פסקי דין על אוחיון אסתר | פסקי דין על אמויאל יצחק | פסקי דין על וקנין יורם | פסקי דין על אלום יאיר |

8024/02 א     14/02/2005




א 8024/02 אוחיון אסתר נ' אמויאל יצחק, וקנין יורם , אלום יאיר בע"מ




בעניין:


בתי המשפט


34
בית משפט השלום באשקלון
ת.א. מס': 8024/02


בפני
:
כב' השופט דורון חסדאי


14/02/2005



בעניין:
1. אוחיון אסתר


התובעת



- נ ג ד -



1. אמויאל יצחק

2. וקנין יורם
– נמחק מכתב התביעה
3. אלום יאיר בע"מ


הנתבעים


פסק דין
א
.

על העובדות והטענות



1.
רקע כללי בתמצית


1.1
התובעת הגישה ביום 3.1.02 תובענה כספית ע"ס 73,860 ₪.
1.2
בכתב התביעה המקורי הופיע, כתובע מס' 2, מר חיגאזי פראשת (להלן: "חיגאזי").
1.3
בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי ביום 1.3.94 מסר התובע מס' 2 (חיגאזי) לנתבעים 1 ו-3, שיקים של התובעת לבטחון אשר שולמו במזומן, בגין סחורה שנרכשה מהנתבעים (סע' 1 לכ"ת).

למרות שהשיקים נועדו לבטחון הוגשו הם ע"י הנתבעים לפרעון ו-2 שיקים חוללו, עקב היות החשבון "מוגבל". התובעים נדרשו לשלם את החוב, ואכן זה שולם במזומן לנתבע מס' 1, אך בגין 2 השיקים האחרונים המופיעים בפירוט בסעיף 1 לכ"ת, נפתח תיק הוצאה לפועל.
1.4
לטענת התובעים פנה הבנק הבינלאומי אליהם בדרישה לתשלום 2 השיקים זמ"פ 1.5.94 ו-1.6.94 בסך 15,412 ₪, והתובעת תאלץ ככל הנראה לשלמם, באם תדרש לכך, בסוף ההליך המשפטי עם הבנק.
1.5
לטענת התובעים הנתבעים שלשלו את הכסף, ששולם להם חלף השיקים, לכיסם הפרטי, לא החזירו את השיקים שנמסרו להם ובמקום זאת העבירו את 4 שיקים לגורם אחר. (סעיף 2 לכ"ת).
1.6
התובעים טענו כי למרות פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים להשיב את הכספים ששולמו להם במזומן, כדי שהנתבעת תוכל לפרוע את דרישת הבנק הנתבעים לא עשו כן, ולפיכך מתבקש ביהמ"ש לחייבם בתשלום הסך של 73,680 ₪, כמפורט להלן:

א.
4
x
4,387 ₪ (סכום כל שיק) משוערך – 33,680 ₪.

ב.
פיצויים, טרדה, עגמת נפש – 20,000 ₪.

ג.
הוצאות משוערכות בתיק ההוצל"פ (מול הבנק) – 10,000 ₪.
1.7
הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") – מר יצחק אמויאל – הגיש ביום 10.3.02 את כתב הגנתו במסגרתו טען, בין היתר, כי דין התביעה כנגדו להידחות מפאת השתק עילה (סע' 3), מחמת התיישנות (סע' 5) ומן הטעם של העדר יריבות (סע' 6).
1.8
עוד הוסיף הנתבע כי הוא עבד כעובד שכיר אצל הנתבע מס' 2, כי הוא לא נטל חלק בעסקה עם התובע במסגרתה נתקבלו שיקים כלשהם ולבטחון. הנתבע הכחיש כי נספח "א" לכתב התביעה הינו בכתב ידו וכי הוא חתום עליו (סע' 9,8).

2.
מהלך הדיונים בתיק זה


ישיבה מיום 2.9.02
2.1
ב"כ התובעים טען כי השיקים ניתנו כבטחון להבטחת רכישת סחורה וכי תמורתם שולמה במזומן והוא הפנה לנספח "א" לכ"ת.

להערת בית המשפט השיב ב"כ התובעים כי לשיטתו תקופת ההתיישנות מתחילה ביום 21.5.98 [עמ' 1 לפר'].


הנתבע טען כי בשנת 1994 הנתבעת מס' 3 כלל לא היתה קיימת, העיסקה נעשתה בין התובע מס' 2 לבין נתבע מס' 2 וכי הוא לא כתב את נספח "א" ולא חתם עליו [עמ' 1 לפר'].
2.2
בית המשפט [כב' הש' מ. בר-עם] בהחלטתו מאותו יום, במסגרתה הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית ציין, כי מקריאת כתבי הטענות מתעוררת שאלת התיישנות התובענה כמו גם ענין עילת התביעה כנגד הנתבע [עמ' 2 לפר'].

ישיבה מיום 18.2.03

2.4
בדיון שהתקיים ציין ב"כ התובעים כי התובעת היא זו ששילמה את התמורה במזומן כנגד השיקים.

בתשובה לשאלת בית משפט לענין היריבות כנגד הנתבע, זאת בקשר עם האמור בסעיף 6 לתצהיר העדות מטעם התובעת (תצהירו של חיגאזי), השיב ב"כ התובעים:

"אכן התביעה מבוססת על ההתחייבות שצורפה כנספח לכתב התביעה ואולם לטענת התובעת ההתחייבות נחתמה על ידי הנתבע" [עמ' 4 לפר'].
2.5
לאור דברי ב"כ התובעים הורה בית המשפט בהחלטתו על מחיקת התובע מס' 2 מכתב התביעה. כמו כן ציין ביהמ"ש בהחלטתו כי על יסוד התצהירים שהוגשו מטעם התובעת, נדמה כי אין עילת תביעה כנגד הנתבע, כי היה מקום לדחות את התביעה כנגד הנתבע בהעדר יריבות, אך בטרם יעשה כן הותר לתובעת להגיש תצהיר משלים לענין עילת התביעה כנגד הנתבע.

[ראה לענין זה גם החלטת הרשמת הנכבדה א. חדד מיום 5.3.03].

ישיבה מיום 13.7.04 – שמיעת הראיות
2.6
בפתח הדיון ולבקשת ב"כ התובעת - נמחקה התובענה כנגד הנתבע מס' 2 בלא צו להוצאות.

ביחס לנתבעת מס' 3, לגביה לא בוצעה מסירה, ביקש ב"כ התובעת לראות במסירה שבוצעה לנתבעים 1 או 2 כמסירה לנתבעת מס' 3 והוחלט כי עניין זה יוכרע בפסק- הדין.
2.7
בישיבה זו נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידו היא בעצמה ומר חיגאזי וכן העיד הנתבע [ר' בפרוט סעיף 4 להלן].



3.
סקירת תצהירי העדות בתמצית


תצהירו של חיגאזי (ת/1)

3.1
העד מציין בתצהירו מיום 10.9.02, בין היתר, כי ביום 1.3.94 או בסמוך מסר לנתבע 4 שיקים של התובעת לבטחון בגין עיסקה עם הנתבעים, וכי השיקים היו אמורים להיות מוחזרים במועד קבלת הכסף במזומן ששולם "לידי יצחק אמויאל ו/או מי מטעמו של אלום יאיר".

לטענת העד "הנתבע מס' 1 ו/או הנתבע מס' 2 הודיעו" שהשיקים חזרו בציון מוגבל ולכן הוא נדרש לשלם להם מכספיה של התובעת את מלוא התמורה.
3.2
בסעיף 4 לתצהירו מציין העד כי למיטב ידיעתו השיקים שולמו לפקודת אלום יאיר (ע.מ.), אשר הפכה לחברה בשנת 1996 וכי ביום 21.5.98 התחייבה החברה (הנתבעת מס' 3) בכתב ובחתימת הנתבע, להחזיר את השיקים ולפצות את התובעת, אך השיקים לא הוחזרו.

תצהירה של התובעת (ת/2)
3.3
התובעת בתצהירה מיום 17.9.02 מציינת, בין היתר, כי ב-1.3.94 מסר חיגאזי לנתבע 4 שיקים שלה לבטחון בגין עיסקה עם הנתבעים, כי השיקים היו אמורים להיות מוחזרים עם תשלום מזומן שבוצע לנתבע ו/או לאלום יאיר או מטעמה. כי הנתבעים 1 ו/או 2 הודיע שהשיקים חזרו בציון מוגבל ולכן היא נדרשה לשלם להם מלוא התמורה, כי הנתבע וועקנין אמרו לחיגאזי כי השיקים לא הופקדו. למיטב ידיעתה השיקים שולמו לאלום יאיר (ע.מ.), אשר הפכה לחברה בשנת 1996. כי ב-21.5.98 התחייבה חברת אלום יאיר בכתב ובחתימת יד הנתבע להחזיר לה את השיקים ולפצותה כמפורט בהתחייבות (נספח "א").
3.4
התובעת מבהירה כי למרות זאת השיקים לא הוחזרו לה, הבנק נקט נגדה הליכי הוצל"פ והיא חויבה בהליכים המשפטיים לשלם את ערכם הנומינלי.
3.5
בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה, טוענת התובעת כי מירוץ ההתיישנות להגשת התביעה, הופסק, ברגע שהחל הבנק לתבוע אותה בגין השיקים ועד ליום שבו נפסק ההליך בתיק של הבנק נגדה בגין השיקים (סעיף 11).

תצהיר משלים של התובעת (ת/3)
3.6
ביום 23.3.03 הגישה התובעת תצהיר משלים, בו טענה בין היתר, כי הנתבע מס' 2 (הכוונה ככל הניראה לנתבע מס' 1 – ד.ח.) הציג עצמו כבעל העסק ו/או מנהל החברה יחד עם וקנין וחיגאזי מסר לידו את הכספים בגין השיקים.

התובעת מבקשת להדגיש כי העבירה את הכספים באמצעות חיגאזי לנתבע ולוקנין (סע' 3), כי בפגישה שהתקיימה בין חיגאזי לנתבע מסר הנתבע לחיגאזי התחייבות בכתב (נספח "א") וככל הנראה הנתבע הטעה אותה ואת חיגאזי כאשר הוסיף את חותמת החברה (סע' 5,6).

תצהירי הנתבע

3.7
הנתבע שלא היה מיוצג בתיק, אישר בתצהירו מיום 4.11.02 (נ/1) כי כל האמור בכתב הגנתו שצורף לתצהירו הינו אמת.

כמו כן הגיש הנתבע תצהיר משלים מיום 26.6.03 (נ/2) בו טען, בין היתר, כי דברי התובעת בסעיפים 5,4,2 ו-6 לתצהירה המשלים דינם מחיקה לפי שזוהי עדות שמיעה. כן ציין הנתבע כי הוא לא הציג עצמו כבעל העסק.


4.
העדויות (ישיבת ביהמ"ש מיום 13.7.04)


עדות חיגאזי
4.1
העד בהשלמת עדותו הראשית צייין כי הנתבע חתם על נספח "א" ("ההתחייבות"), כי החתימה התבצעה בתחנת הדלק "פז" בכניסה לאשקלון, המסמך נחתם לאחר שהוא אמר לנתבע כי הוא שילם לו עבור השיקים במזומן ואז חתם הנתבע על המסמך והטביע בו חותמת (עמ' 3 לפר').

בחקירה הנגדית השיב העד כי העבודה בגינה ניתנו השיקים בוצעה בשנת 1994 (עמ' 4 למעלה) העד אישר כי 4 השיקים שניתנו לו ניתנו בגין עבודות אלומניום שבוצעו בבית התובעת, (עמ' 4 באמצע).

לשאלת ביהמ"ש השיב העד כי המסמך אותו הביא מוכן (נספח "א") נכתב על ידי ידידה שלו (לידיה ארביב), הוא נתן אותו לנתבע שקרא אותו וחתם עליו (עמ' 4 למטה).
4.2
העד נשאל על ידי בית המשפט:

"ש. ארבעת השיקים שנתת לו בשנת 94 המצויין בנספח "א" לכתב התביעה, מדוע נתת לו אותם?

ת. נתתי לו את השיקים עבור עבודה שהוא ביצע לי בגבעת הפרחים. נתתי לו את הכסף במזומן, במקום סכום השיקים, במועד הקרוב למועד פרעונם לאחר שהם חזרו. הוא אמר לי אני אלך הבית ואני אביא לך אותם" (עמ' 6 למטה).
4.3
כמו כן השיב העד כי הוא לא החתים את הנתבע על אישור במעמד התשלום במזומן מאחר והאמין בו לאור הכרותם (עמ' 6 למטה), לשאלה מדוע המתין 4 שנים עד החתמת נספח "א" השיב העד, כי הוא לא איתר את הנתבע משך אותם שנים (עמ' 7 למעלה).
4.4
עוד העיד העד בתשובה לשאלה: "ש. מדוע הוגש כתב התביעה כנגד נתבע מס' 2 ו-3" כי: "ת: איני יודע". (עמ' 7 באמצע).

עדות התובעת

4.5
בהשלמת עדותה הראשית ציינה התובעת כי הנתבע היה בביתה ואמר לה שהוא יביא לה את השיקים ונתן לה את הטלפון של וקנין.

התובעת נשאלה: "איך מר אמויאל הגיע אליך הביתה?" והשיבה: "הוא הגיע אלי דרך חיגאזי שמסר לו את השיקים. אני עשיתי בלגן לחיגאזי. אני לא מכירה את אמויאל..." (עמ' 8 באמצע).
4.6
התובעת נשאלה ע"י בית המשפט:

"ש. כשאת אומרת ששילמת פעמיים באיזה אופן התבצע התשלום פעמיים?

ת. פעם אחת שנתתי לחיגאזי את השיקים והוא אמר לי שהם חזרו, ואמרתי לו תן לי כמה ימים ואני אגייס לך את הכסף וביקשתי מחמותי היא הביאה לי את הכסף ושילמתי לו אותם, ושאלתי את חיגאזי מה קורה עם השיקים, והוא אמר לי אין בעיה אני אקבל אותם. אני שילמתי לחיגאזי 20,000 ₪ כאשר סכום זה כלל בתוכו את סכומם של 4 שיקים שחזרו על ידי הבנק. כנגד תשלום תמורת השיקים, הוא היה צריך להחזיר לי את השיקים. זה היה בסמוך לאחר שהשיקים חזרו" (עמ' 8 באמצע).
4.7
התובעת נשאלה ע"י הנתבע:

"ש. מפנה אותך לתצהירך הראשון את כותבת בסעיף 2 מתאריך 1.3.94 – שהשיקים היו לבטחון בגין עיסקה עם הנתבעים, ומה זה שיק לבטחון ומה הם הנתבעים?

ת. שיקים לבטחון אני לא יודעת למה הכוונה הוא לקח ממני 4 שיקים לשלם את העבודה שהוא ביצע אותה". (עמ' 8 למעלה).

בהמשך הוסיפה התובעת:

"אני לא מסרתי שום שיקים לבטחון. אני שילמתי את החוב שלי. כשמסרתי את ארבעת השיקים אני התכוונתי לפרוע אותם. היתה לי בעיה בחשבון, לא קיבלתי כסף ולכן הם חזרו" (עמ' 9 למעלה).
4.8
עוד העידה התובעת כי היא ביקשה מחיגאזי להביא לה מסמך, כי היא לא מכירה את הנתבעים אלא אותו. התובעת ציינה כי דאגה לתת לחיגאזי 20,000 ₪ אך לא לקחה ממנו אישור על קבלת הכסף והוא היה צריך להחזיר לה את השיקים, מאחר והוא חיכה לה שנתיים לכסף לאחר שבנה את ביתה בשנת 1990, הוא קיבל ממנה את השיקים והעבירם הלאה. (עמ' 9 באמצע).
4.9
ביחס לכתב ההתחייבות (נספח "א") העידה התובעת כי את המסמך קיבלה מחיגאזי ב-5/98 (עמ' 9 למטה).

עדות הנתבע

4.10
הנתבע העיד כי עבד אצל וקנין כשכיר מסוף שנת 1993 עד תחילת שנת 1995 וקיבל תלוש משכורת. כי חברת אלום – יאיר הוקמה על ידי בנו ובתו. (עמ' 12 למעלה).
4.11
הנתבע הכחיש כי קיבל מחיגאזי כסף בעבור 4 השיקים, הנתבע הסביר, כי הוא לא הציג חשבוניות בגין שיקים אלה מאחר והוא לא בעל העסק והספרים והחשבוניות לא ברשותו. (עמ' 12 למטה).
4.12
הנתבע הוסיף והעיד כי "כתב ההתחייבות" אינו כתוב בכתב ידו וחתימתו אינה מופיעה על גבי החותמת וכי ניסוחו לא מובן (עמ' 13 באמצע). הנתבע ציין כי הוא אינו יודע כיצד הוטבעה חותמת החברה על המסמך – חותמת שנשמרה במפעל. הנתבע חתם, לבקשת ב"כ התובעת, דוגמת חתימתו ע"ג
דף חלק (נ/3).
4.13
הנתבע העיד כי היו לחיגאזי חובות אחרים אך הוא שילם אותם, אך הכחיש כי החוב בגין השיקים של התובעת שולם (עמ' 15 למטה).


5.
המשך ההליכים

5.1
סיכומים מטעם התובעת הוגשו כבר ביום 16.8.04.
5.2
סיכומים מטעם הנתבע (באמצעות עו"ד מטעמו) הוגשו רק ביום 14.11.04 , לאחר תזכורות ומספר אורכות שניתנו.
5.3
סיכומי תשובה מטעם התובעת לא הוגשו לאחר שנדרשה הגשתם פעמיים מספר. באיחור הודיע ב"כ התובעת למזכירות בית המשפט שהוא מוותר על הגשתם (בתחילת חודש 1/05) .


6.
כתב ההתחייבות
6.1
כתב ההתחייבות המקורי מיום 21.5.98 (נספח "א") צורף לסיכומי ב"כ התובעת [סומן על ידי במ/1].
6.2
בכתב ההתחייבות נכתב בין היתר:
"...אני הח"מ אלום יאיר בע"מ
ח.פ. 512290891 ... מודיע בזאת ומתחייב בזאת שקיבלתי מהקבלן חגאזי פארשי 4 ציקים ע"ש אסתר אוחיון...".

ניתן
תאור של 4 השיקים במסמך ובהמשך נאמר:
"... החתום הנ"ל הודיע לי שלאחר מספר ימים שהצ'קים הוחזרו ניגשתי ושילמתי בכסף מזומן בקשתי את השיקים ונאמר לי ע"י הח"מ שהם בבית והוא יחזיר לי אותם אך עד עצם היום הזה לא הוחזרו השיקים.

אני הח"מ
מתחייב לשאת בכל ההוצאות ועוגמת נפש שנגרמה לבעל הצ'קים אוחיון אסתר
ובמקביל להחזיר את הצ'קים".

_________
חתימה + ת.ז.
כתובת:

אלום יאיר בע"מ



טלפון: ק.אור הנר. "

ח.פ. 512290891


6.3
על פניו, ניכר כי כתב ההתחייבות נחתם על ידי חברת אלום יאיר בע"מ
ולא על ידי הנתבע באופן אישי.
חותמתה של החברה + חתימה הוטבעה ע"ג המסמך 3 פעמים: פעמיים בראש המסמך ופעם נוספת בתחתיתו, כך שלא נטען לומר שהדבר הוצנע או הוסתר מחיגאזי או שהוא לא היה מודע לעובדה זו.

6.4
חיגאזי בסע' 6 לתצהירו מציין כי "ביום 21.5.98 התחייבה אלום יאיר בע"מ
" להחזיר לו את השיקים ולפצות את התובעת.

כך גם התובעת בסע' 7 לתצהירה מציינת אף היא, כי "ביום 21.5.98 התחייבה אלום יאיר בע"מ
" בכתב להחזיר לה את השיקים ולפצותה.

6.5
רק בסעיף 6 לתצהירה המשלים מיום 21.3.04 [שבא לאחר 2 ישיבות ביהמ"ש מיום 2.9.02 ו-18.2.03 בהן הועלה הספק בקשר לעילת התביעה כנגד הנתבע והיריבות עימו], נטען ע"י התובעת כאילו בכתב ההתחייבות מיום 21.5.98, הטעה הנתבע אותה ואת חיגאזי עת חתם עליו והוסיף חותמת החברה. עדותה זו של התובעת הינה עדות שאינה מכלי ראשון ובגדר עדות סברה פסולה, שלא נמצא לה כל תימוכין בתצהיר חיגאזי .

6.6
עיון בכתב ההתחייבות מלמד, כי האמור בסעיף 2 סיפא לכתב התביעה. [אשר אינו תואם את שנטען בתצהירי התובעת וחיגאזי כאמור בסעיף 6.4 לעיל], הינו מטעה ומגמתי דהיינו, בכתב ההתחייבות אין המדובר "בחתימת ידו של נתבע 1 כשמצורפת לה חתימת אלום יאיר בע"מ
נתבעת מס' 3", אלא המדובר במסמך החתום על ידי חברת "אלום יאיר בע"מ
", כשעל גבי חותמת החברה מופיעה חתימה.

6.7
לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפני
ובחנתי את העדויות לגבי נסיבות חתימתו של כתב ההתחייבות (במ/1) הנני דוחה את גירסת התובעת כאילו המסמך נחתם על ידי הנתבע באופן אישי, או כי הוא מחייבו באופן אישי. עוד ראוי לציין, כי אין דמיון כלשהו בין החתימה (בעט) שעל גבי חותמת במוצג במ/1 החברה, לבין דוגמאות חתימתו של הנתבע המופיעות במוצגים נ/3, נ/2 ו-נ/1.

6.8
סיכום ביניים
6.8.1
התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח, כי הנתבע חתם באופן אישי על במ/1 או כי הוא מחוייב מכוחו באופן אישי [ראה גם סעיף
8
להלן].
6.8.2
עדותו של חיגאזי לעניין נסיבות חתימת מוצג במ/1, הינן בגדר עדות יחידה שלא נמצא לה סיוע ולפיכך ואף מטעם זה לא מצאתי לקבלה. (ר': סעיף 54 לפקודת הראיות [נ"ח]).
6.8.3
עוד יצויין, כי התובעת לא הזמינה לעדות את גב' לידיה ארביב אשר לטענת חיגאזי היא זו שכתבה את המסמך, במיוחד על רקע ניסוחו הקלוקל והמחלוקת לגבי נסיבות חתימתו, עובדה זו יש לייחס לחובתה.
6.8.4
העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד.
ר: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658;
ע"א 55/89
קופל (נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ,
פ"ד מד
(4) 595, 602.

ב.


המסגרת המשפטית

7.
התיישנות


7.1
דבר החקיקה המסדיר את העקרונות הכלליים של דיני ההתיישנות הינו חוק ההתיישנות התש"ח – 1958 (להלן: "החוק").
סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות של עילת תביעה בעניינים שאינם מקרקעין היא שבע שנים. סעיף 6 לחוק מורה כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
התיישנות עילת תביעה הינה עקרון משפטי אשר מוצא את ביטויו בצורות שונות. בשיטות משפט מקובל למנות 3 טעמים עיקריים לקיומו, אשר ימנו בקצרה:
א.
נימוק ראייתי הנעוץ בקושי לשמור ראיות תקופת זמן ארוכה.
ב.
חזקה לפיה שיהוי בהגשת התביעה מצביע על נכונות הזכות לויתור על המהותית.
ג.
הצורך להקנות לנתבע ודאות בדבר זכויותיו וחובותיו.
ר': י' ויסמן, ההתיישנות והמדינה, משפטים י"ד (התשמ"ד)

3.

ע"א 158/54 דה בוטון נ' בנק המזרחי פד"י י' 687.

ז. יהודאי, דיני התיישנות בישראל, מה' 1991 , עמ' 10-5.
7.2
כן מיועדת תקופת ההתיישנות לתמרץ תובעים פוטנציאליים לתבוע את זכויותיהם בזריזות ראויה וללא עיכובים בלתי סבירים.
ר': ע"א 4024/95 לזר נ' מ"י, תק-על 98 (1) 131.

ע"א: 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקה פד"י נ"ז (1) 289.

7.3
במצב דברים רגיל חלה כאמור תקופת התיישנות רגילה בת 7 שנים ממועד גיבוש העילה.
למושג "עילת תביעה" עשויות להיות פרשנויות שונות בהקשרים שונים. מועד התגבשותה של עילת תביעה לצורך התיישנות אינו נושא משמעות טכנית אלא הוא ניזון ממגמות העומדות ביסוד מוסד ההתיישנות תוך נסיון לאזן בינהם.
ר': ע"א 165/83 בוכריס נגד דיור לעולה פ"די לח (4) 554, 558.

7.4
הגדרת "עילת התביעה" ומועד גיבושה לצורך ההתיישנות נגזרים איפא משילוב ואיזון של המטרות והטעמים שפורטו לעיל. ההגדרה המקובלת ל"עילת תביעה" לצורך הענין היא מכלול העובדות המולידות את הזכויות לסעד המבוקש על ידי התובע.
עילה זו נולדת בדרך כלל במועד בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי
החייב
.
ר': י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, ע"מ 134.
ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נגד בנק א"י בריטניה פ"די מ"ד (2) 265,
271.
רע"א 6658/00 אבו-רוקן נ' בל"ל פד"י נ"ה (4) 66, 72.

7.5
דיון ומסקנות

7.5.1
נראה כי סימני השאלה שהעלה בית המשפט, בישיבת קדם המשפט
מיום 2.9.02 לעניין "ההתיישנות", היו מקומם.
7.5.2
חיגאזי בעדותו ציין, בין היתר, כי נתן את הכסף במזומן במקום השיקים, במועד הקרוב לזמן פרעונם לאחר שהם חזרו [ר' סעיף 4.2 לעיל].
7.5.3
אף התובעת העידה, כי כנגד תשלום תמורת השיקים, היה על חיגאזי להחזיר לה את השיקים וזה היה בסמוך לאחר שהשיקים חזרו [ר' סעיף 4.6 לעיל].
7.5.4
כמתואר בסעיף 1 לכתב התביעה, זמן לפרעונם של השיקים היה 1.3.94, 1.4.94, 1.5.94 ו-1.6.94. מכאן שבמועד הסמוך לחילולם היה על הנתבע [או מי מהנתבעים] להשיבם לתובעת.
7.5.5
מדברי העדים מטעם התובעת, כפי שהובאו בפני
עולה, כי עילת התביעה נולדה בסמוך לאחר הן המועד הנקוב פרעונם של השיקים [בתחילת המחצית השניה של שנת 1994] שאז התגבשו כל העובדות המהותיות המזכות את התובעת בקיום החיוב כלפיה לאמור, החזרת 4 השיקים פיזית או השבת תמורתם.
7.5.6
התובענה הוגשה ביום 3.1.02 , בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרות העילה ולפיכך על פניה דינה להידחות.
7.5.7
ב"כ התובעת טען בישיבה מיום 2.9.02 כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום 21.5.98.
באם כיוון ב"כ התובעת בטיעון זה לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, הרי שלאור קביעתי בסעיף 6 לעיל, כי כתב ההתחייבות [מוצג במ/1] אינו מחייב את הנתבע באופן אישי, הרי שאין בכך כדי לסייע לתובעת בתובענתה כנגדו, אלא לכל היותר, נעצר מרוץ ההתיישנות כנגד הנתבעת מס' 3.
7.5.8
פטור בלא כלום אי אפשר ולפיכך, ובלא קשר לקביעתי בפרק זה לפיה התובענה כנגד הנתבע התיישנה, אדון בתובענה אף לגופה.

8.
על נטל השכנוע, העדות ומשקלה
8.1
במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראייה".
נטל השכנוע
-
מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.
חובת הראייה
- מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניננו של היריב משמעה של חובת הראייה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.
ר': י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורת 2003, בעמודים 1506-1505
(להלן: "קדמי").
א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 200
(להלן: "הרנון").

8.2
מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע.
"די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה".
ר':
קדמי לעיל, בעמ' 1506 ו-1508.
הרנון לעיל, כרך א' בעמ' 212.


8.3
משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

"אותות האמת"
– אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד".

תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם.
ר': קדמי לעיל בעמ' 1594.

8.4
קדמי בספרו הנ"ל מציין 4 מבחנים בסיסיים לבחינת מהימנותו של עד:
8.4.1
מבחן ההתרשמות
-
התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העד על דוכן
עדים.
8.4.2
מבחן ההשוואה החיצונית -
השוואת דברי העד בבית מהשפט עם דברים
שאמר במקום אחר, או דברים שאמרו עדים אחרים.
8.4.3
מבחן ההשוואה הפנימית - העמדת דברי העד במבחן של "הגיון שכל ישר ונסיון החיים".
8.4.4
מבחן האישיות
-
בדיקה והשלכה אפשרית של אופיו של העד



ונגיעתו לעניין על מהימנות דבריו [שם בעמ' 1607-1559].

8.5
דיון ומסקנות
לאחר ששקלתי את העדויות שבאו בפני
, בחנתי את הראיות אשר הוצגו בתיק זה, והעברתי אותן בכור ההיתוך של 4 המבחנים שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה כנגד הנתבע להדחות, לאור הטעמים המנויים כדלקמן:
8.5.1
איני מקבל כאמינה וסבירה את גירסת התובעת, כפי שקיבלה ביטוי בתצהירי העדות מטעמה, לפיה 4 השיקים ניתנו לנתבעים לבטחון
[ר' גם דברי ב"כ התובעת בישיבת 2.9.02].
8.5.2
מן העדויות שנשמעו בפני
עולה תמונה שונה לגמרי. כך למשל טענה התובעת, כי את השיקים שילמה, במסגרת תשלום של 20,000 ₪, לחיגאזי תמורת עבודתו בביתה. התובעת הדגישה כי לא מסרה את השיקים לבטחון, אלא שילמה חוב שלה [ר' בהרחבה סעיף 4.7 לעיל]. חיגאזי בעדותו ציין כי הוא נתן את השיקים לנתבע בגין עבודה שזה ביצע בעבורו [ר' בהרחבה סעיף 4.2 לעיל].
8.5.3
זאת ועוד, ב"כ התובעת ציין בישיבת יום 18.2.03, עת הועלתה שאלת היריבות ועילת התביעה כנגד הנתבע, כי התביעה כנגדו מבוססת על כתב ההתחייבות שנחתם על ידו.

משקבעתי כי כתב ההתחייבות [מוצג במ/1] לא נערך על ידי הנתבע ולא מחייב אותו באורח אישי. הרי, שאף לאור דברי ב"כ התובעת, דין התובענה כנגד הנתבע להידחות.
8.5.4
לא למותר לציין, כי עדותה של התובעת לעניין נסיבות חתימתו של כתב ההתחייבות הינה עדות מפי השמועה, אשר אין לייחס לה משקל כלשהו.
8.5.5
בשולי פסק הדין מצאתי לתמוה על כי התובעת מצאה בתחילה לצרף את חיגאזי כ"תובע" בתיק זה ולאחר מכן הובא הוא כעד מטעמה. מעדותה של התובעת בפני
עולה לכאורה כי מקומו של חיגאזי היה בשורת "הנתבעים", לפי שהוא היה זה שקיבל את השיקים מן התובעת, הוא זה שקיבל תמורתם במזומן מהתובעת והוא שהתחייב בפני
ה להשיבם לה ולא עשה כן.

ויובאו הדברים כרישומם בפרוטוקול מפי התובעת:

"...ושילמתי לו אותם, ושאלתי את חיגאזי מה קורה עם השיקים, והוא אמר לי אין בעיה אני אקבל אותם... הוא היה צריך להחזיר לי את השיקים. זה היה בסמוך לאחר שהשיקים חזרו..." (עמ' 8 לפר').

כך אף דבריה בעמ' 9 לפר' שם אמרה, כי
דאגה לתת לחיגאזי 20,000 ₪, לא לקחה ממנו אישור על קבלת הכסף והוא שצריך היה להחזיר לה את השיקים.
8.5.6
חיגאזי בתצהירו (ת/1) ציין בין היתר, כי הכסף שולם במזומן לנתבע מס' 1 ו/או למי מטעמו של אלום יאיר.

בדומה ציינה התובעת כי השיקים היו אמורים להיות מוחזרים עם התשלום במזומן שבוצע לנתבע מס' 1
ו/או לאלום יאיר או מטעמה [ר' בהרחבה סעיף 3 לעיל].

התובעת לא עמדה בנטל השכנוע אשר היה מוטל עליה להוכיח כי תמורת השיקים שולמה לנתבע מס' 1 באופן אישי, או שמא התמורה שולמה לנתבע מס' 1 כשלוחה של אלום יאיר [ע.מ.].
8.5.7
כך או כך נטען בתצהיר חיגאזי (ת/1) ובתצהיר התובעת (ת/2) כי החברה הנתבעת מס' 3 התחייבה בכתב ביום 21.5.98 להחזיר את השיקים ולפצות את התובעת. מכאן שאף לשיטת התובעת, החברה היא זו המחוייבת בהשבת השיקים או תמורתם לתובעת ולא הנתבע מס' 1.






9.
הנתבעת מס' 3 – אלום יאיר בע"מ
9.1
ב"כ התובעת ביקש ביחס לנתבעת מס' 3, לה
לא בוצעה מסירה, כי המסירה שבוצעה לנתבעים 1 או 2, תחשב כמסירה לנתבעת מס' 3 באמצעות נציגיה.
9.2
הרקע למבוקש הינו זימון שיצא לנתבעת מס' 3, אשר חזר לתיק בית המשפט ובו צויין כי הנתבעת אינה נמצאת בקיבוץ אור הנר מזה כשלוש שנים והיא עברה לכתובת בלתי ידועה.
9.3
תקנה 484 לתקסד"א קובעת, בין היתר, כי המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם כחוק – בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד.
9.4
השופט א.גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 7, מציין כי בביצוע המצאה של כתבי בי-דין לתאגיד תחול תקנה 484 וכי בתאגיד שהוקדם כחוק תעשה ההמצאה במשרדו של מנהל התאגיד.

ניתן להמציא כתבי בי-דין למנהל החברה אישית וההמצאה תחשב כהמצאה כדין, אף אם הם לא הומצאו למשרדה הרשום של החברה שם (451-450).
9.5
ב"כ התובעת צרף לסיכומים שהגיש, תדפיס רשם החברות של הנתבעת מס' 3 – אלום יאיר מפעל לעבודות אלומניום בע"מ (נספח "א").

עיון בתדפיס מלמד כי בעלי המניות בחברה הינם אמויאל דוד וזהבית. לא מצויין בתדפיס מי הם מנהלי החברה ומהי כתובתה.
9.6
התובעת לא הוכיחה בפני
במידה הנדרשת כי הנתבעים 1 או 2 (שנמחק עקב אי מסירה) הינם מנהלי הנתבעת מס' 3, וכי נעשה על ידה נסיון אמיתי לבצע מסירה לנתבעת מס' 3 במשרדיה.
9.7
זאת ועוד, באם כיוון ב"כ התובעת דבריו ובקשתו לתקנה 482 לתקסד"א ["המצאה למורשה בהנהלת עסקים"], אשר ספק בעיני אם היא חלה בנסיבות העניין, הרי שהיה על התובעת להתכבד ולהוכיח את 5 התנאים כדי לבוא בשעריה של תקנה זו ולעמוד בדרישותיה, דבר שלא נעשה.
ר': ע"א (י"ם) 1295/00 קופ"ח כללי נ' ריינולדס טובאוקו [לא פורסם]
ה"פ (ת"א) 493/02 בש"א 9203/02 קרגולוקס נ' מרחב ואח' [לא פורסם].

9.8
לסיכום

הנני דוחה את בקשת התובעת לראות בזימונם של הנתבעים 1 או 2, כמסירה וזימון כדין של הנתבעת מס' 3.


10.
הערה לסיום


למעלה מן הדרוש יצויין כי אף במישור הנזק [ הפיצוי הכספי] הנתבע, לא היה מקום להענות לתביעה במלואה, במיוחד אמורים הדברים ביחס לפיצוי שנתבע בגין עוגמת נפש וטרדה, וההוצאות המשוערכות בתיק ההוצל"פ – רכיבים אשר לא הוכחו ולא הובאו ראיות כלשהן ביחס אליהם.

11.
סוף דבר
11.1
הנני מורה על דחיית התובענה כנגד הנתבע מס'1.
11.2
הנני מורה על מחיקת התובענה כנגד הנתבעת מס' 3.
11.3
בנסיבות העניין, לפי שהנתבע מס' 1 לא היה מיוצג בתיק ולאור
האיחור הניכר בהגשת הסיכומים מטעמו, דבר שגרם לעיכוב
במתן פסק - הדין, ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום 14 בפברואר, 2005 (ה' ב אדר א תשס"ה) במעמד הצדדים הנ"ל.



________________


דורון חסדאי
, שופט
קלדנית: זהבה







א בית משפט שלום 8024/02 אוחיון אסתר נ' אמויאל יצחק, וקנין יורם , אלום יאיר בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/02/2005)