פסקי דין על ישראל גבריאל | פסקי דין על בן חיים אורי

8736/02 א     06/05/2003




א 8736/02 ישראל גבריאל נ' בן חיים אורי





בתי המשפט
בית משפט השלום ירושלים
א 008736/02


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק


06/05/2003

בעניין:
1 . ישראל גבריאל

2 . ישראל אסתר




התובעים

נ ג ד


1 . בן חיים אורי

2 . איילון חברה לביטוח בע"מ




הנתבעים

פסק דין
1. לפני תביעה, ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב, עקב תאונת דרכים שארעה ביום 7/8/01 בשעות הערב בצומת עזקה, לכיוון בית שמש.

2. התובע 1 (להלן: התובע) נהג ברכב מסוג מאזדה mpv וכיוון נסעיתו היה מכיוון צומת האלה לכיוון בית שמש.

3. הנתבע נהג ברכב מסוג סוזוקי, ונהג מכיוון צומת מסמיה לכיוון צומת עזקה.

4. הצומת בצורה t, כאשר כיוון נסיעת התובע היה בכביש "הראשי" ואילו כיוון נסיעת הנתבע היה בכביש המתחבר על הכביש הראשי, ובכיוון נסיעתו היה מוצב תמרור המורה לו לתת זכות קדימה לרכב הבא מימינו או משמאלו.

5. אין חולק כי כיוון נסיעת התובע היה מימין לשמאל בצומת, ביחס לכיוון נסיעת הנתבע. הנתבע רצה לפנות שמאלה. בכיוון נסיעת הנתבע מסלול נפרד לצורך הפניה שמאלה, כדי לאפשר לנתבע להשתלב בתנועה.

6. אורך המסלול האמור כמה עשרות מטרים.

7. הצדדים הסכימו כי פסק הדין ינתן על דרך הפשרה, לאחר שהנהגים יעידו.
8. כמו כן הוגש בהסכמה "תיק המשטרה", הוגשו תמונות הצומת, תמונות הנזק שנגרם לשני כלי הרכב, ומסמכים שונים ביחס לנזקים שנגרמו.

9. מתיק המשטרה עולה, וזאת על סמך "דו"ח הבוחן" ושרטוט שערך הבוחן, כי לנתבע היה שדה ראיה של 500 מטר לצד ימין, היינו לכיוון ממנו הגיע התובע.

10. גרסת התובע היא, כי נסע במהירות של כ-60 עד 70 קמ"ש, עבר את הצומת, ואז הבחין ברכב הנתבע מתפרץ לצומת. הוא בלם, ניסה "לברוח" ימינה, אולם לא הצליח, ואז ארעה התאונה. לגרסתו התאונה ארעה מטרים ספורים לאחר הצומת, אולם הנתבע המשיך לנסוע עוד כ-50 מטר ואז נעצר.

11. הנתבע לעומת זאת גורס כי הגיע לסף הצומת מכיוון נסיעתו. שדה הראיה היה חסום מאחר ועמדו בצד הדרך, ניידות משטרה ומכוניות אחרות, ועל כן עצר עצירה מוחלטת. לאחר מכן התקדם מספר מטרים כדי לאפשר לעצמו שדה ראיה, ושוב עצר עצירה מוחלטת. הוא הבחין באורות רכב התובע ועל כן חיכה שיעבור. כאשר עבר זמן סביר והתובע לא עבר, הניח שהתובע עצר ליד ניידות המשטרה, ועל כן נכנס לצומת, פנה שמאלה, ורק אחרי 40 מטר חש חבטה ברכבו מאחור, וזאת מאחר והתובע הוא שהתנגש ברכבו מאחור.

12. מהעדויות ומתיק המשטרה עולה העובדה כי מצד הדרך עמדו אותן ניידות משטרה או מכוניות אחרות, על כן, לאור מבנה הצומת, יש לקבוע כי בסף הצומת היה שדה הראיה של הנתבע חסום והגיוני הוא שהתקדם עד לנקודה בה יכול היה להבחין במתרחש בצד ימין.

13. באותה נקודה, היה לנתבע שדה ראיה של 500 מטר והוא אכן הבחין ברכב התובע.

14. מכאן, לא ברורה לי עדותו בקשר לכך "שהמתין זמן סביר", וכי נכנס לצומת משראה שהתובע אינו מגיע.

15. הסבר "עמום" זה, אינו מתיישב עם כך שלנתבע היה קשר עין רצוף עם רכב התובע, מאז שעצר לגרסתו בפעם השניה.

16. הנתבע, היה ער לקיומו של רכב התובע ולאפשרות שימשיך בנסיעה ויגיע לצומת.

17. אם כך, יכולים להיות אך ורק שני מצבים. או שהתובע עצר עצירה מלאה והנתבע ראה זאת ואז נכנס לצומת, או שהתובע המשיך בנסיעה, והנתבע מסיבה כלשהי נכנס לצומת, בין אם סבר שיספיק לעבור בצומת לפני שהתובע יגיע לצומת, ובין אם לא שם לב לכמה שניות לתובע, או לא הבחין בו כלל והחליט להכנס לתוך הצומת.

18. לעניין זה יש להעיר כי בהודעתו הראשונה במשטרה, אמר הנתבע כי התאונה ארעה כ-10 מטרים לאחר הצומת, ואילו בהודעה השניה אמר כי התאונה ארעה 40 מטר לאחר הצומת. במקום אחד גרס שהתובע עצר עצירה מלאה ליד הרכבים שחנו, ואילו לפני העיד שראה שרכב התובע מגיע בנסיעה איטית "ששואפת לאפס", "לא ראיתי התעניינות מצידו שהוא ממשיך לנסוע ולכן התקדמתי במהירות כדי להשלים את הפניה שמאלה".

19. גרסה זו אינה מתיישבת עם ההגיון. אם אכן עצר התובע, או נסע במהירות השואפת ל-0, כיצד ארעה התאונה? האם הנתבע עבר את הצומת, ואז החל התובע בבת אחת לנסוע במהירות, ופגע ברכב הנתבע?

20. יתרה מכך, אם התובע היה בעצירה, או בנסיעה איטית ביותר, והנתבע עובר את הצומת, האם החל התובע "לרדוף" אחרי הנתבע כך שהתאונה נגרמה 40 מטר מהצומת?

21. כיצד ניתן להסביר את דברי הנתבע במשטרה כי התאונה ארעה במרחק של 10 מטרים מהצומת, ואחר כך שינוי הגרסה מצידו כי התאונה ארעה במרחק 40 מטר מהצומת.
22. סימני שאלה אלו, מביאים אותי לידי מסקנה כי גרסתו של הנתבע חסרת בסיס ולא היתה יכולה להיות.

23. יתרה מכך, עיון בתמונות הנזק שנגרם לכלי הרכב מלמד כי המגע בין כלי הרכב ארע בין "הפינה" ימנית אחורית של רכב הנתבע "לפינה" קדמית שמאלית של רכב התובע. אופי המכה, וצורתה מלמד כי רכב הנתבע עדיין היה במעין תפנית שמאלה כאשר ארעה התאונה.

24. גם זאת אינו תואם את גרסת הנתבע כאילו כבר סיים את הפניה, ונסע ישר, 40 מטר לאחר הצומת, ואז ארעה התאונה, היינו התובע פגע בו מאחור. אילו כך היו פני הדברים, הנזק היה אמור להיות בחלק האחורי של רכב הנתבע ובחלק הקדמי של רכב התובע, ולא בפינות כלי הרכב.

25. כל האמור לעיל, תומך דווקא בגרסת התובע כי הנתבע "התפרץ" לצומת, הוא ניסה לבלום, "ברח" ימינה ואז ארעה התאונה.

26. כל זאת מלמד כי הנתבע לא הבחין בצורה מספקת בתובע, או סבר שיוכל להכנס לצומת ולעבור בה לפני התובע.

27. יש לזכור כי מחובתו של הנתבע הייתה לתת לתובע זכות קדימה, על פי התמרור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו.

28. לא ראיתי מקום להטיל אשם תורם כלשהו על התובע, שכן הוא נהג במהירות סבירה, ולא הובאה ראיה כלשהי ממנה ניתן לייחס לתובע אחריות לכשהי.

29. לאור האמור, אני קובע כי על הנתבע רובצת האחריות המלאה לאירוע התאונה.

30. לעניין הנזקים, יש לקבל את האמור בחוות דעת השמאי מטעם התובע היינו כי הנזק הישיר לרכבו היה סך של 19,820.62 ₪. כמו כן יש לקבל את האמור בחוות הדעת כי ירידת הערך שנגרמה לרכב הייתה בסך של 5,580 ₪. אני מקבל את סכום שכרו של השמאי על פי חשבון שכר הטרחה, סך של 1,498 ₪, וכן ההוצאות ששולמו לגרירה בסך של 526 ₪.

31. לענין ירידת הערך, טען התובע לסכום של 21,000 ₪ על סמך הסכם מכר של רכבו, אולם אני מעדיף את חוות דעת השמאי מטעמו. כמו כן, בהסכם מדובר על הפחתה במחיר הרכב עקב מצב השלדה. לא ברור לי מהו "מצב השלדה", ומה הקשר לאירוע התאונה שלפני.

32. לפיכך, נזקיו של התובע הם סך כולל של 27,425 ₪ נכון ליום אירוע התאונה.

33. אין לפני ראיות לנזקים נוספים.

34. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 בטחה את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו עקב התאונה.

35. לאור המאור, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 27,425 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/8/01 ועד התשלום בפועל, שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הוצאות המשפט. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

36. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ב' באייר, תשס"ג (4 במאי 2003) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט











א בית משפט שלום 8736/02 ישראל גבריאל נ' בן חיים אורי (פורסם ב-ֽ 06/05/2003)