הנעשה בחברה, ומיכולת להשפיע על פעילות החברה. המבקש
יודר
אף מקבלת מידע על פעילות החברה, ויהיה זכאי לקבל אך ורק מידע במידה המוגבלת לה זכאי בעל מניות על פי חוק החברות.

ה.
הדחתו מן הדירקטוריון, מניהול החברה ומקבלת מידע על אודותיה, במקביל לפיטוריו – השלכות קשות. שותפותו של המבקש בניהול החברה בעלת תרומה מכרעת, והסרתו ממנה, מחמת הסכסוך עמו הינו צעד שיפגע ביציבות החברה, במוניטין שלה, ובתפעולה השוטף. יודגש, כי במהלך שנות קיומה ידעה החברה סכסוכים וטלטלות בין בעלי המניות. כל המעורבים בדבר השכילו לפתור את הבעיות על מנת שלא לפגוע בחברה שהיא נכס מניב ומשגשג. עתה, לדעתו, גוררים המשיבים את החברה אל תוך סכסוך קשה ופומבי בין בעלי המניות. ראשיתו של סכסוך זה ברורה ואחריתו – מי ישורנה.

ו.
בניסיון להדיח את המבקש מתפקידו מתקיימים כל סממני הקיפוח ומבחני העזר הנזכרים בפסיק ובספרות משפטית המתוארים.

ז.
לעניין קיפוחו של המבקש, אין נפקות לסיווג הפורום בו תתקבל ההחלטה על הדחתו. בן אם המדובר באסיפה מיוחדת ובין אם המדובר באי בחירה מחדש במסגרת אסיפה שנתית, ובין אם מדובר בפקיעת מינוי זמני על ידי מועצת המנהלים. משמעות ההחלטה ותוצאתה הן הקובעות. משמעות אי הבחירה במבקש – הדחה וקיפוח משווע.

17.
המבקש סומך ידיו על הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה": סעיפים 6(א) ו-7 בשילוב סעיף 2(5) מקנים לעובד הגנה מפני פיטורין בשל סיועו לקורבן הטרדה מינית. סעיף 6(א) לחוק, קובע:

"לא יפגע מעביד בעובד בעניינים המנויים בסעיף 2 מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה לפי חוק זה".

וכן לסעיף 7 לחוק התמקד בהטרדה מינית, וקובע:

(1)
"(א) במסגרת יחסי עבודה לא יפגע מעביד או ממונה מטעמו, בעובד או בדורש עבודה בעניינים המנויים בסעיף 2 או בכל דרך אחרת, כאשר
מקור הפגיעה הוא אחד מאלה:
...
בחוק זה, "הטרדה מינית" – כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק למניעת הטרדה מינית), ובלבד שלעניין פגיעה שמקורה בהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) ו-(4) לחוק האמור, די בהצעה או בהתייחסות אחת בלבד;
(2)
תלונה או תביעה של העובד בשל פגיעה כאמור בסעיף זה;
(3)
סיוע של עובד לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה בשל פגיעה כאמור בסעיף זה.
(ב)
על פגיעה שמקור בתלונה או בתביעה כאמור בסעיף קטן
(א)(2) ו-(3) יחולו הוראות סעיף 6(ב).
(ג)
הוראות סעיף זה יחולו, לענין מעביד ועובד, בשינויים מחויבים, ולפי הענין, גם על מי שמעסיק בפועל אדם באמצעות קבלן כוח אדם, ועל אדם המועסק כאמור."

סעיפים אלה בחוק הינם נגזרת מתכליתו של החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, אשר נקבעה בסעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מינית: "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים". לאחרונה, קבע בית הדין לעבודה בתל-אביב, כדלקמן:

"גישה הוראה שמעניק עובד לאר השרוי במצוקה, כ"התערבות שאיננה במקומה" עומדת בסתירה להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחוק למניעת הטרדה מינית" (ע"ב 3857/02 פלונית נ' אלמוני (מאגר "נבו") (פסקה 14(ח)).


מכאן מסקנתו כי עצם ייזום הליך הפיטורין והעמדתו של המבקש בפני
ועדת השימוע, כמו-גם השימוש בעילת הסרק של יחסיו עם עובדי הקונדיטוריה, פסולים ואסורים על-פי החוק. על כך עתר המבקש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובשל כך ניתן לבקשתו צו מניעה זמני נגד פיטוריו.

כן מפנה המבקש לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז- 1997 (להלן: "חוק ההגנה על עובדים") סעיף 2 לחוק קובע:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

התנאים להגנה מפני פיטורין נקבעו בסעיף 4 לחוק ההגנה על עובדים:

"(1) התלונה הוגשה בידי התובע בתום לב או שהתובע סייע בהגשת התלונה בתום לב;
(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;
(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".

לענין תכליתו של חוק ההגנה על עובדים נאמר בהצעת החוק כדלקמן:

"לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבי
ם האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבי הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין" (הצעת חוק 2518, תשנ"ו).


מסקנת ב"כ המבקש הינה כי המבקש מוגן מפיטורין גם על-פי סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים. לדבריו, זו הסיבה שהוא עתר לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה למניעת פיטוריו, ובית הדין כאמור עצר את הליך פיטוריו, לפחות בשלב ביניים זה.

18.
אשר להקשר טענותיו של המבקש למחלוקת בתיק שלפני, הרי שהוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה כמו-גם הוראות חוק ההגנה על עובדים אינן משליכות על ענייננו, אולם ככל שהן משליכות על פרשנותו התכליתית של חוק החברות, שהיא לקבוע כללים יעילים והוגנים להקמתן ולהתקיימותן של חברות, הרי זה במישור יחסי העבודה. עם זאת, לדעתו של המבקש, נושא עמו כל חוק גם תכליות נוספות, סמויות מן העין:

"אלו הן התכליות הכלליות של שיטת המשפט
. התכליות הכלליות נועדו להגן על ערכי היסוד של המדינה, ובהם זכויות היסוד של האדם. בפירוש החוק צריך להתחשב גם בתכליות הכלליות ולאזן, ככל שראוי, בין התכלית המיוחדת לבין התכליות הכלליות. (בג"צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות פ"ד נב(4) 774, 787
(להלן: "עניין דנקר"); וכן ראו רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נה(3) 360, 374)".

תכליות כלליות אלו מכונות בפסיקת בית המשפט העליון גם בשם 'עקרונות היסוד של השיטה':

"תהא תכליתו הספציפית של כל דבר חקיקה אשר תהא, חזקה היא, כי תכליתו הכללית היא להגשים את עקרונות היסוד של השיטה... כמובן, חזקת תכלית זו ניתנת לסתירה. עם זאת, כאשר תכלית ספציפית מבקשת לפגוע בזכויות אדם, עליה למצוא ביטויה בלשונו המפורשת, החד-משמעית והברור של דבר החקיקה עצמו . . כאשר תכלית כללית אחת (כגון, כבוד אדם) נוגדת תכלית כללית אחרת (כגון, דבר אדם), תיקבע התכלית הכללית בדרך של איזון בין התכליות הסותרות"
(בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פ"ד מז(1) 749).


דברים אלה של ב"כ המבקש אכן מרשימים, אולם אינם ישימים לסוגיה שלענייננו, כפי שנפרט להלן.

19.
מוסיף המבקש וטוען, כי לאור תכליתו הספציפית של סעיף 131 לחוק החברות – ההגנה על בעלי מניות המיעוט והתכליות הספציפיות הנ"ל המשתלבות ומשלימות ויונקות מן הערכים העומדים בבסיס החוק למניעת הטרדה מינית ובבסיס ההוראה המעניקה הגנה לעובד המסייע לקורבן הטרדה מינית על-פי חווק שוויון ההזדמנויות בעבודה ועל-פי חוק ההגנה על עובדים, יש לקבל הבקשה מטעם זה, שכן זאת תכלית ראויה, המשקפת את תקנת הציבור, את חוקי המדינה ואת ערכיה. אף דברים אלה נכוחים ביחסי עובד-מעביד, אולם לא יהוו משקל בסוגיית בחירת דירקטור.

התנאים להחלת טענת הקיפוח
20.
אכן נראה בעיני, כי טענת "קיפוח" כלל אינה רלוונטית לעובדות המקרה דנן. בע"א 9014/03 גרינפלד נ' שמעון לסר תק-על 2000(4), 4012, נקבע:

"הלכה למעשה, מצב של קיפוח הוא מצב של "חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה" ((פרשת בכר, 246). ואמנם, מצב בו בעלי מניות בחברה מתעשרים בצורה בלתי-הוגנת על חשבון בעלי מניות אחרים עשוי להקים לאחרונים עילה לתביעה בגין קיפוח"
(שם, 4020).

כך גם
בפרשת דרין הנ"ל נקבע כי:

"עילת הקיפוח היא עילה שעניינה באופן הניהול הפנימי והארגון של החברה והשפעתו על בעלי המניות בה עניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט (פרוקצ'יה שם, עמ' 371). היא עשויה לקום במקרה שבו מתקבלות בחברה החלטות או נעשות פעולות הפוגעות בזכויותיהם המקוריות של חלק מחבריה. אכן, 'קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובבעלי מניות מיעוט בה" (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ פ"ד נ(1) 238 ,246 ). אין זו הטענה במקרה שלפנינו, שעניינו תקיפת פעולה עסקית בנכס מנכסי החברה"
.(שם, 699).

משמע, טענת קיפוח כלל אינה מתאימה לטענה לחלוקה בלתי הוגנת של משאבי החברה, או ביחס לדרך התנהלותה העסקית, אלא להתנגדות למכירה של נכס של החברה, מניעת חלוקת דיבידנד למניעת הענקת אופציות (פרשת הולנדר -
ע"א 54/96 יוסי הולנדר נ' המימד החדש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673), למניעת מכירת מניות או העברתן בערך נמוך המדלל את ערכן של מניות המיעוט, ההתקשרויות של בעל השליטה עם צדדים שלישיים אשר גורמת לחלוקה לא שוויונית, וכיוצא באלה טענות שכל כולן שימוש לרעה של הרוב בכוחו בדרך השוללת מהמיעוט את חלקו היחסי בהונה של החברה וברכושה.

מכל מקום, המבקש אינו עומד אף בשלושת התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה על מנת להוכיח קיפוח, והם:

א.
זכותו כבעל מניות – קופחה. בתנאי זה שלובים, למעשה, שני תנאים מצטברים – האחד – כי יוכח קיפוח של המבקש, והשני – כי זכותו כבעל מניות – לא כדירקטור ולא כעובד – קופחה.
ב.
הייתה לו ציפייה לגיטימית להתמנות כדירקטור (ראו ע"א 275/89 אליעזר דוידזון נ' אליעזר אורנשטיין פ"ד מו(1) 125 (להלן: "פרשת דוידזון").
ג.
בעלי המניות האחרים פעלו בחוסר תום לב. בעניין זה קבע בית המשפט העליון בעניין שאשא כי "אין לראות בפעולה שנעשתה בתום לב לטובת החברה כעושק מיעוט".

21.
כן יש לדחות את טענת המבקש, לפיה הייתה למבקש או לכל אדם אחר המחזיק מניות בחברה זכות קנויה להתמנות לדירקטור בחברה – ההפך הוא הנכון, וכך נקבע בתקנון החברה.(ראו נספח ב(2) לבקשה). זה המצג שיצרה החברה דנן כלפי הציבור והוא, רק הוא, משקף את הציפייה הלגיטימית של הצדדים.

בחברה דנן, כל אחד מבעלי המניות בחר משיקוליו ומטעמיו שלא לבחור במבקש לדירקטור בחברה.
המבקש התנהג בצורה שקוממה דירקטורים מבני משפחתו וכן את הדירקטורים מקרב הציבור, שאין מחלוקת שהם אינם אינטרסנטים. המבקש הקליט שיחות, ולא הכחיש זאת בחקירתו, ואף התבטא בכתב באופן פוגע. בעדותו אף הודה בכך שהוא משתלח ואף מתנסח "בצורה חדה" (פרו', 49). כמו כן עשה שימוש בכספי החברה על מנת לנגח נושא משרה, והעלים עובדות הקשורות לעניין מהדירקטוריון.

כן מסכים אני עם דעת המשיבים, לפיה כפיית כהונת המבקש על החברה תיצור מצב בלתי נסבל של דירקטוריון שמירב חבריו אינם בוטחים במבקש וחוששים להתבטא באופן חופשי לידו. משמע, ייגרם לחברה נזק כבד אם לא יכירו בזכותה ובזכות בעלי מניותיה – לקבוע מי יכהן מטעם בעלי המניות בדירקטוריון.

22.
יש אף לדחות את טענת המבקש כי מתנכלים לו בשל סיוע לעובדות שהוטרדו מינית וכי הוא זכאי לסעד של כפיית מינויו כדירקטור על המשיבים 4-2, מכוח היקש מהחקיקה שנועדה להגן על המסייעים לעובדות שהוטרדו מינית, מטעמים אלה:

א.
המבקש מבקש, כפי שמתבטאים המשיבים: "להתעטף באצטלת האביר מגן העובדות" שעה שבעצם, לטעמם, בציניות מוחלטת, השתמש בעובדות ובעובדת לשעבר של החברה ככלי ניגוח במלחמתו נגד דירקטור אחר בחברה במסגרת ניסיונו להדיחו מתפקידו, ויש רגליים לטענה כי אי בחירתו מחדש נעשתה בתום לב גמור, תוך שיקול דעת ענייני ונכון של האסיפה הכללית.
ב.
לא ניתן במסגרת הליך זמני לבחון את טענותיו של המבקש כאילו סייע למתלוננות שהרי מדובר בטענות המחייבות בירור עובדתי מקיף, ומקומן רק בהליך העיקרי.
ג.
המבקש לא הוכיח עילה תקפה על-פי דיני חברות, ובהצבי
עו על הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 וחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997 - לא סגי. עניין פיטוריו מתפקידו בחברה יידון בבית הדין לעבודה, ואכן המבקש הגיש תביעה ובקשה לצו מניעה זמני נגד פיטוריו. אין כל קשר בין החקיקה שנועדה להגן על עובדים שסייעו לעובדות שהוטרדו מינית או חשפו שחיתויות לבין הדרישה, כי בית המשפט יכפה על בעלי המניות להצבי
ע מכוח מניותיהם למינויו לדירקטוריון, גם אם ב"כ המבקש טוען בסיכומיו כי מדובר בהליך במישור הערכי ולא במקרה קלאסי הנמצא במתחם
דיני התאגידים.
ד.
אכן, המבקש לא פוטר מהדירקטוריון ולא הודח מהדירקטוריון אלא כהונתו של המבקש בדירקטוריון הגיעה לסיומה, בהתאם לתקנון החברה והחלטות האסיפה הכללית שלה, דהיינו שלא לבחור במבקש לקדנציה נוספת כדירקטור, כעולה מסעיפים 93, 94, לתקנות החברה, הקובעים:

"כל עוד לא יוחלט אחרת באסיפה רגילה של החברה, יהיה מספר חברי מועצת המנהלים בחברה לא פחות משלושה ולא יותר מחמישה עשר.
חברי מועצת המנהלים בחברה ייבחרו באסיפה כללית רגילה בהחלטה רגילה.
[סעיף 93].
חבר מועצת המנהלים אשר ייבחר או יתמנה עפ"י תקנות אלה, ימשיך לכהן בתפקידו עד תום האסיפה כללית הרגילה הבאה, או עד אשר יחדל לכהן בתפקידו עפ"י הוראות התקנות".
[סעיף 94]

23.
אשר לטענה כי למבקש היתה ציפייה לגיטימית להתמנות כדירקטור. המבקש, מסתמך על פסקי הדין בפרשת "דוידזון" ובפרשת "צנה" כדי לתמוך בדרישתו כי בית המשפט יכפה על בעלי המניות למנותו כדירקטור, אלא שבפרשת "דוידזון" נקבע כי:

"בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה של קיפוח"
(שם, 131).

שעה שאין במקרה דנן חברה שהיא מעין שותפות אלא חברה ציבורית.

כך גם בפרשת צנה, דובר בחברה שלא זו בלבד שהיתה מעין שותפות אלא היתה אף חברה משפחתית, כפי שציין כב' השופט י' לויט ב'פרשת בובליל'
(ה"פ (ת"א) 10419/99 נסים יניב נ' משה בובליל (אתר נבו) (12.1.01). לגבי הניסיון ליישם את הלכת "צנה" (ה"פ 2113/94 צנה נ' על החברה הציבורית שבפני
ו, בקובעו כי:

"המבקש בהסתמך בטענותיו על ה"פ 2113/94 צנה נ' פולן הנ"ל שם עשה בית המשפט שימוש בסמכותו להסרת קיפח והכניס לתקנון החברה הוראה מפורשת שמטרתה מתן זכות למיעוט להיות מיוצג בדירקטוריון. אולם שונה המקרה שם מהמקרה שבפני
נו. בפסה"ד שם מדובר היה בחברה שהיתה לא רק "מעין שותפות" אלא אף חברה משפחתית, שבה לבעלי המניות ציפיה לגיטימית לכהן כדירקטורים, מה שלא קיים במקרה זה. באשר לחברת קלאב הוטלס יש להזכיר שמדובר בחברה ציבורית ולא סביר להתייחס לחברה ציבורית כאל חברה שהיא "מעין שותפות"
. (שם, 23). (כן ראו א. חביב סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך א', עמ' 459).

וכן:

"מסקנתי, איפוא, היא שאין למבקש ציפייה לגיטימית להתמנות כדירקטור במי מהמשיבות הללו, ואין לו בסיס לתקוף את פיטוריו מכהונה זו בטענת קיפוח".
(שם, פסקה 6).

ובהמשך:

"אף עם היתה למבקש בתקופת עבר כלשהי, ציפיה שהמשיבים ימנוהו כדירקטור בחברות מכוח הסכם המייסדים או מכוח מכתב ההתחייבות – הרי שציפיה זו חלפה מן העולם משעת ביטול תוקפם של המסמכים הללו (כל אחד בנפרד, לפי הענין), ובוודאי שלא יכולה להיות למבקש ציפיה כזו כאשר הסכסוך בין הצדדים התעצם ולאור פעולות שנקט המבקש כמתואר בפס"ד זה.."
.(שם, פסקה 6).

כן נאמר בפרשת 'בובליל':

"הן המבקש והן המשיבים מעלים שורה ארוכה של פעולות אותן נקט המבקש כנגד החברה, ואשר לטענת המשיב 1 היוו את הסיבה לפיטוריו של המבקש. בין השאר ניהל המבקש ומנהל מערכת משפטית כנגד החברות. בלי להכריע בשאלה האם מעשיו של המבקש עולים מצידו, כדי חוסר תום לב ופעולה שלא לטובת החברות, הרי מבחינת הרוב, נימוקי הפיטורים הם בגדר שיקולים לגיטימיים של בעלי מניות בבואם לשמור על השקעתם בחברה. עסקה שאמורה לדעת הרוב להועיל לחברה והגשת תובענות נגד החברה עשויים לפגוע כלכלית בחרה, ולמשקיעים זכות לגיטימית לנקוט בצעדים לשמירה על השקעתם. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי לא ניתן לראות בפיטורי המבקש קיפוח כמשמעו בסעיף 191 לחוק החברות או סעיף 235 לפקודת החברות. ואם לא היה 'קיפוח' בפיטוריו, אין מקום שבימ"ש ימנהו כדירקטור כדי להסיר קיפוח שלא היה
. (שם, 24)."


כך אף במקרה דנן, אינני מוצא כל פגם בהחלטת בעלי המניות שבחרו להגן על עצמם ועל החברה ושלא למנות את המבקש לדירקטור בחברה ואין בהחלטה זו קיפוח או הפרה של חובת אמון כל פגם אחר המצדיק התערבות בית המשפט.
הנטל להוכיח את כל יסודות הקיפוח מוטל על כתפי המבקש. ומכאן שאינו יכול הוא להבנות מפרשת המחדש (ע.א. 3298/00 המחדש משאבות בע"מ נ' לוי עשת (לא פורסם)) כדי לטעון כאילו די בכך שהוא יראה קיפוח לכאורי על מנת שיעבור הנטל אל בעלי המניות להוכיח כי לא היה קיפוח. ספק בעיני אם הרים המבקש את הנטל הלכאורי. יותר מכך, עיון בפרשת המחדש מצבי
ע כי נסיבותיה שונות מהנסיבות שלפנינו. שם דובר בחברה פרטית, שהתובע לא נטל חלק בניהולה ובקבלת החלטותיה, ואשר הוכח לבית המשפט, באמצעות פרישת תשתית ראייתית על ידי התובע ושכללה בין היתר חוות דעת של רו"ח שלא נסתרה, כי בעלי השליטה בה קיפחו בפועל את התובע והוציאו מהחברה כספים בדרכים מגוונות כגון תשלום מופרז לחברות שבשליטתם בגין עבודות שלא בוצעו ועוד מעשים חמורים כגון אלה.

עוד נאמר בפרשת המחדש:

"יחד עם זאת יש להדגיש, כי לא די בעובדה שהמיעוט אינו מרוצה מהחלטות החברה על מנת להקים עילה למתן סעד לפי סעיף 235. למיעוט אין זכות וטו על החלטות החברה, וזכותו שלא יקופח אינה הופכת אותו לבעל שליטה בחרה. ההסדר בדבר מניעת קיפוחו של המיעוט, כשמו כן הוא, הוא נועד להרתיע את הרוב מפני שימוש פוגע בכוח שהוענק לו, אך אין הוא חרב להשלטת רצונו של המיעוט או כלי לחלוקה מחדש של הכוחות בחרה. שימוש נרחב ולא זהיר בהפעלת הסעדים למניעת קיפוח, כרוך בסיכונים של התערבות יתר בניהול החברה, והחלפת שיקול דעתם של בעליה ומנהליה בשיקול דעתו של בית המשפט, דבר שיביא בסופו של יום לשיתוק פעילות החברה והתפתחותה"
(שם, 7).

24.
בע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ ואח'
נ' מאיר עטר ו-35 אח', תק-על 2006(4), 4137 (להלן - "פרשת נצבא"), מנתחת כב' השופטת מ' נאור את סוגית הקיפוח, אך ראשית נביא את הוראת סעיף 191 לחוק החברות, שכותרתה: "הזכות במקרה של קיפוח":

"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך".

וכן, סעיף 192(ב) לחוק מוסיף, כי:

"בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".

לעניין סעיף 191 נקבע:

"זהו סעיף של קביעת נורמה כללית וגמישה, להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה" (ע"א 2699/02 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פד"י נ(1) 238). (שם, 244).

ובהמשך:

"הביטוי 'קיפוח' שהחליף את הביטוי 'עושק המיעוט', הביא עימו פרשנות ליברלית המקלה על המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד הרוב המקפח.
הקיפוח פנים רבות לו, לעיתים מתוחכמות ולעיתים גבוליות ועל סף הרציונל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי משפט על הגדרת המונח 'קיפוח', בניסיון לתת ביסוס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה"
(שם, 244).


בפרשת נצבא עומדת כב' השופטת מ' נאור על סוגיית הקיפוח בהרחבה, ומציינת:

"עילת הקיפוח מהווה, אם כן, כלי להשגת סטנדרט התנהגות, הנועד לשמור
על 'ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים' מפני פגיעה. על תוכנן של ציפיות לגיטימיות אלו, ממשיכה צ' כהן ואומרת כי '...יש מקום להתחשב בקביעת קיומו של קיפוח גם באופייה של החברה' (צ' כהן בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א) 303), ובהמשך:

'קשה להציע מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. על העוסק בשאלה זו להשתמש בחוש המומחיות של המשפטן, ובאמצעותו ליתן תשובה לשאלה האמורה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופייה של החברה ובמכלול נסיבות העניין' (ההדגשה הוספה, שם, בע' 309).
לכך יש להסכים. החברה, במהלך עיסוקיה, נתקלת במגוון של מצבי
ם ונסיבות המובילים למגוון של צרכים ופתרונות אפשריים. לא ניתן, לכן, לקבוע באופן גורף ואפריורי כי כל פגיעה בשוויון הפורמלי בין בעלי המניות עולה לכדי 'קיפוח' שיש להסירו. תוכנה של עילת הקיפוח הוא גמיש, ותלוי, כאמור, באופיה של החברה ובנסיבות העניין. ציינה א' חביב-סגל (א' חביב-סגל דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט, כרך א) 449):
'לעתים, צרכיה העסקיים של החברה עצמה מחייבים את החלוקה הלא-שוויונית... מכאן, שהדינמיות העסקית בפעילותה של החברה עצמה מחייבת מידה מסוימת של גמישות וכוח בידי בעלי השליטה לבצע את הפעולות הנדרשות, גם כאשר אלו משנות את ההקצאה המקורית'...

...אני מוכנה לקבל את השקפתה של הערכאה קמא, כי בגדר 'ציפיותיו הלגיטימיות' של בעל מניה, מצפה הוא לקבל יחס שוויוני לבעל מניה זהָה. אולם, אף שככלל, על בעלי מניות זהות לקבל יחס זהה, יתכנו מקרים בהם אופי החברה ונסיבות העניין יובילונו למסקנה כי באופן מהותי - השוויון לא נפגע"
(שם, פסקה 23).

המבקש
טוען שלאור צו איסור הפרסום לא יכול היה לעשות "לובינג" לעמדתו ולהביא לבחירתו לכהן כדירקטור. המשיבים טוענים, כי בפרק הזמן של כ-10 ימים ממועד פרסום ההזמנה לאסיפה הכללית והנושאים שעל סדר יומה ועד להוצאת צו איסור הפרסום יכול היה אף המבקש לבצע כל "לובינג" שיחפוץ בו, וכך עשה בפועל, כך היו יכולים גם בעלי המניות ויש להניח כי בעלי מניות מהציבור היו מקבלים דווקא את עמדתה של ועדת הביקורת של החברה, המורכבת כולה מדירקטורים שאינם בני משפחה והם אובייקטיביים וחסרי פניות, שניים מהם דירקטורים חיצוניים.
מעדיף אני את עמדת המשיבים וקובע כי לא הוכח ולו לכאורה כי לא היה סיפק בידיו לדבר עם יתר הדירקטורים למען בחירתו, כעולה אף ממערכת
היחסים כפי שתוארה בתצהירי ירון אנג'ל
ויהושע אגסי.

זאת ועוד, יש לשים לב לכך שההחזקה במניות המצטברת של המתנגדים למינוי המבקש לדירקטור מחזיקים 56.88%. כאשר משיבים 2-4 בתוספת הפרוקסי שהחזיקה המשיבה 4 בשם אמה, מחזיקים 49% מסך כלל מניות החברה. לפיכך, בניכוי מניות החברה שמוחזקות בידי חברות בת ואינן משתתפות בהצבעה, המתנגדים למינוי המבקש מנו לפחות 50.25% מכלל מניות החברה.

זכאותם של בעלי מניות בחברה, ובמיוחד בחברה ציבורית, לקבלת מלוא המידע על אודות ההחלטות המובאות לאישור האסיפה הכללית מעוגנת בדין. האסיפה הכללית היא המוסמכת על פי סעיף 59 לחוק החברות ועל פי תקנון החברה להחליט על כהונתם ואי כהונתם של דירקטורים. משכך זכאים בעלי המניות לקבל לידיהם את כל המידע הרלוונטי. תקנה 4(א) לתקנות החברות (הודעה על אסיפה כללית ואסיפה סוג בחברה ציבורית), התש"ס 2000, מחייבת חברה ציבורית לכלול בהודעתה לקראת אסיפת בעלי המניות את:

"... סוג האסיפה, מקום כינוס האסיפה ומועדה, פירוט הנושאים שעל סדר היום, תמצית ההחלטות
המוצעות, הרוב הנדרש לקבלת ההחלטות..."

על הודעת הזימון ליתן אפוא בידי בעל המניות את כל המידע לפיו יוכל לשקול אם להשתתף באסיפה הכללית. על פי תקנה 36ב לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים) התש"ל-1970, חייבת חברה ציבורית לכלול בדיווח מיידי לבורסה עם זימונה שלא סיפה כללית:

"זומנה אסיפה של תאגיד, יגיש התאגיד דו"ח מיידי שבו יצוינו הפרטים הבאים:
סוג האסיפה;
מקום קיום האסיפה;
פירוט הנושאים שעל סדר היום: לצד כל אחד מהנושאים יינתן תיאור טבעו של הנושא, תוך פירוט העובדות העיקריות הדרושות כדי להבין לאשורו כל עניין הטעון הצבעה באסיפה ויובא נוסח כל החלטה מוצעת או תיאור תמציתי של עיקריה המקום והשעות שבהם ניתן לעיין בכל הצעת החלטה שנוסחה לא הובא במלואו בפירוט סדר היום."


המלומד ד"ר י' דנציגר בחיבורו הזכות למידע אודות החברה, (תש"ס), מדגיש את חשיבות חשיפת המידע המקיף ביותר לעיניהם של בעלי המניות ערב כינוס האסיפה הכללית:

"הצבת דרישות אלה [כאמור לעיל] בפני
חברות ציבוריות נסחרות ממחישה את החשיבות הרבה שמייחס מחוק המשנה, ובצדק רב לדעתנו, לחשיפת מידע מקיף ככל האפשר בפני
בעלי המניות ערב כינוסה של כלא סיפה כללית".
...

"ההודעה על כינוס אסיפה כללית לא נועדה ליתן לבעל מניות מידע על מנת שיוכל לגבש דעתו על הנושא שיובא לדיון לפני כינוס האסיפה ולהחליט כיצד הוא יצבי
ע, אלא היא נועדה לספק לו מידע מספיק באשר לנושא האמור להיות מובא לדיון באסיפה, על מנת יוכל להחליט אם רצונו להשתתף באסיפה אם לאו, והאם יופיע בעצמו או ישלח שלוח להצבי
ע בשמו ומטעמו. מובן הדבר, שעם קבלת ההודעה יוכל בעל המניות גם להחליט אם יש בידו מספיק מידע באשר לנושא המובא לדיון או שמא הוא זקוק לחקירה ולדרישה נוספות".

....
זכותם של בעלי המניות לקבלת מידע נוסף ומקיף יותר נובעת מזכותם להצבי
ע באסיפה הכללית."
(שם, 257, 258).

25.
המבקש טוען כי מאומה מכל אלה לא בוצע על ידי החברה . הודעה בדבר כינוס האסיפה השנתית פורסמה ביום 19.8.07 עת "ועדת השימוע, כבר ערכה את ההחלטה על פיטורי המבקש", הגם שההודעה היתה לקונית: "בחירה מחדש של כל אחד מהדירקטורים המכהנים בחברה שאינם דירקטורים חיצוניים". נוסח ההצעה המוצע , הנו: "לבחור מחדש לדירקטוריון החברה את ה"ה: (א) דניאל אנג'ל; (ב) יגאל חיאט; (ג) רות מירון; (ד) ירון אנג'ל
; (ה) גד אנג'ל
; ו-(ו) דוד שביט".

לסיכום, כינוס האסיפה היה כדין. הטענה כי היה עלה חברה להודיע עובדות אלה ולידע את יתר בעלי המניות (שקולותיהם יכריעו את הכף) ברקע הדרמטי להצבעה זו, ומשנמנעה היא מכך והרדימה את בעלי מניותיה - הזדמנות לשכנע את בעלי המניות לפעול ולהצבי
ע למענו, אינה יכולה להתקבל שהרי הרקע לחיכוכים עם המבקש היה ידוע מספר חודשים, ולמעשה טענה זו סותרת את יתר טענות המבקש.


הוראות חוק החברות המחייבות מנגנון אישור מיוחד
26.
המבקש טוען כי החלטת האסיפה הכללית מיום 25.9.07 בדבר אי מינויו לדירקטוריון החברה מחייבת מנגנון אישור מיוחד כמצוות סעיף 275 לחוק החברות, שכן בהתאם לסעיף 270(4) לחוק החברות מדובר "בהתקשרות של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עם קרובו, אם הוא גם נושא משרה בה- באשר לתנאי כהונתו והעסקתו ואם הוא עובד החברה ואינו נושא משרה בה – באשר להעסקתו בחברה".

לשיטתו, בהתאם לסעיף 268 לחוק החברות ובהתייחס להגדרת "בעל שליטה", דהיינו: "לעניין החזקה, יראו שניים או יותר, המחזיקים בזכויות הצבעה בחברה ואשר לכל אחד מהם יש עניין אישי באישור אותה עסקה המובאת לאישור החברה, כמחזיקים יחד".

המשיבים טוענים מנגד, כי גם במקרה זה, טענת המבקש חסרת יסוד, שכן החלטת האסיפה הכללית אינה נכנסת לגדרו של סעיף 270(4) לחוק החברות, היות ואין עסקינן בהתקשרות של חברה ציבורית עם בעל שליטה בה, שכן אף לא אחד מבעלי המניות בחברה – מוגדר כבעל שליטה כמשמעותו בסעיף 268 לחוק החברות. המבקש מודע לעובדה ברורה זו ומפנה לסיפא של סעיף 268 לחוק החברות, המגדיר מיהו "בעל שליטה". ואולם, אין למי מבעלי המניות "עניין אישי" בהחלטה כמשמעות המונח בחוק החברות שהרי עניינם בהחלטה של האסיפה הכללית הוא עניינם של בעלי מניות המממשים את זכותם ככאלה, למנות דירקטורים והסיפא של הגדרת עניין אישי בחוק החברות, קובעת במפורש: "ולמעט עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה". כל פרשנות אחרת הייתה הופכת את כל בעלי המניות לבעלי עניין אישי שהרי לכל בעל מניות שלו זכות הצבעה "עניין אישי" בתוצאות ההצבעה על מינוי הדירקטורים. כך גם בחירת דירקטורים אינה יכולה להיחשב ל"עסקה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, וזאת מאחר ו"עסקה" מוגדרת כ"חוזה או התקשרות וכן החלטה חד צדדית של חברה בדבר הענקת זכות או טובת הנאה אחרת". מאחר ואין ספק כי בחירת דירקטורים אינה "חוזה" או "התקשרות" ואינה "החלטה חד צדדית של החברה", הרי שאין המבקש יכול לטעון כי יש לראות במשיבים 2,3 ו-4 כמחזיקים ביחד.

סעיף 275 לחוק החברות מחייב בענייננו אישור משולש, של ועדת הביקורת הדירקטוריון והאסיפה הכללית. בענייננו לא בוצעו האישורים בועדת הביקורת ובדירקטוריון. ואולם, סעיף 275 כולל גם שתי דרישה חלופיות ביחס לאישור האסיפה הכללית:

"במניין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו לפחות שליש מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה; במניין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים"; או "(ב) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקת משנה (א) לא עלה על שיעור של אחוז אחד מכלל זכויות ההצבעה בחברה".

כן טוען המבקש כי הוא הודה בקולותיהם של המשיבים 2,3 ו-4. כמובן שגם קולות המבקש נגועים בעניין הפרוקסי, למען המשך כהונתו של המבקש. כל בני המשפחה הדירו רגליהם מן האסיפה ונמנעו, דה-פקטו מהצבעה. במניין קולות הרוב לא נכללו שליש מכלל קולות בעלי המניות החפים מעניין אישי כנגדו. המדובר בדיוק רב, בתסריט אותו מבקש החוק למנוע. ההחלטה על מינוי המשיבים 2-5 ועל הדחת המבקש נתקבלה בדרך של הסכם בין בעלי מניות הנגועים בעניין אישי. והיא בטלה מעיקרא.

משכך, לשיטתו, חלה בענייננו תקנה 96 לתקנון החברה, לפיה "ימשיכו המנהלים שכיהנו עד אותה אסיפה, לכהן במשרתם, עד כינוס אסיפה כללית יוצאת מן הכלל ובחירת מנהלים חדשים".

טענות אלה הינן בגדר אמירה בעלמא ולא הוכחו כלל, וודאי שאין זה המקום בבקשה זו לסעד זמני להכריע בשאלות אלה, אלא בהליך העיקרי.

27.
ולענין הסכמי הצבעה, נציין כבר עתה, כי לא זו בלבד שעל פי עדי המשיבים אין ולא היה כל הסכם הצבעה בין בעלי המניות, אלא שכאמור לעיל במסגרת האסיפה הכללית אף המבקש עצמו ציין לפרוטוקול כי אין כל הסכם הצבעה. כל אחד מבעלי המניות בחר, מטעמיו שלו, מרצונו החופשי, שלא לבחור במבקש לדירקטוריון החברה.

המשיבים מפנים לפרסום רשות לניירות ערך משנת 2005 של גילוי דעת, לפיו מינוי בעל שליטה כדירקטור בחברה אינו טעון אישור מיוחד לפי סעיף 275 לחוק החברות, אם לא כרוכים בו תנאי כהונה והעסקה. מאחר והחלטת האסיפה הכללית שבה עסקינן לא קבעה תנאי העסקה, אפילו היינו דנים במינוי של בעל שליטה לדירקטור, לא היה כל צורך באישור מיוחד, וזאת הן לפי נוסחו של סעיף 270(4) לחוק החברות כשלעצמו, והן לפי גלוי הדעת של הרשות לני"ע. קל וחומר שכלל זה חל שעה שאין עסקינן בבעל שליטה כלל ועיקר, לפיכך יש לדחות את טענת המבקש, גם מטעם זה.

בהתאם להחלטת רשות ניירות ערך נקבע, כי עצם מינוי בעל שליטה כנושא משרה אינו טעון אישור מיוחד לפי סעיף 275 לחוק החברות:

"עצם מינויו של בעל שליטה כנושא משרה, מבלי להתקשר עימו בקשר לתנאי כהונה והעסקה, אינו טעון אישור לפי סעיף 275 לחוק החברות".

כפי שנקבע בהחלטה 6-101 מיוני 2005 של רשות ניירות ערך (ראו באתר רשות ניירות ערך:
http://www.isa.gov.il/download/isafile 818.pdf
).
הוראה זו נוגדת את טענתו של המבקש, לפיה החלטת האסיפה הכללית מיום 25.9.07 נכנס לגדרי סעיף 270(4) לחוק החברות (אשר מכוחו נדרש האישור "המשולש" לפי סעיף 275 לחוק החברות).
סעיף 270(4) לחוק החברות נסוב על עסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה של בעל שליטה, להבדיל מעצם מינוי לכהונה כדירקטור. מקום בו לא מובאים לאישור החברה תנאי כהונה והעסקה של בעל שליטה, סעיף 270(4) כלל אינו חל.

באסיפה הכללית מיום 25.9.07, נדרשו בעלי המניות להצבי
ע על מינוי או אי מינוי לדירקטוריון החברה של המבקש ושל המשיבים 2, 3, 4 ו-5. המבקש והמשיבים 2, 3, 4 ו-5 אינם מקבלים שכר עבור תפקידם כדירקטורים בחברה, ולפיכך האסיפה הכללית לא נדרשה כלל לדון בתנאי הכהונה וההעסקה שלהם. מכאן, ברור הדבר כי גם מטעם זה טענת המבקש משוללת כל יסוד.

מעבר לאמור לעיל, המשיבים 2, 3, 4 ו-5 כלל אינם "בעלי שליטה" בחברה, לא בכלל ולא כהגדרת המונח בסעיף 268 לחוק החברות. המשיבים 2, 3, 4 ו-5 מעולם לא היו צד להסכם הצבעה כלשהו ואינם "מחזיקים" במשותף במניות החברה, כמשמעות המונח בחוק ניירות ערך.

כאמור לעיל, המבקש עצמו הודה באופן מפורש, כי אין הסכם הצבעה בחברה, זאת במענה לשאלה שהעלה בא-כוחו שנכח באסיפה הכללית של החברה שהתקיימה ביום 25.9.07, האם קיים הסכם הצבעה בין בעלי המניות שהיו נוכחים באסיפה. בנוסף, משיבים 2, 3, 4 ו-5 אינם "בעלי שליטה" בחברה על-פי הסיפא של הגדרת המונח בסעיף 268 לחוק החברות (קרי: שניים או יותר שיש להם "עניין אישי" באישור אותה עסקה), אפילו אם היתה לה תחולה בנושא זה. למשיבים 2, 3, 4 ו-5 אין "עניין אישי".

שימוש בזכות ההצבעה המוקנית למשיבים 2, 3, 4 ו-5 מכוח המניות שבבעלותם באסיפה הכללית לצורך מינוי או אי-מינוי של מועמד זה או אחר לדירקטוריון החברה אינו יוצר "עניין אישי". הגדרת המונח "עניין אישי" מחריגה באופן מפורש "עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה".

מקבל אני את טענת המשיבים, לפיה כהחלטת רוב בעלי המניות של החברה שלא למנות את המבקש לכהן כדירקטור בחברה, כמו גם מינויים של המשיבים 2, 3, 4 ו-5 כדירקטורים נעשתה בהתאמה גמורה עם הוראות חוק החברות, הוראות חוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו על-פיהם.

יצוין, כי על אף שבאסיפות הכלליות הקודמות של החברה פעלה החברה באותו אופן, מעולם לא טען המבקש כי יש צורך באישור מיוחד כזה או אחר.
אשר לטענת המבקש, לפיה תקנה 96 לתקנות החברה חלה במקרה דנן, ראשית טענה זו הועלתה על-ידי בא-כוחו של המבקש באסיפה הכללית מיום 25.9.07 ונדחתה מטעמים ברורים.


גם לו היו כל טענות המבקש בהקשר זה נכונות לא אוכל לקבל את טענתו כי תחול תקנה 96 לתקנון החברה, לפיה:

"אם באסיפה כללית רגילה של החברה לא נבחרו מנהלים חדשים במספר המינימלי, ימשיכו המנהלים שכיהנו עד אותה אסיפה, לכהן במשרתם, עד לכינוס אסיפה כללית יוצאת מן הכלל ובחירת מנהלים חדשים".

כך גם בהתאם לתקנה 93 לתקנון החברה, מספר החברים המינימלי של הדירקטוריון היות וישנם שלושה חברי דירקטוריון נוספים המכהנים בחברה – שני דחצ"ים (אשר כלל לא נבחרו באסיפה הכללית מיום 25.9.07) ודירקטור נוסף - מר דוד שביט, אשר אינו חלק מבני משפחת אנג'ל, לא היה לו כל עניין אישי בהחלטה וגם לשיטת המבקש עצמו ההחלטה על מינויו התקבלה כדין (ראו תצהיר ירון אנג'ל
). לפיכך, מקובלת עלי עמדת המשיבים בעניין זה.

עדויות המצהירים
גד אנג'ל
- המבקש

28.
למעשה, מעדותו ניתן ללמד כי הסעד המבוקש על-ידי המבקש הנו שינוי התקנון באופן שבעל מניות המחזיק כמות מסוימת (לשיטתו כ-20%, או בדבר של בעל מניות המגיעים לאחזקת אחוז שכזה), חייב להיבחר כדירקטור כפי שציין בעדותו:

"ת. יש לי זכות לדירקטור בחברה ואני מצפה מבית המשפט לשקול את שינוי תקנון החברה, מאחר שההנהלה, מסיבות מאוד אנוכיות שולטת כרגע בחברה ללא מצרים והיא לא מעוניינת לשנות את זה. אבל הדבר הזה לאורך שנים לא יחזיק מעמד, בסוף הוא ישתנה. אם לא אני, אז מישהו אחר. אבל זה דבר שהוא לא צודק והוא לא נכון וצריך לשנות אותו"
(פרו' 11).

ובהמשך העיר:

"ת.
אתה סיפרת קודם שכבר המון שנים אתה רוצה לתקן את התקנון של החברה.
העד: נכון.
ש. נכון? אתה חושב שהתקנון של החברה לא משקף את מה שלדעתך הוא ההסדר הראוי. אמת?
ת. אני חושב שהתקנון הזה הוא בן הרבה מאוד שנים ומן הראוי שהוא יהיה דינאמי וישקף גם את המודרניות שקורית בסביבה מולנו. יש בו חלקים"
(פרו', 37).

למעשה, המבקש, פרט לשיחות עם משיב 3 בנושא התקנון, לא עשה דבר, והנושא לא עלה לדיון בדירקטוריון במשך כל השנים בן שימש כדירקטוריון. וכך העיד:

"ש. אתה חושב שתקנון החברה צריך לעבור שינוי ותיקון, אמת?
ת. סעיפים מסוימים בתקנון החברה, מן הראוי שייבחן לשנות אותם לסעיפים יותר מודרניים"
(פרו', 38).

ובהמשך:

"ש. אתה השמעת לנו שאתה לא מרוצה מסעיפים מסוימים בתקנון. מאיזה סעיף בתקנון אתה לא מרוצה ואתה רוצה לתקן אותו, חוץ מדיבידנד?
העד: בבחירת הדירקטורים.
ש. אתה לא מרוצה מהסעיף ואתה רוצה לתקן אותו?
ת. בהחלט.
ש. מה הצעדים שאתה נקטת, מבחינה, אתה יודע מה? מה הצעדים שאתה נקטת על-מנת להביא לתיקון של אותם סעיפים בתקנון? מה הפעולות שאתה עשית?
ת. בשלב הזה בעיקר שיחות עם, כמעט רק עם ירון בשלב הזה"
(פרו', 38).

כשנשאל המבקש אם שקל לפנות לבית המשפט כשנודע לו על הזימון לאסיפה הכללית בה לא חודשה חברותו, העיד:

"ש. שקלת אופציה של בית-משפט. מה חששת, כאילו מה חשבת, מה, מה עלה?
ת. אני חושב שהתקנון הזה הוא לא צודק. אני חושב שנוצרה איזה שהיא סיטואציה מאוד מופרעת של ההנהלה עם רצון לחלק דיבידנדים, מכל מיני סיבות וזה רצון שבשיחות פנימיות בינינו הובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
ש. מה רצית למנוע, אם היית פונה, מה רצית למנוע, בעצם, בזימון האסיפה?
ת. לא רציתי למנוע, רציתי לשנות את התקנון, וזה שיחות שהיו לי עם המנהלים לאורך השנים"
(פרו', 15).

וכן הוסיף:

"ת. על זה אנחנו מדברים, אנחנו מדברים על שינוי התקנון ושינוי התקנון יביא לדירקטוריון הרבה יותר בריא לחברה" (פרו', 17).


גם בנושא אי-חלוקת דיבידנד וקבלת החלטות לא ענייניות, עולה מדברי הצדדים כי נושאים אלה עלו כבר בעבר, ולפיכך לא ניתן לקחת אותם כשיקול לקיפוח. המבקש עצמו העיד:

"ת. ראשונה, חבורה שמתנגדת לדיבידנדים כמעט באופן עקרוני, על כל דיבידנד שהחברה הזאת חילקה מיום שאני נמצא בה, אפשר להגיד שנלחמתי כמעט בשיניים.
ש. אז זה פגיעה ברכוש?
ת. כן.
ש. אחד?
ת. בהחלט.
ש. יפה.
ת. פגיעה שניה - קבלת החלטות לא ענייניות, שמסבות נזק עצום לחברה, כמו הקמת מפעלים או פעילויות כלכליות שמפסידות כסף, שמפסידות כסף לאורך שנים, ואני מביע את העניין הזה שהן מפסידות כסף לאורך שנים ואנשים מסרבים לבדוק אפילו, עזוב אחרי שבודקים ומגלים שצדקתי שמסרבים לעשות ומעדיפים להתנקם בי ולא..."
(פרו', 20).

כך גם בנושא סגירת ענף הקונדיטוריה שהמבקש מתריע מזה זמן רב.

וכך העיד:

"ש. רצית לבטל את הקונדיטוריה? המלצת לבטל את הקונדיטוריה?
ת. לא פעם אחת, הרבה פעמים"
(פרו', 28).

כן ראה התייחסותו לשיפור בגישת החברה בנושא זה (פרו', 36).

הנה כי כן, המבקש מעוניין לשנות את התקנון, אולם דבר זה לא ניתן לעשות במסגרת בקשה זו לסעד זמני, והוא כרוך בהליכים מורכבים בהיות החברה חברה ציבורית.

תצהירו ועדותו של הדירקטור מטעם הציבור
29.
יהושע אגסי, שהינו דירקטור מטעם הציבור, הגיש תצהיר בתמיכה לתשובת המשיבים. ייאמר כבר עתה, כי מעדיף אני את גרסתו על-פני גרסת המבקש לא רק משום שאינו נגוע "במשפחתיות" בקרב הדירקטורים, אלא אף לגופו של עניין וכאיש העוסק בתחום המינהלי.

לעניין התבטאות המבקש והתנהגותו, העיד מר אגסי:

"לא. אני אומר שהצורה שבה הוא התבטא, זה היה הקש, אבל כל ההתנהלות שלו, במשך כל התקופה, מאז שהחל הנושא, היא התנהגות שאינה מקובלת בחברות וראיתי כבר הרבה חברות, לא ראיתי התנהגות והתנהלות כזאת של דירקטור, צורת התבטאות של דירקטור, אם שמקליט ישיבות דירקטוריון בלי להודיע על זה מראש".

(פרו', 59).

דברים אלה באים על רקע מכתבים ששלח המבקש לדירקטורים אחרים, כגון המכתב מיום 20.10.06, בו נאמר:

"כדרכך, אתה לא מסוגל להיצמד לאמת - והשקר הוא נר לרגליך ואור לנתיבותיך. אתה לא נדהמת מכלום. אתה ראית שאני יושב עם דני התפרצת בגסות לחדר עמדת עם הגב אלי, כאילו לא הבחנת בי ובהתממות התחלת לנהל עם דני דיון על מאזן שהיה מונח על שולחנו על מנת להשפיל אותי בפני
"עובדי המשרד" כפי שאתה מכנה זאת ופשוט פיצצת לנו את הפגישה בכח הזרוע.
האימייל שלך הוא אינו בקשה להידברות הוא פשוט היתממות קנטרנית, חסרת תום לב מובהק וצדקנות מבחילה. כרגע אין ביננו דו שיח אתה גונב ממני (למשל מטגנת) וגוזל באופן מתמשך מהמאפיה את נכסיה הכספיים, הניהוליים והמוניטין באמצעות הקונדיטוריה. מעבר לזה שההתבטאויות שלך כזכור לי היו חמורות בעוד שאני נצמד לעובדות - הרי גנבת ממני את המטגנת ללא שום הידברות שאתה כביכול כל כך שואף לקיים. אתה, הצהרת שאני חולה נפש, מטורף וזקוק לתרופות.

לאחר ההתנתקות המלאה אני מוכן לדו שיח ללא תנאים. אם כי אני אשמח אם לא ישרו בו השקר, הרמייה והעמדת הפנית המתחסדת וסילוף העובדות שכה חביבים עליך. תזכור שלא אני התפרצתי בכח הזרוע שלך ופיצצתי בגסות רוח והתנשאות- אתה עשית לי את זה אתה היוזם של כל המצבי
ם הבלתי אפשריים האלה ואח"כ מתלונן בהתחסדות וצדקנות. תתבייש לך".


וכן תשובתו למנהל הקונדיטוריה בעניין ספירת מלאי במחסנים:

"ככל שאני זוכר, כבר שוחחתי איתך בעבר. אך למען הסר ספק - עכשיו הוראה בכתב. כל פניה שלך לאנשים הכפופים לי והעוסקים בייצור לחם וקיומה הבריאה של החברה הזו תיעשה אך ורק דרכי ובאישורי הברור. גם אם זו בקשה קטנה ותמימה לכאורה להדרכה או סיוע זאת מאחר ואין בפני
ות שלך אליהם שום תום
לב או רעות. אלא רק חתרנות, מזימות ורצון להכיש (בעיקר אותי אבל גם) את היד ממנה אתם אוכלים את כספה ועתידה אתה זורים לרוח-קרי המאפיה..."

כך גם במייל מיום 7.10.07 (הוגש וסומן מש/1).

ועל כך מוסיף מר אגסי בחקירתו הנגדית:

"האירוע שבו הוא כתב אי-מייל, הוא פשוט חלק מתהליך שלם שבו יושב אדם בדירקטוריון של חברה, שמטרתה, תפקיד הדירקטוריון זה לפעול לטובת החברה. האיש אינו פועל לטובת החברה, הוא פועל לטובתו האישית, לכל האורך. הסעיפים היחידים שהוא מעלה בדירקטוריון הם או להקניט ולהרגיז אנשים אחרים, או על-מנת להגן על זכויות שאני לא יודע מה שהן. הוא מקליט את הישיבות, כדי שאנחנו לא נוכל לדבר באופן חופשי בישיבות דירקטוריון, יוצר הרגשה לא נעימה. כל אלה הם דברים שקורים כל הזמן. אני אתן לכם דוגמה של אירוע שקרה בוועדת ביקורת כדי להראות מה קורה. אני יושב-ראש ועדת ביקורת"
(פרו', 61).


ובהמשך:

"האי-מייל הזה הוא לא בא בחלל ריק, הוא בא אחרי שיחות שלי עם דירקטורים אחרים, על ההכרח להפסיק את זה, על ההכרח שאי-אפשר להמשיך את הנזק לחברה ולכן, אתה, כשאתה לוקח את האי-מייל הזה ומנתק אותו ממציאות שלמה של חיים קשים, בחברה, אז זה נראה כך"
(פרו', 62).

חלק ניכר מחקירתו של מר אגסי נגעה לנושא השימוע שנעשה למבקש על-ידי וועדת הביקורת שבראשה הוא עומד, שבסופה החלטה מנומקת החובקת 28 עמודים, המו"מ בן הצדדים במסגרת הליך הפיטורין מתפקידו כסמנכ"ל, והחיסיון של החומרים שנדונו בגישור. כל אלה אינם נוגעים ישירות לענייננו.

מתוך חקירת מר אגסי עולה, כי דבריו בתצהירו לא הופרכו ואף חוזקו במידת-מה. כך, למשל, לעניין הסכמי הצבעה בדירקטוריון (פרו', 90; 93).

עדותו של מר ירון אנג'ל
30.
עיקר חקירתו של ירון אנג'ל
נסבה על נושא הגישור והשימוע ולעניינים הנוגעים לתיק שבבית הדין האזורי לעבודה, ולגבי נושאים
שהם חסויים בשל דברים שהוחלפו בין הצדדים בהליך הגישור.

לענין ההצבעה במקרה דנן נשאל הוא והשיב:

"עו"ד שטרן: מה עמדתך ב-30 ביוני.
העד: אז עמדתי היתה כבר ב-254 למאי, לא ב-30 ליוני, שגדי מוביל אתה דברים להסלמה, שאני, היה נראה לי שלא תאפשר את המשך מינויו בדירקטוריון.
עו"ד שטרן: בהסכמה ב-?
העד: הסלמה מילולית של השתלחויות בדרך מזכירת החברה בדירקטורים, על סעיפים, אם יכתבו שהגישור נגמר או לא נגמר
בסקירת ההנהלה אז הופיע לראשונה המשפט כולה חבורת מושחתים, חלקם חסרי חוט שדרה, אחר-כך אותו דבר התבטאויות לא ראויות בתוך ישיבת הדירקטוריון, יוצאים מישיבת דירקטוריון אי-מיילים בתפוצת נאטו, אני ראיתי שהוא מוביל את זה, שהוא מוביל את זה להסלמה והיה לי די ברור שאנחנו נגיע לסוף חודש יוני ולא נצליח למצוא רוב דרוש למינויו כדירקטור ואני אומר לך, דעתי בעניין הזה היא לא מוסיפה ולא מורידה, זה אצלנו בתקנון, בכדי למנות דירקטור דרך הדירקטוריון ולא דרך האסיפה הכללית, צריך הסכמה פה אחד שכל חברי הדירקטוריון והיה לי ברור שהוא מוביל את זה למקום שבו זה לא יהיה.
אני, אגב, חשבתי שזה בכוונה ושזה פרובוקציות מכוונות
". (עמ' 117 לפרו').

וכן:

"העד: מישהו צריך לעשות סדר.לא יכול לשבת דירקטור בחברה, להעיף, לזרוק בוץ בכל הדירקטורים לבוא לשאלת בית המשפט - לא, להחליט. יש לו יועצים משפטיים, שיתייעץ אתם ושלא יוציא יותר מכתב לאף אחד, לא על דעת יועציו המשפטים ואם המכתבים האלה על דעת יועציו המשפטיים, אז הם סיבכו אותו במקום שהוא הגיע אליו."
(פרו', 118).


יוצא אפוא שלמעשה דברי העד בתצהירו לא הופרכו.

כן עולה מתצהירו של אנג'ל כי אכן
לא נגרם ואין ראיה כי ייגרם למבקש נזק כספי בגין אי בחירתו כדירקטור.

תקנון החברה
31.
למעשה, אין מחלוקת כי תקנון החברה הציבורית הוא המקור החוזי לזכויות וחובות הצדדים. במקרה דנן כל ההחלטות אותן תוקף המבקש התקבלו כדין על-ידי האורגנים המוסמכים בחברה בהתאם לתקנון החברה ולחוק החברות, אלא שבא-כוח המבקש טען בסיכומיו שחרף העובדה שזכות הפיטורין או אי-בחירה מחדש של דירקטור קיימת בדין, הרי ישנן נסיבות שבית המשפט לא ייתן יד לפיטורין כגון במקרה אם הדבר נעשה בשל היותו יהודי.

טענה זו שלובה למעשה בטענת המבקש כי יש מקום להתערב בהחלטת הדירקטוריון. לא אוכל לקבל טיעון זה של המבקש. אפרט.

נזכור כי בתקנה 94 לתקנון משיבה 1 נאמר:

"חברי מועצת המנהלים בחברה ייבחרו באסיפה הכללית בהחלטה רגילה. חברה מועצת המנהלים אשר ייבחר או יתמנה עפ"י תקנות אלה, ימשיך לכהן בתפקידו עד תום האסיפה הכללית הרגילה הבאה, או עד אשר יחדל לכהן בתפקידו עפ"י הוראות התקנות".

מכוח הוראה זו החליטה האסיפה הכללית של החברה ביום 25 בספטמבר 2007, שלא למנות את המבקש כדירקטור בחברה. החלטות הדירקטוריון למינויו הזמני של המבקש כדירקטור התקבלו אף הן בהתאם לתקנון החברה (תקנה 97 לתקנון). לפי החלטת הדירקטוריון מיום 30 באפריל 2008, כהונת המבקש כדירקטור פקעה ביום 1 ביולי 2008.
כך גם תקנון החברה מהווה הסכם בין בעלי המניות לחברה ובין בעלי המניות לבין עצמם, כלשון סעיף 17(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999:

"דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם".


חוק החברות מעניק מעמד בכורה לתקנון החברה לעניין מינוי דירקטורים ואופן סיום כהונתם. כך קובע סעיף 59 לחוק:

"האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון".

כהונת דירקטורים שמונו על-ידי האסיפה הכללית תסתיים בתום האסיפה השנתית שתתקיים לראשונה לאחר המינוי, כאמור בסעיף 222 לחוק החברות, הקובע:

"כהונתם של דירקטורים שמונו בידי אסיפה כללית תסתיים בתום האסיפה השנתית שתתקיים לראשונה לאחר מועד המינוי, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון".

צפורה כהן בספרה בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות כרך א' 67 (מהדורה שנייה תשס"ו) עמדה על כך כי חברה אינה רשאית לפעול אלא על פי האמור בתקנונה:

"... החברה אינה רשאית לפעול אלא על פי האמור בתקנון שלה. גם כאשר קיימת סתירה בין התקנון של החברה לבין חוזה חיצוני, שהחברה התקשרה בו, על החברה לפעול על פי התקנון. מסקנה זו מתבקשת גם מהחלת העקרונות הכלליים של דיני החוזים, שלפיהם יפורש חוזה על פי 'אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה'. הצדדים המתקשרים ביניהם בהסכם להקמת חברה מתכוונים לכך שתקנון החברה יסדר את זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע להפעלת החברה וכי הוראות אלה תגברנה על כל הוראה סותרת בהסכם שביניהם".
(שם, 67).

התקנון מסדיר את המערך הנורמטיבי הפנימי של החברה ואת המסגרת המשפטית בה היא מתנהלת. בשאלת פרשנותו של "החוזה התקנוני" אכן יש להיצמד לנוסחו וללשונו, ומקל וחומר, כשמדובר בתקנון חברה ציבורי.
בפרשת הולנדר הנ"ל נטען כי קיים נוהג בין הצדדים הנוגע לכהונת דירקטורים בחברה, נוהג אשר היה מנוגד לאמור בתקנון החברה, בית המשפט קבע כי החלטות החברה בהתאם לתקנונה הן המחייבות וגוברות על כל טענה ל"נוהג" כזה או אחר, בזו הלשון:

"בפני
נו חזר וטען הולנדר את שטען בבית משפט קמא, היינו שהפרשנות הראויה להוראות התקנון, שהובאו לעיל, היא זו המתבססת על הנוהג בין הצדדים וכן על כוונת הצדדים בעת ניסוח התקנות, כדרך פרשנותו של חוזה רגיל. הבסיס לפרשנות המוצעת על ידו הוא בנוהג, שהיה קיים מאז הקמתה של החברה לשמור על האיזון בהרכב הדירקטוריון בין נציגיהם של בעלי המניות השונים, איזון שעוגן בסעיף 2.2 להסכם בין בעלי המניות, שתקנה 39 היא חליפתו. לשיטתו של הולנדר למרות שדרישת האיזון אינה מופיעה עוד במפורש בתקנון הרי שיש לפרש את התקנון בהתאם לכוונת הצדדים האמיתית, כפי שבאה לידי ביטוי בפרקטיקה רבת השנים שהתקיימה בין הצדדים..."
(שם, 689).



ובהמשך:
"קיימת חשיבות רבה לגילוי הנאות במיוחד כאשר מדובר בחברה שמניותיה נמצאות בידי הציבור ונסתרות על ידו. לא יתכן לאפשר למעצבי
ומנסחי התקנון, אפילו הם בעלי שליטה בחברה, להסוות הסכמות שביניהם בנוסח של תקנון שאינו מגלה דבר אודות הסכמות נסתרות שבין בעלי מניות עיקריים. ניתן להקיש לענייננו מהגדרת 'פרט מטעה' שבחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. סעיף 1 לחוק זה מגדיר 'פרט מטעה':
''פרט מטעה' - לרבות דבר העלול להטעות משקיע סביר וכל דבר חסר שהעדרו עלול להטעות משקיע סביר'.
לו היינו מקבלים את דרך הפרשנות אותה מבקש הולנדר שנאמץ, היינו מאפשרים לבעלי השליטה להכניס בתקנון ניסוחים, שיש בהם כדי להטעות את הציבור.
המדיניות הרצויה היא זו המגנה באופן המירבי על ההסתמכות של הציבור על אמינותם של הפרסומים מטעם החברה, והגנה זו תסוכל אם נקבע שהתקנון מכיל הוראות או תניות, שאינן כתובות או אף סותרות את הכתוב. לכן אף אם יוכיחו בעלי השליטה כי כוונתם, בשעת עיצוב התקנון או שינויו הייתה שונה מהאמור בתקנון, לא יאפשר בית-המשפט את הפגיעה בציבור המשקיעים, על-ידי מתן תוקף ל'כוונתם האמיתית' של המנסחים, אלא עליו להיצמד לנוסח הכתוב של התקנון.
אמנם חוק ניירות ערך, שמתוכו צוטטה ההגדרה לעיל, לא חל בענייננו, אך סטנדרד הגילוי שהוא מציב הוא הרצוי גם בענייננו, למרות שמניות החברה לא הונפקו לציבור בארץ.
מתן אפשרות לבעלי שליטה בחברה להסוות הסכמות מיתר בעלי המניות בחברה, היא זו שאינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום-הלב. במקרה של תקנון של חברה, שמניותיה מוחזקות בידי הציבור, חייבים בעלי השליטה, ואם לא הם אזי בית -המשפט והרשויות האחרות להגן על ההסתמכות של הציבור על האמור בתקנון כפי שהוא, ולא לאפשר למנסחי התקנון לטעון, כי המשמעות לה התכוונו שונה מהמשמעות עליה מצבי
ע הכתוב. אמנם יתכן, כי במקום בו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים, אך בשום מקרה לא תינתן לתקנון משמעות החורגת מלשונו הברורה. אם נקח כדוגמה את המקרה שלפנינו, בעל מניות מן הציבור הרוכש מניות החברה לאחר שעיין בתקנונה, אינו מודע לכך, כי מאחורי דרישת הרוב המיוחד למינוי דירקטורים (60%) שנקבע בתקנה 39 עומד למעשה הסכם הצבעה בין בעלי המניות העיקריים, המנטרל למעשה את הציבור המחזיק במניות החברה מכל החלטה הנוגעת לאיוש דירקטוריון החברה. פרשנות זו, שאין לה זכר בתקנה 39, מרעה באופן משמעותי את מצבם של בעלי מניות מהציבור, מבלי שהיתה להם אפשרות לדעת עליה. זהו מצב בלתי רצוי שבית משפט אינו יכול לתמוך בו.
אמנם בעלי המניות כפופים לשינוי בתקנון אף אם התנגדו לו, אולם ברמה העקרונית, גם אם כפוף המיעוט להחלטות הרוב, הרי הוא כפוף למה שנכתב בתקנון בלבד, ולא למה שלא מצא דרכו לתקנות הכתובות, ונותר בגדר כוונת לב סמויה בלבד. מעבר לכך, יש להביא בחשבון את העובדה כי מניות הנסחרות בבורסה הינן נכס האמור להיות עובר לסוחר, 'רץ ללא מטען' כלשונו של השופט (כתוארו אז) ברק לעניין סחירותו של שטר בע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(262 ,260 (1. לא יתכן, שבעלי מניות עתידיים ימצאו עצמם כפופים לתניות, שלא בא זכרן בשום מסמך ממסמכיה הפומביים של החברה. אמור מעתה, שפרשנות התקנון היחידה האפשרית, אינה שונה מהכוונה הברורה המשתמעת מלשון התקנון וממנה בלבד"
(שם, 692-693).

ובאשר למקרה בו מדובר בחברה ציבורית, מוסיף בית המשפט:

"ברור שההלכה שנאמרה לגבי חברה פרטית תהיה תקפה, מדין קל וחומר, בחברה ציבורית ובייחוד בחברה ציבורית כזו שמניותיה נסחרות בידי הציבור, שהרי אם בחברה פרטית שבעלי מניותיה ספורים, מסרב בית משפט לפרש תקנון על פי כוונת בעלי המניות, אם כוונה זו אינה תואמת את לשון התקנון, בוודאי שבחברה ציבורית, שרק חלק מבעלי המניות שותפים לשינוי התקנון, לא יאפשר בית המשפט לפרשו בניגוד לאמור בו"
(שם, 694).

יוסף גרוס בספרו הנ"ל מציין, כי אכן תקנון החברה הוא זה שקובע את האופן שבו ניתן להביא לסיום כהונת דירקטור, ומוסיף:

"... תקנון החברה מסדיר את האופן בו ניתן להביא לסיום כהונתו של דירקטור... גישת המחוקק הינה, כי יש לאפשר לכל חברה לקבוע את המנגנון הרצוי לה לפיטורי דירקטורים. קביעתו של התקנון בעניין זה הינה זו הקובעת, כאשר החוק מציע רק ברירת מחדל...
(שם, 360).


הפועל היוצא מן האמור הוא, כי החברה פעלה כדין ועל פי תקנונה, וכל שינוי בתקנון ייעשה כפי הדרך לשינויו, מכל מקום, אולם אין לעשות כן בשלב של בקשה לסעד זמני.

32.
כך, כשהמחוקק חפץ לאפשר בחירת דירקטור מגזרי, הרי שקבע זאת מפורשות בחוק. כך למשל בחוק החברות הממשלתיות - תשל"ה - 1985 וכן בתקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור) תשל"ז-1977, דהיינו מקום שיש מאפיינים מיוחדים יצר המחוקק מנגנון מיוחד לבחירת הדירקטורים לרבות דרך מינויים וכשירותם. (ראו י' גרוס, "אופיו המיוחד של דירקטוריון החברה הממשלתית" משפטים ח' (1977), 339; בג"צ 6021/07 דוד פרץ נ' שר האוצר תק-על 2008 (3) 891 (20.7.08)).


התערבות בענייניה הפנימיים של החברה
33.

הכלל המנחה בפסיקת בתי המשפט הוא, כי בית המשפט אינו מתערב בענייניה הפנימיים של החברה, ובכלל זאת בשיקול דעתה של האסיפה הכללית, כמו גם החלטות מוצעת המנהלים, למעט במקרים חריגים. כך נקבע בע"א 667/76 גליקמן נ' ברקאי, פ"ד לב(2) 281:

"הכלל הוא שאין בית המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה"
(שם, 286).

התייחס לכך אף כב' הנשיא (בדימוס) מ' שמגר בע"מ 131/88 רוגובסקי נ' סביר, פ"ד מד(2) 622 (1990) (להלן - "פרשת רוגובסקי"):

"בית המשפט לא יתערב בהחלטת המנהלים, ולא ימיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו - אפילו היה הוא מגיע לתוצאה אחרת; ואף אם הוא משוכנע כי המנהלים טעו, בשקלם את אינטרס החברה...
דין זה הוא פועל יוצא של כלל היסוד בדיני החברות, שלפיו אף שהחברה היא אישיות משפטית הקיימת ופועלת מכוח החוק, הניהול הפנימי של ענייני התאגיד נתון בידי מנהליו ובעלי מניותיו".

ראו בהקשר זה גם את דברי בית המשפט בה"פ (מחוזי י-ם) 4428/05 כהן נ' נצב"א חברה להתנחלות בע"מ, תק-מח 2006(1) 6737:

"... החברה רשאית לנהל את ענייניה הפנימיים ללא הערבותו של בית המשפט, כל עוד הפעולה מתיישבת עם 'אופייה וטבעה כגוף מאוגד'. המסקנה להתערבותו של בית המשפט... בפרשת רוגובסקי, צמצם הנשיא מ' שמגר את עילות התערבותו של בית המשפט בהחלטות ההנהלה, למקרים קיצוניים בהם הוכח כי אכן ההנהלה פעלה בחוסר תום לב, מתוך שרירות, גחמנות או מטרה זרה. עוד נקבע, כי נטל ההוכחה בדבר התקיימותה של אחת מעילות ההתערבות רובץ על הטוען, והמדובר הוא בנטל הוכחה כבד".
(שם, 6754).

בענייננו ברי, כי האסיפה הכללית והדירקטוריון פעלו בהתאם לדלת אמותיו של תקנון החברה והדין, ובכלל זה החלטת האסיפה הכללית שלא למנות את המבקש כדירקטור בחברה וכן החלטות הדירקטוריון למנות את המבקש כדירקטור לתקופה קצובה, אשר בסופה פקעה כהונתו.
בנסיבות אלו, בהן לא חרגה החברה מהראות החוק והתקנון, אין כל טעם שבדין אשר מצדיק את התערבות בית המשפט
בהחלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון.

בה"פ (י-ם) 5299/06 אורי בנק ואח'
נ' הקרן הקיימת לישראל ואח, תק-מח 2007(2) 11679 נשאלה השאלה
האם לבית המשפט שיקול-דעת אם להתערב בניהול ענייניה הפנימיים של חברה ולהחליף את שיקול-דעתם של חברי האסיפה, ונענתה בשלילה. כן מפנים המשיבים לפרשת "נצב"א", המאוזכרת שם, בה נקבע בין היתר:
"הלכה היא כי בית המשפט לא יתערב בניהול ענייניה הפנימיים של חברה ולהחליף את שיקול דעתם של הנהלת החברה בשיקול דעתו, גם אם הוא בעצמו היה מגיע לתוצאה אחרת. יפים הם לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר בע"א 131/88 ישראל דן רוגובסקי ואח'
נ' עדנה סביר, פ"ד מד(2) 622 (להלן: 'פרשת רוגובסקי'):
'בית המשפט לא יתערב בהחלטת המנהלים, ולא ימיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו - אפילו היה הוא עצמו מגיע לתוצאה אחרת; ואף אם הוא משוכנע כי המנהלים טעו, בשקלם את אינטרס החברה (ע"א 332/73 הנ"ל, שם).
דין זה הוא פועל יוצא של כלל היסוד בדיני החברות, שלפיו אף שהחברה היא אישיות משפטית הקיימת ופועלת מכוח החוק, הניהול הפנימי של ענייני התאגיד נתון בידי מנהליו ובעלי מניותיו (ראה ע"א 87/75 פויכטוונגר בע"מ נ. אשר פוכטוונגר בע"מ, פד"י כ"ט(2) 85, 92'"
(שם, בעמ' 625).

34.
הלכה זו מבוססת על העיקרון המשפטי, המעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת, בקובעו:

"חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד".

מלשון הסעיף למדים אנו, כי החברה רשאית לנהל את ענייניה הפנימיים ללא התערבותו של בית המשפט, כל עוד הפעולה מתיישבת עם "אופייה וטבעה כגוף מאוגד". המסקנה היא, כי כל עוד ניהול החברה לא חרג מהוראות החוק והתקנון, אין מקום להתערבותו של בית המשפט. כך למשל, כאשר חברה פועלת תוך קיפוח מי מבעלי מניותיה היא חורגת למעשה מההרשאה שהוענקה לה, ולכן יש מקום להתערבותו של בית המשפט, לפי סעיף 191 לחוק החברות. מתוך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, כאמור לעיל, ראוי לפרש את סמכות בית המשפט להתערב בענייניה הפנימיים של חברה בצמצום.

בפרשת רוגובסקי, צמצם הנשיא מ' שמגר את עילות התערבותו של בית המשפט בהחלטות ההנהלה, למקרים קיצוניים בהם הוכח כי אכן ההנהלה פעלה בחוסר תום לב, מתוך שרירות, גחמנות או מטרה זרה. עוד נקבע, כי נטל ההוכחה בדבר התקיימותה של אחת מעילות ההתערבות רובץ על הטוען, והמדובר הוא בנטל הוכחה כבד (שם, עמ' 625-626).
כמו כן, נקבע בפסיקה כי העברת הנטל מהטוען לקיומם של שיקולים "אסורים" לפתחם של הדירקטורים, כדי שהם יוכיחו כי אכן פעלו מתוך שיקולים לגיטימיים, יועבר רק באותם מקרים בהם עולה חשד ממשי באשר למניעיהם של הדירקטורים בהחלטתם (ראו פרשת הולנדר הנ"ל,עמ' 704-705).

הפגמים עליהם מצבי
ע המבקש, אינם בגדר 'מקרים מיוחדים' המצדיקים התערבות שיפוטית בהליכי ההצבעה באסיפה שלא בחרה בו כדירקטור.

בפרשת נצב"א הנ"ל מציינת כב' השופטת מ' נאור כדלקמן:

"כידוע, לאסיפה הכללית כוח להכשיר פגמים שנפלו בהחלטות של גופים אחרים בחברה. כוח זה מעוגן במספר הוראות בדין. כך, למשל, סעיף 56(ב) לחוק החברות מאפשר לאסיפה הכללית לאשר בדיעבד פעולה שנעשתה בחריגה ממטרות החברה, וכן מאפשר הוא לאסיפה הכללית לאשר פעולות שבגדר סמכותה, אם נעשו בחוסר סמכות; וכן, סעיפים 254-255 ו-268-284 מאפשרים לאסיפה הכללית, במקרים ובתנאים המנויים בחוק, להכשיר פגמים שונים שנפלו בקבלת ההחלטה, כניגוד עניינים. בכך, מכיר הדין בצורך הקיים לעתים באותן החלטות, שעל אף הפגמים שנפלו בהן - כחוסר סמכות, וכניגוד עניינים - כדאיות הן לחברה ולטובתה (ראו ז' גושן 'הצבעה תוך ניגוד אינטרסים בדיני חברות', משפטים כט (תשנ"ח) 17, 29)".

בע"א 3379/06 מרדכי ברנוביץ ואח'
נ' יקותיאל נתנזון, עו"ד, תק-על 2008(1), 3894, (4.3.08), מתייחס כב' השופט א' רובינשטיין לפסיקה ולספרות בסוגיה זו, ומוסיף:

"בהקשר דיני החברות בישראל, קובע סעיף 11 לחוק החברות 'תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה' (ראו ה"פ (ירושלים) 4428/05 כהן נ' נצב"א חברה להתנחלות בע"מ (פסקה 9) - השופט שפירא; לניתוח הוראת הסעיף בראיה רחבה ראו: ע' בוקשפן, 'על חברה וחברה, ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות', משפט ועסקים א' (תשס"ד) 229; י' שטרן, 'האם חברות נועדו להשיא את רווחיהם של בעלי המניות? ניתוח כלכלי ביקורתי' משפט ועסקים א' (תשס"ד) 105; ע' ליכט, 'תכליות החברה', משפט ועסקים א' (תשס"ד) 173; ז' גושן, 'מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית', משפטים לב (תשס"ב) 381; גרוס, חוק החברות 33-31, 290-289). לבעלי תפקידים מחויבות משפטית לפעול לטובת החברה ('ולהעדיף את האינטרס המצרפי של קידום הרווחים של החברה עצמה' - חביב-סגל, 72; ההדגשה הוספה - א"ר), 'להשאת רווחיה', ולמימוש האינטרסים והרצונות שלה; שלה, כקביעת המחוקק, גם אם הקרבה בין החברה לבין בעלי התפקידים אמורה, בעולם הגון, לקרב את האינטרסים והרצונות. התפיסה המשפטית של החברה כנפרדת מבעלי מניותיה היא שביסוד סעיף 11. אומר כבר כאן - דומה כי המערערים עירבו בין טובת החברה בה עסקינן, לבין טובת אינטרסים אחרים. יתכן שפעלו לטובת מה שכונה בפיהם 'קבוצת ברנוביץ' - והיא במהותה טובת המערערים עצמם - אך במערכת היחסים שבין החברה למערערים נדמה כי יש לחברה על מה להלין"
(שם, פסקה כ"ב).

המסקנה
היא כי אין מקום במקרה זה להתערב בהחלטת האסיפה הכללית נשוא הבקשה.
טענת "הנוהג"
35.
המבקש טוען, כי המשך כהונתו בדירקטוריון החברה תואם את ציפייתו הלגיטימית כבעל מניות בחברה הנסמכת על התנהלות רבת שנים בין בעלי המניות בחברה, וכי קיים "נוהג" בחברה, לפיו כל בעלי המניות שהנם חברי דירקטוריון בחברה חייבים להצבי
ע בעד כהונת בעלי המניות האחרים שהנם חברי דירקטוריון. בכך מבקש המבקש לשמר את תפקידו כדירקטור בחברה. לטעתנו, מדובר בחברה משפחתית בה קיים "קוד משפחתי". טענה זו לא הוכחה ולו לכאורה, אלא להפך, נסתרה בידי מצהירי המשיבים.
על-מנת לבסס סטייה ממערך הזכויות הקבוע בתקנון החברה, ובמיוחד מקום בו מדובר בחברה ציבורית, יש להרים את נטל ההוכחה הכבד לפירוט הנוהג ולהוכחתו ביחס לכל אחד מבעלי המניות. אין די בטענת המבקש, כי שימש כדירקטור שנים רבות. המבקש עצמו הודה, כי אין הסכם בין בעלי המניות וכי בכל שנה נערכה אסיפה כללית מסודרת, במסגרתה עלתה שאלת מינוי הדירקטורים, ושנית נזכור כי בחברה ציבורית קא עסקינן.

אירית חביב-סגל, בספרה הנ"ל, מציינת:

"כאשר פונים בתי המשפט לבחון את קיומו של נוהג במקרים קונקרטיים, הרי שאלה נוטים להעדיף את קיום האמור במסמכי ההתאגדות: ראשית, על מנת להסתמך על נוהג שהביא לסטייה מן הסטאטוס קוו, מחייב בית-המשפט את המיעוט להוכיח את קיומו של נוהג שכזה. שנית, במידה שהנוהג עשוי היה להשפיע על דרך קבלת ההחלטות של בעלי המניות באסיפה הכללית, הרי שבית-המשפט מחייב את קיומה של אסיפה מחודשת, שבה יהיו בעלי המניות מודעים לקיומו של הנוהג, ויצבי
עו על-פיו. בדרך כלל, די יהא בדרישה זו, על מנת להכשיל את טענתו של הצד המבקש להסתמך על קיומו של נוהג... שלישית, כאשר הנוהג משפיע על זכויותיהם וכוחותיהם של יתר חברי האגודה, הרי שאין די בכך שהנוהג מוכח ביחס לחברים הרלוונטיים המתנגדים לפעולה על-פי הנוהג, אלא יש להוכיחו ביחס למכלול החברים. זה המצב למשל, ביחס לנוהג המביא לאי-סיום חברותם של חברים באגודה שיתופית, למרות שתקנון האגודה מסדיר את סיום החברות"
(שם, 202).

ועוד, תקנון החברה הציבורית מחייב את כל בעלי מניות החברה, לרבות בעלי המניות מהציבור. המבקש לא הצבי
ע על ראיה כלשהי לפיה כל בעלי המניות של החברה מסכימים לנוהג לו הוא טוען. כנובע ממעמד הבכורה של תקנון החברה, גם אם היה המבקש מוכיח את קיומו של נוהג המחייב הצבעה לפיו אמורה להימשך כהונתו (נוהג שכלל אינו אפשרי בחברה ציבורית כפי שנקבע בפרשת הולנדר), הסכמה מעין זו אין בה כדי לשנות מן התקנון המוסכם של החברה, ומהוראותיו בדבר סיום כהונתו כדירקטור החברה - שהתבצע כדין. עמדה על כך המלומדת חביב-סגל בספרה הנ"ל:

"...חסרונם של הסכמי ההצבעה בכך שכוח האכיפה המשפטי שלהם הוא מוגבל: הסכם ההצבעה מחייב בין בעלי המניות לבין עצמם. אין לו תוקף משפטי מחייב כלפי החברה עצמה. כתוצאה מכך, במידה שאחד מבעלי המניות מפר את הסכם ההצבעה, ומצבי
ע באסיפה הכללית בניגוד למוסכם, הרי שהצבעתו תימצא מחייבת באסיפה הכללית, למרות ההפרה. הצד הנפגע מן ההפרה יוכל לתבוע פיצויים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההפרה, אלא שהוא לא יוכל לשנות מן ההחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית עצמה. יותר מכך, לאור אופיים האישי של הסכמי ההצבעה, ספק אם ניתן לדרוש לגביהם צווי אכיפה בעין של החוזה, וזאת, גם ביחס להצבעות עתידיות באסיפה הכללית"
(שם, 214).


המבקש מעולם לא דיווח לחברה על שום "הסכם הצבעה", "נוהג" או "קוד משפחתי", כנטען על-ידו בבקשה, וממילא החברה לא דיווחה על טענות אלה כפי שהיה מתחייב בחוק ניירות ערך (תקנות 4(ב) ו-24 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), תש"ל-1970).

זאת ועוד, במקרה בו דירקטור מחזיק בחוזה האוסר על פיטוריו נקבע כי חוזה כזה לא היה נאכף כאשר חברה קיבלה החלטה לפטר את הדירקטור. (הולסבורי, חברות, מהדורת
1949עמ' 361-362). עוד לעיין ההלכה האנגלית ראו ע"א 434/74 שלמה
לשם נ' הדרים (הוד השרון) בע"מ ואח'
פ"ד ל(1) 826, 830).

עם חקיקת חוק החברות, התשנ"ט 1999 קובע סעיף 230 כדלקמן:

"(א) האסיפה הכללית רשאית בכל עת לפטר דירקטור, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון, ובלבד
שתינתן לדירקטור הזדמנות סבירה להביא את עמדתו בפני
האסיפה הכללית.
(ב) נקבעה הוראה בתקנון שלפיה ימונה דירקטור לתפקידו שלא בידי האסיפה הכללית, אין להעבירו מכהונתו אלא בידי מי שזכאי למנותו ובדרך שנקבעה לכך בתקנון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון".

לאור כל האמור, אני דוחה אף את טענת "הנוהג" שהעלה המבקש.

הפן החוזי

36.
משרה של דירקטור הנה משרה בעלת אופי מובהק של שירות אישי ורגיש. דירקטור בחברה חייב להיות ביחסי אמון עם החברה ויתר הדירקטורים. דירקטור בחברה גם חשוף למהלכיה של החברה ונגיש למסמכים רגישים כאלה ואחרים.
לפיכך לא ניתן לכפות על החברה הר כגיגית, מינוי דירקטור אשר החברה סבורה, באמצעות האורגנים המוסמכים, כי הלה הפר אמונים לחברה, כי אבד בו כל אמון, וכי הוא מבקש דווקא את רעתה של החברה.

סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע כי:

"הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
....
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי...".


לפיכך, אף אם תמצי לומר, כי המבקש הנו "נפגע" מכך שלא מונה כדירקטור בחברה
הרי שהתרופה לכך אינה מצויה באכיפת הצבתו כדירקטור בחברה. עמדה על כך המלומדת ציפורה כהן במאמרה פיטורי מנהל בהעדר הוראה בתקנות החברה, עיוני משפט ה' 404 (1976), מכוח קל וחומר לעניין פקיעת כהונת דירקטור בחברה, שאינו עובד של החברה בציינה:
"לשני סעדים עיקריים זכה מנהל, אשר פוטר שלא כדין:
1. לפסק-דין הצהרתי בדבר היות הפיטורין שלא כדין.
2. פיצויים.
אין אפשרות לקבל במקרה כזה סעד של אכיפה, באשר סעד זה אינו ניתן מקום שמדובר בשירותים אישיים.
נראה לנו, כמו כן, כי המנהל לא יוכל גם לבקש מבית המשפט סעד של צו מניעה, אשר ימנע מהחברה לפטרו, באשר תרופה זו תהא זהה לאכיפת שירות אישי"
(שם, 410).

עולה מן המקובץ כי הדירקטוריון חב חובות כלפי החברה ולא למבקש כבעל מניות בחברה. המבקש מבקש לכהן כדירקטור מטעם פסול מיסודו, כשלעיניו טובתו כבעל מניות ולא לטובת החברה. המבקש טוען, כי חברי הדירקטוריון, אשר לא עשו שימוש בסמכותם ולא מינו את המבקש כדירקטור פעם נוספת (מעבר ליום 30.6.08), ביצעו בכך פעולה הנגועה בהפרת חובות אמונים וחובות זהירות לחברה, בהתאם לסעיפים 252 ו-253 לחוק החברות.

אולם, חובות הדירקטוריון הנם כלפי החברה ולא כלפי בעל מניות כזה או אחר. על הדירקטוריון לראות לנגד עיניו אך ורק את טובת החברה, במיוחד כשמדובר בחברה ציבורית, ולא טובה צרה של מי מבעלי המניות.
נהפוך הוא, המשיבים טוענים, כי המבקש פועל בחברה כדי להיטיב עם עצמו בלבד. חובת הדירקטורים להתנהג בתום לב ובהגינות היא כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה. לפיכך, אין לבעל מניות עילת תביעה נגד הדירקטורים בשל פעולתם כדירקטורים.

בע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, קובעת כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן (בהסכמת כב' השופטים צ' א' טל וי' טירקל), כדלקמן:

"בעקרון, חובת הדירקטורים להתנהגות בתום לב ובהגינות על פי פקודת החברות, היא כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה ומשכך עילת תובענה נגדם קיימת, אם קיימת, רק לחברה ולא למי מ'נפגעיה'. פרופ' צ. כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (תל -אביב, תשנ"א) עמ' 378 ,376.
לעקרון זה השלכה על עקרון נוסף בדיני חברות והוא, אי התערבות בעלי מניות בהחלטות החברה, למעט במקרים חריגים שנקבעו". (שם, 326).

כך גם בת.א. (מחוזי ת"א) 935/95 טסלר נ' פספורט בע"מ, דינים מחוזי כרך כו(7), 40,
נאמר:

"חובת הדירקטורים להתנהגות בתום לב ובהגינות על פי פקודת החברות, היא כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה (פרופ' י. גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה, הוצאת המכון למחקר עסקים בישראל, אוניברסיטת ת"א בשיתוף הוצאת כתר, 1989, עמ' 390; צ' כהן, בעלי מניות בחברה, זכויות, תביעות ותרופות, הוצאת לשכת עורכי הדין, עמ' 367; י. כהן, דיני חברות, הוצאת איריסים, 1991, כרך ב' עמ' 174).
על כן, אפילו היה ממש בטענת התובעים כי הדירקטורים הפרו את חובת האמונים, הרי שהפרו חובתם כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה. מכאן, שאין לתובעים עילת תביעה נגד הדירקטורים בגין הפרת חובת אמונים"
(שם, פסקה ה2).

המשיבים טוענים, כי למעשה מבקש המבקש לגרום לתוצאה אסורה של יצירת סוג מניות נוסף בחברה, שלו צמודות זכויות שאינן מנת חלקן של יתר בעלי המניות בחברה, ובכללן בעלי המניות מהציבור.
דרישה כזו מנוגדת לטענת המשיבים, לדיני ניירות הערך בישראל הקובעים מפורשות כי בהון מניותיה של חברה הרשומה למסחר בבורסה יהיה סוג מניות אחד בלבד המקנה זכויות הצבעה שוות ביחס לערכן הנקוב. סעיף 46ב(א)(1) לחוק ניירות הערך קובע:

"(א) לא תרשום בורסה למסחר בה מניות או ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות, אלא אם כן ראתה כי הובטחו תנאים אלה:
(1) לענין חברה שמניותיה נרשמות לראשונה למסחר - בהון החברה יהיה סוג מניות אחד בלבד, המקנה זכויות הצבעה שוות ביחס לערכן הנקוב; תנאי זה לא יחול על מניות מדינה מיוחדות; אין בהוראה זו כדי למנוע את החברה מלהנפיק מניות בכורה, ובלבד שחלפה שנה מיום שמניותיה נרשמו לראשונה למסחר
".

הנה כי כן, התוצאה מדברי המבקש תהא בפועל שינוי התקנון, ובוודאי שהדבר לא יינתן בהליך של סעד זמני.

תקנה זו נועדה אך ורק להסדיר מצב בו לא נבחרו דירקטורים באופן המבטיח כי מספר המינימום של דירקטורים (שלושה, לפי תקנה 93) יכהנו בחברה בכל עת.
גם לו היתה מתקבלת טענתו של המבקש, כאילו המשיבים 2, 3, 4 ו-5 לא נבחרו כדין (דבר המשולל כל יסוד), משנבחר לפחות דירקטור אחד (קרי: משיב 7), אף לתקנה זו אין תחולה לענייננו, וזאת הואיל והדירקטורים החיצוניים של החברה (קרי: משיבים 6 ו-8) כיהנו ומכהנים לפני ואחרי האסיפה וללא קשר לתוצאותיה. המבקש לא העלה טענה בקשר עם מינויו של משיב 7 באסיפה ולפיכך, שמט את הקרקע תחת טענתו שלו.

המבקש שש לקבל את מינויו הזמני לדירקטוריון החברה מכוח סמכות הדירקטוריון על-פי תקנה 97 לתקנון החברה מבלי שכפר בסמכותם של אותם דירקטורים למנותו מכוח אותה תקנה.


עוללות
פגיעה בצד שלישי
37.
כאמור לעיל, משמעות קבלת הבקשה דנן הינה מתן "זכויות יתר" למבקש כבעל מניות, מעל ומעבר לכל בעל מניות אחר בחברה, תוך שינוי "במעמד צד אחד" של הוראות התקנון הלכה ולמעשה, לטובת המבקש.
דא עקא שהמבקש לא צירף לבקשתו את כל בעלי המניות של החברה העשויים להיפגע מבקשתו ומתביעתו, בעניין זה צירפו המשיבים את דו"ח האחזקות בחברה (נספח ד') תוך יודגש כי המדובר בחברה ציבורית על כל הכרוך והמשתמע מכך.
אי צירוף צדדים שלישיים העלולים להיפגע
מהסעדים המבוקשים הינה עילה מספיקה על מנת לדחות על הסף תביעה. ראו בעניין זה ת"א (מחוזי ירושלים) 904/94 גלסר נ' הוועדה המקומית, תק-מח 97(3), 3134, נאמר:

"בענייננו מדובר בצדדים שלישים, שהתובעים לא טרחו לצרפם כמי שעלולים להיפגע מהסעדים המבוקשים בתביעה. צדדים אלה רכשו זכויות בדירות בבניין ובנסיבות אלה אין כל אפשרות וצידוק להחזיר את הגלגל לאחור וחל במקרה זה הכלל שנפסק לא פעם כי "אין מתקנים עוול בעוול".

לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות על הסף מטעמים של מעשה עשוי ופגיעה בצדדים של ישים שלא היו צד
להליכים."
(שם, 3137).

הסעד הזמני המתלכד עם הסופי

38.
עיון בבקשה ובתביעה בפרק הסעדים הזמניים המתבקשים בבקשה מעלה כי הם כמעט זהים לחלוטין לסעדים הקבועים המתבקשים בסעיף 53 לכתב התביעה. הן במסגרת הבקשה והן במסגרת התביעה מבקש המבקש צו מניעה המונע את "הדחתו" מדירקטוריון החברה, וכן צו עשה המאפשר לו לכהן כדירקטור בחברה.

עמד על כך בית המשפט בבש"א (מחוזי ירושלים) 3973/02 דור אנרגיה בע"מ נ' פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ, דינים מחוזי לג(7) 68:

"קיומה של זהות בין הסעד הזמני לבין הסעד הסופי, אותו עתידה המבקשת לתבוע במסגרת התובענה העיקרית, מהווה נימוק נוסף לדחות את הבקשה למתן צו עשה זמני, המורה על פתיחת המסוף. הלכה פסוקה היא כי ככלל, זהות בין
הסעד הזמני לסעד הסופי יש בה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן צו עשה זמני, ובפרט בהתקיים כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור בנסיבות מיוחדות בלבד.

ראו לעניין זה גם רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מוסדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984), בע"מ פ"ד מז(5) 165, שם נאמר בזו הלשון:


"גם לגוף העניין ולצורך מתן הצו הזמני, איני רואה עין בעין עם השופט המלומד; ראשית, נוסח הצו שניתן על ידי השופט המלומד משמיט את הקרקע מהצורך לשמוע בעתיד את התובענה...
(שם, 168).

(כן ראו ה"מ 5166/97 פז חברת נפט בע"מ נ' ברנסון תק-מח 97(3)439), בה עומד בית המשפט על התלכדות זו).

מכאן, שעה שמתן הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקש ימצה – הלכה למעשה – את הסעד העיקרי המבוקש על ידו כבר בשלב מקדמי זה, אין מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות. לא כל שכן, נוכח העובדה כי הסעד המבוקש הוא סעד עשה, הניתן ממילא במשורה ובמקרים יוצאי דופן בלבד.


טענת חוסר נקיון כפיים של המבקש

38.
המשיבים טוענים כי המבקש לא גילה לבית המשפט הנכבד את מלוא התמונה, והעלים עובדות מהותיות מעיני בית המשפט. לדוגמא: לא גילה את ההכפשה מצד המבקש שכוונה לכל חברי דירקטוריון החברה, ולפיה: "כו-לה חבורה של אנשים חלקם מושחתים מן היסוד וחלקם חסרי חוט שדרה", כאשר המבקש חזר על הכפשות מסוג אלה (ראו התכתובות בנספח ט' לבקשה).

די בחוסר נקיון הכפיים אף כדי לדחות הבקשה וכן את התביעה לגופה. בה"פ (מחוזי-ת"א) 1863/91 רודוב נ' הדר, תק-מח 93(1), 76 נאמר לענין זה:

הסעד של צו עשה וצו מניעה הינו סעד מן היושר,
אשר מחייב את המבקש לבוא לבית המשפט בנקיון כפיים... ולפיכך, גם לאור חוסר נקיון כפיו של המבקש, מנוע בית המשפט מלהושיט לו כל סעד. אשר על כן הוחלט לדחות את התובענה
(שם, 81).

או כפי שמיטיבה לתאר זאת המלומדת צפורה כהן בספרה הנ"ל.

"גם כאשר מתמלאים תנאיו של הסעיף בית המשפט
אינו חייב להושיט סעד למבקש. החוק הקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב, בקובעו: "רשאי בית המשפט...לתת הוראות הנראות לו לשם הסרת הקיפוח...". במסגרת זו יבחן בית המשפט את התנהגותו של תובע, והוא רשאי לדחות את תביעתו במקום שלא בא בידיים נקיות"
. (שם, 327).

פרק הסעדים המבוקשים
39.
שוכנעתי מן הראיות שלפני כי אין מדובר במניעת פיטורין של המבקש מחברותו בדירקטוריון, אלא במינוי מחדש. מכאן שאין מדובר בצו מניעה זמני הבא לשמור על מצב קיים אלא צו עשה זמני.

ההלכה בסוגיה זו של מתן צו עשה זמני ברורה ולפיה סעד זה יינתן רק במקרים יוצאי דופן, הן בתחום המסחרי והן בתחומי משפט אחרים.


הסעדים הזמניים המתבקשים

40.
בהתאם להחלטת דירקטוריון החברה מיום 30 באפריל, 2008, מונה המבקש כדירקטור נוסף לתקופה קצובה עד ליום 30 ביוני, 2008. בהחלטה זו נקבע ברחל בתך הקטנה כי בתום התקופה כהונתו "תפקע מאליה" "וזאת מבלי שתדרש החלטת דירקטוריון או פעולה נוספת". במטרה להחזיר הגלגל אחורה, מבוקש למעשה צו עשה באצטלה של צו מניעה.
מבוקש כאן, אפוא, בסעד עשה זמני, קיצוני וחריג ולפיו בית המשפט יורה לחברה הציבורית למנות את המבקש כדירקטור בחברה עד למתן

פסק דין
בתביעה.
מדובר בסעדים זמניים קיצוניים וחריפים המצריכים התערבות שיפוטית מרחיקת לכת בענייניה של חברה ציבורית. להחלטה בבקשה זו משמעות מרחיקת לכת עבור החברה הציבורית ובעלי מניותיה.
מתן סעד זמני מסוג צו עשה, יינתן אלא במקרים יוצאי דופן. עמד על כך המלומד גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), בציינו:

"קבלת סעד זמני מסוג צו-עשה זמני קשה יותר להשגה מאשר קבלת הסעד ההפוך (של צו מניעה זמני). בעוד שהסעד האחרון עומד בקריטריונים לעניין שמירת המצב הקיים, הרי שבמתן צו עשה זמני, יש, לכאורה, משום שינוי במצב הקיים".
(שם, 527).


בבש"א (מחוזי-ת"א) 20818/03 מלכה שלמה נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, דינים מחוזי לד(3) 385 נקבע:

"על אף שבית המשפט מוסמך לתת צו עשה זמני (ר' הגדרת "סעד זמני) בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984) יימנע בית המשפט בדרך כלל מנתינתו. צו כזה יינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר הנזק לתובע הוא בלתי הפיך ושום פיצוי כספי לא יוכל לתקנו..."


הנה כי כן, אין כל נסיבות חריגות המצדיקות מתן צו עשה דרסטי וקיצוני כנגד המשיבים, כפי שביקש המבקש. כל ההחלטות שהתקבלו על ידי החברה, התקבלו בהתאם לתקנון ובהתאם להוראות הדין, ולמעשה רצונו של המבקש הוא כי בית המשפט הנכבד יבוא בנעלי האורגנים של החברה וימנה אותו כדירקטור בחברה.

יתרה מכך, למבקש לא ייגרם כל נזק אם לא יינתן הצו. המבקש ימשיך להחזיק במניותיו וימשיך להינות מהזכויות והחובות הצמודות למניותיו.

שיקולים במתן סעד זמני

41.
בבואו להחליט בדבר מתן סעד זמני, יפעיל בית המשפט את המבחנים הבאים:

א.
קיום ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה: בשלב זה על המבקש להוכיח כי התביעה אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (תקנה 362(א) לתקסד"א).

ב.
שמירה על המצב הקיים: מתן הסעד הזמני הכרחי כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה.

ג.
מאז הנוחות: ביצוע הערכה של זכויות ושל תוצאות אפשריות לגבי שני הצדדים, של מתן או סירוב נתינתו של צו המניעה. מבחן זה בודק את הנזקים וההכבדה שייגרמו לצד התובע אם לא יינתן הצו, לעומת הקשיים הנזקים וההכבדה שייגרמו לצד הנתבע אם הצו יוענק לתובע.

ד.
שיקולים שביושר; סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 502-503).

ברע"א 5843/05 - איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (כב' השופט א' גרוניס) (13.12.05), תק-על 2005(4), 1037, נקבע:

"הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3) 647, 653- 654; וכן ראו רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי (לא פורסם)). אין חולק כי לחברה, שעיסוקה בתחום שינוע והטמנת הפסולת, עשויים להיגרם נזקים כלכליים באם לא יתאפשר לה להטמין פסולת באתר. אולם, נזקים אלו, גדולים ככל שיהיו, ניתנים לתיקון באמצעות פיצוי כספי שיוענק לה, באם כמובן תיזכה בתובענה. כמובן שיש לזכור, כי עובר להגשת ההליך לא עסקה החברה בהטמנת פסולת באתר המסוים, כלומר הצו הזמני משנה מצב קיים. הבעייתיות של מתן צו עשה זמני במקרה דנן אף מתעצמת על רקע המחלוקת בשאלה מהו הסכום שעל החברה לשלמו לאיגוד בגין הטמנה, בתקופה בה יעמוד בתוקף הסעד הזמני".
(שם, פסקה 5).


כך גם הכלל שצו עשה לא יינתן כדבר שבשגרה, בתחום המינהלי אלא רק במקום בו ישנה
הצדקה לכך ניתן יהיה לחרוג מהכלל (בר"ם 4346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.6.2003)).

(לענין מקרים שנכנסו בגדר החריג וניתן בהם צו ביניים שמשמעו צו עשה ראו למשל בג"ץ 7937/06 אוניסקו נ' משרד הפנים
- מינהל האוכלוסין ([פורסם בנבו], 10.10.2006)).

הן לפני תיקון תקנות סדר הדין והן אחריו בדבר סעדים זמניים, עדיין מטרת הסעד הזמני היא בעיקרה שמירת המצב הקיים, להבטחת קיומו התקין של ההליך המשפטי וכן ביצועו היעיל של

פסק דין
. בתוך כך יש לשקול את מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362(ב)(1) לתקנות). כמו כן טרם מתן צו עשה זמני ישקול בית המשפט את נחיצות שינוי המצב הקיים, ועל כן צו שכזה יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

מן המקובץ עולה כי לא נמצא שחריג זה מתקיים, וכי לא ניתן יהא לתקנו בפיצוי כספי אם יזכה המבקש בתביעתו.

בהשלכה למקרים בהם גבא טורא בין צדדים להסכם נקבע שאין לכפות על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון לדור בכפיפה אחת ולהמשיך בשיתוף פעולה עסקי, בניגוד לרצונם, והתרופה ההולמת איננה צו מניעה או עשה זמני אלא מתן פיצוי כספי (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי
נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4)225; רע"א 5284/95 גי'ג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ תק-על 95(3) 767) דברים אלו ודאי נכונים כשמדובר בשותפים לעסק (ראו ע"א 381/75 ברקוביץ נ' גבריאלי, פ"ד ל(1) 442; ע"א 1313/92 צוקר נ' אינקומר בע"מ, תק-על 98(1), 269).

הנה כי כן, טיעוני המבקש אינם עולים בקנה אחד עם דרישות הדין לקבלת סעד זמני כפי הוא מבקש.

אחרית דבר

לאור כל האמור, לא אוכל להעתר לבקשה וליתן הסעדים המבוקשים. הבקשה נדחית אפוא.


בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הואיל בהחלטה זו אין פרטים שראויים להיות חסויים, אני מסיר בזאת את צו איסור הפרסום לגבי החלטתי
זו.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום כ"א בתמוז, תשס"ח (24 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
_______________
יוסף שפירא
- שופט






בשא בית משפט מחוזי 3133/08 גד אנג'ל נ' שלמה א.אנג'ל בע"מ, ירון אנג'ל, יגאל חיאט ואח' (פורסם ב-ֽ 24/07/2008)