פסקי דין על אס.אמ.אס (סחיפר מרקטינג סרוויסס) השקעות | פסקי דין על ברזילי אמנון | פסקי דין על ברזני אסף | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

1622/08 א     20/08/2008




א 1622/08 אס.אמ.אס (סחיפר מרקטינג סרוויסס) השקעות בע"מ, ברזילי אמנון, ברזני אסף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
001622/08

בש"א 13374/08
בש"א 13620/08
בפני
:
כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

20/08/2008





בעניין:
1.
אס.אמ.אס (סחיפר מרקטינג סרוויסס) השקעות בע"מ

2.
ברזילי אמנון


ע"י ב"כ עו"ד אליהו נאמן


3.
ברזני אסף


ע"י ב"כ עו"ד ניר הורוביץ





המבקשים/הנתבעים



נ
ג
ד



בנק לאומי לישראל בע"מ


ע" ב"כ עו"ד בניהו לאבל





המשיב/התובע

החלטה


לפניי שתי בקשות לביטול עיקול- בש"א 13374/08 הוגשה מטעם הנתבעים 1 ו-2 ובש"א 13620/08 הוגשה מטעם הנתבע 3.


התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, נסבה על שני רכיבים-

(א)
חובה של הנתבעת 1 כלפי התובע, המסתכם ב-11,336,952 ₪
לו ערבים הנתבעים 2 ו-3, שעל פי הנטען בתביעה, הם המנהלים ובעלי השליטה בנתבעת 1;
(ב)
חובותיו של הנתבע 2 בחשבון הבנק שניהל אצל התובע, המסתכמים ב-4,312,358 ₪ .

בבש"א 11359/08 עתר התובע למתן צו עיקול זמני על כל הכספים, הזכויות והמניות השייכים השייכים לנתבעים, ומצויים אצל שורה ארוכה של מחזיקים, וזאת עד לסכום של 15,649,310 ₪ כלפי הנתבע 2 ועד לסכום של 11,336,952 ₪ כלפי הנתבעים 1 ו-3, לשם הבטחת ביצועו של פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מר עידן שפירא, בעל תפקיד ראש ענף בסניף מרכזי תל אביב של התובע.
במסגרת התצהיר, חזר מר שפירא ופירט את הטענות העובדתיות שבתביעה, לעניין חיוביהם של הנתבעים.
בנוסף, טען מר שפירא כי מתקיים בענייננו יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין
(תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וזאת לאור מספר עובדות-
(א)
הנתבע 2 הוא בעל השליטה על מארג של אחזקות בחברות שונות, בשרשור, חלקן הגדול באמצעות חברות זרות או באמצעות חברה פרטית כלשהי, המצויה בשליטתו, ושזהותה עלומה במרבית המקרים.
(ב)
לנתבעים נגישות מיידית לחשבונות בנק בחו"ל.
(ג)
בבעלות הנתבעים 2 ו-3 נכסים מניבים בחו"ל, בהיקף של מיליוני יורו, ודווקא משום כך, לא ברור מדוע הנתבעים אינם פורעים חובות בהיקפים מצומצמים באופן יחסי להיקף המוצהר של נכסיהם.
(ד)
התובע הפנה לידיעות עיתונאיות שונות, לפיהן הנתבעים (בייחוד הנתבע 2) נקלעו לבעיות עסקיות ולסכסוכים עסקיים (נספחים 1 ו-2 לתצהיר).
(ה)
התובע טען, כי הנתבעים "נוקטים בטקטיקה של סחבת" (כהגדרתו) ומפרים התחייבויות להעברת כספים והענקת בטחונות להבטחת חיוביהם.

כל אחת משתי הבקשות לביטול העיקול שהוגשו, ככל בקשה אחרת לביטול עיקול, נסמכת על העמדה לפיה לא קיים חשש להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין, אין ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים.

בהקשר זה, כידוע, נטל השכנוע מוטל על התובע-מבקש הביטול, ובהתחשב בחוקתיות זכות הקניין של הנתבע, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן וכמותן של הראיות המתיימרות לבסס את שלושת הרכיבים האמורים, שביסוד טיעוניו של מבקש העיקול (רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193; ע"א (תל אביב-יפו) 3143/07 שיר משכנות וותיקים בע"מ ואח' נ' הליגה למניעת מחלות ריאה ת"א, תק-מח 2007(4) 5136
; ע"א (תל אביב-יפו) 2629/07 רוזנברג נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א, תק-מח 2007(3) 14133).

בענייננו, התרשמתי כי הבקשה להטלת עיקול אינה נסמכת על נתונים ממשיים שיש בהם בכדי להצדיק את הותרתו על כנו, והמוצגים שהוגשו בחקירתם הנגדית של הנתבעים 2 ו-3, אינם משנים את תמונת המצב. מנגד, ישנם נתונים ראיתיים נגדיים (שצורפו כנספחים לבקשות לביטול עיקול והוצגו כמוצגים), ובמסגרת החקירה הנגדית, נאמרו דברים מסויימים המחלישים את החשש הנטען להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שהתגבש מלכתחילה, וכן מטילים בספק את ערבותו של הנתבע 3 ואת נכונות סכומה הנוכחי של התביעה (אציין, כי מאחר שנטל השכנוע מוטל על התובע, אין משמעות ממשית לכך שלא צורף תצהיר לבקשת הנתבע 3, בש"א 13620/08).

הרציונל הרלוונטי לקריטריון החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, הוא מניעת שינוי מצבו של התובע לרעה, עד למועד מתן פסק הדין, ולכן יש לבחון האם בכוונתו של הנתבע להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו בכדי להכשיל את ביצוע פסק הדין.
שיקול נוסף עשוי להיות מצב כלכלי בלתי יציב של הנתבע, וזאת כאשר במסגרת התביעה, מבוקש לחייבו בסכום גבוה (רע"א 8420/96 מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789; רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס, תק-על 2006(1) 1665; רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, תק-על 2007(4) 4340).

ראשית, אני מסכים עם הנתבעים בכך, שעצם העובדה שהנתבעת 1 קשורה למארג שלם של חברות, חלקן חברות חוץ, אינו מבסס חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אלא להפך, שכן במצב מעין זה, סביר להניח שהנתבעת 1 סולבנטית, בין אם מכח נכסים וזכויות שלה עצמה ובין אם מכח זכויותיה בחברות קשורות (תרשים המתאר את אופן האחזקות בחברות השונות צורף כנספח לסיכומי התובע). באופן דומה, גם נגישותם של הנתבעים לחשבונות בנק בחו"ל, ונכסיהם הרבים בחו"ל, אינם מגבשים חשש להכבדה.
מר שפירא הופנה לכך בחקירתו הנגדית-
"ש: ...אתה כותב גם לנתבעים, למשיבים, כן, יש נגישות לחשבונות זרים. נכון?
ת: כן.
ש: וזה עובדה שמדאיגה אותך לגבי הלקוחות שלך. זאת אומרת כל תושב חוץ שיש לו נגישות לחשבונות זה מדאיג אותך?
ת: לא.
(עמ' 20 לפרוטוקול).

איני רואה שום סיבה להבחין בין הנתבעים לבין לקוחות אחרים, וזאת בייחוד בהתחשב בעיקרון לפיו מימושן העתידי של זכויות בחו"ל אינו מגבש חשש להכבדה, שכן לתובע אין ציפייה מוגנת שהנתבע יחזיק נכסים ברי פירעון
דווקא בישראל (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ'
icc industries inc

(4/1/07)).

כאמור, לשיטת התובע, העדר פירעון התחייבויותיהם של הנתבעים
"מחשיד" דווקא על רקע היקף הנכסים הנרחב בחו"ל, אלא שבכך מתעלם התובע מהעובדה, שלנתבעים טענות הגנה כנגד התביעה (המוצאות את ביטוין בבקשות לסילוק על הסף, לחלופין מחיקת כותרת ולחלופין מתן רשות להתגונן), המנתקות את הקשר הלכאורי בין היקף הנכסים לבין פירעון ההתחייבויות הנטענות, המתחייב, לכאורה, מכך. הבעיות העיסקיות שאליהן, לכאורה, נקלעו הנתבעים, עליהן מעידות הידיעות העיתונאיות שצורפו לבקשה להטלת צו עיקול, כשהן בפני
עצמן, אינן מעידות על בעיית פירעון עתידית.

בידיעה שפורסמה באתר
ynet
(נספח 3 לבש"א 11359/08), צויין כי מר מוני הראל הגיש בקשה לפירוקה של חברת אופקים קפיטל בע"מ, הנתונה בשליטה חלקית של הנתבעת 1, אלא שכפי הנראה, בקשה זו נמחקה לבסוף ביוזמת מבקשי הפירוק, ומשום מה, התובע לא ראה לנכון למסור עדכון בעניין, ללא הסבר סביר-
"ש: אתה קראת שהבקשה בכלל שעמדה בפני
השופטת אלשייך, הבקשה כולה נמחקה מיוזמת המבקש...אני מבקש להגיש גם את זה ולהביא לחברי.
הודעה מטעם המבקש על מחיקת בקשת הפירוק.
...
ת: כן קראתי. את הפרטים נמחקה, כן.
ש: למה לא ניגשת לבית המשפט מייד במעמד צד אחד לספר לבית המשפט שחל פה שינוי. פה היא נמחקה, מה שקראת בעיתון.
ת: לא כל התיק שלי מבוסס על הכתבות בעיתון.
ש: או קיי, אבל מה שמבוסס, למה על זה לא פנית לבית המשפט חזרה ואמרת לו תשמע, ישבתי מול האינטרנט, קראתי משהו הפוך ממה שחשבתי, כן?
ת: כי זה לא הפך אותי לפחות מודאג".
(עמ' 21-22 לפרוטוקול).

ההליך המתנהל בין חברת אופקים קפיטל בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (ה"פ 588/08) אינו רלוונטי לענייננו ואינו מעיד על קושי עתידי בפירעון (על אף הנטען באותן ידיעות שצורפו לבש"א 11359/08), ומכל מקום, ביום 23/6/08 ניתן צו מניעה ארעי כנגד בנק המזרחי, במסגרת אותו הליך (מב/5, עמ' 22-23 לפרוטוקול).

במסגרת סיכומיו, מתייחס התובע לאופן פירעון ההתחייבויות, כפי שתואר על ידי הנתבע 2 בחקירתו הנגדית, וטוען כי למעשה, לא ברור מדוע עד כה, הן לא נפרעו במלואן.
ואכן, מדבריו של הנתבע 2 עולה, כי בכל שנה, עד לשנת 2007, שילם הנתבע 2 1,000,000$ על חשבון החוב, ורק בשנת 2007 נמנע מלעשות כן, וביקש לממש את פיקדונותיו לצורך כך (עמ' 48-53 לפרוטוקול).
חשוב לציין, כי פעמים רבות במהלך החקירה הנגדית, הפנה ב"כ התובע לחילופי דברים שנאמרו ואף למסמכים שונים שנמסרו, וב"כ הנתבעים 1 ו-2 התנגד לכך, מפאת חיסיון בנק-לקוח וכן בטענה שמדובר בנושאים הרלוונטיים לבקשת הרשות להתגונן (התלויה ועומדת). באופן עקרוני, אני מסכים עם טענה זו, וסבור כי אכן מן הראוי היה להימנע מההפניות התכופות לתוכן המשא ומתן ותוצאותיו, אך משהוגשו המסמכים ונאמרו הדברים, נראה כי גם הנתבעים ניסו להיבנות מהם, לשיטתם, ולכן איני נמנע מלדון במשמעותם.

מסתבר, שבשלב מסויים, פנה הנתבע 2 אל התובע, והצהיר כי הוא בעל זכויות בנכסי מקרקעין מסויימים- מלון חוף הכרמל, נכסי מקרקעין בהולנד ומלון גולדן פארק בהונגריה- המצויים בהליכי מכירה.
ככל הנראה, התעתד הנתבע 2 לשלם לתובע 2,000,000$, מתוך סכומי התמורה שיתקבלו בגין המכירה, אם כי הדבר לא הובע באופן מפורש במכתב (מש/7). בנוסף, נערכה עיסקה למכירת מניות חברה מסויימת שבשליטה כזו או אחרת של הנתבע 2 (וילמינה בע"מ), שככל הנראה אמורה היתה גם היא לשמש מקור מסויים לפירעון ההתחייבויות (מש/8).
אלא שנראה כי לבסוף, התמורה שהתקבלה מעיסקאות אלה הועברה לבנק המזרחי (עמ' 55-57 לפרוטוקול).

לכך מתווספת העובדה, שלטענת התובע, הנכסים ש"נתפסו" במסגרת צו העיקול מתמצים בסכום של 95,000 ₪ בבנק דיסקונט, וטענה זו לא הופרכה על ידי הנתבע 2 בחקירתו הנגדית, אם כי כפי שהבעתי את עמדתי במהלך הדיון, יש להניח כי הנתבע 2 עצמו אינו מקבל אינפורמציה "און ליין" מהמחזיקים השונים, לגבי הנכסים שנתפסו במסגרת העיקול (עמ' 41-42 לפרוטוקול).

מכל מקום, נראה שהנתבעת 1 אכן המחתה את כל זכויותיה לקבלת כספים מחברת מטיס קפיטל בע"מ (על פי התרשים שצורף לסיכומי התובע, היא חברה המצויה בשליטת הנתבעת 1), אל בנק מזרחי טפחות בע"מ.
עובדה זו מגולמת בהודעות חברת מטיס קפיטל בע"מ, כמחזיקה (מש/3) וכן מדבריו של הנתבע 2 בחקירתו הנגדית (עמ' 43-45 לפרוטוקול).
עם זאת, נראה כי ההמחאה אינה גורפת, שכן בסעיף 3 להודעת חברת מטיס קפיטל מיום 19/6/08 נאמר- "בכפוף לאמור לעיל, המחזיקה רשמה לפניה כי הכספים השייכים למשיבה, אותם תחוב המחזיקה למשיבה החל מחודש יולי 2008 בעבור דמי ניהול ומעניקים, ככל שיגיעו למשיבה ולמעט נשיאה בהוצאות המשיבה או החזרי הוצאותיה, מעוקלים על פי צו בית המשפט הנכבד והמחזיקה תחזיק את הכספים הנ"ל אצלה עד לקבלת הוראות מבית המשפט הנכבד".

התובע טוען בסיכומיו, כי משמעות המחאת הזכויות היא כי מניות חברת מטיס מיועדות, ראשית כל, לפירעון החוב כלפי בנק מזרחי טפחות, ורק לאחר מכן, ניתן יהיה לממש את רווחיהן.
במידת מה, אכן מתקבל הרושם כי הנתבעים 1 ו-2 אכן מייחסים עדיפות מסויימת לפירעון התחייבותיהם כלפי בנק מזרחי טפחות, על פני פירעון ההתחייבויות כלפי התובע, וייתכן כי זו הסיבה להמחאת הזכויות האמורה, ולכך שכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הנכסים, ייועדו לפירעון החוב כלפי בנק מזרחי טפחות, ולא לפירעון החוב כלפי התובע, על אף הידברות קודמת. מנגד, עצם קיומו של משא ומתן בין הנתבע 2 לתובע, למרות שלא הניב תוצאה מעשית, מעיד על נכונות מצד הנתבע 2 לפרוע את חובו, ויש להניח כי "העדפתו" הלכאורית של בנק מזרחי טפחות נובעת משיקולים פרקטיים, שאולי לא בהכרח הוגנים כלפי התובע, אך אינם שוללים את פירעון ההתחייבות כלפיו בעתיד.
טענת התובע בדבר הסכום הנמוך, יחסית, שנתפס בחשבון בנק דיסקונט, אינה מגובה בנתונים פוזיטיביים ממשיים המעידים על העדרם של נכסים אחרים ברי עיקול, כך שהוא לא נשא בנטל השכנוע מבחינה זו. מכל מקום, מעל לכל, ניצבת עובדת קיומם של שיעבודים לטובת התובע, שלא גולתה בבש"א 11359/08, ושמטילה ספק בצורך הלכאורי בעיקול, עד לכדי התייתרותו המוחלטת.

לבקשה לביטול עיקול מטעם הנתבעים 1 ו-2 (בש"א 13374/08) צורף תדפיס רשם החברות (נספח ג'), המעיד על כך שלטובת התובע רשום משכון, ללא הגבלת סכום, על כל ניירות הערך המוגדרים בסעיף 3 של שטר המשכון, וכן רשום משכון נוסף ללא הגבלת סכום, על זכויות לקבלת כספים מאת שלושה חייבים על פי הסכמי שכירות. שטר המשכון על ניירות הערך הוצג במהלך הדיון (מב/1) יחד עם שטר תיקון משכנתא (מב/2).
בחקירתו הנגדית, לא הכחיש מר שפירא את קיומם של שיעבודים אלה, ולא טען לבטלותם, אלא רק טען כי מדובר בשיעבודים חסרי תוכן כלכלי, ללא הסבר שיבסס זאת (עמ' 10-12 לפרוטוקול).
כאמור, על פני הדברים, שיעבודים אלה אכן עשויים להבטיח את התחייבויות הנתבעים כלפי התובע, חלף העיקול, ובהחלט היה ניתן לצפות מהתובע, לציין זאת בבואו לעתור לצו עיקול, שנועד למטרה הדומה לזו שלשמה נועדו השיעבודים.
חסרונו של גילוי מקיף בהקשר זה, מודגש על רקע העיקרון לפיו תובע העותר לסעד זמני, מחוייב בגילוי כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (13/6/01); רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי ואח', תק-על 2008(1) 2369; בש"א (י-ם) 8109/07 ראבד נ' רבין , תק-מח 2008(1) 4720).

בנוסף, נראה כי הערכת השווי של יפנאוטו חברה ישראלית לרכב בע"מ נאמדת בכ-697,000,000 ₪
(נספח ב' לבש"א 13374/08), ועל פי התרשים שצורף לסיכומי התובע, חברת יפנאוטו מצויה בשליטה עקיפה של הנתבעת 1, כך שסביר להניח, שמצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אינו בלתי יציב.
לכך מתווספת העובדה, שנראה כי מר שפירא לא "מיהר" להגיש את התביעה והבקשה להטלת עיקול, שכן ניסה למצות את הליך המשא ומתן עם הנתבעים (עמ' 7-10 לפרוטוקול).
לטעמי, עובדה זו מעידה על כך שהצורך בעיקול, ככלות הכל, לא היה כה דחוף אף לשיטת התובע עצמו, ומנגד, הנתבעים הביעו נכונות של ממש לפתור את המחלוקת בעניין סכומי החיובים ואופן פירעונם, במסגרת המשא ומתן שנוהל בין הצדדים, וללא צורך לנהל הליך משפטי שלם סביב הנושא.

לפיכך, איני סבור כי התנהלותם של הנתבעים מעידה על חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.
אין מחלוקת כי החיובים לא נפרעו במלואם, וכי הנכונות מצד הנתבעים להביא לפירעון החוב מנכסים וזכויות שברשותם, לא באה לידי מימוש, בין היתר, לאור קדימות מסויימת שניתנה לפירעון ההתחייבויות כלפי בנק מזרחי טפחות, אך דווקא לאור היקף מארג החברות אליהן קשורה הנתבעת 1, מצב דברים זה אינו בלתי צפוי, ואינו מעיד על סבירות גבוהה להיתקלות בקושי עתידי בפירעון החיובים.

העדרו של חשש להכבדה מצד הנתבע 3 ברור אף יותר, ובהקשר זה, נאמרו בחקירתו הנגדית של מר שפירא הדברים הבאים-
"ש:...האם ידוע לך על חובות של מר ברזאני שלא משולמים, על חובות?
ת: לא.
ש: אם אני אגיד לך שמעמדו של מר אסף ברזאני הכלכלי יציב ביותר, אתה מקבל את הטענה הזאת, אתה סותר אותה?
ת: אין לי מידע שסותר את זה.
ש: יש לך מידע שמחזק את זה. זאת אומרת אתה יודע על חברות שלו?
ת: אז זה בדיוק העניין שאני לא יודע. כי קיבלתי כל כך הרבה מצגות, ומצגות סותרות, ואמירות סותרות, שאני כבר לא יודע מה אמיתי ומה לא אמיתי. חלק שלו, חלק של אמנון, או שכן או שלא, אני לא יודע".
(עמ' 27 לפרוטוקול).

מאחר שלא קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, המסקנה המתחייבת היא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים.
הטיית מאזן הנוחות לטובת הנתבעים נובעת, בנוסף, מתחולתו הגורפת של צו העיקול על פני מחזיקים שונים, המובילה, מטבע הדברים, לפגיעה אפשרית בגורמים שונים אצל הנתבעת 1, שאינם קשורים כלל להתחייבויות נשוא התביעה (כגון עובדים ונושים), וזאת ללא הצדקה.

מעבר לנדרש, אציין, כי הנתבעים העלו ספקות ממשיים באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, או ליתר דיוק, העלו טענות נגדיות, שמצאו את מקומן, מטבע הדברים, בבקשות לסילוק על הסף ולחלופין מחיקת כותרת או מתן רשות להתגונן, המגבשות תהיות באשר לסכום התביעה וכן בנוגע לאחריותם של הנתבעים 2 ו-3. במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע 2, ניסה ב"כ התובע למתוח את היריעה בהקשר זה, אל מעבר לנדרש, עד שנראה כי המדובר בדיון בבקשת רשות להתגונן, ואין בכוונתי להתעמק, בשלב זה, בסבירות טענות ההגנה, שכן לאור תוצאת הבקשה הנוכחית, אין בכך צורך. אציין, עם זאת, כי הנתבע 2 פנה אל התובע בבקשה לשחרר את הנתבע 3 מערבותו (מש/9), כך שקיים ספק לגבי תוקף ערבותו של הנתבע 3, ובנוסף, מר שפירא לא הכחיש את העובדה, שהחל משנת 2005 הנתבע 3 אינו מכהן כדירקטור (עמ' 28 לפרוטוקול). מצב הדברים לגבי הנתבע 2 ברור פחות, ועל פני הדברים, הוא מחזיק ב-5.6% מכלל הון המניות של הנתבעת 1, ולכן מוגדר כבעל עניין בה (מש/1, עמ' 39 לפרוטוקול), ונראה כי תוקף ערבותו אינה מוטלת בספק משמעותי בשלב זה.

מכל מקום, קיים עירפול מסויים בנוגע לסכום התביעה, שנטען כי הוא פועל יוצא של הירידה בשער הדולר, שכן כפי הנראה, ההפקדות בוצעו בין היתר בדולרים (עמ' 24-25 לפרוטוקול).

לאור האמור, מתקבלות שתי הבקשות לביטול עיקול. אני מעכב את ביצועה של החלטה זו עד ליום 1.9.08. התובע ישלם לנתבעים 1 – 2 ביחד הוצאות בסך 10,000 ₪ + מע"מ ולנתבע 3 הוצאות בסכום זהה).

ניתנה היום י"ט באב, תשס"ח (20 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו







א בית משפט מחוזי 1622/08 אס.אמ.אס (סחיפר מרקטינג סרוויסס) השקעות בע"מ, ברזילי אמנון, ברזני אסף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/08/2008)