פסקי דין על ע.ס.ם. שירותים ותברואה בע"מ | פסקי דין על עו"ד אבנר כהן | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2419/07 פשר     06/08/2008




פשר 2419/07 ע.ס.ם. שירותים ותברואה בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן, כונס הנכסים הרשמי




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 002419/07
בשא 1150/08


בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא

06/08/2008


המבקשת:
ע.ס.ם. שירותים ותברואה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד צבי טהורי




-- נ ג ד --


המשיבים:
1. עו"ד אבנר כהן

בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה

2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רות לינקר-מזרחי



החלטה

מונחת בפני
בקשתה של חברת ע.ס.מ שירותים ותברואה בע"מ (להלן: "המבקשת"), אשר עותרת לחייב את הנאמן בהקפאת ההליכים של עיריית טייבה (להלן: "הנאמן" ו"העירייה", בהתאמה), לשלם לה לאלתר סך העולה על שישה מיליון ₪, וזאת בגין פסקי-דין ותיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד העירייה בעבר, בגין אי-תשלום נטען של תמורה המגיעה למבקשת, לטענתה, בגין שירותי פינוי אשפה.
לשיטת המבקשת, היא ממשיכתה של חברה בשם מ.ר.ר שירותים בע"מ (ולמעשה, מנוהלת בידי אותם מנהלים), אשר העניקה בעבר שירותי פינוי אשפה ותברואה לעירייה; המבקשת מסתמכת על פסק-דין אשר ניתן על-ידי בשנת 2004, בעת שהיתה העירייה סולבנטית בתקופה שבין גיבוש הסדר הנושים הראשון, לבין קריסתו והקלעותה להקפאת ההליכים הנוכחית. לשיטת המבקשת, פסק-דין זה מחייב את הנאמן, בלא להותיר לו כל שיקול דעת, לשלם את כל המגיע לה במעמד של הוצאות הקפאה הקודמות לכל חוב אחר. במסגרת הבקשה, מכנה בא-כוחה המלומד של המבקשת את התנהלות הנאמן "חובבנית" (כמו גם בשאר סופרלטיבים שאינם מחמיאים, בלשון המעטה), ואף עותר לחייבו בהוצאות אישיות. הנאמן וכן כונס הנכסים הרשמי
מתנגדים לבקשה ועותרים לדחייתה.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1. 1. עניין לנו במחלוקת הנסבה בעיקרה על מעמדם של חיובים נטענים שונים של עירייה בהקפאת הליכים כלפי גוף שהעניק לה שירותים שוטפים במשך תקופה ארוכה. הקושי היחסי המתעורר בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, נובע בין היתר מן העובדה, כי העירייה עברה בעבר הקפאת הליכים נוספת שבעקבות הסדר נושים, פעלה מספר שנים כגוף סולבנטי, ואזי קרסה פעם נוספת ונקלעה פעם נוספת להקפאת הליכים.
מעיון בבקשה, קשה שלא להתרשם מן העובדה, כי התקופות השונות משמשות את המבקשת בערבוביה, וזאת בנוסף לקשיים נוספים – מהם דיונים ומהם מהותיים, בה לוקה הבקשה. כך למשל, אי-בהירות רבה בכל הנוגע לעובדות יסודיות, כגון תשלומי עבר של העירייה לחברה וגביה בתיקים השונים של הוצאה לפועל; שינוי והרחבת חזית מהותיות בכתב התשובה, וכיוצא באלו. כל זאת, תוך שהבקשה וכתב התשובה "מתובלים" לכל אורכם בהתבטאויות קשות ביותר כלפי הנאמן, חלקם ברמה האישית ממש, כולל בקשה לחייבו – נוכח התנגדותו לבקשה ופרשנותו את הדין – בהוצאות אישיות לטובת המבקשת.

2. 2. לאור האמור לעיל, הרי שמן הראוי תחילה, ובטרם אגש להכרעת הסוגיה המשפטית-עקרונית, להעיר כי שתיים, למצער, מן הבעיות שלא הובהרו כדבעי בטענות המבקשת, עומדות לה לרועץ ועשויות במידה רבה להכשיל אותה בדרכה אל הסעד המבוקש על-ידה.

ראשית; קשה שלא להתרשם מן הבלבול והתהיות המתעוררות נוכח העובדה, כי המבקשת, שהיא ישות משפטית נפרדת, תובעת כספים בשמה של חברה אחרת – חברת מ.ר.ר (אשר היתה אף מוטבת פסק-דיני משנת 2004, המוזכר בבקשה הנוכחית), וזאת כאשר מדובר בשתי חברות שונות, בעלות ח.פ שונה, סוגיה העולה בבירור ממסמכי רשם החברות. לעניין זה, אין לי אלא לתהות על הדרך בה המבקשת פוטרת את העניין בטענה הלקונית כי "לשתי החברות אותם מנהלים"; כמו כן, גם לאחר נסיונות ההבהרה הנוספים שנעשים בכתב התשובה (ואין לי אלא להצר על כך כי לא נכללו בבקשה המקורית), דומה כי בעניין זה רב הנסתר על הנגלה. לעניין זה, די אם אציין כי ככל שאמורים הדברים בישויות משפטיות, אין די בטענות כלליות ועמומות על קרבה והנהלה משותפת בכדי להעמיד חברה פלונית באורח אוטומטי בנעליה של חברה אלמונית – והדברים מדברים בעד עצמם.

שנית; המבקשת עצמה מציינת, כי הסכומים שנפסקו לטובת מ.ר.ר בפסק דיני הקודם שולמו; אולם, דומה, כי הדבר אינו מפריע לה לנסות ולהחיל את פסק הדין אף על חובות נוספים שבין הצדדים; עובדה זו, וזאת במיוחד לאור הדרך בה היא מצטרפת לצורת ההתנהלות בין הצדדים – פתיחת תיקים שונים בלשכות הוצאה לפועל, באורח שנראה כי סדר או גביה מאורגנת ומסודרת ממנו והלאה, יוצרים תמיהות לא מעטות בכל הנוגע להתנהלות המבקשת (ואף להתנהלות העירייה עצמה טרם ההקפאה) – ואני נזהרת בלשוני.
בעניין זה, די אם אוסיף ואעיר כי בלא קשר לתוצאת המחלוקת ולכימות הסופי של החבויות בין הצדדים, הרי שצדק הנאמן בגורסו, כי צורת התנהלות זו של פתיחת תיקים מרובים במקומות שונים, מגעים והסכמות חלקיות, ושאר עניינים העולים מכתבי הטענות לגבי ההתנהלות הכספית והמשפטית, אכן מהווים דוגמא עגומה למדי לאורח בו ניהלה העירייה את ענייניה עובר לקריסתה.

3. 3. דומה, כי ניתן היה להקפיד עם המבקשת ולפסוק, כי די בטעמים אלו כדי לדחות, או למצער למחוק, את הבקשה ולהורות לה להגישה באורח בהיר הכולל תאור מאורגן ומלא יותר של העובדות. אלא מאי? נוכח חשיבות הסוגיה המשפטית העולה בנסיבות המקרה, אשר יתכן עד מאד כי תשוב ותעלה אף בסכסוכים נוספים בהם מעורבת עיריית טייבה, מן הראוי להבהיר מספר עניינים ראשונים במעלה הקשורים לדיני הקפאת הליכים, ובמיוחד לאותם מקרים בהם – לרוע המזל – ישות משפטית מגיעה לכדי הסדר נושים וקורסת בשנית מספר שנים לאחר מכן.

אכן, מצבים אילו אינם נפוצים יתר על-המידה, וזאת אף נוכח העובדה, כי בכל האמור בחברות מסחריות (שהן רוב-רובם של הגופים המבקשים הקפאת הליכים), הרי במידה והסדר נושים קודם קורס לאחר שנים מעטות, הרי שבדרך-כלל יחשוב בית המשפט של חדלות פרעון פעמיים, ואף יראה בכך טעם כבד-משקל לסרב ליתן לחברה כזו להנות פעם נוספת מסעד הקפאת ההליכים.
אלא, שלרוע המזל, הגוף שבפני
אינו חברה מסחרית אשר ניתן להכניסה לפירוק ולחסלה, אלא רשות מקומית האחראית על מתן שירותים בסיסיים לעשרות אלפי אזרחי מדינת ישראל. מסיבה זו, ואך ורק מסיבה זו – והדברים הובהרו היטב בהחלטתי נשוא בקשת הקפאת ההליכים עצמה – נעתרתי, לא בלב קל, לבקשת ההקפאה, וזאת תוך הבהרה כי חברה מסחרית במצב דומה אשר היתה מבקשת את אותו הסעד היתה נדחית לאלתר.

4. 4. כך או אחרת, מצויים אנו כעת בהקפאת הליכים שניה שעניינה גיבוש הסדר נושים חדש, וזאת לאחר שההסדר הקודם כשל. לאור האמור לעיל, כמקובל בדיני חדלות פרעון, נקבע "קו פרשת מים" בדמות "מועד קובע" חדש – יום מתן הקפאת ההליכים השניה – אשר קובע את התיחום בין חובות עבר שיש להגיש בגינם הוכחת חוב, לבין הוצאות הקפאה. טעותו היסודית של בא-כוחה המלומד של המבקשת, בעניין זה, כי דומה שהוא אינו מבדיל בין חיובים שנבעו מהוצאות ההקפאה הראשונה, לבין חיובים שהם בגין הוצאות ההקפאה הנוכחית. הוא אף ממהר להסיק מסקנות אישיות כנגד הנאמן, כאילו בהמנעו מתשלום לאלתר של חיובים שהיו הוצאות ההקפאה הראשונה, פועל בניגוד לדין ו"ראוי" להענש בהוצאות אישיות.
ניתוח נכון של הדין, לעומת זאת, מביא אותנו לביצוע החלוקה הבאה בין החובות מן החובות השונים:

א. חובות שמועד פרעונם לפני יום מתן צו ההקפאה הראשון;
אלו הפכו ל"חובות עבר" כבר באותו מועד, והומרו בזכאות לדיבידנד כפי שנקבע בהסדר הנושים הראשון. יוצא, כי ביום אישור ההסדר הראשון, הפכו הללו לחובות שיש לשלמם לפי תנאי ההסדר, בשיעור שנקבע אז. אלא מאי? במידה ואלו לא שולמו, הרי שהזכאות לדיבידנד לפי ההסדר הופכת בעצמה ל"חוב עבר" מיום בו קרסה העירייה פעם נוספת, והגיעה לכדי הקפאת הליכים שניה; אי לכך, יש להגיש בגינם הוכחת חוב, שתשולם בשיעור שיקבע בהסדר החדש.
טול לדוגמא מקרה דמיוני, בו קיים חוב בשיעור 100,000 ₪, וזאת כאשר שני ההסדרים מקנים לנושים מאותה דרגה שיעור דיבידנד של 50% מערך חובם. במקרה זה (אם נתעלם, לצרכי נוחות, משאלות של הצמדה וריבית), יאושר בהסדר הראשון דיבידנד בסך 50,000 ₪, אשר במידה ולא שולם עד הקריסה השניה, הוא הופך בעצמו לחוב המצריך הוכחת חוב, אשר תזכה את הנושה בדיבידנד בסך 50% מערך חובו המעודכן, קרי - 25,000 ₪.

ב. ב. חובות שהנאמנים הקודמים התחייבו בהם במהלך תקופת ההקפאה הראשונה;
מאחר ועסקינן ב"הוצאות הקפאה", הרי שבתקופת ההסדר הראשונה לא היה צורך להגיש בגינם תביעת חוב, ועל הנאמנים דאז, או לחלופין על ההנהלה שבאה בעקבותיהם לאחר תשלום ההסדר, חלה חובה לשלם את החוב במלואו, ללא קשר בשיעורי הדיבידנד של הסדר הנושים. אלא מאי? במידה והחוב דאז לא שולם עד הקריסה השניה, הרי שבכל הנוגע להקפאה ולהסדר השני, עסקינן – פעם נוספת - בחוב עבר, המצריך הגשת תביעת חוב; אי לכך, באותם נתונים מן הדוגמא שהובאה לעיל, יהיה הנושה שסך חובו 100,000 ₪, זכאי לדיבידנד בשיעור של 50,000 ₪.
בשולי נקודה זו ניתן להעיר, כי מצב כזה עשוי להעלות לעיתים תהיות כלפי הנאמנים בהקפאת ההליכים הראשונה, מדוע לא שילמו את הוצאות ההקפאה ומדוע לא שמרו בקופתם סכום מתאים (ולחלופין, תעלה הטענה כנגד ההנהלה שבאה בעקבותיהם – מדוע השתמשו בסכומים דנן ששמרו הנאמנים עבור הוצאות ההקפאה לצרכים אחרים). אולם, אין כל צורך להכביר מילים, כי בוודאי שלא ניתן לבוא בעניין זה בטענות לנאמן החדש אשר מונה בהקפאה השניה, ושלא היה לו כל קשר ניהולי או אחר לעירייה בתקופת ההקפאה הראשונה.

ג. חובות שנוצרו לאחר ההסדר הראשון, ובטרם הקריסה וצו הקפאת ההליכים השני;
אף אלו הינם חובות עבר יחסית להסדר השני, וזאת חרף העובדה המובנת מאליה, כי כל עוד היתה העירייה סולבנטית, חלה עליה חובה לשלם את חובותיה לאלתר ובמלואם, בדרך בה החובה חלה על כל פרט סולבנטי הנכנס להתקשרויות כספיות; כבר כעת יוער, כי כזה היה המצב בעת שפסקתי בעניינה של חברת מ.ר.ר בשנת 2004, ולאור היות העירייה דאז סולבנטית, לא היתה כל מניעה מלחייבה לשלם את המגיע ממנה לנושים – הן כאלו שחובם הינו בגין "הוצאות הקפאה" מן ההקפאה הקודמת, והן לנושים חדשים. כך או אחרת, הרי ששיעור הדיבידנד, אף בקבוצת נשיה זו, יהיה זהה לשיעור המגיע לנושים לטובתם חוב שמוכר כ"הוצאות הקפאה" מתקופת ההקפאה הראשונה.

ד. חובות שנוצרו לאחר מועד צו הקפאת ההליכים השני;
כאן, עסקינן בחובות שאינם בשום פנים ואופן בגין חובות עבר, אלא התחייבויות שנטל על עצמו הנאמן הנוכחי, לגבי שירותים וסחורות שקיבל לאחר המועד הקובע של צו ההקפאה; חובות אלו, עליו לשלם לאלתר ביום פרעונם, ובמלואם, ובעניין זה חלים עליו כל כללי האמון והזהירות המיוחדים החלים על בעל תפקיד בהקפאת הליכים. מכאן, שבנתוני הדוגמא שהבאתי קודם לכן, יהיה הנושה זכאי למלוא חובו, קרי כל אותם 100,000 ₪, ללא תלות בהוכחת חוב או בשיעור הדיבידנד שישולם בהסדר השני.

5. 5. בעניין זה, ראוי לציין; יתכן מאד כי לטובת נושה, ובעיקר אם עסקינן בספק שירותים העובד עם העירייה לאורך תקופה ארוכה, יצטברו במקביל חובות מסוגים שונים, ואין די בכך כי עסקינן בנושה אחד (קל וחומר שלא בשתי חברות עם "אותם מנהלים"), בכדי להקנות דין אחד לכל החיובים. יוצא, כי במידה ואותו נושה סיפק שירותים לעירייה לאורך כל התקופה, הרי שיש לחלק את החיובים שנוצרו כלפיו לפי הקווים המנחים שפורטו לעיל, כאשר כל חיוב יזכה לדרך הטיפול ולשיעור הדיבידנד המוקנה בדין.
אחזור ואעיר; אין ספק כי מצב כזה יתכן ויצור תוצאה קשה מאד בעבור נושה, ובעיקר כזה שחובות להם הוא זכאי כדיבידנד בהסדר הנושים או כהוצאות הקפאה מן ההקפאה הראשונה לא שולמו לו במהלך השנים. אין ספק, כי מצב כזה אכן אומר דרשיני – הגם שלא כלפי הנאמן החדש, אלא דווקא כלפי אלו שקדמו לו בניהול העירייה, ובעיקר אלו שאחראים היו על כך כי הדיבידנד נשוא ההסדר הראשון, וכן הוצאות ההקפאה מאותה תקופה, אכן ישולמו במועד, והכספים המיועדים לכך לא ישמשו לצרכים אחרים. לעניין זה, אין לי אלא לחזור על הדברים שהערתי בהחלטתי הראשונה בעניין הקפאת ההליכים, הן אודות התנהלות העירייה, והן ובעיקר אודות התנהלות המדינה בכלל ומשרד הפנים בפרט, אשר כשלו כשלון חרוץ בכל האמור בפיקוח על התנהלות הרשות המקומית; דברים אלו מדברים בעד עצמם, וזאת בלא קשר לשאלה הספציפית, אילו חובות עומדים בפועל לטובת המבקשת שבפני
, והאם נכונות טענותיה אודות הוצאות הקפאה ישנות שטרם שולמו לה (סוגיה, אשר כפי שהערתי קודם לכן, אינה נקיה מספקות).

6. 6. אלא, שבנסיבות המקרה, דומה כי כל אותם עניינים ותהיות בדבר התנהלות העירייה בעבר, אין בהם בכדי לסייע למבקשת. זאת, אף אם אתעלם, לצורך הדיון, מן הפגמים המהותיים הנוגעים לטיב הישות המשפטית ולהודאתה המשתמעת כי הסכומים נשוא פסק-הדין הקודם שולמו לה. די לעיין בבקשה בכדי להבהיר, כי המבקשת ובא-כוחה המלומד עורכים ערבוביה שלמה ואינם טורחים לעשות אבחנה כלשהי בין הסכומים נשוא התקופות השונות, ולמעשה מתייחסים אליהם כאילו כולם נהנים מדין של "הוצאות הקפאה" אשר על הנאמן לשלמם במלואם ולאלתר, וזאת בלא שהמבקשת תאלץ להגיש תביעת חוב.
כדי להגיע לתוצאה מרחיקת-לכת זו, מנסה המבקשת להסתמך על פסק-דיני בעניין מ.ר.ר, וזאת באורח שאין לי אלא לתמוה עליו. אכן, באותו

פסק דין
, אשר ניתן לאחר גיבוש ההסדר הראשון וכאשר היתה העירייה גוף סולבנטי, נקבע כי על העירייה לפרוע את החוב כלפי מ.ר.ר, כולל ובעיקר את אותו חלק ממנו המהווה הוצאות הקפאה (של הקפאת ההליכים הראשונה), וכי אין היא יכולה להשתמט מתשלום בהסתמך על טיעונים כלכליים ותקציביים.
אלא מאי? דומה, כי המבקשת שבפני
מנסה לנתק את פסק הדין דנן מהקשרו, ולא רק שהיא מפרשת אותו באורח שהיא מוצאת בתוכו דברים שאין בו, אלא שבפרשנותה היא הופכת אותו למעין "שיק פתוח" היפה במידה שווה אף לחיובים שטרם באו לעולם בעת שניתן פסק-הדין.

7. 7. לאור האמור לעיל, אין לי אלא להעמיד דברים על מכונם, ולהבהיר את אשר נדמה כי הוא מובן מאליו: מעמדו של חיוב פלוני כ"הוצאות הקפאה" בהקפאת הליכים מן העבר, אינו הופך אותו לכזה בהקפאת הליכים חדשה, אלא עסקינן בחוב עבר לכל דבר ועניין, אשר יש להגיש בגינו הוכחת חוב לנאמן החדש. כמו כן, העובדה כי בית-משפט קובע כי על גוף סולבנטי לשלם את חובו לאלתר, אין משמעו כי התכוון להפקיע מראש את תחולת הדין הקוגנטי של חדלות פרעון, וזאת כאשר אותו גוף קורס והופך חדל-פרעון לאחר מתן אותו פסק-דין; לעניין זה, אין לי אלא לתהות, היכן מצא בא-כוחה המלומד של המבקשת מותר לפסק-דין זה מכל פסק-דין אחר שניתן טרם הקפאת ההליכים השניה, ואשר קבע חבויות כספיות של העירייה, אשר הפכו כעת לחובות עבר לכל דבר ועניין; זאת, אף בבטחון רב שכזה, עד כי הגיע לכלל חלוקת "מחמאות" לנאמן על עצם סירובו לשלם את החבות דנן בניגוד לדין, ואף דרש כי אטיל עליו הוצאות אישיות בגין זאת.
זאת ואף זאת; מרגע בו נקלעה העירייה, פעם נוספת, להליך חדלות פרעון, קמה ועומדת אף זכותו וחובתו להפעיל במקרים המתאימים את הסמכות "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסקי דין שניתנו בעבר, וזאת במיוחד במצבים בהם נדמה כי העירייה הנתבעת לא התגוננה כדבעי, בין אם בשל קשיים כלכליים או מסיבות אחרות השמורות עימה; ואף בכך יש בכדי להביא לדחייה מוחלטת של טענות המבקשת, כי הנאמן כבול לפסק-הדין הקודם "בלא כל שיקול דעת".

8. 8. סוף דבר; דין הבקשה שבפני
להדחות, וזאת מכוחם של כל הטעמים שנמנו לעיל. זאת, בסייג כי אם מוסיפה המבקשת לספק שירותים לעירייה גם לאחר מועד הקפאת ההליכים השניה, הרי שחיובים שנוצרו בגין שירות שניתן החל מיום מתן צו הקפאת ההליכים השני, יחשבו כמובן להוצאות הקפאה, וחזקה על הנאמן כי ישלם אותם בלא דיחוי, ובלא קשר להכרעה בדבר מצבת חובות העבר ביחסים בין המבקשת לעירייה.
בכל האמור בטענותיה לחובות שנוצרו קודם לתאריך זה, יהא על המבקשת להגיש תביעת חוב ערוכה כדין, ובמסגרתה יהא עליה לאבחן אבחן היטב בין החבויות השונות, הכל בהתאם לזמן היווצרותם – האם קודם להקפאה הראשונה, במהלכה או לאחריה. במסגרת זו, יהיה מקום אף לבדוק לעומק את מערכת היחסים בין הצדדים, ולהכריע באורח מבוסס בטענות הקיזוז, וזאת לאחר שהנאמן יתן למבקשת לפרוש את מלוא טענותיה בעניינים אלו.

לא אוכל לסיים את דברי, בלא להתייחס לדרך בה נטל בא-כוחה המלומד של המבקשת רשות לעצמו להשתלח בנאמן, וזאת בלא כל הצדקה משפטית או עובדתית. לעניין זה, די אם אעיר כי אף אם מסתבר היה כי הנאמן שוגה בפרשנותו המשפטית (וכאמור, לא כך הם פני הדברים), הרי שלא זו הדרך ליישב מחלוקת משפטית, ובוודאי שאין כל מקום לאיים או לדרוש הוצאות אישיות, מלבד במקרים חמורים בהם מונחת תשתית עובדתית לכאורית מבוססת על רשלנות בוטה או חריגה מסמכות – ובוודאי שאין לעשות כן במקום בו נטושה בין הצדדים מחלוקת משפטית או עובדתית בעניין חבויות כספיים בין הצדדים – וזאת באורח שדבק בו אבק-ריחו של נסיון "להלך אימים" על הנאמן, שמא בכדי להביאו להסכים במהירות עם עמדת המבקשת.

9. 9. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. בנסיבות המקרה, תשא המבקשת בהוצאות הנאמן ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ה' באב, תשס"ח (6 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.
ורדה אלשיך
, שופטת
סגנית נשיא
תפארת









פשר בית משפט מחוזי 2419/07 ע.ס.ם. שירותים ותברואה בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 06/08/2008)