פסקי דין על דולגינוב יבגני | פסקי דין על אבי קאופמן (נירוסט)

2898/04 דמ     16/12/2004




דמ 2898/04 דולגינוב יבגני נ' אבי קאופמן (נירוסט)




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
דמ 002898/04


בפני
:
כב' הרשמת דגית ויסמן


16/12/2004




בעניין
:
דולגינוב יבגני





התובע

נ
ג
ד


אבי קאופמן


(נירוסט)




הנתבע


פסק דין

1.
התביעה שבפני
הינה לתשלום תמורת עבודה בשעות נוספות, בסך 2,859.5 ש"ח, זאת בגין תקופת עבודה בת כחודש.

2.
הצדדים הוזמנו לדיון ביום 3.6.04 (לאחר שלדיון הראשון איש לא התייצב). מאחר שהתובע לא התייצב, נמחקה תביעתו. זו חודשה לאחר שהתובע ביקש זאת, מאחר שחלה במועד הדיון והציג אישור רפואי מתאים.

3.
התובע תבע תמורת עבודה בשעות נוספות על פי טבלה שצירף לכתב התביעה. גרסת הנתבע היתה שהשכר ששולם לתובע היה נטו. בעסק שבבעלות הנתבע עובדים בשעות קבועות ובכל מקרה התובע עבד רק עד ה – 9.12.03. לאחר תקופת עבודה קצרה, התובע פוטר, לאחר שהתברר לנתבע כי השכר שסוכם אינו מוצדק.

4.
בפני
העידו התובע וכן גב' שושי קאופמן, מנהלת העסק בבעלות הנתבע ואשתו של הנתבע.

5.
התובע העיד כי השכר שסוכם היה 8,000 ש"ח נטו לחודש עבודה מלא. על השכר המוסכם לא היתה מחלוקת בין הצדדים (ר' עדות גב' קאופמן, עמוד 2 שורה 26 לפרוטוקול). עוד העיד כי נדרש לעבוד שעות עבודה מעבר למוסכם. כאשר ביקש את השכר עבור שעות העבודה, נאמר לו שיקבל עבורם ימי חופש.


התובע הציג רישום שעות שערך בעצמו בטבלה אשר צורפה לכתב התביעה. כמו כן העיד כי את רישום השעות שערך נתן לנתבע.

6.
גב' קאופמן העידה כי נאמר לתובע על ידי הנתבע שלא לעבוד יותר משמונה שעות ביום ובעדותה רמזה לכך שאם התובע עבד יותר שעות, הרי שמשום שהיה איטי או שלא ידע את העבודה.


לגבי הרישום שהציג התובע, נטען כי בסוף חודש העבודה התובע אמר כמה שעות הוא עבד והפרטים הועברו לרואה החשבון של הנתבע. לכן תלושי השכר שניתנו לתובע משקפים את שעות העבודה בפועל.

7.
כאמור, המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה האם התובע עבד בפועל בשעות נוספות. מתלושי השכר עולה כי בפועל, לא שולמה לתובע תמורת עבודה בשעות נוספות. על פי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, לא ניתן לשלם לעובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו, שכר הכולל את התמורה עבור עבודה בשעות נוספות, ואם עשו כן, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד. לנתבע היו טענות ביחס לאיכות העבודה של התובע ולעלות שכרו, אולם כפי שעולה מהוראות החוק, טענות אלה אינן רלוונטיות לתביעה לשכר עבור עבודה בשעות נוספות.

8.
התובע הציג רישומים שהוא ערך בעצמו, והדבר מתיישב עם עדות שני הצדדים כי לא החתימו כרטיסי נוכחות במפעל. גרסת הנתבע כי התלושים משקפים את שעות העבודה בפועל, אינה מתיישבת עם העובדה כי בתלושי השכר נרשם יום עבודה בן שמונה שעות, בעוד שבכתב ההגנה של הנתבע נרשם כי במפעל עובדים מהשעה 7:30 בבוקר ועד 19:00 בערב (גב' קאופמן חזרה על עובדה זו גם בעדותה). כלומר, יום העבודה הרגיל במפעל הינו בן כ- 11 שעות (הצדדים לא העידו לגבי משך ההפסקה או ההפסקות שניתנו לתובע או לעובדים אחרים בעסק, אולם בטבלה שצירף התובע, ציין באילו ימים ניתנה לו הפסקה בת חצי שעה).

בנסיבות אלה, גם על פי העדות מטעם הנתבע והאמור בכתב ההגנה, עולה כי התובע עבד בשעות נוספות, וזאת גם אם אקבל את גרסת הנתבע כי התובע עבד במתכונת המקובלת לגבי שאר העובדים במפעל.

גם מתוך העדויות שבפני
באופן מובלע ניתן היה להבין משני העדים, כי התובע עבד בפועל מעבר לשעות המוסכמות, שכן היו טענות לגבי רמת העבודה שלו ובשל כך נדרש להשאר יותר במקום העבודה על מנת להשלים את העבודה.

9.
אשר לטענה כי אין לקבל את הטבלה מאחר שהתובע ציין שעבד ב – 10.12.03, למרות שלא עבד ביום זה, הרי שעל פי תלוש השכר לדצמבר 03' (אשר לטענת הנתבע משקף את עבודתו בפועל של התובע), התובע עבד באותו חודש שמונה ימים, כלומר עד וכולל יום 10.12.03, וזאת כפי שהתובע ציין בטבלתו. בדומה, בתלוש חודש נובמבר 2003, מצויינים 19 ימי עבודה וגם בטבלתו של התובע, מצויין כי בנובמבר ובסוף אוקטובר עבד 19 ימים.

לסיכום אני מקבלת את גרסת התובע כי עבד בשעות נוספות, על פי הפירוט המופיע בטבלה אשר צירף לכתב התביעה.

10.
על פי תלושי השכר, שולם לתובע שכר עבור 216 שעות עבודה. בטבלתו ציין התובע כי עבד 282.5 שעות, היינו קיים הפרש של 66.5 שעות (כפי שציין במכתבו המצורף לכתב התביעה). מאחר שלא ניתן לפסוק תמורת עבודה בשעות נוספות לשלושה ימים המצויינים בטבלה (שני ימים באוקטובר וה – 1.11.03) לגביהם לא נרשם מה היו שעות העבודה בפועל, אני מפחיתה ממספר השעות שחושב לעיל, את ימי עבודה אלה. לאחר שהפחתתי את שעות העבודה בשלושת הימים הראשונים (39 שעות), מסך השעות שעבד התובע (282.5 שעות), נותר הפרש בן 27.5 שעות בין שעות העבודה שמצויינות בתלושי השכר ובין השעות על פי הטבלה.

לפיכך על הנתבע לשלם לתובע תמורת עבודה בשעות נוספות בגין 27.5 שעות, בשיעור של 43 ש"ח לשעה, היינו – 1,182.5 ש"ח. סכום זה חושב לאור דברי התובע כי הוא תובע רק את שכר העבודה הרגיל (43 ש"ח לשעה) ולא את התוספת של 25% בגין עבודה בשעות נוספות (עמוד 2, שורה 14 לפרוטוקול).

11.
סוף דבר – על הנתבע לשלם לתובע תמורת עבודה בשעות נוספות לחודשים נובמבר ודצמבר 2003, בסך 1,182.5 ש"ח.

תשלום פיצויי הלנת השכר הנתבעים יופחת להפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (28.1.04) ועד התשלום בפועל, וזאת מאחר שבין הצדדים נפלה מחלוקת עובדתית לגבי שעות העבודה בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בגין ההליך, בסך 800 ש"ח, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ה (16 בדצמבר 2004) בהיעדר הצדדים.


דגית ויסמן
, רשמת








דמ בית דין אזורי לעבודה 2898/04 דולגינוב יבגני נ' אבי קאופמן (נירוסט) (פורסם ב-ֽ 16/12/2004)