פסקי דין על צעירי אגודת חב"ד - המרכז - עמותה רשומה | פסקי דין על השר לענייני דתות

5437/92 בג"צ     19/05/1997




בג"צ 5437/92 צעירי אגודת חב"ד - המרכז - עמותה רשומה נ' השר לענייני דתות






בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ ‎5437/92
בג"צ ‎6947/93

בפני
: כבוד השופט ג' בך

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט מ' חשין
בג"צ ‎5437/92
העותרת: צעירי אגודת חב"ד - המרכז - עמותה רשומה
נ ג ד
המשיבים: ‎1. השר לענייני דתות

‎2. המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות
‎3. שר האוצר ‎4. היועץ המשפטי לממשלה
‎5. אל המעיין - עמותה רשומה
‎6. תורה ויהדות לעם - עמותה רשומה
‎7. תודעה - עמותה רשומה
בג"צ ‎6947/93
העותרת: צעירי אגודת חב"ד - המרכז - עמותה רשומה
נ ג ד
המשיבים: ‎1. השר לענייני דתות

‎2. המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות
‎3. וועדת התמיכות של המשרד לענייני דתות
‎4. שר האוצר
תאריכי הישיבות: י"ג בחשון תשנ"ד (‎28.10.93)
י"ח באדר תשנ"ד (‎1.3.94)
ז' בתמוז תשנ"ו (‎24.6.96)
בשם העותרת: עו"ד רנאטו יאראק


בשם המשיבים ‎1-4
בבג"צ ‎5437/92
והמשיבים בבג"צ ‎6947/93 עו"ד עוזי פוגלמן
פ ס ק - ד י ן
השופט ג' בך
:

‎1. עתירות אלה, המופנות נגד גורמים שונים במשרד לענייני דתות, מיועדות להביא להגדלת סכומי התמיכות הכספיות שהוענקו לעותרת בשנים ‎1992 ו‎1993-.

הרקע העובדתי לעתירות

‎2. העותרת, עמותת צעירי חב"ד, היא עמותה רשומה הפועלת במסגרת חסידות חב"ד. בין השאר, עוסקת העותרת בפעילות תורנית חינוכית ותרבותית, להפצת תורת ישראל, ובכך מהווה היא "מוסד ציבור", כמשמעות מונח זה בסעיף ‎3א(א) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה‎1985- (להלן - החוק).

הבסיס החוקי לעתירות שבפני
נו הוא סעיף ‎3א לחוק, שעניינו תמיכה במוסדות ציבור, והוא קובע כדלקמן:

"‎3א. תמיכות במוסדות ציבור

(א) בסעיף זה -

'מוסד ציבור' - גוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה, הפועל למטרה של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות, ספורט או מטרה דומה;

'סעיף תקציב' - סעיף בחוק תקציב שנתי הקובע את ההוצאות של משרד ממשלתי.

(ב) חוק תקציב שנתי יקבע את הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור.

(ג) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור ייקבעו בכל סעיף תקציב בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור.

(ד) הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים.

(ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחנים שוויוניים לחלוקת הסכום שנקבע באותו סעיף התקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור (להלן - מבחנים).

(ו) שר האוצר יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה (להלן - נוהל)."
בתוקף סמכותו לפי סעיף ‎3א לחוק, קבע המשיב ‎1 (השר לענייני דתות
) מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לענייני דתות (להלן - המשרד) למוסדות ציבור (המבחנים פורסמו בי"פ התשנ"ב ‎4020, עמ' ‎3736). בנוסף קבע המשיב ‎3 (שר האוצר) נוהל המסדיר במפורט את אופן הגשת בקשות התמיכה והדיון בהן, ונוהל זה פורסם אף הוא ברשומות (י"פ התשנ"ב ‎3986, עמ' ‎2569). הנוהל קובע, כי הבקשות תידונה בועדת התמיכות ותיבחנה לפי המבחנים השוויוניים שנקבעו, והמלצת הועדה תובא בפני
השר או המנכ"ל - כפי שיקבע השר. על פי הנוהל, המשיב ‎1 הוא הממנה את ועדת התמיכות במשרדו מבין עובדי המשרד, כאשר חשב המשרד או נציגו צריך להיות חבר בועדה. מונתה ועדה בת שלושה חברים: המנכ"ל, החשב, ומנהל אגף ארגונים ומוסדות תורה במשרד הדתות.

פרק ח' למבחנים שקבע המשיב ‎1 עניינו "נושאים שונים בתחומי תרבות תורנית וחינוך דתי משלים", וכלולים בו ארגונים ארציים ואזוריים לתרבות תורנית, ארגונים דתיים לנשים, ילדים ונוער, וכן מרכזים להנחלת היהדות לערכיה. פרק זה הוא הפרק הרלוואנטי לעתירות דנן.

פרק ח' מופיע לאחר הפרקים האחרים למבחנים, המסדירים תמיכה בפיתוח מבני דת (פרק ב'), מוסדות לימוד תורניים (פרק ג'), מוסדות התורה בישראל (פרק ד'), מחקר תורני (פרק ה'), מדרשות תורניות (פרק ו') ופעולות תרבות בקרב עולים חדשים (פרק ז'). סעיף ‎4 לפרק ח' נושא את הכותרת "מבחנים", וקובע אילו ארגונים יוכלו לקבל תמיכה וסיוע במסגרת תקנה תקציבית זו. סעיפי המשנה המפרטים את סוגי הארגונים הזכאים לתמיכה נושאים את הכותרות הבאות: ארגון ארצי לתרבות תורנית (א'), ארגון אזורי לתרבות תורנית (ב'), ארגוני נשים (ה'), ארגוני ילדים ונוער (ו'), מרכזים להנחלת היהדות וערכיה (ז') וסעיף סל שכותרתו "נושאים שונים בתחומי התרבות התורנית והחינוך הדתי המשלים" (ח'), הכולל הפצת ביטאונים, מכוני בר מצווה, חוגים תורניים לקירוב לבבות, השתלמויות תורניות ועוד.

בג"צ ‎5437/92

‎3. ביולי ‎92 פרסם המשרד הודעה בדבר כספים לתמיכה במוסדות ציבור אשר נכללים בתקציבו. בתאריך ‎4.8.92 הגישה העותרת את בקשתה לתמיכה בסך ‎14.5 מיליון ש"ח מתקציב משרד הדתות לשנת ‎92. בתאריך ‎22.9.92 קיבלה העותרת ממשרד הדתות טופס נתונים אחיד שעניינו "תרבות תורנית", אותו נתבקשה למלא. לטענתה לא נאמר באותו טופס דבר אשר עשוי היה להדריך או להנחות את העותרת להוסיף פרטים כלשהם על אלה שכבר נכללו בבקשתה המקורית להענקת תמיכה. העותרת מילאה את הטופס רק בכל הנוגע לשיעורי תורה, אך לא בנושאים של סעיף ‎4(ה), (ו) ו-(ח) לפרק ח' למבחנים, ושלחה אותו למנכ"ל המשרד, המשיב ‎2 (להלן - המשיב), בצירוף מכתב בו דרשה לקבל הגדרות מדוייקות שיאפשרו לה למלא את הטופס. יצויין כי העותרת עשתה מאמצים לקבל הבהרות למבחנים עוד בטרם הגישה את בקשתה הראשונית, אך לטענתה לא עלה הדבר בידה שכן המשרד נמנע ממתן פרטים מדוייקים יותר.

בתאריך ‎15.12.92 גובשו המלצותיה של ועדת התמיכות. הוועדה המליצה על היקף ההקצאה לנושאים השונים המפורטים בפרק ח', וזאת בהתאם למרכזיות הנושא ומשקלו, ובהתחשב במספר הבקשות שהוגשו. ההמלצות ניתנו, בין השאר, על סמך המבחנים, וכן על סמך מבחני עזר מפורטים שהוספו על ידי המשיב. במסגרת זו ניתנה למשרד הרשאה להוציא סך של ‎55 מיליון ש"ח. מתוך סכום זה יועד לעותרת סכום של ‎1,584,767 ש"ח, שמתוכו הועבר אליה חלק קטן בלבד עד למועד הגשת עתירה זו. יצויין, כי המשיב הבהיר בתשובתו לעתירה, שהיתרה לא הועברה לעותרת בשל תוצאות שליליות לכאורה שעלו ממרבית הביקורות שנערכו במקומות פעילותה של העותרת. בעקבות החלטת ההקצאה האמורה הוגשה בתאריך ‎18.11.92 עתירה זו. לעתירה צורפו כמשיבות (משיבות ‎5 - 7) עמותת "אל המעיין", עמותת "תורה ויהדות לעם", ועמותת "תודעה", בהיותן עלולות להיפגע מתוצאות העתירה.

בג"צ ‎6947/93

‎4. בתאריך ‎7.2.93 פרסם משרד הדתות בעיתונות הודעה על כך שבתקציבו לשנת ‎93 נכללים סכומים לתמיכה במוסדות ציבור, תוך פירוט הסכומים לפי יעודם. (יוער, כי בכך איחר המשרד במספר חודשים את המועד הקבוע בנוהל, אשר לפי סעיף ‎6.2 לו צריכות בקשות התמיכה המבוססות על הפרסום האמור להיות מוגשות עד לתאריך ‎30 באוקטובר של השנה הקודמת לשנה אליה מתייחסת בקשת התמיכה). בתאריך ‎15.3.93 הגישה העותרת בקשה לתמיכה בסך ‎6.5 מיליון ש"ח עבור פעילויות שהוכרו במסגרת המבחנים כראויות לתמיכה. העותרת ניהלה חליפת מכתבים עם המשיב, שבמהלכה נודע לה כי המשרד חילק מקדמות על חשבון התקציב. בעקבות זאת ביקשה העותרת לקבל אף היא מקדמה, ורק שלושה חודשים לאחר שהגישה בקשה לכך זכתה לקבל את המקדמה, בסך ‎747,952 ש"ח. יצויין כי סכום זה מהווה ‎25% מהסכום שהוקצה לעותרת בשנת התקציב הקודמת, ובכך תואם הוא את שיטת החישוב שקבעו המשיבים בעניין המקדמות. באשר לבקשת התמיכה עצמה, הרי עד לחודש נובמבר ‎93 לא זכתה העותרת, למרות פניותיה הרבות, לקבל מענה באשר לסכום התמיכה אשר אושר לה. לאור כל האמור הפנתה העותרת בתאריך ‎21.12.93 את עתירתה השנייה לבית משפט זה.

טענות העותרת ותגובת המשיבים
כללי

‎5. בעתירתה הראשונה, שעניינה הקצאת התמיכות בשנת ‎92, עותרת העותרת לסעד הצהרתי, אשר יקבע כי חלוקת הכספים באותה שנה גרמה לה עוול ושללה ממנה תמיכות להן היתה זכאית כדין, וכפיצוי על כך עליה לקבל כספים מקופת המדינה במהלך שנת ‎93, בנוסף על מה שיגיע לה ממילא בשנה זו. בעתירתה השנייה חוזרת למעשה העותרת על אותן טענות, ומדגישה את הצורך בפרסום החלטות התמיכה במועד ותוך מתן הנמקה, שכן בשנה זו, להבדיל מקודמתה, לא נמסר לה כלל מהי התמיכה שאושרה לה. בין השאר מלינה העותרת על כך שנדרשה לגזירות שלא ניתן לעמוד בהן, כגון המצאת מידע תוך זמן קצר מאוד. העותרת רואה בדרישותיהם הבלתי סבירות, לטענתה, של המשיבים, משום אינדיקציה להתנכלות לה.

כלליות המבחנים

‎6. לטענת העותרת, העיקרון העומד בבסיס סעיף ‎3א לחוק הוא כי ייקבע מראש סכום הכסף העומד להקצבה לסוג מסויים של מוסדות, וכי ייקבעו קריטריונים לפיהם סכום זה, הידוע מראש, יחולק, למען ידע כל פונה ומבקש מה נדרש ממנו ולמה עליו לצפות.

באשר לשנת ‎1992, טענה העותרת, כי סעיף ‎4(ח) בפרק ח' למבחנים שקבע המשיב ‎1 (הנושא את הכותרת "נושאים שונים בתחומי התרבות התורנית והחינוך הדתי המשלים") קובע רק דברים כלליים, ולכן אין בו כדי להבטיח שוויוניות. נטען, כי הנושאים המנויים בסעיף הם רחבים וקשים לתיחום, וחלקם אף חופפים זה את זה, וזאת מבלי לקבוע כמה כסף מוקצב לכל נושא, והאם כל מוסד, העוסק ולו באחד משנים עשר הנושאים המנויים, יקבל תמיכה.

יצויין, שהמשיב הבהיר, כי הציע לשר ולועדה מבחני עזר על מנת לוודא הקצאה שוויונית של כספים, ומדבריו עולה, שמבחני עזר אלה תואמים את הצעות השיפור של העותרת. המשיב מציין, כי המלצות ועדת התמיכות ניתנו ואושרו על בסיס מבחני העזר המפורטים הללו (כפי שהוזכר לעיל), וכן כי ברשומות פורסם תיקון לסעיף ‎4(ח) אשר הכיל את הפירוט הנוסף (י"פ התשנ"ג ‎4109, עמ' ‎2530). לאור האמור טענת המשיב היא, כי בכל הקשור לנושא זה מוצתה העתירה.

נראה שהעותרת אינה רואה בהוספת מבחני העזר משום תשובה מספקת לטענותיה, שכן בעתירתה השנייה, שעניינה שנת ‎1993, חוזרת היא על טענתה באשר לכלליות המבחנים, וזאת למרות התיקון הנ"ל.

הגורם המחלק

‎7. לטענת העותרת, הרכב ועדת התמיכות, המופקדת על חלוקת הכספים, פותח פתח לשיקולים פסולים. העותרת סבורה, כי ועדת תמיכות פנימית, המורכבת מעובדי המשרד, אינה יכולה להבטיח כי ההחלטות תהיינה נקיות מאינטרסים פוליטיים פסולים, ועל כן דרושה, לטענתה, ועדה ציבורית חיצונית בראשות שופט. לטענת העותרת סעיף ‎7.2 לנוהל, המעגן את הרכב הוועדה, מנוגד לסעיף ‎3א לחוק, אשר מכוחו הוצא הנוהל, ועל כן דין סעיף ‎7.2 להתבטל. זאת מאחר שסעיף ‎3א עניינו בחלוקה שוויונית, שהרכבה הקיים של הוועדה אינו משמש ערובה לקיומה.

בעניין זה טוען המשיב, כי הצעת העותרת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין באשר להרכב הוועדה, ומהווה שיבוש סידרי מינהל. לדבריו, די בהסדר הקיים כדי להבטיח הקצאת כספים שוויונית והוגנת.

ניתוב כספים לגופים המקורבים למפלגות

‎8. העותרת טוענת, כי בשנת ‎1992 נותבו עיקר כספי התמיכה לפעילויות של עמותות המזוהות עם מפלגות פוליטיות. לטענתה, הקצה המשרד את מלוא התקציב ל"תרבות תורנית וחרדית" לנושאים שבפרק ח' סעיפים ‎4(א), (ה), (ו) (משמע - ארגונים ארציים לתרבות תורנית, ארגוני נשים וארגונים דתיים לילדים ולנוער), שבהם מתרכזת פעילות הגופים המקורבים למפלגות. בתשובתו לעתירה מציין המשיב, כי אכן שיעורים ניכרים מהתקציב הוקצו לנושאים האמורים, אך זאת בשל היותם הנושאים החשובים והמרכזיים בהיבט ארצי בתחומי התרבות התורנית (דהיינו - הקצאת הכספים הרבים לנושאים אלה נבעה משיקולים רלוואנטיים בלבד), וללא קשר סיבתי עם השתייכות מפלגתית זו או אחרת.
כדוגמה לניתוב הכספים לגורמים המקורבים למפלגות הצביעה העותרת על כך, שכקריטריון לתמיכה ב"ארגונים ארציים לתרבות תורנית" נקבע מספר שיעורי התורה שניתנים בחודש. לטענת העותרת הוסיפה ועדת התמיכות בדיעבד קריטריון של מתן תמיכה בסך ‎1000 ש"ח לכל סניף של הארגון הארצי, קריטריון, שלטענתה אין לו זכר במבחנים.

לנקודה זו הגיב המשיב בציינו כי קיום סניפים הוא ביטוי למספר המשתתפים בפעילות, ואין בכך משום סתירה לקריטריונים. לדבריו, התקציב ניתן לפי מכפלת השיעורים, ומעניק תוספת עבור סניפים, וכל זאת באופן אחיד ושוויוני.

יצויין, כי מתצהיר עדכון שהגישה העותרת לבית המשפט בתאריך ‎18.1.96 עולה, שהצדדים הגיעו להסכמה בנושא התמיכה המגיעה לעותרת לאור מספר הסניפים המופעלים על ידה, הן באשר לשנת ‎92, והן באשר לשנת ‎93. אין אנו נזקקים איפוא לחוות דעתנו בסוגיה זו.

חובת פרסום וחובת הנמקה

‎9. בעתירה המתייחסת לשנת ‎1993 טוענת העותרת, כי על המשיבים מוטלת החובה להשיב לפניות המופנות אליהם, וכן להחליט תוך זמן סביר בעניינים שנמסרו לשיקולם. עוד נטען, כי על המשיבים לנמק החלטותיהם, וזאת לאור חובת ההנמקה הנובעת מהחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט‎1958-, וכן מפסיקת בג"צ ומסעיף ‎10.1 לנוהל, לפיו יש לנמק את ההחלטה למתן תמיכה. בנוסף סבורה העותרת, כי יש לחייב את הגוף המחליט בפרסום מוקדם של החלטותיו והנמקותיו סמוך ככל האפשר לתחילת השנה, וכי ראוי לתקן את סעיף ‎10 לנוהל ולקבוע בו מועדי גג למתן ההמלצות וההנמקות האמורות. העותרת טוענת, כי יש לחייב את המשיבים לפרט את החלטותיהם ונימוקיהם לצורך בדיקת הגשמת עקרון השוויון. מידע זה צריך לכלול, לטענת העותרת, את פירוט הסכומים שעמדו לחלוקה באותה שנה, התפלגות הקצאת הסכומים על פי הסעיפים הנקובים במבחנים, רשימת המוסדות הציבוריים אשר בקשתם לתמיכה אושרה והסכומים שניתנו להם (כשהם מחולקים לפי הסעיפים השונים במבחנים), וכן עיון ברשימת הפעולות של הגופים הנתמכים.

המשיבים טוענים לעניין זה, כי אין יסוד לדרישת העותרת לדעת מראש איזה סכום יוקצה לכל נושא, שכן ניתן להחליט על כך רק לאחר הגשת הבקשות בשלמותן ולימוד היקפן. המשיבים אינם מתייחסים במפורש לטענת העותרת בדבר הצורך בהנמקה מפורטת, אולם מתשובתם עולה שאין הם מוצאים דופי בשיטה שהונהגה על ידם.

ארגוני נשים ונוער

‎10. לפי החלטת ועדת התמיכות לא קיבלה העותרת כל תמיכה בשניים מן הסעיפים המרכזיים, והם "ארגוני נשים" (פרק ח' ‎4(ה) למבחנים, שכותרתו היא: "ארגוני נשים - לפעולות הסברה יהודית דתית", להלן - ארגוני נשים) ו"ארגוני נוער" (פרק ח' ‎4(ו) למבחנים שכותרתו: "ארגונים דתיים לילדים ונוער", להלן - ארגוני נוער). כך אירע הן לגבי שנת ‎1992, והן לגבי שנת ‎1993. זאת מאחר שתמיכה כזו לא התבקשה במפורש על ידי העותרת. העותרת טוענת, כי סברה שמדובר בתמיכה אשר תינתן רק לארגונים שהם ארגוני נשים בלבד או ארגוני נוער בלבד, ועל כן, בהיותה ארגון ארצי, לא ביקשה להכיר בזכאותה לתמיכה בסעיפים אלה. נראה, שהעותרת טעתה לחשוב שמאחר שביקשה תמיכה בכובעה כארגון ארצי, הרי שמנועה היא מלבקש במקביל תמיכה בכובעיה כארגון נשים וכארגון נוער. העותרת מצביעה על תנועות אחרות, כגון "אל המעיין" ו"תודעה", משיבות ‎5 ו‎7-, אשר בדומה לעותרת, הינן ארגונים ארציים, הפועלים גם בקרב נשים ונוער, ואשר ביקשו וקיבלו תמיכה הן כארגונים ארציים, והן כארגוני נשים ונוער.

תגובת המשיב לטענה זו היא, כי העותרת לא ביקשה תמיכה בנושאים האמורים, ועל כן לא קיבלה תמיכה שכזו. לדבריו, אין הוא יודע אם הבקשה לא הוגשה בשל הנחות עובדתיות מוטעות מצד העותרת, או בשל סיבות אחרות, אולם מכל מקום המשרד נמצא ב"סבך עמוק של בקשות", ובהעדר בקשה מפורשת לא ניתן לבדוק את הזכאות לתמיכה. המשיב אף מציין, כי תנועת חב"ד מחולקת לעמותות שונות, וביניהן עמותה נפרדת בשם "נשי חב"ד", כך שאין זה מובן מאליו שהעותרת זכאית, בתור עמותה כללית, לתמיכה גם כארגון נשים.

מתצהיר עדכון שהגישה העותרת ביום ‎18.1.96 עולה, כי המחלוקת המרכזית שנותרה בעינה היא שאלת מתן התמיכה לעותרת כ"ארגון נשים" וכ"ארגון נוער". כאמור, אין מחלוקת שעמותות אחרות קיבלו תמיכות עבור שנות תקציב ‎1992 ו‎1993- כ"ארגון נוער" (פרק ח' ‎4(ו)) ו"ארגון נשים" (פרק ח' ‎4(ה)), וזאת בנוסף לתמיכות שקיבלו עבור היותן "ארגון ארצי לתרבות תורנית" (פרק ח'(א) למבחנים). העותרת מציינת, כי הפער - בסך מיליוני שקלים - בין סכום התמיכה שקיבלו עמותות אלה לבין סכום התמיכה שקיבלה היא, נובע מההחלטה בנושא זה. העותרת מטעימה, שלמעשה העמותות האחרות זכו לכפל תמיכות, ומבקשת "יישור קו" למען לא תופלה לרעה. היא טוענת, כי לא הבינה שהיה צורך לבקש את התמיכה האמורה בנפרד, וזאת לאור ניסוחם הכללי והמעורפל של המבחנים. לטענתה, גם אם לא ביקשה בנפרד תמיכה כ"ארגון נשים" וכ"ארגון נוער" תחת כותרות מדוייקות ועצמאיות, הרי שבבקשותיה המקוריות לתמיכה מצויים בבירור כל הנתונים לגבי פעילות שהוכרה אצל עמותות אחרות כפעילות "נשים" ו"נוער".

יצויין, כי בשנת ‎1994 ביקשה העותרת תמיכה כ"ארגון נשים", וקיבלה סכום של ‎465,253 ש"ח, וכן כ"ארגון נוער", שזיכה אותה בתמיכה של ‎393,441 ש"ח.

תמיכה לשנת ‎1992 בנושאי פרק ח' ‎4(ח)

‎11. באשר לתקציב ‎1992, נותרו במחלוקת מספר נושאים הכלולים בפרק ח' ‎4(ח), שלעניינם טענו המשיבים כי העותרת לא ביקשה תמיכה, ולכן לא קיבלה אותה. העותרת טענה, כי מהדו"חות שהגישה עולה בקשתה בנושאים האמורים, וכי עקב חוסר בהירות הקריטריונים לא היתה לה אפשרות לנסח את בקשתה באופן ספציפי יותר. בפגישה שקיימו הצדדים במאי ‎94 סוכם כי העותרת תעביר למשיבים מסמכים באשר לנושאים אלה, והמשיבים ישקלו שוב את בקשת התמיכה לגבי אותם נושאים. בתאריך ‎11.5.94 הועברו למשיבים המסמכים אשר לטענת העותרת מוכיחים את היותה ראויה לתמיכה המבוקשת. המדובר בנושאים הבאים (כאשר הסכומים המבוקשים נקובים בתעריפי ‎1992): קירוב לבבות (‎68,000 ש"ח), השתלמויות תורניות (‎136,000 ש"ח) ומרכזים קהילתיים (‎34,000 ש"ח). בסך הכל מדובר בסכום של ‎238,000 ש"ח, אשר המשיבים התחייבו לבודקו, ובהמשך סירבו לשלמו. העותרת טוענת כי סירוב זה לא נומק.

התפתחויות באשר לשנת ‎1993

‎12. ביחס לשנת ‎1993 טענה העותרת, כי לא זכתה כלל לתשובה לפניותיה באשר לסכום התמיכה שאושר לה. העותרת מציינת, כי רק בתאריך ‎28.12.93, שבוע לאחר הגשת העתירה וכאשר לא ניתן היה כבר לערער על ההחלטה, הועברה אליה ההודעה בדבר התמיכה שאושרה לה.

בתשובתו לעתירה מציין המשיב, כי ועדת התמיכות של המשרד דנה בבקשות התמיכה בנושא התרבות התורנית, והחליטה בתאריך ‎25.8.93 על אופן הקצאת התקציב. בשלב ראשון אושרה לעותרת תמיכה בסך ‎1,495,904 ש"ח בנושא ארגונים ארציים/אזוריים להפצת תורה, ובשלב שני (‎26.12.93) אושרה לה תוספת של ‎225,000 ש"ח. המשיב מבהיר, כי הסכומים חושבו לפי מכפלת מספר השיעורים עליו הצהירה העותרת בשמונה ש"ח, וזאת לפי הקריטריונים שקבעה ועדת התמיכות. המשיב מדווח, כי עד למחצית השנייה של דצמבר שולם לעותרת סכום של ‎95% מכספי התמיכה, וזאת בכפוף לתוצאות ביקורת שערך המשרד. במרץ ‎1994 הודיעו המשיבים לעותרת, כי הוחלט להעביר לה את הסכומים שעוכבו, וביום ‎23.3.94 הופקד בחשבון העותרת סך של ‎224,387 ש"ח.

יצויין, כי בין הצדדים היו חילוקי דעות והועלו טענות שונות באשר לביקורת שערך המשרד בסניפי העותרת, ואשר היא שעיכבה חלק מהכספים אשר אושרו לעותרת, אולם אי הסכמות אלו נפתרו במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים. בתום אותו מו"מ שילמו המשיבים לעותרת סכום של ‎390,000 ש"ח שהיווה השלמה של הסכום אשר לא היה שנוי במחלוקת לגבי פעילותה בשנת ‎1993.

יוער כי בדיון האחרון שהתקיים בפני
נו בתאריך ‎24.6.96 טען בא-כוח העותרת, שבמאי ‎1994 סיכמו הצדדים כי מתקציב ‎1993 תינתן לעותרת תוספת של ‎80,800 ש"ח בגין הפצת ביטאונים, וכי סכום זה לא שולם לה. לאור תגובת בא- כוח המשיבים, שהצהיר כי בעיה זו תיפתר, הרי שאנו מניחים כי נושא התמיכה בגין הפצת ביטאונים בשנת ‎1993 הוסדר לשביעות רצון הצדדים, ואין הוא דורש הכרעה על ידינו.

קביעת עמדתנו בנושאי המחלוקת

‎13. הייתי מציע לחברי הנכבדים לנקוט לעניין הנקודות שהועלו בעתירות אלה את העמדות כדלהלן:

(א) תוך מהלך שמיעת העתירה צומצם היקפה, והיא מתמקדת עתה כמעט לחלוטין בשאלה, אם זכאית העותרת לתמיכה כ"ארגון נשים" וכ"ארגון נוער" עבור השנים ‎1992 ו- ‎1993, וזאת על אף שלא ביקשה במפורש תמיכה בסעיפים אלה. עוד נותרה, כאמור, מחלוקת בשאלת זכאותה של העותרת לתמיכה בכמה מן הנושאים הכלולים בסעיף ‎4(ח) לפרק ח' למבחנים: קירוב לבבות, השתלמויות תורניות ומרכזים קהילתיים (לגבי שנת ‎1992). המכנה המשותף לנושאים שנותרו במחלוקת היא העובדה שהעותרת לא ביקשה בגינם תמיכה בבקשתה המקורית, או כפי שהיא מציגה זאת - לא ביקשה תמיכה באופן מפורש ומפורט.

(ב) באשר לטענותיה האחרות של העותרת, נראה כי רובן באו על פתרונן במהלך המגעים בין הצדדים וההתפתחויות שחלו מאז הגשת העתירות, או שפתרונן הובטח.

(ג) בעניין טענת העותרת בדבר כלליות המבחנים, נראה כי הוספת מבחני העזר על ידי המשיב סייעה בהבהרת המבחנים באופן המבוקש על ידי העותרת. יוער כי בהנחה שעתירת העותרת היא שהמריצה את המשיבים לפרסם את מבחני העזר, הרי שיש להצטער על כך שנדרשה עתירה לבית משפט על מנת להביא את המשיבים לבצע את מטלותיהם באופן הראוי. מכל מקום בנקודה זו תרמה העותרת את תרומתה בעצם פנייתה לבית המשפט.

(ד) גם בעיית התשלום הנפרד עבור הסניפים באה כאמור על פתרונה, כאשר הגיעו הצדדים להסכמה בדבר התמיכה הנוספת המגיעה לעותרת עבור הסניפים בהם מתקיימת פעילותה. העולה מכאן, שבמידה והטיעון בדבר אפלית העותרת לרעה היה מבוסס על נקודה זו, הרי נשלל הבסיס מטענה זאת. ברור שהקריטריון המרכזי המנחה את ועדת התמיכות בהחלטותיה לגבי אופן הקצאת הכספים הינו נפח הפעילות של כל מוסד ומוסד בנושאים השונים.

(ה) לאחר בחינת החלטותיהם של המשיבים נחה דעתי, כי אלה נתקבלו בתום לב ומתוך מגמה כנה לדאוג לשוויוניות בין המוסדות השונים. לא שוכנעתי, כי ישנו צורך לקבל את השינוי המוצע על-ידי העותרת באשר להרכבה של ועדת התמיכות.

(ו) הסבריהם של המשיבים לגבי העקרונות המנחים אותם בדבר הקצאת התמיכות אינם לוקים לדעתי בחוסר סבירות, ולא נראה לי שיש אף מקור לחייב אותם בחובת הנמקה כללית מעבר לזו הקיימת.

(ז) נדון עתה בסוגיה המרכזית אשר נותרה להכרעה, והיא מתייחסת כאמור לאי הענקת תמיכה נוספת ונפרדת לעותרת, לגבי השנים ‎1992 ו‎1993-, עבור פעילותה הנטענת כ"ארגון נשים", ו- "ארגון נוער" (על פי הסעיפים ‎4(ה) ו‎4-(ו) שבפרק ח' למבחנים), ועבור הפעילויות הנוספות המנויות בסעיף ‎4(ח) שבפרק ח' הנ"ל.

אחרי בדיקת כל הראיות והטיעונים בנדון הגעתי למסקנה, כי גם בנושא זה אין מקום להתערבותנו.

אמנם לא ניתן לשלול את האפשרות, שבגלל אי-הבנה והעדר תקשורת מספקת נמנע אולי מהעותרת להשיג בקשר לנקודות האמורות סכומי תמיכה מסויימים, ועל כך יש להצטער. כמו כן קשה להשתחרר מהרושם שנציגי המשיבים יכלו לעשות מאמץ יתר כדי להבהיר לעותרת מהן הנקודות במבחנים, שעל פיהן רשאים הם להגיש בקשות נפרדות להשגת תמיכה.

אך בסופו של דבר אין להתעלם מכך שהעותרת נמנעה מלהגיש בקשות לתמיכה על פי הכותרות הנדונות, ושעל כן לא היו המשיבים מחוייבים להתייחס לבקשות כאלה שלא בא זכרן בטפסים שהוגשו על-ידי העותרת באותן שתי שנים ‎1992 ו‎1993-.

גם לא ניתן לאמר שנוסח המבחנים הוא כה פגום, עד כי מבקש התמיכה הסביר בהכרח צריך לפרש אותם כפי שעשתה זאת העותרת, ולטעות כמותה. ראייה לכך ישמשו כל אותם גופים ועמותות אחרים, אשר הבינו את המבחנים בצורה שונה מהעותרת, והגישו בקשות תמיכה בהתאם. נראה לי גם, כי ישנו משקל והגיון ניכרים לטענת המשיבים, כי קיימת עמותה נפרדת בשם "נשי חב"ד", כך שהיה מקום לסברה כי במתכוון לא נתבעה תמיכה נוספת עבור "ארגון נשים" במסגרת העמותה הכללית של "צעירי חב"ד".

אין איפוא מקום לקביעה, על סמך כל הנסיבות, ששרירות ליבם של המשיבים היא שמנעה מהעותרת לקבל את מלוא התמיכה שהיא מרגישה ראויה לה. אין בהקשר זה להתעלם מכך, שבשנת ‎1994, כאשר הפנתה העותרת למשיבים בקשת תמיכה מדוייקת ומלאה יותר, ניתן לה מבוקשה.

מכל מקום אינני מוצא הצדקה לכך, שהיום, בשנת ‎1997, נחייב את המשיבים בתשלום כספי, מתוך תקציבים שנוצלו במלואם בשנים ‎1992 ו‎1993-, כאשר המדובר בתשלומים שלא נתבעו בשעתו, וזאת בראש ובראשונה בשל מחדלה של העותרת עצמה.
‎14. אשר על כן הייתי דוחה את העתירות ומבטל את הצווים-על-תנאי. בהתחשב בכל הנסיבות הייתי נמנע מלעשות צו להוצאות.
ש ו פ ט

השופט א' מצא
:
אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט מ' חשין
:

אני מסכים לחוות-דעתו של חברי, השופט בך.

העותרים והמשיבים ערמו על שולחננו מיסמכים רבים, בהם תצהירים, חוזרים, הנחיות, דו"חות ומכתבים עוד ועוד, עד שמרוב עלים נסתרו מאיתנו הענפים, והגזע נחבא אחרי כל אלה.

לאחר קריאת המיסמכים ושמיעת הטיעונים במלואם, לא אוכל לשחרר עצמי מתחושה כי לא כל האמת נגלתה לעינינו לבחינה ולביקורת. והמשיבים היו בעיניי כמגלים טפח ומכסים טפחיים. תחושה זו ליוותה אותי במהלך הדיון, וככל שניסיתי להתעמק בכתובים כן רבה המבוכה. יכולנו להכריע בעתירה כפי שהיכרענו, הואיל והנטל הוא על עותר לשכנע את בית-המשפט כי המשיב עוול לו; והעותרת שלפנינו לא עלה בידה לשכנענו כך. ואולם אין בהכרעתנו כדי להפיג את התחושה הלא-נעימה והלא-נוחה המלווה אותי, כי לא היגענו אל השורש. דומה כי הליכי בית-המשפט הגבוה לצדק - במהלכם הרגיל - אינם מתאימים, על-פי טבע ברייתם, להכרעה בעתירה מעין-זו שלפנינו. בירור השאלות שהועלו יכול היה שייעשה בידי מבקר המדינה; איזמל שבידי מבקר המדינה הותאם למלאכה זו, ואיזמל זה אין בידינו. ואם בכל-זאת נגזר עלינו להכריע, אפשר כי לעתיד-לבוא ראוי שנשקול אפשרות להיעזר במומחים לדבר, מומחים שיהיו לנו לעזר לפלס דרכנו בסבך.
ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ג' בך
.

ניתן היום, י"ב באייר תשנ"ז (‎19.5.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎92054370.c01
/אז








בג"צ בית המשפט העליון 5437/92 צעירי אגודת חב"ד - המרכז - עמותה רשומה נ' השר לענייני דתות, [ פ"ד: נא 1 467 ] (פורסם ב-ֽ 19/05/1997)