פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על צבי יעקב יוסף

60/97 א     11/11/2004




א 60/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צבי יעקב יוסף




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה
א
000060/97

בפני
:
כב' השופט א. אליקים

תאריך:

11/11/2004





בעניין

:
בנק לאומי לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד


המאירי יהודה
התובע




נ
ג
ד



צבי יעקב יוסף



ע"י ב"כ עו"ד
בן עזרא ירון
הנתבע


פסק דין

מבוא
1.
התובע- בנק לאומי הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום סכום כספית של 19,307.42 ש"ח, בשל יתרת חובה שנותרה בחשבון הנתבע אותו ניהל אצל התובע.

2.
בישיבת ההוכחות העידו מר דוד גולדשטיין מטעם התובע והנתבע בעצמו, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.



תמצית טענות הצדדים
3.
התובע טוען כי הנתבע נהל אצלו חשבון בנק וכי התובע פעל לפי הסכם תנאי החשבון, לפיו דרש סלוק יתרת החוב שנוצרה, כי הנתבע לא התכחש ליתרת החוב, הן בשלב כתיבת מכתבים שכתב לבנק והן בעת שהגיש בקשת רשות להתגונן. לטענת התובע לאור מכתבי הנתבע ותנאי נהול החשבון הנתבע מנוע היום מלהתכחש לחוב בו הודה. התובע טוען כי לא נפל פגם בחישובי הריבית, התובע עמד מצידו בנטל ההוכחה וכי הנתבע שהתחייב לסתור החישובים לא עשה כן עד היום.

4.
הנתבע טוען כי מאחר ולא אושרה לא מסגרת אשראי הרי שהבנק התרשל או הסתכן מרצון באישור יתרות חריגות, כי הבנק פעל בחוסר תום והפר חובת הנאמנות כלפיו וכי הבנק אינו זכאי לריבית המופרזת אותה הוא דורש. הנתבע אינו כופר בקרן החוב.

5.
יצויין כי הנתבע בתצהיר התמיכה לבקשת הרשות להתגונן הצהיר כי הוא מסכים לשלם את קרן החוב בתוספת ריבית שנתית של 12%.

6.
מאחר ומדובר בתביעה שהוגשה ביום 6.1.97, התמונה לא תהא שלמה מבלי שאסקור את ההליכים בתיק זה.

7.
התביעה הוגשה ביום 6.1.97 וביום 28.7.97 נמסרה לכאורה לנתבע שלא הגיש בקשת רשות להתגונן.

8.
ביום 25.12.97 ניתן

פסק דין
כנגד הנתבע בשל אי הגשת בקשת רשות להתגונן.

9.
ביום 2.4.00 בקש הנתבע כי יבוטל פסק הדין מאחר והתביעה לא נמסרה לו, ביום 18.5.00 בוטל פסק הדין בהעדר תגובת התובע.

10.
ביום 28.6.00 הגיש הנתבע בקשה למחיקת כותרת ו/או רשות להתגונן, בהתאם להסכמת הצדדים ביום 14.1.03 ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

11.
לאחר מספר ישיבות מקדמיות, וישיבת הוכחות שנדחתה ביום הדיון נשמעו הראיות ביום23.6.04.
סיכומי התובע הוגשו ביום 25.7.04, סיכומי הנתבע הוגשו ביום 2.11.04!!!.



העובדות שאינן במחלוקת
12.
ביום 24.1.93 פתח הנתבע חשבון בנק אצל התובע חשבון מס' 71772/60.

13.
הנתבע חתם על מסמכים שונים הקובעים את תנאי נהול החשבון, (נספחים א'-ד' לתצהיר התובע).

14.
לנתבע לא נקבעה מסגרת אשראי מסוימת והוא ניהל החשבון בהתאם לאשראי שקבל בצורה של משיכות יתר.

15.
ביום 25.12.96 עמדה יתרת החוב של הנתבע על סך 19,307 ₪.




דיון
16.
לאחר שמיעת העדויות וניתוח טענות הצדדים עדיפה בעיניי עמדת התובע. לא רק שלא מצאתי כל פגם בהתנהגות התובע כפי שאפרט להלן, דווקא עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה עליי.

17.
במועד התרחשות הארועים, הודה הנתבע בחובו לבנק, הסביר את קשייו הכספים והודה לבנק על היחס והאמון אותו קיבל או במילותיו במכתבו מיום 9.6.04 נספח ב' לתצהירו "...מאחר ואלו הגורמים
למצב חשבוני בסניפכם ומאחר ומעיק עליי המצב שנתתם אמנוכם בי ולא הפסקתם תשלומים שאני מחוייב בהם וחייב אני התנצלות אמיתית שלא עדכנתי אתכם בתמונת המצב... אנסה להשלים חובי במהירות האפשרית ובגמישות המירבית שתתירו לי". לאחר מספר חודשים שוב כותב הנתבע אל הבנק ביום 29.3.95 "מצבי הכספי נכון להיום קשה. אין בכוונתי להתחמק מאחריות, עם זאת אבקשכם להמנע כעת מכל הליך ולהיתן לי זמן להיטיב מצבי ולכסות את חובי... הבקשה המופנית אליך אין ספק שחריגה היא אך אני מקווה כי תענה בחיוב הומניטרי".

18.
כנראה שהזמן הרב שחלף עד למועד הגשת הסיכומים השכיח מהנתבע את מכתביו שנכתבו אישית על ידו, ולפתע התעוקה על אי תשלום חוב בו הודה הפכה להאשמת הבנק ללא כל בסיס- בחוסר תום לב והפרת חובת נאמנות.


19.
לכך אוסיף כי הנתבע אשר קודם לכן הודה בחוב ללא סייג, בתצהירו מיום 27.6.00 שהוגש בתמיכה בבקשה לקבלת רשות להתגונן, מודה כי עליו לשאת בקרן החוב ובריבית בגובה 12% שיש להוסיף לה. נתבע תם לב היה פורע לאלתר את הסכום שאינו במחלוקת, השארת חוב משנת 96
עד שלהי שנת 2004 ללא פרעון של הסכומים שאינם במחלוקת מהווה ניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

20.
באותו תצהיר משנת 2000 מציין הנתבע בסעיף 6 ד' כי "אערוך חישוב מתוקן של החוב ואגיש תצהיר משלים". משלא הוגש תחשיב מתוקן או תצהיר משלים, לקראת שמיעת הראיות התרתי לנתבע
ביום 22.2.04 להגיש תצהירים משלימים עד ליום 1.4.04. עד היום הנתבע בחר שלא להגיש תחשיב נגדי כלשהו, יצויין כי בתום שמיעת הראיות בקש הנתבע שוב "שהות של 7 ימים על מנת לשקול אם להגיש חוות דעת אקטואר על מנת להציג המספרים נכונה". חלפו 7 ימים וגם 5 חודשים נוספים וחוות דעת אקטוארית או נתונים נגדיים לא הוצגו ע"י הנתבע.

21.
הנתבע מלין כי כונה "קשה גבייה",
הנני סבור כי מי שלפתע
משכורתו לא נכנסת כבעבר לחשבון, הוא מודה בחוב (ובריבית או בחלק ממנה) אך מנתק קשר ונעלם ולא פורע אפילו את סכום הקרן בהחלט ניתן לכנותו כהגדרת התובע "קשה גביה".



מסגרת האשראי
22.
אין מחלוקת כי לנתבע לא נקבעה מסגרת אשראי. אך בנסיבות המקרה כפי שהוכח בפני
י, אין הנתבע יכול לטעון כי הבנק "הסתכן מרצון".
אף אחד לא מנע מהנתבע לבקש מסגרת אשראי מסוימת ואף אחד לא הכריח הנתבע לנהל חשבון ביתרת חובה. העד מר גולדשטיין העיד בעמ' בעמ' 4: "לשאלתך האם לנתבע הזה היתה קיימת מסגרת אשראי בסניף אני משיב שמעיון מדפי החשבון שאני רואה לא היתה מדווחת מסגרת אשראי אך לפי דפי החשבון אני רואה שנתנו לו בגובה חיובי הויזה בסביבות 2,000 או 2,500 ₪ סה"כ 3500-4,000 ₪ על פי דפי החשבון". התנהגות הנתבע אשר נהנה מהמצב ללא כל טענה או בקשה מראה כי שני הצדדים ראו בכך דרך מתאימה לנהול החשבון ואיני מוצא כל פגם בכך.

23.
הנתבע בסעיף 6 לתצהירו נ/1 טוען "הבנק בהתירו לי למשוך סכומים ללא קביעת מסגרת אשראי היה רשלן ובכך גרם להתדרדרות מצבי ולשינוי לרעה במצבי הכספי", קריאת הסעיף מזכירה את תוכן שיחת אביי ורב יוסף כמתואר בתלמוד במסכת גיטין דף מה "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". אלא שטענה זו חסרת בסיס., יצויין כי הנתבע נסחף בעדותו עד כדי אמירה "פיתית אותי כמו בסמים להגיע למצב שהגעתי". הנתבע מוזמן לשוב ולקרוא את מכתבו מיום 9.6.94 ולמצוא בו את ההסבר הנכון להתדרדרות מצבו הכספי. הדרך של חיפוש נאשמים בדיעבד וכינוי הבנק כמסתכן מרצון אינה מקובלת עליי.
השוואת תוכן אותו מכתב (נספח ב' לתצהירו) לעדות הנתבע בפני
י בה ניסה ליפות המצב ולגמד הבעיה ל"שמגדל הזהב היו בעיות לגבי שיטת התשלום" משליכה על מהימנותו של הנתבע. לכך אוסיף כי עדותו של הנתבע בפני
י בדבר קבלת אשראי בלתי מוגבל נשמעה כהיתממות, גם משניסה ב"כ התובע להראות לנתבע את האבסורד בטיעוניו התעקש הנתבע באומרו בעמ' 9 "לא ניסיתי למשוך מיליון ₪ לכן אני לא יודע אם היו נותנים לי למשוך סכום כזה". עדותו זו אינה מתיישבת עם נספח א' לתצהירו שמעיד כי היתה כוונתה להגביל את מסגרת האשראי, כוונה שמעידה דווקא על תום ליבו של התובע. ועם לא די בכך משנתבקש הנתבע בעדותו להסביר מדוע לא העלה טענותיו במסגרת המכתבים שכתב ותשובתו המצביעה שוב על חוסר מהימנתו היתה "אתה מפנה אותי למכתבים ששלחתי לבנק. לשאלתך מדוע לא ציינתי את המילה שירירות שהנחת ומדוע לא באתי בטענות אז אני משיב שהנחת היסוד שלי שמכתב כותבים בתמצית ולא ספר. אם הייתי רוצה להעלות את כל הטענות שלי הייתי כותב ספר".?!



דרישת סלוק החוב
24.
איני מוצא כל פגם בדרישת הבנק לסלוק החוב. הבנק רשאי לעשות כן על פי תנאי נהול החשבון להם נתן הנתבע הסכמתו ודווקא נספחי תצהיר הנתבע מעידים כי הבנק נהג באורך רוח, שלח תזכורות מברקים ומכתבים ונענה לבקשת הנתבע והמתין זמן רב בטרם נקט הליכים.



סכום החוב וגובה הריבית

25.
הבנק תמך טיעוניו במסמכים, הכוללים בין השאר, דפי חשבון (נספח ו' לתצהיר התובע), אישור יתרת עו"ש (נספח ה' לתצהיר התובע) ואישור על גובה הריבית (נספח ז' לתצהיר התובע). דפי החשבון מהווים רשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות והיא קבילה לאמיתות תוכנה. כפי שצויין כאמור לעיל הנתבע שכל הזמן הצהיר על כוונותיו להגיש נתונים ותחשיבים נכונים יותר, לא עשה זאת עד היום ותחשיבי הבנק לא נסתרו. גובה הריבית והסעדים המפורטים בכתב התביעה נתמכים ומושתתים על מסמכי נהול החשבון לרבות האמור בנספח ב', סעיף א(1) ו- 4(ג). הנתבע במכתבו נספח ב' לתצהירו ובאופן בולט יותר במכתבו נספח ג' מודה בחוב והוא מנוע היום לחזור בו בדרך של הטלת "בוץ" לכל הכיוונים.

26.
דין הטענה בדבר מימוש הקופות תעוז וקהל להדחות, קרן ההשתלמות קהל אינה בשליטת התובע ואילו קרן תעוז הופרשה לחשבונו של הנתבע, כך שמאותן קרנות לא תבוא לנתבע הישועה.



סיכום
27.
תביעה זו לא היתה צריכה להתנהל, הנתבע במכתבו מיום 9.6.94 הודה בחוב כלפי התובע, הודה לתובע על האמון שקבל ועל אי הפסקת תשלומים למרות קשייו הכלכלים של הנתבע והוא אף הבטיח במהירות האפשרית להסדיר חובו. חלפו השנים הנתבע חזר בו מאותן האמירות וחבל. גישתו הדואלית והבלתי אפשרית של הנתבע עולה מדבריו בעמ' 10 "אני מעולם לא אמרתי שאני לא מודה בחוב אני גם לא אמרתי שאני מודה", הביאה את הצדדים לנהול דיון משפטי שלא לצורך.

28.
אשר על כן הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 19,307.42 ₪ בצרוף ריבית מחושבת מתרבה בשיעור שיהיה ו/או היה נהוג אצל הבנק בחשבונות העו"ש החל מיום 6.1.97 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הריבית תתוסף לקרן מידי 3 חודשים או לפי בחירת התובע במשך כל תקופה משלושה חודשים שבגינה תותר כל פי דין צבירת ריבית אף היא בשיעור האמור. שיעור הריבית, המועד ואופן צבירתה ישתנו בהתאם לשינויים שיהיו נהוגים אצל התובעת מעת לעת.

29.
הנני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את האגרות ששולמו על ידו
בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.

30.
בהתחשב במשך ההליכים ובאמור לעיל, הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.



ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ה (11 בנובמבר 2004)
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

_________________
אליקים אברהם, שופט









א בית משפט שלום 60/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צבי יעקב יוסף (פורסם ב-ֽ 11/11/2004)