פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על יוסף גבאי | פסקי דין על גולד חומרי ניקוי ומדללים ואח' | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על רשות המיסים | פסקי דין על המחלקה המשפטית (מרכז) תיקים מיוחדים |

6495/08 עפ     03/08/2008




עפ 6495/08 אברהם גבאי, יוסף גבאי, גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, רשות המיסים, המחלקה המשפטית (מרכז) תיקים מיוחדים




החלטה בתיק ע"פ 6495/08
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



בבית המשפט העליון


ע"פ 6495/08 - א'


בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשים:

1. אברהם גבאי



2. יוסף גבאי



3. גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ


4. ש.י.א. אנרגיה בע"מ



נ


ג


ד



המשיבה:

1. מדינת ישראל



2. רשות המיסים



3. המחלקה המשפטית (מרכז) תיקים מיוחדים


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.08 בת"פ 40210/06 שניתן על ידי כבוד השופטים צ' גורפינקל

תאריך הישיבה:
כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.2008)
בשם המבקשים:
עו"ד א' גולדמן
, עו"ד ג' ברון
בשם המשיבה:
עו"ד ע' לינדר

החלטה


בפני
י בקשה להפסקת ביצוע עונש מאסר בפועל בן שש שנים אשר נגזר על המבקשים 1 ו-2 (להלן -
המבקשים
) על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 15.7.2008 בת"פ 40210/06 (כבוד השופט צ' גורפינקל), אותו מרצים המבקשים החל ממועד זה.

כתב האישום


כנגד המבקשים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכולל שני אישומים כדלקמן:

1.

במסגרת האישום הראשון
, מיוחסות למבקשים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -
חוק העונשין)
; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעל הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן -
חוק איסור הלבנת הון)
; עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה של מסירת הצהרה בלתי נכונה או הטעייה בפרט מסויים העלול לפגוע בתפקידו של מנהל המכס והבלו (להלן -
המנהל
) או של מי שהוסמך על ידו או לפקיד הבלו, עבירה על פי סעיף 26(א) לחוק הבלו על הדלק, התשי"ח-1958 (להלן -
חוק הבלו)
.


על פי הנטען באישום הראשון, בחודש ינואר 2001 הקימו המבקשים 1 ו-2 את המבקשת 3 שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות שנתאגדה בישראל על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן -
חוק החברות)
ואשר נרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ כעוסקת בייצור ושיווק חומרי ניקוי ומדללים. במהלך השנים 2004-2005 היה המבקש 1 בעל המניות העיקרי ומנהלה בפועל של המבקשת 3. המבקש 2 היה בעל מניות ויד ימינו של המבקש 1 בניהול המבקשת 3.


בתקופה הרלבנטית לאישום הראשון, פנו המבקשים למנהל בבקשות לאישור לרכישת דלק מסוג נפטא בפטור מתשלום בלו על פי צו הבלו על הדלק (פטור), התשל"א-1971 (להלן -
הצו
). בבקשותיהם הצהירו המבקשים כי המבקשת 3 עוסקת בייצור מדללים וממיסים לתעשייה ועושה שימוש בנפטא לצורך מטרה זו.


לאור הצהרת המבקשים, קיבלה המבקשת 3 מהמנהל אישור לצורך רכישת נפטא בפטור מתשלום בלו על פי הצו ועל פי צו הבלו על דלק (פטור), התשס"ה-2005.


בנוסף, בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, רכשו המבקשים מיצרניות דלק שונות לא פחות מ-12,658,244 ליטר נפטא בפטור מבלו, כאשר הדלק נמשך ישירות מבתי זיקוק באמצעות מיכליות-כביש. על פי הרישומים בספרי המבקשת 3, שילמו המבקשים עבור הנפטא שרכשו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום סכום של 16,847,610 ש"ח.


המבקשים רשמו בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 3 ובדיווחיה למנהל כי הנפטא שנרכשה על ידם כאמור שימשה לצרכי תעשייה. במציאות ובפועל, השתמשו המבקשים בנפטא שרכשו שלא לצרכי הפטור ובין היתר, נמכרה הנפטא לגורמים שונים ושימשה לצורך מהילת דלק. המבקשים לא הודיעו למנהל על השימוש שעשו בנפטא שרכשו בפטור שלא למטרת הפטור או על העברת הנפטא למי שאינו זכאי לפטור ולא שילמו את הבלו המלא טרם העברת הנפטא או השימוש בה כאמור, כנדרש על פי חוק הבלו וכפי שהתחייבו לעשות בעת החתימה על הבקשות לאישור לרכישת הנפטא בפטור מתשלום הבלו.


המבקשים הציגו מצג שווא בפני
המנהל כי הם פועלים בהתאם לאישורים שקיבלו ומנעו ממנו מלדרוש את סכום הבלו החל על הנפטא אותה רכשו בסך 27,715,380 ש"ח ומנעו ממנו מלנקוט בסנקציות המתאימות על פי חוק הבלו. לאור מצג השווא, קיבלו המבקשים מהמנהל את כספי הבלו שלא שולמו בסך כולל של 29,281,224 ש"ח במרמה בנסיבות מחמירות ומנעו ממנו לגבות את הסכום הנ"ל ולמלא את חובתו ולנקוט בסנקציות הקבועות בחוק הבלו.


בנוסף, על פי האישום הראשון, הנפטא שנרכשה על ידי המבקשים על שם המבקשת 3 עולה כדי עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וסכום הבלו שמתשלומו התחמקו המבקשים במרמה הינו רכוש שמקורו בעבירה של מרמה בנסיבות מחמירות.


בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון, במטרה להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי ברכוש האסור, הוציאו המבקשים והמבקשת 3 חשבוניות מס כוזבות לפקודת אנשים שונים בהן נרשם בכזב כי המבקשת 3 מכרה מדללים וממיסים שונים (להלן -
החשבוניות הכוזבות
). סכום החשבוניות הכוזבות אשר הוציאו המבקשים הינו בסך של 22,852,854 ש"ח לכל הפחות. המבקשים כללו חשבוניות כוזבות אלה בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 3 ודיווחו עליהן בדיווחיה התקופתיים של המבקשת 3 למנהל מע"מ. בפועל לא נמכרו הפריטים המפורטים בחשבוניות הכוזבות וכל מטרתן הייתה להסוות ולהסתיר את מקורו של הרכוש האסור ואת השימוש שבוצע בו. בעשותם כאמור, עשו המבקשים פעולה ברכוש אסור בסך 22,852,854 ש"ח לכל הפחות במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו, תנועותיו או עשיית פעולה בו.

2.

במסגרת האישום השני
, הואשמו המבקשים בניכוי מס תשומות מבלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן -
חוק מע"מ)
במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ. בנוסף, הואשמו המבקשים כי הכינו, ניהלו או הירשו לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ.


על פיה הנטען באישום השני, בחודש דצמבר 2003 הקימו המבקשים את המבקשת 4, שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות שנתאגדה בישראל על פי חוק החברות ונרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ העוסק במכירה קמעונית של דלק. בתקופה הרלוונטית היו המבקשים בעלי המניות העיקריים ומנהליה בפועל של המבקשת 4.


בתקופה שבין חודש אוגוסט 2004 לחודש דצמבר 2004 או בסמוך לכך קיבלו המבקשים מסמכים הנחזים כחשבוניות מס על שם עוסקים שונים מבלי שהמבקשים עשו או התחייבו לעשות את העסקאות המפורטות בהם.


בתקופה הרלוונטית לאישום השני או בסמוך לכך, קיבלו המבקשים שבע חשבוניות פיקטיביות על שם חברת אנרגיית השלום. סכום החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו המבקשים על שם חברה זו הינו 906,505 ש"ח וסכום המס הנובע מהן הינו 131,714 ש"ח. בנוסף, בתקופה הרלוונטית, או בסמוך לכך, קיבלו המבקשים חמש חשבוניות פיקטיביות על שם חברת ע.נים דרום (להלן -
חברת ע.נים
). סכום החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו המבקשים על שם חברה זו הינו 972,640 ש"ח וסכום המס הנובע מהן הינו 141,324 ש"ח.


המבקשים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות של המבקשת 4 וניכו את מס התשומות הנובע מהן בדיווחיה התקופתיים למנהל רשות המסים.

הכרעת וגזר הדין

3.
בהכרעת דין ארוכה המשתרעת על פני 293 עמודים, דן בית המשפט קמא בראיות למכביר שהוגשו לעיונו ובעדותם של העדים שהעידו מטעם המשיבה ומטעם המבקשים. בית המשפט קמא בחן את גרסאות המבקשים, כפי שהוצגו בפני
ו, תיאר את האופן בו פעלו המבקשים ודן בהתקיימותם של יסודות העבירות בהן הואשמו. מחמת הספק, קבע בית המשפט קמא כי רק 70% מכמות הנפטא שרכשו המבקשים נמכרו על ידם לארגון פשיעה וללקוחות נוספים וכי שאר ה-30% שרכשה המבקשת 3 נרכשו על פי תנאי הפטור ועל כן, סך הרכוש האסור, קרי הסכום שהגיע למדינה, עומד על סכום הקרוב ל-16 מיליון ש"ח. לאחר ששקל את טענות המשיבה ואת טענות המבקשים, הרשיע בית המשפט קמא ביום 29.5.2008 את המבקשים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

4.
בשלב הטיעונים לעונש טענו המבקשים כי ראש ארגון הפשיעה, אבי גבאי (להלן -
גבאי
) שרכש מהמבקשים את הנפטא שרכשו במרמה בפטור, נידון בגין עבירות חמורות של פעילות בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה לשבע שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך 2 מיליון ש"ח. המבקשים טענו כי לאור העונש שנגזר על ראש ארגון הפשיעה, הואיל וחלקם קטן בהרבה, עונשם צריך להיות נמוך בשיעור ניכר. כמו כן, הציגו המבקשים פסיקה התומכת בטענתם כי יש להטיל עליהם עונשים קלים יותר.


מנגד, טענה המשיבה כי יש להטיל על המבקשים עונש מאסר ממושך והגישה לבית המשפט קמא פסקי דין התומכים בטענותיה.

5.
בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשים באשר להשוואת מעשיהם לאלו של גבאי, אשר הורשע בעבירה של פעילות בארגון פשיעה, הואיל והמבקשים כלל לא הואשמו כי פעלו כחלק מארגון פשיעה והעבירות אותן ביצעו היו עצמאיות. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי אין כל קשר בין העונש שנגזר על נאשמים בארגון פשיעה לבין העונש הראוי בעניינם של המבקשים.


בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי המבקשים ניהלו משפט, שברובו היה "משפט סרק", ועל כן קבע כי הם אינם זכאים להקלה שהיו זוכים לה לו הודו באשמתם מיידית. לאור ההיקף העצום של הרכוש שהמבקשים הוציאו במרמה ולאור התחכום הרב בביצוע העבירות שנעשו תוך הסוואת המרמה והוצאת חשבוניות כוזבות, קבע בית המשפט קמא כי נסיבות אלה מחייבות לגזור על המבקשים עונש חמור "שיהיה בו גם ענישה ובעיקר יהיה בו משום הרתעת העבריינים הפוטנציאליים".

6.
משכך, גזר בית המשפט קמא על כל אחד מהמבקשים עונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי 12 ימי מעצרם וכן 12 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעברו במהלך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר אחת מן העבירות בהן הורשעו בתיק זה. לבסוף, גזר בית המשפט קמא על כל אחד מן המבקשים קנס בסך חצי מיליון ש"ח שישולם עד ליום 31.12.2008 או שנת מאסר תמורתו במידה ולא ישולם.

7.
יוער כי כעת מתנהל הליך חילוט אזרחי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. כמו כן, במעמד גזר הדין, ביקשו המבקשים מבית המשפט קמא כי יעוכב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליהם, אולם בקשתם זו נדחתה והם נכנסו למאסר באופן מיידי ביום 15.7.2008.

טענות המבקשים

8.
לטענת המבקשים - באמצעות באי כוחם, עו"ד א' גולדמן
וג' ברון - קיימות בתיק מספר לא מבוטל של שאלות עובדתיות ומשפטיות, אליהן תידרש ערכאת הערעור להתייחס. לטענת המבקשים, בשלב זה, יש בכוחן של שאלות אלה כדי לבסס את סיכויי הערעור ומשכך להביא לקבלת את בקשתם לעיכוב ביצוע עונשם.

9.
עוד טוענים המבקשים כי לא נעשה עימם צדק וסיכויי הערעור להתקבל טובים. לטענתם, אין ולא היו ברשות המשיבה ראיות אשר יש בהן בכדי לתמוך בטענתה האמורה כי משכו נפטא בכמות של 13,084,979 ליטרים, נושא המהווה את אחד מהנושאים העובדתיים המשמעותיים במסגרת חומר הראיות ובמסגרת הכרעת הדין של בית המשפט קמא. חומר הראיות מצביע על כמות של 1,168,000 ליטרים לכל היותר ואף המשיבה, במסגרת סיכומיה, אישרה כי אין ברשותה ראיות בדבר הכמות הנטענת. משכך, שגה בית המשפט קמא משלא ייחס במסגרת הכרעת דינו את המשקל הראוי לפערים הראייתיים הללו.

10.
ממשיכים המבקשים וטוענים כי בית המשפט קמא קבע כי קיים ספק לעניין טענת המשיבה להעדר ייצור חומרים מדללים וממיסים על ידי המבקשת 3 וקבע כי בניגוד לטענת המשיבה, לכל הפחות יוצרו מדללים וממיסים בהתייחס ל-30% מכמויות הנפטא שנרכשו על ידם. לטענתם, הוכח והוכרע הספק באשר לעובדות המקימות את ההאשמות נגדם במסגרת הכרעת הדין, אולם בית המשפט קמא לא שב לדון בשאלת הכמויות כפי שקבע כי ייעשה.

11.
בנוסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא כאשר ביטל לחלוטין את עדויותיהם של מספר לקוחות אשר העידו בתיק, חרף העובדה כי עדויותיהם לא נסתרו או הופרכו בצורה כלשהי; ומשכך, גם אם מדובר בעדויות כבושות, לכל היותר יש לתת להן משקל במסגרת הכרעת הדין. לטענתם, לאור הפער הראייתי
בין הכמויות הנטענות בכתב האישום ובין הכמויות כפי שהן עולות מחומר הראיות, היה על בית המשפט קמא לתת משקל רב יותר לעדויות אלה.

12.
מוסיפים המבקשים וטוענים כי בית המשפט קמא לא התייחס לעובדה כי בפרק השני לכתב האישום אותו הגישה המשיבה בעניינו של "ארגון הפשיעה" נטען על ידי המשיבה כי נמכרה כמות נפטא של 2,150,909 ליטרים בלבד ולא של 13,000,000 ליטרים. כך, טוענים המבקשים, כי בשני כתבי אישום אשר מתארים מסכת עובדתית דומה, מציינת המשיבה שתי כמויות שונות של נפטא. יתר על כן, טוענים המבקשים כי בחומר הראיות שהוגש לעיונו של בית המשפט קמא הובאו ראיות למכירת כמות של 1,169,000 ליטרים בלבד ורק בגין חלק מהתקופה נשוא כתב האישום. לטענתם, בית המשפט קמא לא התייחס למצב העובדתי המתואר לעיל במסגרת הכרעת הדין.

13.
לטענת המבקשים, המשיבה לא הצליחה להוכיח כי הנפטא הנטענת עונה להגדרת "בנזין", כהגדרתו בצו הבלו על הדלק (הטל בלו), התשס"ד-2004 מבחינת הרכבו הכימי. למרות שבית המשפט קמא הזכיר טענה זו במסגרת הכרעת הדין, הוא לא דן בה ולא הכריע בה לגופו של עניין, מעבר לקביעתו כי לצורך הוכחת עבירת "קבלת דבר במרמה" אין כל נפקות לשאלה האם בתקופה הרלוונטית הצו מכוחו ניתן היה לתת פטור היה בתוקף או לא.

14.
עוד טוענים המבקשים כי הרשעתם בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון הינה הכרעה תקדימית, הואיל ורשימת העבירות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון הינה רשימה סגורה, אשר לא נכללו בה עבירות על פי חוק הבלו. לטענתם, הרשעתם בעבירה זו התבססה על הרשעתם בעבירת קבלת דבר במרמה, כאשר כוונת המחוקק הייתה כי לא יהיה ניתן לראות בעבירה זו עבירה הנופלת במסגרת עבירות המקור המנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון כאשר ניתן להרשיע במקביל גם בעבירות מס.

15.
לטענת המבקשים, סוגיה עקרונית נוספת נוגעת לסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, האוסר על ביצוע כל פעולה ברכוש אסור. לטענתם, גם בעניין זה קבע בית המשפט קמא הכרעה תקדימית הואיל ולא נתן דעתו במסגרת הכרעת הדין כי המחוקק לא כיוון לעיסוק ברכוש האסור הנטען במקרה דנן, קרי כספי הפטור מהבלו, אלא בנכסים ניידים וזאת לאור מטרת החוק - להתמודד עם ניוד כספים, לרבות במתווה של נכסים אשר בנקל ניתן להמירם לכסף. לטענתם, סכומי הכסף שלא שילמו בגין הפטור ממס הבלו, מעולם לא היו בחזקתם ו/או ברשותם ומשכך לא ניתן לטעון לעשיית פעולה ברכוש זה ועל כן, לא מתקיימים מרכיבי העבירה המפורטת בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

16.
עוד טוענים המבקשים כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית המשפט קמא הואיל והוא לא דן באבחנה המתבקשת בין החשבוניות הכוזבות כביכול לבין החשבוניות אשר משקפות את מכירת המדללים אשר נקבע כי יוצרו וזאת לאור העובדה כי כל החשבוניות ללא יוצא מן הכלל הינן זהות לחלוטין.

17.
לעניין גזר הדין, טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא גזר עליהם ענישה כוללנית ללא
אבחנה בין העבירות השונות בהן הורשעו. לטענתם, ענישה כזו הינה בניגוד להוראות הדין הקובע לפיהן בגין כל עבירה ועבירה יש לגזור עונש בנפרד. אי ההפרדה בנסיבות המקרה, לרבות העובדה כי מדובר בנאשמים שונים אינה מאפשרת לברר האם נגזרו עליהם עונשים יותר מפעם אחת על אותו מעשה, דבר הפוגע בזכותם להתגונן על ידי הערעור שיוגש.

18.
בנוסף, טוענים המבקשים לעניין גזר הדין, כי הוא חריג בחומרתו ביחס לתיקים אחרים וביחס לתיקים שנדונו במסגרת "פרשת מהילת הדלקים", פרשה שהתיק שבפני
י הינו ספיח נוסף לה, במסגרתו נגזר על ראש ארגון הפשיעה, גבאי, עונש מאסר בן שבע שנים אשר לאחר הערעור לעליון הוא קוצר בשלושה חודשים.

19.
באשר לאישום השני, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור על הכרעת הדין טובים. לטענתם, בית המשפט קמא התעלם מן העובדה כי למשיבה אין כל ראייה פוזיטיבית לעניין היותן של החשבוניות מהספקים הנטענים חשבוניות פיקטיביות. לטענתם, בית המשפט קמא הסתמך בהכרעת הדין על עדותו של מר ליאור עזרן, אשר העיד כעד מדינה והשמיע את מה שהמשיבה הייתה צריכה ממנו. בנוסף, טוענים המבקשים כי לא הובאו כל ראיות לסיוע התומכות בגרסה של עזרן כנדרש לפי סעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן -
פקודת הראיות)
.

20.
עוד טוענים המבקשים כי בעניין ע.נים, הרשיע אותם בית המשפט קמא חרף העובדה כי לא הובאו על ידי המשיבה כל ראיות, הן לעניין אספקת הסחורה והן לעניין התשלום עבורה, כך שלמעשה, לא הוכח היסוד העובדתי. יתר על כן, טוענים המבקשים כי גרסתם לא נסתרה על ידי המשיבה.

21.
במסגרת הדיון שנערך לפניי, טענו באי כוח המבקשים עוד כי לא היה מקום לקבוע כי ניהלו משפט סרק, הואיל וההליך נוהל על ידם בצורה יעילה ועניינית, הסיכומים הוגשו במועד ואף בסופו של יום בית המשפט קמא זיכה אותם מחמת הספק בהתייחס ל-30% מהכמויות שנטען כי לא יוצרו.

22.
על כן, ובהסתמך על השיקולים שנקבעו בע"פ 111/99
שוורץ נ' מדינת ישראל

, פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן -
הלכת שוורץ
), טוענים המבקשים כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם. לטענתם, סיכויי הערעור להתקבל טובים, כפי שפורט לעיל, אין להם כל עבר פלילי והעבירות בהן הם הורשעו הינן עבירות פיסקאליות במהותן, ויש לאבחן אותם מעבירות אלימות ועבירות שהסכנה לשלום הציבור טבועה בהן. בנוסף, טוענים המבקשים כי אין חשש כלשהו כי יבריחו רכוש הואיל ובמסגרת ההליכים הוקפא רכושם מכוחם של צווים זמניים.

23.
משכך, טוענים המבקשים, כי לא נשקפת מצידם כל סכנה לציבור וכן כי לא קיים כל חשש כי במידה וערעורם יידחה, לא יתייצבו לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליהם, לאור העובדה כי במהלך תקופת המשפט שהתנהל נגדם היו משוחררים בערובה. לטענתם, באם תתקבלנה טענותיהם, תקוצר תקופת מאסרם באופן משמעותי.

טענות המשיבה

24.
בראשית דבריה, טענה המשיבה - באמצעות ב"כ, עו"ד ע' לינדר
- כי הבקשה המונחת בפני
י הינה בקשה להפסקת עונשם של המבקשים ולא לעיכוב ביצוע. לטענתה, במקרים בהם מבוקשת הפסקת עונש עד להכרעה בערעור דרושים טעמים מיוחדים אשר אינם קיימים במקרה שבפני
י. כמו כן, טוענת המשיבה כי אף לאור הקריטריונים המנחים כפי שנקבעו
ב
הלכת שוורץ
, אין לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקשים הואיל ומדובר בעונש מאסר ארוך של שש שנים והם הורשעו בעבירות חמורות של העלמות מס בהיקף של מיליוני שקלים, כאשר עבירות המס היו כלי להוצאת מיליוני ליטרים של נפטא במרמה ולמכירתם בשוק השחור לארגוני פשיעה. לטענתה, מדובר מקרה מובהק בו עבירות המס היו כלי לביצוע עבירות מרמה והלבנת הון.

25.
באשר לטענת המבקשים כי קיימים פערים משמעותיים בממצאים העובדתיים לעניין כמויות הממיסים והמדללים שיוצרו, טוענת המשיבה כי המכירות נעשו ב"שוק השחור" ללא תיעוד וכל תכליתן הייתה להסוות את פעילותם המרכזית של המבקשים שבוצעה לשם קבלת פטור ממס הבלו במיליוני שקלים ומכירת הנפטא לארגוני פשיעה ואחרים. יתר על כן, טוענת המשיבה כי בדיון שנערך בפני
בית המשפט קמא היא הוכיחה כי טענות המבקשים לעניין כמויות המדללים שיוצרו היו שקריות, הואיל ודף הנוסחאות שהם עצמם הגישו לעיונו של בית המשפט קמא מצביע על כך כי לא ניתן לייצר את כמות המדללים שנטענה וגרסה שנייה שהוצגה על ידי המבקשים, נסתרה אף היא. לטענתה, קיימת גרסה שלישית תיאורטית אשר לא נטענה אולם גם היא אינה יכולה לעמוד לאור הראיות הקיימות בתיק. המשיבה ציינה בדיון שנערך בפני
י כי בית המשפט קמא קבע במפורש כי עיקר פעילותם של המבקשים הייתה תוך הפרה של תנאי הפטור שנקבעו בצו, אך לשם הסוואת פעילותם ייצרה גם כמות מזערית של חומרים מדללים. לטענתה, הואיל והחלק הארי של הנפטא נמכר בשוק השחור, לא ניתן היה להוכיח את מכירתו של כל ליטר וליטר. אולם, לאור סתירת גרסאות המבקשים לגבי ייצור המדללים, הוכח כי כמות הנפטא בגינה קיבלו את הפטור הייתה של 13 מיליון ליטרים.

26.
באשר לטענת המבקשים כי לא ניתן היה להרשיעם בעבירה המנויה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, הואיל ועבירות המס (למעט עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ) אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, טוענת המשיבה כי המקרה שבפני
י הינו מקרה מובהק של הלבנת הון על ידי עבירות מס ועל כן בדין הרשיע בית המשפט קמא את המבקשים בעבירה זו.


באשר לטענת המבקשים כי לא היה ניתן להרשיעם בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, טוענת המשיבה כי אכן, הנפטא אינה נמנית על פריטי ה"רכוש האסור" שבתוספת השנייה לחוק איסור הלבנת הון, אולם כספים כן מצויים בה. לטענתה, הלכה למעשה, המבקשים העלימו כספים אשר עולים כדי "רכוש אסור" כאמור בסעיף 4 הנ"ל.

27.
לבסוף, טוענת המשיבה כי פסק הדין המנחה בע"פ 8325/08
בלס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.1.2007) דחה טענה של הפרדה בין עבירות המקור המנויות בתוספת השנייה לחוק איסור הלבנת הון ובין עבירות הלבנת ההון עצמן וקבע כי במקרים בהם עבירות המקור משתלבות בהלבנת הון ניתן להרשיע גם בעבירות אלה. לטענת המשיבה, המקרה שבפני
י הינו אחד מאותם מקרים בהם העבירות בגינן הורשעו המבקשים השתלבו עם מטרתם להלבין הון.


לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה ולהשאיר את המבקשים במאסר.



דיון והכרעה

28.
לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

29.
נקודת המוצא היא כי לנאשם אשר הורשע בדין לא עומדת יותר חזקת החפות וכי הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של עונש מאסר, גם אם קיים פוטנציאל לשינוי ההכרעה בהליך הערעור, לא כל שכן הפסקת ריצוי עונש מאסר. ב
הלכת שוורץ

נקבעו הקריטריונים שעל בית המשפט לבחון כאשר מונחת בפני
ו בקשה לעיכוב ביצוע עונש, ביניהם: חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם, סיכויי הערעור להתקבל, עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו בשלב המשפט ונסיבותיו האישיות [ראו גם: ע"פ 5741/04
יקירביץ' נ' מדינת ישראל

, (לא פורסם, 12.9.2004)].

30.
לא אחת קבע בית משפט זה כי יש לשקול לחובת מורשעים בדין את העובדה כי החלו לרצות את מאסרם, כאשר רק ממטעמים מיוחדים ייקטע ריצוי עונש מאסר [ראו למשל: ע"פ 2243/98
ארד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 7.5.1998)].


משמעותה של קבלת הבקשה שבפני
י תהיה קטיעת עונש המאסר אותו החלו המבקשים לרצות ביום 15.7.2008, כאשר לא נראה כי קיימים במקרה שבפני
י אותם טעמים מיוחדים לשם קבלת בקשתם, כפי שיפורט להלן.

31.
לאחר הליך משפטי ממושך, רצוף וענייני בתיק הפלילי שהתנהל נגדם, הורשעו המבקשים בעבירות חמורות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניכוי מס תשומות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות ובניהול או רישום פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, הכל כפי שפורט בפסקאות 1 ו-2 לעיל. בנוסף לעובדה כי מדובר בעבירות חמורות, עומדת לחובת המבקשים גם העובדה כי עבירות אלה נעברו במהלך תקופה ממושכת, מבלי שהועברו תשלומים המגיעים למדינה. בגין עבירות חמורות אלה הוטלו על המבקשים שש שנות מאסר לריצוי בפועל, פרק זמן לא קצר, אשר גם אותו יש לזקוף לחובתם בבואנו לבחון את הבקשה.

32.
בטרם אדון בטענות הצדדים לעניין סיכויי הערעור, בדין טענו המבקשים כי לזכותם יש לשקול את העובדה כי הם נעדרים עבר פלילי וכי בכל מהלך המשפט היו משוחררים בערובה, אולם אין בשיקולים אלו בלבד, כאשר הם נשקלים אל מול חומרת העבירות בהן הם הורשעו ועונשם הלא קצר, כדי לעכב את המשך ביצוע עונש המאסר שאותו הם החלו לרצות.

33.
כפי שצויין לעיל, הכרעת דינו של בית המשפט קמא נפרסת לאורך
293
עמודים והיא דנה באופן מפורט בכל העדויות, הגרסאות והראיות שנשמעו, שהועלו ושהוצגו בדיונים שנערכו בפני
בית המשפט קמא, תוך התייחסות למשקלן ולמהימנותן. בטרם אתייחס לטענות הצדדים לגופן, יוזכר כי הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית והוא הדין בממצאי המהימנות שנקבעו על ידה.

34.
בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי המשיבה הוכיחה רק את אותן כמויות עליהן קיים תיעוד רשום וקבע באופן חד משמעי כי "לאור איתנותן של הראיות שהוצגו מטעם התביעה תוך השוואה רוחבית ואורכית של גרסאות העדים והראיות עולה תמונה לפיה עיקר עיסוקם של הנאשמים היה במכירת נפטא נקייה וכן בנזין מהול...".

35.
בית המשפט קמא לא התעלם מהעובדה כי קיימים פערים בין כתב האישום לראיות המשיבה, אולם לאור העובדה כי מרבית פעולות המכירה של הנפטא היו ללא תיעוד, קבע בית המשפט קמא כי על המבקשים היה להציג ראיות התומכות בגרסתם כי המשיבה 3 ייצרה מדללים וממיסים וכי השתמשה בנפטא שרכשה לשימוש בתהליך הייצור. משמצא כי "גרסאותיהם של הנאשמים על פניהם אינן מהימנות" לאור העובדה כי לא הוצגו בפני
ו ממצאים אובייקטיביים שיש בהם כדי להוכיח את טענותיהם, קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיבה, אולם למען הזהירות ובאופן שהקל עם המבקשים, קבע כי 30% מכמות הנפטא שנרכשה בפטור אכן שימשה לייצור מדללים, זאת לשם הסוואת פעילותם העבריינית של המבקשים. שוב, מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הערעור, טענותיהם של המבקשים לגבי קביעות אלה של בית המשפט קמא הינן טענות המכוונות לממצאים עובדתיים ולקביעות של מהימנות של הערכאה הדיונית, דבר שיכביד על ניסיונם לשנות את תוצאות הכרעת הדין.

36.
שאר טענות המבקשים - כי המשיבה לא הוכיחה כי הרכבו הכימי של הנפטא לא עונה להגדרת "בנזין" כפי שמוגדר חומר זה בצו הבלו על הדלק (הטל בלו), התשס"ד-2004 וכי בית המשפט קמא לא דן באבחנה המתבקשת בין החשבוניות הכוזבות ובין החשבוניות האמיתיות אשר משקפות את מכירת המדללים שיוצרו - יפות הן לשלב הערעור. אין בכוחן של טענות אלה כעת כדי לעכב את המשך ביצוע עונש המאסר שאותו החלו המבקשים לרצות.

37.
המבקשים טענו בפני
י שתי טענות שלא כוונו לפן העובדתי של הכרעת הדין והן נוגעות להרשעתם בעבירות לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון.


אכן, עבירות לפי חוק הבלו אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, אולם בית המשפט קמא ציין במפורש כי הרשעתם של המבקשים בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התייחסה לרכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. בשלב זה, אין לקבל את טענות המבקשים כי בית המשפט פעל בניגוד לכוונת המחוקק כפי שעולה, לטענת המבקשים, מדברי עו"ד ט' ירון-אלדר (ששמשה באותה העת כיועצת המשפטית לאגף המכס והמע"מ במשרד האוצר) בפרוטוקול מספר 3 מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוקה חוק ומשפט לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון מיום 25.1.2000. טענות אלה יפות לשלב הערעור ואין בכוחן בשלב זה כדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע המשך עונש המאסר של המבקשים.


בדין הרשיע בית המשפט קמא את המבקשים בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. ייתכן כי שאלת כוונת המחוקק, כפי שטענו המבקשים, טעונה הבהרה על ידי בית המשפט, אולם מבלי להביע עמדה בעניין כעת, סבורני כי לאור הרציונליים שהניעו את המחוקק לחוקק את חוק איסור הלבנת הון ולאור העובדה כי התוספת הראשונה מציינת במפורש את העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, נראה כי סיכויי הערעור לעניין פרשנות סעיף 3(א) אינם גבוהים כפי שסבורים המבקשים.


באשר לפרשנות הביטוי "רכוש אסור", כאמור בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, סבורני כי בעניין זה בלבד דרושה הכרעה פרשנית של בית המשפט, הואיל והלכה למעשה המבקשים לא קיבלו כספים לידם, אלא קיבלו פטור מתשלום הבלו. שאלה היא אם ניתן לפרש את הביטוי "העושה פעולה ברכוש" שבסעיף 4 לחוק הנ"ל כך שיחול גם על עובדות המקרה שבפני
י. חרף זאת, לא שוכנעתי כי יש בכוחה של שאלה זו, שהתשובה לה מצוייה במחלוקת בין הצדדים, כדי להטות את הכף לטובת עיכוב המשך ביצוע עונש המאסר של המבקשים לאור שאר השיקולים שפורטו לעיל.

38.
באשר לאישום השני, טענו המבקשים כי הרשעתם התבססה על עדותו של עד המדינה, מר ליאור עזרן, עדות הדורשת סיוע ראייתי כאמור בסעיף 54א לפקודת הראיות, וכי סיוע כאמור לא נמצא בהתייחס לחשבוניות של חברת ע.נים. בית המשפט קמא לא התעלם מדרישה זו וקבע כי "העובדה שחברת ע.נים סיפקה שירותי מתן קבלות לקבוצת קובי נוח לפי עדותו של לזרוביץ' מהווה תמיכה, בעלת משקל נמוך אמנם, אך תמיכה לטענות המאשימה" וכן קבע כי המבקשים לא הציגו כל הסבר המניח את הדעת לעובדה מדוע ביצעו משיכת צ'קים לחברה ספקית. באשר לחברת אנרגיית שלום, קבע בית המשפט קמא כי התשלומים ששילמו המבקשים לאנרגיית שלום באמצעות צ'קים עולים כדי ראיה תומכת ומסייעת לעדותו של ליאור עזרן ויש בה "עוצמה ראייתית מספיקה כדי לתמוך בגרסתו של העד (ליאור עזרן –
י.ד.
)".


משכך, סבורני כי גם לעניין האישום השני, טענות המבקשים מכוונות לממצאים עובדתיים ולקביעות של מהימנות של הערכאה הדיונית. כאמור, מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, נראה שעל פניו, סיכויים אלה אינם גבוהים כפי שסבורים המבקשים.

39.
באשר לטענות המבקשים כי יש לשחררם עד להכרעה בערעור לאור העובדה כי גזר דינם ניתן באופן כוללני וללא פירוט העונש שהושת עליהם בגין כל אחת מן העבירות שאותן עברו; וכי על ראש ארגון הפשיעה, גבאי, נגזר עונש מאסר בן שבע שנים, ושלפיכך יש להטיל עליהם עונשים קלים יותר - גם דינן של טענות אלה להידחות. טענות אלה מקומן בשלב הטיעונים לעונש ולא בשלב זה. ככל שיתקבל ערעורם של המבקשים לעניין גזר הדין, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בנדון, ספק בעיני אם עונש המאסר שהושת עליהם יקוצר באופן משמעותי כך שאי שחרורם ייתר את שמיעת הערעור.

40.
לבסוף, ייתכן כי הערת בית המשפט קמא כי המבקשים ניהלו משפט סרק מוטב היה שלא תאמר, אולם בכל מקרה, הערה זו כוונה לכך כי אין להקל עימם בגזר הדין הואיל ולא הודו מיד בתחילת ההליך בעבירות המיוחסות להם ובית המשפט קמא אף ציין במפורש כי אין להחמיר עימם על שבחרו לנהל את המשפט.




41.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ימשיכו בריצוי עונשי המאסר שנגזרו עליהם.



ניתנה היום, ב' באב התשס"ח (3.8.2008).




ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08064950_w01.doc

דל

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עפ בית המשפט העליון 6495/08 אברהם גבאי, יוסף גבאי, גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, רשות המיסים, המחלקה המשפטית (מרכז) תיקים מיוחדים (פורסם ב-ֽ 03/08/2008)