פסקי דין על עו"ד ברוך חכים | פסקי דין על מפרק אי.סי.אם יצרני מיזוג אוויר | פסקי דין על בלקור מוצרי צריכה | פסקי דין על יוסף שאול כהן | פסקי דין על שלמה אלקוסר ואח' |

1860/08 עא     10/07/2008




עא 1860/08 עו"ד ברוך חכים, מפרק אי.סי.אם יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בלקור מוצרי צריכה בע"מ, יוסף שאול כהן, שלמה אלקוסר ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 001860/08


בפני
: כב' הנשיא אורי גורן
תאריך: 10.7.08


בעניין
:
עו"ד ברוך חכים
מפרק אי.סי.אם יצרני מיזוג אוויר בע"מ
(בפירוק)
המערער

נ
ג
ד


1. בלקור מוצרי צריכה בע"מ

2. יוסף שאול כהן
3. שלמה אלקוסר
המשיבים

ע"י ב"כ עוה"ד שמואל לביא ואח'




1.
1.
בנק לאומי לישראל בע"מ
2.
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
3.
מגדל חברה לביטוח בע"מ


4.
כלל חברה לביטוח בע"מ
5.
5.
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ






המחזיקים

החלטה

בפני
ערעור על החלטת כב' הרשם אורנשטיין, מיום 29.5.08, בה דחה כב' הרשם את בקשת המערער להעברת כספים שנתפסו במסגרת עיקול זמני, להחזקתם בנאמנות בקופת הפירוק (להלן: "
בקשת ההעברה
").



הרקע לערעור


המערער, מפרק חברת "אי.סי.אם יצרני מיזוג אוויר בע"מ" (להלן: "החברה"), הגיש במסגרת תיק הפירוק שתי בקשות למתן הוראות:

-
בש"א 17393/05
– בקשה להתיר למפרק להגיש תביעה אזרחית כנגד המשיבים, בסך 3,939,295 ₪ (להלן: "הבקשה להגשת תביעה");
-
בש"א 17392/05
– בקשה לסעדים זמניים כנגד המשיבים, במסגרתה נתבקשה הטלת עיקולים על נכסיהם (להלן: "הבקשה להטלת עיקולים").

ביום 2.10.05 התקבלה הבקשה להטלת עיקולים, כך שהוטלו עיקולים על נכסי המשיבים עד לסך של
3,939,295 ₪.

ביום 23.10.05 שלח המערער הודעות על הטלת העיקולים למחזיקים, ונתפסו סכומי כספים מסויימים המוחזקים אצלם, המסתכמים בסך של כ- 179,000 ₪.

ביום 5.2.06 הוגש כתב-תביעה על-סך של כ-3,000,000 ₪, כנגד המשיבים (ת"א 1163/06, להלן: "התביעה האזרחית").

ביום 10.2.09 התקבלה אצל המפרק החלטת ראש ההוצל"פ מיום 4.2.08, המודיעה, כי הכספים שנתפסו אצל חברת כלל ביטוח - אחת המחזיקות - הועברו לתיק הוצל"פ שמספרו
9-05-50600-01, במסגרתה התבקש המפרק להודיע ללשכת ההוצל"פ מהם ההליכים המתבצעים לצורך מימוש העיקול.

ביום 28.2.08 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות, היא בקשת ההעברה, בה נתבקשה העברת הכספים שנתפסו בעיקולים לקופת הפירוק, והחזקתם בנאמנות, עד לבירורה של התביעה האזרחית.

ביום 11.3.08 קבע כב' הרשם אורנשטיין, כי יש לצרף את בקשת ההעברה לתיק התביעה האזרחית.

ביום 29.5.08 דחה כב' הרשם אורנשטיין את בקשת ההעברה, בנימוק כי "תקנות סדר הדין האזרחי אינן מאפשרות למבקשי העיקול לקבל את כספי העיקול בטרם מתן

פסק דין
".

על החלטה זו הוגש הערעור הנדון כאן.
נימוקי הערעור

המערער טען בערעורו, כי הכספים שנתפסו במסגרת הבקשה להטלת עיקולים, הנם המקור המעשי היחיד ממנו יוכל להיפרע, במידה ותתקבל התביעה האזרחית נגד המשיבים. המערער הדגיש, כי לא ביקש לקבל את הכספים האמורים לצורך שימוש וחלוקה, אלא רק כי יוחזקו בנאמנות בידיו, כמפרק, עד למתן פסק-דין בתובענה.

ביחס לנימוק דחיית בקשת ההעברה, לפיו אין תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לבעל עיקול לקבל את כספי העיקול בטרם מתן פסק הדין, הפנה המערער להוראת תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), המחילה את הוראות חוק ההוצאה לפועל על ביצוע עיקולים זמניים; וכן לסעיף 24 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), הקובע, כי בעיקול מטלטלין, רשאי המוציא לפועל למנות נאמן לשמירתם.

עוד טען המערער, כי על-פי ההלכה, חל דין מיוחד לעיקול זמני בפירוק כאשר תקנות סדר הדין האזרחי אינן עולות בקנה אחד עם צרכי הפירוק. בהקשר זה הדגיש המערער, כי הבקשה להטלת העיקולים הוגשה במסגרת הליך הפירוק ונותרה בתיק הפירוק, וכי אף בקשת ההעברה, על אף שהועברה לתיק התביעה האזרחית, הוגשה מלכתחילה לתיק הפירוק. עוד הפנה המערער בהקשר זה לתקנה 36 לתקנות החברות (פירוק), לפיה רשאי מפרק לדרוש כי יועברו אליו נכסים המצויים בידי אחר ואשר לחברה זכות לכאורה בהם.

דיון והחלטה

אמנם, תקנה 2 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987 (להלן: "תקנות החברות"), קובעת, כי "הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פירוק במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחוייבים לפי הענין." מתקנה זו משתמעת הקניית גמישות רבה יחסית לבית-משפט של פירוק, בכל הנוגע לסדרי דין במסגרת הליכי-פירוק. אולם, במקרה הנדון, על-אף שבקשת ההעברה הוגשה במקור לתיק הפירוק וכך גם בקשת הטלת העיקולים, אין להתעלם מכך שמטרתה של בקשת הטלת העיקולים היא הבטחת קיום תוצאותיה של התביעה האזרחית, כך שבלעדיה אין משמעות להטלת העיקולים, במסגרת תיק הפירוק כשלעצמו.
כך גם ביחס לבקשת ההעברה – מטרתה אינה הבטחת שמירתה של מסת-נכסים מסויימת בקופת הפירוק כשלעצמה, כי אם הבטחת הסכום הנתבע בתביעה האזרחית, שלא ייתפס על-ידי נושים אחרים בטרם מתן פסק הדין, באם פסק-דין כזה יינתן לטובת המערער.
מכאן, שלשתי הבקשות האמורות אין קיום או תכלית בלעדי התביעה האזרחית, וכל מטרתן היא הבטחת קיומה.

בנסיבות אלו, אין מעמדו של המפרק שונה מכל בעל עיקול זמני אחר. משכך, אין המדובר באחד המקרים בעניינם ראוי שייסוגו תקנות סדר הדין האזרחי מפני הוראות תקנות החברות, ואין מקום להחלתן של הוראות אחרות מהוראות סדר הדין האזרחי על המצב האמור.

במאמר מוסגר יצויין, כי אף לו היתה תחולה לתקנות החברות במקרה הנדון, הרי שלא היה בתקנה 36 כדי להועיל למערער בעניין זה. תקנה 36 לתקנות החברות קובעת, כי "המפרק רשאי לדרוש מכל אדם להעביר אליו נכסים שבידו אשר לחברה זכות לכאורה עליהם", בעוד שבמקרה הנוכחי, כאשר התביעה האזרחית טרם נדונה כלל, וממילא לא הוכרעה, לא ניתן לומר כי לחברה קמה "זכות לכאורה" בנכסים המעוקלים להבטחת תוצאותיה.

מכאן, שצדק כב' הרשם כאשר בחן את בקשת ההעברה לאור תקנות סדר הדין האזרחי.

תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק".

המערער טען, כי מכוח הוראה זו, יש להחיל במקרה זה את סעיף 24 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע:

"(א)
המוציא לפועל רשאי להעמיד אדם שהסכים לכך להיות נאמן על שמירת המיטלטלין המעוקלים...".

איני סבור, כי משמעה של הוראת תקנה 382 הנה החלה גורפת של כלל הוראות חוק ההוצאה לפועל על ביצוע עיקולים זמניים. תקנה 382 מתייחסת לביצוע עיקולים, משמע – מימושם; מובנה הפשוט של תקנה זו הוא, כי מרגע שניתן פסק-דין לטובת התובע מבקש העיקול, יתבצע מימוש העיקול לפי חוק ההוצל"פ, בדרך של פנייה ללשכת ההוצאה לפועל למימוש וביצוע העיקול שאושר בפסק הדין. מכאן, שהוראות חוק ההוצל"פ לעניין אופן מימוש העיקול – אכן חלות בהקשרם של עיקולים זמניים; אולם, אין קביעה בתקנות סדר הדין המאמצת את כל הוראות חוק ההוצל"פ על עיקול זמני לפי תקנות אלו.

מטרתו של עיקול זמני היא הקפאת המצב הקיים, לצורך הבטחת מימוש זכויותיו של התובע, ככל שיזכה בתביעתו, וזאת במועד בו טרם הוכרה זכותו של התובע. בשלב בו טרם מוכרת זכותו של התובע, אין להתעלם מהצורך לשמור על זכויותיו של הנתבע, שעל נכסיו הוטל העיקול, להמשיך ולנהל את ענייניו, תוך פגיעה קטנה ככל האפשר. מתן אפשרות להוצאת נכסים מחזקתו של נתבע (או המחזיקים בנכסיו) בטרם ניתן פסק-דין, תהווה הפרה של האיזון בין זכויות הצדדים בהקשר זה. על-אף שסעיף 24 לחוק ההוצל"פ מאפשר עקרונית החזקה בנאמנות של מטלטלין מעוקלים, הרי שלעניין עיקול זמני מהווה העברה לנאמנות חריגה ממטרתו ומאופיו של סעד זה, כך שאין סעיף 24 נמנה על אותן הוראות אשר ראוי להחילן על עיקול זמני מכוח תקנה 382.

לאור האמור, אין לאפשר את העברת הכספים הכפופים לערעור לשמירה בנאמנות בקופת הפירוק.

התוצאה היא, כי יש לדחות את הערעור.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.


בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, ז' בתמוז, תשס"ח (10 ביולי 2008), בהיעדר הצדדים.



אורי גורן
, נשיא
ברכה הרשקוביץ






עא בית משפט מחוזי 1860/08 עו"ד ברוך חכים, מפרק אי.סי.אם יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בלקור מוצרי צריכה בע"מ, יוסף שאול כהן, שלמה אלקוסר ואח' (פורסם ב-ֽ 10/07/2008)