פסקי דין על שציגול אלכס | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט | פסקי דין על חב' ספנקרום | פסקי דין על בנק הפועלים לישראל |

1638/05 א     03/04/2005




א 1638/05 שציגול אלכס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, חב' ספנקרום בע"מ, בנק הפועלים לישראל בע"מ




בעניין:

1




בתי המשפט

בית משפט השלום חדרה
א
001638/05 +

בש"א 001125/05

בפני
:
השופטת דיאנה סלע
תאריך:
03/04/2005



בעניין:
שציגול אלכס





התובע



- נ
ג
ד -


1. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

2. חב' ספנקרום בע"מ

3. בנק הפועלים לישראל בע"מ





הנתבעים

פסק דין

1.
עובדות המקרה
א.
התובע מנהל חברה בשם סטליט הנדסה בנין ופיתוח בע"מ (להלן: סטליט), אשר התקשרה בהסכם שיתוף ומימון (להלן: ההסכם) עם הנתבעת 2 (להלן: ספנקרום). על פי ההסכם שיתפו השתיים פעולה בכל הנוגע להסכם ביצוע של עבודות בניה (להלן: הסכם הביצוע) כלפי חברת דניה סיבוס בע"מ (להלן: דניה), וספנקרום פתחה חשבון בנק מספר 87548 (להלן: החשבון) אצל הנתבע 1 בסניף חדרה (להלן: הבנק), אשר התנהל כחשבון משק סגור לצורך מימון הסכם הביצוע, כאשר בעלי זכות החתימה בחשבון היו התובע ומנהל מוסמך מטעם ספקנרום, ביחד. סטליט התחייבה להמציא ערבויות בנקאיות לפי הצורך וכפי המתחייב, לצורך קיום הסכם הביצוע עד לסך כולל של 400,000 ש"ח אשר יתקבלו כנגד קבלת אשראי בחשבון, ובתמורה התחייבה ספנקרום לשלם לסטליט 50% מהרווחים שישארו בידה, לאחר תום קיומו של הסכם הביצוע וקבלת מלוא התמורה מדניה בגין קיומו.


ב.
סטליט גרמה להמצאת ערבות בנקאית של הנתבע 3 (בנק הפועלים) ע"ס 200,000 ₪ לפקודת הבנק (להלן: הערבות), ובנוסח הערבות נכתב כדלקמן: "אנו ערבים בזה כלפיכם לתשלום כל סכום עד לסכום כולל של 200,000 ₪... שתדרשו מאת ספנקרום בע"מ בקשר להבטחת חובותיה של ספנקרום בע"מ בח-ן 87548". תוקף הערבות הוא מתאריך 2/9/03 עד 2/9/04, ואם לא יוארך תוקפה, תבוטל הערבות.


אין מחלוקת כי כיום עומדת יתרת החובה בחשבון ע"ס 55,000 ₪, והתובע ביקש להקטין את סכום הערבות. הבנק הודיע לו כי אין די בבקשתו ובחתימתו להקטנת סכום הערבות או להקטנת מסגרת האשראי בחשבון, והבנק דורש את אישורו וחתימתו של מנהל מטעם ספנקרום ביחד עם חתימת התובע.

בין לבין הוארך תוקף הערבות מעת לעת.

2.
א.
התובע הגיש בקשה למתן סעד זמני הזהה לסעד המבוקש בכתב התביעה, להשבת הערבות לאחר סילוק יתרת החובה בחשבון, להורות לנתבע 3 להימנע מלהאריך את תוקפה של הערבות או לשלמה, וכן להורות כי בכפוף לסילוק יתרת החובה בחשבון, יהיה המבקש פטור מלהמציא ערבות בנקאית להבטחת נזקי הבנק.


ב.
הנתבע 3 הודיע לביהמ"ש כי הוא משאיר את הבקשה לשיקול דעתו, כי אין לו כל עמדה
בסכסוך שהתגלע בין הצדדים האחרים, וביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון.


ג.
הבנק לא הספיק להגיב לבקשה, אך בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, הודיע לביהמ"ש: "מבחינתנו אם יתרת החובה תהיה 0 אין לנו עוד צורך בערבות הבנקאית להבטחת האשראי, אם ביהמ"ש יורה להחזיר את הערבות הבנקאית. אנחנו לא נעשה זאת בלי החלטה של ביהמ"ש אם לא תהיה חתימה נוספת בחשבון". (עמ' 5 לפרוט' ש' 24-31).

ד.
ספנקרום מתנגדת לבקשה מכל וכל. לטענתה, על אף שביצוע עבודות השלד הסתיים, טרם הסתיים ביצוע התיקונים בפרוייקט. בנוסף לכך, קיים שיק ע"ס 75,000 ₪ אשר בוטל ע"י סטליט וספנקרום. ספנקרום הוציאה שני שיקים נוספים ע"ס 38,000 ₪ אשר לא נחתמו ע"י סטליט, וספנקרום עדיין חייבת לספק תבניות במחיר של 56,000 ₪. כנגד ספנקרום הוגשה תביעה בסך 481,944 ₪, וכן קיימת חקירה כנגדה לגבי העסקת עובד זר.
עם זאת, אישרה הגב' פניה שוורצמן, הנציגה מטעם ספנקרום (להלן: שוורצמן), כי הגיעה להסכמה עם דניה לפיה תבצע דניה את כל התיקונים על חשבונה, ותקזז את עלות התיקונים מהסכום המגיע לספנקרום בחשבון הסופי. לגירסתה, דניה לא הסכימה לשלם סכום של 250,000 ₪ לאחר קיזוז הסכומים המגיעים בגין הליקויים.
שוורצמן אישרה כי בין ספנקרום לסטליט קיימת מחלוקת, מאחר שלגירסת ספנקרום לא מגיע לסטליט סכום נוסף על הסכומים שקיבלה או לקחה לעצמה בעבר, ויש חשש שספנקרום תחוייב בסכומים נוספים בגין האמור לעיל.

3.
עיקרון האוטונומיות של הערבות הבנקאית

הערבות הבנקאית נועדה להבטחת חובותיה של ספנקרום בחשבון, וכל חיוב בחשבון מותנה בין השאר בחתימתו של התובע. לכן, לאחר שתסולק יתרת החובה בחשבון והחשבון יעמוד על יתרה 0, לא תוכל ספנקרום למשוך כספים ללא הסכמת סטליט או התובע, ובהעדר אשראי, אין עוד צורך בערבות. סביר להניח כי סטליט התנתה את הסכמתה לממן את הסכם הביצוע בכך שרק חתימה של שניים אשר אחד מהם הוא התובע יחייבו את הבנק, וספנקרום אינה יכולה לחייב את התובע באמצעות הערבות להגדיל את האשראי בחשבון.


טענתה של ספנקרום כי הערבות נועדה להבטיח גם אותה ולא רק את הבנק אינה באה לידי ביטוי בערבות. אין מדובר בעניין טכני אלא בהגדרת ערבות, אשר נבחנת לגופה, עפ"י לשונה, ולא עפ"י עיסקת היסוד בין הצדדים.


עצמאותה של הערבות הבנקאית, למעט בקיום חריגים של מירמה ונסיבות מיוחדות, נקבעה בשורה של פסקי דין. (ראה רע"א 2078/02 מוניטין נ' עו"ד מטרי ואח' (פורסם בנבו), רע"א 1084/04 פרירון חב' להשקעות פיתוח בנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו), רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנין בע"מ, פד"י מח(1) עמ' 450, ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין נ' בנק דיסקונט לישראל ואח' (פורסם בנבו), רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט, פד"י נד'(1) עמ' 773, לענין עצמאותה של עיסקת האשראי הדוקומנטרי ועוד).


אין מחלוקת אמיתית בין ספנקרום לסטליט כי אין לאיש מהם טענה בדבר מירמה של הצד שכנגד, וכי מדובר במחלוקות ענייניות לגבי סכומים המגיעים לכל אחת מהחברות.

אכן, עפ"י ההסכם בין הצדדים, ינוהלו כל ענייני הכספים הנובעים מהסכם הביצוע בחשבון, ואולם הסכם הביצוע הסתיים, הצדדים זכאים להכנסה נוספת של סכום העולה על 200,000 ₪, וקיימות תביעות אשר תמשכנה ככל שיהיה בכך צורך. בנסיבות אלה, נראה כי השאלה אם יש עוד צורך בהעמדת מסגרת אשראי של 200,000 ₪ היא שאלה שבשיקול דעת.
מכל מקום, לכאורה ניתן יהיה לכסות חלק גדול מהחיובים של ספנקרום, אם ספנקרום תפסיד בתביעות שהיא מנהלת נגד צדדים שלישיים, מהכספים שיגיעו לשני הצדדים מדניה.

מקריאת נוסח הערבות עולה כי נועדה להבטחת האשראי בחשבון כלפי הבנק בלבד ולא כלפי ספנקרום. אמנם סעיף 4(א) להסכם קובע כי סטליט תמציא ערבויות בנקאיות לפי הצורך כנגד קבלת אשראי בחשבון, ואולם ספנקרום לא דרשה להיות מוטבת בערבות, ועיסקת היסוד לא תיבחן ביחס לערבות. אם ספנקרום תטען כי סטליט או התובע הפרו את ההסכם, יגישו תביעה ויטענו טענותיהם.

4.
"השיקולים במתן סעד זמני.
6. הסמכות ליתן צווי מניעה, ובכלל זה צו מניעה זמני או צו עשה זמני, מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. מהותו של הצו הזמני הנה לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, זאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם - ובעיקר - לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (ראו בהגדרת "סעד זמני", בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי; לתכלית השמירה על המצב הקיים ראו גם: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 399). ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב כה מקדמי של ההליכים קיימת, בעיקר, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינויו של מצב קיים. כך הובהרו הדברים בנושא ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (פ"ד מז(50 ,45 (1 מול ה'-ו'):
"מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתתו נעוץ בצורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה".

הסעד הזמני מיועד אם-כן לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק הדין (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 159). נדיר אפוא שבית המשפט יוציא מלפניו צו זמני, שיהא בו למעשה כדי לשנות מהמצב הקיים (גורן, שם, 400).

ככלל, השיקולים המנחים לעניין מתן צו עשה זמני, בדומה לכל סעד זמני אחר, הנם כדלקמן: ראשית, חיוניות הסעד - השאלה היא האם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי באופן שיש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ד"ר ש' לוין עורך) 613). שנית, הוכחת קיום הזכות - השאלה היא האם הוכיח התובע את קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים. התובע צריך להוכיח סיכוי של הצלחה בתביעה, ברמה של קיום זכות לכאורה. בתחילה נטו בתי המשפט להעניק לתובע סעד זמני כל אימת שהלה הציג ראיות בעלות משקל להוכחת זכותו הלכאורית כבר בשלב זה. בשנים האחרונות הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום זכות לכאורה בידי המבקש, כתנאי למתן צו זמני, אל עבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (זוסמן, שם, 616; לוין, שם, 161). הטעם לכך נבע מהרצון להימנע מניהול הליך עובדתי בהיקף נרחב גם בשלב הדיוני המקדים, כדי לעמוד בדרישת נטל ההוכחה של הזכות לכאורה, כאשר המדובר בנסיבות שבהן העובדות לגופן שנויות במחלוקת בין הצדדים. השופט לוין בספרו הנ"ל (בעמ' 161-162) סבר שהמבחן האמור אינו מספק, שכן הוא עלול להוביל למתן צו מניעה זמני גם כאשר סיכויי הנתבע לזכות בהגנתו גבוהים יותר. לפיכך דגל במבחן ההסתברות לגבי הזכות לכאורה לזכייה בתביעה. ואכן, כמדומה כי תיקון תשס"א לתקנות סדר הדין האזרחי החזיר בנושא זה "עטרה ליושנה", לפחות במידה מסוימת, עת נקבע בתקנה 362(א) שעל בית המשפט להשתכנע בקיומה של עילת תביעה "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה". שלישית, מאזן הנוחות, תקנה 362(ב)(1) לתקנות - על בית המשפט לבחון למי מן הצדדים תיגרם אי נוחות רבה יותר ממתן או אי מתן הצו. אי נוחות זו נבחנת על-ידי השוואת נזקי הצדדים, לרבות צדדים שלישיים. מנושא זה נגזרת שאלה גם נוספת: האם נזקו של התובע הנו בלתי הפיך ולא יהא ניתן לפיצוי בכסף (זוסמן, שם, 617-616).

רביעית, בית המשפט הדן בבקשה למתן סעד זמני נוהג לשקול גם שיקולים אקוויטביליים, בכללם ניקיון כפיו של המבקש, שיהוי מצדו בהגשת הבקשה ועוד כיוצאים באלה שיקולים שביושר (זוסמן, שם, 618-617; ראו גם תקנה 362(ב)(2 ) לתקנות הנ"ל).

השיקולים במתן צו " עשה" זמני.
7. נוסף על השיקולים דלעיל, המתווים את שיקול הדעת השיפוטי בנוגע לסעדים זמניים באופן כללי, קיימים שיקולים מיוחדים לעניין מתן צו עשה זמני דווקא. ייחודו של צו העשה הזמני הנו, שברגיל יש בו דווקא כדי לגרום לשינוי מהמצב הקיים. שינוי שכזה בהליך זמני הוא נדיר (בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (טרם פורסם, ניתן ביום 18.6.03). אין אפוא תמה, כי קשה יותר לקבל צו עשה זמני (גורן, שם, 419). ואכן, צו עשה זמני יינתן כאשר יהא בו כדי לסכל שינוי חד צדדי מהמצב הקיים, שבוצע זמן קצר ביותר קודם לכן ופגיעתו חמורה. במילים אחרות: אם אדם שינה בין לילה את המצב, יורו לו להשיבו כמקודם, בבחינת החזרת המצב לקדמותו לשם שמירה עליו, אולם, זאת רק בסמיכות ממש למעשה. נושא זה כרוך וקשור אפוא לסוגיית השיהוי המיוחדת לצו העשה, שאם השתהה המבקש מעבר לסמיכות הזמנים האמורה, יחשב הצו הזמני המבוקש על-ידו כשינוי של המצב הקיים. מן העבר השני נקשר הנושא למיצוי הסעד הסופי בזה הזמני, שהרי עשייה להבדיל מהימנעות יש בה כדי להוות תרופה אופרטיבית. מכאן שבעתיים היא נדירותו של צו העשה הזמני.

כך סוכמה ההלכה בסוגיה זו של צווים עשה זמניים, בע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים (פ"ד יח(653 ,647 (3 מול ו'-ז'):
"בית המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו".

וראו גם את שנפסק ברע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה (225(4. ברע"א 338/88 חמיס נ' שטרן (פ"ד מג(555 ,552 (4 מול ב') נפסק כדלקמן:
"מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני
בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל איפוא לתקן את אשר כבר שונה".

עם זאת נקבע בפסיקה, כי באותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן זכאי המבקש מהותית לסעד זמני, אין בזהותו לסעד העיקרי כדי לשלול תמיד את מתן הסעד, אף אם לעיתים יש בדבר, למעשה, כדי להכריע את גורל התיק (ע"א 826/75 חל"צ (חברה לשיווק צמיגים) נ' צמג - צמיגים, פ"ד ל(831 (3).
(בש"א (ירושלים) 2058/03 - מזרחי אסתר נ' כהן יוסף ואח' . תק-מח 2003(2), 8746 ,עמ'
8747., מפי כב' הש' גל).


במקרה שלפנינו, אם לא יינתן הסעד הזמני, תהא התוצאה חיובה של סטליט להאריך תוקפה של הערבות אף בהעדר יתרת חובה בחשבון, למשך תקופה בלתי מוגבלת, עד לסיום התביעות בין ספנקרום לבין צדדים שלישיים, וזאת כאשר סטליט היא הגורם המממן, ולכאורה אין לספנקרום יכולת כלכלית לשפותה על נזקיה. לא לכך נועדה הערבות.

5.
מכל מקום, לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם ואף השלימו סיכומיהם בכתב, ניתנה החלטת בימ"ש לפיה הצדדים יודיעו לביהמ"ש אם הם מסכימים כי ההחלטה בבקשה תהווה

פסק דין
בתיק העיקרי.

התובע והבנק הביעו הסכמתם כי יינתן

פסק דין
בתיק, הנתבע 3 השאיר כזכור את העניין לשיקול דעתו של ביהמ"ש, ואילו ספנקרום לא שלחה כל הודעה לביהמ"ש.

בהעדר הסכמה מטעם ספנקרום, היה מקום ליתן החלטה בבקשה בלבד, ולא בתיק העיקרי.

דא עקא, שקבלת הבקשה תייתר את הדיון בתיק העיקרי, ומי שיינזק מכך תהיה ספנקרום, אשר תחוייב להגיש כתב הגנה, ואם לא תעשה כן יינתן נגדה

פסק דין
לרבות הוצאות משפט.
ממילא, הסעדים המבוקשים מתייחסים לנתבעים 1 ו- 3 בלבד, והדין הוא כי ביהמ"ש הולך עפ"י הסעד המבוקש.
"המבחן שגיבשה הפסיקה בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו "מבחן הסעד", לפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד לו עותר התובע בכתב התביעה ולא על פי בדיקת מהותו של הסכסוך. (ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח' תק-על 2003(2), 1478 ,עמ' 1480 וכן ראה ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן פ"ד לז (3)1, 12)."
(ע"א (תל-אביב-יפו) 1973/01 - קלוגר משה יצחק ואח' נ' הורונצ'יק שאול ואח'. תק-מח 2004(4), 1798 ,עמ' 1799).

לפיכך, על אף שספנקרום לא הביעה הסכמה למתן

פסק דין
במקום החלטה בבקשה, אני לוקחת בחשבון כי לא נתבקש כל סעד לגביה, ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק. לכן אינני רואה לבחון גם את טענתה בדבר העדר סמכות מקומית.
לאור עמדת הצדדים האחרים, יינתן

פסק דין
בתיק העיקרי, על יסוד הטענות בבקשה והסכמת הצדדים.

6.
עניין אשר לא בא לידי ביטוי בטענות הצדדים הוא העדר זהות בין סטליט לבין התובע. בהעדר טענה בענין זה, אני רואה להניח כי הערבות הוצאה לבקשת התובע באופן אישי,
וזה הטעם להגשת התביעה על ידו ולא על ידי סטליט.

7.
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.
לאחר סילוק מלוא יתרת החובה בחשבון בבנק, ישיב הבנק לידי התובע את הערבות. אם יתרת החובה לא תסולק במלואה, תוארך הערבות, ואם לא תוארך יהא הבנק רשאי לדרוש פרעונה.
ב.
אם יתרת החובה בחשבון תסולק במלואה, הבנק מנוע מלדרוש פרעונה של הערבות, ובנק הפועלים מנוע מלפרוע אותה לידי הבנק.
ג.
בנסיבות העניין, נוכח עמדתם של הנתבע 1 והנתבע 3, אין צו להוצאות.
ד.
כנגד ספנקרום לא נתבקש כל סעד, ולכן התביעה נגדה נמחקת בזה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ צדדים.

ניתן היום 03 באפריל, 2005 (כ"ג באדר ב' תשס"ה) בלשכה.

דיאנה סלע
, שופטת
צ. חומרי







א בית משפט שלום 1638/05 שציגול אלכס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, חב' ספנקרום בע"מ, בנק הפועלים לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/04/2005)