פסקי דין על מינילנד אילת | פסקי דין על מקסוול קולמן | פסקי דין על החברה לפיתוח חוף אילת | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט |

551/04 ברע     09/06/2004




ברע 551/04 מינילנד אילת בע"מ, מקסוול קולמן נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, מינהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי באר שבע
ברע000551/04


בפני
:
כבוד השופט ניל הנדל
תאריך:
24/03/2005



המבקשים:
1. מינילנד אילת בע"מ

2. מקסוול קולמן


ע"י ב"כ עוה"ד
ד. עמיר



נ ג ד

המשיבים:
1. החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
א. בן שחר


2. מינהל מקרקעי ישראל


ע"י ב"כ עוה"ד
י. בכר


3. מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט


ע"י ב"כ עוה"ד
א. פרץ – מטעם פמ"ד


בקשת רשות ערעור על החלטת של בית משפט השלום באילת
בת.א 1079/01
שניתנה ע"י כב' השופטת ד. בלטמן-קדראי


פסק-דין

1.
בין המערערים למשיבים 1 ו-2 מתנהלת תביעה. בית משפט השלום באילת הטיל על המבקשים לשאת בהוצאות של כל אחד מהמשיבים 1 ו-2 בסך 7,500 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ₪. חשבון פשוט מגלה כי עקב ההחלטה עומד שיעור ההוצאות של המשיבים על 30,000 ₪. על החלטה זו עותרים המבקשים להרשות להם לערער.

2.
בהחלטה נשואת הבקשה צייר בית משפט את התמונה
הבאה. התביעה הוגשה בשנת אלפיים ולא חלה בה כל התקדמות ואף לא "נוהלה בה ישיבה קדם משפט עניינית אחת". קיים צו מניעה "המנציח מצב שנוח לתובעים
(המבקשים)
"
. נשקלה מחיקת התביעה מחוסר מעש. נקבע דיון לקדם משפט. בא-כוח המבקשים הגיש בקשת דחייה שנדחתה. חרף האמור, ביום הדיון הופיע עורך דין אחר ממשרדו של בא-כוח המבקשים אשר טען שאינו יכול לנהל את הדיון וביקש לדחותו. המבקשים עצמם לא התייצבו. בית משפט קמא קבע שהיה ראוי למחוק את התביעה אך תחת זאת חייב את המבקשים בתשלום הוצאות.

3.

לאחר עיון בתגובות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.


כלל הוא שערכאת הערעור תטה שלא להתערב בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה המבררת. לאחרונה האחריות לנהל את הדיון בצורה עניינית וביעילות. מוטל עומס רב על בית משפט קמא בדומה למצב הקיים אצל בתי משפט אחרים. על פני הדברים עולה כי המבקשים התעלמו מהחלטת דחיית בקשתם לדחות את הדיון. ניתן לומר שתחת קבלת ההחלטה ניסו להציג עובדה מוגמרת בפני
בית משפט קמא, בניגוד להחלטה.


השאלה אם להטיל הוצאות מהסוג שהוטלו במקרה דנא הינה שאלה נפרדת מהסוגייה מה הוא שיעור ההוצאות הראוי. אין נוסחה להשיב לשאלת השיעור הראוי. העניין תלוי, בין היתר,
בהיסטוריה של התיק, בטיב הדיון הנקבע ובהתנהגות הצדדים. יחד עם זאת יש והחוש השיפוטי תומך במסקנה ששיעור ההוצאות הינו רב מדי. הכלל של אי התערבות מצד ערכאת הערעור חובק בתוכו קיומו של היוצא מן הכלל.


במלאכת האיזון בין הביקורת הערעורית המוגבלת לבין כיבוד החלטת בית משפט קמא שבפני
ו היה מקרה שהצדיק הטלת הוצאות, החלטתי לקבל את הערעור באופן הבא.


המבקשים ישאו בהוצאות של כל אחד מהמשיבים 1 ו-2 בסך 4,000 ₪ וכן בהוצאות לטובת אוצר קופת המדינה בסך 5,000 ₪.


לנוכח התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות בהליך זה.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ד (9 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.



ניל הנדל
– שופט








ברע בית משפט מחוזי 551/04 מינילנד אילת בע"מ, מקסוול קולמן נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, מינהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט (פורסם ב-ֽ 09/06/2004)