פסקי דין על פרחי יהודה | פסקי דין על יצחק שטרן ושות' | פסקי דין על שטרן אסף | פסקי דין על שטרן אמנון |

15203/01 א     04/04/2005




א 15203/01 פרחי יהודה נ' יצחק שטרן ושות', שטרן אסף, שטרן אמנון




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
א
015203/01


בפני
:
כב' השופטת אריקה פריאל
תאריך:
04/04/2005



בעניין
:
פרחי יהודה



ע"י ב"כ עו"ד
מנדלמן

תובע


- נ ג ד -


1 .


יצחק שטרן ושות'
2 . שטרן אסף
3 . שטרן אמנון


ע"י ב"כ עו"ד
פרוכטר

נתבעים

פסק דין

כללי

1.
בין התובע לנתבעת 1, שהנתבעים 2 ו-3 הנם מנהליה, נכרת חוזה לפיו הוזמן מהתובע תכנון הפיתוח הסביבתי בפרויקט בנייה שעתידה היתה הנתבעת 1 להקים. הפרויקט לא יצא אל הפועל מסיבות שאינן תלויות בתובע ומן הסתם גם מסיבות שלא היו תלויות בחברה. חרף העובדה שהתובע ביצע את חלק הארי של השירות שהוזמן שולם לו חלק קטן מהתמורה בלבד. על כן הוגשה התובענה דנן. עיקר המחלוקת סב סביב המועד בו על הנתבעת 1 לשלם את התמורה אם כי הצדדים חלוקים על גובה התמורה לה זכאי התובע.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2.
התובע (להלן גם: פרחי) אדריכל נוף, פיתוח שטח וכבישים במקצועו. במועד הרלוונטי לתובענה ניהל התובע משרד לייעוץ, תכנון ופיקוח. הנתבעת 1 (להלן: החברה) הנה חברה קבלנית לביצוע עבודות בניין. הנתבעים 2 ו-3 הנם בעלי מניות ומנהליה.

3.
ביום 29.1.96 זכתה החברה במכרז אשר פורסם על ידי מדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון (להלן: המדינה) להקמת 168 יחידות דיור במתחם "שנלר" בנצרת עילית (להלן: הפרויקט). לשם ביצוע הפרויקט התקשרה החברה לאחר זכייתה בחוזים עם יועצים וקבלני משנה שונים.

4.
ביום 22.2.96 שיגר התובע לחברה הצעה לתכנון פיתוח חוץ של הפרויקט אשר כלל תכנון כבישים, חניות, פיתוח שטח, פיתוח חצרות וייעוץ נופי לפי הפירוט המצוי בהצעתו (ראה נספח למוצג נ/1). התמורה הנדרשת הגיעה לסך 101,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף לפי תנאי התשלום שפורטו בהצעה.

5.
לאחר שיחה בין פרחי לבין מהנדס החברה נאדר סרוג'י (להלן: נאדר) התקבלה ההצעה כשהתובע הסכים למתן הנחה בשיעור 10% מהתמורה שנדרשה. אין חולק אפוא כי ביום 23.2.96 נכרת חוזה בין התובע לבין החברה לפיו נמסר לתובע תכנון עבודות פיתוח חוץ בפרוייקט כולל פיקוח על ביצוען וכי תמורת שירות זה ישולם לו סך של 90,900 ₪ בצירוף מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס מדד ינואר 1996 אשר עמד אז על 130.5 נקודות.

6.
על פי המוסכם היה על החברה לשלם לתובע את שכרו בהתאם לשלבי התקדמות התכנון. 10% עם חתימת החוזה והגשת תכנון מפלסים ראשוני; 15% עם סיום תכנון מוקדם; 5% עם הגשת חומר לבקרת משרד השיכון; 10% עם קבלת היתר בנייה ואישור מחלקות של העירייה; 20% עם הוצאת תוכניות עבודה; 20% עם גמר תכנון מפורט כולל פרטים.
בתום שלב התכנון היה זכאי אפוא התובע לתשלום אשר הגיע לכדי 80% מהתמורה הכוללת.

7.
יתרת התמורה בשיעור 20% היוותה שכר בעבור פיקוח בשלב הביצוע. התובע אינו תובע שכר בעד שלב הפיקוח שכן בסופו של דבר לא הוקם הפרוייקט על ידי החברה וממילא לא יצא התכנון מן הכח אל הפועל.

8.
אין כיום מחלוקת כי התובע השלים את שלושת השלבים הראשונים מתוך כלל עבודת התכנון דהיינו, משלב התכנון המוקדם ועד להעברת החומר לבקרת משרד השיכון וכי בנוסף ביצע חלק ניכר מיתר שלבי התכנון. התובע סבור כי חרף העובדה שהפרויקט לא קיבל היתר בניה, השלים למעשה את התכנון. לעומתו גורסים הנתבעים כי לולא בוטל החוזה היה על התובע לבצע השלמות ושינויים לפי דרישת רשויות התכנון כך שיש לשלם רק חלק מהתמורה החוזית בגין יתר שלבי התכנון.

9.
כבר בתחילת ההתקשרות בין החברה לבין פרחי הוקפא ביצוע הפרויקט. התברר כבר בשנת 1996 נודע על קיומו של מחזיק בקרקע הטוען לזכויות עליה מכח חזקה נוגדת. חרף זאת המשיך התובע, בידיעת הנתבעים ובהסכמתם, בעבודת התכנון לרבות הכנת תכניות להגשה לצורך קבלת היתר בניה, תכניות עבודה ועוד. בפועל הגישה החברה בקשה לקבלת היתר בניה. ההיתר לא נתקבל שכן בשל ביטול החוזה עם המדינה, כפי שיפורט להלן, לא היה לחברה עניין בקידום הפרויקט ולא קוימו התנאים שדרשה הועדה לתכנון ולבניה.

10.
כאמור הפרויקט לא יצא אל הפועל. מאמצי המדינה לסלק את המחזיק עלו על שרטון כך שלא ניתן היה לקיים את החוזה בינה לבין החברה לפי תנאיו. השתיים ניהלו משא ומתן במהלכו היו נסיונות, שלא צלחו, למכור את זכויות החברה וכן את התכנון (בין היתר גם של פרחי), ליזם אחר. בסיומו של המשא ומתן הוחלט על ביטול החוזה בהסכמה מבלי לפגוע בזכות החברה לתבוע בהליך משפטי את נזקיה, לרבות עלויות היועצים
וקבלני משנה שהעסיקה.

11.
להשלמת התמונה יצוין כי לבסוף פונה המחזיק בקרקע והמדינה התקשרה עם יזם אחר, מן הסתם לאחר פרסום מכרז חדש, אשר הקים את הפרויקט מבלי להעזר בשירותי התובע כך שעבודת התכנון שהשקיע ירדה לטמיון.

12.
ביום 15.12.97 שילמה החברה לתובע 10,000 ₪. סכום זה לא הוזכר בכתב התביעה ויש להפחיתו מתביעתו.
פרט לסכום זה לא שולם לו תשלום נוסף כלשהו.

13.
ביום 12.12.02, שנה ומחצה לאחר הגשת התובענה דנן,
הגישה החברה תובענה כספית נגד המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה על סך 12,500,000 ₪ בקירוב, שהדיון בה טרם הסתיים, בה נכלל בין יתר הנזקים מלוא סכום התביעה של פרחי נגדה.

כתבי הטענות

14.
כתב התביעה הוגש נגד החברה ומנהליה ונתבע בו 80% מהשכר המוסכם בצירוף ריבית בנקאית חריגה בשיעור 16%. עילת התביעה כלפי החברה הנה חוזית. מנהליה נתבעים בשל היותם אורגנים של החברה החבים באופן אישי בחיוביה הן משום שבנסיבות מוצדק להרים מסך ההתאגדות והן משום אחריותם האישית עקב התנהגותם הרשלנית והחסרת תום לב.


בכתב התביעה לא הוזכר התשלום בסך 10,000 ₪ אשר שולם כאמור ביום 15.12.97. רק בכתב תשובה הודה התובע בקבלת התשלום תוך הכחשת טענת הנתבעים בנוגע לנסיבות התשלום.

15.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי היות שהפרויקט נגדע באיבו לא בוצעו העבודות עליהן סוכם בחוזה בין החברה לבין פרחי, שגם לא הציג מסמכים המעידים על ביצוע העבודה, ובעבור העבודות שביצע במסגרת הפרויקט "עד להפסקתו"
שולמו לתובע 10,000 ₪.

עוד נטען כי ביום 18.11.99 התקיימה פגישה בה סוכם בין התובע לבין הנתבע 2 (להלן: שטרן) כי ככל שיגיעו לראשון סכומים נוספים ייכללו אלה בתביעה שתגיש החברה נגד המדינה בסיומה תשולם לו יתרת שכרו.

16.
הנתבעים 2 ו-3 כופרים בחבותם האישית. לטענתם כל מעשיהם נעשו כאורגנים של החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת, ולא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות להטיל עליהם חבות אישית.

השאלות השנויות במחלוקת

17.
אם כי מכתבי הטענות עולה מחלוקת הן בנוגע לעצם ביצוע עבודה מצד פרחי המצדיקה תמורה נוספת, הן לעצם תשלום 10,000 ₪ ומהותו והן למועד תשלום היתרה, אם קיימת כזו,
הרי שכיום הצטמצמה גדר המחלוקת.

18.
בניגוד לנטען בכתב ההגנה מודים היום הנתבעים כי 10,000 ₪ שולמו על חשבון העבודה שבוצעה ולא כתשלום תמורת העבודות שביצע פרחי עד להפסקת הפרויקט. ממילא אין חולק עוד כי היקף העבודה שביצע פרחי עולה על התמורה ששולמה לו. לדעת הנתבעים זכאי התובע לתשלום בשיעור 71.5% משכר התכנון (המהווה כאמור 80% מהתמורה הכוללת) ממנו יש לנכות את מה ששולם על חשבון. התובע לעומת זאת סבור כי יש לשלם לו את מלוא התמורה בעד התכנון (80% מהתמורה הכוללת) בניכוי מה ששולם על חשבון.

19.
נותרו אפוא להכרעה שתי סוגיות עיקריות. הראשונה, מצומצמת למדיי והיא האם זכאי התובע למלוא התמורה המוסכמת בעד התכנון בניכוי מה ששולם או שמא יש להפחית אחוז מסוים בגין השלמות ושינויים שהיו נדרשים לולא בוטל החוזה. השניה, האם הושג הסכם מאוחר בו סוכם כי יתרת התמורה תשולם בתום ההליך המשפטי בין החברה למדינה.

כמו-כן חלוקים הצדדים בשאלת שיעור הריבית לו זכאי התובע ובחבותם האישית של מנהלי החברה.

20.
בסיכומיו העלה בא כח התובע טענות אחדות במישור הדיוני הטעונות הכרעה אף הן.

האחת, כי קיימת הודאת בעל דין מצד החברה שכן בתביעתה נגד המדינה תבעה את מלוא הסכום הנתבע על ידי התובע, כך שאינה יכולה להתכחש לו כעת.
התייחסות לטענה זו תהא במסגרת הדיון בשאלת היקף העבודה שבוצעה וגובה התמורה לה זכאי התובע.

השניה, כי הטענה לפיה הושגה הסכמה לדחיית התשלום נוגדת את החוזה בכתב שנכרת בין הצדדים. לדעתו מנועים הנתבעים מלהעלותה בהיותה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב הנוגדת את הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני. טענה אחרונה זו תדון כאשר יוכרע מעמד ההסכם מיום 18.11.99.

היקף העבודה שבוצעה

21.
פרחי בחר שלא לתבוע פיצויי קיום (פיצוי בגין הרווח שנמנע ממנו עקב אי-קיום החוזה עמו) ותבע את התמורה בעד העבודה שביצע בפועל בלבד. לכן מתעורר הצורך לקבוע מהו היקף העבודה שביצע. לגרסתו השלים למעשה את שלב התכנון, כך שזכאי למלוא השכר המוסכם בעבורו
(דהיינו 80% מהשכר הכולל). טענת הנתבעים כיום כאמור הנה כי התובע זכאי לתשלום בשיעור 71.5% משכר התכנון (וטוענים כי אין מחלוקת של ממש שכן לדעתם גרסת התובע הנה כי מגיע לו 72% משכר התכנון).

22.
אין חולק כיום כי פרחי ביצע את שלושת השלבים הראשונים לפי החוזה מיום 23.2.96 כך שזכאי למלוא השכר בשיעור 30% מהשכר הכולל בגין שלושת השלבים הראשונים (10% בעת חתימת החוזה והגשת תכנון מפלסים ראשוני;
15% עם סיום התכנון המוקדם ו-5% עם הגשת חומר לבקרת משרד השיכון).

23.
בנוגע ליתר שלבי התכנון חלוקים הצדדים. לפי מכתב הדרישה ששיגר פרחי ביום 4.12.96 (נספח ג' לתצהיר ת/3) השלים כבר אז את חלק הארי של התכנון – הושלמה הכנת "סט פיתוח מושלם"; נתקבל אישור משרד השיכון לעבודות עפר; נתקבל אישור יועץ קרקע; נתקבל אישור חניות ממהנדס ממשרד השיכון; אושר הפיתוח על ידי מהנדס העיר; אושר פיתוח שטח ציבורי פתוח על ידי משרד השיכון; נמסר החומר לבקרת משרד הביטחון ונתקבל אישור מחלקת הביטחון.

24.
בגין עבודות אלו הגיש פרחי חשבון מלא (101,000

x
90%

x
80%) בעבור שלב התכנון. על דרישה זו לא הגיבו הנתבעים בכתב אם כי החשבון לא שולם מן הסתם משום שכבר אז היה ידוע על העיכוב בביצוע הפרויקט ושני הצדדים, שהיו מעונינים בהמשך הקשר החוזי, בחרו להמתין להתפתחויות. רק ביום 15.12.97 שולם הסך של 10,000 ₪ על חשבון החוב.

25.
מעדות האדריכלית נוף מיכאלה סרבי (תצהיר ת/2) אשר שמשה כיועצת משרד השיכון בפרויקט במתחם שנלר ואשר מתפקידה היה להביא את התכניות למצב בו אלו תקבלנה את אישור יחידת הבקרה של משרד השיכון עולה, כי תכניות פרחי ענו על כל הדרישות ולמעשה סיים את מלאכתו.

26.
מעדות האדריכל משה אדם,
עובד החטיבה הטכנית לתכנון ממשרד השיכון עולה כי תכניותיו של פרחי היו "עדות לסיום עבודת התכנון ותנאי להתחלת הביצוע" (סעיף 6 לתצהירו ת/1). אמנם בהמשך הוסיף (ראה סעיף 7) כי התכניות כמות שהן היו ברמת מוכנות לביצוע בשיעור 90%
ברם בעדותו הסביר כי הפחית 10% אלה מטעמי זהירות שכן טרם נתקבל אישור סופי מהמשרד הראשי בירושלים. עוד הוסיף כי לדעתו יתכן שהיו מאושרות ללא כל שינויים כפי שנהגו במקרים מסוימים בעבר.

27.
מהנדס החברה נאדר עמו היה הקשר המקצועי בין התובע לחברה, העיד כי ביחס לשלב "קבלת היתר בניה ואישור מחלקות של העירייה" ביצע התובע עבודה המזכה אותו בתמורה בשיעור 7.5% מתוך 10% המוסכמים. ביחס ליתר שלבי התכנון (הוצאת תכניות עבודה וגמר תכנון מפורט) השלים התובע לדעתו עבודה המזכה אותו בתשלום 34% מהתמורה הכוללת (מתוך 40% לפי החוזה) כך שהתובע זכאי בסך הכל לתשלום בשיעור 71.5% מתוך 80% מהשכר הכולל.

28.
תמיכה בגרסת התובע נמצאת בכתב התביעה שהגישה החברה נגד המדינה. אמנם אין מדובר בהודאת בעל דין, כטענת בא כח התובע,
שכן הודאת בעל דין חייבת להיות ברורה וחד-משמעית. בנספח לתביעת החברה (רשימה ב') הוזכר פרחי וצוין גובה דרישתו הכספית מהחברה. ברם אין התייחסות ספציפית לעבודה שבוצעה על ידו או לסכום לו זכאי לטענתה בגין עבודה זו. בניסוח כתב התביעה ישנה התייחסות כללית לנזקים שנגרמו לחברה בשל הפרת החוזה על ידי המדינה. לכן אין לומר כי תוכן כתב התביעה מהווה הודאת בעל דין.
29.
בעדותו אישר שטרן שבכתב התביעה נגד המדינה נכללה תביעת פרחי במלואה. גם דברים אלה אינם בבחינת הודאת בעל דין, לא ביחס לקיומו של חוב ולא ביחס לגובהו כך שמלבד המסקנה שהחברה חפצה להבטיח שיפוי המדינה אם יזכה פרחי במלוא הסעד המבוקש על ידו בהליך דנן אין להסיק מסקנות נוספות.

30.
למותר לציין כי לו צמצמה החברה את תביעתה לנזקים שנגרמו לה עקב התקשרותה עם פרחי בעטיה של הפרת החוזה על ידי המדינה סביר להניח כי היתה בוחרת במשלוח הודעה לצד שלישי נגד המדינה לשיפוי מלוא סכום התביעה ואיש לא היה מעלה על הדעת כי בעשותה כן הודתה בחוב כלפי התובע.

31.
עם זאת, בשים לב למועד בו הוגשה תובענה זו יש בתוכנה, כפי שיובא להלן, משום תימוכין לכך שפרחי השלים את התכנון. בעת הגשת התובענה נגד המדינה היה ההליך דנן תלוי ועומד והנתבעים ידעו היטב מהי גרסת פרחי ומה טענות ההגנה שהעלו כלפיו. חרף זאת לא הוזכר בתובענה נגד המדינה
ההליך דנן ונטען כי התכנון הושלם למעשה.

32.
כאמור הגישה החברה תובענה כספית נגד המדינה בסכום של למעלה מ-12,000,000 ₪. בסעיף 9 שלה (נספח א' לתצהיר נ/3) נאמר בזו הלשון:

"..בד בבד, ועפ"י דרישת הנתבעת, החלו התובעות בעבודות התכנון וקבלת האישורים הנדרשים לביצוע העבודה בפועל. התובעות הגישו לועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשות להיתרי בניה, הבקשות נדונו ואושרו בתנאים שונים שכולם מולאו, למעט הסכמת בעל המקרקעין...התובעות התקשרו עם יועצים שונים, ובהם אדריכל...שהחלו בעבודתם..." ובסיפא נאמר "הלכה למעשה, מילאו התובעות אחר כל הדרישות להתחלת העבודות בשטח במתחמים הרלוונטיים, קבלו מהנתבעת את כל האישורים הנחוצים להן, ואף היו מוכנות מכל בחינה שהיא לקבל היתר בניה ולהתחיל בעבודות בפועל".

לפי עדות שטרן נתבע שם מלוא הסכום הנתבע בהליך דנן.

33.
זאת ועוד, עמדת הנתבעים אינה עקבית. כאשר נתבקשו בעלי הדין בשלב הקדם משפט לנסות להגיע להסכמה בנוגע לגובה התמורה מסרו הנתבעים כי במסגרת פשרה נכונים לשלם 65% מהחשבון שהוגש (דהיינו 65% מתוך 80%) ולפי דברי באת כחם "הצעתנו נדיבה" (ראה פרוטוקול מיום 17.7.03).

34.
כמו-כן, טוען נאדר כי בהערכתו הביא בחשבון את השינויים שהיה נדרש התובע לבצע
על מנת להתאים את התכניות לתנאים שהוצבו על ידי רשויות התכנון. המדובר בטענה בעלמא שאינה נתמכת בראיות בלתי תלויות אשר היו בהישג ידם של הנתבעים. אין חולק שהחברה הגישה בקשה להיתר בניה על בסיס התכניות של פרחי בנושא פיתוח סביבתי. לגרסת נאדר הותנה ההיתר בתנאים שונים אשר לא קוימו עקב ביטול החוזה עם המדינה.

35.
לו הותנה ההיתר בתנאי הקשור לתכניות הפיתוח שהכין פרחי בגינו היה עליו לבצע עבודה נוספת ניתן היה
להוכיח זאת על נקלה ולו על ידי הגשת רשימת התנאים שהציבה הועדה המקומית לתכנון ולבניה. המנעות מהבאת ראיה חיונית אשר היתה בהישג ידם פועלת לרעתם, ואין אלא להסיק כי לו הובאה הראיה היה בה כדי לתמוך דווקא בגרסת התובע.

36.
מעבר לכך, סביר להניח כי לו ביצע פרחי עבודה חלקית המחייבת להפחית מהתמורה המוסכמת היה שטרן מעלה טענה בעניין זה בעת הפגישה שהתקיימה ביום 18.11.99 עליה ידובר בהמשך. אין טענה וממילא אין ראיה כי באותה פגישה נדון גובה השכר לו זכאי התובע.

37.
התובע הוכיח אפוא כי השלים את התכנון. אמנם לפי עדות האדריכל אדם לא נתקבל האישור הסופי של משרד השיכון בירושלים ולכן העריך כי התובע השלים 90% מהתכנון ברם מעדות האדריכל עולה כי הוא נקט בזהירות יתירה שכן גם לדבריו אם אושרו התכניות על ידי הדרג המקומי על פי רוב נוהג המשרד בירושלים לאשרן אף הוא. הניכוי בשיעור 10% מצדו של האדריכל אדם לא נבע אפוא מהעובדה שהתובע לא השלים את העבודה אלא מטעמי זהירות גרידא.

38.
למותר לציין כי לו תבע התובע פיצויי קיום סביר להניח שהיה זוכה גם בשכר הפיקוח שנמנע ממנו עקב ביטול החוזה ולא רק במלוא שכר התכנון. עוד ראוי לציין כי חרף ידיעתם של הנתבעים כי הפרויקט לא ייצא אל הפועל לא הפסיקו את עבודת התובע ואף כי ידעו כי רוב הסיכויים שהפרויקט לא יקום התנהגו כאילו "עסקים כרגיל".

39.
אני קובעת אפוא כי התובע השלים את שלב התכנון וכי הסיכוי שהיה נדרש לבצע שינויים או השלמות היה קלוש ובכל מקרה היקף השינויים או ההשלמות זניח ואינו מצדיק ממילא להפחית משכרו. על כן זכאי למלוא שכר התכנון קרי 80% מהתמורה הכוללת (לאחר ניכוי ההנחה המוסכמת בשיעור 10%). מסכום זה יש לנכות 10,000 ₪ לפי ערכם ביום התשלום.

התשלום בסך 10,000 ₪

40.
כאמור, אין כיום מחלוקת כי הסך של 10,000 ₪ שולם לתובע על חשבון התמורה החוזית. עם זאת מועד התשלום כמו גם גרסתם המשתנה של הנתבעים ביחס לתשלום זה הנם בעלי נפקות להכרעה בחלק מהסוגיות שבמחלוקת.

41.
בכתב ההגנה נטען כי סכום זה שולם בגין העבודות שביצע פרחי עד להפסקת הפרוייקט. על טענה זו חזר שטרן בתצהירו (ראה סעיף 12 לתצהיר נ/3) אם כי מתוכן תצהיר המהנדס נאדר (נ/2) ומעדותו ברי כי הסכום ששולם מהווה חלק קטן מאד מהתמורה.

42.
הסך של 10,000 ₪ שהוא תשלום ראשון ויחיד שולם רק ביום 15.12.97 לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד התובע לשלם לו את שכרו ואף שהתכנון רובו ככולו נעשה בשנת 1996 אז השלים התובע את התכנון (ולגרסת הנתבעים כיום, שנדחתה, 71.5% מכלל עבודת התכנון).

43.
נכונות פרחי להמשיך בביצוע העבודה חרף אי-קבלת תשלום כלל מלמדת מצד אחד שידע על קשיים בקיום החוזה עם המדינה (וראה מכתב מזכירתו, נספח ג' לתצהיר הנתבע נ/3), שם צוין מפורשות כי "הפרוייקט הוקפא") ומצד שני, מעידה על כך שבמהלך ביצוע החוזה שונו תנאיו, כמתאפיין בחוזים ארוכי טווח.

44.
שינוי גרסת הנתבעים בנוגע לתשלום זה והעלאת טענה בכתב ההגנה ממנה משתמע כי שולם לתובע מלוא התמורה בעד העבודה שביצע תוך סיכום על דחיית תשלום תמורה נוספת ערטילאית "ככל שמגיעים" לו לפרחי סכומים נוספים, לא זו בלבד שאינם עולים בקנה אחד עם עקרון תום הלב אלא שאף אינם מתיישבים עם דרישות המסוימות וגמירת דעת בלעדיהן אין חוזה.

הסיכום מיום 18.11.99

45.
בעקבות פנייה בכתב של
פרחי לחברה בו בקש לקיים פגישה על מנת להסדיר את נושא החוב נפגשו ביום 18.11.99 פרחי ושטרן במשרדי החברה.

לגרסת פרחי באותה פגישה העלה כל אחד מהנוכחים את עמדתו – הוא דרש תשלום ללא דיחוי נוסף ושטרן הציע לדחות את התשלום עד לסיום ההליכים שיינקטו נגד המדינה. הצעה זו נדחתה על ידו שכן בהיותו בעל משרד קטן לא היה לו "אורך נשימה". בתום הפגישה נפרדו השניים בידידות כאשר כל אחד מבין את עמדת רעהו.

גרסת שטרן לעומת זאת הנה כי באותה פגישה הסכימו במפורש שפרחי יקבל את שכרו בתום המשפט עם המדינה וכי תביעתו תכלל במסגרת תביעת החברה נגד המדינה.

46.
לדעת בא כח התובע מהווה טענת הנתבעים עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל כן בהסתמך על הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני אינה קבילה. האיסור העולה מסעיף 80 הנ"ל מתייחס לראיות אשר נועדו לסתור את תוכנו של המסמך בכתב. במקרה דנן אין הנתבעים מכחישים שנכרת חוזה ביום 23.2.96 ואינם טוענים שחוזה זה בוטל או כי אינו תקף. לטענתם לאחר כריתתו נכרת חוזה חדש בעל פה אשר שינה את תנאיו של החוזה מיום 23.2.96 בו הוסכם כי תשלום יתרת התמורה יידחה עד לסיום ההליכים בתובענה שעתידה היתה להיות מוגשת נגד המדינה, ואשר לאחר מכן הוגשה בפועל.

47.
בהקשר זה ייאמר כי גם מגרסת התובע עולה כאמור שבמהלך ביצוע החוזה בכתב שונו תנאיו, שהרי המשיך לבצע את חלקו בהסכם בעוד החברה שילמה לו רק חלק זעיר מכלל התמורה ובאיחור ניכר ביחס למועד המוסכם בחוזה בכתב. לא זו בלבד שאין טענה כי בכך הפרה החברה את החוזה עמו אלא שמגרסתו עולה כי גם אם דרש מידי פעם תשלום לא מחה, מטעמיו הוא, על האי-עמידה במועדי התשלום.

48.
גם בנקודה זו גרסת הנתבעים אינה עקבית. בכתב ההגנה נטען כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה "אם וככל שמגיעים לתובע סכומי כסף נוספים, בכפוף לבדיקת שלבי העבודה שבוצעו בפועל, כי אז ייכללו סכומים אלה בתביעה כספית שתוגש כנגד מדינת ישראל...הא ראיה, כי התובע השהה את תביעתו ולא הגישה חרף חלוף הזמן מיום הגשתו את החשבון.." (סעיף 6 לכתב ההגנה).

49.
בתצהיר עדות ראשית טען שטרן כי בפגישה האמורה "נאות התובע, כאמור, להמתין עד אשר תוכרע התביעה בגין ביטול החוזה עם מדינת ישראל" (סעיף 10 לתצהיר נ/3). בתמיכה לגרסתו מפנה הנ"ל לתרשומת אשר ערך בתום הפגישה, נספח ב' לתצהיר. תרשומת זו אינה תומכת בגרסתו שהרי נרשם בה "סוכם שיקבל את כספו במידה ואנו נקבל את הוצאותינו ממשבש" משמע, שיקבל שכר אם וכאשר תזכה החברה בתביעתה.

50.
לעומת זאת בעדותו לפניי היו דברי שטרן מסויגים יותר. בניגוד לטענה כי התובע "נאות להמתין" ציין כי "..יצאנו מהפגישה בהבנה שפרחי מבין שכל המתכננים והיועצים שעבדו אתנו מחכים להליך שלנו מול משרד השיכון וכשהכסף יתקבל כל אחד יקבל את כספו.." (עמ' 14 ש' 10-12).


זאת ועוד, על השאלה האם יקבל פרחי את שכרו אם התובענה נגד המדינה תדחה ניסה שטרן להמנע ממתן תשובה ברורה עד שלבסוף נאות להסכים, שגם אם תדחה התובענה יקבל פרחי את כספו (ראה עמ' 14 ש' 18 - 22).

51.
כאמור לעיל, החוזה בין פרחי לחברה היה ארוך טווח ויש לו מאפיינים של חוזים אלה. מטבע הדברים בחוזים המתפרשים על פני זמן ארוך יתכנו נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בעת כריתתם ולכן מנסים הצדדים ליצור במסגרת החוזה המקורי איזון בין הצורך בוודאות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לשינוי בתנאים (לסוגיית "חוזה יחס" ראה בין היתר רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נגד מרכז משען פ"ד נב(4), 145).

52.
בתחילת הקשר החוזי נכרת ביניהם חוזה כתוב. אלא שבעלי הדין לא צפו כי לא ניתן יהיה לקיים את החוזה מסיבות התלויות במזמין העבודה. במהלך ביצוע החוזה חלו אפוא שינויים ככל הנראה על ידי התנהגות.

53.
ואולם, ההסכמה הנטענת לא הושגה במהלך ביצוע החוזה אלא שעה שהיה ידוע כי החוזה בוטל כך שהעבודה הסתיימה וכל שנותר היה הסדרת תשלום שכרו של פרחי. שלא כמו בפעמים קודמות הפעם פנה פרחי והביע את רצונו המפורש לקבל מיד את השכר בגין עבודה רבת היקף אותה סיים זה מכבר. ראוי לזכור כי החיובים בחוזה בין פרחי לבין החברה עצמאים ואינם מותנים בתשלום המדינה לחברה.

54.
למעשה טענת הנתבעים הנה כי נכרת חוזה חדש לפיו הוסכם על דחיית מועד התשלום לפרק זמן בלתי מוגדר ובסכום בלתי ידוע. על מנת לזכות בטענה היה על הנתבעים להוכיח כי ההצעה ענתה על דרישות המסוימות וגמירת דעת. הנתבעים לא עמדו בנטל זה כך שגם אם תתקבל גרסתם דין ההגנה להדחות.

55.
כדי לענות על דרישת המסוימות "על ההצעה להיות מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף" (ע"א 440/75 ­זנדבנק נ' דנציגר פ"ד ל(2), 260 בעמ' 269).

56.
במקרה דנן ההצעה אינה מסוימת משני טעמים. האחד, כי מועד התשלום היה בלתי ידוע שהרי בעת העלאת ההצעה טרם הוגשה התובענה נגד המדינה וממילא לא ניתן היה לדעת מועד סיום ההליכים. השני, הסכום לתשלום לא סוכם שכן לגרסת הנתבעים נדרשה בדיקת נתונים על מנת לברר האם זכאי פרחי לתשלום נוסף.


למותר לציין כי לפי גרסת שטרן בבית המשפט יצאו הוא ופרחי מהפגישה "בהבנה שפרחי מבין" ודברים אלה אינם מלמדים על הסכמה מפורשת.

57.
לפיכך גם בהסתמך על גרסת הנתבעים דין הטענה כי הושגה הסכמה, להדחות. למותר לציין כי גרסת פרחי עדיפה עליי, שכן היתה עקבית ומתיישבת עם מבחן ההגיון.

אחריות אישית של הנתבעים 2 ו-3

58.
התובע סבור כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי, הן בהסתמך על אחריותם האישית עקב ביצוע עוולה בנזיקין והן בשל התנהגותם חסרת תום לב
המצדיקה גם להורות על הרמת מסך ההתאגדות. אכן, ניתן לייחס לנתבעים 2 ו-3 אחריות אישית, ולו מהטעם שהתנהגותם נגועה בחוסר תום לב.

59.
חוסר תום לבם מתבטא בראש ובראשונה בהתעלמותם מהנסיבות החדשות שנוצרו עקב ההפרה הצפויה של החוזה מצד המדינה והמשך החוזה עם פרחי כאילו "עסקים כרגיל" תוך יצירת מצג שווא לפיו ישולם לו שכרו שכן כאמור ההתקשרות בין החברה לבין פרחי היתה עצמאית ובלתי תלויה בחוזה בין המדינה לבין החברה. חובת תום הלב חייבה אותם להבהיר לפרחי את המצב לאשורו ולהסדיר
עמו תנאי התקשרות חדשים, לרבות תנאי התשלום.

60.
אי-היענותם לפניות הלגיטימיות של התובע לקבל את שכרו ובהמשך הנסיון בדיעבד להתנות את התשלום בתוצאות התביעה נגד המדינה כמו גם העלאת טענה בלתי נכונה בדבר השגת הסדר עמו לפיו הוסכם על דחיית התשלום אף כי גם לפי גרסתם לא ניתן לקבוע כי נכרת הסכם כזה מעידים אף הם על נסיון חסר תום לב להתחמק מתשלום. כאמור גם בעדותו ניסה שטרן להתחמק ממתן תשובה ברורה לפיה זכאי התובע לקבל את שכרו (ראה תשובותיו בעמ' 14 שהוזכרו לעיל).

61.
גם הכחשתם כי התובע ביצע את העבודה כמוסכם וכמצופה מעידה על חוסר תום לב מצדם. לו נהגו הנתבעים ביושר היו מודים בפה מלא כי התובע מילא את חלקו בחוזה. חרף זאת העלו טענות מטענות שונות בנסיון להציג מצג לפיו התובע ביצע חלק קטן מהתכנון, בגינו שולמה לו תמורה מלאה או כמעט מלאה. כפי שנקבע לעיל השלים פרחי את התכנון אף כי לא שולמה לו תמורה כלל. זמן רב לאחר המועד המוסכם ולאחר תחנונים ודרישות חוזרות ונשנות זכה התובע לבסוף לתשלום חלק קטן ממנה.

62.
עצם העלאת הצעה לפיה יקבל פרחי את כספו בתום הליכים משפטיים שעתידה היתה החברה לנקוט נגד המדינה אינה מתיישבת עם חובת תום הלב שכן היא מצטיירת כנסיון "להרדים" את פרחי על מנת שלא ינקוט בהליכים משפטיים. באותה עת חלפו שלוש שנים מאז יצירת החיוב והחברה טרם הגישה תובענה כספית נגד המדינה. זו הוגשה כאמור רק כעבור שנה וחצי בקירוב ממועד הגשת התובענה דנן בסמוך לתום תקופת ההתיישנות של התובענה דנן שעילתה נוצרה בשנת 1996. מאחר שאין לדעת מתי יסתיימו ההליכים המשפטיים בתביעת החברה ב

פסק דין
חלוט, יכול היה להווצר מצב בו תביעתו של פרחי היתה מתיישנת.

63.
אם התכוונו הנתבעים באמת ובתמים לשלם בתום ההליכים המשפטיים עם המדינה את שכר התובע היה עליהם להעלות הסכמה זו על הכתב תוך הודאה מפורשת בחוב מוגדר והתחייבות לשלמו גם במקרה שההליך שהוגש נגד המדינה יסתיים שלא כמצופה על ידם. כמו כן ראוי היה לתחום את הזמן להגשת התובענה נגד המדינה.

64.
די בטעמים המפורטים לעיל כדי להטיל על הנתבעים אחריות אישית כלפי התובע.

שיעור הריבית
65.
בכתב התביעה נתבעה ריבית חריגה בשיעור 16%. בא כח התובע בסיכומיו הודה כי ריבית זו לא הוכחה. די בכך כדי לדחות את הטענה. מעבר לכך בחוזה בין הצדדים נקבע מנגנון הצמדה כאשר צוין כי התשלומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס מדד ינואר 1996 (130.5 נקודות). בהעדר ראיה כי נגרם לתובע נזק אחר עקב אי-קבלת התמורה במועד יש לכבד את רצון הצדדים ולפסוק הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. ברי, כי משלא שולם החוב במועד רשאי בית המשפט להוסיף על כך ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: החוק) ובנסיבות דנן יש הצדקה מלאה לעשות כן.

סוף דבר
66.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של

72,720 ₪ בצירוף מע"מ כדין כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק על בסיס מדד ינואר 1996 ועד ליום מתן פסק הדין.


מהסך הנ"ל יש לנכות 10,000 ₪ ששולמו ביום 15.12.97 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום עד ליום מתן פסק הדין.


ההפרש שיתקבל יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.


כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד הוצאות משפט כפי שישום אותן רשם בית המשפט או המזכיר הראשי וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום הפסוק.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד ב אדר ב, תשס"ה (4 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

אריקה פריאל
, שופטת

015203/01א
110 עליזה שפר






א בית משפט שלום 15203/01 פרחי יהודה נ' יצחק שטרן ושות', שטרן אסף, שטרן אמנון (פורסם ב-ֽ 04/04/2005)