פסקי דין על אלכס זאינץ | פסקי דין על שבח בלאק - אומנות הכריכה

5638/04 דמ     21/02/2005




דמ 5638/04 אלכס זאינץ נ' שבח בלאק - אומנות הכריכה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
דמ 005638/04
דמ 005639/04


בפני
:
כב' השופטת דיתה פרוז'ינין
נציג עובדים – מר פוסט


21/02/2005




בעניין:
אלכס זאינץ



ע"י ב"כ עו"ד
ז. פרבר

התובע

נ
ג
ד


שבח בלאק - אומנות הכריכה



ע"י ב"כ עו"ד
י. אשכנזי

הנתבע


פסק דין

1.
לפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים,
דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ותוספת יוקר.

2.
ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מחומר הראיות:
א.
הנתבע הינו בעלים של כריכיה.
ב.
התובע עבד אצל הנתבע מ-6.02 ועד 4.4.04.
ג.
התובע היה בחופשת מחלה מ-27.3.04.

3.
האם פוטר התובע או התפטר?


בעדותו אמר התובע כי נעדר מהעבודה בהוראת המעביד, ולאחר מכן היה בחופשת מחלה. לדבריו הגיע ביום 25 או 26/3 למקום העבודה, ואז
אמר לו הנתבע:
”לך מפה אני לא רוצה לראות אותך פה, אתה עזבת את העבודה וזהו” (ע' 2 ש' 18-25).

עם תום תקופת המחלה התייצב התובע שוב במקום העבודה, ואז דרש ממנו הנתבע לצאת מן המקום, הזמין משטרה, היכה את התובע וזרק את משקפיו אל הרחוב (ע' 3 ש' 1-14). התובע הציג מסמכים רפואיים המעידים על חבלות (ת/2 ו-ת/1א).

מנגד טוען הנתבע כי התובע לא ביצע את עבודתו כראוי, כי לא רצה לעבוד, וחיבל בעבודה במזיד, לאחר שביקש העלאה במשכורת ולא נענה. לדבריו התובע נעלם מן העבודה (ע'
6-7).

4.
מקובלת עלינו במלואה גרסת התובע. עדותו היתה משכנעת ומהימנה, ונתמכה במסמכים בכתב. יתר על כן, גרסתו של התובע זכתה לתימוכין גם מפי הנתבע עצמו, כפי שיפורט להלן.
מדברי התובע עולה כי התייצב במקום העבודה הן בתקופת חופשת המחלה, והן לאחר שהסתיימה ביום 4.4.04, וביקש להמשיך לעבוד (ע' 3 ש' 1-2). הנתבע אישר בעדותו כי:
”הוא הגיע ביום האחרון וביקש מכתב פיטורים או עבודה" (ע' 7 ש' 24).

מכאן שהתובע הביע את רצונו להמשיך לעבוד אצל הנתבע. הנתבע שב והדגיש במהלך עדותו כי לא היה מרוצה מתפקודו של התובע, כי הוא לא עבד באופן עצמאי, כי התבטל, וכי עשה טעויות בבחירת צבעי ההטבעות (ע' 6-7). הנתבע גם אישר את דברי התובע כי הציע לו לעבודה בגינה בביתו (ע' 5 ש' 11, ע'
7 ש' 7-10). הנתבע אף אישר את דברי התובע כי זרק את משקפיו אל מחוץ למפעל (ע' 3 ש' 7-8), לדבריו:
”שנפלו לו המשקפיים שמתי אותם בעדינות על הרצפה בחוץ, ועובדה שהם לא נשברו, ואמרתי לו שיקח אותם" (ע' 7 ש' 29, ע' 8 ש' 1-2).


אין צורך להכביר מלים על חוסר הסבירות בדברי הנתבע. אם אמנם הרים את משקפיו של התובע, מדוע לא נתן לו אותם, אלא הניחם על הרצפה מחוץ למפעל? דו"ח המשטרה (ת/3) תומך אף הוא בגרסת התובע. על אף טענת הנתבע כי התובע זרק ושבר חפצים בכריכיה (ראו גם סעיף 6 לכתב ההגנה) נכתב בדו"ח כי נגרם נזק למשקפיו של התובע וכי:

"לא הבחנו בחפצים שבורים או בבלגן במקום. כמו כן על המודיע (הנתבע ד.פ.) לא היו סימני אלימות" (עמ' 2 לדו"ח).

משכך, מעדיפים אנו את גרסת התובע כי התייצב בעבודה ביום 4.4.04, וביקש להמשיך לעבוד. ואולם, במקום לשבצו בעבודה, החל הנתבע להכותו וגירש אותו מן המפעל.

7.
מוסיף הנתבע וטוען כי טענת התובע כי הוא רוצה להמשיך לעבוד לא היתה אלא מן השפה אל החוץ. טענה זו לא הוכחה. התובע הדגיש כי רצה להמשיך לעבוד. זאת ועוד. לדברי התובע אמר לו הנתבע
כשבועיים קודם לכן כי אין עבודה עבורו, וכי יישאר בבית. טענתו זו של התובע לא נסתרה, מה גם שהנתבע אישר כי שבועיים קודם לכן הציע לתובע לעבוד בגינון בביתו (סעיף 5 לעיל). משמע, שהנתבע מאשר כי לא היתה לו עבודה במפעל להציע לתובע. יתר על כן, אף אם היתה מתקבלת טענתו העובדתית של הנתבע כי התובע נעלם מן העבודה למשך שבועיים, אין מדובר בהתפטרות. ראשית, התובע הציג בפני
הנתבע תעודת מחלה, ואולם הנתבע קימט את התעודה וזרק אותה (ע' 8 ש' 12-14, וראו גם דברי ב"כ הנתבע בעניין זה בסיכומיו, ע' 11, ש' 11-14)).

לסיכום – התובע התייצב במקום העבודה וביקש להמשיך לעבוד, אולם הנתבע גירש אותו מן המקום. משכך מדובר בפיטורים לכל דבר ועניין. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים. בכתב התביעה נתבעו פיצויי פיטורים בסך של 8,000 ₪. הנתבע לא חלק על סכום זה, לא הגיש תחשיב אחר מטעמו, ולא הוצגו בפני
נו תלושי שכר המאפשרים חישוב פיצויי הפיטורים. לפיכך ישלם הנתבע לתובע פיצויי פיטורים בסך של 8,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
4/4/04.

ב"כ הנתבע מודה בסיכומיו כי לתובע לא שולם שכר חודש מרץ 2004 (ע' 12 ש' 8-6). לטענתו התובע לא עבד חודש מלא, ועל כן לא מגיע לו שכר עבודה עבור כל החודש. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע נעדר למעלה משבוע (סעיף 2), אך לא ציין מהו גובה השכר שלו זכאי התובע בגין חודש זה. התובע הציג תעודות מחלה מ- 23/3/04 ועד 2/4/04 (ת/1 ב ו- ת/1 ג). משלא הוגש תחשיב כלשהו מטעם הנתבע לגבי שכרו של התובע בחודש 3/04 , ישלם הנתבע את השכר שנתבע בכתב התביעה בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפריש הצמדה וריבית כחוק מ- 4/4/04.

8.
הנתבע טוען עוד כי התובע חיבל בעבודה, וכי יש לקזז מכל סכום שייפסק לו את הנזקים שגרם. טענה זו דינה להידחות. ראשית, מקבלים אנו במלואה את גרסת התובע לגבי האירועים שארעו ביום 4.4.04, וכי הנתבע הוא זה שהיכה אותו. גם מדו"ח המשטרה עולה כי לנתבע לא נגרם נזק (ראו ע' 3 לעיל). בטענות כי במהלך העובדה חיבל התובע בעבודה במזיד אין כל ממש. התובע אישר כי פעם אחת טעה בבחירת צבע ההטבעות, וכי אין מדובר בחבלה במזיד. יתר על כן, אם אמנם היה התובע עובד כה גרוע, וחיבל בעבודה במשך זמן רב, מדוע לא פיטר הנתבע את העובד כבר אז. בנוסף לכל אלה, לגבי גובה הנזקים לא הובאה בפני
נו אף לא ראשית ראיה.

9.
פדיון חופשה ודמי הבראה

הנתבע טוען כי שילם לתובע את כל המגיע לו עבור פדיון חופשה ודמי הבראה (סעיפים 5 ו – 6 לכתב ההגנה). מכיוון שכך, נטל הראייה על הנתבע להוכיח כי רכיבים אלה אכן שולמו. בסיכומיו אומר ב"כ הנתבע את הדברים הבאים:
”לגבי החופשות, אם ניקח את חול המועד פסח, זה 5 ימי עבודה, וחול המועד סוכות זה 6 ימי עבודה, כאשר לפעמים יש שבת באמצע. במפעל עבדו 5 ימים בשבוע. אז מגיע לו בשנה ראשונה 10 ימים וזה עד לשנה רביעית. ההפרש של ימי החופשה, הוא קיבל במשכורת חודש אוקטובר 2003, הוא קיבל 1,232 ₪. התובע עבד לפי שעות, ואם בחודש הוא עבד 20 יום במקום 22 יום, רשמו לו את זה כחופשה ואת השאר רשמו לו בתלושים”


כל האמור לעיל לא זכה לביסוס ראייתי לפנינו. כאמור לא הוצגו בפני
נו תלושי שכר, לא הובהר אילו סכומים קיבל התובע וכד'. לפיכך על הנתבע לשלם לו פדיון חופשה עבור 5 ימים בסך של 920 ₪ כפי שנתבע בכתב התביעה, ודמי הבראה בסך של 3,183 ש"ח (6
x
301 + 4.5
x
306). שני הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/04.


הנתבע ישלם הוצאות התובע בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה.

ניתן היום י"ב
אדר א, תשס"ה (21 פברואר, 2005)
בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


נציג עובדים
מר פוסט

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד







דמ בית דין אזורי לעבודה 5638/04 אלכס זאינץ נ' שבח בלאק - אומנות הכריכה (פורסם ב-ֽ 21/02/2005)