פסקי דין על חברת הכנסת זהבה גלאון | פסקי דין על המפקח על הביטוח ועל שוק ההון | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה | פסקי דין על חברת aig ביטוח זהב |

11792/05 בג"צ     31/07/2008




בג"צ 11792/05 חברת הכנסת זהבה גלאון נ' המפקח על הביטוח ועל שוק ההון, היועץ המשפטי לממשלה, חברת aig ביטוח זהב בע"מ




החלטה בתיק בג"ץ 11792/05
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בג"ץ 11792/05



בפני
:

כבוד הרשמת גאולה לוין


העותרת:
חברת הכנסת זהבה גלאון



נ


ג


ד



המשיבים:

1. המפקח על הביטוח ועל שוק ההון



2. היועץ המשפטי לממשלה



3. חברת aig ביטוח זהב בע"מ


בקשה לפסיקת הוצאות




החלטה

לפניי בקשות הדדיות לפסיקת הוצאות מטעם העותרת ומטעם משיבה 3.

1.
בעתירה, שהוגשה ביום 25.12.2005, התבקש בית המשפט להורות למפקח על הביטוח ועל שוק ההון לאסור על חברת aig ביטוח זהב בע"מ

(משיבה 3) את שיווקה של פוליסת ביטוח אחריות דירקטורים ונושאים משרה
golden management guard
בנוסחה הנוכחי, הכולל כיסוי ביטוחי למקרים של הטרדה מינית. על פי הפוליסה ניתן כיסוי לנושא המשרה בגין "תביעות יחסי עבודה" הכוללות "הטרדה מסוג כלשהו (לרבות טענה ליצירת סביבת עבודה מטרידה), לרבות על רקע מין, גזע או נכות; או הפליה שלא כדין, בין במישרין, בעקיפין, בכוונה או שלא בכוונה ...".
נטען בעתירה כי מתן היתר לשיווק הפוליסה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומנוגד לתקנת הציבור וטובתו. עם הגשת העתירה נקבע כי היא תידון בפני
הרכב שלושה וכי תגובה כתובה מטעם המשיבים תוגש עובר לדיון.

2.
ביום 18.5.2006 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון, שהיה קבוע ליום 24.5.2006. נמסר בה כי לפני מספר ימים קיבל אגף שוק ההון, ביטוח חסכון במשרד האוצר מידע חדש אודות היקף הכיסוי הביטוחי של הפוליסה ובעקבות כך התבקשה משיבה 3 להעביר הבהרות בעניין היקף הכיסוי הביטוחי שמעניקה הפוליסה. בבקשה נמסר כי הרשות המינהלית זקוקה לזמן נוסף לשם קבלת הנתונים הנוספים ולשם גיבוש עמדתה בעתירה.

3.
בתגובה לעתירה מטעם המשיבים 1-2 נמסר כי רשויות המדינה קיימו דיונים לא מעטים בנושא ולאחר שגיבשו את עמדתם, הודיע סגן בכיר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון לחברת
aig
כי יש לשנות את הוראות סעיף 2.21 בפוליסה (המגדירות מהי "תביעת יחסי עבודה") משום שהן מטעות, עומדות בניגוד להוראות החוק ואף נוגדות את תקנת הציבור. חברת
aig
הודיעה כי היא מקבלת את ההנחייה וכי תתקן את הפוליסה בהתאם. על רקע זה סברו המשיבים 1-2 כי העתירה התייתרה מאליה. בד בבד, הגישה חברת
aig
תגובה רחבת היקף לעתירה, בה נטען כי אין מקום להתערבות בית המשפט בשיקול דעתו של המפקח באישורה של הפוליסה. נטען כי הפוליסה עומדת בהוראות הדין, משרתת אינטרסים חברתיים חשובים, ובניגוד לנטען על ידי העותרת אין היא נוגדת את תקנת הציבור. הודגש, כי על פי האמור בפוליסה, הכיסוי הביטוחי ניתן אך ורק לעניינים שהינם "ברי ביטוח על פי דין" ולכן אם קיימות מגבלות בדין על מתן כיסוי ביטוחי, הן יחולו על הפוליסה.

4.
בהמשך לאמור בתגובת משיבים 1-2 הגישה העותרת (ביום 7.10.2007) בקשה מוסכמת למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות. נמסר בה כי משהתקבלה למעשה עתירת העותרת בעיקרה, מתייתר הדיון בה. נטען עם זאת כי מאחר שהעתירה הוכחה כמוצדקת, זכאית העותרת לקבלת הוצאות. העותרת ציינה כי לפני הגשת העתירה פנתה למשיבים 1-2 מספר פעמים אך פניותיה לא נענו במשך כשנה, ולפיכך נאלצה לפנות לבית המשפט. עוד נטען כי העתירה העלתה נושא מורכב בעל חשיבות ציבורית וחברתית מן המעלה הראשונה, והושקעו בה שעות עבודה רבות על ידי בא-כוח העותרת, בהיקף המוערך בכ-160 שעות, בעלות של 150$ לשעה. הובהר כי שכר הטרחה טרם שולם בפועל, שכן בהסדר שכר הטרחה סוכם כי בא-כוח העותרת יקבל את שכר טרחתו באם תזכה העותרת בהליך, והוא ישולם מכספי ההוצאות שיפסקו לטובת העותרת.

5.
משיבים 1-2 סבורים כי אין מקום לחיובם בתשלום הוצאות, שכן האחריות הישירה על-פי נוסח הפוליסה היא של חברת
aig
. הודגש כי הפוליסה המקורית לא אושרה על ידי משיב 1 לאחר הפעלת שיקול דעת בעניין אלא היא אושרה ב"מסלול מהיר" של "היתר בדרך אי-התנגדות". משיבים 1-2 הוסיפו וטענו כי אם יוחלט על חיובם בהוצאות יש להסתפק בסכום נמוך, משום שהעניין בא על פתרונו בשלב דיוני מוקדם, ללא צורך לקיים דיון בעתירה, וכן משום שעיקר הטענות בעתירה מופנות למעשה לחברת
aig
שיכלה לשנות את הוראות הפוליסה מבלי להמתין להנחיה ממשיב 1. נטען כי, העדר פנייה מוקדמת לחברת
aig
מצדיקה הפחתה של סכום ההוצאות שתשלם המדינה. כן ביקשו המשיבים 1-2 כי בעניין גובה ההוצאות תילקח בחשבון העובדה שמדובר ב"עתירה ציבורית".

6.
חברת
aig
, משיבה 3, דורשת להשית על העותרת הוצאות. נטען כי מעשה של הטרדה מינית, ככל שהוא נכנס בגדרו של האיסור הפלילי ונעשה בכוונה, ממילא אינו מכוסה במסגרת הפוליסה. לכן התיקון של הוראות הפוליסה שנדרש על ידי משיב 1 אינו מעלה ואינו מוריד. משיבה 3 טוענת כי העתירה לא השיגה את מטרתה, שכן משיב 1 לא הורה על ביטול הפוליסה ואף לא הורה על ביטול הכיסוי הביטוחי שקיים בה בגין תביעות על רקע הטרדה מינית, אלא אך ורק על תיקון הגדרת המונח "תביעת יחסי עבודה" בפוליסה. נטען כי העתירה לקתה בפגמים של שיהוי ניכר, אי צירוף משיבים נוספים שהיו עלולים להיפגע מקבלת העתירה, והעדר פנייה אל משיבה 3 מצד העותרת עובר להגשת העתירה. מטעמים אלה סבורה משיבה 3 כי יש לחייב את העותרת בהוצאותיה שלה.

7.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין בקשתה של העותרת לחיוב משיבים 1 ו-2 בהוצאותיה להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"צ 842/93
אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון
, פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו, יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפני
ה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. במקרה דנן לא ניתן מענה ענייני לפניותיה של העותרת אל המשיבים 1-2 בקשר להוראות הפוליסה במשך שנה עובר להגשת העתירה. דומה כי רק לאחר שהוגשה העתירה פעלו המשיבים 1-2 לקבלת נתונים ממשיבה 3 ולגיבוש עמדה ולבסוף הורו למשיבה 3 לתקן את הפוליסה. בנסיבות אלו שוכנעתי כי נמצא צידוק בהגשת העתירה, כמו גם קשר סיבתי מספיק בין הגשתה לבין קבלת הסעד. במצב דברים זה, יש מקום לחייב את המשיבים 1-2 בהוצאת העותרת.

8.
לא מצאתי שיש בטענות המשיבים 1-2 כי האחריות הישירה לניסוח הפוליסה היא בידי משיבה 3 כדי לשנות ממסקנתי זו. במוקד העתירה עמדה הפעלת סמכויות המשיב מכוח סעיף 40 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. גם אם מדובר בהפעלת סמכויות פיקוח על דרך של אי הודעה על התנגדות, אין בכך כדי לשחרר את המשיב 1 מאחריות לפקח על נוסח הפוליסות, להן הוא מעניק היתר, לרבות "היתר בדרך אי התנגדות". לא כל שכן כאשר הוא מתבקש מפורשות לבחון פוליסה מסוימת, כפי שהיה במקרה דנן. יש לזכור כי בעתירה התבקש סעד ממשיבים 1-2 בלבד, כאשר משיבה 3, שאינה רשות מינהלית, צורפה רק כמי שיכולה להיפגע מן ההליך השיפוטי. מטעמים אלה גם לא מצאתי יסוד לחייב את המשיבה 3 לשאת בהוצאות העותרת. יחד עם זאת, מאחר שנראה כי העתירה הייתה מוצדקת והגשימה את מטרתה, בכך שהביאה לשינוי הוראות הפוליסה, באתי לכלל מסקנה כי אין לחייב את העותרת בהוצאות משיבה 3. יש לזכור כי העתירה קבלה על שיווק הפוליסה בנוסחה הנוכחי, כך שהעובדה שהפוליסה לא נפסלה כולה, אין פירושה שלא התקבל מלוא הסעד שהתבקש בעתירה.

9.
אשר לשיעור ההוצאות, אין לקבל את דרישת העותרת לפסיקת הוצאות בהיקף של 60 שעות עבודת עורך-דין לפי עלות של 150$ לשעה.
אמנם,
יש לראות בהוצאות ושכר הטרחה שהוצאו בפועל - הוצאות ריאליות - משום נקודת מוצא

(ראו, בג"ץ 891/05
תנובה נ' הרשות המוסמכת
(טרם פורסם, 30.6.2005)). עם זאת, על מבקש ההוצאות מוטל הנטל להראות כי ההוצאות שהוציא היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל.
במקרה שלפניי, חרף חשיבותה הציבורית של העתירה, לא נראה שמדובר בעתירה מורכבת בצורה יוצאת דופן. יש ליתן משקל גם לכך שלא התקיים דיון בעתירה וההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית. למעשה, מלבד כתב העתירה, לא נדרשה העותרת להגיש כתבי בי דין כלשהם. העותרת לא הציגה הסכם שכר טרחה או פירוט של העבודה שהושקעה ולא הסבירה מהו בסיס החיוב בשכר הטרחה. לנתונים אלה חשיבות במסגרת הערכת הנחיצות והסבירות של הייצוג המשפטי, במיוחד נוכח העובדה שלא שולם שכר טרחה בפועל. בנסיבות העניין, יש קושי ליתן מענה לשאלה האם ההוצאות היו הכרחיות, סבירות ומידתיות. לענין זה לא ניתן להסתפק באמירה בעלמא בדבר 60 שעות עבודה. על רקע זה, לא שוכנעתי כי יש מקום לחיוב המשיבים 1-2 במלוא שכר הטרחה שנתבקש על ידי העותרת, כי אם בחלקו בלבד. בשים לב לכלל נסיבות העניין, יחויבו המשיבים 1-2 לשלם לעותרת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשס"ח (31.7.08).


גאולה לוין





ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05117920_g06.doc

נ.ב.
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בג"צ בית המשפט העליון 11792/05 חברת הכנסת זהבה גלאון נ' המפקח על הביטוח ועל שוק ההון, היועץ המשפטי לממשלה, חברת aig ביטוח זהב בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/07/2008)