פסקי דין על מרכז תצוגה וסחר חיפה | פסקי דין על בתיה סגל | פסקי דין על יוסף סגל ואח' | פסקי דין על יובל גרין | פסקי דין על תצוגה וסחר חיפה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1011/96 פשר     12/10/2004




פשר 1011/96 מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ, בתיה סגל, יוסף סגל ואח' נ' יובל גרין, תצוגה וסחר חיפה בע"מ, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
פשר001011/96
בשא 9954/00

בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת
תאריך:
12/10/2004



בעניין
:
מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ

- בפירוק
1. בתיה סגל
2. יוסף סגל
3. יהלומי כפריס בע"מ
4. תכשיטי כפריס בע"מ
5. פיליפ גרינהולץ




המבקשים


ע"י ב"כ עוה"ד
א. מועלם





- נ ג ד -


1. יובל גרין
- בתפקידו
כמפרק החברה מרכז 2. תצוגה וסחר חיפה בע"מ

3. כונס הנכסים הרשמי





המשיבים


החלטה

השאלה
האם נפלו פגמים בהחלטת מפרק אשר דחה חמש תביעות חוב, בבחינת אופן טיפולו בתביעות החוב, אופן קבלת החלטתו ונימוקיה?

רקע עובדתי
1.
ערעור של חמישה נושים, על החלטת המשיב, עו"ד יובל גרין
, מפרק מרכז תצוגה וסחר בע"מ, לדחות את תביעות החוב אשר הגישו.
המערערים 1 ו-5, בעזרתו הפעילה של המערער 2, רכשו בשנת 1985 את השליטה בחברה ובשתי חברות אחיות (יהלומי כפריס בע"מ ותכשיטי כפריס בע"מ- המערערות 3 ו-4 בהתאמה). שתי החברות האחיות שימשו ככלי עזר לחברה אשר היתה עמוד השדרה של העסק. בשנת 1990 הפכה החברה, לטענת, המערערים, לחדלת פרעון. במקביל החלה החברה האחות תכשיטי כפריס בע"מ, העוסקת באותו תחום לעלות ולפרוח. בהמשך היא הפכה לחברה ציבורית והונפקה בבורסה. (ראו: בקשה למתן הוראות מיום 13.10.97, סעיף 10 )
ביום 11.7.96 הוגשה נגד החברה בקשת פירוק, על ידי הנושה יעקב מרמלשטיין, שלזכותו ניתן

פסק דין
כנגד החברה בבית המשפט העליון ביום 14.3.96 בתיק ע"א 6768/93. ביום 15.1.97 ניתן על ידי בית-משפט זה צו פירוק לחברה, וביום 22.7.97 מונה המשיב כמפרק קבוע לחברה. המערערים הגישו חמש תביעות חוב כנגד החברה ביום 27.3.97, אשר נדחו כולן על ידי המשיב ביום 5.6.00.


טענות הצדדים

2.
המערערים טוענים, כי אופן טיפולו של המפרק בתביעות החוב לקה בחסר והוא לא עמד בדרישות החוק והפסיקה, הואיל ולא בדק את תביעות החוב כנדרש ולא נימק את החלטתו באופן ממצה. לטענתם, המפרק לא ערך חקירות ולא שמע את טענות המערערים, לא בדק ראיות ודחה את תביעות החוב בנימוק סתום של אי-המצאת מסמכים מספיקים. המערערים, לדבריהם, הגישו את תביעות החוב שלהם כשהן מאומתות בתצהיר, ובהסתמך על דו"חות מצב עסקי החברה ודו"חות כספיים המאושרים על ידי רואי חשבון, מסמכים אלו אמינים, לטענתם, קל וחומר כאשר הם מאומתים על ידי רואי חשבון, ועומדים בנטל ההוכחה הנדרש בתביעות החוב. המפרק לא מצא כל סיבה, לטענת המערערים, מדוע אין להסתמך על הדו"חות הכספיים ועל אישור רואה החשבון, ומשתמע מכך כי דו"חות החברה היו אמינים בעיניו, והיה עליו, לפי הטענה, לקבל את תביעות החוב בהסתמך עליהם.

3.
המפרק טוען, כי לא די במסמכים שצורפו לתביעות החוב לצורך קבלתן. המערערים לא העבירו לו ראיות כתובות המוכיחות את תביעתם ואף לא פעלו להעברת ספרי החברה לידי המפרק, למרות דרישות חוזרות ונשנות מצידו בכתב ובעל-פה. מן התצהירים ומהמכתב מיום 25.5.00 ששלח המערער 2 לא ניתן היה ללמוד דבר, לטענתו, על פירוט מקור החובות הנטענים על ידי המערערים. כן לא צורפו לתצהירים אלו מסמכים חשבונאים כלשהם. תוכנם של התצהירים היה זהה לתוכן תביעות החוב. הם כללו רק את סכום החוב הנתבע כפי שנזכר בתביעות החוב. לטענת המפרק, לא יעלה על הדעת, כי תביעות חוב, שסכומן הכולל עולה על חמישה מיליון ₪, יתקבלו על ידיו ללא גיבוי של מסמכים תומכים. התחמקויות המערערים מלהתייצב לחקירה וכן תצהיריהם ותשובותיהם הלאקוניות העלו, אצל המפרק, ספק לגבי מהימנותן של תביעות החוב. יתר-על-כן, התחמקות המערערים 1 ו-5, בעלי המניות העיקריים בחברה, מלפרט את מצבה של החברה בפני
הנושה העיקרי, אי ביצוע התשלום לנושה לפי פסק הדין שנפסק לטובתו, התנגדותם למינוי המשיב כמפרק, והתחמקותם ממתן מסמכים של החברה, העלו חשד אצל המפרק, כי המערערים 1 ו-5 העבירו נכסים של החברה לחברות האחיות הנמצאות בשליטתם מתוך מטרה לרוקן את החברה מכל תוכן כלכלי וכדי להתחמק מתשלום החוב לנושה העיקרי.


המסגרת הנורמטיבית
4.
המחלוקת שלפנינו עוסקת בפן הראייתי והדיוני של בדיקת תביעת חוב בידי מפרק. מפרק המכריע בתביעות חוב, משמש בתפקיד מעין-שיפוטי. על המפרק, כמי שמופקד על הגנת האינטרסים של כלל הנושים, לבדוק את תביעות החוב ולהמציא לנושה החלטה מנומקת (ראו: ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353, 358; ציפורה כהן, פירוק חברות, תש"ס 200, בעמ' 272-273). אופן הגשת תביעות חוב ודרך הטיפול בהן מוסדרים בפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה 1985 (תקנות 76-79, 92-96 אשר אומצו
בתקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז 1987). תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל מקנה לבית המשפט סמכות לדון בערעור נושה על החלטת בעל תפקיד בקשר לתביעת חוב. סמכות זו מצוינת גם בסעיף 310(ג) לפקודת החברות, התשמ"ג 1983.

נטל ההוכחה בתביעות החוב
5.
המערערים טוענים, כי עמדו בנטל הוכחת תביעות החוב, בהגישם תביעות חוב מאומתות בתצהיר, ובהסתמכם על דו"חות החברה והדו"חות הכספיים המאושרים על ידי רו"ח.

להלן אבחן כל אחת מתביעות החוב נשוא הערעור הנוכחי.

6.
תביעת החוב מטעם המערערת 1, בתיה סגל
: המערערת 1 הגישה למפרק תביעת חוב על סך 981,190.17 ₪ בגין הלוואת בעלים לחברה (נספח א-1 לכתב הערעור). לצורך אימות החוב הנטען לא צירפה מסמכים אלא ציינה: "כרשום בספרי החברה". כפי שציין בא כוח הכונ"ר, כאשר מדובר בהלוואת בעלים, קל וחומר בסכומים בסדר גודל כזה, הדרישה לצירוף מסמכים היא מוגברת. המערערת 1 לא צירפה ולו מסמך אחד אשר מוכיח, כי העניקה לחברה הלוואה כנטען על ידיה, כגון הסכם מתן הלוואה, העתק המחאה שניתנה לחברה או לצד ג' בשמה, העתק טופס העברה בנקאית לזכות החברה וכיו"ב. כמו-כן לא צירפה המערערת 1 פירוט של מספר ההלוואות, מועדן וסכומיהן המדויקים, או מטרת ההלוואות. בתצהירה מיום 8.2.00 הצהירה, כי החוב הנטען על ידיה הוא בהתאם לספרי החברה והמאזנים המאושרים על ידי רו"ח. המערערת 1 אינה יכולה מחד להסתמך על מסמכי החברה, ומאידך לא לפעול להעברתם למפרק (ראו פסקה 15 להלן), על אף היותה מבעלי החברה. המערערת 1 לא העבירה מסמכים אשר עשויים לאמת את החוב הנטען על ידיה, הגם שניתנו לה מספר הזדמנויות לכך: על פי החלטת בית משפט זה מיום 21.12.97, במכתבים שנשלחו אליה על ידי המפרק, ובהזמנות לחקירות, אני סבור כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר קיום החוב, ועל-כן יש לדחות את ערעורה על החלטת המפרק.

7.
תביעת החוב מטעם המערער 2, עו"ד יוסף סגל: המערער 2 הגיש למפרק תביעת חוב על סך 74,958 ₪ בגין שירותים משפטיים שהעניק לחברה (נספח א-5 לכתב הערעור). לצורך אימות החוב הנטען לא צירף מסמכים אלא ציין: "כרשום בספרי החברה". הואיל והמערער 2 לא פירט את מהות הייעוץ המשפטי אשר העניק לחברה, בגין אילו עסקאות ותיקי בית משפט בהם מדובר,
המועדים בהם ניתן הייעוץ, חשבוניות ומספר שעות עבודה, הרי שלא עמד בנטל ההוכחה בדבר קיום החוב. הסבריו של המערער 2 כפי שניתנו במכתביו מיום 2.2.00 ומיום 5.3.00 אינם תחליף לכך שאין ראיות מספיקות למתן ייעוץ משפטי, כנטען על ידיו בתביעת החוב שלו.
אין מקום להתערב בהחלטת המפרק, אשר דחה את תביעת החוב במלואה.

8.
תביעת החוב מטעם המערערת 3, יהלומי כפריס בע"מ: המערערת 3 הגישה למפרק תביעת חוב על סך 2,173,922.42 ₪ בגין הספקת סחורות לחברה (נספח א-2 לכתב הערעור). המערערת 3 לא צירפה מסמכים לאימות החוב הנטען כגון חשבוניות, תעודות משלוח סחורה, מאזנים. על החברה מוטלת חובה לנהל ספרים וחשבונות על פי חוק החברות, התשנ"ט 1999 (סעיפים 171-175). פיליפ גרינהולץ, מנהלה של המערערת 3, ציין בתצהירו מיום 8.2.00 (נספח ה' לתשובת המפרק):

"מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ

(בפירוק) חבה לחברה את הסך כ-2,173,922 ₪ כמופיע בכרטיסי הנהלת חשבונות של החברה ושל מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ

(בפירוק) ובמאזניהם."
(סעיף 3 לתצהיר)

מנהלה של המערערת 3 משמש בשלושה כובעים, האחד-מנהל יהלומי כפריס בע"מ, השני-מנכ"ל תכשיטי כפריס בע"מ, והשלישי-בעל מניות של החברה שבפירוק. בתביעת החוב הוא מבקש להסתמך על מסמכי החברה, אשר אינם בנמצא. יתר-על-כן, הוא אינו מצרף מסמכים של החברה אשר סיפקה את הסחורה. עובדה זו מעוררת תמיהה שכן, כאמור לעיל, קיומם של מסמכים אלו הינו חלק מדרישה שבדין, וברי כי לא ניתן לאשר את תביעת החוב ללא אסמכתאות אלו.

9.
תביעת החוב מטעם המערערת 4, תכשיטי כפריס בע"מ: המערערת 4 הגישה למפרק תביעת חוב על סך 898,821 ₪ בגין הספקת סחורות לחברה (נספח א-3 לכתב הערעור), אולם לא צירפה מסמכים אשר עשויים לאמת את קיום החוב הנטען כגון חשבוניות, תעודות משלוח סחורה, תעודות קיזוז, כרטיסי הנהלת חשבונות או מאזנים. בצלאל מן, מנהל הכספים של המערערת 4, ציין בתצהירו מיום 8.2.00 (נספח ה' לתשובת המפרק) כי תכשיטי כפריס בע"מ סיפקה לחברה סחורה כחלק מעיסקת קונסיגנציה, וכי יתרת החוב "הותאמה בין ספרי החברות לצורך אישורי יתרות הדדיות בין החברה שבפירוק לבין תכשיטי כפריס בע"מ, היתרה בספרי ובמאזני החברה שבפירוק ותכשיטי כפריס בע"מ מתאימה." (סעיף 6 לתצהיר). המערערת 4 לא צירפה לתביעת החוב את אותם ספרי חשבונות ומאזנים שלה אשר יאמתו את דבר קיום החוב. לא צורפו חשבוניות או תעודות קונסיגנציה (אשר מהוות חלק אינטגרלי מעסקאות קונסיגנציה). אי-צירוף המסמכים דלעיל הוא חמור שבעתיים כאשר מדובר במערערת 4, חברה ציבורית, שלגביה קיימים דרישות גילוי מוגברות והוראות בדבר פרסום דוחו"ת תקופתיים, ולפיכך לא ברור מדוע לא צירפה מסמכים אלו. לטענת המפרק, החוב הנטען אינו נכלל במאזנה של החברה ובתשקיפה בעת שמניותיה הוצעו למכירה לציבור במהלך הנפקתה בשנת 1994. בשים לב לתשתית העובדתית דלעיל, המערערת 4 לא עמדה בנטל הוכחת תביעת החוב שלה ולכן יש לדחות את ערעורה.

10.
תביעת החוב מטעם המערער 5, פיליפ גרינהולץ: המערער 5 הגיש למפרק תביעת חוב על סך 919,634 ₪ בגין הלוואת בעלים לחברה (נספח א-4 לכתב הערעור). בדומה למערערת 1, כאחד מבעלי המניות בחברה, לא צירף מסמכים לצורך אימות החוב הנטען אלא ציין: "כרשום בספרי החברה". המערער 5 לא צירף הסכם מתן הלוואה, העתק המחאה שניתנה לחברה או לצד ג' בשמה, או העתק טופס העברה בנקאית לזכות החברה. בתצהירו מיום 8.2.00 (נספח ה' לתגובת המפרק) טען המערער 5 כי החוב מופיע בכרטיס העו"ש שנוהל בספרי החברה ובמאזני החברה (סעיף 2 לתצהיר), אולם לא פעל להעברת הספרים והמאזנים לידי המפרק, על אף היותו מבעלי החברה. המפרק ציין,
כי ביום 14.11.99 נחקר המערער 5 על ידי בא כוח המפרק אולם לא הצליח בחקירתו לשפוך אור על פרטי הלוואת הבעלים כנטען על ידיו בתביעת החוב. בשים לב לתשתית העובדתית דלעיל, המערער 5 לא עמד בנטל הוכחת תביעת החוב שלו ולכן יש לדחות את ערעורו.

11.
סיכומו של דבר: חמשת המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, מכוח טענתם לקיום חוב. נסיונם להסתמך על ספרי החברה אינו יכול לעמוד להם הואיל ולא המציאו הספרים לידי המפרק. לחלופין ניסו להסתמך על דו"ח מצב עסקים (נספח ג' לכתב הערעור) ועל מאזן בוחן בלתי מבוקר (נספח ב' לכתב הערעור) כשהם חתומים על ידי רו"ח. לטענת המערערים, מסמכים אלו, כאשר הם מאומתים על ידי רו"ח, יש בהם כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש בתביעות החוב. הם עומדים בהקשר זה על חשיבותו של רואה החשבון, אשר תפקידו לבדוק ולחוות דעתו על החשבונות והמאזנים, ולגלות במידת הצורך תרמיות, השמטות ושיבושים. המערערים מדגישים את עובדת אי-תלותו של רואה החשבון המבטיחה את נכונות המידע המוצג לבעלי המניות ולציבור. דא עקא, המסמכים שצורפו כנספחים, ונמסרו למפרק בתגובה למכתביו, לשם אימות החובות הנטענים, אינם מאומתים על ידי רואי-חשבון, אלא חתומים על ידי רואי החשבון. המדובר במאזן בוחן בלתי מבוקר (נספח ב' לכתב הערעור), אשר הגדרתו מדברת בעד עצמה. רואה החשבון, אשר חתם על אותו מאזן, לא בדק ולא ביקר את הסכומים הכתובים בו או את מקורם. מדובר בשלב ראשוני של רישום יתרות בעלי העניין אשר לא עמד בביקורת כלשהי מצד
רואי החשבון. אין בחתימת רואה החשבון משום אימות היתרות כפי שהן מופיעות במאזן. דו"ח מצב העסקים, שניתן כתצהיר על ידי פיליפ גרינהולץ, מבעלי החברה, אינו מהווה ראיה לנכונות היתרות בספרי החברה, ללא קיומם של ספרים אלו. שני המסמכים, הדו"ח והספרים, היו צריכים להיות ברשותו של המפרק יחדיו, לשם אימות החובות הנטענים על ידי המערערים. המערערים ניסו להעלות טענות בעלמא, בהסתמכם על מסמכים אשר אינם אומרים דבר וחצי דבר לגבי החובות הנטענים על ידיהם בהיקף כה גדול, ללא עשיית מאמץ כלשהו לאתר את ספרי החברה ולהעבירם למפרק. בהתחשב בהתנהגות זו לא ניתן לשלול את חשדות המפרק, שמא תביעת חובם של המערערים חסרת כל אחיזה במציאות ונועדה רק כדי לרוקן את קופת החברה ואולי כדי להעלים פעילות בעבר ולהסתיר אי אלו אי סדרים כספיים בחברה.

עמדת הכונ"ר
12.
בא-כוחו המלומד של הכונס הרשמי, ציין (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 15.10.01), כי עמדת הכונס הרשמי זהה לזו של המפרק, בדבר אי-קבלתן של תביעות החוב, בשל אי-המצאת מסמכים מתאימים לביסוסן.
לדעתו של בא-כוח הכונ"ר יש לדחות את תביעות החוב של המערערים 4 ו-5 בגין הלוואת בעלים מן הטעם של חוסר ראיות. לגבי תביעת החוב של המערער 3 בגין שכר טרחה, ציין בא-כוחו של הכונ"ר, כי הואיל ולא צורפו חשבוניות או הסכמי שכר טרחה, ופירוט לגבי מהותו של הייעוץ המשפטי שניתן, לא ניתן לאשר את תביעת החוב. באת-כוחו המלומדת של הכונ"ר חזרה על עמדתה בדיון מיום 25.11.02.

חובת ההנמקה של המפרק
13.
המערערים התייחסו בכתב הערעור לשתי טענות עיקריות: האחת, כי עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם על ידי צירוף תצהיר לתביעות החוב והסתמכות על דו"חות החברה והדו"חות הכספיים המאושרים על ידי רו"ח. השניה, כי אופן טיפולו של המפרק בתביעות החוב לקה בחסר והוא לא נימק את החלטתו כראוי וכקבוע בחוק. הטענה הראשונה נדחתה על ידי בשים לב לשיקולים דלעיל לגבי כל אחד מחמש המערערים.

לגבי הטענה כי המפרק לא נימק החלטתו כראוי:

תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כדלהלן:

93. " (א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה ; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת "
(ההדגשות הוספו)

14.
המערערים טוענים כזכור, כי המפרק לא ערך בדיקה מעמיקה של תביעות החוב ומסמכיה אלא דחה אותן ללא נימוקים וללא שמיעת המערערים, ובפרט לא נימק את הסיבה להתעלמותו ממסמכי החברה. טענה זו דינה להידחות. אין חולק על חשיבות הנמקת החלטתו של המפרק בבואו להכריע בתביעת חוב שהוגשה בפני
ו (ראו: המר' 33749/96 (חיפה) פש"ר 34/93 מרדכי דיין נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, 11.2.99). הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות בה ניגש המפרק למלאכת בדיקת תביעות החוב ומסייעת במניעת טעויות (ראו: ע"א 388/81 תימורים-מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נגד משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ ואח'
, פ"ד לו (4), עמ' 253). ההנמקה אף מסייעת לבית המשפט הדן בערעור על ההחלטה, כך שניתן לבחון את נימוקיו של המפרק ולעמוד על השיקולים שהביאו למסקנותיו.

15.
על המערערים, כאמור, היתה בנסיבות דלעיל, החובה לספק למפרק את המסמכים הדרושים להוכחת החוב הנטען.
המפרק, אשר בדק את תביעות החוב, הגיע למסקנה כי המערערים לא צירפו לתביעות החוב מסמכים מתאימים לצורך אימותן. ביום 21.12.97 התקבלה החלטה בבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המפרק להזמנת בעלי החברה ומנהליה לחקירה במועד שיקבע וכן הוראה למסור לידי המשיב כל חומר רליבנטי תוך 30 יום. כמו-כן הורה ביהמ"ש למשיב 3, עו"ד יוסף סגל, למסור לידי המפרק כל חומר הנמצא ברשותו. המפרק עשה מאמצים להשיג מן המערערים מסמכים אשר יאמתו את תביעות החוב שלהם, כפי שיפורט להלן, ובכך פעל לפנים משורת הדין, הואיל ואין כל חיוב המוטל עליו "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו (ראו: פש"ר (תל-אביב יפו) 2673/99 אריה יצחקי נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, תק-מח 2004(1), 4984). על פי תקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל, המפרק רשאי לדרוש, בכל עת, פרטים משלימים ומסמכים ככל שיראה לנכון. המפרק קיבל לידיו את הדו"ח הכספי של החברה לשנת 1990 (שנת הפעילות האחרונה של החברה), כשלטענתו אין בו ממצאים התומכים בתביעות החוב של המערערים, והוא מהווה דו"ח יחיד שכן מאז שנת פעילותה האחרונה של החברה ועד יום פירוקה, לא נוהלו ספרי חשבונות בחברה וכן לא נערכו מאזנים שנתיים. המפרק פנה, לטענתו, לרשויות מס הכנסה בניסיון לאתר מסמכים חשבוניים כלשהם וערך פגישה במשרדי מס הכנסה בחיפה. ביום 5.1.00 פנה המפרק למערערים במכתבים (נספח ג' לתגובת המפרק) בהם הבהיר להם, כי עליהם להעביר לידיו מסמכים התומכים בתביעות החוב כגון חשבוניות, תעודות משלוח וכן תצהירים המפרטים תאריכי הלוואות וסכומיהן, על-מנת שיוכל לאמת את תביעות החוב. משלא נענה, פנה למערערים שנית ביום 23.1.00 (נספח ד' לתגובת המפרק). המערערים העבירו למפרק בתגובה למכתבים אלו תצהירים מטעם המערערים 1,3,4,5 (נספח ה' לתגובת המפרק) ומכתב מטעם המערער 2 מיום 2.2.00. לטענת המפרק, מן התצהירים והמכתב לא ניתן היה ללמוד דבר לעניין פירוט מקור החובות הנטענים על ידי המערערים וכן לא צורפו לתצהירים מסמכים חשבונאים כלשהם. תוכנם של התצהירים היה זהה
לתוכן תביעות החוב והם כללו רק את סכום החוב הנתבע כפי שנזכר בתביעות החוב. ביום 23.2.00 שלח המפרק פעם נוספת מכתבים למערערים בהם ביקש מהם להמציא לו מסמכים רליבנטים לאימות תביעות החוב, כגון חשבוניות, תעודות משלוח, תעודות קיזוז, אישורי סחורה שהוחזרה במסגרת עסקות משגור וכיו"ב. המערער 2 העביר בתגובה ביום 25.5.00 את מכתבו של משרד רו"ח רצקובסקי פריד ושות' מיום 22.5.00, המפרט את יתרות בעלי העניין בספרי החברה ליום 31.12.95 בהתאם למאזן בוחן בלתי מבוקר מיום 16.5.00, הכולל את הסכומים שצויינו בתביעות החוב של המערערים אך אינו מהווה ראיה לנכונות היתרות בספרי החברה, לטענת המפרק, הואיל והספרים אינם בנמצא (לאור מכתבו של משרד רו"ח רצקובסקי פריד ושות' מיום 11.2.99, נספח ב' לתגובת המפרק).

16.
ניתן להיווכח, אפוא, כי המפרק פעל בהתאם להוראות תקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל, ובהתאם למסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה בפסיקה, ואף הגדיל לעשות בכך שפנה מספר פעמים למערערים בבקשה להמציא לו מסמכים מתאימים, על-מנת שיוכל לדון כפי הצורך בתביעות החוב. המערערים לא ניצלו את ההזדמנויות שניתנו להם. עינינו הרואות: המפרק מילא את חובת ההנמקה המוטלת עליו מכוח הדין והבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אינו יכול לאשר את תביעות החוב הואיל ואין בידיו מסמכים מתאימים אשר יוכלו לאמת את דבר קיום החובות הנטענים. המפרק פנה למערערים מספר פעמים, פנה לרשות מס הכנסה, וערך חקירות. טענתם היחידה של המערערים היתה ונותרה הסתמכות על מסמכי החברה כשהם מאומתים על ידי משרד רו"ח, טענה שכאמור לעיל נדחית.
אין חולק, כי במקרה שלפניי המערערים היו מודעים לנימוקי המפרק.

סיכום
17.
לאור התשתית העובדתית שהונחה בפני
י, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של המפרק לדחות את תביעות החוב של חמשת המערערים. גם בהתחשב בכך
שמידת ההתערבות של בית המשפט של פירוק בקביעותיו העובדתיות של המפרק עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, עדיין אינני מוצא כל סיבה לשינוי החלטתו של המפרק.
המפרק עשה ככל יכולתו כדי לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית ברורה. לאחר בחינת המסמכים אשר עמדו בפני
המפרק, אין מקום לקבל את טענותיהם של המערערים באשר להחלטתו לדחות את תביעות החוב. בשים לב לשיקולים דלעיל, הערעור נדחה. אני מחייב את המערערים לשלם
למפרק את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך
10,000 ₪ + מע"מ, להיום.

ניתנה היום כ"ז בתשרי, תשס"ה (12 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.


סגן נשיא

אלה ר.ל.







פשר בית משפט מחוזי 1011/96 מרכז תצוגה וסחר חיפה בע"מ, בתיה סגל, יוסף סגל ואח' נ' יובל גרין, תצוגה וסחר חיפה בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 12/10/2004)