פסקי דין על וולף מרדכי | פסקי דין על אלון משה

4322/02 א     28/04/2003




א 4322/02 וולף מרדכי נ' אלון משה





בתי המשפט
בית משפט השלום ראשון לציון
א 004322/02


בפני
:
כבוד השופט אילן ש. שילה
- סג"נ
תאריך:
28/04/2003

בעניין:
וולף מרדכי



ע"י ב"כ
עו"ד קראוס יעקב

התובע

נגד



אלון משה



ע"י ב"כ
עו"ד ילין

הנתבע

פסק דין


בעלי הדין הם נהגי מוניות. ביום 9.9.98 רכש התובע מהנתבע את מוניתו ובקשר לכך ערכו וחתמו הצדדים "קבלה זמנית" (נספח ט' לתצהירו של הנתבע). בקבלה אישר הנתבע כי קיבל על חשבון מכירת המונית ("ללא הזכות הציבורית") סכום של 30,000 ₪ והצדדים אישרו כי "נשאר עוד חוב של 10,000 ₪ שהקונה [התובע – א.ש.ש.] מתחייב לשלם עד חודשיים מהיום". פוליסת הביטוח שהייתה לנתבע ואשר כללה ביטוח מקיף למונית ובגינה הפרמיה שולמה על ידו לשנה מראש (עד ליום 31.1.99) לא בוטלה ונשארה בשמו.

ביום 21.10.98 עת נהג התובע במונית, ארעה תאונת דרכים שבה נזוקה המונית ונזקקה לתקונים שעלותם הייתה כ- 20,000 ₪. לשם הבטחת התשלום המציא התובע למוסך שיק בטחון בחתימת אביו. חברת הביטוח שילמה אמנם את עלות התקון של המונית בסכום של 17,500 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית) אך התשלום נעשה בשיק לפקודת הנתבע ונגבה על ידו. אביו של התובע שסרב לפרוע את שיק הבטחון נאלץ בסופו של דבר לשלם את תמורתו, בצרוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד, בהליכי הוצאה לפועל שנקט בעל המוסך.

מכאן התביעה שבה טוען התובע כי לאחר ששילם את מלוא מחיר המונית היה על הנתבע להעביר לו את תגמולי הביטוח שקיבל ומשלא העבירם גרם בכך לנזקים שונים ובהם התשלומים הנוספים שנשא בהם אביו של התובע בגין הליכי ההוצאה לפועל וכן עגמת נפש. בסיכומיו ריכז ב"כ התובע את טענותיו בסכום תגמולי הביטוח שגבה הנתבע ויש לראותו כמי שויתר על יתרת הסכומים שנתבעו ואף לשבחו על כך, שכן התובע לא הוכיח את נזקיו האחרים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין גביית תגמולי הביטוח על ידי הנתבע.

הנתבע טוען כי קיזז את סכום תגמולי הביטוח כנגד חובות שונים שחב לו התובע בקשר עם המונית ורכישתה ובהם יתרת חוב בגין הרכישה, דמי הביטוח, תשלום לתחנת המוניות, דוחו"ת תנועה, מכשיר קשר שהיה במונית ולא הוחזר לנתבע, דמי שכירות לזכות הצבורית למונית, תשלום עבור נזק שגרם התובע למונית אחרת והפסד של הנחת העדר תביעות מחברת הביטוח. סך הסכומים המקוזזים מגיע ל- 17,200 ₪.

התובע כופר בפריטי הקיזוז השונים ואף גרסתו לעניין תנאי המכירה של המונית שונה מזו של הנתבע.
לטענתו מחיר המונית נקבע לסך של 30,000 ₪ ואילו יתרת 10,000 ₪ שולמה עבור מכשיר הקשר, מונה ופרמיית ביטוח. הנתבע משיב כי הסך של 40,000 ₪ שולם עבור המונית ללא התוספות הנ"ל וכי התובע התחייב לשלם סך של 5,000 ₪ עבור פרמיית הביטוח וכן התחייב לשלם סך של 100 ₪ לחודש עבור שימוש במכשיר הקשר ולהחזירו לידיו.

עוד טוען התובע כי שילם את יתרת הסך של 10,000 ₪ בדרך של השכרת המונית לנתבע לשימושו ב –25 ימים בהם שכר הנתבע את המונית למשמרת אחת בכל יום לפי 200 ₪ למשמרת וכן הוסיף ושילם לו במזומן 200 ₪ נוספים לכל משמרת. הנתבע אינו חולק על כך שאכן הסכימו הצדדים כי פרעון הסכום של 10,000 ₪ יעשה בדרך של קיזוז 200 ₪ לכל משמרת שבה ישכור הנתבע את המונית, אך כופר בכך ששכר את המונית יותר מ 13 פעמים וכן כופר הוא נמרצות בטענה כי התובע שילם לו תשלומים במזומן.

אין חולק כי התקופה שבה שכר הנתבע את המונית החלה ביום 10.9.98 או סמוך לאחר מכן והסתיימה מספר ימים לפני יום התאונה (21.10.98). בתקופה זו חלו הימים הנוראים וחג הסוכות והנתבע אף שהה מספר ימים בחו"ל ולא עבד בשבתות ובימים טובים, ולטענתו המקובלת עלי לא עבד גם בימי ששי; מכאן שלא היה סיפק בידו לשכור את המונית מספר פעמים כה רב כגרסת התובע.

ביום 30.11.98 אישר התובע בכתב ידו ובחתימתו (נספח ד' לכתב ההגנה – להלן: "האישור") כדלקמן:
"הנני מצהיר בזאת שאני חייב לאלון משה
סך של 11,000 שקל
הנני מתחייב לשלם סך של 1000 שקל לשבוע וברגע שיגיע ציק מהביטוח או החזר מע"מ להשלים את החסר עד סוף החוב".

שני הצדדים הסתפקו בעדויותיהם שלהם ולא טרחו יתר על המידה בהשגתן והגשתן של ראיות שבכתב. אולם התובע הגדיל עשות ואת שלל טענותיו נגד תוקפם ומשמעותם של המסמכים העיקריים שבפני
(הקבלה מיום 9.9.98 והאישור מיום 30.11.98) הוא מעגן בדבריו שלו ללא כל תימוכין נוספים. כך למשל טען התובע כי שיפוץ כללי של מנוע המונית בוצע על ידו לאחר רכישתה בלא שטרח להביא חשבונית או קבלה או לפרט את פרטי השיפוץ ומבצעיו. התובע גם לא יכול היה לסתור את הקבלות שהגיש הנתבע לפיהן היה זה הוא ששיפץ את המונית עובר למכירתה לתובע בסכום הקרוב ל- 10,000 ₪.

בנסיבות שפרטתי לעיל אינני יכול לסמוך פסיקתי על גרסתו של התובע ככל שזו איננה נתמכת במסמכים או בהודאת הנתבע.

כאמור גם הנתבע לא הגיש מסמכים שיכול היה להגישם כדי להוכיח את טענות הקיזוז השונות, וכגון אישור בדבר הפסד הנחה של העדר תביעות, תשלום למתווך עבור "הזכות הצבורית" במונית, שוויו של מכשיר הקשר, אחדים מדוחות החנייה ועוד. הנתבע גם לא יכל ליתן הסבר לטענתו כי "לתובע נותרה יתרת חוב ממכירת המונית בסך 2,630 ₪" (ס' 21 ה' לכתב ההגנה).

בנסיבות אלה עלי לעגן את פסיקתי במסמכים הכתובים ובהגיון הדברים.

כששה שבועות לאחר התאונה ערכו בעלי הדין ביניהם חשבון שהועלה על הכתב במסמך מיום 30.11.98 שבו אישר התובע כי חובו לנתבע מגיע לסך של 11,000 ₪. יש להניח כי אותו מסמך נכתב לאחר שבעלי הדין הביאו זה בפני
זה את כל טענותיהם הן באשר ליתרת מחיר המכירה של המונית והתשלומים הנלווים והן באשר לתביעות נוספות שהיו לנתבע כלפי התובע. אכן באותו מסמך התחייב התובע לשלם את הסכום האמור מתוך תגמולי הביטוח לכשיגיעו. כחודש לאחר מכן אכן הגיעו תגמולי הביטוח לידי הנתבע. אין בפני
ראיה לכך שהתובע שילם תשלום כלשהו על חשבון הסך של 11,000 ₪ הנ"ל שעל כן זכאי היה הנתבע לקזז את מלוא הסכום האמור מתוך תגמולי הביטוח. אולם, הנתבע לא הצליח להוכיח כי זכאי היה לקזז תשלום נוסף כלשהו מעבר לסכום האמור.

עולה מן המקובץ כי יש לקבל את התביעה בנוגע לסכום של 6,500 ₪ ולדחות את יתרתה.

הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 6,500 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 6.1.99. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ג (28 באפריל 2003) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אילן ש. שילה
, שופט
סגן-נשיא








א בית משפט שלום 4322/02 וולף מרדכי נ' אלון משה (פורסם ב-ֽ 28/04/2003)