פסקי דין על עזבון המנוח פרץ יצחק | פסקי דין על פרץ אלונה | פסקי דין על פרץ דנה ואח' | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2997/07 בל     03/08/2008




בל 2997/07 עזבון המנוח פרץ יצחק, פרץ אלונה, פרץ דנה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:
1



בתי המשפט



בית הדין האזורי לעבודה בבאר–שבע
בל 002997/07

בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם


03/08/2008





בעניין
:
1. עזבון המנוח פרץ יצחק
2. פרץ אלונה

3. פרץ דנה
4. פרץ גיא


ע"י ב"כ עוה"ד
הראל גיל

התובעים

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עוה"ד
גניה ברקוביץ

הנתבע


החלטה

תביעה זו עניינה להכיר באירוע שאירע למר יצחק פרץ ז"ל (להלן "המנוח") ביום 8.1.02 כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי


1.
המנוח, מר יצחק פרץ נפטר ביום 8.1.02 בהיותו בן 35 שנה. התובע 1 הינו עזבונו. התובעת 2 הינה אשת המנוח והתובעים 3 ו-4 הינם ילדיו.

2.
המנוח עבד כסדרן/מנהל עבודה בחברת "סטאר תעשיות בניה באשדוד" מעת היווסדה בשנת 1989 או שנת 1990 (להלן- "החברה").

3.
בשנה האחרונה שלפני פטירתו, עבד המנוח בפועל כמנהל תפעול וממלא מקום מנכ"ל החברה. (עדות מר רזניק, עמ' 13 לפרוטוקול, עדות מירי עייש, עמ' 7).
עבודתו של התובע כללה אחריות על הפעלת נהגי משאיות כבדות, עבודה מול לקוחות, וכן השגת אישורי כניסה לנמל אשדוד.

4.
ביום 8.1.02 הגיע המנוח לעבודתו בחברה בשעות הבוקר המוקדמות כשהוא חש בטוב. בשעות הצהרים יצא המנוח לנמל אשדוד להשגת אישורים וחזר למשרדי החברה בסביבות השעה 17.00 כשהוא חש רע וסובל מכאבים בחזה. גב' עייש, אשר עובדת כקלדנית סידור עבודה ותעודות בחברה, הזמינה עבורו אמבולנס. (הודעת גב עייש מיום 15.6.06 נ/4, עדות גב' עייש עמ' 9-10 לפרוטוקול).

5.
בעת נסיעת המנוח באמבולנס, איבד המנוח את הכרתו (דו"ח מד"א על נפגע באמבולנס, תיק רפואי של המנוח). עם הגיע המנוח לבית החולים ללא הכרה וללא דופק, בוצעה בו החייאה במשך 25 דקות ונקבע מותו (תעודה רפואית של ד"ר צבטקו מחלקה פנימית מרכז רפואי קפלן).

בדו"ח ההודעה על פטירה צוין על ידי רופאת
בית החולים, כי הפטירה הינה פתאומית ובלתי צפויה וכי סיבת המוות אינה ידועה.

6.
כשבועיים וחצי לפני פטירתו, בתאריך 19.12.01, אושפז המנוח במחלקה פנימית במרכז רפואי קפלן עקב כאבי חזה שהופיעו ערב קבלתו ללא קשר למאמץ והיו מלווים בקשיי נשימה והזעה. המנוח שוחרר לביתו ביום 23.12.01 במצב כללי טוב.

בתעודת סיכום המחלה צוין כי -

"המנוח אושפז עקב כאבים בחזה, עם גורמי סיכון למחלת לב איסכמית הכוללים היפרליפידמיה, עישון כבד וסיפור משפחתי חיובי."

7.
ביום 15.2.05 הגישו התובעים לנתבע תביעה לגימלת תלויים.

8.
בהחלטה מיום 18.3.07 נדחתה תביעת התובעים על ידי הנתבע מהטעמים הבאים:

א.
לא הוכח, כי נגרם למנוח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

ב.
המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה על מותו, אפילו אם היתה כזאת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

9.
ביום 31.10.07 הגישו התובעים תביעה זו בה טענו כנגד החלטת הנתבע, אשר דחה את תביעתם. לכתב התביעה צרפו התובעים חוות דעת רפואית של ד"ר רסין מומחה לרפואה פנימית וקרדיולוגיה.

טענות התובעים

10.
התובעים טוענים, כי על פי חומר הראיות, הוכח שביום 8.1.02 יצא המנוח לנמל כדי לטפל בהשגת אישורי כניסה לרכבי החברה, פעולה הכרוכה בלחץ רב. במהלך שהייתו של המנוח בנמל, היה מעורב בויכוח קשה לצורך השגת האישורים במהלכו הרגיש לחצים בחזה וזמן קצר לאחר מכן נפטר. (עדותה של גב' מירי עייש וכן עדותה של גב' אלונה פרץ).

11.
לטענת התובעים, עדותה של גב' עייש היתה מפורטת ומהימנה והינה עדות מכרעת בתביעה, שכן היא היתה נוכחת באותו יום והיתה שותפה לכל אשר התרחש. כמו כן, מדובר בעדה שאיננה אינטרסנטית ואשר על כן, יש לתת לעדותה את מלוא המשקל.

12.
לטענת התובעים, עדותה של אלונה פרץ ממנו עולה כי שמעה את קורות אותו יום מגב' עייש, תומכת בעדותה של גב' עייש ואף היא היתה עדות מהימנה, שיש ליתן לה את מלוא המשקל. לגישתם, גם עדותו של עד הנתבע בעלי החברה מר רזניק תומכת בעדותה של העדה הגב' עייש, שכן הוא העיד מפורשות כי היא אישה מהימנה ומקצועית אשר עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר.

13.
התובעים מציינים, כי סמיכות הזמנים בין הויכוח שניהל המנוח במקום עבודתו לבין הכאבים והלחצים בחזה ופטירתו בסמוך לכך, מעידים אף הם בבירור על כך שפטירתו היתה עקב ארוע בעבודה.

14.
התובעים מסתמכים גם על חוות דעתו של המומחה ד"ר רסין, וטוענים, כי על פיה, פטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מאוטם חד בשריר הלב, וכי מסקירת תיקו הרפואי ונסיבות עבודתו של המנוח ביום פטירתו, מדובר בתאונת עבודה.

טענות הנתבע

15.
התובעים השתהו בהגשת תביעתם, אשר הוגשה בחלוף שלוש שנים ושמונה חודשים מעת האירוע הנטען.

16.
לגופו של עניין, הנתבע טוען, כי ביום 8.1.02 יצא המנוח ליום עבודה שגרתי וכי התובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה כי אכן אירע אירוע חריג בעבודת התובע ביום פטירתו.

17.

באשר לעדותה של התובעת 2, טוען הנתבע כי מדובר בעדות מפי השמועה בלבד היות והיא עצמה לא נכחה במקום האירוע וכי בהודעתה מיום 16.1.06 טענה שביום פטירת המנוח יצא בשעה 14.00 לארוחת צהרים ורק בשעה 16.00 יצא לנמל.

18.
לטענת הנתבע, מעדותם של הגב' מירי עייש ומר רזניק, עולה כי אופי העבודה בכללותה של התובע היתה עבודה שמלווה בלחצים וכי בשנה האחרונה בה תפקד בפועל כמנהל היתה עבודתו כרוכה בבעיות וויכוחים וכי המנוח באופן כללי נהג לקחת את העבודה ללב.

19.
עוד טוען הנתבע, כי בהתאם לפסיקה, אוטם שריר הלב לא יכול להיות תוצאה של מיקרוטראומה אלא יש להוכיח "תאונה בעבודה" או מאמץ מיוחד.

20.
לגישת הנתבע, מתיקו הרפואי של התובע עולה, כי התובע סבל מלחצים בחזה כשבועיים לפני האירוע הנטען וכי מותו נגרם כתוצאה מגורמי סיכון אחרים.

עוד נטען על ידי הנתבע, כי משלא נערכה נתיחה שלאחר המוות לא ידועה בעצם סיבת פטירת המנוח.
המסגרת המשפטית

21.
הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובעות-

" 'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו
אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה. היינו, על התובע להוכיח כי
אירע בעבודתו אירוע חריג אשר יכול והביא לפגיעתו. (ראה לעניין זה דב"ע נ"ג/153-0 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נ"ב/ 88-0 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נ"ו/ 251-0 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

22.
שאלת האירוע החריג בהקשר של אוטם שריר הלב, נבחנה בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין לוסקי נ. בית הדין,
שם קבע בית המשפט העליון -

"כדי שנכיר באוטם שריר הלב כב"תאונת עבודה" יש להוכיח שהעורק נסתם על ידי קריש דם, אשר הופעתו היא תולדה של מאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן ובמקום, שמקורו בעבודה. כשדרישה זו אינה מתקיימת, לא ניתן לומר כי העבודה גרמה לאוטם "התאונתי"...
וכיצד יוכיח זאת המבוטח התובע? הרי מדובר בהתרחשות "שאינה תוצאה של
גורמים חיצוניים הנראים לעין" להקלת נטל זה נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מבחן "האירוע החריג". כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני ועלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: "אירוע חריג" ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר
[ראה ענין דן יצחק הנזכר לעיל, שם בעמ' 331; בג"צ 1063/91 פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(4) 267, 271-270; בג"צ 1619/91. זוהר פרץ נ' המל"ל, טרם פורסם, סעיפים 13-12].

ובהמשך -
"אם לא משכיל העובד התובע להוכיח שאכן האירוע בעבודה היה חריג, אזי תדחה תביעתו וזאת אף מבלי להזקק לחוות דעת של מומחה רפואי"
(בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי – בית הדין הארצי לעבודה ואח'
, פ"ד מז (5) 734)

הכרעה


23.
בעניננו, שוכנעתי מחומר הראיות, כי טרם פטירתו של המנוח התרחש בעבודתו "ארוע חריג" ואין לקבל את טענת הנתבע לפיה מדובר ביום עבודה "שגרתי".

וכך העידה גב' עייש בפני
חוקר הנתבע (נ/4)
באשר להתרחשויות ביום 8.1.02 -

"ש. מה היה תפקידך בחברת סטאר בניה?
ת. תפקידי היה קלדנית מקלידה סידור עבודה ותעודות.
ש. מה ידוע לך אודות נסיבות פטירתו של פרץ יצחק ז"ל.
ת. בבוקר יום האירוע יצחק היה במשרד והכל היה בסדר הוא לא התלונן על כלום במשך היום הוא נכנס ויצא מהמשרד, בערך בשעה 14:00 הוא נסע לנמל אשדוד ע"מ להוציא אישורי כניסה לנהגים (לחדש את האישורים) יצחק לא קיבל את האישורים שרצה להוציא ע"פ דרישתו והדבר הרגיז אותו, אז הוא קיבל לחץ בחזה והוא נכנס לרככ שלו שאיתו הוא נסע לנמל שם הוא ישב לנוח ולהירגע - לאחר שיצחק ראה שהלחץ בחזה לא עובר אלא גובר הוא יצא מהנמל בנהיגה ברכבו לכוון המשרד אני שוחחתי איתו בטלפון לפני יציאתי זה היה בערך שעה 17:00 הוא לא הספיק להגיע ע"מ לדווח ליצחק שאני הולכת אז הוא סיפר לי שהוא לא מרגיש טוב והוא לא יכול לנשום והוא אמר לי שהוא
בדרך למשרד יצאתי מהמשרד - ברמזור הראשון ברח' החרושת הוא התקשר אלי לפאלפון (אני הייתי ברמזור) וביקש ממני להזמין אמבולנס, חזרתי למשרד והזמנתי אמבולנס ואף שוחחתי עמם פעמיים, בינתיים יצחק הגיע ועלה לקומה השנייה של המשרד ושכב
על 2 ספסלים מחוברים - הוא החזיק את בית החזה וצרח מכאבים והוא נטף זיעה - אמבולנס הגיע והחלו לטפל בו כל אותו זמן יצחק התלונן על כאבים ואפילו בכה - לאחר בדיקה יצחק ירד ברגל לאמבולנס ופינו אותו לבית חולים.
ש. במהלך כל השיחה עם יצחק הוא סיפר לך על הויכוח בנמל?
ת. הוא סיפר לי שלא נתנו לו אישורים והוא התעצבן לפני כן טיפל בעניין בחור בשם אבי אבל הוא לא הצליח להשיג את האישורים לכן יצחק פנה לטפל בזאת וגם לא נתנו לו אז הוא סיפר לי שהוא התעצבן מאוד".
(הדגשות שלי - י.א.ש.).

בעדותה בבית הדין חזרה גב' עייש ותיארה בפירוט את אירועי יום עבודתו של המנוח משעות הבוקר עת הגיע לעבודה ועד המועד בו חזר מהנמל, עת הרגיש כאבים בחזה, ואלו היו דבריה-

"ש.את יודעת מה היה סדר יומו של המנוח באותו היום?
ת. כן.
זה היה בוקר רגיל לחלוטין. בוקר טוב. כוס קפה. אני עבדתי בחדר בסוף ממנו.
...
זה היה בוקר רגיל, הכל בסדר. אני ישבתי בחדר ועבדתי ראיתי אותו עולה יורד. הכל התנהל בסדר. היו חברים שתו קפה. בסביבות השעה 14:00 לערך הוא אמר שהוא יוצא לנמל.
...
ש. את יודעת באיזה שעה הוא יצא?
ת. בשעה 14:00 נסע לנמל עם כל הויכוחים שהיו לו שם.
ש. איך את יודעת שהיו לו ויכוחים?
ת. הוא התקשר אלי בצהריים קצת לאחר השעה 14:00 או 15:00 אמר שלא הצליח להשיג את האישורים. הוא התקשר כאשר הוא היה עדיין בנמל. הוא אמר שהתווכח עם אדם בנמל. הוא אמר לי אדם שהיה שם. אני לא יודעת מי זה. כעקרון משהו שדואג להוצאת האישורים.
ש. יש משהו ספציפי בנמל שדואג להמצאת האישורים?
ת. כן. הם התווכחו והוא הרגיש לא טוב והוא הרגיש לחצים בחזה.
ש. מתי הוא אמר לך זאת באותה שיחת טלפון?
ת. כן.
הוא אמר שהוא מרגיש לחצים בחזה. אמרתי לו שינוח שינסה להזמין אמבולנס כדי שירגע ולא ינהג בצורה כזו שהוא לא מרגיש טוב. הוא התעקש במטרה להשיג את האישורים. הוא כבר לא הרגיש טוב בשביל להחזיק את עצמו בכלל. הוא חזר למשרד קצת לפני המשרד הוא התקשר אלי ואמר שהוא מרגיש כאבים נוראים בחזה ואמר לי להזמין לו אמבולנס. בדיוק יצאתי מן המשרד כי היה שעה 17:00 שעה שאני מסיימת לעבוד. הזמנתי אמבולנס ועשיתי פרסה לחזור למשרד. התקשרתי שוב למד"א לבקש שישלחו אמבולנס. שהגעתי למשרד אני נכנסתי למשרד וראיתי אותו שוכב בקומה השניה. הגיע אמבולנס הוא בדק אותו וראה שכולו נוטף זיעה ומחזיק את החזה כאילו עומד להתפוצץ מרוב כאבים. הרופא בדק אותו ופינה אותו לצערי הוא הרגיש רע"
(עמ' 9 ו-10 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - י.א.ש.).

24.
עדותה של גב' עייש בפני
תאמה את הודעתה בפני
חוקרי הנתבע והיא היתה מהימנה עלי.
מעדות זו עולה באופן חד משמעי, כי ביום 8.1.02 שעות ספורות לפני פטירתו היה המנוח מעורב בויכוח קשה עם מאן דהוא בנמל, אשר לא נתן לו את האישורים, כאשר מיד לאחריו החל התובע להרגיש כאבים ולחצים בחזה.

עד הנתבע, בעלי החברה, מר רזניק,
אף הוא אישר בהודעותיו בפני
חוקר הנתבע, כי שמע מגב' עייש ומעובדים נוספים על הויכוח שניהל התובע בעת שהייתו בנמל, וכך העיד בפני
חוקר הנתבע ביום 31.8.06
-

"ש. האם שמעת על ויכוח כלשהו שהתעורר לאיציק במסגרת עבודתו ביום שלקה בליבו?
ת. סיפרו לי על זה העובדים. היתה בחורה שצלצלה אלי מירי אם אני זוכר את שמה ולאחר מכן יתר העובדים שהיה אירוע שהיה כרוך בהתרגזות גדולה לפני שהוא קיבל את ההתקף".

בחקירתו מיום 5.5.08 חזר מר רזניק על תיאור המקרה החריג, כפי ששמע מפי העובדים, וכך העיד –


"ש. האם ידוע לך באם היה משהו מיוחד וחריג באותו יום?
ת. אני לא הייתי במקום באותו היום ופקידת הסידור התקשרה אלי וסיפרה לי. לציין כי כולם סיפרו את אותו סיפור. כולם סיפרו לי שהיה עימות קשה באשר לעבודה בנמל אשדוד באותו יום. כולם סיפרו שאיציק התרגז בצורה חזקה כולל צעקות שנצעקו וההמשך ידוע".
(הדגשות שלי- י.א.ש.).

25.
עדותו, כמו גם עדותה של התובעת 2, מהווים אמנם עדויות מפי השמועה. ואף שאין ליתן להם משקל רב, יש לקחת בחשבון כי עדויותיהם מבוססות על דברים שנמסרו להם בסמוך לאירוע (לתובעת 2
- במהלך ימי ה"שבעה"), כאשר, תביעה זו טרם עמדה לנגד עיניה.

26.
אין חולק כי ברגיל, היתה עבודתו של התובע עבודה תחת לחץ (הודעתו של מר רזניק - (נ/5)) עם זאת, הן גב' עייש והן מר רזניק תיארו את המנוח כאיש רגוע מטבעו ונוח לבריות (נ/4 -
נ/5).

מעדותה של גב' עייש עולה, כי עבודתו השוטפת של התובע לא כללה את השגת אישורי הכניסה אלא אדם אחר היה ממונה על כך ורק משלא צלח בידו הדבר, לקח המנוח את המשימה על עצמו. עוד עולה מהעדויות, כי השגת אישורי הכניסה לא היה מעשה של יום ביומו.

27.
טענת הנתבע באשר לקיומו של אירוע רפואי כשבועיים קודם לכן, מקומה בבחינה על ידי מומחה רפואי ואין בה כדי להפחית מעצם קיומו של האירוע החריג עצמו.

28.
באשר לטענת השיהוי - התובעת 2 העידה כי פטירת המנוח גרמה למצב בו היתה אלמנה צעירה המטופלת בשני ילדים קטנים ונדרש לה זמן רב להתאושש ולטפל בזכויותיה. לא מצאתי בשיהוי הנטען, שיהוי שיש בו כדי לפגוע בזכויותיה וזאת בכפוף לסעיף 296 (ב) לחוק.

29.
אשר על כן, טענת התובעים לפיה, ביום 8.1.02 אירע למנוח אירוע חריג בעבודתו, מתקבלת.
החלטה למינוי המומחה תשלח לצדדים
.

30.
בשלב זה, אין מקום לפסיקת הוצאות.

ניתן היום ב' באב, תשס"ח (3 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.


יעל אנגלברג-שהם
שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 2997/07 עזבון המנוח פרץ יצחק, פרץ אלונה, פרץ דנה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/08/2008)