פסקי דין על שמר יהודה | פסקי דין על מישל שמר | פסקי דין על אברהם מזרחי | פסקי דין על אבלין מזרחי |

7891/05 א     18/08/2008




א 7891/05 שמר יהודה, מישל שמר נ' אברהם מזרחי, אבלין מזרחי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
007891/05


לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר
תאריך:
18/08/2008




בעניין
:
1 . שמר יהודה

2 . מישל שמר





התובעים

נ
ג
ד


1 . אברהם מזרחי

2 . אבלין מזרחי





הנתבעים

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים:


1.
לתובעים ולנתבעים דירות בבניין במבשרת ציון, כאשר לתובעים דירה בקומה העליונה ואילו לנתבעים דירה בקומה התחתונה.

2.
על פי כתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 28.2.05 לבית המשפט המחוזי בירושלים והועבר ביום 8.8.05 לבית משפט זה, בנו הנתבעים מחסן בחצר משותפת.

המחסן נבנה הן בחלק השייך לנתבעים והן בחלק השייך לתובעים (להלן- המבנה). לימים, הפכו הנתבעים את המבנה לדירת מגורים.

3.
לטענת התובעים, הנתבעים עשו שימוש במבנה, שנבנה בחלקו על קרקע לא להם, במשך כ-15 שנים מבלי לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים.

התובעים דורשים לחייב את הנתבעים לסלק את ידם מהמבנה, לשלם לתובעים סך של 21,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית במסגרת התחשבנות בין הצדדים על פי הערכת שמאי, וכן לקבוע כי כל עוד לא סילקו הנתבעים את ידם מהמבנה ישלמו לתובעים דמי שימוש ראויים מדי חודש בחודשו בסך 125$ לחודש.

4.
בכתב ההגנה העלו הנתבעים טענות מקדמיות שונות, ולגופו של עניין טענו כי בשנת 1988 החליטו כל בעלי הזכויות בנכס לבנות תוספת של מחסנים.

אין מחלוקת כי התובעים הודיעו ואף חתמו שאינם מעוניינים בבניית תוספת לדירתם, אך אין להם כל התנגדות לכך שיתר בעלי הזכויות, לרבות הנתבעים, יבנו את התוספת האמורה ( ראה נספח א' לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע).

בהתאם לכך, בנו הנתבעים בשנת 1990 לערך את המבנה נשוא התביעה.

לטענת הנתבעים, התובעים מעולם לא העלו כל טענה כנגד המבנה על אף שידעו על תוספת הבנייה.

5.
לאחר שהתקיימו בתיק הוכחות, ניתן ביום 11.9.08

פסק דין
לפיו נדחתה התביעה מחמת התיישנות ( להלן- פסק הדין).

6.
התובעים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים ( ע"א 9562/06).
בהחלטה מיום 21.6.07 נתן בית המשפט המחוזי הזדמנות לצדדים לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט. משלא הושגה הסכמה, ניתן ביום 21.11.07

פסק דין
שבו נקבע כי בהסכמת הצדדים יוחזר התיק לבית משפט זה, על מנת לברר את התביעה לסילוק יד וכן את התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים אשר לא התיישנו.

בית משפט המחוזי קבע כי פסק הדין מתבטל והתיק יוחזר על מנת לשמוע ראיות בשתי העילות שהוזכרו לעיל.

עוד נקבע, כי ההוצאות בהליך בפני
בית המשפט המחוזי בסך של 5,000 ₪ יהיו לפי התוצאות בפסק הדין שיינתן בבית משפט זה.

7.
הואיל ובתיק התקיימו כאמור הוכחות, הושגה ביום 30.4.08 הסכמה דיונית בין הצדדים לפיה יינתן

פסק דין
על סמך החומר שבתיק, בכפוף להגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

8.
בסעיף 5 לסיכומיהם טוענים התובעים, כי הם אינם מתגוררים בדירה ומששקלו את האפשרות לבנות מחסן – גילו לתדהמתם כי הנתבעים בנו על שטח לא להם, והשתמשו בו כ-15 שנים מבלי לשלם דמי שימוש.

בעדותו בפני
טען התובע, כי נושא הבנייה התגלה לו רק בשנת 1994 ( פרוטוקול עמ' 3 שורות 11-14), וזאת על אף שלא הכחיש שעוד בשנת 1991 קיבל לידיו כתב אישום שהתייחס לאותה בנייה.

כך או כך, לקח לתובעים כ-10 שנים להגיש את התביעה, וזאת גם אם נקבל את הטענה שהנושא נודע
לתובעים רק בשנת 1994.

התובע הסביר את השיהוי כך:
"אני האמנתי שבתקשורת בין שני שכנים אפשר להגיע להסדר.במהלך השנים ניסיתי לשכנע בדרכי
נועם. ראיתי שהזמן הולך ואוזל, דרשתי ממנו מינוי שמאי משותף ע"י שנינו והוא הסכים לכך בשנת 2003, והבאתי שמאי שנתן חוות דעת. כשראה הנתבע 1, הוא פרש מהעסקה"
(פרוטוקול עמ' 3 שורות 18-20).

מאידך, הנתבע בעדותו אמר כי התובע לא התנגד לבנייה ולא דיבר איתו על כסף (פרוטוקול עמ' 5 שורה 3).

9.
הנתבעים בסיכומיהם המשלימים חוזרים על טענות השיהוי ו/או מניעות מצד התובעים, אשר
יש בהן, לטענתם, משום ויתור על זכויותיהם של התובעים ו/או הזנחה ו/או ייאוש.

עוד נטען, כי בניסיונם של התובעים להנות מכל העולמות – גם לתבוע את שטח המחסן וגם להנות מעצם בנייתו בשימוש שעושים התובעים במרפסת, שהיא תקרת הסלון הבנוי על המחסן – יש משום חוסר תום לב אשר מצדיק דחייתה של התביעה.

10.
בעדותו בפני
לא הכחיש התובע קיומה של המרפסת ואמר:

"נכון. היא יוצאת מהסלון שלי והיא מעל הסלון של השכן"

(פרוטוקול עמ' 2 שורה 17)
מחוות דעתו מיום
31.8.03 של השמאי מר יעקב פטל, שצורפה לכתב התביעה המתוקן, עולה כי מדובר במרפסת בטון ששטחה 39 מ"ר, ושעלותה היא 4,680$ (סעיף 8.6.01 לחוות הדעת), סכום שמעולם לא שולם על ידי התובעים לנתבעים.

גם אם אתעלם מתוכנה של חוות הדעת לעניין העלות האמורה, שכן השמאי לא נחקר עליה, עדיין לא נסתרה עובדת עצם קיומה של המרפסת, שהפכה לחלק מדירת התובעים בעקבות תוספת הבנייה על ידי הנתבעים.
הואיל והתובע אמר בעדותו שדירתו היתה מושכרת בחלק מן התקופה, ואף התגוררה בה במשך תקופה מסויימת בת משפחתו, בתה של אשתו השנייה (פרוטוקול עמ' 3 שורות 4-6)- מכאן, שהתובעים הפיקו הנאה מן המרפסת.
המרפסת העלתה את ערך הדירה של התובעים וכתוצאה מקיומה ניתן היה לדרוש דמי שכירות גבוהים יותר.

11.
לנוכח הפקת ההנאה על ידי התובעים מהמרפסת, שנוצרה כאמור כתוצאה מתוספת הבנייה של הנתבעים, וכן לנוכח הסכמה בלתי מוגבלת של התובעים לבנייה עצמה שניתנה כאמור עוד בשנת 1988, ולנוכח השיהוי מצד התובעים בהגשת התביעה כאשר הסברי התובעים לעניין זה לא היו משכנעים – אין מקום לחיוב הנתבעים בדמי שימוש כלשהם. לפיכך, דינן של טענות התובעים לעניין זה – להידחות.

12.
האם יש לדרוש מן הנתבעים, בנסיבות העניין, לסלק כיום את ידם מהמבנה?


אין ספק שהנתבעים השקיעו כספים בבניית המבנה ובהשבחתו במהלך השנים, בין היתר, מתוך הסתמכות על הסכמת התובעים עוד בשנת 1988 לעצם הבנייה.

כפי שנאמר לעיל, לא שוכנעתי כי התובעים הביעו במשך השנים התנגדות אמיתית לעצם הבנייה ולעצם קיומו של המבנה.

בנסיבות אלה, לא יהא זה ראוי והוגן לדרוש מן הנתבעים לסלק את ידם מהמבנה מבלי לקבל כל פיצוי מאת התובעים על ההשקעות שהשקיעו.


סוף דבר


13.
לאור כל האמור – התביעה נדחית.


הואיל והערעור של התובעים בע.א 9562/06 למעשה התקבל, ומאידך התביעה נדחתה לגופה – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום י"ז באב, תשס"ח (18 באוגוסט )2008 בהעדר הצדדים.




אנה שניידר
, שופטת








א בית משפט שלום 7891/05 שמר יהודה, מישל שמר נ' אברהם מזרחי, אבלין מזרחי (פורסם ב-ֽ 18/08/2008)