פסקי דין על סלימאן יוסף ברכאת | פסקי דין על משרד החינוך | פסקי דין על מנכ"לית משרד החינוך | פסקי דין על ועדת היועצים העליונה ואח' |

4162/04 בשא     24/02/2005




בשא 4162/04 סלימאן יוסף ברכאת נ' משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך, ועדת היועצים העליונה ואח'




בעניין:

7



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה – חיפה
בשא004162/04

בתיק עיקרי: עב
003207/04

בפני
:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר


28/02/2005




בעניין:
סלימאן יוסף ברכאת

המבקש



- נ
ג
ד -


1. משרד החינוך

2. מנכ"לית משרד החינוך
3. ועדת היועצים העליונה
4. סלימאן ח'טיב



המשיבים


החלטה

1.
זוהי בקשה שהגיש התובע באמצעות בא כוחו, עו"ד זכי כמאל, לפסול את הח"מ אישית (להבדיל מיתר חברי המותב), מלשבת בראש המותב שידון בתביעה זו.

2.
בבסיס הבקשה עומדת, ראשונה במעלה, הטענה בדבר שמועות, כביכול, שהגיעו לידיעת התובע בעקבות פסק דינו של מותב בראשות הח"מ, בתיק אחר (עב 3409/03) בתביעה של הנתבע מס' 4 נגד הנתבעים 1-3, ונתבע נוסף שהיה מיוצג אף הוא ע"י ב"כ התובע, עו"ד זכי כמאל, ובו זכה הנתבע מס' 4 בתביעתו, שגם שם היה מיוצג ע"י עו"ד גנאן עאסי (להלן: "פסק הדין").


לדברי התובע, השמועות הנטענות, אשר היו ל"שיחת היום" במקום מגוריו, דברו על:

א.
קשרי ידידות קרובים בין הח"מ לבין ב"כ הנתבע מס' 4, עו"ד גב' ג'נאן עאסי, שאף שוחחו ביניהן על ההליכים בתיק נשוא דיוננו.

ב.
קשרי ידידות בין ראש המועצה לשעבר של כפר מולדתה של הח"מ, (גוש חלב),
מר אליאס אליאס, לבין אביה של עו"ד עאסי, ראש המועצה המקומית של כפר פסוטה, קשרים שנטען כי הח"מ ושלשה מאחיה שחלקם תושבי גוש חלב וחלקם לא, הסתייעו בהם כאשר מר אליאס העסיק את שלשת האחים בתפקידים בכירים במועצה, (יועץ משפטי, מזכיר, ושירותי רו"ח), לא פחות ולא יותר.

3.
טענה נוספת בפי התובע היא, כי הח"מ קבעה בפסק הדין הנ"ל, קביעות עובדתיות בנושאים שיעמדו במרכז הדיון המשפטי והעובדתי בתיק זה וכי תחושתו היא שהח"מ לא תוכל לדון בתביעתו ללא משוא פנים.

הבקשה הועברה לעיון ולתגובת באי כח הצדדים האחרים.

4.
עמדת ב"כ המדינה הייתה כי אין בבקשה על שני נימוקיה, כדי לבסס טענת פסלות שופט בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק ובפסיקה וכי אין בתחושותיו הסובייקטיביות של התובע כדי לבסס עילת פסלות של שופט, במיוחד עת הוא נסמך על שמועות ולא על עובדות, ועת לא הובאה כל הוכחה מטעמו שהח"מ איננה יכולה ו/או מסוגלת לשפוט באובייקטיביות, או כי קיים חשש ממשי למשוא פנים.

ביחס לעמדת המותב בראשות הח"מ בפסק הדין הקודם, טוענת ב"כ המדינה כי למעשה גם ב"כ התובע מסכים שאין בהחלטה קודמת או בקביעה בהליך קודם של שופט, כדי להוות עילת פסילה, ועל אף זאת נמנע מלציין נסיבות אובייקטיביות כלשהן התומכות או מצדיקות את תחושתו הסובייקטיבית.

ב"כ המדינה הוסיפה כי דווקא השתחררות שופט מדיון בלא עילה ראויה היא זו שפוגעת בהגינות המשפט ואמון הציבור וגורמת לעוות דין.

ב"כ המדינה מבקשת, אפוא, לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

5.
עו"ד עאסי, ב"כ הנתבע מס' 4, הביעה בתגובתה תדהמה מהבקשה ומנימוקיה, המבוססים, אף לדברי המבקש, על שמועות שמהותן לא ברורה ומקורן לא ידוע.
עו"ד עאסי מוסיפה וטוענת, כי אין שמץ של אמת בכל אשר הועלה בבקשה וכי השמועות הנטענות בדבר קשרי חברות קרובים או משפחה בינה לבין הח"מ או יחסי חברות ו/או משפחה בין אביה, שמזה 11 שנים אינו משמש כראש המועצה בכפר פסוטה, לבין
הח"מ ו/או אחיה ומשפחתה, אינן אמת וכי לא קיימים קשרים כאלה.
עו"ד עאסי הוסיפה אף זאת, כי בהתחשב בעובדה שהבקשה והתצהיר התומך בה אינם מעלים כל טענה עובדתית והם מבוססים על שמועות פסולות גרידא, היא בחרה שלא לצרף תצהיר מטעם אביה. לדעתה, אילו עשתה כן, כי אז הייתה משחקת בכך לידיהם של המבקש ובא כוחו ונותנת יד להשתלחות פסולה וחסרת הרסן ביושרה האישי והמקצועי
של השופטת.
לפיכך,
מבקשת עו"ד עאסי לדחות את הבקשה מכל וכל תוך חיוב המבקש ובא כוחו, עו"ד זכי כמאל,
בהוצאות לדוגמא.

6.
בתגובתו לטענות ב"כ הנתבע מס' 4, טען עו"ד זכי כמאל, בין היתר, טענות באשר לסגנון דבריה של עו"ד עאסי, אשר מטרתו, לדבריו, להכפיש את המבקש ואת בא כוחו בעיני בית הדין. עוד טוען עו"ד זכי כמאל כי התגובה חסרת התייחסות עניינית לטענות בדבר קשרי חברות ענפים שכמוהם כקשרי משפחה בין משפחתה של עו"ד עאסי לבין משפחתה של השופטת
וכי ההימנעות מהגשת תצהיר מטעם אביה של עו"ד עאסי רק מחזקת את החשש למשוא פנים שנטען בבקשה.

עוד מוסיף עו"ד כמאל וטוען,
כי אם יתברר שאין ממש באותן שמועות, כי אז יהא התובע
הראשון שיתנצל בפני
כב' השופטת על אי הנעימות שנגרמה ושהיא אינהרנטית לכל בקשה לפסולת שופט, הגם שהעלאת שמועות אלו על פני השטח והתייחסות הנוגעים בדבר אליהם, עדיפה על השארתם ללא תגובה, דבר שיעצים את הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, שכולם מופקדים על שמירתו (עו"ד כמאל לא ציין משום מה בתגובתו כי כאשר יופרכו השמועות, יצטרף גם הוא להתנצלות התובע).

הכרעה
7.
לא כל יום נדרש שופט בישראל להכריע בבקשה לפסול אותו מלשבת בדין בתיק מסוים ובוודאי לא כאשר בבסיס הבקשה עומדות במוצהר, שמועות, שמן הסתם מיוחסות לא רק לשופט עצמו, אלא למשפחתו הקרובה והרחוקה, אחים בוגרים ואף מכריהם ויחסים במקום מגוריהם, וכל זאת מבלי לטרוח ולאושש קיומו של שמץ ביסוס עובדתי אובייקטיבי לנכונות, שלא לומר לסבירות, השמועות הנטענות, הסיפורים והקונסטרוקציות התמוהות שנבנו עליהן, אשר נטענו בנחרצות בלתי מובנת הן ע"י עו"ד זכי כמאל עצמו (בבקשה) והן ע"י התובע
(בתצהיר התומך בבקשה).

וכי מה מצפה הטוען והמתבסס על שמועות, ביודעו שהן שמועות בעלמא? האם הוא ציפה כי די בציון שמותיהם של חלק מאחיה של הח"מ ושל ראש המועצה הקודם בכפר מולדתה, כדי להעמיד את כל
אותם אנשים בחזקת "נאשמים" הראויים מבחינתו ל"משפט שדה" ולחייבם לפרוש בפני
ו את קשריהם המשפחתיים, חברתיים, עסקיים ותעסוקתיים במטרה להזים את השמועות להן הוא טוען ושמקורם לא ברור?
כל בר דעת מבין כי טענות מעין
אלו הן בלתי סבירות בעליל, אינן הוגנות ואין להן כלום עם עקרון השמירה על אמון הציבור במערכת בית המשפט היקר כל כך לתובע ולבא כוחו.

8.

המסגרת המשפטית לאורה נבחנת פסילת שופט מלשבת בדין מוסדרת בסעיף 77א לחוק ביתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, ובסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969- ובתקנות 112 א.-112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991.

ההלכה הנוהגת בעניין פסלות שופט, הן בבתי הדין לעבודה והן בבתי המשפט, היא כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט, אלא שעל הטוען לפסלות לשכנע את בית הדין, כי
קיים חשש ממשי למשוא פנים או לדעה משוחדת

וכי דעתו של המותב "ננעלה", כך שלא יוכל לנהל את ההליך

באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה.

המבחן בכגון דא הוא אובייקטיבי, לפיכך לא די בכך שבעל הדין עצמו יחוש, סובייקטיבית, כי השופט גיבש עמדה בלתי ניתנת לשינוי, אלא יש להראות, כי מבחינה אובייקטיבית מכלול הנסיבות מצביע על חשש ממשי למשוא פנים( ראה: עא"ח 1016/00 קעטבי אבנר - עיריית ירושלים,

פסק דין
של בית הדין הארצי מיום 16.1.2001 (לא פורסם); דב"ע נד/96-4 שמעון פריזנט - קוינאמטיק ישראל ואח'
, פד"ע כז 230, 227; דב"ע נה/96-2 אריק בן חורין - מדינת ישראל ואח'
, פד"ע כח 195,189).

בהקשר לטענה כי הח"מ נתנה

פסק דין
לטובת הנתבע מס' 4 בתיק אחר די להפנות לפסיקה שהביאה ב"כ המדינה בתגובתה ולדברי כבוד
הנשיא ברק בע"א 2406/98 מסגרית קינג נגד מדינת ישראל – מנהל מס ערך מוסף, תקדין עליון 98(3) 425, בעמ' 426 קבע:
"אכן, אין בעצם העובדה כי שופט יושב לדין בעניין דומה, עובדתית או משפטית, כדי להביא לפסילתו. לא זו אף זו: לעיתים גם בהבעת עמדה אין משום עילה לפסילתו של השופט מלישב בדין בדיון באותו עניין שנערך לאחר מכן.."

9.
למעשה, בענייננו אין צורך להכביר מילים אודות הלכות החוק והפסיקה המחייבות בסוגיה של פסילת שופט, שהרי עיון באמור בבקשה ובתגובה שהוגשו ע"י עו"ד זכי כמאל, מלמד כי אלה דווקא ידועות לו היטב, הלכות שבחינתן ויישומן על נסיבות העניין, מלמדות שאף אחת מהטענות שנטענו בבקשה ובתצהיר גם אם הן נכונות, אינה מעמידה עילה לפסילת שופט
מלדון בתביעה שבפני
נו, על אחת כמה וכמה כשבסיסן בשמועת מופרכות ולא מוכחות.

מכל מקום, לא ניתן יהיה להתעלם מההסבר שנתן התובע להגשת בקשתו באופן שהוגשה, בסעיף 6 לתצהירו שם אמר:

" לפי עצה משפטית שקיבלתי,
שמועות אלה, גם אם לא ניתן להוכיחן ו/או אינן מדויקות, מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך כאשר בראש המותב עומדת השופטת מהא סמיר-עמאר
והנתבע מס' 4 מיוצג ע"י עו"ד עאסי".

משמע, שהתובע פטר עצמו מחובת הבאת ראיה אובייקטיבית לעניין אמיתות השמועות וקיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים מצד הח"מ, ומסתתר מאחורי הטענה שהוא פעל על פי ייעוץ משפטי .

נימוק זה, כמו הטענות המועלות בבקשה, מעלים בצורה נוקבת את שאלת קו הגבול בין נאמנותו של עו"ד למרשו מצד אחד ובין חובותיו והגינותו כלפי בית המשפט, בהיותו "קצין בית המשפט" ואמון, גם לדבריו, על אמון הציבור במערכת המשפט.

בהקשר זה די להפנות לדבריו של כבוד השופט מ' חשין בע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נגד מדינת ישראל ואח'
פ"ד נו(1) 366 לפיהם:
"אכן בצד חובתו כלפי מרשו חב עורך-הדין חובה לבית המשפט, וכלשונה של הוראת 54 לחוק לשכת עורכי- הדין, תשכ"א- 1961...עו"ד הוא החוליה המקשרת בין הלקוח לבין בית המשפט, ובמעמד - ביניים זה שקנה, נושא הוא בחובות גם כלפי לקוחו גם כלפי בית המשפט...כלפי מערכת המשפט..."קצין בית- המשפט" הוא- והצורך המובנה לסינכרוניזציה בין אבריה השונים של המערכת, מטיל עליו חובות כלפי מערכת המשפט.
כך, למשל, על עורך דין לנהוג כבוד בבית-המשפט (כשם שחובה היא המוטלת על בית- המשפט לנהוג כבוד בעורך- דין),לנהל דרכיו ביושר ובדרך ארץ, לדבר אמת, להימנע מהטעייה, ועל דרך הכלל לסייע לבית-המשפט
לנהל את המשפט באורח יעיל והוגן.
עורך- דין אינו אך טכנאי- משפט, אדם שמילא את כרסו חוכמה ודעת ויודע הוא להשיב לעניין על שאלות חוק ומשפט שהוא נשאל. מקצוע עריכת -דין טובל כל כולו בערכים: בנאמנות, בהגינות, בהוגנות, באמירת אמת, בנימוס,בכבוד לזולת.....
אכן- כן חובותיו של עורך-הדין כלפי בית המשפט נעלות ועדיפות הן על חובותיו (ההיפותטיות) כלפי מרשהו...החובות וגבולותיהן נקבעו איפוא, מעיקרו של דין, תוך מודעות לחובותיו של עורך הדין כלפי מרשו, ותוך זהירות והקפדה ששדה לא תיכנס בשדה, קרא: שחובות אותן חב עורך-הדין לבית-המשפט לא תפלושנה לשדה חובותיו של עורך-דין כלפי מרשהו..."

למצער הוא כי, חרף המודעות לעובדה כי מדובר בשמועות שאינן מבוססות, החובקות הכל מכל, שמקורן ביד הדמיון הטובה על אומרם, ואשר ניתן היה ע"י מאמץ קל להפריכן ולברר בקלות את אי אמיתותן, בחר עו"ד זכי כמאל, למרות זאת, לתת למרשו את העצה המשפטית הנ"ל, להגיש את הבקשה, כפי שהוגשה.

10.
הגם שכאמור הבקשה על פניה ראויה להידחות על הסף, ואף למעלה מהצריך לענייננו, אציין כי
אין בין הח"מ ומשפחתה לבין עו"ד גנאן
עאסי ו/או אביה,
קשרי ידידות ו/או קשרי חברות ו/או קשרי משפחה מכל סוג, הגם שלכבוד היה בעיני הדבר. את אביה של עו"ד עאסי מעולם לא הכרתי, ואילו ההכרות עם
עו"ד גנאן עאסי עצמה הייתה ועודנה במסגרת הופעתה בפני
, כעורכת דין, בתיק הקודם - ותו לא.
אני דוחה בשאט נפש את הטענה כי ניהלתי שיחה עם עו"ד עאסי על תיק כלשהו שנדון בפני
. עצם העלאת טענה מעין זו, בבקשה ובתצהיר, תוך הסתתרות אחר הטענה ש"כך מספרת השמועה" וכי זו "שיחת היום" במקום מגוריו של התובע, אשר מן הסתם, מעולם לא דרכה כף רגלה של הח"מ בו, אף מוסיפה על חומרת הדברים
ועל הרושם שהם מותירים על קוראם. חבל מאוד שהייעוץ המשפטי שניתן לתובע לא הבהיר לו את חומרת הדברים, שאין להם ביסוס קל שבקלים, ואת מידת פגיעתן של טענות מעין אלו באמון הציבור ובמערכת המשפט.

11.
אשר לטענות התובע, כי בית הדין נעתר לבקשת ב"כ הנתבע מס' 4 והאריך את המועד להגשת כתב הגנה, טענה שהמבקש מן הסתם, לא העלה לגבי הארכת המועד שניתנה לפני בקשת ב"כ המדינה, ברי כי החלטה כזו הינה בשיקול דעת בית הדין ואינה מחייבת, כעקרון, קבלת הסכמת הצדדים האחרים.
להזכירך, שהצורך בהארכת המועד נוצר מעצם העובדה שהתביעה נשוא דיוננו
הוגשה תחילה יחד עם בקשה למתן סעד זמני בהם התובע היה מיוצג ע"י פרקליט אחר, עו"ד דאהר מאדי, שלא צרף את הזוכה במכרז נשוא התביעה, הנתבע מס' 4, כנתבע בתביעה, וכי רק לאחר הדיון בבקשה לסעד זמני הוחלף ייצוג התובע ע"י עו"ד זכי כמאל אשר הגיש בשם התובע, בין היתר, כתב תביעה מתוקן וצורף הנתבע מס' 4 כנתבע נוסף בתביעה,
וכן מהעובדה
שהנתבעים 1-3
בקשו ונענו להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעמם.

12.
לאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת מקום או סיבה לפסול את עצמי מלדון בתיק זה, ואני דוחה את טענת התובע
בדבר למשוא פנים או חשש
למשוא פנים.

13.
סוף דבר

הבקשה נדחית.
לאור זאת אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים 1-3, אהדדי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין בקשה זו, סך כולל של -.4,000 ₪,
ובנוסף סכום דומה של -.4,000 ₪ לנתבע מס' 4, הכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא הפועל.

14.
ביחס ליתר הבקשות שהוגשו לתיק וקביעת מועד להמשך הדיון בתביעה, תינתן על ידינו החלטה נפרדת שתשלח בהמשך לצדדים
.


ניתנה היום ט"ו ב אדר א, תשס"ה (24 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.


מהא סמיר-עמאר
, שופטת

004162/04בשא710 ר. סבג.







בשא בית דין אזורי לעבודה 4162/04 סלימאן יוסף ברכאת נ' משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך, ועדת היועצים העליונה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/02/2005)