פסקי דין על מכתשים מפעלים כימיים בע"מ | פסקי דין על גור אלי

1727/05 בשא     29/09/2005




בשא 1727/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' גור אלי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע

בשא 1727/05
עב 1425/05

בפני
:
כב' השופט הראשי מיכאל שפיצר
נציג עובדים – חזי ירמיהו
נציג מעבידים – אהרוני משה


29/09/2005



בעניין
:
מכתשים מפעלים כימיים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
טל דורון


מבקשת

נ
ג
ד


גור אלי




ע"י ב"כ עו"ד
ששון יצחק


משיב

פסק דין



1.
התובע, מר אלי גור, הגיש תביעה נגד הנתבעת, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ
, בה מתאר הוא מצב דברים בו לא ניתן לו למלא תפקיד אליו קודם ביום 1/7/98, וכי שעה שבא להכנס לאותו תפקיד ולבצע חפיפה לגביו, נאמר לו כי החדר בו הוא יושב מיועד לאדם אחר, וכי ימצאו לו משהו, היינו תפקיד אחר, ובינתיים הושיבו אותו במסדרון.

2.
התובע לטענתו, לא קיבל תעסוקה של ממש עד ליום 7/10/98 עת התמוטט נפשית ולקה במחלת נפש, ומכאן תביעתו בגין רמיסת כבודו, ופיצוי על הדכאון המגו'רי בחומרה גבוהה ממנו הוא סובל, תוך שהוא מביא לידיעת בית הדין, כי המל"ל הכיר בו כנפגע בעבודה בשיעור של 30%.

3.
התביעה מסתכמת ברכיבים הבאים:

א.
שכרו המלא של התובע מיום 1/7/00 ועד ליום 1/7/2021, מועד בו היה אמור לצאת לגמלאות.

ב.
פיצוי נוסף בסכום נוסף שלא יפחת מ -.1,000,000 ₪ בגין – "הפרת הסכום העבודה".

ג.
פיצוי בגין הנזק שאינו ממוני אף הוא בסכום שלא יפחת מ -.1,000,000 ₪.

4.
עוד יש לציין כי בפרק הטיעונים המשפטיים, תולה ב"כ התובע את תביעותיו בכך שהנתבעת הפרה את חוזה העבודה עמו, את חובת הנאמנות וחובת תום הלב כלפיו ובכך הסבה לו את הנזקים הנטענים.

5.
הנתבעת מצידה הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף, שנימוקיה הם:


א.
העדר סמכות עניינית.


ב.
מניעות וויתור.

6.
באשר לטענה הראשונה, טוענת הנתבעת כי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, אין לבית הדין לדון בתביעה זו שהיא תביעה נזיקית מובהקת.

7.
טענתה השנייה היא, כי התובע חתום על כתב וויתור החוסם דרכו מלהגיש תביעה זו.

8.
התובע בתגובתו לבקשה טוען, כי יש לדחותה, שכן עילות התביעה יכולות להשתנות מנזיקין לחוזים ואין עילה אחת גורעת מרעותה, ומכאן שלבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, ומשהושתתה תביעתו על העילה החוזית, ניתנת הסמכות לבית הדין.

9.
באשר לכתב הוויתור – טוען ב"כ המשיב, כי יש לדחות הטענה גם בהקשר זה, שכן
מדיניותו של בית הדין הארצי היא ליתן תוקף לכתבי וויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם, דבר שאינו מתקיים במקרה שבפני
נו.

10.
מוסיף ב"כ התובע, כי :

"נושא הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו לתובע עקב הפרת חובותיה החוזיות של המבקשות כמתואר בכתב התביעה, במובחן מהכספים שהגיעו לו עקב פרישתו, כלל לא היו ידועים לתובע בעת חתימתו על המסמך ולא היוו כלל חלק מאותו מסמך".


ולהלן מוסיף ב"כ התובע ש:


"הדברים האמורים לעיל חלים במשנה תוקף במקרה העומד לפנינו, שעה שכתב הויתור נחתם על ידי המשיב תוך כדי קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים, שעה שהמבקש מצוי במצב נפשי קשה ותחת השפעתם של תרופות פסיכיאטריות היורדים לשורש כוחו, כשרותו ורצונו לחתום על כתב הויתור וליתן לו את המשמעויות המשפטיות הנטענות על ידי המבקשת".

11.
מכאן טענתו כי כתב הויתור בטל.

הכרעה


12.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, התוצאה היא שיש למחוק את התביעה, משני הטעמים המפורטים בבקשה.

כתב הויתור


13.
ביום 13/7/00, חתם התובע על "כתב קבלה וסילוק" מכוחו שולם לו הסך של 411,205 ₪ "לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו מכל סוג שהוא, הן כנגד מכתשים והן ....".

14.
כתב הסילוק כולל התייחסויות שונות לזכויות שמקורן במשפט העבודה ובהן שכר גמול שעות נוספות, הפרשות סוציאליות, פיצויי פיטורים וכיוצ"ב
וכן - "כל סכום אחר שהגיע לי מכוח כל דין, הסכם או נוהג ועל פי כל עילה שהיא". (סעיף 3 לנספח "ב" לבקשה).

15.
בסעיף 6 לכתב הסילוק כלולה התחייבות, כי אם תוגש על ידי התובע תביעה כנגד החברה – הרי שעליו להשיב את הסכום שקיבל כשהוא צמוד למדד.

16.
בעניין זכר בנקוביץ קובע כב' הנשיא אדלר, כי בית הדין יתן תוקף לכתבי סילוק ביד קמוצה ואולם, קבלת הכסף שבגינו נחתם כתב הויתור ואי השבתו, יכול ויהיה חריג לכלל זה (ע"ע 1376/00 זכר בנקוביץ נ. גדות ים בע"מ).

(עתירה לבג"ץ על

פסק דין
זה - נדחתה (בג"ץ 11026/02) ).

17.
אין חולק שהתובע לא החזיר את הסכום שקיבל כמתחייב, ולא פחות חמורה בעינינו העובדה שבכתב התביעה אין איזכור כלשהו לעצם קיומו של כתב הסילוק, כמו גם לתמורה שניתנה בעטיו.

18.
דומה שרק לאחר שהנתבעת הציגה את כתב הסילוק במסגרת בקשתה למחיקה על הסף – עלו כל טענות התובע ביחס לתוקפו של כתב הויתור, ודומה שבכך כשל התובע בחובתו כלפי בית הדין, היינו להביא לידיעתנו תוכנו של מסמך כה מהותי ביחסים שבינו לבין הנתבעת – ולהעלות מיוזמתו את השגותיו ביחס לתוקפו כבר בעת הגשת התביעה, ולא לחכות שמא אין בידי הנתבעת את המסמך.

19.
בנסיבות אלו, די היה בכך כדי לסלק את התביעה על הסף – אלא שגם אם נבחן את טענות התובע בנושא כתב הויתור, לא היתה התוצאה משתנת.

20.
סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 קובע:


"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

21.
התובע כאמור לא ביטל את החוזה המגולם בכתב הסילוק – שכן הותיר בכיסו את הסכום של 400,000 ₪ .


זאת ועוד, לא בכתב התביעה ואף לא בתגובתו לבקשה, אין התובע מעלה טענה כלשהי ביחס לתנאי השני המאפשר ביטול חוזה שנכרת תוך ניצול ועושק והוא, כי "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל",
כך שגם אם היינו רואים את טענותיו של תובע כאילו נכללו בכתב התביעה – הרי שגם אז לא היתה בהם תשתית כלשהי המאפשרת התייחסות לקיום תנאי סעיף 18 לחוק החוזים.

22.
שתיקת התובע מתפרשת, לא רק לעצם קיומו של כתב הויתור, אלא גם
לשאלת העיתוי, לאמור – מדוע הוגשה התובענה כ –5 שנים לאחר אותו ניצול ועושק שעה שחתם על כתב הויתור, ולא ניתנה הודעת ביטול קודם לכן. אף בכך חטא התובע כלפי בית הדין, שכן שעה שהעלים את קיומו של כתב הויתור – מאליו מובן שלא ניתן היה למצוא התייחסות לשאלת השיהוי הבלתי סביר בהגשת התביעה.

23.
גם כאן – לא עמד התובע בחובה הנזכרת בסעיף 20 לחוק החוזים – המחייבת מתן הודעת ביטול תוך זמן סביר מיום שנודע לנפגע
על קיום העילה.


וזאת יש לזכור שחרף טענותיו, התובע מצא דרכו לתבוע הכרה כנפגע בעבודה מאת המל"ל, כך שאין מדובר באדם התלוש מהמציאות ושנצבר ממנו לפעול קודם לכן. מסקנתו בהקשר זה, היא כי חוסר תום לבו של התובע באופן הגשת התביעה כפי שפרטנו לעיל, תוך העלמת מידע חיוני ביותר מבית הדין, שומטת את הבסיס המשפטי מתחת לטענותיו ביחס לכתב הויתור, שעה שכל כולן התעוררו רק לאחר שהתחוור לו כי בכל זאת מצוי המסמך בידי הנתבעת.

24.
גם אופייה של התביעה, שעיקרה נזקים עתידיים הנגרמים לתובע כתוצאה מפרישתו – חורגים לטעמנו – מהסייגים המחמירים שנקבעו בפסיקה ביחס לכתבי ויתור של החתומים בידי עובדים והמהווים בדרך כלל "סגירת חשבון" בגין זכויות כגון שכר ופיצויי פיטורים.

25.
אילו היה התובע דורש תשלומים שונים שעניינם ביחסי עבודה, ייתכן והיה מקום לבחון את טענותיו ביחס לתוקפו של כתב הויתור, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לכך.

26.
ואולם, בשעה שאין התובע טוען לחישובים שגויים, או סכומי חסר ששולמו לו – יש מקום ליתן משנה תוקף להצהרתו כי הסכום של 411,205.50 ₪ משולמים לו "לסילוק מלא וסופי של כל תביעותי מכל סוג שהוא ..." וכן, כי סכום זה מגלם "כל סכום שהגיע לי מכוח כל דין הסכם או נוהג ועל פי כל עילה שהיא".

עילת הנזיקין

27.
כזכור, סעיף 24 (א) (1) לחוק בתי הדין לעבודה, התשי"ט – 1969 קובע את גדר סמכותו של בית הדין –


"בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]...".

28.
בית המשפט העליון בעניין פ.או.סי (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ. ליפקונסקי ואח' (ע"א 2618/03), מפיה של כב' הש' נאור קבע את המשמעות שיש לתת למילים "שעילתן ביחסי עובד – מעביד" -


"לעומת "עילה" במובן חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה- 1995 , "עילה ביחסי עובד מעביד לפי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה אינה עניין של מקור הסכסוך, אלא עניין של זכויות או חובות בדיני העבודה..."
(
סעיף 15 לפסק הדין).


גם בית הדין הארצי נדרש לא פעם לשאלה זו וכלשונו-


"לא כל עילה שיש בה לבסס תובענה בבית משפט מספקת לתובענה בבית דין לעבודה. צריך שאותה עילה תהיה ב'יחסי עובד ומעביד'. לענייננו, די שיאמר כי צריך שהיא תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזרים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות או חובות שמקורם מתחום משפט העבודה. אם תאמר שהפירוש שנתנו הוא פירוש מצמצם ומתעורר ספק בשאלת הסמכות של בית הדין, הרי שמאז שהתעוררה בבית דין זה שאלת הסמכות העניינית, פסקנו שננהג במידת ריסון עצמי".

(
מישאל שחם נ. קו צינור אילת אשקלון, פד"ע יג, 309 (סעיף 5 לפסק הדין) ).

29.
עיון בכתב התביעה מגלה שלפנינו תביעה נזיקית מובהקת שהולבשה בכסות חוזית, אלא שאין בכך כדי לשנות מהעובדה הברורה שמדובר בתביעה שעילתה נזיקית וכל נסיונה להכניסה בצל קורתו של בית דין זה, היא מלאכותית, ואין לבית דין זה הסמכות לדון בה וכלשונו של בית המשפט העליון בעניין פי.או.סי
-


"לאור עקרונות הפרשנות הכללית בעניין חלוקת סמכויות בין בתי הדין האזורי לעבודה לבין בתי המשפט האזרחיים, "עילה" (קרי – עובדות המקיימות זכות או חובה בדיני עבודה, בחוזה עבודה או בדין אחר, או מקור הסכסוך, הכל בהתאם לתת- הסעיף הרלבנטי) שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה תתברר רק בבית הדין לעבודה ; "עילה" כאמור שאינה בסמכות בית הדין לעבודה, תתברר רק בבית המשפט האזרחי".

30.
כאמור, הצדק עם ב"כ הנתבעת כי כל סממניה של התביעה שבפני
נו לקוחים מעולם דיני הנזיקין –


א.
המשיב טוען לנזק נפשי.

ב.
להוכחת נזקו זה הוא מצרף חוות דעת של מומחה פסיכיאטר.

ג.
חוות הדעת נוקבת בשיעור הנכות הרפואית שנגרמה לתובע.

ד.
התובע טוען כי נזקו נגרם עקב מעשי המבקשת מהפורטים בכתב התביעה.

ה.
התובע טוען כי כתוצאה מנכותו הרפואית אינו יכול לחזור לעבודה.

ו.
התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי שכר ובגין נזק שאינו ממוני.


גם הסעדים הכספיים של אבדן השתכרות, נזק ממוני ושאינו ממוני וכל כיוצא באלה, הם בעלי אופי נזיקי מובהק.

31.
אכן, ללא כל קושי, ניתן להפוך כל תביעת נזיקין לתביעה שעילתה בהפרת הסכם העבודה ובכך להתנות כביכול לבית דין זה סמכות עניינית לדון בה.

אלא שבכך יהיה כדי להסיר את גדרי הסמכות שנקבעו בחוק ובפסיקה ולבטל את הגיזרות המשפטיות שנקבעו לבתי המשפט ובתי הדין השונים באופן שלכל אחד נקבע מהם תחומי עיסוקיו.

32.
קבלת עמדתו של התובע ובא כוחו – יביאו למנצ שבו במקרה בו אדם עת נסע במכונית לא תקינה, תהא זו תביעה נזיקית, אולם אם המכונית היתה בבעלות מעבידו, הרי שזו עילה חוזית, ולטעמנו – לא לכך כיוון המחוקק במילים "שעילתן ביחסי עובד – מעביד", ובמיוחד לא בשעה שהוסיף את צידו השני של המטבע לסעיף 24 (א) (1) והוציא מתחולתו "תובענה שעניינה בפקודת הנזיקין [נוסח משולב] "

33.
ברור אם כן – כי שעה שסיווג העילה הוא נזיקי וכך הם פני הדברים שבפני
נו – הרי שאין לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה זו.

34.
ערים אנו לפסיקתו של בית הדין הארצי, כי לא בנקל תמחק תביעה על הסף, אלא שבמקרה שבפני
נו כאמור כתב הויתור חוסם את התובע מהגשת התביעה, ולכן אין מקום להעביר את התובענה לבית משפט אחר.

35.
לפיכך התוצאה היא שהתביעה נמחקת.

36.
בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של התובע, החלטנו שלא להשית עליו הוצאות במקרה שהיה ראוי להטיל עליו במקרה זה.

אנו מחייבים איפוא את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

37.
המזכירות מתבקשת לסגור את בש"א 1727/05.


ניתנה היום 29 בספטמבר, 2005 (כ"ה באלול תשס"ה) בהעדר הצדדים.


נציג עובדים
חזי ירמיהו

נציג מעבידים
אהרוני משה

מיכאל שפיצר
, שופט ראשי


קלדנית – אלון שירה








בשא בית דין אזורי לעבודה 1727/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' גור אלי (פורסם ב-ֽ 29/09/2005)