פסקי דין על אלי נחום

9079/00 בשפ     17/12/2000




בשפ 9079/00 מדינת ישראל נ' אלי נחום






ב
בית המשפט העליון

בש"פ 9079/00

בפני
: כבוד השופט א' מצא


המבקשת: מדינת ישראל


נגד


המשיב: אלי נחום


בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי
[סמכויות אכיפה - מעצרים], התשנ"ו1996-


תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשס"א (17.12.2000)

בשם המבקשת: עו"ד מ' קרשן

בשם המשיב: עו"ד ג' מאור
(מטעם הסניגוריה הציבורית)



ה ח ל ט ה


המשיב מואשם בבית המשפט המחוזי בעבירת רצח. עם הגשת כתב האישום נגדו (ביום 23.3.2000) נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט. לפניי עתה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, בתשעים ימים נוספים החל מיום 20.12.2000.

מן העיון בבקשה עולה כי בירור משפטו של המשיב טרם החל. התביעה זוקפת זאת לחובת המשיב, שמאז העמדתו לדין ועד כה מונו לו חמישה סניגורים, שכל אחד מהם בתורו פוטר על-ידי המשיב או נאלץ להתפטר עקב אי שיתוף פעולה מצידו. הסניגור שהתייצב לדיון בבקשה שלפניי (עו"ד גדעון מאור) מונה על-ידי הסניגוריה הציבורית והוא השישי במניין סניגוריו של המשיב. עם מינויו קבע בית המשפט המחוזי את התיק להשלמת התשובה לכתב האישום למועד שנקבע לסוף חודש זה.

עיקר טענתו של הסניגור לפניי היא כי התיאור העובדתי המובא בכתב האישום איננו מגלה, ולו גם לכאורה, שלמשיב היתה כוונה להמית את המנוח. בכתב האישום נטען כי המשיב ואנשים נוספים הגיעו במכונית לקירבת קיוסק בשכונת רמת אליהו בראשון-לציון, שלידו ישב המנוח. המשיב יצא מן המכונית כשהוא חמוש בסכין, הזמין את המשיב לבוא עימו לגן הנמצא בצמוד לקיוסק ולאחר שיחה קצרה ביניהם שלף את הסכין שהיתה ברשותו, דקר את המנוח שלוש פעמים ברגליו וחזר למכונית שהסתלקה מן המקום. אחת הדקירות פגעה בכלי דם חיוני בירכו של המנוח וכעבור זמן קצר, במהלך הובלתו באמבולנס ממקום האירוע, נפטר המנוח כתוצאה מהלם ובשל איבוד דם. בכתב האישום נטען כי המשיב גרם למותו של המנוח בכוונה תחילה: לאחר שהחליט להמיתו, הגיע למקום כשהוא מצויד בסכין והמית את המנוח בדם קר ומבלי שבתכוף למעשה קדמה התגרות כלשהי מצד המנוח. הסניגור טען כי דקירתו של המנוח ברגליו לכאורה איננה מעידה על קיום החלטה להמיתו.

ככלל, במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 הנ"ל, אין בית המשפט נדרש לשאלת קיומן של ראיות לכאורה. ברם, לדידי, גם בהנחה שהסניגור המלומד צודק בטענתו שלאישום ברצח בכוונה תחילה אין תשתית ראייתית לכאורית, אין בכך כדי להועיל למשיב. גם אם אין ראיה מספקת לכך שהתכוון להמית את המנוח, יש בוודאי ראיות לכך שהתכוון להסב לו חבלה חמורה. נסיבות ביצוע המעשה מבססות את קיומו של יסוד סביר לחשש, כי אם ישוחרר מהמעצר עלול המשיב לסכן את בטחון הציבור. תימוכין להערכה הזאת מצויים בהרשעותיו הקודמות המרובות של המשיב, בכללן הרשעות בעבירות אלימות.

יש להצטער על כך, שעד כה לא נמצאה דרך להתחיל בבירור המשפט לגופו. ככל שניתן להתרשם מכתב האישום, המדובר בתיק שניתן לשמוע אותו ולסיימו בפרק זמן לא ארוך. יש לקוות שעתה, עם מינויו של עו"ד מאור כסניגורו של המשיב, יקבע בית המשפט המחוזי את שמיעת הראיות למועדים קרובים ככל האפשר במטרה לסיים את המשפט בהקדם האפשרי.

הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 20.12.2000, או עד למתן פסק-דין במשפטו של המשיב בתפ"ח 1035/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"א (17.12.2000).

ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00090790.
f02







בשפ בית המשפט העליון 9079/00 מדינת ישראל נ' אלי נחום (פורסם ב-ֽ 17/12/2000)