פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה | פסקי דין על אריה עציוני פנחס יצחק | פסקי דין על שמעוני שמואל | פסקי דין על אוברקוביץ יורם ז"ל ואח' |

40146/00 פ     02/04/2008




פ 40146/00 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אריה עציוני פנחס יצחק , שמעוני שמואל , אוברקוביץ יורם ז"ל ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ
040146/00


בפני
:
כב' השופט ג'ורג' קרא
תאריך:
31/07/2008




בעניין
:
פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה


ע"י ב"כ עו"ד
גב' אתי בן דור

המאשימה

נ
ג
ד



1 . אריה עציוני פנחס יצחק
ע"י ב"כ עו"ד ירון דוד

2 . שמעוני שמואל

ע"י ב"כ עו"ד אושרת חנוך
3 . אוברקוביץ יורם ז"ל
(נפטר)
4 . גולדרינג בנימין
ע"י ב"כ עו"ד פרופ' ליבאי

5 . גלעד אבנר
ע"י ב"כ עו"ד רותם טובול
ממשרדו של עו"ד אלי כהן








הנאשמים

ג ז ר
-
ד י ן


ביום 28.1.2008 הרשעתי את הנאשמים בביצוע העבירות הבאות כדלקמן:
נאשם 1 הורשע בשלוש עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל.
נאשמים 2, 4 ו-5 הורשעו בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק הנ"ל.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואביא להלן את תמציתן:
בעת הרלוונטית לביצוע העבירות בין השנים 95-98, שימש הנאשם 1 כמנהלן של שתי חברות: האחת, נחם שיווק ומסחר בע"מ (להלן: נח"מ בע"מ), שעסקה בניהול חנויות רווחה לגופים מוסדיים גדולים ואספקת שי לגופים מוסדיים, והשניה פנחס עציוני בע"מ (להלן: עציוני בע"מ), שעסקה בייבוא ואספקת מזון וחומרים.
נאשמים 2, 4, 5 היו בעלי תפקידים בגופים מוסדיים גדולים ומתוקף תפקידם, טיפלו בהתקשרויות העסקיות עם נחם בע"מ ו/או עציוני בע"מ.
מול הנאשמים 2, 4, 5 בהתקשרויות העסקיות שלעיל עמד הנאשם 1, מי שהיה המנהל היחיד והדומיננטי שהיה בנחם בע"מ והן בעציוני בע"מ.
נאשם 2 - שימש כקניין בכיר בחברת אל-על.
נאשם 4 - שימש כיו"ר ועד עובדי בזק באזור הצפון, וחבר הועד הארצי.
נאשם 5 - שימש כחבר הועד הארצי של עובדי בנק הפועלים ורכז ועדת הקניות לשי חג פסח בין השנים 96 – 97.
לשם קידום עסקיו, הן בנחם בע"מ והן בעציוני בע"מ נתן הנאשם 1 שוחד לנאשמים 2, 4, 5 בדרכים שונות; כך נתן נאשם 1 לנאשם 2 מתנות שונות כגון מצלמה וטלפון אלחוטי; כך נתן לו הנחה ברכישת מוצרי חשמל ביתיים.
בתמורה למתן טובות ההנאה שלעיל, העביר הנאשם 2 לנאשם 1 מידע חסוי בקשר להתקשרויות אגף הרכש באל על עם ספקים, בהם היה לנאשם 1 ענין, ובמהלך שיחות שקיימו ביניהם מסר נאשם 2 לנאשם 1 מידע בקשר למיהות הספקים המתמודדים, תוכן הצעתם ותוכן הערכת המחיר על פי אומדן; כך יעץ נאשם 2 לנאשם 1 בנוגע למחירי הצעות שעל עציוני בע"מ להציע, על מנת לזכות בהתמודדות מול אחרים; כך גרם נאשם 2 שכמות עודפת של אוזניות שסיפקה עציוני בע"מ, לא תוחזר לנאשם 1 והחריגה תאושר; כך העביר נאשם 2 מידע סודי מישיבות פנימיות מחברת אל על בקשר לכוונות העתידיות של חברת אל על בהתקשרות עם מכבסת אורטל שסיפקה לאל על שירותי כביסה, התקשרות שלנאשם 1 היה ענין בה.
נאשם 1 הורשע בכך שנתן שוחד לנאשם 4 משאיפשר לו לבצע רכישת מצרכים שונים בצרכניית נחם, ששימשה כחנות הרווחה של עובדי בזק לאורך תקופת זמן ממושכת, מבלי ששילם עבור מוצרים אלו כלל. בתמורה למתן השוחד, העלים הנאשם 4 עין מאי קיום הנאשם 1 את תנאי הסכם ההתקשרות בינו לבין חברת בזק, שכללו בין היתר, תנאים בדבר איסור פתיחת הצרכניה בשעות מסוימות, איסור כניסת זרים (שאינם עובדי בזק) לצרכניה - דבר שאיפשר את המשך וחידוש התקשרות חברת בזק עם הנאשם 1 לאורך שנים, חרף אי קיום נאשם 1 התחייבויותיו בהסכם ההתקשרות עם חברת בזק.
נאשם 1 הורשע בכך שנתן שוחד – מזומנים בסכומים שנעו בין 100,000 ש"ח ל- 500,000 ש"ח לנאשם 5, מי שהיה חבר הועד הארצי
בבנק הפועלים ורכז ועדת הקניות לשי חג פסח בין השנים 96-97, וזאת על מנת לגרום לזכייתה של נחם בע"מ במבצע השי הנ"ל.
בתמורה לקבלת השוחד, המליץ נאשם 5 בפני
ועדת השי על זכייתה של נחם בע"מ במבצע שי פסח 96-97, משדאג להציג את הצעתה של נחם בע"מ כהצעה הטובה ביותר מבין שלוש ההצעות, תוך הטיית טבלת ריכוז נתונים שערך נאשם 5.


ההליך המשפטי

מעשי הנאשמים שהתרחשו בין השנים 95-98, נחשפו בחקירה משטרתית שנפתחה במרץ 98', וזאת בעקבות תלונה שהגיש כונס הנכסים שמונה לחברת נחם בע"מ, בעקבות התמוטטותה.
בתום החקירה המשטרתית הוגש כתב אישום לבית המשפט כאן ב- 23.5.2000; ההקראה התקיימה בספטמבר 2000; שמיעת הראיות החלה בפברואר 2001 וביום 25.11.2004 תמה שמיעת הראיות. אז הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים, כך שהמאשימה תגיש סיכומיה עד ליום 1.4.2005 כשב"כ הנאשם 1 אמור היה להגיש סיכומיו עד ליום 1.6.2005, ואחריו יגישו סיכומיהם ב"כ הנאשמים 2, 4, 5 ביום 30.6.2005.
המאשימה הגישה סיכומיה במועד שנקבע. מאידך, נדחתה הגשת סיכומי ב"כ הנאשם 1 פעמים אינספור ובעקבות כך, נדחתה גם הגשת סיכומי יתר הנאשמים, ולאחר אינספור בקשות וארכות שניתנו הגישו ב"כ הנאשמים את סיכומיהם כך:
ב"כ הנאשמים 2 ו-4 הגישו סיכומיהם בחודש ינואר 2006 ואילו ב"כ הנאשמים 1 ו-5 הגישו סיכומיהם בחודש מרץ 2006. הכרעת הדין ניתנה ביום 28.1.2008.

במקור הוגש כתב האישום נגד חמישה נאשמים. במהלך ניהול המשפט הלך לעולמו מר יורם אוברקוביץ ז"ל, מי שהיה נאשם 3 בכתב האישום, ולאחר שמרבית העדים בעניינו של אוברקוביץ ז"ל נשמעו.
הגשת כתב אישום נגד חמישה נאשמים כשהמכנה המשותף ביניהם הוא מעורבותו של נאשם 1 כנותן השוחד, לא הקלה על ניהולו של ההליך, זאת אומר אני בלשון המעטה.
מסכת העובדות היתה בנויה מפרטים קטנים ורבים שלהוכחתם נדרשה המאשימה להשמעת עשרות רבות של עדים, ואלו העידו לאורכן של עשרות ישיבות. כך גם פרשת הגנתם של הנאשמים, לא היתה מן הקצרות. אציין במיוחד את פרשת הגנתם של נאשם 1 ונאשם 2, שעדויותיהם בבית המשפט השתרעו על פני מספר ישיבות ומאות עמודי פרוטוקול.
בתום שמיעת הראיות החזיק פרוטוקול הדיון לא פחות מ-6614 עמודי פרוטוקול ומאות מוצגים.
לא יכול להיות חולק על כך כי צירופם של חמישה נאשמים בכתב אישום אחד, היתה מחויבת המציאות ורלבנטית, אך כאמור, הדבר סירבל את הדיונים והאריך את משפטם של הנאשמים כולם.

ד י ו ן

מצאתי לפרט את כרונולוגיית ההליך וטיבו בשל היות נסיבת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום, נסיבה מרכזית בטיעונם של ב"כ כל הנאשמים. משלטעמם, יש בנסיבה זו כשלעצמה כדי להצדיק הימנעות מהטלתו של עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת בנוסף לנסיבות האישיות המקלות שמנה כל אחד מהם. משציינו את עינוי הדין שעברו בהיות 'חרב' ההליך הפלילי מתהפכת מעל ראשם לאורך שנים, כאשר מאז בוצעו העבירות ועד להיום נשתנו נסיבותיהם האישיות, כשבעקבות החקירה, ההעמדה לדין וההליך המשפטי, שילמו הנאשמים מחיר יקר מאוד, הן בשמם הטוב והן בהתדרדרות במצבם הכלכלי, הנפשי והבריאותי שלהם או של בני זוגם, כאשר יש באמור כדי להוות ענישה מכבידה כשלעצמה גם מבלי שבית המשפט יוסיף עליה ענישה של ממש מאחורי סורג ובריח. והחשוב מכל, ענישתם של הנאשמים לא תשרת כל מטרה שהיא, שכן הנאשמים שהיו אנשים נעדרי עבר פלילי, לא שבו והסתבכו בכל דבר עבירה לאורך התקופה הארוכה שחלפה, ומכאן שאין כל צורך בהרתעתם בענישה מחמירה.

בטרם אבחן עניינו של כל נאשם ונאשם בנפרד, אתיחס אפוא לטענתם המרכזית והמשותפת של כל הנאשמים ככל שמתיחסת לחלוף הזמן.

חלוף הזמן
אין חולק על כך כי פרק זמן שחלף מאז נתגלו העבירות שחלק מהן נעברו בסמוך לגילויין בחודש מרץ 98, עם תחילת החקירה המשטרתית ועד להיום, הינו פרק זמן ארוך (כ-10 שנים). כאמור, כתב האישום הוגש בחודש מאי 2000 ומשפטם של הנאשמים נסתיים בהכרעת דין לאחר ניהול משפט הוכחות ארוך וממושך, בשנת 2008. על הסיבות להתארכות המשפט וסיומו עמדתי קודם לכן ואוסיף עוד.

מדובר כאמור בכתב אישום רחב היקף החובק אלפי עמודי פרוטוקול ומאות מוצגים והתיחס לעניינם של חמישה נאשמים (בהמשך רק ארבעה); ההליך כולו החל מן החקירה, הגשת כתב אישום וניהול המשפט התפרש על פני זמן ניכר. כך גם הגשת הסיכומים על ידי ב"כ הנאשם 1 נתארכה ובגינה, נתעכבה הגשת סיכומי יתר הנאשמים. מה גם שלבית המשפט נחוץ זמן כדי לעבד את שהובא בפני
ו ולהוציא תחת ידו

פסק דין
מנומק ומבוסס. ראוים לציון דברים שאמר חברי כב' השופט גינת ב-ת.פ. 111/98 י-ם), מדינת ישראל נ' משה פרג ואח'
תקדין מחוזי 2006(4), 3: ..."אינני מתעלם מפרק הזמן שחלף מאז השלמת הגשת סיכומי הצדדים בכתב ובעל פה (הוגשו סיכומים בהיקף חסר תקדים). דרך הבאת הטענות של באי כוח הצדדים הצריכה בדיקה דקדקנית של כל טענה, כל ציטוט ומסמך שהוגש. אני סבור, כי הזמן השיפוטי שהוקדש לדיונים כאן עולה בקנה אחד עם היקפו ומורכבותו של התיק. הערך של סיום מהיר של ההליך המשפטי, כבודו במקומו מונח. לצד ערך זה קיים גם הערך של השגת תוצאה נכונה וצודקת..."
(ההדגשות אינן במקור – ג'.ק.).

נסיבה זו של חלוף הזמן מצדיקה על פי פסיקתו של בית המשפט העליון הקלה בענישה, לעתים אף הקלה משמעותית אך אין בה כדי להוות מחסום מפני ענישה ממשית. ראה לדוגמא ע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל, פד"י נח(1) 681, שם הקל בית המשפט בעונש המאסר בפועל שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי, 'הקלת מה' ולא יותר מזה בשל התמשכות ההליכים בעניינו. ראה גם דברים שנכתבו ב-ע"פ 6619/04 גבריאל חזיזה נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4) 79: "גזר הדין בעניינו של המערער ניתן כאמור 7 שנים לאחר תחילתם של ההליכים ו-8-10 שנים לאחר בצוען של העבירות. זהו פרק זמן נכבד בחייו של בן תמותה, הואיל והוא כרוך בתמורות ובשינוי נסיבות שלעתים הן מרחיקות לכת. כך קרה גם עם המערער שבפני
נו, אשר לאחר שנות שירות ממושכות פוטר ממשטרת ישראל, תוך שלילתו של מענק ופיצויים להם היה זכאי אלמלא מעד. זאת ועוד. התמשכותם הבלתי סבירה של ההליכים בעניינו שבעיקרה נבעה מקשיים שעוררה סוגיית ייצוגו, הוא גם התמשכותם של עינויי הדין שהיו נחלתו של המערער, ולהשקפתי הם הגיעו במקרה זה לממדים שראוי היה כי יינתן להם משקל מכריע (ע.פ. 2848/90 אסא נ' מ"י, פד"י מד(ג) 837)... בנסיבות אלו מצווה בית המשפט לכלול רכיב של מאסר ממש בעונש, אולם סבורני כי לנוכח השיהוי הממושך בסיומם של ההליכים בעניינו, ולא מטעם אחר, ראוי כי נעשה צעד נוסף לקראתו ונקל בעונש."

בית המשפט העליון במסגרת הערעור הנ"ל, העמיד את עונשו של חזיזה על 15 חודשי מאסר תחת עונש מאסר של 3 שנים, שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי.

חברי כב' השופט בנימיני, שאת דבריו אצטט בהסכמה, ביטא הדברים היטב ב-ת"פ 1976/97 מדינת ישראל נ' מיכאל מילר, פסקים (מ)
כרך ס"א יב' 281, עמ' 298 למטה, עמ' 300: ..."ואולם אין בעובדת התמשכות ההליכים כשלעצמה כדי להקנות לנאשם חסינות מפני עונש מאסר בפועל. אם זאת תהיה ההלכה, נאשמים בתיקים גדולים ומסובכים יעדיפו לעולם לנהל את התיק תקופה ארוכה על מנת להחלץ מעונש המאסר הצפוי להם במקרה של הרשעה. בית המשפט העליון הדגיש לא אחת כי, "העומס הכבד המוטל על בתי המשפט, איננו יכול לשמש נימוק להקלה בעונש לא כל שכן לאי הטלת מאסר בכלל, כאשר לענין כשלעצמו מחייב או מצדיק זאת. (ע"פ 231/75 מדינת ישראל נ' שרף, פד"י לא(1) 68, בעמ' 67, בעמ' 79, ע"פ 568/70 עזרא נ' מדינת ישראל, פד"י כז(1) 806...

ב-ע"פ 364/76 גוזלן נ' מדינת ישראל פד"י לא(2) 405 אמר כב' השופט (כתוארו דאז) ח' כהן, בהתיחסו לכלל על פיו נמנעים בתי המשפט מלהטיל מאסר בפועל, כאשר חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה כי היוצא מן הכלל הם עובדי הציבור המועלים בתפקידם אשר אחת דינם למאסר בפועל יהא אשר יהא הזמן שחלף מאז ביצוע עבירותיהם..."

לסיכומה של טענת חלוף הזמן ועינוי הדין אומר, כי אתן לה משקל בעת גזירת דינם של הנאשמים, תוך שיקלול שאר נסיבות החומרא והקולא, וכפי שיפורט בעניינו של כל אחד מן הנאשמים.

הענישה בעבירות שוחד
ככלל, מדיניות הענישה הראויה והנוהגת בעבירות שוחד, הינה מדיניות ענישה מחמירה המחייבת הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. כך ע"פ 4416/90 מיכאל זינו נ' מדינת ישראל,תקדין עליון 90(4) 315 מפי כב' המשנה לנשיא אלון כתוארו דאז: ..."מתן שוחד הוא עבירה חמורה מאוד, שיש בה משום השחתת המידות. העובר עבירה זו הריהו חוטא ומחטיא אחרים, ואחרים אלה המה משרתי הציבור. העונש הראוי וההולם על עבירה זו הוא מאסר בפועל, פרט למקרים נדירים ונסיבות מיוחדות שיש בהם כדי להצדיק חריגה מכלל זה..."

ראה גם ע"פ 419/92 מ"י נ' כהן (פד"י מז(3) 831, 835, מול האות ג'):
"על פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע. שכן 'הסכנה לדמותו של השירות הציבורי' ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי מי שעולה על דרך השוחד – אם כנותן - אם כלוקח, או כמבקש ואם כמתווך (ע"פ 341/73 מ"י נ' ויטה פד"י כז(2) 610, 613)."

חרף האמור לא נעלמו מעיני דברי כב' השופט חיים כהן ב- ע"פ 389/72 זוקאים נ' מדינת ישראל, פד"י כז(2) 487: ..." הכלל שהעונש ההולם נותני שוחד הוא מאסר בפועל – כבודו ותוקפו במקומם מונחים; אבל אין בהם כדי לפטור את בית המשפט מלבדוק בדוק היטב את כל הנסיבות שמא מן הדין או מן הצדק הוא לסטות מן הכלל. שיקול הדעת שהעניק לו המחוקק, מחייב את בית המשפט. אין הוא יוצא ידי חובה בהטלת עונשים שגרתיים או אוטומטיים כמעשה מכונה, אלא כדי לקיים ישפטו את העם משפט צדק, חייב הוא ליתן דעתו תחילה לאיש המיוחד העומד לפניו ולנסיבותיו המיוחדות, שבהן עבר עבירותו, והדברים פשוטים וידועים לכל בר בי רב."

ברוח האמור, אבחן אפוא את עניינו של כל נאשם בחינת "האיש המיוחד העומד לפני", קרי: בחינת נסיבות ביצוע העבירות על ידו, לרבות בחינת נסיבותיו האישיות המשפחתיות ושאר נסיבות הקולא והחומרא.

נאשם 1:

בהכרעת הדין תיארתי את הנאשם 1 כאדם בעל אישיות כריזמתית, סוחר ממולח ובעל יכולות לפתח מערכות יחסים בכל רמה ועם מגוון אנשים. לכאורה, אדם פשוט שהצליח להקים אימפריה כלכלית שפירנסה אותו ומשפחות רבות שהיו תלויות בו; משקרסו עסקיו שהיו מפעל חייו, קרסו עמם חייו הפרטיים, חייו וחיי אשתו; מאדם שהיה רגיל לפרנס ולהתפרנס בכבוד, הפך בעצמו לנזקק – כך העידו רבים מן העדים שהופיעו בפני
וסיפרו על פועלו של האיש כתורם, כנדבן, שתרם בעילום שם ובסתר לנזקקים, שתרומתו לא היתה אך לקהילתו אלא לכל מי שנזקק ולכל מי שפנה אליו ושטח בפני
ו את נזקקותו. כאמור, 'מגביר' בעירו הפך הנאשם לאחרון הנזקקים, ולצורך הפרנסה הרחיק נדוד הוא ואשתו לארץ ניכר, פולין, שם הוא מתקיים בדוחק, אך בכבוד כשהוא מסתיר מפני אשתו שמצבה הנפשי מדורדר עקב ההסתבכות והנפילה הקשה, את עצם מתן הכרעת הדין בעניינו, וציפייתו למתן גזר דין.
שורה ארוכה של עדים העידה בפני
בעניינו של נאשם 1, מרבנים חשובים, ח"כים ועד פשוטי העם מקהילתו ושלא מקהילתו – כולם העלו על נס את תרומתו לחברה ולנזקקיה, וביקשו בשעתו הקשה לפקוד לו כל אותם מעשי חסד בצד זכות, ולא להחמיר עמו בדין.

סנגוריו הוסיפו וציינו את עומק התהום אליה נפל הנאשם 1, עם קריסת עסקיו, את החקירה המשטרתית וההליך המשפטי הארוך והממושך שהיו כרוכים מבחינתו בעינוי דין קשה מנשוא, כאשר הנאשם אינו כתמול שלשום, ודמותו של אותו סוחר ממולח שעלתה מתוך מהלך שמיעת הראיות, נתחלפה לה בצוק העתים בדמותו של אדם שנפל מ'איגרא רמא לבירא עמיקתא' וכגובה הנפילה עוצמת הסבל והכאב שהוא חווה כיום.

מצעד העדים שהעידו לטובתו בפני
היו לצנינים בעיניו של הנאשם; במהלך עדותם ישב מכונס בעצמו, מבויש ומושפל מבט, תוך התפרצויות בכי. במהלך דבריו האחרונים בבית המשפט, בקול חנוק מדמעות, תיאר את הקושי והסבל שחווה מאז החלה החקירה המשטרתית, קריסת עסקיו ועד להיום, כשהוא חושש חשש של ממש מפני תוצאתו של ההליך המשפטי, וחושש יותר מכל ממאסר שתוצאתו עלולה לפגוע עוד יותר בשלמות בריאותה הנפשית של אשתו.
הנאשם תיאר אפוא תהליך של 'התפרקות טוטאלית', הן נפשית והן כלכלית, נזקקותו הינה נזקקות של ממש, הוא מוכרז כפושט רגל, אשתו לוקה בבריאותה ולאורך זמן
נזקק לגמ"ח ומתן בסתר כדי להתקיים, עד שמצא את עבודתו הנוכחות שכאמור מצריכה אותו לעזוב את ישראל כדי להתפרנס. כל מה שמניתי עד כה מניתי מצד הקולא.

מצד החומרא, ניתן למנות לנאשם את עובדת היותו ה"חוטא והמחטיא", בהיותו נותן השוחד שהורשע בשלוש עבירות של מתן שוחד כאשר ענין מתן השוחד, היה 'לשיטה' שבה נקט על מנת לקדם את עסקיו.
חרף העובדה שעונשו של נותן השוחד הינו מחצית מעונשו של מקבל השוחד, הרי שנסיבת ריבוי העבירות שבהן הורשע הנאשם 1 עולה בחומרתה על חומרת הרשעתם של מקבלי השוחד (שהורשעו כל אחד בעבירה אחת).
הנאשם 1 ידע כי הוא עובר עבירה, וכי במעשיו יש משום השחתת המידות מעצם היותו תלמיד חכם, אך נראה כי תאוותו להצליח בעסקיו ורצונו להמשיך ולקיים את עסקיו משגשגים גרמו לו לנאשם 1 לשלם מחיר
יקר תרתי משמע.
גם אזהרותיו ומחאותיו של מי שניהל את נחם בע"מ, בשנותיה האחרונות, אותו יוסי זולדן בפני
נאשם 1, כי תשלומי השוחד שמשלם נאשם 1 לנאשם 5 בסכומים גדולים עלולים לפגוע בחברה לא הניאו אותו מכך.
נסיבה זו של מתן השוחד כ"שיטה" הינה נסיבת החומרא המיוחדת שתישקל לחובתו של הנאשם בבואי לגזור את הדין בעניינו.

בתום התיחסותי למכלול נסיבות הקולא והחומרא בעניינו של הנאשם 1, מצאתי להעיר כי לנאשם 1 ולבא כוחו היה חלק לא מבוטל בהתמשכות ההליכים וחלוף הזמן ואף שבדעתי להתחשב בנסיבת חלוף הזמן בגזירת הדין, ראוי כי הדברים ייאמרו; כך שלהתמשכות ההליכים וחלוף הזמן, סיבות רבות אך אחת המרכזיות בהן מונחת לפתחו של הנאשם 1.

לסיכום, לאחר שעיינתי במסמך הרפואי בעניינה של אשת הנאשם 1 (מסמך מאוגוסט 2005 שחודש בינואר 2008), ומבלי להתעלם ממכלול נסיבות הקולא וכפי שאלו נמנו לעיל, לא מצאתי כי נתקיימו בעניינו של נאשם 1 נסיבות חריגות ויוצאות דופן שתצדקנה הימנעות מהטלתו של עונש מאסר לריצוי בפועל כמתחייב ממדיניות ענישה ראויה, כאשר אורכו של עונש זה יהא מושפע באופן ישיר ממכלול נסיבות הקולא שנמנו לעיל, בשימת דגש מיוחד על משך הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות ועד להיום.


נאשם 2
בעת חשיפת הפרשיה, שימש נאשם 2 כקנין בכיר בחב' אל-על. תפקיד זה נתן בידיו כוח רב וסמכויות נרחבות מול הספקים שעבד מולם, ביניהם הנאשם מס' 1.
נאשם 1, בחושיו המסחריים המחודדים, תוך שימוש באישיות הכריזמטית וחלקת לשונו, ביקש את קרבתו של נאשם 2 ביודעו, כי נאשם זה בתפקידו יכול לסייע לו רבות בעסקיו מול חברת אל-על.
נאשם 1 "קנה" את קרבתו לנאשם 2 במעין מזיגה של הפגנת יחס "כאילו ידידות קרובה", אך בעיקר בהענקת מתנות וטובות הנאה שנתן לו ברבות השנים. לעתים, מתנות קטנות ולא בעלות ערך ולעתים טובות הנאה בעלות ערך כספי רב.
כך מצא עצמו נאשם 2 'מחליק' במדרון התלול של יחסי תן וקח, שהלכו והתפתחו בינו לבין הנאשם 1, כשהוא "מוכר" את יושרתו שמו הטוב והאמון הרב שנתנה בו מעסיקתו,ב'נזיד עדשים'.
על מנת להבין עומק מעורבותו של הנאשם 2 בעסקיו וענייניו של נאשם 1 מול חברת אל-על, די היה לשמוע את קלטות שיחותיו עם נאשם 1, שהתנהלו בשעות לא מקובלות, כאשר ניתן להתרשם ממידת הנכונות שגילה נאשם זה לעזור לנאשם 1, תוך העדפת האינטרסים של נאשם 1 על פני האינטרסים של חברת אל-על.
הנאשם 2 שהגיע למעמדו הבכיר בחברת אל-על בעמל ויזע רב, איבד ביום התפוצצות הפרשה את כל עולמו; הושעה מתפקידו ולאחר מכן פרש מן העבודה וכיום הוא עובד בתפקיד מינהלי במרפאת שיניים.

בנו של הנאשם שהעיד בפני
, כך גם הנאשם, סיפרו על המצב הנפשי הקשה שבו היה שרוי למן התפוצצות הפרשה,החקירה המשטרתית והתמשכות ההליכים המשפטיים, כאשר לאורך השנים הלך מצבו הנפשי והחמיר. הוא שקע במרה שחורה שמלווה אותו כשהוא סובל מנדודי שינה ובהתקפי חרדה, עד כי איבד את חדוות החיים, ומאדם שהיה מלא חיים הפך לצל אדם, מפוחד, חרד ומדוכא כאשר התהליך המשפטי שנמשך על פני תקופה ארוכה, הכה בו מכה חזקה שהיא כשלעצמה ענישה מספקת .

בעניינו של נאשם זה לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות חריגות מיוחדות ויוצאות דופן, לא במישור האישי ולא במישור הבריאותי.
בידוע הוא, שעוברי עבירת שוחד הינם בדרך כלל אנשים נורמטיביים, שהליך של חקירה, אישום והרשעה בעבירת שוחד מהווים עבורם מכה קשה, מכה שמפילה אותם מכסאם ותפקידם הרם אל בור תחתיות כשהנפילה מלווה במנה גדולה של כאב, סבל ויסורים נפשיים הן להם והן לסביבתם הקרובה. שהרי דימויים כאנשים נורמטיביים בעיני הציבור ואף בעיני עצמם נפגע, כך שהפגיעה הנפשית הקשה שחווה כל נאשם שנאלץ לעבור תהליך משפטי, מתעצמת אצל עוברי עבירה מסוגו של הנאשם.

עיינתי במסמכים הרפואיים שהוגשו לעיוני על ידי הנאשם ובאת כוחו, ולא מצאתי כי מתקיימים
בהם נסיבות רפואיות בריאותיות חריגות ויוצאות דופן שיכולות להוות חסינות מפני ענישה מרתיעה.
הנסיבה היחידה שמצאתי ליתן לה משקל בעת גזירת הדין, היא נסיבת התמשכות ההליכים, כאשר לנסיבה זו יינתן משקל מסוים, אך ראוי להזכיר בהקשר זה כי חלק נכבד מהתמשכות ההליך ניתן לזקפה גם לחובת ניהול פרשיית הגנה ארוכה מטעמו של נאשם זה, כאשר מהלך עדותו חקירתו הראשית והנגדית של הנאשם השתרעה על פני מאות עמודי פרוטוקול, לרבות זימונים של עדי הגנה רבים מטעמו. חרף האמור, לא אזקוף ניהול משפט ארוך ככל שיהיה, שהינו זכותו של כל נאשם לחובתו של הנאשם כאן.

נאשם 4
נאשם 4 שימש בעת הרלוונטית לכתב האישום כיו"ר עובדי "בזק" במחוז הצפון וכחבר בועד הארצי של עובדי "בזק". בבנין בו ישב הנאשם 4 כיו"ר מחוז צפון התנהלה צרכניית נחם בע"מ שהיתה צרכניית הרווחה של עובדי "בזק". במסמך ההתקשרות שנחתם בין "בזק" והנאשם 1 כמפעיל של הצרכניה נאסר על נאשם 1 לפתוח את הצרכניה בשעות מסוימות, כך נאסר עליו להכניס זרים מי שאינם עובדי "בזק" לצרכניה. נאשם 1 הבין וידע כי מגבלות אלו פוגעות בפרנסתו, ואי קיומן מאידך יעשיר את קופתו.
וכך כתבתי בנושא הדרך שבה בחר הנאשם 1 להשיג את מטרתו בעמ' 86 להכ"ד: "הדרך שבה בחר הנאשם 1 מחד לקיים את חוזה ההתקשרות ת/98, עם בזק ומאידך שלא לקיים אותו בכל אותן תניות שפוגעות בהכנסותיו (הרחבת שעות הפעילות, כניסת זרים, פיקוח על המחירים וכיו"ב), היתה להבטיח את שתיקתו של יו"ר ועד העובדים.
נאשם 4 וכפי שצוין אף שלא היה לו מעמד חוקי מכוח ההסכם ת/98, היה לו מעמד משפיע מכוח תפקידו כיו"ר לגבי כל הנקודות שהוזכרו לעיל, שמכלולן המצטבר יכול להשפיע גם על המשך ההתקשרות עם נאשם 1 לשנים הבאות."

"המחיר" ששילם הנאשם 1 בתמורה ל"קניית" שתיקתו ומדיניות העלמת העין שבה נקט הנאשם 4, לאורך השנים שבה ניהל הנאשם 1 את צרכניית "נחם" במחוז הצפון, חרף ההפרות הבוטות החוזרות ונשנות של הנאשם להסכם ההתקשרות עמו, היתה מתן אפשרות לנאשם 4 לבצע רכישות בצרכניית נח"ם מבלי שהוא, נאשם 4 נצרך לשלם עבור רכישותיו אלה וכפי שהדבר כונה בפי עובדיו של הנאשם 1 "מבלי לעבור קופה". כאמור, טענתם של הנאשמים 1 ו-4 כי הנאשם 4 שילם עבור קניותיו אלה במסגרת התחשבנות שנערכה בינו לבין הנאשם 1, נדחתה על ידי בהכרעת הדין.

הנאשם 4 ביצע איפוא את מעשיו תוך ניצול מעמדו ותפקידו, ביודעו שנאשם 1 נתון בידיו ברצותו "ימרר" לו את חייו וידווח על הפרותיו החוזרות ונשנות, ויפגע בפרנסתו וסיכויי הארכת חוזה ההתקשרות עמו, וברצותו יעלים עין.
הנאשם 1 ידע זאת היטב. הוא לא העז "להרגיז" את נאשם 4 בביטול ההסדר, גם כשהנאשם 4 ערך קניות בתדירות גבוהה יותר, או בסכומים גבוהים יותר מאלו שסבר שנאשם 4 יעשה.
מטעם הנאשם 4 העידו מספר עדי אופי שהעידו על פועלו של הנאשם למען העובדים, כאשר רווחתם וטובתם של אלו עמדו בראש דאגותיו.
ב"כ הנאשם תיאר את הטרגדיה האישית שפקדה
את הנאשם במות בנו
בהיותו בן 11 שנים, באירוע טרגי וזאת בסמוך להתרחשות האירועים נשוא כתב האישום. הנאשם ציין את מחלת האפילפסיה שפקדה את בתו היחידה שנתגלתה בסמוך לאחר פיצוץ הפרשה כאן (כאשר לא ברור אם יש קשר בין המחלה והמצב הנפשי הקשה בו היו שרויים הוא ובני משפחתו עקב החקירה והמשפט).
ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם ניהל פרשת הגנה קצרה ועניינית, שלא התארכה מעבר לנדרש , וכל התמשכות בזמן ניהול המשפט מבקש הוא שלא לזקוף אותה לחובתו. כך ציין את הצער והבושה ואבדן שמו הטוב שהיו מנת חלקו.
כך ציין ב"כ הנאשם את ערכה של טובת ההנאה שלא היתה גדולה, בין 24,000 ₪ ל- 50,000 ₪, כשבנוסף לכל הנ"ל ביקש להתחשב בנסיבת חלוף הזמן שלנאשם 4 לא היה חלק בהתקיימותה, כאשר התקופה הארוכה שחלפה גרמה לו לעינוי דין קשה וממושך, נסיבה שראוי וצריך להתחשב בה עד כדי הסתפקות בענישה שתצדיק ריצוי העונש בעבודות שירות, ולא מאחורי סורג ובריח.

גם כאן לא מצאתי, כי נתקיימה בעניינו של נאשם זה כל נסיבה חריגה ויוצאת דופן שתצדיק סטיה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שוחד לבד מנסיבה של חלוף הזמן, כשמסכים אני לאמירתו של ב"כ נאשם 4, כי לנאשם זה לא היה כל חלק ואשמה בהתמשכות ההליך המשפטי והאשמה לא רובצת לפתחו, וכי נסיבה זו ראוי כי תילקח בחשבון בעת גזירת הדין.

נאשם 5
נאשם 5 שימש בעת הרלוונטית לכתב האישום כחבר הועד הארצי של עובדי בנק הפועלים ורכז ועדת הקניות לשי פסח, בין השנים 96-97.

על פי ממצאי הכרעת הדין, קיבל הנאשם 5 שוחד מנאשם 1, סכומי כסף במזומן שנעו בין 100,000 ₪ ל- 500,000 ₪, סכומים שהנאשם 1 היה מושך מריכוז הקופות בין בעצמו ובין באמצעות עובדתיו האחרים.
נסיבות תשלום סכומי השוחד הגדולים תוארו על ידי בהכרעת הדין. נאשם 1 רצה מאוד לזכות במבצע שי פסח לאלפי עובדי בנק הפועלים, ולא רק בשל הרווח שיניב לו אותו מבצע, שכן הוא היה מודע לפוטנציאל הרווח האדיר הטמון בזכייתו בלקוח חשוב זה, והיה נכון לצורך הזכיה האמורה לשלם סכומי כסף גדולים מאוד למי שיכול היה 'לסדר' לו דריסת רגל כזו, הלא הוא נאשם 5 ששימש בתפקיד רכז ועדת השי שנהנה מאמונם המלא של חברי ועדת השי, משסמכו עליו כי יביא בפני
הם המלצתו המקצועית. הנאשם 5 ניצל את האמון שניתן בו, ערך והגיש טבלת ריכוז נתונים בה היטה התוצאה לטובת חברת נחם בע"מ, ובכך איפשר את זכייתה – הכל תמורת תשלומי שוחד שהעביר לו נאשם 1.


מעשיו של הנאשם 5 נתגלו בשיא כיעורם במהלך שמיעת הראיות, משגם נותן השוחד נאשם 1, כינה אותו בכינוי גנאי של 'גנב' וזאת לאור הלחצים שהפעיל נאשם 5 לקבל את כספי השוחד תוך כדי מבצע שי פסח 96-97, וכפי שתיאר זאת עד התביעה, מר יוסי זולדן בעמ' 2858 לפרוטוקול: ..."מפעם לפעם הוא היה בא אלי פנחס והיה מתבטא ואומר ביידיש, שהגנב רוצה עוד כסף, לא מסתפק בכמה שקיבלנו ולוחץ על לוח זמנים. לא רוצה עד שנגמור את העסקה עד שיהיה כסף בקופה, הוא רוצה עוד כסף..."
יצוין ולחומרא כי סכום השוחד שקיבל נאשם 5 הוא סכום השוחד הגבוה ביותר מבין כל יתר המעורבים וזאת במהלך תקופה קצרה מאוד.

סניגורו של הנאשם 5 ביקש לאמץ את כל טיעוני חבריו לפניו במובן זה שגם לנאשם זה נגרם סבל רב מעובדת התמשכות ההליכים, כאשר גם מצבו של נאשם זה נשתנה לרעה במהלך השנים לאחר פרישתו מן העבודה, הוא עובד כנהג בחברת הובלות כשהשתכרותו מועטה, הוא התגרש מאשתו וחייו האישיים והמשפחתיים נפגעו קשות. לאור האמור ביקש להימנע מלהטיל עליו כל עונש מאסר בפועל.
לא מצאתי בעניינו של הנאשם כאן כל נסיבה שתצדיק חריגה ממדיניות ענישה, המחייבת הטלתו של מאסר בפועל על נוטל השוחד. הנסיבה היחידה שניתן להתחשב בה היא נסיבת חלוף הזמן וזו תילקח בחשבון בעת גזירת הדין.

ה ע ו נ ש
מחד,לא מצאתי לעשות אבחנה בעונשי המאסר שיוטלו על מקבלי השוחד שמעורבים באותה פרשיה. שכן, ההתנהגות המושחתת, מושחתת היא ברמה הערכית העקרונית. גובה סכומי השוחד שקיבלו עובדי הציבור כאן לא צריך לשמש אינדיקציה לאורכה של תקופת המאסר שתוטל עליהם משלטעמי, אין הדבר משנה 'תג המחיר' שבו "מכרו" איש איש את יושרתו.
מאידך, ולאור העובדה שלעבירת השוחד קיים גם פן של הפקת טובת הנאה כלכלית, תילקח נסיבת גובה סכום השוחד – בחינת טובת ההנאה הכספית שהפיק מקבל השוחד ממעשי עבירתו
- כשיקול מרכזי בקביעת גובה הקנס שיוטל על כל אחד מהם. כך שככל שטובת ההנאה הכלכלית שהופקה תהא גבוהה יותר כן הקנס יהא משמעותי יותר.
הטלת קנס כספי בעבירות של קבלת שוחד ומתן שוחד, כאשר גם נותן השוחד מפיק טובת הנאה כלכלית, הינו כלי ענישה חשוב. כמובן שהטלתו של הקנס תיעשה בהתחשב בנסיבות שהשתנו, אך לעולם לא יכולה להיעשות במנותק מטובת ההנאה שהופקה הלכה למעשה.

בהתחשב אפוא במכלול שיקולי הענישה לחומרא ולקולא וכפי שמניתי אותם בעניינו של כל נאשם ונאשם, החלטתי לדון את הנאשמים לעונשים הבאים כדלקמן:
נאשם
1 – 30 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 18 חודשים לריצוי בפועל. היתרה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור עבירה על סעיף 291 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, או סעיף 244 לחוק הנ"ל.
אני מחייב את הנאשם בתשלום קנס ע"ס 50,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים של 5,000 ₪ כל אחד, החל ביום 1.8.2008, ובכל 1 בחודש שלאחריו.

נאשם 2
– 24 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 12 חודשים לריצוי בפועל. היתרה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור עבירה על סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
אני מחייב הנאשם בתשלום קנס ע"ס 25,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים של 5,000 ₪ כל אחד, החל ביום 1.8.2008 ובכל 1 בחודש שלאחריו.

נאשם 4
– 24 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 12 חודשים לריצוי בפועל. היתרה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, לא יעבור עבירה על סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

אני מחייב הנאשם בתשלום קנס ע"ס 25,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים של 5,000 ₪ כל אחד, החל ביום 1.8.2008 ובכל 1 בחודש שלאחריו.

נאשם 5
– 24 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 12 חודשים לריצוי בפועל. היתרה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור עבירה על סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
אני מחייב את הנאשם 5 לשלם קנס ע"ס 75,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 15 תשלומים שווים ורצופים של 5,000 ₪ כל אחד, החל ביום 1.8.2008 ובכל 1 בחודש שלאחריו.

הודעה זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן היום כ"ו ב אדר ב, תשס"ח (2 באפריל 2008) במעמד הצדדים


קרא ג'ורג', שופט









פ בית משפט מחוזי 40146/00 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אריה עציוני פנחס יצחק , שמעוני שמואל , אוברקוביץ יורם ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 02/04/2008)