פסקי דין על מזרחי בריג'ט | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף ירושלים

11494/03 בל     28/03/2005




בל 11494/03 מזרחי בריג'ט נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים




בעניין:
1



בתי המשפט

בית דין א.לעבודה י-ם
בל 011494/03

בפני
:
כב' השופטת אורנית אגסי
נציג ציבור מר
אלבז (מ)
נציג
ציבור מר בראון (ע)
תאריך:

30/03/2005







מזרחי בריג'ט
בעניין

:



תובע

אוריאל הס
ע"י ב"כ עו"ד







נ
ג
ד





בטוח לאומי-סניף ירושלים



נתבע

אלי בלום
ע"י ב"כ עו"ד








פסק דין

בפני
בית הדין תביעה לתשלום דמי לידה לאחר שתביעתה נדחתה על ידי הנתבע משני טעמים. האחד, חולק הנתבע על מעמדה של התובעת "כעובדת" כמשמע בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה –1995 (להלן "החוק"). הטעם השני הוא כי התובעת המשיכה ב"עבודתה" גם בזמן חופשת הלידה.


ואלו העובדות כפי שהן עולות מתצהירי התובע ועדויות הצדדים בפני
נו כמו גם המסמכים שצורפו לתיק בית הדין

א.
התובעת הנה בעלים של חברת "בי. די. אם" (להלן "החברה"), העוסקת במתן שירותי הנהלת חשבונות ומחזיקה 100% ממניות החברה.
ב.
החברה נוסדה בחודש 1/02 ועיקר עיסוקה הנו מתן שירותי הנהלת חשבונות ללקוחות עסקיים.
ג.
החברה ממוקמת בביתה הפרטי של התובעת.

ד.
בעל התובעת, מר מזרחי, הנו רו"ח בעל משרד עצמאי (להלן "משרד רו"ח) במרכז העיר ירושלים.

ה.
לקוחות התובעת הנם לקוחותיו של בעל התובעת וקיימת זהות בין לקוחות החברה ללקוחות משרד רו"ח.

ו.
עד ליסודה של החברה, בעל התובעת עסק במתן שירותי הנהלת החשבונות ללקוחותיו.

ז.
בעל התובעת הנו מורשה חתימה בחברה ואף עוסק לעיתים בניהול החשבונות בחברה וכן בהעברת מסמכים ממשרד רו"ח לחברה ומהחברה לגורמים חיצוניים כגון משרדים ובנקים.

ח.
היקף עבודתה של התובעת אינו רצוף וקבוע והתובעת מחלקת את שעות עבודתה בהתאם לצרכי עבודתה כעקרת בית ובסה"כ שעות עבודתה השבועיות מסתכמות ב 12 שעות שבועיות.

ט.
התובעת לא עורכת רישום כלשהו של שעות עבודתה.

י.
התובעת אינה מנהלת חשבונות מורשת והיא לא עברה קורס או הכשרה כלשהי לביצוע התפקיד. בעל התובעת הדריך ולימד את התובעת את ביצוע העבודה.

יא.
התובעת ילדה בחודש אוקטובר 2002.

יב.
החל מחודש אוקטובר ועד לחודש ינואר 2003, לאחר הלידה, התובעת המשיכה לבצע
מהעבודה עבור החברה בצוותא יחד עם בעלה. התובעת לא קיבלה שכר על עבודתה בחודשים אלו.

יג.
שכר עבודתה החודשי של התובעת הנו קבוע ועמד על אותו סכום ללא קשר להיקף עבודתה בחברה.


המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן כדלקמן:
א.
האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה לבין התובעת שהייתה בעלת המניות היחידה בחברה.

ב.
האם התובעת עבדה בפועל במהלך חופשת הלידה.


4.
לאחר שמיעת העדויות, קריאת הפרוטוקול, המוצגים טעוני הצדדים ביה"ד קובע הכרעתו:

לאחר שהוצגו בפני
נו טענות הצדדים עלתה התמונה הבאה: התובעת, פתחה חברה למתן שירותי הנהלת חשבונות כאשר לקוחות החברה היו לקוחותיו העסקיים של משרד רו"ח של בעלה בלבד.
בעל התובעת הוא שדאג לכל נושא שיווק, מו"מ וניהולה העסקי של החברה שבבעלות אשתו, וכן העבודה שבוצעה באמצעות החברה נעשתה לפני כן על ידי הבעל עצמו.
התובעת לא הוכשרה לתפקיד מנהלת חשבונות ובעלה הוא שלימד והדריך את התובעת לביצוע עבודתה.
התובעת עבדה בשעות הנוחות לה, מביתה, בד בבד תוך טיפול שוטף בילדיה וביצוע עבודות הבית ובעל התובעת היה שותף פעיל בביצוע עבודת הנהלת החשבונות.
התובעת ילדה בחודש אוקטובר 2002 ואף המשיכה לעסוק בחברה בין באותו היקף משרה ובין מהיקף משרה נמוך יותר וכעת היא תובעת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת הנתבע התובעת לא תפקדה בחברה כעובדת אלא עזרה לביצוע העבודה שביצע בעל התובעת בטרם הקמת החברה ותו לא. עוד טען הנתבע כי הקמת החברה נעשתה לצרכי תכנון מס מנימוקים כלכליים בלבד. הנתבע טוען כי העובדה שהתובעת אף המשיכה בעבודתה במהלך חופשת הלידה ללא כל תמורה עומד לתובעת לרועץ וכל אלה מביאים למסקנה כי בין החברה לתובעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

התובעת טענה מנגד כי היא ביצעה עבודה שנדרשה לפעילות השוטפת של החברה. פעילות זו היא מסוג הפעילות שמבצע עובד לצורך הנהלת חשבונות. עוד טענה התובעת כי אילו היא לא ביצעה מטלות אלו היה על החברה לשכור עובד אחר על מנת לבצעם.

5.
יחסי עובד מעביד
יכול ויתקיימו יחסי עובד מעביד בין פרט לחברה במקביל להיות אותו פרט בעל מניות או "מנהל" בה. יחסים מקבילים אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים. במיוחד הדברים אמורים ב'מנהל' בחברה הטוען כי הנו גם 'עובד' החברה, מאחר ובמקרה זה יש ליישב בין הניגודים לכאורה: בר המהות והנתון למהות. מכוח קיומו הנפרד והעצמאי של התאגיד – כפילות זאת של יחסים אפשרית, אך תמיד יש לבחון אם היא מעוגנת בעובדות (דב"ע לד/60-3 עיזבון בלה – "ליאורווי" בע"מ).

עוד נקבע בפסיקה כי לכלל שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הנו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו.
אחד החריגים לחזקה זו הנו בעל מניות ובעל שליטה בחברה. מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של החברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה, כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. יתרה מזאת אדם עשוי לבצע עבודה בכמה "כובעים" ויש לקבוע באיזה "כובע" הוא עובד. זאת ועוד עצמאים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ואין לאפשר לעצמאי לעקוף את ההסדר ולהשיג ביטוח אם הוא אינו "עובד" (עב"ל 20182/97 המוסד – גרוסקופף).

בפס"ד גרוסקופף הנ"ל נקבעו שלושה מבחנים לבירור השאלה, האם ניתן לראות בבעל מניות בחברה, גם "עובד", על סמך מבחנים אלה יש לקבוע את מעמדה של התובעת בחברה.

6.
האם ניתן לאבחן בין תפקידו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות
במסגרת מבחן זה, שמטרתו לבחון האם התובעת אכן עבדה בחברה, נבחן להלן את העובדות אל מול מבחני הפסיקה.
א.
מרבית המסמכים הדרושים לביצוע עבודתה התובעת הגיעו דרך החברה של בעלה
"אנשים שעובדים בי-ם הם משאירים את החומר

אצל בעלי בבית הדואר במשרד או שהם עולים אליו למשרד לתת לו"

(הודעת התובעת מיום 31/2/02 להלן "הודעת התובעת").

ב.
התובעת לא ביצעה את עבודתה מדי יום באופן מסודר וקבוע
"עקרונית אני עובדת 4-5 שעות בשבוע, זה לא שעות קבועות ורצופות זה תלוי איך עם הילדים בבית כי זה פה בבית אז תלוי מה יש לי עוד לעשות לפעמים אני לא עובדת בכלל ביום ועושה בערב הכל משתנה ולא קבוע"
(הודעת התובעת). התובעת לא ביצעה רישום של שעות עבודתה בחברה

"אני עובדת לפי איך שנוח לי ומסתדר לי"

(הודעת התובעת).

ג.
התובעת לא ביצעה את כל הפעולות הנדרשות לשם ביצוע תפקידה אלא שבעלה היה "שותף" פעיל בביצוע העבודה. התובעת לא עסקה בפעילות יומיומית הנעשית במסגרת העבודה השוטפת בחברה.

מעיון בספרי החשבוניות והקבלות של החברה עלה כי בעל התובעת הוא שחתם על מסמכי החברה היומיומיים במשך חודשים רבים. התובעת הסבירה את פשר העניין.
"קודם כל הייתי די עסוקה, לא יודעת כל העניינים של הכסף בעלי מטפל בעצמו היות והלקוחות של בעלי ודרכו אני מקבלת את החומר והלקוחות מירושלים ובעלי מורשה חתימה אז הוא הוציא ללקוחות את החשבוניות והקבלות... בהתחלה הייתי יותר פנויה והיה לי הריון לא קל אז מה שהייתי חייבת ויכולה לעשות עשיתי"

(הודעת התובעת).

התובעת אף המשיכה לעבוד לאחר הלידה ללא כל תשלום. התובעת פירטה את אופי עבודתה בתקופה זו
"ב 11/02 קיבלתי את כל החומר של 9,10/02 ועשיתי את זה ... בעלי עזר לי לעשות את העבודה, סייעתי לו... אני עושה

כל מה שצריך... אני עושה זאת בעצמי עושה את המינימום וכל מה שצריך"

(הודעת התובעת).

לא זו אף זו, התובעת לא שימשה כעובדת בחברה אלא עבדה על פי הצורך ועל פי הנחיות בעלה. כך שבפועל המשיכה התובעת לעבוד עבור בעלה, כאשר החברה הוקמה אך ורק לשם כך שהתובעת תגדיר עצמה כעובדת של החברה ולא של בעלה, משיקולי מס וביטוח לאומי.
זאת ועוד חלק ניכר מהעבודה לא בוצעה על ידי התובעת אלא על ידי בעלה למרות שזו היתה לכאורה לטענתה עבודתה.

7.
האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה
במסגרת מבחן זה, שמטרתו למנוע ניצול לרעה ומניפולציות לזכות בכספים מהמוסד לביטוח לאומי שלא כדין יש לבחון האם התובעת אכן ביצעה עבודה עבור החברה. לאור ניתוח המבחן הקודם הרי שהתשובה על כך היא בשלילה על כן מכלול השיקולים במבחן זה מוביל למסקנה כי הסדר העבודה הנו פיקציה.


8.
האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של האדם כ"עובד".

במקרה שלפנינו אין מנוס מן המסקנה כי התשלומים שקיבלה התובעת מן החברה לא נשאו
אופי של "שכר".
שכרה של התובעת במשך כל התקופה היה קבוע וזאת ללא קשר להיקף שעות עבודתה בפועל. הווה אומר, סכום שכרה החודשי נקבע באופן שרירותי .
ברי כי שכרו של עובד הנו נגזרת של היקף עבודתו והתמורה שניתנת על ידו בעיסוקו במפעל. במקרה שלפנינו שכרה הקבוע של התובעת.
התובעת אף נשאלה האם ייתכן שבעלה ביצע את העבודה בפועל והשכר עבור עבודתו שולם לתובעת והשיבה "זה נכון הוא ממש עזר לי בתקופה קצרה של כחודש וחצי ממש בתחילת ההריון אבל אחרי זה אני המשכתי הלאה"
התובעת אף נשאלה כיצד קבעה את שכרה וטענה שלא היא עשתה זאת אלא בעלה , לכשנשאל על כך בעלה טען כי קבע את שכרה על פי הערכה של גובה הכנסותיה ולא עפ"י שכר קבוע מוערך מראש לעבודה שנתנה כמנהלת חשבוניות. אשר על כן,
אף השכר אותו קבעה התובעת לעצמה לא נבנה מעבודתה אלא מהכנסותיה כמו עובד עצמאי.


9.
ומן הכלל אל הפרט
מיישום המבחנים שנקבעו בפס"ד עולה כי התובעת עבדה בחברה באופן ספורדי ולא כחלק מעיסוקה הקבוע וכי עבודתה בחברה התמצתה בעזרה לבעלה. התובעת ביצעה עבודה עבור החברה אשר לא ניתן לנתק את זיקתה מחברת רו"ח של בעלה. התובעת לא הוכיחה כי ניתן לאבחן בין תפקידה כבעלת מניות בחברה ולבין תפקידה כעובדת החברה. מעמדה של התובעת בחברה היה בבחינת עזרה משפחתית לחברת רו"ח של בעלה כאשר במקביל בעל התובעת הוא המתפקד העיקרי בפן המקצועי, הניהולי והביצועי של החברה ואף אחראי על ניהול המו"מ עם לקוחות החברה אמרה בעדותה

"כשבעלי יושב עם הלקוח החדש ומדבר איתו הוא אומר שעבור ראיית חשבונות יוצא כך לחודש וחשבונות זה כך ואם אתם רוצים שאעשה את שניהם אז הסכום הוא כולל".


סוגיה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת נוגעת ל"חברות משפחתיות" והיא נסבה סביב ההבחנה בין ביצוע עבודה כ"עובד" לבין מתן עזרה משפחתית לאחד מבני המשפחה. בדב"ע נג/78-0 פייגלשטוק נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע:
"כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולנטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות ויש לתת את הדעת בין היתר לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכדומה"

במקרה שלפנינו אמנם התובעת היא שהחזיקה בכל מניות החברה אולם בפועל בעל התובעת הוא שניהל את העסק והפעיל אותו והתובעת פעלה במסגרת עזרה משפחתית בלבד ותו לא.





10.
לסיכום
לאור כל האמור לעיל, אין לראות את התובעת כ"עובדת" של החברה אלא כבעלת מניות בחברה ותו לא המעניקה מדי פעם עזרה לבעלה בניהול עסקו הפרטי, על כן קובעים אנו כי בדין נדחתה תביעתה של התובעת לתשלום דמי לידה.
לא זו אף זו מעדות התובעת אף עלה כי המשיכה בעיסוקה גם לאחר הלידה, בין אם נסווג את עיסוקה כ"עבודה" או כ"עזרה" ולפיכך גם בשל כך אין התובעת זכאית
לתשלום דמי לידה בעבור תקופה זו.




סוף דבר
התביעה נדחית
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך
של 2000 ₪ אשר ישולמו על ידי התובעת לנתבע בתוך 30 יום מהמצאת

פסק דין
זה לצדדים.



ניתנה היום י"ז ב אדר ב, תשס"ה (28 במרץ 2005) בהעדר הצדדים


______________
_______________
_______________
­­­­­­­­­­א. אגסי, שופטת
מר אלבז – נציג ציבור
מר בראון- נציג ציבור






בל בית דין אזורי לעבודה 11494/03 מזרחי בריג'ט נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)