פסקי דין על עו"ד אבנר כהן | פסקי דין על מדינת ישראל – משרד הפנים | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2419/07 פשר     29/07/2008




פשר 2419/07 עו"ד אבנר כהן נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, כונס הנכסים הרשמי




1
בתי המשפט
פשר 002419/07
בשא 7546/08
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
29/07/2008

כבוד השופטת ורדה אלשיך
- סגנית נשיא
בפני
:

עו"ד אבנר כהן

בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה

המבקש:

-- נ ג ד --
1. מדינת ישראל - משרד הפנים

ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט
2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רותי מזרחי
המשיבים:

פסק דין



מונחת בפני
בקשתו של הנאמן בהקפאת ההליכים של עיריית טייבה לקבוע את שכר-טרחתו. בין היתר נוכח העובדה כי בחודשים הרבים שחלפו מאז ראשית הקפאת ההליכים, לא זכו הוא ומשרדו לשכר כלשהו בגין עבודתם הענפה בטיפול בעניינים המסועפים אשר נדרשו מהם במסגרת תפקידם. לטענת הנאמן, נדרשת ממנו ומצוותו עבודת ניהול שוטפת של ענייני הרשות המקומית, אשר בראשיתם של דברים נמצאה במצב של קריסה מוחלטת, על כל המשתמע מכך - עבודה שהיא אינטנסיבית ודורשת השקעה רבה ושוטפת הן במישור המשפטי והן במישור הניהולי; לאור האמור לעיל, עותר הנאמן לקביעת שכר-טרחה חודשי כולל של 250,000 ₪, סכום אשר לשיטתו הינו נמוך מסכומים חודשיים שנפסקו לטובת נאמנים בתיקים גדולים אחרים שהצריכו ניהול ארוך-טווח. המדינה, אשר הינה הן מבקשת הקפאת ההליכים והן - דרך משרד הפנים
- מזרימה חלק גדול מתקציב העירייה, מתנגדת למבוקש, ועותרת לקביעת שכר חודשי של 100,000 ₪ בלבד. כונס הנכסים הרשמי
, מצידו, הציע הצעת פשרה, אולם לא עלה לאל-ידו להשיג את הסכמת הצדדים, ומכאן החלטתי זו.

1. 1. במסגרת בקשתו, מפרט הנאמן את תחומי העבודה הרבים בהם נאלץ צוותו לעסוק, ואשר נוכח מהותו המיוחדת של הגוף בהקפאת הליכים, הינם מסועפים וסבוכים הרבה יותר מן הרגיל בחברה מסחרית - בין היתר, הפעלת שירותים עירוניים שחדלו מלתפקד ערב הקפאת ההליכים, שיקום תשתיות העיריה, בדיקות משפטיות הנובעות מן המעמד המיוחד של רשות מקומית בהקפאת הליכים, וכן התמודדות עם מאות הליכים שפתחו נושים שונים כנגד העיריה, ופעילויות ענפות נוספות. לטענת הנאמן, מצריך הדבר עבודה קבועה מצד צוות של תשעה עורכי דין ממשרדו, וכן מתמחים ואנשי מנהלה.
יוער, כבר בשלב זה, כי שכר-טרחת הנאמן המבוקש כולל בתוכו גם את ההתייחסות לצוות המסייע לנאמן, וכי אין עומדת על הפרק בקשה לשכר-טרחה נוסף לצוות הנאמן או ליעוץ משפטי חיצוני. לשיטת הנאמן, שכר-הטרחה המגיע לו כלול מניה וביה בתקציבה השוטף של העירייה (ואשר הכספים המוזרמים מהמדינה הינם אך חלק ממנו). מוסיף הנאמן וטוען, כי לו חושב שכר-הטרחה לפי שעות, היה מתקבל חיוב כפול מן המבוקש בבקשה זו, ואילו המבוקש במסגרת זו עומד בקריטריונים שקבע כונס הנכסים הרשמי
, ואף נמוך מתעריפים שנקבעו בתיקים אחרים.

2. 2. משרד הפנים
, לעומת זאת, מתנגד הן לבקשה והן לפשרה שהציע כונס הנכסים הרשמי
, ועומד על כך כי השכר שישולם לנאמן יהיה על סך 100,000 ₪ לחודש בלבד. את עמדתו זו, מבסס משרד הפנים
על חישוב שכר-ניהול לפי תקציב העיריה, העומד על 77 מיליון, בטענה כי היתרות המצויות בקופה לא נועדו בעבור שכר-טרחה אלא בעבור צרכים אחרים. כמו כן, טוען משרד הפנים
כי שעות העבודה הרבות שמציג הנאמן מבוססות על כך כי הנאמן מתערב בענייני ניהול העיר, עניין אשר לדעת משרד הפנים
אינו מצוי כלל בגדר סמכותו של הנאמן.

עד כאן טענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

3. 3. עניין לנו במחלוקת עקרונית שעיקרה דרכי חישוב שכר-טרחתו של נאמן בהקפאת הליכים, וזאת במקרה החריג והמיוחד של הקפאת הליכים שהוחלה על רשות מקומית שקרסה, ואשר כל מאמצי המדינה לשקמה בדרכים מקובלות (כגון מינוי ועדה קרואה) עלו בתוהו, עד אשר נוצר צורך לפנות למהלך חריג ומרחיק לכת - וזאת אף לאחר שהסדר נושים קודם שנערך לאותה עירייה לפני מספר שנים כשל. אלא, שדי לעיין בעולה מעמדות שני הצדדים כדי להבהיר, שהמחלוקת אינה מסתכמת בכך, אלא גולשת וכרוכה בטבורה במחלוקת נוספת ועקרונית, אף יותר, הנטושה בין הצדדים, והיא המחלוקת על תפקידיו וסמכויותיו של הנאמן. אעיר, כי חרף העובדה שהמדינה מקדימה וטוענת בתגובתה הראשונה כי "בשלב זה" אין היא מבססת עמדתה לשכר-הטרחה המבוקש על עמדתה במחלוקת הנוספת. נקל לראות כי לא כך הם פני הדברים בפועל, וכיצד - בין היתר בתגובתה המאוחרת - מסתמכת המדינה למעשה על טענה, השוללת את הסתמכות הנאמן על פעולות כאלו ואחרות שביצע, וזאת בטענה חד-משמעית כי הדברים דנן כלל אינם בגדר סמכותו.

4. 4. לאור האמור לעיל, והנגיעה ההדוקה בין שתי המחלוקות, דומה כי אין מנוס מלהתייחס ולהבהיר את הדין החל בשאלת הסמכויות, וזאת טרם ניתן יהיה להכריע בשאלת שכר-הטרחה המבוקש.


עיון בעמדת המדינה, מעלה כי קשה שלא להתרשם שהמדינה אינה דקה פורתא בכל האמור במשמעות הקפאת הליכים, וזאת בעיקר בכל האמור בסמכויותיו של נאמן, שאינו אלא ידו הארוכה של בית המשפט, הפועל בשמו בכל הנוגע לטיפול בגוף חדל הפרעון; קשה שלא להתרשם, כי המדינה, המבקשת לצמצם את סמכות הנאמן לטיפול בעניינים כאלו ואחרים של גיבוש הסדר נושים, ומבהירה בריש גלי כי ענייני ניהול הגוף חדל הפרעון, בעיקר אלו הנוגעים להתוויית מדיניות ארוכת טווח, חוטאת לעיקר ומגיעה במידה רבה לטיעון, שהינו כמעט בגדר תרתי דסתרי לעצם מהותה של הקפאת הליכים. זאת, תוך שדומה כי במסגרת טענותיה היא מתייחסת לנאמן, אף אם אין הדבר נעשה במתכוון, כאילו לא היה אלא עוד פקיד בשירותה, אשר היא מסוגלת לתחום את גדרי סמכותו; ברצותה תערבנו ותשתמש בשירותיו, וברצותה תרחיקנו בטענה כי גופים אחרים (קרי, אותם גופים שכשלו והביאו את העירייה אל סף פי פחת), הם האחראים על ניהול הגוף חדל הפרעון - הם ולא ידו הארוכה של בית המשפט, אשר את התערבותו והגנתו ביקשה המדינה עצמה!!.

דברים אלו, ועמם התמיהה שמעלה התנהלות המדינה, מקבלים משנה תוקף נוכח דבריו של יושב-ראש הועדה הקרואה, בדיון שנערך בבית המשפט. יו"ר הועדה הקרואה הבהיר באורח כן ושאינו משתמע לשתי פנים, כי עבודתו בועדה הקרואה הינה בנוסף למשרתו הרגילה כסגן מנהל מחוז תל-אביב במשרד הפנים
, עבודה במשרה מלאה בפני
עצמה, וכי הוא:

"לא יכול לבצע את התפקיד כל הזמן אלא בחלקו. אני משקיע יותר בפועל ממה שהתכוונתי. פעמיים בשבוע אני בוועדות בטיבה... אני לא מבצע את התפקיד במלוא הזמן וגם זו לא היתה הכוונה".

צא ולמד, כיצד סבורה המדינה כי ניתן לנהל רשות מקומית קורסת (וזאת בלא לקבוע דבר, חלילה, כנגד יושרו ומקצועיותו של מר ברון, נהפוך הוא), הדורשת השקעה והשגחה צמודה. בלא לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי יש בה, בדרך זו, אף בכדי ללמד על הדרך בה כשלה המדינה ממניעת התפוררותה של הרשות המקומית והקלעותה למצב של חדלות פרעון ושיתוק מוחלט, חרף היותה מנוהלת בידי ועדה קרואה בעבר; אין לי אלא לתמוה כי לאור, ולאחר כל זאת, מהינה המדינה לבוא בטענות אל הנאמן דווקא, על האורח בו הוא שולח ידו לענייני ניהול ותכנון העיר.

5. 5. בעניין זה, אין לי אלא להוסיף ולהזכיר, כי המדינה אינה נושה או צד ג' חיצוני, אשר הקפאת ההליכים נכפתה עליו בידי בית המשפט (קל וחומר שלא בידי הנאמן), אלא היא-היא מבקשת ההליך, בכובעה כאחראית על גוף מנהלי שכשל לחלוטין בתפקודו, והגיע, תוך כשלוש שנים מסיומו של הסדר נושים קודם שנערך לו, לגרעונות עצומים בסך מאות מיליוני שקלים. כל זאת, כאשר המדינה עצמה - אשר מתפקידה לפקח על רשויות מקומיות - כשלה בתפקידה זה, ואף האמצעים המאוחרים בהם השתמשה לאחר הדחת ראש העיר הנבחר, לא הצליחו להביא כל מזור לעיריית טייבה ולתושביה.
יוצא, כי המדינה משולה, במידה רבה, למעין בעל-מניות או בעל-שליטה, המבקש הקפאת הליכים לחברה קורסת שבבעלותו, וזאת לאחר שניהולו הוא ונסיונות השיקום שנעשו על-ידו העלו חרס; לא בכדי, מבהירה אף המדינה עצמה, במסגרת כתבי טענותיה, את מעורבותה ואת הזרמות הכספים שנעשו על ידה - ואף זאת באורח הדומה מאד להתנהלותם של בעלי מניות של חברה המתנודדת על סף חדלות פרעון.

אלא מאי? חזקה על המדינה, כי כאשר היא מבקשת לנקוט בהליך כה מורכב וכה מרחיק לכת, אשר יש בו פגיעה משמעותית בזכותם של נושי העירייה לתבוע ולנהל הליכים, מודעת היטב למשמעות ההליך בכל הנוגע כלפיה עצמה.


ראשית, מן הראוי לזכור היטב, כי הקפאת הליכים אינה בשום פנים ואופן בגדר "זכות מוקנית" של גוף כלשהו, גדול ונכבד ככל שיהיה. עניין לנו בסעד משפטי מרחיק לכת, המצוי, לעולם, בשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת הן בכל הנוגע למתן הצו הראשוני, והן בכל הנוגע להארכתו או ביטולו מאוחר יותר. לא זאת, אלא אף זאת; לא בכדי הערתי, כבר בהחלטתי הראשונה בעניין מתן צו הקפאת הליכים, כי המדינה "גלגלה את תפוח האדמה הלוהט" אל פתחו של בית המשפט, לאחר שכל מאמציה כשלו, וכי העירייה מצויה במצב כזה, כי לו היה עסקינן בחברה מסחרית המצויה באותו מצב, היתה בקשת הקפאת ההליכים נדחית לאלתר, והישות המשפטית היתה מופנית לפירוק וחיסול; אך ורק משום שעסקינן ברשות מנהלית, האחראית על מספר גדול של אזרחים שאין להם יד ורגל בניהול הכושל, ואשר לא זכו באותה תקופה לקבלת שירותים בסיסיים, ניתנה על-ידי החלטה שונה ונעתרתי לבקשה.


שנית, אין לי אלא להצר על העובדה כי עלי לחזור ולהבהיר מושכלות ראשוניים, ודווקא למדינה, ולקבוע באורח חד-משמעי, כי הבוחר לבקש הקפאת הליכים, חזקה עליו שהוא מודע לכל השלכותיו של אותו מצב, לרבות הטלת חובה רחבת היקף על בעלי השליטה בגוף הקורס, לרבות ובעיקר אם הם מבקשי הצו, לשתף פעולה באורח שלם, כנה ומשביע רצון עם בית המשפט והנאמן.


לעניין זה, אבהיר באורח אשר אינו משתמע לשתי פנים, כי הקפאת הליכים מחילה דינים, כללים והלכות על הגוף חדל הפרעון, תהא זהותו אשר תהא; וכי אין ולא יכולה להיות "הקפאת הליכים לחצאין", בה מבקש בעל השליטה (או גורם כלשהו) הקפאת הליכים בידו האחת, ובידו השניה "בורר" אילו מדיני הקפאת ההליכים יחולו עליו, ואילו לא יחולו. התנהלות כזו, עשויה להחשב כהפרת החובה לשתף פעולה באורח כנה עם בית המשפט, ולהוות עילה לביטול לאלתר של צו הקפאת ההליכים, על כל המשתמע מכך.



6. 6. ההלכה הפסוקה הנוגעת להקפאת הליכים הבהירה זה מכבר, כי חלק עקרוני מהכניסה להליך זה של דיני חדלות פרעון, הינו הפקעה למעשה של השליטה מידי האורגנים הקודמים של הגוף חדל הפרעון, והעברתה לבית המשפט - ולמעשה, לידי הנאמן המהווה את "ידו הארוכה". דבר זה מתחייב לא רק נוכח הצורך לגבש הסדר נושים ולהפעיל את הגוף במסגרת ההקפאה, אלא הוא מהווה במידה רבה אף חלק מ"מחיר הקפאת ההליכים", באורח אשר תורם בין היתר לכך, כי בעלי שליטה בחברות ובישויות משפטיות אחרות לא יקלו ראש במשמעותו של צעד כזה, וידעו היטב, כי אין להשתמש בסעיף 350 לחוק החברות כ"עיר מקלט" בכדי להמלט מתוצאותיו של ניהול כושל.


פועל יוצא מכך, הינה כי הנאמן בהקפאת ההליכים, כמוהו כמפרק, הופך למעשה לאורגן המרכזי של הגוף חדל הפרעון, ויורש את האורגנים הקודמים שלו (ובמקרה דנן: את הועדה הקרואה ופקידי המדינה שניהלו את העירייה לאחר הדחת ראש העיר); אמנם, הוא יכול - וכך אף נעשה - להעזר בהם בכדי לנהל את הגוף חדל הפרעון, אולם אין בדבר זה בכדי להפקיע או לצמצם את מעמדו ואת אחריותו.

7. 7. נוכח האמור לעיל, אין לי אלא להצר על עמדתה והתנהלותה של המדינה, אשר בידה האחת עותרת להקפאת הליכים ומבקשת את חסות בית המשפט עבור עיריית טייבה, ובידה השניה מנסה לגדור בפני
שלוחו וידו הארוכה של בית המשפט את ניהול העיר, ואף יוצרת יותר משמץ רושם כי חרף הצהרותיה, היא "מתחשבנת" איתו בעניין זה אף במסגרת בקשת שכר-טרחתו, ולו בכל הנוגע להתייחסות למאמציו ופעולותיו, כאילו הוא "חורג מסמכותו", ואם פעל רבות בתחומי ניהול העיר ובמישור התכנוני, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
זאת ואף זאת; עמדתה זו של המדינה שגויה לא רק במישור העקרוני של מהות הקפאת ההליכים וסמכויות הנאמן, אלא גם במישור הפרקטי של עצם גיבושו של הסדר נושים בר-קיימא. די לעיין בדוחות ובשאר המידע אשר הונח בפני
במהלך הקפאת ההליכים אודות עיריית טייבה, בכדי להבהיר כי הכשל אשר הביא את העירייה למצב זה, אינו כשל חד-פעמי או מקרי, אלא מדובר בסדרה של בעיות, פגמים וכשלים יסודיים, אשר מעמידים את העירייה במצב בעייתי ביותר, וכגוף "מועד" לקריסה ולאי-עמידה בהתחייבויות, כפי שהוכח היטב בשנים האחרונות.

8. 8. אי לכך, יגעתי ולא מצאתי, הכיצד אפשר לנתק בין "גיבוש הסדר נושים", המלאכה שהמדינה מכירה בכך כי היא מוטלת לפתחו של הנאמן, לבין ניהול העירייה, לרבות במישורים של תכנון ארוך-טווח, אשר כאן ודווקא כאן, נראה כי מצויים הכשלים היסודיים הפועלים "מאחורי הקלעים" של מצבה המדורדר של העירייה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף, נוכח העובדה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, להבדיל מבמקרים רבים של הסדרי נושים הנערכים לחברות מסחריות, אין ולא ניתן להביא "משקיע מבחוץ" אשר יזרים כספים רבים בתמורה לרכישת הגוף חדל הפרעון כשהוא נקי מחובות עבר. עניין לנו ברשות מקומית, אשר על ההסדר הנערך לה להביאה למצב, כי בתום תקופת ההסדר תשוב ותעמוד על רגליה, בתור גוף סולבנטי המסוגל ומעניק בפועל שירותים נאותים לאוכלוסייה שתחת טיפולו. כל זאת, כאשר מעבר למענקים ותשלומים כאלו ואחרים מן המדינה, הרי שעיקר ההסדר, ובעיקר חלקו הנוגע להתנהלות העיר בעתיד, יכול וצריך שיתבצע על-ידי העמדה, תיקון ושכלול של מקורותיה הפנימיים של העירייה עצמה.
לאור האמור לעיל, התקשיתי לרדת לסוף עמדת המדינה, המבקשת להפריד בין ההסדר לבין ניהול העיר, ובעיקר ענייני תכנון לטווח ארוך - עניינים אשר בלא טיפול אינטנסיבי ויסודי בהם אין ולא יתכן הסדר נושים בר-קיימא אשר אף יחזיק מעמד, ויגשים את מהותה המיוחדת של הקפאת הליכים חריגה זו. אי לכך, אין לי אלא לקבוע, כי עמדת המדינה הינה בבחינת תרתי דסתרי לבקשת הקפאת הליכים, ולהתנהלות המצופה ממבקש הקפאת הליכים, ואין לי אלא להצר על כך כי משרד הפנים
החליט לערוך "מאבק סמכויות" אל מול הנאמן, ובעקיפין - אל מול בית המשפט המפקח על הקפאת ההליכים. זאת, תוך התעקשות כי ענייני הניהול עודם מוקנים לאנשיו, כמו לא קרה מאומה, וכמו לא נכשלו רשויות המדינה, חזור והכשל, בכל הנוגע לעיריית טייבה, עד אשר הגיעה זו לקריסת מערכות מוחלטת אשר הביאה אותי - ולא בלב קל - להשתמש בסעד החריג והקיצוני של מתן הקפאת הליכים לרשות מקומית.

סוף דבר; עמדת המדינה, בכל הנוגע לסמכויות הנאמן, הינה תמוהה, מנוגדת למהותה של הקפאת הליכים בדין הישראלי, ויתכן כי היא עשויה, אם תמשך - ואני זהירה בלשוני - להביא את בית המשפט לשקול מחדש את המשך הקפאת ההליכים. אלא שלענייננו, די אם אקבע, כי איני מקבלת את נסיונה של המדינה להציג את פעולות הנאמן כחריגה דה-פקטו מסמכות, אשר אין הוא זכאי להסתמך עליהן בבקשת שכר-טרחתו; וכך אני פוסקת.

9. 9. מכאן, ראוי לעבור לשאלת שכר-הטרחה עצמו.


לכאורה, יש ממש בעמדת המדינה, אשר מבקשת לבסס את שכר-טרחה על מוסד שכר-הניהול, אשר הלכה פסוקה היא כי הוא מהווה, בדרך-כלל, את הבסיס הנכון לחישוב שכר-טרחה של נאמן בהקפאת ההליכים, אשר אינה מלווה בפעילות מימוש אינטנסיבי, ועשויה להתמשך זמן רב בטרם יגיעו דברים לכלל חלוקה לנושים, אשר ממנה ניתן לגזור שכר-חלוקה.
אלא מאי? במלוא הכבוד הראוי, ספק גדול בעיני אם בסיס החישוב עליו מסתמכת המדינה משקף באורח מלא את התמונה בכל הנוגע לניהול העירייה (ואשר כאמור, הינו בסמכותו ואף בחובתו של הנאמן), וכל הפעולות הכרוכות בה. לעניין זה, אין ספק כי הנאמן מסתייע אף בפקידות קיימת ובעובדי העיריה המקבלים שכר בעבור עבודתם, אלא מאי? מצב דברים זה נכון כמעט לכל הקפאת הליכים של חברה הכרוכה בהפעלתה כ"עסק חי", ואין בה בכדי לגרוע מן המאמץ וממורכבות המשימות בהן מטפל הנאמן.
נוכח האמור לעיל, ספק אם התקציב השוטף דווקא מהווה את אמת המידה הבלעדית והנכונה לחישוב שכר-ניהול, וזאת באשר לא זאת בלבד כי קיימות נגזרות כספיות נוספות, אשר אינן מתמצות אך ורק בתוך התקציב השוטף, אלא שאף עבודתו של הנאמן בנסיבות המקרה חורגת במידה רבה בהיקפה מ"כפל התפקיד המסורתי" של נאמן בהקפאת הליכים - טיפול משפטי בענייני נשיה מחד, וניהול כספי שוטף (בדרך-כלל, תוך חיפוש רוכש או משקיע) מאידך. תחת זאת, עניין לנו במידה רבה בעבודה מסועפת שעניינה שיקום (ולא פעם, הקמה מחדש הלכה למעשה) ותפעול של מערכת עירונית שלמה, אשר אין צורך להכביר מילים כי האתגרים והחובות המוטלות עליה גדולות בהרבה מאשר אלו המוטלות על חברה מסחרית, אף אם היתה לכאורה בסדר גודל דומה.

בעניין זה, צודקים הנאמן וכונס הנכסים הרשמי
, ואין לי אלא להצר על העובדה כי המדינה בחרה להתעלם מכך, וזאת בין היתר אגב רמז גלוי, כי מבחינתה אין הנאמן אמור לעסוק בניהול כלל ועיקר; וזאת, כאילו מטרת ההליך אינה אלא ליצור "פתרון קוסמטי" וחלקי בלבד, אשר יהיה מועד לשוב ולקרוס, פעם שלישית, בתוך שנים מועטות.
יוצא, כי לא ניתן להתעלם מן האמור לעיל, אף בכל הנוגע לקביעת היקפו של שכר-הטרחה. לעניין זה, יפים דבריו של סגן הנשיא (בדימ') לויט, בפש"ר 717/97 גיבור סברינה, אשר קבע כי:

"רצוני להוסיף שהתקנות, הן המקוריות והן התקנות החדשות נועדו לשמש מסגרת לבקשה ולקביעת שכ"ט ראוי לבעל תפקיד. במקרים שבהם הסכומים המתקבלים מהתחשיב שעל פי התקנות חורגים מן הסביר, אין לצפות שבימ"ש יאשר שכ"ט בשיעור לא סביר רק משום שכך מתקבל מחישוב אריתמטי."

דברים אלו יפים הן להפחתת שכר-טרחה במקרה הצורך (ולא בתור "ענישה" לנאמן בגין רשלנות או תפקוד לקוי, אלא פשוטו כמשמעו, מקום בו הסכום המתקבל לפי התקנות אינו סביר), אך גם להעלאתו או לנסיון להפעיל פתרונות משפטיים יצירתיים יותר, במקום בו הפעלה אוטומטית של התקנות מביאה לתוצאה נמוכה מדי, אשר אינה עולה בקנה אחד הראוי בנסיבות המקרה. יודגש, כי אין עסקינן בתיק פירוק פשוט גרידא, אשר דורש מאמצים מוגבלים ואשר לגביו אפשר להעלות כלפי בעל התפקיד מעין טענת "סיכון מרצון" במידה והתקבל שכר-טרחה נמוך מאד. עניין לנו בתיק מורכב וגדול מאד של הקפאת הליכים, הדורש מאמצים שוטפים וענפים לא רק מצד הנאמן, אלא מצד חלק גדול ממשרדו; אמנם, אין בכך כדי לאפשר התרת כל רסן, כגון גביית שכר-טרחה לפי תעריף שעות רגיל, ויתכנו מצבים - בעיקר אם לא עלה בידי הנאמן למנוע את התפוררות הגוף חדל הפרעון - בהם עשוי הלה לצאת בכל-זאת בתגמול בלתי מספק שאינו הולם את השקעתו. אולם, לא כאלו הן נסיבות המקרה דנן, בהן רשמה פעילות הנאמן שורה של הצלחות (אף אם לא מלאות עדיין) בהבראת העירייה ובתיקונים משמעותיים בדרכי התנהלותה, ואף עומדות בפני
ו משימות גדולות וסבוכות לא פחות בעתיד, אשר ראוי כי יושקעו בהן מאמצים דומים ובאותו ההיקף.


1. 10. לעניין זה, מן הראוי להביא בחשבון את העובדה, כי בעבר נפסק שכר-טרחה על דרך תשלום חודשי לבעלי תפקיד, וזאת בעיקר בהקפאות הליכים (או אף בפירוקים הכרוכים בהפעלה חלקית) סבוכות וגדולות במיוחד. כך למשל, בעניינה של תשלובת תבל נקבע שכר-טרחה חודשי בסך 50,000 דולר לנאמן וצוותו, לא כולל שכר-נוסף, וכמעט זהה בהיקפו למשרדים שהעניקו לנאמן שירות משפטי. זאת, כאשר הנסיבות החריגות - הקפאת הליכים ארוכה וגיבוש הסדר נושים מסועף לגוף עסקי חריג בהיקפו, הן שהצדיקו את אותה פסיקה חריגה. סכום קטן מעט יותר, בסך 33,000 דולר (אף כאן, לא כולל הוצאות נלוות לנותני שירות משפטיים) נקבע בפירוק המסועף של הבנק למסחר, אשר דרש אף הוא ניהול מגוון פעולות חריג בהיקפו, שכלל אף טיפול אינטנסיבי בלקוחות הבנק שקרס.
בנסיבות המקרה, ספק גדול בעיני אם היקף ההשקעה הנדרשת מן הנאמן וצוותו בנסיבות המקרה, קטנה מזו שנדרשה בבנק למסחר; אלא, שהסכום המבוקש בנסיבות המקרה הינו סכום כולל של שכר-טרחה, אגב הבהרה כי אין ולא יתבקשו סכומים נפרדים מקופת העירייה עבור שירותים משפטיים חיצוניים.

במסגרת הבקשה, עתר הנאמן כזכור לסך של 250,000 ₪, ואילו כונס הנכסים הרשמי
, הציע, במסגרת נסיונו לפשר בין הצדדים, סכום העומד פחות או יותר באמצע, בין העמדות המנוגדות, ועומד על סך חודשי של 170,000 ₪. אלא, שהמדינה סירבה לכל הצעת פשרה, ועמדה על דעתה, זאת באורח ומתוך מניעים משוערים כפי שהובהרו בראשית החלטתי זו. אלא שכל האמור בהקפאות הליכים, הרי שבמלוא הכבוד הראוי למדינה, מסורה ההחלטה בסופו של יום לבית המשפט; אין ספק, כי המדינה יכולה ואף חייבת להשמיע את דעתה, הן בכובעה כמזרימת כספים לעירייה, והן בתור הגוף המנהלי העליון אשר הגוף הקורס היה מסור לפיקוחו ולשליטתו העקיפה. אלא, שאין באמור לעיל בכדי ליתן למדינה בעניין זה זכות וטו כלשהי, באשר היא כפופה לדיני הקפאת ההליכים החל על העירייה, קל וחומר נוכח היות היא עצמה מבקשת ההקפאה.

2. 11. בנסיבות אלו, דומה כי סך חודשי של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ מהווה פתרון ראוי בנסיבות העניין, זאת הן תוך התחשבות בעובדה כי לא התבקש שכר-טרחה נוסף בעבור נותני שירות משפטיים חיצוניים, והן במאמצים המיוחדים, הקשים והמסועפים אשר השקיעו הנאמן וצוותו, בעיקר בראשיתם של ההליכים. בעניין זה אעיר, באורח מפורש, כי נוכח השיקולים אשר הביאו אותי לסכום זה, לא ניתן יהיה להוסיף לו בעתיד תוספת מאמץ מיוחד (באשר הדבר יהווה למעשה כפל תוספת); כמו כן, במידה ויתברר בעתיד, כי המאמצים והשקעת הזמן הנדרשים מן הנאמן וצוותו פחתו, לא מן הנמנע יהיה לשוב ולשקול מחדש את היקף הסכום בכל הנוגע לניהול ההקפאה בעתיד - ואין לי אלא לקוות, כי כל הצדדים ישתפו פעולה בעניין זה, וזאת בלא לשרבב לעניין מאבקים ושיקולים אשר אינם נוגעים במישרין לשאלת שכר-הטרחה.

המדינה תשלם לנאמן בתוך 30 יום מהיום (ימי הפגרה במניין) את סכום שכה"ט שהצטבר עד כה, עפ"י מספר החודשים מאז מינוי הנאמן. התשלום החודשי מעתה ואילך ישולם מידי חודש בחודשו בכל ראשון בחודש, החל מ- 1.9.08 אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה אחרת.

3. 12. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל באורח חלקי, הכל כאמור בגוף החלטתי זו. בנסיבות העניין, ואף נוכח העובדה כי הנאמן נאלץ לעבוד פרק זמן ארוך בלא לזכות לתשלום כלשהו על חשבון שכרו, וזאת עקב עמדת המשיבה, תשא המדינה בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו בתמוז, תשס"ח (29 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.

ורדה אלשיך
, שופטת
סגנית נשיא
תפארת









פשר בית משפט מחוזי 2419/07 עו"ד אבנר כהן נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 29/07/2008)