פסקי דין על שפא מוחמד ותד |

2619/04 בשא     30/08/2004




בשא 2619/04 שפא מוחמד ותד נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בשא 2619/04
בתיק עב 002835/04


בפני
:
כב' השופטת עדנה קוטן


01/09/2004



נציגי ציבור
–
מר גדעון בן יוסף (נציג עובדים)
נציגי ציבור
–
מר משה חכם (נציג מעבידים)



שפא מוחמד ותד

בעניין:

המבקשת

ע"י ב"כ עו"ד אבו פול



נ
ג
ד


מדינת ישראל



המשיבה



ע"י פרקליטות מחוז חיפה
, עו"ד
גב' לבצלטר




החלטה


1.
עפ"י החלטת נציב שירות המדינה
(להלן: "הנציב") הושעתה המבקשת מעבודתה כמורה החל מתאריך 01.08.04
ועד לגמר ההליכים המשמעתיים הננקטים נגדו .

ההחלטה בדבר ההשעיה הודעה למבקשת במכתב הנציב מתאריך 29.07.04.

2.
בתאריך 08.08.04
פנתה המבקשת לביה"ד בתביעה
(עב 2835/04)להצהיר על בטלות ההשעיה, ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על השעייתה ולחיוב המשיבה בתשלום נזקיה בגין ההשעיה בסך 5,000 ש"ח.
בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה לצו זמני לפיו יורה ביה"ד על החזרתה לעבודתה הרגילה כמורה במשרד החינוך , בביה"ס היסודי ברטעה
(במאמר מוסגר נציין , כי בתצהירה טענה המבקשת , כי אלמלא ההשעיה היתה מלמדת כעת בבי"ס בבקעה אל גרביה ???)
לחילופין , עתרה לחיוב המשיבה "להעבירה לתפקיד אחר בשירות המדינה , במשרד החינוך , בסגל ההוראה" ,
הכל עד למתן פס"ד בהליך העיקרי.

3
בדיון אשר התקיים בבקשה בתאריך 15.08.04 העידה בפני
נו המבקשת .

מטעם המשיבה לא הוגש תצהיר ובאת כוחה הודיעה , כי אין בכוונתה להביא עדים.

עם תום הדיון הגישו , איפוא , ב"כ הצדדים סיכומים בכתב .
בשלב זה נעיר , כי הגם שבדיון הנ"ל הודיעו ב"כ הצדדים , כי מבקשים הם , בהסכמה, לאחד את הדיון בבקשה ובתביעה העיקרית , הודיע ב"כ המבקשת בסיכומיו , כי עומד הוא על קבלת החלטה בבש"א ולאורה "ישקול צעדיו".
לא מקובל על ביה"ד , כי עו"ד יחזור בו מסיכום דיוני , בבחינת העמדת ביה"ד , כמו גם הצד שכנגד, בפני
עובדה מוגמרת בלא הגשת בקשה מקדימה ומתן הסבר.

4.
עובדות הרקע הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן :
א.
המבקשת , תושבת כפר ג'ת, מועסקת כמורה במשרד החינוך כ
–
5.5 שנים.
ב.
עובר למועד ההשעיה לימדה המבקשת
בביה"ס היסודי בברטעה (או בבקה אל גרביה ,ראה הבדלי הגרסאות בין הבקשה לתצהיר, לענין זה).
ג.
עקב מחסור במורים בדרום הארץ , אפשר משרד החינוך למורים מן המגזר הערבי בצפון , ללמד בבתי"ס של הבדואים בנגב ובמסגרת זאת לימדה המבקשת
בנגב.
ד.
במטרה לעודד מעבר של עובדי הוראה כאמור מן הצפון לנגב, הודיע משרד החינוך על נכונותו להשתתף בהוצאות שכה"ד של המורים אשר העתיקו מגוריהם לדרום.
ה.
המבקשת חשודה בכך, כי במהלך שהותה בנגב , כאמור, ערכה לכאורה חוזי שכירות פיקטיביים
אשר הוגשו על ידה למשרד החינוך על מנת לקבל כספים שלא כדין.
ו.
בתאריך 03.05.04 הגישה מנכ"ל משרד החינוך , הגב' רונית תירוש, קובלנה כנגד המבקשת בגין המעשים המיוחסים לה (המכתב צורף כנספח א' לתגובת המשיבה לבקשה).
ז.
בתאריך 21.06.04 נשלח מכתב אל המבקשת מאת נציבות שירות המדינה בו הודע לה , כי הנציב שוקל להשעותה מעבודתה עקב הגשת הקובלנה. המבקשת הועמדה על זכותה להגיש טיעונים בכתב למיצוי זכות השימוע (המכתב
–
נספח ב' לבקשה).
ח.
בתאריך 24.06.04 הוגשה כנגד המבקשת תובענה לביה"ד למשמעת של עובדי המדינה (נספח ג' לבקשה).
בתובענה מייחסים למבקשת מעשים לכאורה של זיוף חוזי שכירות ועשיית שימוש לכאורה בחוזים המזוייפים על דרך הגשתם למשרד החינוך על מנת לקבל דבר במירמה , קרי -השתתפות בשכה"ד לגבי הדירות נשוא החוזים המזוייפים ,אשר המבקשת לא התגוררה בהן בפועל.
סה"כ מדובר ב
–
3 חוזי שכירות , לשנים 2000
–
2003.
ט.
סעיפי החוק לפיהם מואשמת המבקשת בתובעה הם סעיפים 17(1) , (3)
ו (4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג – 1963.

י.
במכתב מיום 04.07.04
העביר ב"כ המבקשת לנציבות את טיעוניו במסגרת השימוע לגבי אפשרות השעייתה של המבקשת (המכתב - נספח ד' לבקשה)
יב.
במכתבו מיום
29.07.04 (נספח ו' לבקשה ) הודיע הנציב למבקשת , כי החליט , כאמור, להשעותה מעבודתה בשירות המדינה,
החל מ
–

01.08.04
ועד תום ההליכים המשמעתיים הננקטים נגדו (להלן
: "
מכתב ההשעיה ").
יג.
במכתב ההשעיה , החתום ע"י הנציב , נאמר בזו הלשון :
" הנדון : השעיה מעבודה
בעקבות קובלנה
שהוגשה נגדך ביום 03.05.04
הוגשה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 78/04 ) שענינה
התנהגות שאינה הולמת ואינה הוגנת ,העלולה לפגוע בשמו הטוב של שירות המדינה בניגוד לסעיפים 17 (1) ,(3) ו
–
(4) לחוק שירות המדינה (משמעת ) , התשכ"ג – 1963
.
האישומים המיוחסים לך , ענינם זיוף של שלושה חוזי שכירות שהוגשו בין השנים 2000-2003, שבעקבותיהם הועבר לך ממשרד החינוך סך של
19,164 ש"ח.
במעשים שמהותם קבלת דבר במרמה וזיוף , במשך שנים , יש מידה מיוחדת של חומרה , נוכח מעמדך כמורה.
מעבר למידת הפסול בהתנהגות לכשעצמה , נודעת לה השפעה שלילית על המשמעת בשירות המדינה בכלל ומערכת החינוך בפרט.
אין להתעלם מכך , שהמעשים בוצעו בזיקה לתפקיד והכספים הוצאו ממשרד החינוך.
התנהגות מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה המצופות מאיש הוראה , האמור לשמש מודל לחיקוי ולהתווית דרך לתלמידיו.
שקלתי את טיעוני בא כוחך
במסגרת השימוע בכתב מיום 03.07.04 , ובכללם השגותיו בענין הגשת תובענה נגדך,חוקיות ההשעיה וכן את נסיבותיך האישיות.
מנגד בחנתי את חומרת המעשים וכן את הצורך למנוע פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך , ולהרתיע עובדים נוספים בשירות המדינה מביצוע מעשים דומים .
בהקשר זה ראוי לציין , כי עשרות מורים כשלו בהתנהגות דומה לשלך , ענין הממחיש את החובה להגן על חוסנו של השירות הציבורי מהשיקולים שפורטו לעיל.
לאור האמור , החלטתי , בתוקף סמכותי לפי סעיף 47 (א) לחוק שירות המדינה (משמעת ) התשכ"ג – 1963,
להשעותך מעבודתך בשירות המדינה.
בנסיבות אלו , נוכח אופי העבירות המיוחסות לך , לא מצאתי מקום להורות על העברתך לתפקיד אחר , שכן לא יהיה בכך כדי לממש את מטרות ההשעיה במקרה דנן.
ההשעיה תימשך עד תום ההליכים המשמעתיים נגדך .
תוקף ההשעיה מיום
01.08.04

".

5.
תמצית טענות הצדדים:
טענות המבקשת
:
המבקשת , שיצוין כי
היתה מיוצגת בהליך זה , לא צמצמה טענותיה להחלטת ההשעיה בלבד אלא בחרה להתייחס בבקשתה, בהרחבה , לאישומים המיוחסים לה לגופם והודתה ,למעשה , כי מדובר בחוזי שכירות מזוייפים לגבי דירות בהן כלל לא התגוררה.
באשר להחלטת ההשעיה עצמה טענה בבקשתה, כי ההחלטה נגועה באפליה , כי אין היא מנומקת
כנדרש מהחלטה מנהלית, כי אינה סבירה ואינה מידתית , כי ההחלטה פוגעת בה אישית וכלכלית וכי התקבלה בלא שקוימה חובת היוועצות עם היוהמ"ש לממשלה , בניגוד לחוק.
כן טענה , כי "זכות השימוע היתה למראית עין בלבד מאחר והנציב קיבל מלכתחילה החלטה עקרונית בדבר השעייתה היא ומורים שהוגשו נגדם תובענות לביה"ד למשמעת וזאת עוד בטרם קיבל לידיו את טיעוניהם בכתב".
בסיכומיה הוסיפה וטענה , כי יש לבטל את ההשעיה גם מן הטעם , כי המשיבה לא הגישה תגובתה לבקשה על דרך תצהיר ומשכך "אין בפני
ביה"ד כל ראיה בדבר מעשיה ושיקוליה" ולא ניתן מענה לטענותיה כמפורט לעיל.
עוד טענה , כי סעיף ההשעיה בחוק המשמעת "בטל" ביותו נוגד את
הוראותיו של
חוק יסוד : חופש העיסוק ןממילא בטלה גם החלטת ההשעיה.
מחמת כל אלה
–
דין ההשעיה להתבטל , לטענתה.

טענות המשיבה
:
החלטת הנציב היא ראויה ועניינית .
ההחלטה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק המשמעת, מה גם נוכח חומרת המעשים המיוחסים למבקשת בביצועם הודתה למעשה.
אין יסוד לטענות המבקשת בדבר "אפליה" והמבקשת לא הוכיחה טענתה זאת.
למבקשת נערך שימוע כדין, הנציב שקל את כל השיקולים הרלבנטיים והחלטתו מנומקת כראוי.
לא היה צורך בהגשת תצהיר מאחר והמשיבה טוענת טענותיה על סמך העובדות אשר הובאו ע"י המבקשת עצמה.
לסיכום טענה המשיבה , כי לא נפל כל פגם בהחלטת ההשעיה , כי אין כל עילה להתערבות ביה"ד ודין
הבקשה
–
להדחות .

המסגרת המשפטית
6.
השעיית המבקשת מעבודתה נעשתה ע"י הנציב מכח הסמכות אשר הוענקה לו בסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963
, הקובע כדלקמן:
"עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32 ,רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה
;
התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה , שלדעת נציב השירות יש עמה קלון , רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו " .
עפ"י הוראות סעיף 47 (ה) לחוק , באם הועמד העובד לדין משמעתי , ההשעיה היא עד למתן

פסק דין
סופי בהליך ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר.

7.
המחוקק ובתי הדין קבעו סייגים לכוח ההשעיה עפ"י סעיף 47 הנ"ל והם : השעיה רק במקרה שהוגשה קובלנה (או כאשר מתנהלת חקירה פלילית), מתן זכות שימוע לעובד בטרם ההשעיה , הפעלת שיקול דעת בתום לב ע"י בעל הסמכות וביקורת שיפוטית על החלטת ההשעיה.

8 .
באשר לביקורת ביה"ד נקבע , כי "ככל הפעלת סמכות מנהלית , אף הפעלת סמכות ההשעיה עפ"י חוק המשמעת נעשית תחת שבט ביקורתו של ביה"ד לעבודה , הדן בהחלטתו של המשעה בדרך ביקורת שיפוטית על אקט מנהלי " ( ראה דב"ע לג 3-3 , מדינת ישראל
נגד גנץ ואח', פד"ע ד' 161).

9.
לענין היקף הביקורת ומהותה הודגש בפסיקה , כי "אין ביה"ד בא בנעלי המשעה , אלא הוא בוחן בחינה מנהלית את החלטותיו
…
בחינת החלטתו של המשעה נעשית עפ"י תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה " (פס"ד גנץ הנ"ל , כמו גם דב"ע מא 4-23 מועצת פועלי ירושלים ואח' נגד מדינת ישראל
, פד"ע כג' 158 ודב"ע נב 3-70 רפי בן חיים נגד מדינת ישראל
ואח', פד"ע כד 54).

10.
בביקורתו
יתייחס ביה"ד הן לפגמים פורמליים , עקב אי מילוי תנאים מוקדמים או פורמליים שנקבעו בחוק או בהלכה והן לפגמים בהחלטה גופה (ראה דב"ע נד 3-20 יחיאל שבח נגד ראש עירית ת"א-יפו ואח', פד"ע נו 395).

11.
באשר להחלטה
גופה תיבחן השאלה האם הופעל שיקול הדעת ע"י בר סמכות ההשעיה
–
בתום לב , באופן סביר , תוך הבאתם בחשבון של השיקולים הרלבנטיים ובשים לב למטרה לשמה הוענקה לו הסמכות .

12.
באשר למטרת ההשעיה נקבע : " מטרת ההשעיה היא הפסקת פעילותו של העובד במסגרת מקום עבודתו עקב קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על רבב בהתנהגותו , אשר מצדיק , לאור אופיו ומידתו , נקיטתם של הליכים משמעתיים . ההשעיה היא , בנסיבות אלה , הליך זמני , המפסיק קיום הפונקציות הרגילות של העובד .
אין הכרח בקיום קשר בין מהות הפונקציות הרגילות של העובד לבין העבירה שבעטייה הוחלט על ההשעיה" (ראה בג"צ 2899//91 מדינת ישראל
נגד ביה"ד הארצי לעבודה , ימיני ואח', פד"י מה (5) 335 ) .
מטרת ההשעיה כאמור בסעיף 47 לחוק המשמעת , אינה עונשית אם כן , אלא הגנתית במובן זה שמטרתה להגן על הציבור ועל מקום העבודה והמשמעת בשירות המדינה באמצעות הפסקת פעילותו של העובד אשר בהתנהגותו נמצא, לכאורה , רבב .

מן הכלל אל הפרט :
האם נפלו פגמים בהחלטת ההשעיה , מושא הליך זה , אשר בגינם יש לבטלה , כטענת המבקשת ?

13.
נקדים ונאמר כבר בשלב זה , כי לאחר ששקלנו טענות הצדדים , לאחר שעיינו בכל החומר אשר הובא בפני
נו במסגרת הליך זה ובשים לב להלכה הפסוקה כמפורט לעיל , בדבר היקף הביקורת השיפוטית על החלטתו של הנציב ומהותה, הגענו למסקנה , כי לא נפלו פגמים בהחלטת ההשעיה , כי אין מקום להתערבות ביה"ד וכי דין הבקשה להדחות .
יודגש, כי כל קביעותינו הן לכאוריות בשלב זה של הדיון במסגרת הבקשה לסעד הזמני.

נתייחס להלן לטענותיה הפרטניות של המבקשת.
הטענה המקדמית , כי דין הבקשה להתקבל באין תצהיר מטעם המשיבה

14.
המשיבה אכן לא הגישה תצהיר והסתפקה בתגובה בחתימת נציגת הפרקליטות בהבהירה,
כי מאחר והמשיבה
תסתמך בטיעוניה על העובדות
הנטענות ע"י המבקשת בבקשתה על נספחיה ואין בכוונתה להביא עדים , הרי מתייתר הצורך בהגשת תצהיר מטעמה. ב"כ המשיבה הוסיפה, כי עפ"י ההלכה הפסוקה "אין חובה על הנתבע להביא עדים מטעמו לסתירת ראיות התובע
;
נתבע רשאי להוכיח כי אין ממש בטענותיו מעדות התובע עצמו
ומן המסמכים שיוגשו באמצעותו" (ראה הודעתה לביה"ד מיום 17.8.04).

אכ
ן , אין בידינו להיעתר לבקשה מטעמים שבפרוצדורה בלבד ואשר אין דבר וחצי דבר בינם לבין החלטתו של הנציב, מושא הליך זה, מה גם נוכח הבהרתה הנ"ל של נציגת הפרקליטות בדבר הסיבה לאי הגשת התצהיר.
החלטת ההשעיה , על הפגמים אשר נפלו בה לטענת המבקשת
–
תיבחן לגופה , על יסוד החומר ככל שהובא בפני
ביה"ד במסגרת הליך זה ומתוכו (בראש וראשונה
–
מכתב ההשעיה עצמו

(
, בשים לב להוראות החוק הרלבנטיות ובשים לב להלכה הפסוקה, לרבות ההלכה בדבר היקף ביקורתו של
ביה"ד ומהותה.
ברי , כי ככל שיגיע ביה"ד למסקנה , אם בכלל , כי יש בסיס לכאורה לאיזו מטענות המבקשת בדבר פגם כלשהו אשר נפל בהחלטת ההשעיה , וכי יתכן ולא הובאו ראיות כנדרש, בשלב לכאורי זה , מטעם המשיבה ,להבהרת הדברים ולהצדקת ההחלטה
–
יתכן, כי תהא לכך נפקות בבוא ביה"ד ליתן הכרעתו.


הטענה בדבר אי קיום חובת היוועצות עם היועץ המשפטי לממשלה


15.
טענה זאת דינה להדחות.
בסעיף 47 (א) לחוק המשמעת ,המחוקק העניק לנציב את הסמכות להשעות עובד מדינה בשני מקרים עיקריים :
א.
עובד אשר הוגשה נגדו קובלנה עפ"י סעיף 32 לחוק
;

ב.
עובד שנפתחה לגביו חקירה משטרתית בעבירה שיש עמה קלון.
על עובד מסוג זה בלבד
–
קיימת חובה להתייעץ ביועץ המשפטי לממשלה בטרם השעייתו.
תשומת לב המבקשת ובא כוחו מופנית לכך , כי השעיית המבקשת דנן נעשתה מכוח סמכות הנציב עפ"י
רישא
סעיף 47(א) לחוק המשמעת , קרי
–
השעיה לאחר שהוגשה נגדו
קובלנה
עפ"י סעיף 32 לחוק.

משכך , לא חלה בעניננו חובת ההתיעצות וממילא לא נפל כל פגם מחמת אי קיומה.
הטענה בדבר אפלי
ה


16.
המבקשת טענה בבקשתה ,סתמית וכללית , כי החלטת ההשעיה ניתנה "תוך הפלייתי לרעה לעומת עשרות רבות (אם לא מאות) של מורים אחרים שאו לא נחקרו בכלל או לא הושעו מעבודתם".
המבקשת לא הביאה כל תימוכין לטענתה זאת ויצוין , כי עיון בטענותיה במכתב השימוע מעלה , כי מדובר אכן ב"תחושת בטן" גרידא של המבקשת, משטען בא כוחה , כי "מרשתי מרגישה שמפלים אותה לרעה
…
(???)
גם בחקירתה הנגדית בביה"ד, עת ניתנה לה ההזדמנות להבהיר הדברים ולבססם , לא השכילה לעשות כן בהשיבה : "למה אני אתן את השמות , שמשרד החינוך יתן" (???)
בסיכומיו הפנה ב"כ המבקשת לרשימה אשר הוגשה על ידו בתיק שענינו זהה ואשר נדון אף הוא בפני
הרכב זה , לפיה -
–
מתוך 26 מורים נגדם ננקטים הליכים בגין חשד לביצוע מעשים זהים
–
שתי מורות סה"כ (שתיים מתוך עשרים ושש !) לא הושעו .
(ראה ת/ 5
בתיק בש"א2618/04, שאהר דאוד נגד המדינה ).
ברי , כי גם בכך אין משום ראייה לאפלייתה של המבקשת דנן , מה גם נוכח הבהרתה של נציגת הפרקליטות בתיק הנ"ל, כי מדובר בשתי מורות הנשואות למורים ונגד שני בני
הזוג ננקטו הליכים
;
"ולגביהם עשו שיקול של מידתיות , על מנת שלא לפגוע בהם כלכלית"
והשעו , לכן, את בן הזוג האחד בלבד.
עוד הטעימה, כי מדובר בשני זוגות בלבד
מתוך סה"כ 26 המורים עפ"י


הרשימה הנ"ל.
ענינה של המבקשת דנן
שונה בנסיבותיו העובדתיות


וממילא השיקול אשר הובא בחשבון לגבי שני זוגות המורים המושעים
–
אינו רלבנטי.
בשולי
הדברים נעיר , כי העובדה הנ"ל (לגבי שני זוגות המורים ) אשר הובאה לידיעתנו ע"י ב"כ
המבקשת, אינה מתיישבת (בלשון המעטה)עם טענתה האחרת של המבקשת, בדבר השעית כל המורים נגדם הוגשו קובלנות על יסוד "החלטה גורפת ו/או עקרונית"
בהתעלם מנתוניהם האישיים ומטענותיהם הפרטניות.

18.
באשר לטענותיה הנוספות של המבקשה (בסיכומיה) בדבר אפליה בהשוואה לפרשה אשר נדונה בביה"ד האזורי לעבודה בנצרת בתיק עב 1747/02 דראושה נגד המדינה, שם
לדברי בא כוחה
" כל המורים בפרשת התארים האקדמיים לא הושעו חרף חומרת מעשיהם":
לטענה זאת אין כל בסיס ואין לנו אלא להפנות את תשומת ליבם של המבקשת ובא כוחה לקביעותינו בפסק הדין אשר ניתן ע"י מותב זה
בימים אלה בתיק עב 2880/04 ,אסדי אחמד חסן
נגד נציב שירות המדינה , שם הועלתה טענה זהה ונדחתה ,מן הטעמים כמפורט בפסה"ד הנ"ל.
בנוסף , נעדכן את המבקשת ובא כוחה , כי פסה"ד בפרשת דראושה בוטל בבית הדין הארצי לעבודה.
ברי, כי משבוטל פסק-הדין - הרי הוא בוטל על הקביעות העובדתיות הכלולות בו.
מנגד, בעניננו , המבקשת לא הביאה ראייה ולו לגבי מורה אחד , לו יוחס ביצועם של מעשים זהים , אשר הוגשה נגדו קובלנה ואשר נסיבותיו (לרבות נסיבות אישיות)
זהות לאלו של המבקשת דנן (מעבר למעשים המיוחסים לה) - ולא הושעה מעבודתו (בבחינת יחס שונה לשווים,
תנאי בלעדיו אין להוכחת קיומה של אפליה).
בנסיבות אלו , לאור כל האמור לעיל במצטבר , לא הוכיחה המבקשת טענתה כי החלטת ההשעיה , מושא הליך זה, נגועה באפליה ו/או חוסר שוויון ודין טענה זאת
–
להדחות .

הטענה בדבר אי קיום חובת ההנמקה כנדרש מרשות מנהלית

19.
ב
"
כ המבקשת הגיש לנציב טיעונים מפורטים
בהתיחס לאפשרות השעייתה של המבקשת.

לאחר שהנציב סקר במכתבו את האישומים המיוחסים לכאורה למבקשת ,
בהדגישו את החומרה שהוא מייחס להם ,
נוכח תפקידה של המבקשת כעובדת הוראה האמונה על חינוך תלמידיה , מתמצית התייחסות הנציב לטיעוני המבקשת בדברים הבאים :
"שקלתי את טיעוני בא כוחך במסגרת השימוע בכתב מיום 03.07.04
ובכללם
השגותיו בענין הגשת התובענה נגדך , חוקיות ההשעיה וכן את נסיבותיך האישיות. מנגד, בחנתי את חומרת המעשים וכן את הצורך למנוע פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך ולהרתיע עובדים נוספים בשירות המדינה מביצוע מעשים דומים . בהקשר זה ראוי לציין כי עשרות מורים כשלו בהתנהגות דומה לשלך, ענין הממחיש את החובה להגן על חוסנו של השירות הציבורי מהשיקולים שפורטו לעיל.
לאור האמור
החלטתי , בתוקף סמכותי לפי סעיף 47 (א) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג – 1963
, להשעותך מעבודתך בשירות המדינה
".
(ההדגשות
–
אינן במקור) .

20.
לטענת ב"כ המבקשת בדברים הנ"ל, אשר נוסחו, לדבריו,
"בנוסח סטנדרטי" לכל המורים המושעים - אין כדי לענות על דרישת ההנמקה של ההחלטה המנהלית , באין התייחסות למכלול הטיעונים אשר הועלו ע"י המבקשת במסגרת השימוע . לדבריו , לא ניתן ללמוד מן ההחלטה מה היו שיקוליו של הנציב, אילו טיעונים קיבל , אילו דחה וכיצד איזן בין טענות המבקשת לבין האינטרס שענינו בשירות המדינה.
ב"כ המבקשת היפנה במיוחד לאי התייחסות הנציב לטענותיו בדבר אפלייתה של המבקשת, כמו גם לטענותיו בדבר אי חוקיות ההשעיה,
הטענה בדבר היותה בלתי מידתית , הטענה כי אין היא מתישבת עם חוק יסוד : חופש העיסוק
והטענה, כי מעשיה נעדרו מחשבה פלילית וכי התגוררה בפועל בשכירות , הגם לא בדירות לגביהן דרשה השתתפות בשכר הדירה על יסוד החוזים הפיקטיביים אשר הוגשו על ידה לשם כך.
לדבריו, מדובר בפגם מהותי אשר די בו להביא לבטלות ההשעיה.

21.
אף טענה זאת
-אין בידנו לקבלה .
ככלל ,עפ"י הלכת ביה"ד הארצי כפי שנקבעה עוד בדב"ע לג 3-32 , דוד יכין נגד מדינת ישראל
(פד"ע ד' 428) נקבע , כי הגם שהסדר המנהלי הטוב מחייב להיענות לבקשת העובד המושעה וליידע אותו בדבר הסיבה להשעייתו , הרי החלטת ההשעיה איננה בטלה ו/או פסולה בשל כך בלבד שלא נומקה .
ביה"ד הארצי ציין במפורש : "לא מיצינו , לא בחוק שירות המדינה (משמעת) ולא בדבר חקיקה אחר , הוראה הקובעת שהחלטת הנציב , מכח סמכויותיו לפי סעיף 47 לחוק האמור
–
בטלה אם לא נומקה
;
אפילו החלטות ופעולות שחל עליהן חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט – 1958
אינן פסולות בשל כך בלבד שלא מילאו אחר חובת הנמקת ההחלטה (סעיף 6 לחוק )
…
".

22.
די באמור לעיל - לדחית הטענה, מה גם שבעניננו , מנוסחו של מכתב ההשעיה עולה , כי הנציב סקר בו , הגם בקצרה ובכלליות , את השיקולים שהביא בחשבון ואשר לאורם קיבל את החלטת ההשעיה , בשים לב לחשדות לכאורה המיוחסים למבקשת , אשר פורטו אף הם במכתבו של הנציב, על החומרה שהוא מייחס להם.
עוד נעיר , כי הציון המפורש של הנציב במכתבו , כי שקל את הטיעונים "ובכללם
…
" מלמד על כך , כי נשקלו
כל טענותיו של התובע ולא רק הטענות בהתיחס להגשת התובענה, חוקיות ההשעיה ונסיבותיה האישיות של המבקשת , אשר הוזכרו בנפרד .
הנציב התייחס למעשים בהם מדובר
בקבעו, כי להערכתו מדובר במעשים
חמורים בשים לב למהותם
כמו גם לכך ,כי המבקשת היא עובדת הוראה האמורה לחנך את תלמידיה ולהתוות את
דרכם .
הטענות בדבר היעדר מחשבה פלילית בביצוע המעשים המיוחסים למבקשת, כמו גם טענתה כי התגוררה בפועל בשכירות , הגם לא בדירות לגביהן תבעה את "החזר" שכה"ד
–
הפורום הנאות להעלותן ולדון בהן הוא בביה"ד למשמעת . אין זה מתפקידו של הנציב לעסוק בכך והנושא אף אינו בסמכות ביה"ד (ראה לעיל פרק המסגרת המשפטית ).
לצורך קבלת החלטתו של הנציב די בכך , כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על רבב בהתנהגות העובד , אשר מצדיק נקיטת הליכים משפטיים.
לא הנציב ואף לא בי"ד זה
–
יטלו לעצמם את הסמכויות המוקנות לביה"ד למשמעת , שהוא זה אשר יקבע , בסיכומו של דבר , האם מהווים המעשים המיוחסים למבקשת , עבירות משמעת ופתוחה הדרך בפני
המבקש להעלות טענותיו אלו בפורום הנ"ל.
ברי , כי אין כל חובה על הנציב ואין לצפות ממנו להתייחס , באופן פרטני ובמנומק,לכל וכל אחת מטענותיה של המבקשת במכתב השימוע אף אם אינה רלנטית, אם אינה בתחום סמכותו , אם נטענה סתמית וכללית בלא הפנייה לתימוכין להעלאתה כמו גם בלא בסיס משפטי
–
ורק משום שהמבקשת בחרה להעלותה במסגרת השימוע. כך , לדוגמא , לגבי הטענות ככל שהן מתייחסות לאפליה (טענה שהופרחה לחלל האויר
במכתב השימוע בלא תימוכין כלשהם) , לפגיעה בחופש העיסוק ככל שתושעה (טענה תמוהה ונטולת כל בסיס משפטי, אשר מן הראוי היה שלא להעלותה מלכתחילה), להעדר כוונה פלילית במעשיה , לעובדה כי התגוררה בשכירות , הגם לא בדירות לגביהן תבעה (וגם קיבלה ) את התמריץ הכספי על סמך חוזים מזוייפים (ועל כך אין מחלוקת), לטענה בדבר אי קיום חובת ההתייעצות עם היועהמ"ש לממשלה
(שכאמור אינה רלבנטית כלל)וכיו"ב טענות.
ואם לא די בכל אלה נזכיר, כי
בעניננו המבקשת הודתה בעובדה, כי מדובר בחוזים מזוייפים
וכי לא התגוררה בפועל באף אחת מן הדירות בהן מדובר.
בחקירתה הנגדית בביה"ד (אשר התבקשה משבחרה, כאמור, להתייחס בבקשתה ובתצהירה לגופם של האישומים) אף אישרה במפורש , כי היא עצמה זייפה חתימתו של המשכיר על אחד החוזים .
(ראה עמ'
7 לפרוטוקול ).
משכך , הרי לא ניתן אף לומר, כי בשלב זה
לא קיימות בעניננו ראיות המצביעות לכאורה על רבב בהתנהגות המבקשת , העולה לכדי חשד לכאורה בדבר ביצוען של עבירות משמעת , כפי שהבהיר הנציב במכתבו.

23.
באשר לטענה, בדבר נוסחו "הסטנדרטי" של מכתב ההשעיה : בפני
נו
נדון ענינם של שני מורים אשר הושעו בנסיבות זהות (המבקשת בתיק זה והמבקש בתיק עב 2834/04), שניהם מיוצגים ע"י עו"ד אבו פול
והוא זה אשר כתב בשמם את מכתבי השימוע, בהם הועלו טענות זהות (במישור המשפטי) וטענות דומות (במישור העובדתי).
לא למותר יהא לציין , כי שני המורים הודו במעשי הזיוף המיוחסים לכשעצמם.

משכך , אין לתמוה כי מכתב ההשעיה נוסח אף הוא בנוסח דומה (בהתיחס להשגות הפרטניות) ובנוסח זהה (בהתיחס למעשים המיוחסים על החומרה בה רואה
אותם הנציב בהתחשב בתפקידם הזהה אף הוא , כעובדי הוראה , על השיקולים אשר הנחוהו על רקע זהה זה).

בנסיבות אלו אין , לכן, כל פגם בנוסחו הדומה עד זהה (ובלשון ב"כ המבקשת : "הנוסח הסטנדרטי") של מכתב ההשעיה.

אשר יעמוד לבחינה ואשר יקבע הוא , האם תוכנו של המכתב , קרי
–
החלטת ההשעיה , הולמים את נסיבות ענינה של המבקשת דנן , בהתאם להוראות הדין וההלכה הפסוקה ולא
–
האם המכתב בנוסחו זה יפה גם לאחרים.

נוסיף כאמור, כי בעניננו , לא מצאנו כל פגם בנוסח המכתב אשר נשלח למבקשת דנן ובו מתייחס הנציב לנסיבות הספציפיות של ענינה.

24.
באשר לטענה , כי " זכות הטיעון היתה למראית עין בלבד מאחר והנציב קיבל מלכתחילה החלטה עקרונית בדבר ההשעיה" : אף טענה זאת דינה להדחות.
הטענה הועלתה סתמית וכללית, בלא הבאת תימוכין וביסוס עובדתי כלשהו ואין בה כל ממש.
במכתבו אכן הנציב עמד על היקפה של הפרשה (פרשת זיופי חוזי השכירות באזור הדרום והגשת החוזים המזוייפים למשרד החינוך על מנת לקבל את ההטבה הכספית), אך הדברים הועלו כשיקול אחד בלבד מתוך מכלול השיקולים אשר נשקלו על ידו בבואו לערוך את האיזונים הדרושים לקבלת החלטתו בדבר השעיה אפשרית, לצורך הבהרת הפגיעה האפשרית באמון הציבור במערכת החינוך. מדובר בשיקול עניני וראוי בנסיבות הענין ומכל מקום אין להסיק מכך, בשום אופן, על "קבלת החלטה גורפת ועקרונית" בדבר השעיה.

25.
בטרם סיום פרק זה נוסיף ,אף זאת למעלה מן הצריך , כי לא נעלמה מאתנו העובדה , כי לא קויים למבקשת שימוע בע"פ מעבר לשימוע בכתב , הגם שביקשה במכתבה לערכו.
דא עקא, שגם בכך לא מצאנו פגם כלשהו נוכח העובדה , כי ב"כ המבקשת ציין במכתבו לנציב , כי מבקש הוא להעלות טיעונים בע"פ על מנת "שאם לאדוני תהינה שאלות
…
הרי רק בשימוע בע"פ יהיה אפשר לענות עליהן וכך תמוצה זכות השימוע באופן מלא ואמיתי. יש חשיבות עילאית להתרשמות הישירה והבלתי אמצעית ממרשתי ומאשיותה, כנותה, טוב ליבה ותמימותה
…
".
לנציב, מסתמא, לא היו שאלות וממילא לא היה צורך בשימוע בע"פ, מעבר לשימוע המקיף שנערך בכתב.
"התרשמות" בלתי אמצעית מן המבקשת ומאישיותה
–
מקומה בביה"ד למשמעת.
זאת ועוד. רק לאחרונה פסק ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 3-03 נציב שירות המדינה נגד יעקב חג'אג' (פס"ד מיום 12.1.03) כי : "אף אין אנו מוצאים פגם בכך שהשימוע למשיב נעשה בכתב ולא בע"פ, כדרישתו, באשר אין זו דרך המלך לקיים שימוע בע"פ דווקא
…
הלכה פסוקה היא מימים ימימה , כי דרכי השימוע מגוונות הן : יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בע"פ, כל עוד נתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג את טענותיו במלואן בפני
הרשות (ראו: דב"ע נד 3-120 יחיאל שבח נגד ראש עיריית ת"א ואח', פד"ע כו' 395, סעיף 12 בעמ' 400
;
יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב, עמ' 818
—
820 והאסמכתאות שם)". בעניננו , כאמור, ניתנה למבקשת ההזדמנות הנאותה להציג מלוא טענותיה בפני
הרשות ודי בכך. למותר לציין , כי לבקשתה הנוספת במכתב השימוע , כי יישמע גם הארגון היציג (?) , במסגרת השימוע המתקיים בפני
הנציב - אין כל בסיס משפטי.

הטענה כי לא ברורה מטרת ההשעיה
בשלב זה:
26.
לטענת ב"כ המבקשת,מאחר והמבקשת נחקרה עוד 6/03
"וכבר אז הודתה במעשים מסוימים" ומאז ועד קבלת ההחלטה בדבר השעייתו ב- 7/04
המשיכה לעסוק בהוראה , כמו גם נוכח העובדה כי אין להניח כי תחזור על מעשיה, הרי ההשעיה אינה משרתת את המטרות לשמן נועדה שהן, לדבריו,
"משמעת והרתעה" .
למותר לציין , כי
אפשרות השעייתה של המבקשת עלתה על הפרק ונבחנה רק עם סיום החקירה בענינה והגשת ההקובלנה. חלוף הזמן לכשעצמו אינו מקהה את החומרה הכרוכה , לדעת הנציב, במעשים המיוחסים לכאורה למבקשת , בהתחשב במעמדה כעובדת הוראה המתווה דרכם החינוכית של
תלמידיה , כמודגש במכתב ההשעיה.

הוא הדין בעובדה , כי מאז החלה החקירה
–
לא חזרה המבקשת על המעשים המיוחסים לה וכי אין להניח כי תעשה כן.
לא נותר לנו אלא להפנות לענין זה לפס"ד יכין (ראה לעיל ), שם עמד ביה"ד הארצי על כך, כי מטבע הדברים "בדרך כלל אין להניח , שעובד מדינה אשר נגדו תלוי ועומד הליך בפלילים , ישוב לסורו בזמן ההליך ".
הדברים יפים גם לגבי הליך משמעתי וחלים על המבקשת דנן.
מכל מקום , הנציב ציין במכתב ההשעייה במפורש , כי בענינה של המבקשת , ההשעייה משרתת מספר מטרות וכי אין מדובר אך ורק במטרה המוזכרת ע"י התובע .
הנציב הדגיש במכתבו במיוחד
, כי בחן את השפעתם השלילית של המעשים (החמורים לדעתו) המיוחסים לכאורה
–
לא רק על המשמעת בשירות המדינה
וכי אף לא קיבל החלטתו אך ורק על מנת להרתיע עובדים נוספים בשירות המדינה מביצוע מעשים דומים, אלא בחן , בנוסף , את השפעתם של המעשים המיוחסים "על מערכת החינוך בפרט "
ובין השאר החליט על ההשעיה גם מחמת "הצורך למנוע פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך" , בידה מופקד ככלות הכל חינוך ילדיו, על הערכים עליהם יגדלו.
כל אלה על רקע היקפה העצום של הפרשה כמודגש במכתב ההשעיה
(להזכיר,ב"כ המבקשת עצמו הזכיר בסיכומיו את רשימת המורים אשר הוגשה בתיק המקביל ולפיה נחשדים 26 (!) מורים במעשים המיוחסים לכאורה למבקשת דנן).
ברי, כי עובדה זאת מהווה תימוכין לשיקול, ככל שהוא מתייחס לחשש בפני
"פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך" ולמניעתו.
לא מצאנו , כי שיקוליו אלה של הנציב לוקים באי סבירות או שאינם עניניים או שחורגים הם ממתחם המידתיות, או כי אינם מתיישבים עם מטרות ההשעיה.

למעלה מן הצריך נוסיף , כי מקובלת עלינו עמדת הפרקליטות , כי העובדה שחלף פרק זמן
של שנה מאז נחקרה המבקשת ועד להשעייתה מהווה ראיה לכך , כי ענינה נשקל ענינית, בכובד ראש, ברצינות הראויה וכי ההחלטה לא התקבלה בחפזה וכלאחר יד.

הטענה באשר להשלכות הקשות במישור הכלכלי
כמו גם האישי -כתוצאה מן ההשעיה
:
27.
כעולה ממכתב הנציב , נשקלו הטענות גם לענין זה, ככל שהועלו ע"י המבקשת וככל שהן רלבנטיות , במסגרת כלל טענותיה במכתב השימוע , אלא שבערכו את האיזונים המתחייבים בין השיקולים השונים
–
הגיע למסקנה , כי ההשעיה מתחייבת בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים, היקף הפרשה, מעמד המבקשת , מניעת פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך , כמו גם הרתעת אחרים מביצוע מעשים דומים.
אין אנו סבורים כי נפל פגם בהחלטתו זאת , בשים לב לשיקולים אשר הנחו את הנציב ואיזונם.
במישור הכלכלי - תשומת לב המבקשת מופנית לאפשרות הפתוחה בפני
ה לפנות לאב ביה"ד למשמעת בבקשה להגדיל את שיעור השכר המשולם לה בתקופת ההשעיה, ככל שקיימת הצדקה לכך .

28.
לאחר שנזקקנו לטענותיה הפרטניות של המבקשת בדבר פגמים אשר נפלו, לכאורה, בהחלטת ההשעיה ולאור קביעותינו דלעיל לא מצאנו , אם כן , כל פגם , בין בהליך בו התקבלה החלטת ההשעיה ובין בהחלטה לגופה .

במסגרת סמכותו עפ"י חוק , הנציב שקל השעייתה של המבקשת ונתן החלטתו לאחר שמולאו התנאים הפורמליים
–
המוקדמים כנדרש , קרי
–
לאחר שהוגשה קובלנה כדין ולאחר שניתנה למבקשת זכות שימוע כדין וזו מוצתה על ידה.

הנציב שקל את כל השיקולים הרלבנטיים , לרבות החשדות המיוחסים לכאורה למבקשת ,
כן שקל את הטיעונים אשר הועלו על ידה במסגרת השימוע , כמו גם את המטרות לשמן נועד הליך ההשעיה וערך את האיזונים ביניהם כנדרש, הכל כמפורט במכתב ההשעיה.

בין השאר נשקל תפקידה של המבקשת כעובדת הוראה במערכת החינוך, על ההתנהגות המצופה הימנה ככזו
;
נשקלו המעשים המיוחסים לכאורה למבקשת (ויוזכר, כי למעשה הודתה המבקשת בכך כי הגישה למשרד החינוך חוזים מזוייפים ולגבי האחד אף הודתה , בשלב זה, כי מעשה הזיוף בוצע על ידה וכי לא התגוררה כלל באף אחת מן הדירות בהן מדובר) , על מהותם והיקפם בכלל ובאספקלריה של איש חינוך בפרט
;

כל אלה לצד הבאתן בחשבון של מטרות ההשעיה , תוך הדגשת המטרה בדבר מניעתה של פגיעה באמון הציבור במערכת החינוך , מה גם נוכח היקפה של הפרשה.

29.
לסיכום ולאור כל האמור לעיל, במצטבר, נוכח המעשים המיוחסים למבקשת (והודאתו ב"מעשים מסויימים" כלשון בא כוחו)
ובשים לב להלכה לפיה אין ביה"ד ממיר שיקול דעתו של הנציב
–
בר הסמכות , בשיקול דעת ביה"ד , לא ניתן לקבוע בשלב לכאורי זה, כי החלטת ההשעיה , מושא ההליך דנן
, לקתה בחוסר סבירות , או בחוסר מידתיות או בחוסר תום לב, או כי היתה נגועה בשיקולים זרים, או כי ההליך בו התקבלה לא היה תקין, או כי נפל בה פגם אחר כלשהו המחייב התערבותו של ביה"ד וביטולה של ההחלטה.


הבקשה נדחית , איפוא .
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך
2,500
ש"ח.


בקביעת סכום זה הבאנו בחשבון את הודעת ב"כ המבקשת בסיכומיו, כי "הוא עומד על קבלת החלטה בבש"א " וכי ישקול, לאחר מכן , צעדיו , בהתעלם מהסכמה דיונית בביה"ד ובלא הגשת בקשה וקבלת היתר לכך.

30.
המזכירות תשגר החלטה זאת
לב"כ הצדדים מיידית באמצעות הפקס ובמקביל
–
באמצעות הדואר
.

תיק בש"א זה ייסגר ברישומי בי"ד.

לאור החלטה זאת ,ב"כ המבקשת יודיע לביה"ד בכתב, תוך 10 ימים מהיום , האם מבקש הוא להמשיך בהליכים בתיק העיקרי, או מה בקשתו.
התיק יובא בפני
עם הגשת ההודעה ולכל המאוחר בתאריך 10.09.04.


ניתנה היום י"ג באלול, תשס"ד (30 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר עותק החלטה זאת לב"כ הצדדים.



עדנה קוטן
- שופטת



משה חכם

נציג ציבור



גדעון בן יוסף

נציג ציבור





002834/04עב 710 אורלי שמול.







בשא בית דין אזורי לעבודה 2619/04 שפא מוחמד ותד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/08/2004)