פסקי דין על ג'אבר חאתם | פסקי דין על עו"ד אבנר כהן | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2419/07 פשר     27/02/2008




פשר 2419/07 ג'אבר חאתם נ' עו"ד אבנר כהן, כונס הנכסים הרשמי




1
בתי המשפט
פשר 002419/07
בשא 25236/07
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
27/02/2008

כב' השופטת אלשיך ורדה
- סגנית נשיא
בפני
:

ג'אבר חאתם

ע"י ב"כ עו"ד מוחמד חאג' יחיא ואח'
המבקש:

-- נ ג ד --
1. עו"ד אבנר כהן

בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה

2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רות לינקר מזרחי

המשיבים:
פסק דין
מונחת בפני
מחלוקת שהתעוררה בין מר ג'אבר חאתם
(להלן: "המבקש"), לבין הנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה (להלן: "הנאמן" ו"העירייה", בהתאמה), ואשר עניינה מעמדו של חוב כספי שחבה העיריה למבקש. אין מחלוקת, כי החוב לטובת המבקש נוצר בטרם "המועד הקובע" של הקפאת ההליכים הנוכחית, ולמעשה קשור לעניינים אשר עלו ונדונו במסגרת הסדר הנושים הקודם שנערך לעירייה; כמו כן, אין מחלוקת כי עומד לטובת המבקש

פסק דין
מחוזי אשר הפך חלוט זה מכבר. בבקשתו, מגולל המבקש מסכת של הפרות חוזיות, הטעיות נטענות והתנהלות לא ראויה כלפיו מצד העיריה, אשר חלקה קיבלה ביטוי אף בפסקי דין קודמים של בית משפט זה. על רקע האמור לעיל, כמו גם על רקע הטענה כי עיקול שהוטל בזמנו ויכול היה לכסות את החוב למבקש, הוסר בהסכמה עקב הטעיה בה נקט ראש עיריית טייבה דאז כלפי המבקש, עולה המחלוקת בדבר מעמדו העכשווי של החוב.

1. עניין לנו בחוב, שהינו במובהק חוב שנוצר בטרם "המועד הקובע" של הקפאת ההליכים, ואשר נראה על-פניו כחוב פרי תביעה כספית, המקים נשייה רגילה כנגד קופת העירייה. עובדה זו עומדת למבקש לרועץ, באשר לכאורה דינם של כל החובות מסוג זה (בין אם נוצרו ונקבעו בהסדר הנושים הקודם ולא כובדו, ובין אם נוצרו לאחריו), להיות מוגשים לנאמן בהקפאת ההליכים כתביעות חוב. די אם אעיר, כי לפי הדין דהיום, חבויות פרי תביעות חוב שהתקבלו בהסדר נושים קודם שלא צלח, אינם אלא חובות עבר של הגוף בהסדר, ואין הם שונים באורח מהותי מחובות שנוצרו בתקופת פעילותו שלאחר ההסדר; אלו גם אלו הינם חובות שעל אותו גוף חלה חובה לשלמם, אלא שאין הוא מסוגל לעשות כן עקב הקלעותו (בנסיבות המקרה - בשנית) לחדלות פרעון.

2. אכן, אורח יצירתו של החוב דנן, ובמיוחד הדרך בה התנהלה העירייה לגביו לאחר מכן, רחוקים מלהשביע רצון, וזאת בלשון המעטה. לא בכדי, הזדמן לי להעיר בבש"א 23276/06, בעניין חוב זה עצמו, כי:

"לאור כל האמור לעיל, צודק המבקש בכך כי הסכם הפשרה הופר הפרה יסודית, מיידית ובלתי מוצדקת, ובאופן אשר (ואני זהירה בדברי) עולה ממנו אבק-ריחו של חוסר תום-לב"

הדברים מקבלים משנה חומרה, נוכח טענות המבקש בדבר האורח בו ביקש ממנו ראש העיר להסיר עיקולים, וזאת "למען טובת עובדי העירייה", ובתמורה להבטחות שלא כובדו, והותירו את המבקש "קירח מכאן ומכאן" - בלא שהבטחות התשלום קויימו מחד גיסא, ובלא יכולת להשיב על כנם ולהשלים את העיקולים מאידך גיסא, וזאת נוכח הקלעותה של העירייה להליכים שלא אפשרו זאת - תחילה למסגרת איחוד תיקים, ולאחר מכן להקפאת הליכים.

3. בלא לקבוע מסמרות בסוגיה אחרונה זו של הטעיה נטענת, הרי שאין ספק כי דרך התנהלות זו (אשר יתכן מאד וננקטה לא רק כלפי המבקש, אלא אף כלפי נושים נוספים של עיריית טייבה), נראית על-פניה כחמורה ביותר; צודק המבקש, בטענתו כי אין התנהלות זו יכולה לעלות בקנה אחד, ולו עם קנה המידה "הצנוע" ביותר של הגינות המוטלת על רשות מנהלית, ומחוייבותה לנהוג כלפי הבאים עימה במגע ביושר ובתום-לב.
נוכח האמור לעיל, הרי שיש אף יש מקום להבין את מורת רוחו של המבקש, מן הדרך בה הוא מוצא עצמו, בפעם השניה בתוך שנים מעטות, עומד מול הליך הקפאה המגביל אותו בפעולותיו, ומנקודת מבטו - מגן למעשה על הגוף המעוול מפני עיקולים שהוסרו שלא כדין. בעניין זה, די אם אעיר, כי לו עסקינן היה בחברה מסחרית או בגוף עסקי אחר, אשר הסדר הנושים שלו קרס בעוד מנהליו פועלים כפי שנראה שפעלה העירייה לאחר גיבוש ההסדר הראשון, הרי שבמקרה כזה, ספק גדול אם היתה ניתנת לו הזדמנות נוספת כלשהי לשיקום; תחת זאת, היה מופנה אחר כבוד להליכי פירוק, וזאת תוך מתן דגש על סמכות המפרק לחקור את בעלי השליטה לשעבר ולנקוט נגדם בהליכים ההולמים לפי פקודת החברות.
אלא, שבנסיבות המקרה, אין עסקינן בחברה מסחרית שניתן לשולחה לפירוק וחיסול, אלא ברשות מקומית אשר אין מנוס משיקומה (ואי לכך, מהקפאת הליכים נוספת), וזאת בכדי ליתן לתושביה - אזרחי מדינת ישראל - את השירותים להם המגיעים להם על-פי דין. לדברים אלו, כמו גם לתהיות ולתחושת אי הנחת (בלשון המעטה) העולה מהתנהלות המדינה לאחר ההסדר הראשון, התייחסתי בהרחבה במסגרת החלטתי הראשונה בתיק הקפאת ההליכים דנן, ואין לי אלא לחזור ולאמץ את האמור שם כחלק בלתי נפרד מהחלטתי זו.

4. לסיכומם של דברים אלו, הרי דומה כי המבקש נקלע, פעם נוספת ושלא באשמתו, למצב שגרם לו נזקים קשים ושלל ממנו את המגיע לו; זאת, בנסיבות העשויות לעלות (אם אכן נכונה גרסתו העובדתית בעניין התנהלות ראש העיר - ואין אני יכולה או נדרשת לקבוע תשתית עובדתית בעניין זה בנסיבות המקרה), לכדי הטעיה לכל דבר ועניין.
אלא מאי? בלא לקבוע כל עמדה, בדבר יכולתו הלכאורית של המבקש להגיש תביעה אישית בגין הטעיה כנגד האחראים לכך, הרי שכעת הגיע למצב, כי אין בידו אלא חוב שהינו בגדר נשיה רגילה, אשר נוצר טרם הקפאת ההליכים; אי לכך, אין מנוס מהגשת תביעת חוב לנאמן, אשר תשולם בדרך ובשיעור שישולם לכלל הנושים הרגילים של העירייה, ועל המבקש לפעול בדרך זו בלא דיחוי. העובדה הנטענת, כי עיקולי המבקש הוסרו עקב הטעיה, אין בה - למרבה הצער - בכדי "להחזיר לחיים בדיעבד" עיקול שבוטל ולמעשה "חדל מלהתקיים". אין צורך להכביר מילים, כי ככל שנוגע בהתגברות על ההליך הקולקטיבי וסדרי הקדימה הקבועים בו, הרי שנדרשת זכות קניינית בנכסים כאלו ואחרים של הגוף חדל הפרעון. אלא, שבידי המבקש לא נותרה זכות כזו, באשר העיקול שהטיל לא הושלם. לכל היותר, יש באמור לעיל בכדי להקים למבקש עילת תביעה כנגד האדם האחראי להטעיה מסוג זה; אך מכאן ועד לשינוי הדין וסדרי הנשיה רב הדרך.

5. סוף דבר; לא בלב קל, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית הבקשה. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום כ"א באדר א, תשס"ח (27 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת
סגנית נשיא
תפארת








פשר בית משפט מחוזי 2419/07 ג'אבר חאתם נ' עו"ד אבנר כהן, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 27/02/2008)