פסקי דין על רוחמה אברהם | פסקי דין על סמי בן שבת

3608/04 א     28/03/2005




א 3608/04 רוחמה אברהם נ' סמי בן שבת




בעניין:

3



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
א
003608/04


בפני
:
השופטת הדסה אסיף
תאריך:
28/03/2005



בעניין
:
רוחמה אברהם





התובעת


- נ
ג
ד -



סמי בן שבת





הנתבע

החלטה

בפני
י בקשה לדחיית התביעה על הסף.

מדובר בזוג אשר חיו יחדיו כשנה, כאשר התובעת תבעה את הנתבע כבר בעבר בהליך קודם שהתנהל בבית משפט לתביעות קטנות, וזאת בגין החזר כספי של שיקים אשר "חילק" הנתבע מחשבונה הפרטי, וכעת מונחת בפני
י תביעה נוספת של התובעת בגין אותו מקרה.

בבית המשפט לתביעות קטנות נקבע כי מאחר והנתבע הוכרז כפושט רגל, כל ההליכים נגדו מעוכבים ולכן התביעה נדחתה. הנתבע טוען כעת שיש לדחות גם את התביעה הנוכחית, וזאת מן הטעם של מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

התובעת, לעומת זאת, טוענת שפסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות אינו מהווה מעשה בית דין, והיא סבורה שתוכל להוכיח את החוב אשר חייב לה הנתבע, וכי איננה כפופה לאותו השתק נטען, מהטעמים הבאים:

א.
דחיית התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות היתה למעשה דחייה מחמת נימוק אשר יכול ויחלוף במרוצת הזמן (עת יתבטלו הליכי פשיטת הרגל).

ב.
התובעת אכן פנתה אל הכונס הרשמי, אך התברר לה כי חובות הניתבע כלפיה אינם חובות בני תביעה בפשיטת רגל, ולפיכך איננה יכולה להגיש תביעתה זו לכונס הנכסים שמונה לנתבע.

ג.
התביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות הינה כללית ביותר וסתמית, וללא ציון תאריכים וסכומים מדויקים, ומאחר ונטל ההוכחה מוטל על הטוען למעשה בית דין, אין הוא יכול כלל להוכיח כי מדובר אכן באותן עובדות.

דיון:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה ובתגובה, אני מחליטה לדחות את הבקשה מהטעם שלא קיים מעשה בית דין.

מטרתו של הכלל בדבר "מעשה בית דין" היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל הדין בגין אותה עילה, ולמנוע מבית המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה, או באחת מהפלוגתאות שעלו בה, מספר פעמים.

התנאי לכך הוא, כמובן, שלבעל הדין נגדו נטענת טענת מעשה בית דין, היתה הזדמנות להעלות את טענותיו בהליך הקודם.

מעשה בית דין נוצר ומחייב רק את הצדדים לסכסוך שהוכרע, אך לא את מי שלא היה לו את יומו בביהמ"ש.

הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון. עיקרון זה מעוגן בשני שיקולים עיקריים בטובת הציבור.

טעם אחד, עניינו בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ובמניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וביוקרת בית המשפט.

טעם שני, עניינו באינטרס כי יעשה צדק עם בעלי הדין האחר, כך שלא יהיה מוטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או פלוגתא.
"משנתן בית משפט מוסמך

פסק דין
סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני
בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם, בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין".
(ד"ר נינה זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", הוצאת רמות – אונ' ת"א, עמ' 34).

במקרה דנן, ההליך התנהל בבית משפט לתביעות קטנות, והשאלה היא האם מבחינה מהותית המדובר בבית משפט שפסיקותיו יוצרות מעשה בית דין, וזאת בין היתר לאור הוראות סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984, שקובע:
"(ב) בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".

בשל כך, ובשל דרך הדיון המיוחדת הנהוגה בבית המשפט לתביעות קטנות, נחלקו הדעות בפסיקה בשאלה האם

פסק דין
שניתן בבימ"ש לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין.

יש לציין כי גם בקרב בתי המשפט הרואים בפסק הדין שניתן בביהמ"ש לתביעות קטנות משום "מעשה בית דין" רווחת הדעה כי "לא בכל מקרה יהיה בממצאי פס"ד של תביעות קטנות השתק פלוגתא ופרט לא יהיה זה כך, כאשר יתברר כי באופן פעולתו של ביהמ"ש לתביעות קטנות היה כזה, שעקב הסטייה מדיני הראיות ודיני הפרוצדורה נפגעה זכותו של צד להביא את ראיותיו באופן ממצה".
וראה: ת.א. 203389/02 (ת"א) איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אבו מוחסן מוחמד, דינים שלום כרך כ"ד, 139.

לפיכך, יש לדון בכל מקרה לגופו, כאשר שיקול הדעת השיפוטי מחייב מאזן של האינטרסים הנוגדים במקרה זה.

מחד, הצורך ביעילות וביטחון המשפט, ומאידך, הצורך ליתן בידיו של בעל הדין הזדמנות מלאה והוגנת להביא את עניינו לבית המשפט. אין ספק כי מזווית ראייה של המערכת המשפטית ועל אף העומס הרב, אין להעדיף יעילות או חיסכון על פני צדק.

מבלי להכריע בשאלה העקרונית, האם

פסק דין
של בית המשפט לתביעות קטנות יכול כעיקרון להוות מעשה בית דין, הגעתי למסקנה שבנסיבות המקרה הזה אין מעשה בית דין.

בהליך הקודם שהתנהל בביהמ"ש לתביעות קטנות לא התקיים כלל דיון, והתביעה נדחתה רק מאחר שניתן כנגד הנתבע צו עיכוב הליכים בהליכי פש"ר.
בנסיבות אלה הדחיה אינה יוצרת מעשה בית דין.
"מעשה בית דין שקם עקב דחיית התובענה מונע את התובע, בדרך כלל, מלחדש את תביעתו. מדוע רק בדרך כלל? כיוון שאין מעשה בית דין, אלא במידה שנפלה הכרעה בסכסוך, ודחיית התביעה לא תגן תמיד על הנתבע לצמיתות ולחלוטין. השאלה תהא: על שום מה נדחתה התביעה? כדי להשיב על השאלה מן הצורך להתבונן בנימוקי הדחייה, ופעמים מתברר מהם, כי התביעה נדחתה רק מחמת נימוק אשר יחלוף וכוחו יפוג במרוצת הזמן; כאשר חלף, אין מניעה לכך, כי התובע יגיש תביעה חדשה...".
(י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית בעמ' 409-410).

בבית המשפט לתביעות קטנות כלל לא התקיים דיון לגופו של ענין, לא הובאו ראיות להוכחת התביעה, והתביעה כלל לא נדונה לגופה, ועל כן לא נראה לי צודק בנסיבות הענין, לחסום את דרכה של התובעת מלהגיש ראיות כאמור ולהוכיח את תביעתה.

באשר לבש"א 880/05 – עיינתי בבקשה ובתגובה, ואני מחליטה להעתר לבקשה.

מדובר במסמכים שמסרה התובעת עצמה למשטרה ולא ברורה לי עמדת הנתבע מדוע יש לחסום את דרכה של התובעת מלקבל לידה מסמכים אלה שהיא עצמה מסרה למשטרה.

לפיכך, אני מתירה לתובעת לצלם מתוך תיק החקירה, עותק מהמכתבים שמסרה למשטרה, וכן כל חומר חקירה אחר, בכפוף לאישור המשטרה, וזאת על מנת שלא לפגוע בחקירה ככל שעדיין מתנהלת כזאת.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ז באדר ב, תשס"ה (28 במרץ 2005) בהעדר.

הדסה אסיף
, שופטת

בתי.ב.







א בית משפט שלום 3608/04 רוחמה אברהם נ' סמי בן שבת (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)