פסקי דין על לוין ברזל בע"מ | פסקי דין על אייל גולן | פסקי דין על נירב מתכות |

3871/05 בשא     16/03/2005




בשא 3871/05 לוין ברזל בע"מ נ' אייל גולן, נירב מתכות בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא003871/05

בפני
:
כב' השופטת נטע רות
חנה קפלניקוב
יצחק אלדר


16/03/2005




בעניין
:
לוין ברזל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
לוין עדו
המבקשת


- נ
ג
ד -


1 . אייל גולן

2 . נירב מתכות בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
1 . אפרת דניאל

2 . קשטן תומר
המשיבים

החלטה
1.
בפני
נו בקשה למתן צווי מניעה זמניים להגבלת עיסוקם של המשיבים במסגרתה התבקשו הסעדים כדלהלן:

1.1.
להורות למשיב 1 (להלן: "מר גולן") לחדול מעבודתו אצל המשיבה 2 (להלן: "נירב") ולנירב לחדול מהעסקתו של מר גולן. כאיש מכירות.

1.2.
"לחילופין ובמצטבר", להימנע מכל פניה במישרין או בעקיפין אל לקוחותיה של המבקשת ובכלל זה להימנע מכל פנייה שתוכנה ו/או טיבה ו/או מטרתה לשדל את לקוחות המבקשת או מי הם, להפר את התקשרויותיהם ו/או יחסי המסחר שלהם עם המבקשת ו/או לרכוש פלדה מנירב.

1.3.
להימנע מעשיית כל שימוש נוסף או אחר בסודותיה המסחריים של המבקשת, אשר הגיעו לידי מר גולן
במהלך שנות עבודתו אצל ההמבקשת


רשימת הלקוחות, נשוא הבקשה, כוללת 84 לקוחות באזורים שונים בארץ
כמפורט בנספח ג'
לתצהיר מנהל המבקשת מר לוין (להלן
:
"הלקוחות" ולהלן: "מר לוין").
1.4.
כמו כן, התבקש בית הדין להורות למר גולן להשיב למבקשת את כל החומר שנטל ממנה, ללא רשות לרבות, ניירת ו/או מסמכים ו/או מדיה מגנטית ו/או תאי זיכרון בטלפון סלולארי ו/או מידע הנשמר בכל דרך אחרת אודות סודותיה המסחריים של המבקשת, לרבות רשימת הלקוחות שלה.

2.
תמצית העובדות אותן אנו קובעים, ברמה הלכאורית, הינה כדלהלן:

3.
המבקשת הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק פלדה ובעיבוד מוצרי פלדה לענפי תעשייה, בנייה וחקלאות.

4.
מר גולן החל לעבוד במבקשת בתפקיד של מנהל מכירות בשנת 1999.

5.
בסמוך לתחילת עבודתו במבקשת חתם מר גולן על הסכם בו נכלל סעיף במסגרתו התחייב לשמור על סודיות ביחס למידע
שיגיע לידיעתו ולרשותו לרבות מחירים, שמות לקוחות וספקים, עלויות. כן נכתב בסעיף זה כי האינפורמציה לא תימסר על ידו לגורם חיצוני ותשמש אותו רק לצורך עבודתו במבקשת וכן נכתב שם, כי ההתחייבות שלא להשתמש או למסור אינפורמציה תחול גם במקרה שעבדותו תופסק בחברה
(ר' נספח א' לתצהיר מר לוין)
. בהסכם העבודה לא נכלל סעיף נוסף שעניינו הגבלת עיסוק.

6.
לפני שהתובע החל עבודתו במבקשת הוא הועסק בענף חומרי הבידוד בתפקיד של איש מכירות בכיר וזאת במסגרת חברה בשם "פז בידוד"
(ר' סעיף 5 לתצהיר מר לוין וכן, עמ' 30 לפרוטוקול שורה 10)
.

7.
מר גולן הודיע על התפרוטו למבקשת ביום 16.12.2004.

8.
ביום 21.1.05 החל מר גולן לעבוד בחברת נירב בתפקיד של איש מכירות
(ר' עמ' 30 לפרוטוקול שורה 21)
.

9.
מר גולן הועסק בנירב כאיש מכירות שכיר ושכרו לא כלל רכיב של עמלות מכירה.

10.
חברת נירב אף היא עוסקת בשיווק פלדה ובעיבוד מוצרי פלדה לענפי התעשייה והחקלאות. והיא פועלת בתחומה מזה כשלוש שנים ומעסיקה שלושה אנשי מכירות
(ר' תצהיר מנהל נירב מר אלמגור להלן: "מר אלמגור").


11.
מנהלה של נירב מר ניר אלמגור עוסק בתחום הפלדה מזה כ- 17 שנה

(ר' סעיף 5 לתצהיר מר אלמגור)
.

12.
במסגרת פעילותה העסקית התקשרה נירב עם חלק מלקוחות המבקשת וזאת, עוד לפני שמר גולן החל לעבוד אצלה
(ר' סעיף 7 לתצהיר מר אלמגור)
.

13.
אין חולק על כך כי במסגרת עבודתו בנירב, כאיש שיווק ומכירות, פנה מר גולן ללקוחות שונים בשם חברת נירב ובכלל אלה אף ללקוחות מולם עבד בעת עבודתו במבקשת.

ב.
טענות הצדדים

14.
טענות המבקשת בתמציתן היו כדלהלן:
פנייתו של מר גולן ללקוחות המבקשת מהווה הפרה של סעיף שמירת סודיות ובמיוחד בשים לב לכך שלמר גולן לא הייתה כל הכשרה קודמת בתחום הברזל, לפני תחילת עבודתו במבקשת. יש לאכוף על מר גולן התחייבות זו מכוח העיקרון של חופש החוזים.


מר גולן עשה שימוש ברשימת הלקוחות של המבקשת אשר הוכרה בפסיקה כ- "סוד מסחרי" כמשמעו בחוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). השימוש "בסוד המסחרי" של המבקשת מתבטא גם בכך שמר גולן עשה שימוש
בנתונים
הנוגעים ללקוחות, כמו תנאי תשלום, סוג הסחורה, הקשר האישי שבין הספק ללקוח, גודל הלקוח, והפוטנציאל העוסק שלו. זאת שעה
שהמבקשת השקיעה מאמץ רב בהשגת הלקוחות הללו.

לחילופין, אילו יקבע כי רשימת הלקוחות והמידע אודותם איננו בבחינת "סוד מסחרי" הרי שיש לקבוע כי מדובר ב- "מידע קונפידנציאלי" מוגן המצדיק אף הוא את מתן הסעדים המבוקשים.


מר גולן פעל בחוסר תום לב שעה שפנה ללקוחות המבקשת. זאת בשים לב לכך שהוא הפר את חובת הנאמנות כלפי המבקשת אשר הפקידה בידיו את נושא
הקשר האישי עם הלקוחות.

15.
טענות מר גולן בתמציתן היו כדלהלן:

למבקשת אין אינטרס לגיטימי בהגבלת חופש העיסוק של מר גולן, מלבד האינטרס של איסור תחרות, אשר הוכר כאינטרס בלתי לגיטימי.

המבקשת לא השכילה להצביע על סוד מסחרי שמר גולן עושה בו שימוש
וזאת בשים לב לכך שניתן לאתר את רשימת הלקוחות בקלות יחסית באמצעות מאגרי מידע
ועבודת שטח באזורי תעשיה.
בנוסף טען מר גולן כי לעניין הגדרתה של רשימת הלקוחות כסוד מסחרי יש ליתן
את הדעת לעקרונות שהותוו בעניין זה בפסיקה ואשר יישומם על מהקרה דנן מלמד - כי אין מדובר במידע סודי.

מעבר לכך, המבקשת לא הצביעה על אינטרס רכושי ביחס ללקוחותיה המצדיק את הגבלת העיסוק וזאת, בשים לב לכך שמדובר ברשימה ארוכה של לקוחות אשר ביחס לאף אחד מהם אין למבקשת הסכמי בלעדיות.

המבקשת אינה רשאית לאסור על עשיית שימוש בידע מקצועי שרכש והפיק מר גולן במהלך תקופת עבודתו אצלה, שאיננו סוד מסחרי, וזאת לאור העיקרון של חופש העיסוק כפי שיושם בפסיקה.

מר גולן לא נחשף לסודותיה המסחריים של המבקשת, ולא החזיק בידע אודות מחירים ושיטות תימחור.

16.
נירב הצטרפה לטענותיו של מר גולן כאמור לעיל.


ג.
הכרעה

17.
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת החומר שבתיק הגענו למסקנה – ברמה הלכאורית – כי יש לדחות את הבקשה, על כל עתירותיה, וזאת מהטעמים כלדלהן:

17.1.
אין חולק על כך כי המבקשת מבקשת למעשה להגביל את חופש העיסוק של מר גולן ושל נירב. זאת שעה שחופש העיסוק הוכר כזכות יסוד חוקתית על פי חוק יסוד:
חופש העיסוק.

17.2.
לאור האמור נקבע בפסיקה כי חופש העיסוק של עובד יוגבל אם ורק אם יעלה בידי המעסיק להצביע על אינטרס רכושי לגיטימי המצדיק זאת
(ר' עניין סער).
עוד נקבע בפסיקה, כי "תנייה עירומה" שעניינה הגבלת עיסוק אשר איננה באה להגן על אינטרס רכושי לגיטימי של המעביד - אלא למנוע תחרות כשלעצמה -
הינה חסרת תוקף.

17.3.
במקרה דנן נראה לנו, ברמה הלכאורית, כי המבקשת לא השכילה להצביע על קיומו של אינטרס רכושי כאמור המצדיק את הגבלת עיסוקו של המבקש מלבד רצונה למנוע תחרות בשוק הברזל מצד מתחרה פוטנציאלית.

17.4.
בפסיקה נקבע כי האינטרס הרכושי הלגיטימי היכול להצדיק הגבלת עיסוק יכול שיתקיים בנסיבות שונות למשל, שעה שהמעביד מצביע על כך שהעובד עושה או עומד לעשות שימוש בסוד מסחרי של מעביד, במקרה של השקעה מיוחדת בהכשרה של העובד, במקרה שהתחרות במעביד נעשית בחוסר תום לב או שעה שהעובד קיבל תמורה מיוחדת על מנת שלא להתחרות במעבידו.

במקרה דנן לא הוכח, ברמה הלכאורית, כי המבקשת אכן "השקיעה" בהכשרתו של מר גולן השקעה מיוחדת או נתנה לו תמורה מיוחדת המצדיקה את הגבלת עיסוקו. נהפוך הוא: ברמה הלכאורית עולה כי מר גולן הגיע למבקשת עם ניסון לא מבוטל בשיווק והוא אף החזיק – כך לשיטתה - בתפקיד בכיר בתחום זה לפני שהצטרף לשורותיה, על אף שעשה כן בתחום אחר
(לעניין ההכשרה המיוחדת ר'..ע"ע 292/99 עדי עמיחי וניו-פארם דראגסטורס בע"מ – חברת יוסי גולהמר בע"מ וסופר-פארם (ישראל) בע"מ, פד"ע לה 204)
.

18.
זאת ועוד, המבקשת לא השכילה להצביע ולו ברמה הלכאורית, על קיומו של "סוד מסחרי" לו נחשף המבקש ואף לא על כך שהמבקש עלול לעשות שימוש ב"סוד מסחרי" שלה במסגרת עבודתו בנירב:

ראשית יאמר כי ברמה הלכאורית לא שוכנענו כלל וכלל כי מר גולן נטל פיזית את רשימת הלקוחות של המבקשת או העתיק אותה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי שהועמד לרשותו: יש לזכור כי מדובר בטענה חמורה שיש להזהר בה. ואילו במקרה דנן לא הובאה כל ראיה
ולו לכאורית לכך שמר גולן אכן עשה כן.
לא שוכנעו גם ולו ברמה הלכאורית – כי מר גולן נטל נכס או מסמך אחר של המבקשת.

19.
אשר לרשימת הלקוחות, במובנה הרחב, והגדרתה כ"סוד מסחרי" יאמר – כי יש לבחון סוגיה זו לאור מכלול הנסיבות של המקרה כפי שיעשה להלן:

20.
סוד מסחרי הוגדר בחוק עוולות מסחריות כך:

"'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

בע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רדגארד בע"מ פד"ע ל"ד 294 (להלן: "עניין פרומר") נפסק לאמור:

"‘סוד מסחרי’ אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של ‘סוד מסחרי’ להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של ‘סוד’, כפי שאירע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה’סוד המסחרי’ על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיותר בגדר ‘סוד’. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב’סוד’ וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני
עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

בע"א 9046/96 בן ברוך ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', פ"ד נד (1) 625 קבע בית המשפט העליון בדעת רוב כך:

"...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'.

כמו כן נפסק כי רשימת לקוחות תוכר כסוד מסחרי רק עם היא סודית
(ר' ע"ע 1045/00 אריה נצר וקאדרון טכנולוגיות תעופה בע"מ – אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ, (לא פורסם), מיום 2.11.2000.)(ע"ע 222/99, 223/99 איילת לוי - זיוה קפלאווי ואח', ניתן ביום 21.7.1999 (לא פורסם).

21.
במקרה דנן, לא הוכח, ולו ברמה הלכאורית, כי נדרש מאמץ מיוחד להגיע לרשימת הלקוחות של המבקשת. לבית הדין הוצגו מסמכים המלמדים על כך כי ניתן לאתר לקוחות אלה באמצעות מאגרי מידע ממוחשבים וכן, כי באזורי תעשיה שונים ממוקמים רבים מלקוחותיה של המבקשת ולקוחותיה הפטנציאלים
(ר' עמ' 16 לפרוטוקול שורה 12 לעדותו לש מר לוין וכן ר' עדות עד המבקשת מר טל עמ' 21 שורות14-16 ועוד' 22 שורות 21-20).

22.
כמו כן לא הוכח, ולו לכאורה, כי המבקשת הגנה על רשימת הלקוחות שלה
או שמרה עליה כפי ששומרים על מידע סודי למשל, ע"י שמירתה של רשימת הלקוחות בכספת או במקום מוגן אחר.

23.
הפסיקה הכירה בכך כי חשיבותה של רשימת הלקוחות יכולה לנבוע לעיתים לא רק משם הלקוח אלא גם מהמידע והקשר המיוחד שנוצר עימו וכן כי יש ליתן משקל לעובדות הללו על מנת לקבוע האם יש לראות ברשימה זו סוד מסחרי, ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ עבודה ארצי כרך ל"ג [25], 33 לאמור:

"במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים. שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים,
הרי שעם הוצאת המחירון החדש, עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר ‘סוד מסחרי’. בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ, מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאלים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי
".

24.
יישום העקרנות הללו על המקרה דנן מוביל אף הוא למסקנה הלכאורית כי מר גולן לא נחשף כלל "לסודות מסחריים" של המבקשת ומשכך אף אין סכנה כי הוא יעשה בהם שימוש:

24.1.
כך למשל, ביחס לנושא תנאי התשלום והתנאים המיוחדים הניתנים ללקוח העיד עד המבקשת מר טל כי מר גולן לא ידע אותם כלל וכי הוא נדרש לקבל אישור לכל עיסקה מסמנכ"ל החברה ובלשונו לאמור:

"לא אני זה שסגרתי העסקאות באופן סופי, כי אני אינני ידוע את המחירים גם אייל (גולן) המשיב לא ידע את המחירים. לשאלת בית הדין כיצד אני יודע, אני משיב כי בשבועיים וחצי שהסתובבתי עם המשיב [מר גולן] ושאלנו על מוצר מסויים, אז המשיב היה מתקשר למנהל המכירות מר אלי דיין הסמנכ"ל על מנת לשאול אותו את המחירים. בגדול המשיב לא ידע את המחירים של המבקשת... זה לא תורה מסיני המדיניות של האשראי ללקוחות, יש קווים כללים, הם נכונים לגבי כל הלקוחות"
(ר' עדות מר טל עמ' 24 לפרווקול שורות 3-8)
.

על דברים אלה יש להוסיף אף את דבריו של מר לוין עצמו אשר העיד כך:

"אין לנו משהו ייחודי בשיטת התמחור. התמחור הוא אל מול הלקוח והשיטה היא שיטה של קוסט פלוס. אבל לכל לקוח את הסיכון שלו ואת האמינות שלו וזה משפיע על המחיר. השיטה של קוסט פלוס היא שיטה כללית.
"
(ר' עמ' 18 לפרווקול שורות 14-17).

24.2.
זאת ועוד, במקרה דנן מדובר במבקשת, שהינה ספקית של מוצר שמחירו נתון לתנודות שוק תכופות כפי שהעיד מר לוין לאמור:

" כל הזמן יש תנודות במחירי הברזל וזאת תוצאה של המצב במשק ושל מחירי הברזל בשוק העולמי. המצב תקף לגבי שלוש השנים האחרונות, בהן יש עליות במחירי הברזל. יש תנודות ובד"כ הגרף עולה, זו תנודה בשלוש השנים האחרונות, אך היו גם מקרים של ירידות"

(ר' עמ' 18 שורות 11-ׂ14)
.

מדברים אלה עולה, כי אפילו היה בידי מר גולן מידע אודות המחירים שמציעה המבקשת ללקוחותיה וכי היה מקום לראות במידע זה סוד מסחרי במועד סיום עבודתו קרי -
לפני כשלושה חודשים הרי - שספק אם מידע זה רלוונטי להיום.
ׂ

בהקשר זה יש לציין כי, המבקשת לא השכילה להראות את משך הזמן שעל סודותיה המסחריים הנטענים להשמר בגדר "סוד"
כפי שהיה עליה לעשות, לו ביקשה לעמוד בתנאים שנקבעו לעניין זה בפסיקה
(ר' עניין פרומר)
.

24.3.
זאת ועוד במקרה דנן מדובר בענף שיש בו אלפי לקוחות הרוכשים מוצר סטנדרטי משמע - פניה של מר גולן למי מהלקוחות שעבדו עם המבקשת אינו מאיים על עצם קיומה של המבקשת, אינו מונע ממנה את האפשרות לנסות ולהתחרות על לקוחות אלה, כמו גם על לקוחות רבים אחרים על ידי הצעת תנאים אטרקטיביים או שירות תחרותי.

אין לשכוח כי עדוד התחרות הזו, משרת בסופו של דבר את האינטרס הציבורי ומביא להורדת מחירים לצרכנים. מה גם, שהמבקשת מודה כי עם אף אחד מן הלקוחות נשוא הבקשה לא היה לה הסכם בלעדיות או הסכם ארוך טווח וכן, וכי לקוחות אלה נהגו לרכוש מוצרים גם ממקורות אחרים, כפי המקובל בענף הברזל.


ובלשונו של מר לוין לאמור:


"לשאלתך, האם זה נכון שבשוק הברזל הלקוחות נמצאים כל הזמן בקשר עם מספר ספקים, אני משיב כי זה יתכן, הלקוחות בודקים עצמם והם קונים היכן שבאמת טוב להם, אינני מכחיש זאת"
(ר' עמ' 16 לעדות מר לוין שורות 4-7)
.

24.4.
טענתה של המבקשת (באמצעות מר לוין) כאילו המידע של מר גולן אודות איכות הלקוח, ומידת הסולבנטיות שלו מהווה "סוד מסחרי" וכי מר גולן עשה שימוש בסוד זה על מנת להתחרות בה
(ר' עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-6)
, אף היא איננה נראית לנו ברמה הלכאורית. זאת מאחר ומעדותו של מר לוין עולה כי על איכות הלקוח ניתן ללמוד כבר במפגש הראשון
(ר' עמ' 19 שורה 24).
מלבד זאת, יש להניח שמידע מסוג זה, איננו מידע שיש קושי לגלותו ובמיוחד למי שמצוי בשוק זה ובתחום השיווק מספר שנים ומוכר בקרב לקוחות רבים בתחום.

25.
לאור כל האמור, סבורים אנו, ברמה הלכאורית, כי המבקשת לא השכילה להצביע על קיומו של "סוד מסחרי" שהמבקש נחשף לו ומכאן גם על כך שהמבקש עושה או עלול לעשות שימוש ב"סוד מסחרי" זה.


26.
בנוסף לכך, המבקשת אף לא הצביעה ברמה הלכאורית על אינטרס רכושי (מעבר לטענה בדבר "סוד מסחרי"), ביחס ללקוחות נשוא הבקשה לרבות הסכמי בלעדיות או התקשרות ארוכי טווח עם מי מהם ומכאן שהיא לא הצביעה על אינטרס ציפיה בעל משקל להמשך ההתקשרות עם הלקוחות נשוא הבקשה גם לאחר עזיבתו של מר גולן. יתר על כן, מהראיות עולה כי חלק מהלקוחות נשוא הבקשה היו גם לקוחות נירב לפני תחילת העסקתו של המבקש בנירב
וכן, כי מדובר לקוחות רבים בשוק שהוגדר כשוק תחרותי מאוד
(ר' עדות מר לוין בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 11-12, שם הוא מציין כי אין לו חוזים ארוכי טווח עם מי מלקוחותיו וכי אין לו חוזה בלעדיות עם אף לקוח)
.

27.
אשר לטענה כי יש להגביל את עיסוקו של מר גולן, כפי המבוקש בבקשה, וזאת מאחר והוא פועל בניגוד לסעיף שמירת הסודיות שבהסכם העבודה יאמר, כי אף טענה זו אינה מקובלת עלינו, ברמה הלכאורית. גם בהקשר זה נפסק כי הידע של העובד, אותו רכש בעת עבודתו אצל המעביד – ידע שאיננו בגדר סוד מסחרי, מהווה חלק מההון האנושי של העובד ואין למעביד אינטרס לגיטימי למנוע מן העובד שימוש בו. הגבלת השימוש בידע זה הינה למעשה תניית הגבלת עיסוק עירומה ומשכך - בטלה ובלשון ביהמ"ש לאמור:

"באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד אך האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצידו עומד אינטרס לגיטימי של המעביד כגון אינטרס ‘קנייני’ או ‘כעין קנייני’ של המעביד. נמצא, כי הגבלת התחרות ‘כשלעצמה’ – הגבלה ‘ערומה’ שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות - אינה מגינה ככלל על ‘אינטרס לגיטימי’ של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של ‘תקנת הציבור’.
(ע"א 6601/96

aes system inc
נ' משה סער, פ"ד נד(3) 850)
.

28.
אשר לטענה בדבר חוסר תום הלב של מר גולן יאמר - כי לאור מכלול הנסיבות, כפי שעמדנו עליהן לעיל, בשים לב לכך שהמבקשת לא הצביעה על אינטרס רכושי או על אינטרס ציפיה ממשי ביחס להמשך ההתקשרות עם לקוחותיה
- וזאת בשוק תחרותי בו הספק נדרש להתחרות על "לב הלקוח" באופן מחמיר, באמצעות הצעות מחירים אטרקטיביים, יחס אישי ושירות טוב - איננו סבורים כי יש לראות בפני
ה ללקוחות כחוסר תום לב.

ודאי שלא ברמה המצדיקה את מתן הצווים המבוקשים.


הרושם המתקבל ברמה הלכאורית וברמה הלכאורית בלבד הוא -
כי המבקשת מבקשת למעשה הגביל את התחרות בשוק ולמנוע תחרות מצד המשיבים. יתכן שבעקבות מצוקה אליה נקלעה בעקבות עזיבתו של המבקש.


אינננו סבורים – ברמה הלכאורית – כי מצב דברים זה מצדיק את מתן הצוים המבוקשים
ומשכך – הבקשה נדחית.

29.
הוצאות הבקשה תישקלנה בעת מתן פסה"ד הסופי.

30.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום ה' ב אדר ב, תשס"ה (16 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

נ.צ. – חנה קפלניקוב


נ.צ. – יצחק אלדר

נטע רות
– שופטת


003871/05בשא720 נטע רות
ציפורה דוידי







בשא בית דין אזורי לעבודה 3871/05 לוין ברזל בע"מ נ' אייל גולן, נירב מתכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/03/2005)