פסקי דין על עזבון המנוח דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל | פסקי דין על עזבון המנוחה לאה גולדבלאט ז"ל | פסקי דין על חיים זהבי ואח' | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים | פסקי דין על מועצה מקומית יקנעם - עלית ואח' |

295/02 הפ     30/12/2004




הפ 295/02 עזבון המנוח דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל, עזבון המנוחה לאה גולדבלאט ז"ל, חיים זהבי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים, מועצה מקומית יקנעם - עלית ואח'




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה


מאוחד עם:
הפ 000295/02
הפ 118/03

בפני
כבוד השופטת:
ש' וסרקרוג
תאריך:
30/12/04



ה"פ 295/02
1 . עזבון המנוח דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל
, באמצעות


מנהל העזבון מר חיים זהבי
2 . עזבון המנוחה לאה גולדבלאט ז"ל
3 . חיים זהבי
4 . הייזל גולדבלאט
5 . שרון שרה גולן





המבקשים


- נ ג ד -


1 . הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים

2 . מועצה מקומית
יקנעם - עלית
3 . מינהל מקרקעי ישראל - מחיקה 3/11/03
4 . מדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון - מחיקה 3/11/03



המשיבים








המבקשת
הועדה המקומית לתכנון ולבניה "מבוא העמקים"
ה"פ 118/03








- נ ג ד -





המשיבים
1. המועצה המקומית יקנעם עילית
2. עזבון המנוח דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל

ואח'
3. מינהל מקרקעי ישראל - מחיקה 3/11/03
4. מדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון - מחיקה 3/11/03








בשם המבקשים בה"פ 295/02:

עו"ד יהושע גבעון ועו"ד גד שילה
בשם המקומית לתכנון ולבניה "מבוא העמקים": עו"ד צבי כוחן
בשם מועצה מקומית
יקנעם - עלית: עו"ד גב' צביה דולב
בשם מינהל מקרקעי ישראל ומדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון: עו"ד עמית קורן, פמ"ח (משיבים אלה נמחקו על-פי החלטה מיום 3/11/03)

פסק דין

1.
השאלה העיקרית, בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה על-ידי המבקשים בתיק ה"פ 295/02 (להלן: המבקשים) היא, אם יש לחייב את שר האוצר להמשיך בהליכים להפקעת החלקה בשלמותה, על אף הודעה מתקנת שהוציא, להפקיע רק חלק מן החלקה.


שמות בעלי הדין יכונו על-פי מעמדם בתובענה העיקרית - 295/02.

2.
בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה בה"פ 295/02, עתרו המבקשים לסעד הצהרתי, לפיו ייקבע כי הם זכאים לפיצויים בגין הפקעה של המקרקעין בשלמותה, על פי שווי המקרקעין בשלמותם, ביום 17/5/1997 (ראה סעיף 21 לתובענה), וכי על המשיבים ביחד ולחוד, לשלם להם פיצויים בגין ההפקעה כאמור בסכום השווה ל-1,125,000 דולר, בהתאם לשער היציג הידוע במועד התשלום בפועל, בתוספת ריבית שנתית של 11%, או בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד הקובע.


תיק זה אוחד עם ה"פ 118/03, שם עתרה הועדה המקומית לתכנון ולבניה "מבוא העמקים" (להלן: הועדה המקומית), למתן סעד הצהרתי, לפיו ההפקעה לצרכי ציבור מתייחסת לחלק מן החלקה בלבד, ולפיה המקרקעין שהופקעו כוללים רק שטחי הדרך, השביל להולכי רגל והשטח הציבורי הפתוח (להלן: שצ"פ). או לחלופין, להצהיר כי ההפקעה אינה מתייחסת לחלקים אחרים של אותם מקרקעין.


במהלך הדיון, הוסכם למעשה, כי השאלה העיקרית היא, אם ניתן להורות על ביטול חלק מההפקעה לצרכי ציבור, ובאופן שההפקעה המקורית המתייחסת לכלל החלקה, לא תעמוד בעינה. הכרעה במחלוקת האמורה, יש בה למעשה להשליך ו/או להכריע בשאלת זכאות המבקשים לפיצויי הפקעה, או לפחות בשיעור הפיצוי לו הם זכאים, אם בכלל.


הרקע
3.
המבקש דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל (להלן: המנוח), הוא הבעלים הרשום של המקרקעין הרשומים של חלקה 57 בגוש 11070 יקנעם, בשטח רשום של 18,365 מ"ר (להלן: החלקה).

המנוחה לאה גולדבלאט (להלן: המנוחה), הייתה אשתו של המנוח והיורשת היחידה על פי צו קיום צוואה (ת"ע 2689/77 - בימ"ש מחוזי ת"א - נספח ב' לתובענה).

המבקשים האחרים גם הם בעלי זכויות באותם מקרקעין, בין מכוח ירושה באופן ישיר ובין על דרך של יורש מיורש.

4.
על החלקה חלה תוכנית מס' ג/במ/55 (להלן: התוכנית) שפורסמה למתן תוקף בי"פ 4034 מתאריך 13/8/92. התוכנית אושרה בהליך מזורז לפי חוק הליכי תכנון ובנייה (הוראת שעה), התשנ"ו-1990. יוזם התוכנית - משרד הבינוי והשיכון, ומטרת התוכנית, פתרון לצורכי הדיור של זוגות צעירים/עולים חדשים שעלו ארצה באותה תקופה. התוכנית שינתה את ייעוד החלקה לייעודים שונים שהם: שביל, דרך, אזור ספורט, שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) ומגורים.


על פי התוכנית מיועדת חלקה 57 לייעודים הבאים:

אזור מגורים ב' -
901
מ"ר

אזור פיתוח שישמר כטבעו -
3,984
מ"ר

דרך מוצעת -
1,609
מ"ר

אזור ספורט -
9,038
מ"ר

שטח ציבורי פתוח -
2,823
מ"ר

שביל להולכי רגל
10
מ"ר

סה"כ
18,365 מ"ר

בסעיף 19 של התוכנית נקבע:

"השטחים המיועדים בתוכנית זו לדרכים, בניינים למוסדות ציבור, שטח

ציבורי פתוח וספורט מיועדים להפקעה לפי סעיף 188-189 לחוק. שטחים
אלה יירשמו על שם הרשות המקומית וזאת תוך שנתיים מיום אישור
התוכנית."

ביום 21/4/94 פנה ראש המועצה דאז, מר סימון אלפסי למהנדס הוועדה, מר מוטי לביא, בבקשה כי הוועדה המקומית תפעל עבור המועצה להפקעת שטחים בתוכנית, הנדרשים לצורך ביצוע עבודות פיתוח ועפר והכשרת כבישים, לרבות כביש מס' 10. הצורך נוצר עקב התחלת ביצוע עבודות בנייה ופיתוח של שכונת מגורים במסגרת התוכנית, על ידי משרד הבינוי והשיכון.

הבקשה להליך ההפקעה נוסחה באופן הבא:

"הקטע מסומן ומוגדר עג' המפה המצ"ב בקו תיחום - צהוב.
במסגרת הקטע הנ"ל המיועד לבניה קיימות קרקעות בבעלות פרטית.
גוש: 11070 חלקות: 41, 43, 44, 45 כדי שמשהב"ט יוכל לבצע עבודות
פיתוח ועפר והכשרת כבישים בשטחים הנ"ל, קיים צורך שהועדה תפקיע
את הקרקעות הפרטיות הנ"ל בתחום הצרכים ע"פ תוכנית מפורטת ג/במ/55.
הנושא דורש טיפול מיידי מכיוון שחלק מכביש מס' 10 העומד בפני
ביצוע
מיידי נמצא בבעלות פרטית.
במסגרת יתר שטחי התוכנית אשר אינם בבנייה מיידית כלולים
גוש: 11070, חלקות: 57, 63. גוש 11072 חלקות 5, 6 .....
".


ביום 19/5/94 פורסמה בי"פ 4215 הודעה לפי סעיף 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), תש"ג-1947 (להלן: פקודת הקרקעות) בדבר הפקעה של חלקות בגושים 11070 ו- 11072 (להלן: הודעת ההפקעה המקורית).

בהסתמך על דרישה זו הוצאה הודעה שם ניתן פירוט לגבי ההפקעות, בנוסח הבא:
גוש: 11070 חלקות: 41, 43, 44, 45, 57 ו- 63.
וכן גוש 11072: חלקות 5, 6
(ההדגשה אינה במקור - ש' ו').


המקרקעין (חלקה 57) נכללה אפוא בשלמותה בחלקות הנ"ל.

כהשלמה לצורך ההפקעה נקבע ייעודם של המקרקעין לצורכי ציבור. ביום 30/10/94, בי"פ 4257, נמסרה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, כי המקרקעין מיועדים לצורכי ציבור ולכן הם מוקנים לוועדה המקומית.
גם בהודעה זו היה איזכור זהה של הגושים והחלקות כמובא לעיל.
בעקבות ההפקעה נרשמה ביום 29/2/96 במרשם המקרקעין, המועצה המקומית יקנעם עילית (להלן: המועצה) כבעלים בשלמות של החלקה.

5.
לוועדה המקומית, על-פי תצהירו של מהנדס הוועדה התברר, כי בנוסח ההודעה, לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, בדבר הקניית השטח המופקע בחלקה, בשלמות למועצה המקומית נפלה טעות, מאחר שעל פי פניית ראש המועצה, היה צריך להפקיע רק שטח דרך בגודל של 1,609 מ"ר, שביל להולכי רגל של 10 מ"ר מרובעים והשטח הציבורי הפתוח 2,823 מ"ר.

בעקבות זאת פנה מהנדס הוועדה המקומית למשרד המשפטים והוחלט לפרסם ברשומות הודעה מתקנת ביחס להפקעה. ביום 16/3/97 בי"פ 4503 פורסמה הודעה מתקנת על-פי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות, בקשר להפקעה האמורה. על פי ההודעה הנ"ל ההפקעה אינה מתייחסת לחלקות בשלמותן, אלא ל"חלקי חלקות" בלבד של החלקות הנזכרות לעיל, לגבי שני הגושים (להלן: ההודעה המתקנת). להודעה המתקנת לא צורף תשריט. התשריט המתייחס להיקף השטחים המופקעים, כחלק מן החלקות נושא תאריך 11/5/03.

בנוסף להודעה המתקנת פורסמה גם הודעת ביטול, מיום 17/6/1997 בי"פ 4533, ולפיה ההודעה לפי סע' 19 לפקודת הקרקעות, שפורסמה כהשלמה לצורך ההפקעה, בי"פ 4257, ולפיה, כלל המקרקעין מיועדים לצורכי ציבור ולכן הם מוקנים לוועדה המקומית, בטלה.

למרות האמור, וכפי הנראה בשל טעות נרשמה החלקה בשלמותה על שם שניאור פני, ביום 6/7/97. הרישום הוחזר במרשם המקרקעין על שם המנוח, רק בשלב מאוחר יותר.

לטענת המבקשים, גם על פי הודעת המתקנת (נספח י' לעתירה), נותרו בבעלות המבקשים זכויות בחלק מזערי של המקרקעין בלבד- חלק ממגרש בשטח של 901 מ"ר אשר ייעודו למגורים (סעיף 14 לתובענה). מכאן שלטענת המבקשים הופקע מחלקתם 95.1%. ההפקעה בשיעור כזה מחייבת, בתשלום פיצוי.


ב- 8/8/01 נרשמה, מכוח סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה + סעיף 19 לפקודה הקרקעות,
בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, הערה בהתייחס לחלקיות זכויות המועצה בחלקה. נרשם שם, כי ההפקעה היא על חלק מהחלקה 57 בגוש 11070 (ראה נסח מקרקעין מיום 17/2/03 - נספח ז' לתביעת הוועדה המקומית. ההדגשה אינה במקור - ש' ו').

החלקה
עדיין רשומים
בשלמות ע"ש המנוח.
יודגש, כי למעט שטח הדרך, לא הופקע ולא נתפסה חזקה בשטחים אחרים של החלקה.

ביום 11/12/02 הוגשה העתירה דנן.
ואילו התובענה של הוועדה המקומית הוגשה ביום 27/4/03.

6.
לאור הנסיבות המפורטות לעיל, ובעקבות החזרת הרישום של החלקה ע"ש המנוח, טוענים המבקשים כי הם זכאים לפיצויי הפקעה נכון ליום 17/5/97, בסכום שפורט לעיל, וזאת בהיות המועד הקובע, 60 ימים לאחר פרסום ההודעה האחרונה, שפורסמה כאמור ביום
16/3/97.


ביום 11/8/02 פנה עו"ד גבעון, בשם המבקשים אל המועצה המקומית בתביעה לתשלום פיצויי הפקעה. למכתב הדרישה צורפה חוות הדעת של השמאי סיון שנושאת תאריך
7/7/02 (נספחים יא'+יב' לתובענה).

בתשובה לפנייתם לקבל פיצויי הפקעה (מכתב מיום5/11/02 - נספח יג' לתובענה), טענה הוועדה המקומית, כי ככל שקיימת חובת פיצויי הפקעה, חלה חובה כאמור על מנהל מקרקעי ישראל ועל מדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון יחד עם הוועדה המקומית והמועצה.
לעצם התביעה לתשלום פיצויי הפקעה טענה הוועדה המקומית, כי מאחר שעל-פי ההודעה המתקנת לא הופקע אלא 24% מכלל המקרקעין שבבעלות המבקשים, אין הם זכאים לפיצויי הפקעה.
מחיקת המשיבים - מינהל מקרקעי ישראל - ומדינת ישראל, כבעלי דין
:
7.
בהחלטה שניתנה על-ידי ביום 3/11/03 הוריתי על מחיקת מינהל מקרקעי ישראל, ומדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, יזמי התוכנית, כבעלי דין בתובענות שאוחדו.

במסגרת בירור התובענות לגופן, לא ביקש מי מבעלי הדין שנותרו לחזור ולצרפם, על אף שהרשות לעשות כן, נשמרה להם (ראה החלטה מיום 3/11/03 עמ' 9 לפרוטוקול בה"פ 295/02). בדין נהגו בעלי הדין בפני
, משנמנעו מלחזור ולבקש צירופם.


עיקר טענות הצדדים היא לדרך פרסום וביצוע הליכי ההפקעה. למשיבים הנ"ל, לא הייתה כל מעורבות בהליכים אלה. התוכנית כפי שפורטה, לא מנעה ביצוע הפקעה לחלק מן השטחים שפורטו בסעיף 19 של התוכנית. כל התרשלות שהייתה - אם הייתה - בקשר להליכי ההפקעה, אינם נוגעים כלל למשיבים שנמחקו. וממילא אם יקום חיוב לשאת בפיצוי, אין זה יכול להיות מוטל על המשיבים הנ"ל.

טענות בעלי הדין
:
8.
לטענת הוועדה המקומית, פנתה המועצה לוועדה וביקשה להפקיע עבורה דרכים בשטח התוכנית, לצורכי סלילתם. פרט לסלילת הדרכים האמורות לא השתמשה המועצה בכל שטח אחר לצרכיה ולא תפסה בהם חזקה. מכאן שמלכתחילה ההפקעה של שטחי ציבור מהחלקה כוונה לחלק מהחלקה המתחלק לדרך, שביל להולכי רגל ולשצ"פ. חלק זה מהווה 24% משטחה הכולל של החלקה. מכאן שעל פי ההודעה המתקנת, התייחסה ההפקעה לחלק מסוים מן החלקה, ובשיעור של כ- 24%.


על פי תצהיר המהנדס של הוועדה המקומית הופקעו מחלקה 57 בגוש 11070 רק 4,442 מ"ר ולא החלקה בשלמותה.
הועדה המקומית מפנה למכתבו של ראש המועצה שם דובר על הצורך בהפקעה לגבי שטח הדרך (1,609 מ"ר) וכן השביל להולכי רגל (10 מ"ר) והשטח הציבורי הפתוח (2,823 מ"ר).
על פי תצהירו של מהנדס הועדה המקומית לא הייתה כל כוונה באותו שלב להפקיע עבור המועצה המקומית את השטח המיועד בחלקה לאזור הספורט ו/או את השטח שאמור להישמר כאזור פתוח כטבעו.


אלמלא כן, ואם אמנם ההודעה המתקנת הייתה מתייחסת לכלל החלקה, או למרב שיעורה, כלומר לכל חלקי החלקה המיועדים לצורכי ציבור, למעט השטח שיועד למגורים בגודל של 901 מ"ר, כפי שטוענים המבקשים, כי אז לא היה צורך בהודעה מתקנת.


הוועדה המקומית מדגישה שאלמלא פנייתה של המועצה (מכתבו של ראש המועצה למהנדס הוועדה - נספח ב' לעתירה), לא הייתה הוועדה המקומית מתחילה בהליכי הפקעה מיוזמתה. משסייגה המועצה את דרישות ההפקעה בדיוק לשטחי הדרך, הרי שלא היה מקום להפקיע אלא את מה שבקשה המועצה.


לכל היותר ניתן לטעון כנגד העדר בהירות בנוסח ההודעה המתקנת, באשר להיקף השטח המיועד לצורכי ציבור ואולם, אם הייתה אי בהירות להיקפה האמיתי של ההפקעה, הרי שרשאים היו בעלי הקרקע לברר עובדה זו, אך אין להסתמך על הטעות, כיוצרת זכות תביעה לפיצוי הפקעה.

9.
המבקשים טוענים, כי אין לקבל את תצהירו של המהנדס, וכי הייתה הפקעה של כלל המקרקעין, במיוחד כאשר התוכנית וכן הודעת ההפקעה התייחסה לייעודים שונים של המקרקעין, והותירה למעשה רק את אזור מגורים ב', בגודל של 901 מ"ר כשטח שלא הופקע.


עוד טוענים המבקשים שעל פי סעיף 14(1)(ג) לפקודת הקרקעות לא ניתן לחזור מהפקעה של כלל החלקה, ו/או כל חלק משטח החלקה שהופקע, אם אותם מקרקעין כבר
הוקנו בהודעה לפי סעיף 19 לפקודה. לעניין זה מפנים המבקשים לבג"צ 282/71 (מוריס בנין נ' שר האוצר, פ"ד כה(2) 466, להלן: פס"ד בנין).
לעמדת המבקשים עם הוצאת צו הקניית המקרקעין שהופקעו, קמה להם זכות קנויה לפיצוי בגין ההפקעה. סעיף 14(1) לפקודת הקרקעות נועד למנוע פגיעה בזכותו של האזרח לקבל פיצוי הפקעה, לאחר המועד הנ"ל.

המבקשים טוענים עוד שאם ב- 1943 בעת כניסת פקודת הקרקעות לתוקף, נשללה הזכות מהרשות המפקיעה לחזור בה מהפקעה לאחר צו ההקניה, בשל הזכות שקמה לאזרח עקב ההפקעה, על אחת כמה וכמה שיש למנוע מהרשות לעשות כן היום, לאור חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכות הקניין, כזכות יסוד.


בנסיבות אלה, לעמדת המבקשים, הסמכות לחזור מן ההפקעה - כולה או חלקה - עמדה לוועדה המקומית רק עד ליום 30/10/94, מועד פרסום צו ההקניה של המקרקעין. מאחר שהוראת סעיף 14(1) לפקודת הקרקעות היא ברורה, ולא נקבעו לה סייגים, הרי שלאחר מועד ההקניה של המקרקעין, הייתה סמכות ההפקעה למוחלטת, ללא דרך חזרה.


המבקשים מוסיפים וטוענים, שגם אילו עמדה לוועדה המקומית הזכות לחזור בה מהפקעת המקרקעין בשלמותם,
והייתה עושה כן עוד קודם ל- 30/10/94, גם אז היה עליה לפעול לפי סעיף 14(1) לפקודה ובאופן המפורט בסעיף 5, לגבי חזרה מהפקעה. הודעה כזו יש למסור לכל הבעלים הרשומים. הוועדה המקומית לא נקטה בהליך כגון זה.

ביטול ההודעה לפי סעיף 19 לפקודה אין לה כל נפקות.

יתר על כן, גם לאחר שבאה הודעת התיקון וצוין כי יופקעו "חלקי חלקות", ביניהם נכללה גם חלקה 57, לא צורף כל תשריט המתאר את שטחי הקרקע המופקעים, ואין בתוספת כל תיאור מילולי של החלק המופקע מחלקה 57. על פי "ההודעה המתקנת" גם לא ניתן היה לדעת מה גודל השטח שהופקע ומה מיקומו במקרקעין של השטח שהופקע.

המבקשים דוחים גם את הטענה כי על פי התוכנית, לא הייתה כוונה להפקיע את השטחים בשלמותם. סעיף 19 של התוכנית מלמד אחרת. כמו כן, עולה כוונה אחרת מן התשריט שצורף, שם נצבעו השטחים שיועדו לצרכי ציבור בירוק, למעט אזור המגורים, והדרכים הצבועות בצבע אדום.


"התשריט המתקן" שהמבקשים טוענים שהוא
התשריט הנכון, נושא תאריך 11/5/03 ונתקבל אצלם ב 12/5/03. תשריט זה מהווה גרסה נוספת לגבי השטחים שהופקעו. על פי הודעה זו השטחים שהופקעו אינם כוללים את השטח המקומי "שמורת הטבע", ואשר אף הוא סומן בצבע ירוק בהיר. המדובר בשטח המיועד אף הוא לייעוד ציבורי. גרסה זו היא גרסה עובדתית נוספת, חדשה ואינה מבוססת ויש לדחותה.

בנסיבות אלה, עומדים הם על תביעתם לפיצויי הפקעה, וכאשר "המועד הקובע" לשומת הפיצויים הוא 60 ימים לאחר יום הפרסום ברשומות של ההודעה בדבר הכוונה להפקיע את המקרקעין, לפי סעיף 5 לפקודה. בענייננו, 17/5/1997.

דיון ומסקנות
:
10.
יש בדעתי, לקבל את התובענה שהוגשה על-ידי הוועדה המקומית ולדחות את עתירת המבקשים בתיק ה"פ 295/02, וזאת מכמה טעמים:

מהות היחסים המשפטיים בהליכי הפקעה הם של רכש של זכויות במקרקעין, הגם בכפייה. על מערכת יחסים כזו, חלים דיני החוזים הכלליים, ובכלל זה
דיני הטעות.
בחינת מהות הטעות, אשר נעשית על בסיס הראיות שהוצגו, מצביעה על טעות מצד הרשות המפקיעה, ואולם הטעות הינה בתום לב. קיומה של טעות כנה, יכולה להילמד גם מדרך התנהגותה של הרשות לאחר גילוי הטעות ומההתנהגות בפועל. במקרה זה, לא הייתה תפיסת חזקה אלא של השטחים עליהם הצהיר מהנדס הוועדה המקומית.
מבחינת זכויות בעלי המקרקעין, יש להדגיש: התובענה הוגשה לאחר ההודעה המתקנת, לאחר ביטול הודעת הקניית המקרקעין בשלמותם, ולאחר שתוקנו גם זכויות הרישום בלשכת המקרקעין על שם המועצה המקומית. נתונים אלה, תוך בחינתם לגופם, אינה יכולה לבסס טענה, כי ההפקעה היא של החלקה 57 בשלמותה, או בשיעור הקרוב להפקעה כזו.

בנסיבות אלה, ולצורך החלת הנפקות המשפטית של הטעות מכוח דיני החוזים לצד עקרונות המשפט המינהלי, מתבקשת התוצאה לפיה, יש להכיר בטעות ולהורות על תיקון היקף ההפקעה. בשום מקרה, אין בנסיבות העניין לחייב בביצוע הפקעה של החלקה בשלמותה.

הוראות סעיף 14 לפקודת הקרקעות המסייגת אפשרות של חזרת שר האוצר מרכישת מקרקעין, לאחר שלב ההקניה, אין בהן לאיין בטלות אפשרית עקב "טעות" כנה בהתקשרות לקראת רכישת מקרקעין בהפקעה. על דרך השוואה לדיני החוזים הכלליים, ותוך יישומם בהתאמה על דיני הרכישה עקב הפקעה, יש להגיע למסקנה, כי הטעות שאירעה בדרך פרסום הליכי ההפקעה לוו בהתרשלות, אך לא היו נגועים בפסלות אחרת הנוגעת להתנהגות של רשות ציבורית.

בחינת עקרונות של מינהל תקין לצד זכויות של פרט הנפגע, על רקע של מהות הליך ההפקעה, ותוך יישום הדוקטרינה של "תוצאה יחסית" (הבאה במקום "בטלות יחסית") מורה, כי רשאית רשות ציבורית מפקיעה להחליט על ביצוע בשלבים, תוך התחשבות במגבלות התקציב העומד לרשותה, לצד החובה למזער, ככל האפשר את שטח ההפקעה. במקום שהרשות המפקיעה פעלה כן, ואפילו לא נתנה לכך ביטוי נדרש בהליך ההפקעה, אין בכך בלבד לחייבה לשאת בתוצאות ההפקעה על-פי ההודעה המוטעית.

אילו נתקבלה תוצאה כזו, הייתה עומדת בניגוד להליך ההפקעה, תכליתו ומהותו, פוגעת בעקרון המידתיות, מונעת יישום נכון של "התוצאה היחסית", ונותנת עדיפות בידי הפרט, עד כדי החשש להתעשרות שלא כדין, על חשבון הקופה הציבורית.


מכל הטעמים המפורטים לעיל, יש לדחות את הטענה כי ההפקעה בוצעה לגבי החלקה בשלמותה או במרב שיעור גודלה. ממילא, בהעדר טענה לזכות לפיצויי הפקעה, לגבי כל גודל של שטח שהופקע - וטענה כזו לא הועלתה - דין התובענה להידחות. אין באמור, כדי למנוע מן המבקשים לנקוט בהליך מתאים, לפי סעיף 14(2) לפקודת הקרקעות, בנוגע לתביעת הוצאות ו/או פיצויים על נזק, אם יש כאלה, בנוגע להודעה על הכוונה לרכוש אותם מקרקעין או בתוצאתה של רכישה כאמור.

אפרט מסקנתי האמורה.

תחולת דיני "הטעות" מתחום המשפט הפרטי והציבורי על הפקעה כ"חוזה רכש בכפייה"
:
11.
הפקעה מוגדרת כרכישה, הגם כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין, המתבצעת על-ידי המדינה או מטעמה למטרה ציבורית ומתלווה בתשלום פיצויים (ע"א 261/84 שמעון רפאלי נ' יצחק חנניה ואח'

, פ"ד מ(4) 561, 565. כן ראה עת"מ (חי') 30354/97 הקרן הקיימת לישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון, תק-מח 2003(1) 22479, סעיף 38 לפסה"ד. להלן: פס"ד הקק"ל).


בהיות הפעולה המשפטית "רכש של זכויות" - ניתן על דרך ההשוואה להחיל על מערכת יחסים זו את תחום המשפט של דיני החוזים הכלליים, ובהיות הרכש בכפייה מתבצע על-ידי רשות ציבורית - ניתן גם להחיל על אותה מערכת את עקרונות המשפט המינהלי. מדובר אפוא בחוזה שעושה הרשות בתור שלטון או כחוזה שנושאו סמכות שלטונית-נורמטיבית (ג' שלו, דיני חוזים (תש"ן), 648, הגם ששם הובהר שאין עוד מקום להבחנה בין חוזה שלטוני למסחרי. להלן: ג' שלו/דיני חוזים). מכאן הדואליות של הדינים מתחומי המשפט הפרטי והציבורי על מערכת זו.


החלתם של אלה מפנה ל"דיני הטעות" מתחום המשפט הפרטי, לצד עקרונות מחייבים מתחום המשפט המינהלי, המחילים, בין היתר, את הלכת ההשתחררות, במיוחד כאשר בבסיס ההתחייבות קיימת טעות כנה, שניתן להגדירה גם כ"טעות סופר".

הליך ההפקעה, המסתיים על-פי סעיף 19 לפקודת הקרקעות ברישום הודעה ברשומות, והמשמש בסיס לשינוי הרישום במרשם המקרקעין, כנקודת הקניית זכויות שממנה אין דרך חזרה, אינו בא להפקיע מצב של "טעות" לפי דיני החוזים, או לאיין את "הלכת השתחררות" בשל טעות, מתחום המשפט המינהלי. סעיף 19 לפקודת הקרקעות חל, במקום בו לא נפל פגם בכריתת החוזה.
לפיכך, יש לבחון אם הייתה טעות ואם לוותה בתום לב.

הפקעה של החלקה בשלמותה - טעות בתום לב
:
12.
יש בדעתי לקבל את טענת הוועדה המקומית והמועצה כי בכוונתם מלכתחילה היה להפקיע רק חלק מהחלקה, ולגבי אותם המקרקעין הכוללים רק שטחי הדרך (1,609 מ"ר), השביל להולכי רגל (10 מ"ר) והשטח הציבורי הפתוח (להלן: שצ"פ) (2,823 מ"ר) ובסה"כ שטח של 4,442 מ"ר (להלן: השטח המופקע הרצוי).

יחד עם זאת, כוונה זו לא באה לביטוי הראוי והנדרש בדרך של הודעת ההפקעה, וגם לא מן המסמכים שקדמו להודעה זו. יתר על כן, גם ההודעה המתקנת לא ניתנה כנדרש. ואולם אין באלה אלא להעיד על קיומה של טעות.

13.
אין אני מקבלת את טענת המהנדס של הוועדה המקומית, כפי שפורטה בתצהירו, כי בהתבסס על מכתבו של ראש המועצה ניתן היה להבין כי השטח המופקע הרצוי הוא בגודל שטח של 4,442 מ"ר בלבד, ולא החלקה בשלמותה. מכתבו של ראש המועצה לא נוסח בבהירות הנדרשת והמפה שנטען כי זו צורפה למכתבו מיום 21/4/94 לא צורפה למסמכים שהוצגו בפני
י.

עוד אין אני מקבלת את הטענה, כי על-פי סעיף 19 של תקנון התוכנית, ניתן היה להבין כי הכוונה היא להפקיע רק את השטח המופקע הרצוי. נהפוך הוא, עיון בסעיף 19 של תקנון התוכנית מלמד, כי שטחים נוספים שייעודם ציבורי ניתן היה להפקיעם.


ואולם, למרות האמור, עולה בברור כוונה להפקיע רק חלק מן החלקה, הגם שלא היה ברור מהו אותו חלק שיהיה לשטח המופקע הרצוי.

על-פי תצהירו של
מהנדס הוועדה, להבנתה של המועצה לא היום וגם לא בעתיד לא יהיה צורך להפקיע שטחים מאנשים פרטיים לצורכי המועצה, אלא לכל היותר לצרכי כבישים ודרכים, ובשיעור המותר על-פי התוכנית, ובאופן שלא יהיו חייבים בפיצוי.
יזמי התוכנית מעולם לא ידעו אותם על הצורך התקציבי המתחייב מתוכנית זו. המועצה כמוסד מבצע לא בקשה להפקיע אלא חלק מן החלקה ובשיעור הנמוך מן השיעור המחייב בפיצוי. רשאית ואולי אף חייבת הרשות המפקיעה לקחת בחשבון את השיקול הכספי גם בעת מימוש וביצוע בפועל של תוכנית קיימת (ראה לצורך השוואה בלבד ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר-סבא ואח'

, פ"ד מו(4) 627, המתייחס לפיצויים עקב פגיעה מתוכנית, ולשיקולים העומדים מאחורי הוראת סעיף 200 לחוק, שם, 650 ו-ז).


ועוד, אילו אכן ביקשה המועצה, אשר הוועדה המקומית פעלה מכוחה, להפקיע את החלקה בשלמותה או את מרב שעורה, לא הייתה פונה להתייעצות עם המחלקה המשפטית של משרד המשפטים ולא הייתה מוציאה את ההודעה המתקנת, הודעה שהוצאה הרבה קודם להגשת ההליך המשפטי וללא קשר עמו.
התוכנית אושרה בשנת 1992. ההודעה המתקנת בדבר הקטנת היקף ההפקעה פורסמה עוד בשנת 1997. התובענה בתיק זה הוגשה רק 11/12/02, הפנייה בתביעה לתשלום פיצויי הפקעה למועצה הייתה לראשונה רק ב- 11/8/02, כחמש שנים לאחר ההודעה המתקנת. כך שכבר קודם לשלב של ביצוע ההפקעה בפועל, היה ברור מה היקף ההפקעה.

זאת ועוד, אם ביקשה הוועדה המקומית להפקיע את כל חלקי החלקה שיועדו לצרכי ציבור ולהותיר רק את החלק המיועד למגורים, סביר להניח שהנוסח היה בהיר יותר, ולא הייתה אמירה כוללת של "חלקי חלקות".
יתר על כן, המועצה לא תפסה חזקה בשטחי הציבור אלא בשטח המופקע הרצוי.

כל אלה מלמדים על כוונה ברורה של המועצה ושל הוועדה המקומית, אשר פעלה על-פי בקשת המועצה, להפקיע רק את השטח המופקע הרצוי. הודעות ההפקעה לרבות צו ההקניה, לא תאמו לכוונה זו, ומכאן הטעות.

14.
ההודעה על הפקעה צריכה להכיל מספר פרטים וביניהם גם תיאור המקרקעין, כולל רישום מידות וגבולות, ככל שהדבר מעשי, והעיקר שתיאור המקרקעין יהיה מספיק כדי למנוע ספק בדבר שטח המקרקעין העומדים להפקעה, לרבות תשריט של אזור ההפקעה בקנה מידה סביר שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה (ראה בספקו של א' קמר, דיני הפקעה במקרקעין (מהדורה שלישית)
עמ' 119-120, להלן: קמר).
הודעות ההפקעה לרבות צו ההקניה, על-פי סעיף 19 לפקודת הקרקעות לא עמדו בדרישות אלה. בהודעה המקורית הייתה טעות ברורה, על דרך התייחסות להפקעה של החלקה בשלמותה. גם ההודעה המתקנת לא ניתנה כנדרש, במיוחד כאשר לא צורף תשריט כנדרש, ומן התשריט שצורף להודעה המקורית על ההפקעה, לא ניתן היה לדעת כי רק חלקים מן החלקה הופקעו ומה גודלם.

הפער שבין ההודעות הנ"ל לבין הכוונה היא הטעות. הטעות יכולה להתייחס גם למצב המשפטי (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים הכללי). הוועדה המקומית פרסמה הודעת הפקעה מוטעית, שלא תאמה את כוונתה.
ועוד, הטעות נוגעת למצב המשפטי הקיים בעת "כריתת חוזה" הרכש בכפייה, במועד הוצאת הודעת ההפקעה. סעיף 14 הנ"ל אכן מכיר בסיכון של טעות הנוגעת למצב העניינים הקיים בעת עריכת החוזה (ג' שלו/דיני חוזים, שם, 196).

ועוד, כפי שהבהיר מהנדס הוועדה, מרכיב תקציב הפיצוי לא נלקח כלל בחשבון, כלומר, על-פי העובדות שהיו ידועות למועצה הליכי ההפקעה לא היו כרוכים בפיצוי, ולא הייתה כל כוונה להפקיע שטחים אשר יביאו לצורך במתן פיצוי.

יתכן שניתן היה גם לדבר על "טעות סופר". בהנחה שאנו מקבלים את הטענה של הוועדה המקומית והמועצה, בקשר לכוונת ההפקעה, הרי שנוצרה סתירה או העדר התאמה בין "החוזה האמיתי" (כוונת ההפקעה של חלק מהחלקה) לבין ביטוי הכתוב של "חוזה" זה, כאשר הביטוי הכתוב הוא בהודעת ההפקעה שפורסמה (ג' שלו, דיני חוזים, עמ' 213).
סעיף 16 לחוק החוזים הכללי, במקרה כזה מחייב במקרה כזה תיקון החוזה אך לא ביטולו (שם, עמ' 215).

15.
טעות זו שבמהותה היא טעות יסודית, ניתנת הייתה לתיקון בנסיבות העניין, בין מפני שבעת הגשת התביעה לפיצוי, כבר תוקנה הטעות, ובאותה עת, כבר הייתה ידועה או צריכה הייתה להיות ידועה למבקשים, ובין מפני שמן הצדק לבטל את הטעות, במסגרת הדיון בתובענות שהוגשו (ראה סעיף 14(ב) לחוק החוזים הכללי).

על דרך ההשוואה ליישומם של דיני החוזים הכלליים, מבחן הצדק, המחייב מציאת איזון האינטרסים בין "הטועה" (המבקשים) לבין "הלא טועה" (המועצה), כאשר עיקר שיקולי הצדק באים למנוע את סיכול ציפיותיו של הצד השני, "הלא-טועה" אשר פעל בהליכי ההפקעה מבלי לדעת על מצב דעתו הסובייקטיבי של "הטועה", יש לומר, שלכל היותר, רשאים המבקשים להביא לביטול הליכי הפקעה, אך לא לחיוב ביצוע הפקעת החלקה בשלמותה (ג' שלו/דיני חוזים, שם, 203).

בנסיבות העניין, ולאור "מועד ההתקשרות" שהוא מועד התביעה לקבלת פיצויי הפקעה, יש לומר, כי המשיבים היו רשאים לתקן את הודעת ההפקעה, ואין סעיף 19 לפקודת הקרקעות בא למנוע תיקון טעות נדרשת בהליכי ההפקעה.


16.
פקודת הקרקעות קובעת אכן, בסעיף 14, סייגים לסמכותו של שר האוצר לחזור בו, בין לגמרי ובין במקצת מרכישתה של כל קרקע.

"...
בתנאי כי שר האוצר לא יהיה זכאי לחזור בו בין לגמרי ובין במקצת

מרכישתה של כל קרקע אם -

(א)
קנה לפי קביעותיה של הפקודה הזאת, או של כל פקודה
שהופקעה בפקודה הזאת, אחיזה בקרקע שמרכישתה הוא רוצה לחזור בו;

.....

(ג)
אותה קרקע הוקנתה לשר האוצר בהמשך להודעה לפי סעיף 19".

ואולם, אם אמרנו שהפקעה היא הקניית רכש של זכויות בכפייה, הרי שעל דרך ההשוואה לחוזה, הקנייה כאמור יכולה להיעשות על בסיס נתונים התואמים לכוונה (הסכמה וגמירות דעת) ולא על בסיס טעות, בין טעות עובדתית ובין טעות בדין.

במסגרת ההשוואה לדיני החוזים הכלליים, המגמה העומדת מאחורי סוגית הטעות היא, האיזון בין ההכרה העקרונית בטעות לבין השמירה על בטחון העסקאות (ג' שלו, דיני חוזים (תש"ן) עמ' 191). בענייננו, מדובר בטעות יסודית, שיכולה הייתה להיות בידיעת המבקשים במיוחד במועד הגשת דרישתם לפיצוי. ואולם אפילו מדובר על טעות שאינה בידיעת הצד השני, עדיין נתון שיקול דעת לביהמ"ש לאפשר את הביטול, או לפחות להכיר בחוזה בחלקו.

ועוד, יש לקבל את עמדת הוועדה המקומית, כי היא רשאית לחזור בה מן הדרישה להפקעה, אף ללא קבלת הסכמת הבעלים. זכות זו נובעת לא רק מהוראת פקודת הקרקעות אלא גם מכוח הפעלת עיקרון תום הלב שבסעיף 61(ב) לחוק החוזים הכללי, עיקרון החל "גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה", או מכוח סעיף 39 לחוק החוזים הכללי. חובת הפיצוי אינה יכולה להיות מנותקת מפעולת ההפקעה. אין לחייב רשות מפקיעה להפקיע שטחים מעבר למה שנדרש לה, אם אין לציבור כל צורך בהם.

17.
תוצאה דומה מתבקשת בהחלת העקרונות מתחום המשפט המינהלי. רשות ציבורית רשאית ואולי אף חייבת לתקן את טעויותיה. אין זה צודק למנוע מן הרשות לתקן טעות, במיוחד אם מדובר בטעויות סופר או טעות בהיסח הדעת (י' זמיר, הסמכות המינהלית (תשנ"ו-1996) כרך שני, עמ' 991). סעיף 15 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981, מעניק סמכות כללית לרשויות מינהליות בדרך כלל, גם לשנות החלטות מינהליות (שם, בעמ' 993) ודרך השינוי תעשה בדרך בה נעשתה ההודעה המקורית (שם, 995).

18.
מבחינת דיני ההפקעה, הפקעה מעצם מהותה היא הוצאת נכס מן הפרט, תוך שלילת זכויותיו בו והעברתו לבעלות הרשות המפקיעה לצורך הגשמת מטרה ציבורית. כוח ההפקעה מוקנה לרשות מכוח היות הרשות רשות ציבורית, אך ורק בשל חובתה לממש מטרות ציבוריות. השימוש בסמכות כזו חייב להיעשות בזהירות ושלא על דרך השגרה (ראה קמר, שם, עמ' 18 ה"ש 15). במקום בו לא קיימת מטרה ציבורית או במקום בו צומצמה מלכתחילה התכלית הציבורית, הסמכות להפקיע אינה קיימת. אין לחייב רשות ציבורית לבצע הפקעה, ובוודאי שאין להורות לה לעשות כן, רק כדי לשלם פיצויי הפקעה לבעל המקרקעין (ראה גם פס"ד קק"ל, שם, סעף 38 לפסה"ד). לכן, כעקרון במקום בו ניתן לצמצם את הליכי ההפקעה, יש להעדיף פתרון כזה.

החיוב בתשלום פיצויי הפקעה בא בנקודת האיזון שמצא המחוקק בין טובת הכלל, המגולמת בצרכים התכנוניים לבין אינטרס הפרט לקניינו (ע"א 761/85 אליהו ליפשיץ ואח'

נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון ואח'

, פ"ד מו (1) 342). העדפה בחיוב הפיצויים היא משנית, ואין לנקוט ב"פתרון" כזה, אלא באין ברירה.
פיצוי יכול להינתן, כאשר נדרשת העדפה בולטת של טובת הכלל, בגלל צרכי הציבור. רק במקרים כאלה, כאשר הפגיעות ברכושו של הפרט הנובעות מתוכניות בניין עיר הן הכרחיות, כי אז תלווה הפגיעה בפיצוי (שם, עמ' 348ד-349ג).
עקרון זה וודאי נכון גם לאחר פס"ד הולצמן (ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית-אתא ואח'

נ' חנה הולצמן ואח'

, פ"ד נה(4) 629, 641ד-ז),
אשר הטה את נקודת האיזון בין טובת הציבור לאינטרס הפרט, לטובת הפרט, גם בקביעת שיעור הפיצוי.

לא יכול להיות ספק אפוא, שהדרישה היא לצמצמם את הפגיעה בזכות הקניינית של הפרט, במיוחד לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הגנת יתר על זכות הקניין, משמע, שאין להורות על הפקעה של כל החלקה במקום שניתן להפקיע חלק ממנה (ראה ע"א 119/01 פרץ אקונס ו- 17 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817,
839א, להלן: פס"ד אקונס). במקום שלא קיים צורך ציבורי, אין גם לחייב בהפקעה ו/או בפיצויי הפקעה.

פיצויי הפקעה אינם פיצוי בגין נזקים שנגרמו אם נגרמו, עקב התנהגות רשלנית - אם הייתה כזו של רשות ציבורית.

נפקות הטעויות בהודעות ההפקעה - "התוצאה היחסית"
:
19.
לא יכולה להיות מחלוקת כי הודעות ההפקעה, וצו ההקניה לא נתנו כנדרש, ונפלו בהן טעויות. על-פי ההודעות שניתנו, במיוחד לאחר ההודעה המתקנת לא היה ברור מה גודל החלקה שהופקעה, הגם שצריך ויכול היה להיות ברור, כי לא תעשה הפקעה של החלקה בשלמותה.

בפס"ד אקונס, עמד בית המשפט העליון (בפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור) על החשיבות הרבה בפרסום מדויק של הודעת ההפקעה והערות האזהרה שיירשמו בגינה, באופן שיהיה באלה כדי לשקף באופן מדויק את כוונת המפקיע. שקיפות והתאמה כאמור, תואמים לרוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שם, 841ז).

בית המשפט עמד שם על מבחן המידתיות שיש להפעילו בנושא ההפקעה, וקבע כי זה מבוסס על שלושה רבדים: הקרקע צריכה להתאים להגשמת הצורך הציבורי המוגדר שלשמו הופקעו, שנית, אין לפגוע בזכות הקניין אלא במידה מזערית הנדרשת לצורך השגת הצורך הציבורי, ושלישית, נדרש קיומו של יחס נאות בין התועלת שתצמח לציבור מן הקרקע לבין הנזק שייגרם לבעל הזכות עקב ההפקעה (שם, 845ג-ד).

אי בהירות לעניין השאלה אם הייתה הפקעה של כלל החלקות או חלק מהן, עשוי להשפיע לרעה על זכויות בעלי הקרקע, ובכלל זה המבקשים. זכאים הם כי ההפקעה תירשם בגבולות המדויקים והראויים, כדי לצמצם פגיעה אפשרית בזכויותיהם כבעלים. על ההפקעה להיות מידתית ועל הפרסום והערות האזהרה לשקף מידתיות זו על-ידי הגדרת המרחב המופקע שם (שם, עמ' 852ז-853ב, 854א), ובענייננו, על -ידי הגדרה מדויקת של השטח המופקע.


ואולם, פגמים שנפלו, ככל שנפלו בפרסום, לכל היותר יכולים להביא לבטלות הליך ההפקעה, אך אינם יכולים לחייב בביצוע הפקעה, במקום שאין צורך ציבורי לעשות כן.

20.
בפס"ד אקונס באותו מקרה ועל אף שמדובר היה בפגמים ראשיים בהפקעה, תוך הפעלת
הגבולות הגמישים של "התוצאה היחסית" (מה שנודע בעבר כ"בטלות יחסית"), הגיע שם בית המשפט למסקנה, שלכל היותר יכול הפגם להביא לביטול ההחלטה בדבר הפקעה. ואולם, יישום הדוקטרינה של "תוצאה יחסית" מאפשר לשקול מה הנזק העלול להיגרם לאינטרס הציבור אם בית המשפט יפסוק שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה אל מול האינטרס של קידום הפרויקט.
באותן נסיבות לא הורה ביהמ"ש על פתיחת הליכי ההפקעה מחדש, אלא על תיקון ההפקעה באופן שתהיה התייחסות לבעלות בשטח המופקע. על דרך ההשוואה, בענייננו, יש לאשר תיקון של הליכי ההפקעה.



אעיר עוד,
שפס"ד קרסיק (בג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(2) 625, להלן: פס"ד קרסיק) קבע שאם המטרה הציבורית ששימשה בסיס להפקעת המקרקעין לפי פקודת הקרקעות חדלה להתקיים, הרי שבכפוף לחריגים, ההפקעה מתבטלת ובעל המקרקעין המופקעים זכאי להשבת המקרקעין (שם, 706ב-ג).

לאור פסק הדין הנ"ל, אין מקום להסתמך על פס"ד בנין.
פס"ד בנין קבע, שלא ניתן לבטל את ההפקעה, מאחר שהבעלות בקרקע הוקנתה למדינה עם הפקעה ומה שנרכש לצורכי ציבור אין לרוכשו שנית. בית המשפט המליץ שם על שינוי ההוראות. בפס"ד קרסיק שונתה ההלכה. הקנייה כאמור, מותנית בתכלית המקורית של ההפקעה. עם זניחת התכלית המקורית מתבטלת ההפקעה והמקרקעין מוחזרים לבעלים. על אחת כמה וכמה, רשאית הרשות המפקיעה לעשות כן, כאשר מדובר בתיקון טעות של פרסום הודעת ההפקעה, וכאשר התביעה לפיצויי הפקעה הוגשה לאחר תיקון הודעת ההפקעה וביטול צו ההקניה לרבות תיקון זכויות רישום.

21.
בענייננו, יש לשים לב, כי התובענה הוגשה ביום 11/12/02.
ועוד, טענת המבקשים לפיצוי, מסתמכת על ההודעה המתקנת שהורתה על הפקעה של חלק מהחלקות, ולאחר שהודעת הקנייה בוטלה. לכן, נקודת המוצא היא, אם אכן הוכיחו המבקשים, כי על-פי ההודעה המתקנת, ניתן היה להבין שלא
מדובר בהפקעה של החלקה בשלמותה. התשובה שניתנה, כאמור, היא, שהיה ברור שמדובר בהפקעה של חלק בלבד מן החלקה.

אין גם להתעלם מטענת המשיבות, כי עד היום לא קיבלה המועצה כל דרישה לפיצוי בקשר לתוכנית ולא שילמה פיצוי.
כלומר, בעלים אחרים של המקרקעין שהופקעו, הבינו היטב את התיקון שבוצע.

המסקנה המתבקשת היא, שבחינת המצב העובדתי לאחר מועד ההודעה המתקנת הורתה, שמדובר על הפקעה של חלק מהחלקה, וכי תביעת המבקשים לפיצויי הפקעה בגין הפקעה של החלקה בשלמותה, דינה להידחות.

הכלל עוד קודם להחלת הדוקטרינה בדבר "התוצאה היחסית" הייתה, שסטייה קלה
מההודעה בדבר הכוונה להפקיע לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות, אינה פוסלת את ההפקעה (א' קמר, עמ' 268). מסקנה דומה מתחייבת, כאמור, על דרך הפעלת הדוקטרינה של "התוצאה היחסית".

נזקים עקב צורת הפרסום אינם יכולים לחייב, כאמור, במתן פיצוי לפי דיני ההפקעה, אלא במישור של התחום המינהלי-אזרחי, חובת רשות מינהלית לפצות אדם שנפגע עקב התרשלות של אותה רשות (פס"ד גורדון ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1), 113). יכולה להיות תביעה כללית נגד רשות לפיצוי עקב טעויות שעשתה בהפעלת סמכותה, אך לא במסגרת פיצויי הפקעה.

ראוי להבחין בין הליך ההפקעה לבין הזכות לפיצוי עקב ההפקעה.
הקשר בין השניים הוא לעולם, בכיוון חד-סטרי, במובן זה, שלאחר שבוצעה ההפקעה, יכול שתקום גם זכות הפיצוי. הגם שהרשות המפקיעה בהחלט צריכה להתחשב מבחינה תקציבית באפשרות שתעמוד בפני
דרישה לתשלום פיצוי, ההפקעה לעולם לא תבוצע רק כדי להגשים את מטרת מתן פיצויי הפקעה לבעל הזכות במקרקעין.

יש לשים לב שהתובענה כאן הוגשה לאחר ביצוע התיקון ההודעה וביטול צו ההקניה. גם תפיסת שטח לא נעשתה לגבי החלקה בשלמותה. התביעה הוגשה גם לאחר תיקון הרישום, כך שאי ידיעה של היקף השטח המופקע עובר לאותו מועד לא יכול לשמש בסיס לתביעה לפיצוי של החלקה בשלמותה. לכל היותר, ניתן היה לשאול לגבי היקף. אין טענה של שינוי מצב לרעה, ואין גם ראיות לעניין זה.

התוצאה
:
22.
אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן:
א.
התובענה בה"פ 118/03, מתקבלת.
(1)
ניתן בזה

פסק דין
המצהיר כי ההפקעה
לצרכי ציבור בנוגע לחלקה 57 בגוש 11070 יקנעם, בשטח רשום של 18,365 מ"ר, מתייחסת לחלק מן החלקה בלבד, ולפי הפירוט הבא:
שטחי הדרך
בגודל של 1,609 מ"ר, השביל להולכי רגל בגדול של 10 מ"ר והשטח הציבורי הפתוח (שצ"פ) בגודל
2,823 מ"ר (להלן: ההפקעה המחייבת).
(2)
הוועדה המקומית תוציא הודעה מתקנת נוספת לפי סעיף 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), תש"ג-1947 (להלן: פקודת הקרקעות) בדבר ההפקעה המתחייבת. בצירוף תשריט בנוגע להפקעה המחייבת.
(3)
הוועדה המקומית תוציא הודעה מתקנת, בנוגע לצו הקנייה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, בהתייחס להפקעה המחייבת.
(4)
המועצה
תדאג לביצוע תיקון רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, ביחס להפקעה המחייבת, באופן שלצד הערה כי ההפקעה היא על חלק מהחלקה 57 בגוש 11070 ייווסף גודל השטח הכולל המופקע
"4,442 מ"ר".
(5)
האמור בסעיפים קטנים (2)-(4) לעיל יבוצע על-ידי המשיבות לפי הפירוט הנזכר לעיל על חשבונם, תוך 60 ימים מהיום.

ב.
התובענה בה"פ 295/02, נדחית.
ג.
המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, לכל אחת מן המשיבות, נכון למועד מתן פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ה (30 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.


ש' וסרקרוג
, שופטת
















הפ בית משפט מחוזי 295/02 עזבון המנוח דוד ג'ק גולדבלאט ז"ל, עזבון המנוחה לאה גולדבלאט ז"ל, חיים זהבי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים, מועצה מקומית יקנעם - עלית ואח' (פורסם ב-ֽ 30/12/2004)