פסקי דין על משה בנימין | פסקי דין על /ה |

5535/04 בש     06/07/2004




בש 5535/04 מדינת ישראל נ' משה בנימין, /ה




בעניין:

10



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
בש 005535/04

בתיק עיקרי: פ
002517/04

בפני
:
כבוד השופט משה מכליס
נ ש י א
תאריך:
06/07/2004



בעניין:
מדינת ישראל




ע"י ב"כ עוה"ד
סיגל
- פמד

המבקש/ת

נגד


משה בנימין



ע"י ב"כ עוה"ד
בר זוהר

המשיב/ה

פרוטוקול
החלטה

1.
כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין כתב אישום שהוגש נגדו.

2.
כתב האישום מייחס למשיב
2 אישומים.


באישום הראשון מיוחסים למשיב :
א.
הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977(להלן: "החוק").
ב.
סחיטה באיומים- עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק.


באישום השני מיוחסים למשיב:
ג.
ניסיון לקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415+25 לחוק.
ד.
הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק.

3.
בכתב האישום נטען כי ביום 2/4/04 שוחרר המשיב ממעצר בתנאים. אחד התנאים היה מעצר בית לתקופה של 60 יום, תנאי נוסף היה איסור על המשיב לעסוק בתחום הקמת מצבות שיש, באופן ישיר או עקיף למעט באישור מפורש של היחידה החוקרת. ביום 2/6/04 האריך בית המשפט את התנאים עד ליום 16/6/04.

ביום 15/6/04 סוכם בין הצדדים כי המשיב ישוחרר ממעצר הבית בתנאים מסוימים אך שאר התנאים אותם קבע בית המשפט יישארו בעינם.

ביום 22/6/04 סמוך לשעה 9:50
הגיע הנאשם לבית העלמין החדש בבאר שבע, אותו מועד פנה המשיב לאדם בשם אבי ביטון ( להלן: "המתלונן"), בעל מפעל שיש בבאר שבע אשר עוסק בין השאר גם בהקמת מצבות ודרש ממנו כי לא יעבוד בבית העלמין במשך 3 חודשים, וזאת כיוון שהמשיב היה נתון במעצר בית ולא עבד 3 חודשים וכעת על המתלונן לאפשר לו לעבוד 3 חודשים. לאחר שהמתלונן אמר למשיב כי אינו קשור לסיפור, איים עליו המשיב ואמר "אני אדאג לאנשים שיפגעו בך" וזאת בכדי להניא את המתלונן מלהקים מצבות ולעבוד בבית העלמין, באותו מעמד אמר המשיב למתלונן להעביר מסר זה גם למשה חזן ואבי חזן, במטרה שגם הם לא יעבדו בבית העלמין אחרת יפגע גם בהם.

במעשים אלו הפר המשיב הוראה חוקית וניסה להניא את המתלונן לעשות מעשה המותר לו, תוך איומים עליו.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 23/6/04 בשעה 9:30 התייצב המשיב במשטרה על פי ההסכם שנערך בין בא כוחו למשטרה ביום 15/6/04 ואמר לחוקר במקום כי ידוע לו שאסור לו לעסוק בתחום המצבות למשך 3 חודשים נוספים.

באותו היום, סמוך לשעה 10:00 הגיע המשיב לביתה של תמרה ברטנב, ברחוב אברהם אמיר בב"ש, אשר אביה נפטר והלווייתו נערכה יום קודם, הציג עצמו במרמה כשליחו של הרב אבי טען שהוא קבלן מצבות והציג בפני
ה תמונות של מצבות לבחירה.
באותו מועד אמר המשיב
כי אם לא תזמין ממנו את המצבה, לא תהיה זכאית לקבל דמי ביטוח לאומי המיועדים למצבה בסך 4,500 ₪.

המשיב התעקש שהגברת תמרה תזמין את המצבה אצלו אך היא סירבה ואמרה כי תפגוש אותו ביום השבעה בית העלמין, המשיב מסר לה כרטיס ביקור ועזב את המקום.

במעשים אלו הפר המשיב תנאי האוסר עליו לעסוק בתחום המצבות לפי החלטת בית משפט מיום 2/4/04 ואף ניסה להשיג דבר במרמה תוך שהוא מציג מצג שווא.

4.
באת כוח המבקשת (להלן: "המבקשת") מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים מהנימוקים הבאים:

כנגד המשיב ישנן ראיות לכאורה לפיהן ביצע המשיב את המיוחס לו בכתב האישום כאשר תמצית הראיות לגבי האישום הראשון הן עדות המתלונן, הודעת המשיב והודעת עדי ראיה לגבי חלק מהאירועים, לגבי האישום השני הודעת המתלוננת, הודעת המשיב אשר יש בה הודאה לחלק מן הדברים ואשר קושרת אותו לאירועים.

טוענת המבקשת כי גם בא כוח המשיב מודה מסכים לעניין הראיות לכאורה, בכך שהמשיב היה בביתה של הגברת תמרה והפר הוראה חוקית.

לעניין הפרת הוראה חוקית טוענת המבקשת כי בעקבות
חשדות כנגד המשיב לגבי עבירות של מרמה
ניתנה החלטה של ביהמ"ש כי המשיב ישהה במעצר בית למשך 60 יום וייאסר עליו לעבוד בתחום המצבות למשך 180 יום. כאשר מעצר הבית התקרב לסיום ועדיין נדרשו השלמות לתיק, הוגשה בקשה להארכת המעצר ב 30 יום אשר נדונה ביום 2/6/04 שום תנאי אחר לא נדון באותו המועד, וכאשר קבע בית המשפט כי הוא מאריך את התנאים כוונתו הייתה רק לתנאי זה שכן התנאי
האוסר על עיסוק במצבות היה למשך 180 יום ולא היה צורך לדון בו באותו המועד.

ביום 15/6/04 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שחרורו של המשיב
כאשר הוא יודע שאסור לו לשוב ולעסוק במצבות, ביום 29/6/04 הכשיר בית המשפט את התנאים מיום 15 לחודש.
המשיב הפר את התנאים.

טוענת המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר של מסוכנות לציבור שכן המשיב נטפל לאנשי עסקים ותוך איום על חייהם ניסה לסחוט מהם את הפסקת פעולתם בענף המצבות על מנת שהוא עצמו יחזיק במונופול בתחום.

טוענת המבקשת כי נקבע בפסיקה לא פעם כי עבירה של סחיטה באיומים מקימה עילת מעצר שיסודה בטחון לציבור, אין המדובר בעבירה רגילה אלא בעבירה בעלת חומרה מיוחדת שמן הראוי שתקים עילת מסוכנות.

טוענת המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו 1996 (להלן: חסד"פ), שכן המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך הפרת תנאי השחרור שלו מיום 15/6/04, אשר נקבע בהם בין היתר כי אסור לו לעסוק בתחום של מצבות באופן ישיר או עקיף, ולאור התנהגותו של המשיב, קיים חשש להישנות ביצוע העבירה על ידו, ואין בהחלטת בית המשפט להרתיע אותו מלשוב ולבצען.

טוענת המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחסד"פ שכן קיים חשש שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהשפיע על העדים הקושרים אותו לעבירות המיוחסות לו, או לעבירות מפרשיה קודמת, שכן המשיב איים על הקבלן דני חזו, כשהוא יודע שנגבתה ממנו עדות בתיק הקודם בגינו שוחרר מתנאים.

טוענת המבקשת כי המסוכנות של המשיב נלמדת מעברו הפלילי
שכן למשיב 7 הרשעות קודמות בעבירות זיוף, תקיפת שוטר, איומים, היזק בזדון לרכוש והונאה. כמו כן תלוי כנגד הנאשם מאסר על תנאי ל30 יום.

טוענת המבקשת כי לאור חומרת העבירות קיים חשש שהמשיב ינסה להתחמק מהליכי השפיטה, כמו כן לא ניתן לתת אמון במשיב שיעמוד בחלופת מעצר נוכח הפרת התנאים הקודמים.

ההפרה מתבטאת בכך שביום 15/6/04 הגיעו הצדדים להסכמה שמלבד מעצר הבית יעמדו שאר התנאים בעינם, וגם ביום 2/6/04 כאשר המשיב נכח בדיון וידע שהמחלוקת היא סביב מעצר הבית ותו לא, ואין מחלוקת סביב האיסור לעסוק במצבות.

טוענת המבקשת כי המשיב
ביצע את עבירת הסחיטה שדי בה כדי להורות על מעצרו, תוך הפרת תנאים.
בנוסף התנהגותו של המשיב חוזרת ונשנית והוא מנסה להשיג את מבוקשו תוך איומים, אם לא מצליח בדרך אחרת. מפנה לפסיקה רלוונטית.


ולכן אין כל חלופה אשר תהיה ראויה להשיג את מטרות המעצר ולהבטיח את שלומו ובטחונו של הציבור שכן שחרורו של המשיב יראה לאותם מתלוננים שממילא חוששים, שאין ביהמ"ש עושה די על מנת להסיר את החשש, ולכן מבקשת לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.

5.
בא כוח המשיב
מבקש שלא ייעצר המשיב עד לתום ההליכים.

טוען בא כוח המשיב כי אין בכתב האישום אזכור של פרשיות קודמות, חומר הראיות שצולם אף הוא אינו כולל פרשיות קודמות ולכן מבקש להתעלם מדברים אלו.

טוען בא כוח המשיב לגבי הפרת ההוראה החוקית כי ביום 2/4/04 אכן נתנה הוראה של ביהמ"ש האוסרת על המשיב לעסוק במצבות. ביום 2/6/04 קבע ביהמ"ש בהחלטתו כי התנאים יוארכו ל 15 ימים נוספים. המשיב סבר כי לאור החלטה זו. כאשר מסתיים מעצר הבית, כל שאר התנאים שהוטלו, מתבטלים גם כן כאשר המשיב אף אמר בהודעתו כי לא הבין את התנאים בהם שוחרר, וחשב כי בתום מעצר הבית בטלים גם שאר התנאים.

טוען בא כוחו של המשיב כי גם הוא הבין זאת כך, ולכן אין לבוא בטענות למשיב, לדבריו לא ניתן להרשיע את המשיב בהפרת הוראה חוקית על סמך ההחלטה
הזו שניתנה, והספק יפעל לטובתו.

באשר לגבי ההסכמות שהגיעו הצדדים, רק ביום 27/6 קיבלה ההסכמה תוקף של החלטת בית משפט עד אז לא הייתה כל הוראה חוקית האוסרת על המשיב לעסוק במצבות.

טוען בא כוח המשיב כי גם מהתנהלותה של המשטרה עולה שהדברים לא היו ברורים שכן אם היה ברור ש 180 יום אסור למשיב לעסוק במצבות מדוע הצורך לערוך מזכר בנושא.

לעניין הסחיטה והאיומים טוען בא כוח המשיב כי המתלונן הוא מתחרה של המשיב ונוח לו שיישאר במעצר. אמנם אין חולקים כי השניים שוחחו ברכבו של המשיב, אך בטענת המבקשת כאילו עשה לעברו תנועות ידיים אין ולא כלום. השניים דיברו בהסכמה והמתלונן יצא מהרכב ללא בעיות.

המתלונן לא מסר את עדותו מייד לאחר המקרה אלא המתין עד לשעות אחה"צ וזה מראה שלא חשש. כמו כן לא נערך עימות בין השניים ולכן נותרנו עם עדות המתלונן מול עדות המשיב.

לגבי הניסיון לקבל דבר במרמה טוען בא כוח המשיב כי לכל היותר מדובר בשיווק אגרסיבי של המשיב, ולא במשהו פלילי, שכן המתלוננת לא שילמה למשיב דבר, הוא השאיר כרטיס ביקור והם קבעו להיפגש בעתיד.

לגבי עילת המעצר טוען בא כוח המשיב כי העבירות המיוחסות למשיב אינן מקימות חזקת מסוכנות, הנטל על המבקשת להוכיח שיש מסוכנות.

טוען בא כוח המשיב כי התלונה הוגשה ביום 22/6/04 אבל רק ביום 27/6 נתקבלה ההחלטה לעצור את המשיב, שיהוי זה של 5 ימים בו המשיב מסתובב ללא תנאים ובלי פיקוח, כאשר נטען שהוא מסוכן ואף לא ניתן להסתפק במעצר בית, והרי לא חל שום שינוי
מאז. מפנה לפסיקה רלוונטית העוסק במקרה של שיהוי ללא הסבר, כך גם כאן.

טוען בא כוח המשיב כי הוא פנה ביוזמתו למשטרה לאחר שזומן יום קודם ואין בטענת המשטרה ,כאילו ניסה להתחמק מחקירה, ממש. בנוסף במשך 5 ימים המשיב היה חופשי ולא ניסה להשפיע על אף אחד.

באשר לחלופה, טוען בא כוח המשיב כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בייחוד לאור השיהוי במעצרו, עברו הפלילי אינו מכביד וההרשעה האחרונה שלו היא משנת 99.

טוען בא כוח המשיב כי הוא היה נתון במעצר בית במשך 2.5 חודשים ולא הפר אותו, מה גם שאם ייעצר עד תום ההליכים, יצטרך לשהות בפגרה במעצר, שכן הדיונים יהיו רק לאחריה. למשיב 5 ילדים והטענה שמדובר אך בסכסוך על בסיס עסקי.

החלופה שהוצעה ע"י המשיב- אשתו, נדחתה על ידי בית המשפט ולכן בא כוח המשיב הציג חלופה נוספת קרובת משפחתו של המשיב בשם דקלה דבש, והוסיף כי יש חלופות נוספות אשר יתייצבו בבית המשפט כך שיש חלופה, בנוסף מפנה בא כוח המשיב לפסיקה ממנה עולה כי במקרים חמורים יותר שוחררו נאשמים בסחיטה באיומים למעצר בית.

ולכן מבקש בא כוח המשיב להסתפק בחלופת מעצר.

6.
באשר לקיום ראיות לכאורה

:

מצויים אנו בשלב של מעצר עד תום ההליכים בו אין צורך לבדוק את אמיתות הראיות המוצגות בפני
אלא לבדוק אם במקרה בו תתקבל ראיה זו יש בסיס להרשעה על סמך אותה ראיה.

סבור אני כי כאן יש ראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן אם יקבע בסופו של יום שהמשיב אכן איים על המתלונן, יש מקום להרשיעו בכך, וכן אם יתברר כי לא שיווק אגרסיבי היה ניסיונו של המשיב לשכנע את הגברת ברטנב לרכוש ממנו מצבה תוך התחזותו לאדם העובד בשליחותו של הרב אבי, אלא ניסיון להוציא דבר במרמה, גם כאן יש מקום להרשיע, וזאת מבלי להיכנס לסוגיית הפרת ההוראה שהייתה או לא הייתה מצדו של המשיב, שכן אם יסתבר שהמשיב ידע שהוא תחת איסור לעבוד במצבות ועדיין עסק בכך הרי שהפר הוראה חוקית, ויש מקום להרשיעו גם כאן.


7.
באשר לקיום עילת מעצר

:

כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) וזאת עקב אופי העבירות בהן מואשם
המשיב.

קיים חשש כי המשיב יחזור לסורו וינסה לשוב ולעסוק בעסקי המצבות, ואף ינסה לחזור על איומו כלפי המתלונן . עברו של המתלונן מוכיח כי הוא אינו נרתע לנסות ולהשיג את מבוקשו גם בדרכים לא חוקיות.

עיון בפסיקה מגלה כי בית המשפט העליון במקרים רבים קבע כי עבירה של סחיטה באיומים מקימה עילת מעצר, כיוון שאופי עבירה זו מקים את דרישת המסוכנות הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים

עילת מעצר קמה גם מכוח המאסר על תנאי שעומד כנגד המשיב ואשר מלמד כי אין לסמוך עליו או לתת בו אמון, שכן גם מאסר התלוי נגדו לא מנע ממנו לשוב ולעבור עבירה דומה.

8.
באשר לחלופת מעצר

:

לאחר שקבעתי כי קיימת עילת
מעצר יש לבחון האם ניתן להסתפק בחלופה ראויה. בבש"פ 8122/99 מ"י נ' מסוכה נקבע כי על בית המשפט מוטלת חובה לשקול חלופת מעצר שפגיעתה בנאשם פחותה. אם מוצגת חלופה אשר ניתן להשיג בה את מטרת המעצר יש להסתפק בכך.
כאשר עילת המעצר נעוצה במסוכנות של המשיב, צריך שהחלופה תפחית את המסוכנות עד למידה הראויה, כאשר המבחן לכך הוא המידתיות. על בית המשפט לבחון את החלופה המוצעת אל מול המסוכנות של המשיב בנסיבות העניין.

במקרה זה נראה לי כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

המשיב היה נתון במעצר בית לתקופה ארוכה ולא הפר אותו.

גם לגבי הפרת תנאי השחרור אכן קיים ספק או אי הבנה לגבי התנאים שחלו על המשיב וזכאי הוא ליהנות מן הספק, שכן לא ברורה ההחלטה שניתנה
ע"י בית המשפט ביום 2/6/04,
אשר קבעה כי עקב אי הסכמת הצדדים התנאים יוארכו ל- 15 יום נוספים, ומלשון ההחלטה ניתן להבין כי מדובר במכלול של התנאים.

אם כן נבחן את המסוכנות של המשיב. עיקר החשש שהוא יחזור לסורו וימשיך לעסוק בעסקי המצבות
וימשיך באיומים על המתלונן.

סבור אני כי אם יוטל על המשיב מעצר בית מלא וערבויות כספיות, נגיע לאותה מטרה של מניעת הישנות העבירה על ידי המשיב, כאשר אין להתעלם מכך שגם המשטרה לא מיהרה לעצור את המשיב אלא חיכתה מספר ימים, וזה מכרסם במסוכנות שלו, שכן אם היה כל כך מסוכן ודאי שלא היה מסתובב חופשי אלא נעצר מייד.

כמו כן אין להתעלם מכך שפגרת בתי המשפט בפתח ומעצר של המשיב עד תום ההליכים אומר מעצר ממושך ולכן צריך לבחון חלופות ראויות למעצר.

טען בא כוח המשיב כי יציג בפני
חלופות ראויות יותר מאשר בית אשתו של המשיב .


אם אכן יוצגו בפני
חלופות ראויות אשר יהא בהן כדי להפחית את המסוכנות של המשיב לרמה ראויה, תישקלנה חלופות אלו. אם לא יוצגו חלופות ראויות ייעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

9.
לאור כל האמור לעיל אני מורה כי אם תוצע חלופה ראויה על ידי המשיב, ישלח למעצר בית מלא בתנאים שיקבעו לפי החלופה המוצעת. לא תוצע חלופה ראויה ייעצר המשיב עד תום ההליכים.


ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ד (6 ביולי 2004) במעמד הצדדים


מכליס משה, שופט

נשיא








בש בית משפט שלום 5535/04 מדינת ישראל נ' משה בנימין, /ה (פורסם ב-ֽ 06/07/2004)