פסקי דין על עיריית חדרה | פסקי דין על חברת מטעי גן חברה חקלאית | פסקי דין על הר אבן מרדכי | פסקי דין על בראון מאיר ואח' |

1537/99 פ     09/02/2005




פ 1537/99 עיריית חדרה נ' חברת מטעי גן חברה חקלאית בע"מ, הר אבן מרדכי, בראון מאיר ואח'




בעניין:

22



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
פ
001537/99


בפני
:
כב' השופט סברי מוחסן
- סגן נשיא
תאריך:
09/02/2005




עיריית
חדרה
בעניין:

המאשימה






- נ
ג
ד -





1 . חברת מטעי גן חברה חקלאית בע"מ


2 . הר אבן מרדכי

3 . בראון מאיר

4 . סיון גדעון



הנאשמים





ב"כ המאשימה
:
עו"ד חן

נציג הנאשמת: עודד ילין
ב"כ הנאשמת 1: עו"ד שחטמן

נוכחים


פרוטוקול


הכרעת – דין

צר לי על כי תיק זה הובא בפני
י רק בתחילת חודש דצמבר 2004, כ- 10 חודשים לאחר שמיעת הראיות בו כאשר הכרעת הדין היתה צריכה להינתן לפני מספר חודשים.

1.
נגד הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") ושלושה נאשמים אחרים הוגש ביום 21.3.99 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבודות בנייה על חלקה 11 בגוש 10023 ללא היתר כדין, בניגוד לסעיפים 145, 204 (א)(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

2.
כפי שעולה מכתב האישום, העבודות בוצעו בתקופה שבין חודשים יולי עד ספטמבר 1997 או בסמוך לכך.

3.
ביום 11.7.02 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת שלושה נאשמים נוספים, נאשמים 5-7, ואכן בקשתה של המאשימה נענתה והוגש כתב אישום ואף נתקיימה הקראה לגבי שלושת הנאשמים שנוספו (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.7.03).

4.
מאוחר יותר ביקש ב"כ הנאשמים 5-7 להתיר לו להגיש טענות מקדמיות, אשר הוגשו ביום 9.10.03 ובעקבות הגשתן הוסכם בין המאשימה והנאשמים הנ"ל למחוק את האישום ככל שהוא מתייחס לנאשמים 5-7.

5.
בסיום שמיעת ראיות המאשימה טען ב"כ הנאשמים 1-4 כי אין להשיב לאשמה, ואכן נעניתי לבקשה לגבי הנאשמים 2-4 ואני מזכה אותם מכל אשמה, ואילו לגבי הנאשמת 1, הוריתי לה להשיב לכתב האישום ואכן נשמעו ראיות ההגנה וסיכומי הצדדים לגבי הנאשמת, והכרעת דין זו מתייחסת אליה בלבד.

6.
להוכחת אשמתה של הנאשמת והעדה גב' ורשבסקי אהובה שהעידה על עצמה כמנהלת פרוייקטים ובתוקף תפקידה הגישה את הדו"ח ת/1 הנושא תאריך 26.10.98, ובסעיף 3 שבו נרשם כי תאריך ביקור העדה במקום היו בימים 16.7.97 ו- 30.9.97.

העדה הגישה גם תמונות למבנים שהוקמו בצורה בלתי חוקית (מוצגים ת/2 – ת/4).
מטעם המאשימה הוגש גם נסח רישום החלקה נשוא כתב האישום ממנו עולה כי ביום ביצוע העבירה החלקה היתה רשומה על שם הנאשמת 1.
בנוסף הגישה המאשימה את ת/7 שהינה בקשה להיתר או לשימוש חורג שהוגשה על ידי משתלת דרך הגן וכבעלת הנכס חתמה הנאשמת 1.

7.
מטעם ההגנה העיד מר עודד ילין שהינו חבר קיבוץ גן שמואל ובאמצעותו הוגשו מסמכים שונים ובכלל זה הסכם נאמן מיום 25.7.91, וכן הסכם נ/4 מיום 17.1.91 לפיו החכירה הנאשמת 1 מספר חלקות לקיבוץ גן שמואל לתקופה של 10 שנים ועד ליום 31.12.99.
בנוסף הוגש שטר מכר לפיו נרשמה ע"ש הקיבוץ גן שמואל חלקה 15 בגוש 10017.
בנ/8 שהוגש גם באמצעות העד, השכיר הקיבוץ בשכירות בלתי מוגנת את החלקה נשוא כתב האישום לשותפות רשומה בשם דרך הגן, כאשר החוזה נערך ביום 13.2.97 כאשר תקופת השכירות הינה ל- 5 שנים.

8.
אין חולקין כי עפ"י המסמכים שהוגשו החלקה רשומה ע"ש הנאשמת 1 ואין גם חולקין כי לא הוכח שבעלות זו הועברה ע"ש הקיבוץ לפני המועדים הרלוונטיים לכתב האישום.


לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי התביעה, ובמיוחד לאור חקירתה הנגדית של עדת התביעה, אשר לא פגשה בנאשמים 2 – 4 בעת שביקרה במקרקעין בשנת 1997, וגם לא הצליחה לומר כיצד רשמה היא את שלושת הנאשמים כמחזיקים, והיא אף
טענה כי מי שכתוב בדו"ח הוא הבעלים, אי לכך התביעה לא הצליחה לקשור בין הנאשמים 2-4 ובין עובדות כתב האישום והעבירות שבוצעו על פיו, אני מזכה את הנאשמים 2 – 4 מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

9.
כפי שעולה מסעיף 4 לכתב האישום המתוקן, הנאשמת 1 הואשמה בעבירות נשוא כתב האישום בהיותה בעלת המקרקעין או מי שהוחזקה כבעלים. אין כל מסמך בכתב שהוצג ואשר יש בו כדי ללמד על העברת החלקה לקיבוץ במועד ביצוע העבירות.
להיפך, עפ"י המש"חים שצורפו לנ/5 לא היה כל הסכם לגבי הזכות במקרקעין [סעיף 3 (ד)], ואילו בסעיף 2 נקבע כי החזקה במקרקעין תהיה בידי הקונה ביום 6.7.00, ובסעיף ד' צויין כי בתאריך
6.7.00 נעברה הזכות במקרקעין.
מכאן למד אני כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הנאשמת היתה בעלת זכות הבעלות במקרקעין וכדין הוגש נגדה כתב האישום.

10.
ההגנה טענה כי בהיות הנאשמת 1 בעלת המקרקעין, עומדת לה ההגנה לפי סעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבניה.


סעיף 208 (ב) קובע כי לנאשם בעבירה על פי סעיף 204 (שימוש במקרקעין או בניה ללא היתר) תעמוד הגנה טובה אם יוכיח תנאים אלה:

1)
העבירה נעברה שלא בידיעתו;
2)
הוא נקט בכל האמצעים הנאותיים לקיום הוראות חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה.

מדובר בשני תנאים מצטברים ועול הוכחתם, עקב היותם סעיפי הגנה, מוטל על הנאשם.
השאלה הראשונה המתעוררת היא האם ידעה הנאשמת כי במקרקעין הרשומים על שמה ובבעלותה נעברה העבירה.

בע"פ (ת"א) 71553/01 נפסק כי ניתן ללמוד על ידיעתו של מאן דהוא ממעשיו. ביהמ"ש המחוזי בת"א בתיק הנ"ל ראה בעצם העובדה שהנאשם חתם על בקשה להתיר שימוש חורג משום ידיעה על ביצוע העבירה.

במקרה נשוא דיונינו, הנאשמת חתמה על בקשה להיתר בניה (ת/7) בתור בעלת הנכס וזאת ביום 8.10.97, דהיינו סמוך מאוד לביצוע עבודות הבניה כמפורט בכתב האישום המתוקן [סעיף 1 (א) עד 1 (ה)].

עצם העובדה שהנאשמת חתמה על בקשה להיתר, מוכיחה כי עד לאותו מועד לא ניתן היתר והמבנים שהוקמו הוקמו ללא היתר.

ב"כ הנאשמת טען כי מאחר והחתימה על ת/7 היתה מספר חודשים לאחר ביצוע העבירה על ידי חברת מטעי גן, לא ניתן ללמוד על ידיעה בזמן ביצוע העבירה.
טענה דומה נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי בע"פ 71553/01 ונפסק:
"שום דבר בלשון החוק או בתכליתו אינו מרמז על כך כי זוהי הפרשנות המתבקשת. אדרבא, כיון שמדובר בעבירה נמשכת, צריך להוכיח את הידיעה לגבי נקודת זמן רלוונטית כלשהי, לאו דווקא נקודת ההתחלה.
בכל שלב שבו נודע למערער (או מי שמוטלת עליו אחריות לפי סעיף 208 (א) לחוק), על כך שבמקרקעין שבבעלותו נעשה שימוש חורג ללא היתר, הוא צריך למנוע את השימוש הנ"ל".

כיוון ששני התנאים המאפשרים לנאשם לחסות בצילה של ההגנה שבסעיף 208 (ב) לחוק, תנאים מצטברים המה ואם הוכח שהנאשמת ידעה על ביצוע העבירות ללא היתר, הרי די בכך כדי להרשיע את הנאשמת.

אולם, גם התנאי השני לא הוכח ע"י הנאשמת, דהיינו הנאשמת לא הוכיחה שהיא נקטה בכל ההליכים הנאותים לקיום הוראת החוק והתקנות.

ב"כ הנאשמת טען כי אמנם המקרקעין עליהם נעברה העבירה רשומים בשם הנאשמת 1, אך למעשה הנהנה מהם הוא הקיבוץ ובנוסף הנאשמת חתמה על הסכם (נ/4) מיום 17.1.91 לפיו החכירה הנאשמת את המקרקעין לקיבוץ לתקופה של 10 שנים אך בכך לא יצאה הנאשמת ידי חובתה.
בעל המקרקעין המשכיר את המקרקעין שבבעלותו ביודעו כי המשכיר עומד לבצע במקרקעין עבודות הדורשות קבלת היתר בטרם ביצוען, אינו יכול להסיר מעצמו את האחריות הפלילית בהטילו על השוכר את החובה להשיג את ההיתר.
הנאשמת אמנם ציינה בסעיף 6 (א) ל- נ/4 שעל הקיבוץ להשיג את כל הרשיונות וההיתרים הדרושים, אך בכך לא די והיא אחראית כבעלים של המקרקעין, ועל כן אני קובע כי הנאשמת לא הצליחה להוכיח את התנאים שבסעיף 208 (ב) ולכן לא קמה לה ההגנה שבסעיף הנ"ל, ואני מרשיע אותה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן .


ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ה (9 בפברואר 2005) במעמד הנוכחים.
סברי מוחסן
, שופט
סגן נשיא



ויקי ב.







פ בית משפט שלום 1537/99 עיריית חדרה נ' חברת מטעי גן חברה חקלאית בע"מ, הר אבן מרדכי, בראון מאיר ואח' (פורסם ב-ֽ 09/02/2005)