פסקי דין על רבוע כחול - ישראל בע"מ | פסקי דין על עו"ד זאב שרף | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

3165/08 בשא     24/08/2008




בשא 3165/08 רבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עו"ד זאב שרף, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

8



בתי
-
המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
בשא003165/08

בתיק עיקרי: פשר 005083/97

לפני:
כבוד השופטת: שרה דברת

תאריך:
24/08/2008



בענין:
רבוע כחול – ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלינור רוזן ומכלוף בכור

המבקשת

בעניין:
1. מחסני דב גרינברג בע"מ
2. א.ד. גרינברג בע"מ
3. איה-טיב ייצור ושיווק בע"מ
4. אליהו גרינברג ז"ל
5. דב גרינברג
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו נאמן



החברות/המנהלים

ובענין:
עו"ד זאב שרף
, הנאמן
ע"י ב"כ עוה"ד בן חיים וחלפון

הנאמן

ובענין:
כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד אלה חזוב
הכונ"ר



החלטה

1.
בקשת "הריבוע הכחול- ישראל בע"מ
" (להלן- "המבקשת") היא להורות לנאמן להסדר הנושים, עו"ד זאב שרף
(להלן- "הנאמן") להעביר אליה את הסך של 471,202 ₪ שהופקד בידיו בנאמנות לטובת המבקשת בסמוך לתחילת שנת 1998 או לחילופין, להורות להעביר סך של 320,308 ₪ ולעכב בידיו את יתרת הכספים לתקופה של 90 יום נוספים על מנת שהמבקשת תמצא את כל המסמכים הדרושים להוכחת תביעתה.

עיקרי העובדות הנוגעות לענין:

2.
ביום 3.11.97 אישר בית המשפט הסדר נושים לחברות. ביסוד הסדר הנושים היו שתי התקשרויות, בהסכמים בין המבקשת לבין חברת "א.ד. גרינברג בע"מ" ובין המבקשת וחברת "מחסני דב גרינברג בע"מ" .

ההסכם עם א.ד. גרינברג בע"מ התייחס למרכול בבאר-שבע וההסכם עם מחסני דב גרינברג בע"מ התייחס למרכול בנס ציונה. (להלן- "עסקת באר שבע" ו"עסקת נס ציונה" בהתאמה).

במסגרת עסקת נס ציונה, ביום 9.11.97 נחתם הסכם המחאת זכויות בין המבקשת לבין מחסני דב גרינברג בע"מ (להלן - "החברה") לבין "אליוס בניה בע"מ" (להלן - "אליוס"), אשר הינה בעלת הקרקע והמבנה בנס ציונה (נספחים ט1- ט2 לבקשה).
בסעיף 4 להסכם המחאת הזכויות התחייבה המבקשת כלפי אליוס לפרוע חובות של מחסני דב גרינברג בע"מ מכוח הסכם השכירות המקורי בין החברה לבין אליוס, לרבות דמי חכירה שנתיים למינהל מקרקעי ישראל.

ביום 19.1.98 פנתה החברה לעו"ד שרף, הנאמן להסדר הנושים והודיעה לו כי יתרת החוב למינהל מקרקעי ישראל נכון ליום 31.12.07 היא בסך 221,203.63 ₪. להודעה זו צירפה מכתב של אליוס לפיו חלוקת החוב ביניהן נמצאת בבדיקה (נספח יא' לבקשה).

במכתב הנאמן למבקשת מיום 25.1.98 (נספח יב (1) לבקשה) - לאחר תכתובת בין הצדדים - שקיבל את אישורו של בית המשפט ביום 29.1.98 - עוכב בידי הנאמן סך של 221,202.63 ₪ בהתייחס לעסקת נס ציונה, להבטחת תשלום חלקה היחסי של מחסני דב גרינברג בע"מ למינהל מקרקעי ישראל (להלן – "המינהל") (נספח יב' (1) לבקשה).

ביום 10.12.02 הגישה אליוס תביעה כנגד המבקשת וביקשה לחייבה בתשלום דמי חכירה למינהל (ת.א. 219717/02 בימ"ש השלום-ת"א). במסגרת הסדר גישור שילמה המבקשת לאליוס סך של 971,000 ₪ כולל מע"מ. הסכם הגישור
הוגש לאישור בית משפט השלום בת"א ביום 24.2.05.

3.
במסגרת הדיון שהתקיים בפני
הסכימה המבקשת למחוק בקשתה ככל שהיא נוגעת לעסקת באר-שבע, כך שכל שנותר לדיון מתייחס לעסקת נס ציונה בלבד ולהשבת הכספים בגין תשלום דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל.

תגובת הנאמן והחברות:
4.
עו"ד שרף הוא נאמן להסדר נושים ולא נאמן לכספים על פי ההסכם.
כל שהיה למבקשת מכוח מכתב הנאמן מיום 25.1.98 (נספח יב'(1) לבקשה), היא הזכות לאכוף על החברות לפרוע, במידת הצורך, התשלום בגין חובות למינהל מתוך הכספים המעוכבים. בהעדר דרישת תשלום מהמינהל או כל אסמכתא לכך כי שולמו כספים בגין דמי חכירה עבור התקופה בה החברה עשתה שימוש בנכס, הכספים המעוכבים מיועדים לחלוקה בין הנושים.

במשך למעלה מ-10 שנים לא פנתה המבקשת ולא ביקשה להשתמש בכספים שעוכבו לתשלום דמי חכירה למינהל בגין חוב עבר. רק בעקבות פניית הנאמן לביהמ"ש לחלוקת הדיבידנד, אליו צורפה המבקשת כמשיבה (בש"א 7352/07), באה דרישה זו לעולם.

לא מדובר בתביעה שעילתה יחסי נאמנות או תביעה המכוונת כנגד הנאמן. התביעה היא במישור היחסים החוזיים שבין המבקשת לבין החברה, ונוגעת לכספים שעוכבו מתוך כספי התמורה שהעבירה המבקשת לחברה בגין עסקת המרכול, ושימשו כבטוחה לביצוע תשלומים לצדדים שלישיים.
הכספים שעוכבו אינם כספי המבקשת כי אם הכספים שהתקבלו כתוצאה מיחסים חוזיים בין המבקשת לחברה.

המבקשת לא הוכיחה ששילמה את החוב של החברה למינהל. מתוך הסכם הפשרה עם אליוס לא ניתן ללמוד מהו חלקה היחסי של החברה בחוב ואם חוב זה מגולם בכלל בהסדר הפשרה.

תביעת החוב התיישנה שכן חלפו כ-10 שנים ממכתבו של הנאמן להסדר הנושים למבקשת ומאז לא נקטה המבקשת כל הליך ולא העלתה דרישה לתשלום.

דיון:
5.
תחילתה של עסקת נס ציונה בהסכם מיום 9.11.97 שהצדדים קראו לו "הסכם המחאת זכויות" והוא בין המבקשת לביו אליוס לבין החברה, אשר המחתה זכותה על פי הסכם השכירות מיום 29.9.95 עם אליוס, לטובת המבקשת. על פי סעיף 4 להסכם זה (נספח ט1 לבקשה), התחייבה המבקשת לפרוע את חובות העבר של החברה, לרבות בגין דמי החכירה למינהל מקרקעי ישראל.

הבקשה נוגעת להחזר תשלום בגין חוב דמי חכירה למינהל
לתקופה שבין 1.9.95, הוא מועד תחילת תוקפו של הסכם השכירות של החברה עם אליוס ועד ליום 22.11.97, המועד בו נכנס הסכם המחאת הזכויות לתוקף.

המבקשת, כאמור, לא שילמה חובה למינהל מקרקעי ישראל וכתוצאה מכך הוגשה נגדה תביעה כספית לתשלום החוב בסך של 1,314,478 ₪ על ידי אליוס (על פי כתב התביעה המתוקן, נספח יד(1)).

במסגרת הסדר גישור שולם סך של 971,000 ₪ (כולל מע"מ). עיון בהסכם הגישור שהוגש לאישור בית משפט השלום ביום 24.2.05, מלמד שהסכם זה כולל את כל המחלוקות שבין הצדדים "... מלוא התביעות ו/או הטענות ו/או הדרישות ו/או המחלוקות ביניהם מכל סוג שהוא, בכל דבר וענין הנובע ו/או הקשור, במישרין או בעקיפין להסכמים לתובענה ולמושכר, לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור, בנוגע לדמי חכירה שנתיים ו/או אחרים ו/או דמי שימוש ו/או תשלום אחר כלשהו למינהל מקרקעי ישראל ו/או בנוגע לדמי השכירות בגין המושכר (להלן:"המחלוקות")" (נספח טו' לבקשה).

הסכם זה, כאמור, כולל את כל המחלוקות אשר התעוררו בין הצדדים במהלך יחסי השכירות ולא רק את נושא דמי החכירה. הצדדים עצמם הגדירו זאת כ"מחלוקות" ברבים ולא מחלוקת ביחיד. לא ברור מתוך הסכם זה מה חלקה של החברה, אם בכלל בדמי החכירה ששולמו על ידי המבקשת, שכן ההסכם מתייחס גם לדמי שימוש למינהל


מקרקעי ישראל,
דמי שכירות ומחלוקות נוספות שככל הנראה היו קיימות בין הצדדים והוסדרו במסגרת הסכם הגישור.

המבקשת עורכת תחשיב חשבונאי להוכחת החוב, אך מתעלמת מהעובדה שמתוך הסכם הגישור לא ברור חלקה של החברה בחוב זה, במיוחד לאור העובדה שסכום חוב העבר למינהל היה שנוי במחלוקת בין החברה לאליוס, כאמור במכתב החברה לנאמן שצורף ע"י המבקשת לבקשה (נספח יא). היה על המבקשת להוכיח באמצעות אלה שנכחו בהליכי הגישור מה מתוך הסכום ששולם נוגע לדמי חכירה בגין התקופה שטרם הסכם המחאת הזכויות ודבר זה לא נעשה.

חשוב לציין שהמבקשת במשך השנים לא נקטה בכל פעולה או דרישה לתשלום החוב של החברה למינהל לא במישרין ולא בעקיפין. היא לא פנתה לנאמן או לחברה שישלמו החוב. תמוה הדבר שכן למטרה זו עוכבו הכספים. היה על המבקשת לפנות לנאמן ולדרוש שישלם הכספים מתוך הסכום המעוכב בידו מיד עם קבלת דרישת התשלום, עוד טרם הוגשה נגדה התביעה ע"י אליוס. לא כל שכן לאחר הגשת התביעה, אז ניתן היה לבדוק ישירות מול המינהל או מול אליוס את גובה החוב. המבקשת לא הוסמכה להגיע להסדר לגבי חוב העבר מבלי לקבל את הסכמת הנאמן או החברה.
גם כשהוגשה נגדה התביעה ע"י אליוס, היא לא פנתה לנאמן או לחברה שישלמו החוב מתוך הפיקדון
וגם לא שלחה הודעת צד ג', כפי שהיתה צריכה לעשות. המבקשת בהתנהגותה ויתרה על כספים אלה זה מכבר ואלמלא פניית הנאמן לחלוקת הדיבידנד לא היתה פונה ומגישה הבקשה שבפני
.



הא ראיה שמהיום שבו הוגש הסדר הגישור לאישור ביהמ"ש, 24.2.05, לא נעשתה כל פניה להשבת הסכום. לו סברה המבקשת שזכאית היא לסכום זה, היתה פונה לנאמן זה מכבר לקבלת ההחזר , משלא עשתה כן, ולא הסבירה מדוע במשך כעשר שנים לא עשתה דבר, המסקנה המתבקשת היא שגם המבקשת לא סברה שזכאית היא להחזר כלשהו, בהתנהגותה ויתרה על הכספים,
על כן מנועה היא מלדרוש הכספים היום.
התנהגות זו של המבקשת יצרה מצג בפני
הנושים שכל הכספים המצויים בידי הנאמן להסדר הנושים
יזקפו לזכותם בחלוקת הדיבידנד, ועל כן זכאים הם לסכום זה.

7.
בנסיבות אלה, משלא הוכח שהמבקשת שילמה את החוב של החברה, ולאור המצג שיצרה במשך כעשר שנים שאין בדעתה לדרוש הכספים מנועה היא היום מלדרוש סכום זה. לאור התוצאה אליה הגעתי איני נזקקת לטענת ההתיישנות שכן אין לה כל משמעות
כשממילא החוב לא הוכח.

8.
עוד אעיר, שהמבקשת ביקשה אורכה של 90 יום להגיש את כל המסמכים להוכחת תביעתה. הבקשה הוגשה ביום
30.3.08, הדיון התקיים ביום 29.6.08 כך שיכלה המבקשת להמציא כל מסמך שהיה תומך בעמדתה אך היא לא עשתה כן. זאת מבלי להתייחס לעובדה שיכלה במשך כעשר שנים משנת 1998 ועד הגשת בקשתה להמציא את כל המסמכים להוכחת התביעה או לפחות לדרוש החוב אם לא במשך השנים אז לכל הפחות לאחר ששילמה לאליוס בהסכם גישור, בנסיבות אלה לא מצאתי להיעתר לבקשה.


סוף דבר -
הבקשה
נדחית.

9.
המבקשת תשלם הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000ש"ח בצירוף מע"מ לחברה ולנאמן, לכל אחד מהם. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.



ניתנה היום, כג' באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.



שרה דברת
- שופטת











בשא בית משפט מחוזי 3165/08 רבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עו"ד זאב שרף, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 24/08/2008)