פסקי דין על חיים שטנגר | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על אהוד ברק ראש ממשלת ישראל

6924/00 בג"צ     08/01/2001




בג"צ 6924/00 חיים שטנגר, עו"ד נ' אהוד ברק ראש ממשלת ישראל





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ ‎6924/00
בג"ץ ‎7282/00
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת ד' דורנר
העותר בבג"ץ ‎6924/00
ובבג"ץ ‎7282/00: חיים שטנגר
, עו"ד
נגד
המשיבים בבג"ץ ‎6924/00: 1. אהוד ברק ראש ממשלת ישראל

‎2. אהוד ברק מ"מ שר החינוך
‎3. אהוד ברק מ"מ שר התעשיה והמסחר ‎4. אהוד ברק מ"מ שר החקלאות ופיתוח הכפר
‎5. ממשלת ישראל

המשיבים בבג"ץ ‎7282/00: 1. אהוד ברק ראש ממשלת ישראל

‎2. יוסי ביילין, שר המשפטים
‎3. אברהם שוחט, שר האוצר
‎4. חיים רמון, שר אחראי לענייני ירושלים
‎5. בנימין בן-אליעזר, שר התקשורת
‎6. ממשלת ישראל
עתירות למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשס"א (‎20.11.2000)
בשם העותר בבג"ץ ‎6924/00
ובבג"ץ ‎7282/00: עו"ד
חיים שטנגר
; עו"ד אריאל ליבנה
בשם המשיבים בבג"ץ ‎6924/00
ובבג"ץ ‎7282/00: עו"ד אסנת מנדל
פסק-דין

הנשיא א' ברק
:

שרים התפטרו מהממשלה. ראש הממשלה מילא את מקומם של מספר שרים שהתפטרו, וכן מינה ממלאי מקום לשרים אחרים שהתפטרו. בחלוף שלושה חודשים מינה ראש הממשלה את עצמו ואת ממלאי המקום למלא, דרך קבע, את תפקידי השרים שהתפטרו. למינויים אלה לא נתבקש וממילא לא נתקבל, אישור הכנסת. האם המינויים הם כדין? זו השאלה שהוצגה בפני
נו בעתירות אלה.

העובדות

‎1. השרים י' שריד (שר החינוך), ר' כהן (שר התעשיה והמסחר) וח' אורון (שר החקלאות ופיתוח הכפר) הגישו (ביום ‎22.6.2000) לראש הממשלה כתב התפטרות מהממשלה. כהונתם בממשלה פסקה כעבור ‎48 שעות (ביום ‎24.6.2000). הודעה על כך מסרה הממשלה לכנסת (סעיף ‎54(א)(‎3) לחוק-יסוד: הממשלה). את תפקידם של השרים המתפטרים מילא ראש הממשלה (סעיף ‎36(א) לחוק-יסוד: הממשלה). בחלוף שלושה חודשים (ביום ‎24.9.2000) הודיע ראש הממשלה (על פי סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה) כי החליט למלא בדרך קבע את תפקידי שר החינוך, שר התעשיה והמסחר ושר החקלאות ופיתוח הכפר. הודעה על כך פורסמה ברשומות (סעיף ‎55(ב)(‎4) לחוק-יסוד: הממשלה). לא נתבקש, ולא נתקבל, אישור הכנסת להחלטה זו. לטענת העותר, מינוי קבע זה אינו כדין, שכן מינוי שרים על ידי ראש הממשלה טעון אישור הכנסת (סעיף ‎3(ג) לחוק-יסוד: הממשלה). עותר הוא בפני
נו (בג"ץ ‎6924/00) שנצהיר כי ראש הממשלה אינו ממלא כדין את התפקידים של שר החינוך, שר התעשיה והמסחר ושר החקלאות ופיתוח הכפר. כן מבקש הוא כי נורה לראש הממשלה למנות שרים לתפקידים אלה.
‎2. השרים נ' שרנסקי (שר הפנים), א' ישי (שר העבודה והרווחה), א' סויסה (שר התשתיות הלאומיות), י' כהן (השר לענייני דתות) וש' בניזרי (שר הבריאות) הגישו (ביום ‎9.7.2000) לראש הממשלה כתב התפטרות מהממשלה. כהונתם נפסקה כעבור ‎48 שעות (ביום ‎11.7.2000). השר י' לוי (שר הבינוי והשיכון) הגיש (ביום ‎10.7.2000) לראש הממשלה את כתב התפטרותו. כהונתו נפסקה כעבור ‎48 שעות (ביום ‎12.7.2000). הודעות על כל אלה נמסרו לכנסת. תחילה מילא ראש הממשלה (על פי הוראת סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה) את מקומם של שרים אלה. לאחר כחודש (ביום ‎6.8.2000) החליט ראש הממשלה (על פי סעיף ‎36(א) לחוק-יסוד: הממשלה) למנות ממלאי מקום לשרים שהתפטרו. השר ב' בן-אליעזר (שר התקשורת) מונה כממלא מקום שר הבינוי והשיכון; השר א' שוחט (שר האוצר) מונה כממלא מקום שר התשתיות הלאומיות; השר ח' רמון מונה כממלא מקום שר הפנים; השר י' ביילין (שר המשפטים) מונה כממלא מקום השר לענייני דתות. לאחר למעלה מחודשיים (ביום ‎11.10.2000) הודיע ראש הממשלה, כי במלאת שלושה חודשים למינויים של השרים ב' בן-אליעזר, א' שוחט, ח' רמון וי' ביילין כממלאי מקום של השרים שהתפטרו, הם ימשיכו למלא דרך קבע (ולא כממלאי מקום) את תפקידי השרים שהתפטרו (על פי סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה). הודעה על כך פורסמה ברשומות (סעיף ‎55(ב)(‎4) לחוק-יסוד: הממשלה). לא נתקבל אישור הכנסת להחלטה זו. לטענת העותר, בחלוף שלושת החודשים של מילוי המקום פקע מינויים של השרים הנזכרים, שכן ראש הממשלה אינו יכול למנותם דרך קבע בלא אישור הכנסת. כן מבקש הוא שנצהיר כי ראש הממשלה חייב למנות שרים לתפקידים שהתפנו (בג"ץ ‎7282/00).

המסגרת הנורמטיבית

‎3. שתיים הן ההוראות המתחרות על הבכורה. הראשונה קבועה בסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה, אשר זו לשונה:

"‎36. מילוי מקום שר

(א) חדל שר לכהן, נעדר מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד - ראש הממשלה או שר שיקבע ראש הממשלה, עד שיחזור השר למלא את תפקידו או עד שיתמנה מחליפו; על מילוי מקומו של שר ימסור ראש הממשלה הודעה לממשלה וליושב-ראש הכנסת, ויושב-ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת.

(ב) תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (א), לא תעלה על שלושה חודשים; בסיומה רשאי ראש הממשלה, באישור הממשלה, למנות חבר הכנסת להיות שר בתפקידו של השר שחדל לכהן כאמור, לתקופה שלא תעלה על שנה, ומינויו אינו טעון אישור הכנסת".
על פי הוראה זו, עם התפטרותו של שר, ממלא את מקומו ראש הממשלה או שר אחר שראש הממשלה קבע. מילוי המקום הוגבל לשלושה חודשים (ראו חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' ‎9) (ס"ח ‎1559, התשנ"ו, עמ' ‎52)). בחלוף שלושת החודשים רשאי ראש הממשלה, באישור הממשלה, למנות חבר כנסת לשמש בתפקידו של השר שהתפטר. אף מינוי זה הוגבל בזמן, ואין אותו שר רשאי לשמש בתפקיד תקופה העולה על שנה. מינוי זה אינו טעון אישור הכנסת.

‎4. ההוראה השניה היא זו הקבועה בסעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה, וזו לשונה:

"(א) ראש הממשלה רשאי -

(‎1) לקבוע את תפקידי השרים;

(‎2) לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים.

...".
החלטתו זו של ראש הממשלה אינה טעונה אישור הכנסת. די בהודעה עליה ברשומות (סעיף ‎55(ב)(‎4) לחוק-יסוד: הממשלה).

טענות העותר

‎5. טענתו של העותר הינה כי בחלוף תקופת מילוי המקום (אם של ראש הממשלה מכוח הודעתו על כך ואם של השרים שהתמנו על ידו בחלוף שלושת חודשי מילוי המקום) עומדות בפני
ראש הממשלה אך שתי אפשרויות: האחת, לפעול במסגרת סעיף ‎36(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, ולמנות חבר כנסת להיות שר בתפקידו של השר שחדל לכהן. מינוי זה הוא לתקופה שלא תעלה על שנה אחת. החליט ראש הממשלה לפעול במסלול זה, הוא זקוק לאישור הממשלה, אך הוא אינו זקוק לאישור הכנסת. האפשרות השניה העומדת בפני
ראש הממשלה היא למנות דרך קבע שר לתפקיד שהתפנה. לשם כך הוא זקוק לאישור הכנסת, וזאת מכוח הוראת סעיף ‎3(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, הקובעת:

"השרים ימונו על ידי ראש הממשלה; מינויים טעון אישור הכנסת".
לטענת העותר, אין תחולה בענייננו להוראת סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה. הוראה זו חלה, לטענתו, עם תחילת כהונתה של הממשלה. אין היא חלה במצבים שבהם הממשלה מכהנת, ואחד השרים חדל לכהן בה בשל התפטרותו. כאשר הצורך בחילופי שרים נגרם בשל התפטרותו של שר, לא חלה ההוראה הקבועה בסעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה. התחולה היחידה היא של ההוראות הקבועות בסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה.

טענות המשיבים

‎6. עמדתם של המשיבים הינה, כי עם התפטרותו של שר עומדים לרשותו של ראש הממשלה הן המסלול הקבוע בסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה (מילוי מקום ומינוי חבר כנסת לתקופה שלא תעלה על שנה) והן המסלול הקבוע בסעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה (שינוי תפקידים בין שרים). לטענתם, אין דבר בהוראת הסעיפים האמורים המלמד כי סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה מוציא את האפשרות לשימוש בסמכות הנתונה לראש הממשלה מכוח סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה. שתי ההוראות קיימות זו בצד זו, ומשמשות למטרות שונות. ההוראה שבסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה מאפשרת, בתום שלושת החודשים הראשונים של מילוי המקום, להוסיף לממשלה חברים נוספים, שהינם חברי כנסת, ללא צורך באישור הכנסת, וזאת לפרק זמן של עד שנה. ההוראה שבסעיף ‎39 לחוק-יסוד: הממשלה מאפשרת לקבוע חלוקה מחדש של תפקידים בין השרים המכהנים בממשלה. זהו שינוי פנימי בין חברי הממשלה, ולשם ביצועו לא נדרש אישור הכנסת. שינוי זה כולל גם את האפשרות כי ראש הממשלה יקבל את תפקידו של שר שחדל מכהונתו. שתי הדרכים אפשריות, ואין האחת מוציאה את חברתה.

דיון

‎7. נקודת המוצא העקרונית המעוגנת בהוראה מרכזית של חוק-יסוד: הממשלה, הינה כי מינויים של שרים "טעון אישור הכנסת" (סעיף ‎3(ג) לחוק-יסוד: הממשלה). כך הדין לעניין השרים המתמנים עם כינונה של ממשלה לאחר הבחירות (ראו סעיף ‎14(א) לחוק-יסוד: הממשלה); כך לעניין השרים המצטרפים לממשלה לאחר כינונה (ראו סעיף ‎33(ה) לחוק-יסוד: הממשלה). אמת, סעיפים ‎14(א) ו‎33-(ה) לחוק-יסוד: הממשלה אינם קובעים הוראה מפורשת לפיה נדרש אישור הכנסת, אך נראה לנו כי תוצאה זו מתבקשת מהוראת היסוד הקבועה בסעיף ‎3(ג) לחוק-יסוד: הממשלה. צורך זה באישור הכנסת הינו מרכיב חשוב במבנה המשטר בישראל, והוא מבטא תפישה פרלמנטרית לפיה כהונתה של הממשלה מבוססת על אמון הכנסת.

‎8. דרישה של אישור הכנסת למינויים של שרים אינה חלה בכל מקרה. מהוראת סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה אנו למדים כי מקום ששר חדל לכהן, רשאי ראש הממשלה - אם הוא מבקש שלא למלא בעצמו את מקומו של אותו שר - לקבוע שר אחר אשר ימלא את מקומו של השר שהתפטר. מילוי מקום זה אינו טעון אישור הכנסת (סעיף ‎36(א) לחוק-יסוד: הממשלה). כמו כן רשאי ראש הממשלה למנות חבר כנסת להיות שר בתפקידו של השר שחדל לכהן. גם מינוי זה אינו טעון אישור הכנסת (סעיף ‎36(א) לחוק-יסוד: הממשלה). הטעם המונח ביסוד ההוראה שאינה דורשת את אישור הכנסת למינויו של חבר כנסת להיות שר בתפקידו של השר שחדל לכהן הוא כנראה זה, שהיא עוסקת במצב "פאתולוגי" מיוחד הדורש טיפול מהיר וזמני. מטעם זה נראה כי תקופת הכהונה של חבר הכנסת המתמנה כשר (לפי סעיף ‎36(א) לחוק-יסוד: הממשלה) מוגבלת בזמן. אכן, סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה עוסק בהסדר שמטבעו הוא הסדר זמני, שנועד לפתור בעיה שהתעוררה עם כך ששר חדל לכהן כשר, נעדר מן הארץ, או נמנע ממנו זמנית למלא את תפקידו.

‎9. מקרה נוסף בו לא נדרש אישור הכנסת למינויים של שרים הוא כאשר חל שינוי פנימי בעל אופי קבוע בחלוקת התפקידים בין השרים (סעיפים ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה וסעיף ‎55(ב)(‎4) לחוק-יסוד: הממשלה; ראו גם א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל ‎697 (מהדורה חמישית, כרך ב', ‎1999)). הטעם המונח ביסוד הוראה זו הוא כנראה זה, שהכנסת אישרה את זהותם של השרים המכהנים בממשלה. חלוקה מחודשת בין תפקידי השרים שזהותם כבר אושרה - ושאינה כרוכה במינויים של שרים חדשים - נתפשת על ידי חוק-יסוד: הממשלה כעניין פנימי של הממשלה, בו יש ליתן יד חופשית לראש הממשלה, בלא שהשינוי יצריך את אישורה של הכנסת. בכך באים לידי ביטוי מעמדו המיוחד של ראש הממשלה, ותכליתו של חוק-יסוד: הממשלה ליתן "חופש פעולה לראש הממשלה לנהל את ענייני הרשות המבצעת של המדינה, דבר שיתאפשר במיוחד לאור בחירתו האישית" (בג"ץ ‎1384/98 אבני נ' ראש הממשלה, פ"ד נב(‎5) 206, 212). אכן, על פי חוק-יסוד: הממשלה הקודם, נדרש אישור הכנסת גם לשינוי חלוקת התפקידים בין השרים (סעיף ‎17(א) לחוק-יסוד: הממשלה (הישן)). דרישה זו לא קיימת בחוק-יסוד: הממשלה (החדש). חוק-יסוד חדש זה אינו דורש אף הודעה של הממשלה לכנסת על השינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, והוא מסתפק בפרסום הודעה על כך ברשומות מטעם הממשלה (סעיף ‎55(ב)(‎4) לחוק-יסוד: הממשלה). בכך בא לידי ביטוי השוני המהותי שבין חלוקה מחודשת של תפקידי השרים לבין חלוקה מחודשת של סמכות הנתונה לשרים על פי חוקים. החלוקה המחודשת האחת אינה משנה את תוכנם של חוקים שנתקבלו על ידי הכנסת. היא משנה חלוקת עבודה בין שרים שמינויים זכה לאישור הכנסת. במצב דברים זה לא נדרש אישור הכנסת לשינוי חלוקת התפקידים בין השרים. לעומת זאת, האחרת משנה את תוכנם של חוקים שנתקבלו על ידי הכנסת. נדרש, על כן, אישורה של הכנסת לשינוי זה (סעיף ‎39(ב) לחוק-יסוד: הממשלה).

‎10. על רקע מארג נורמטיבי זה מתעוררת השאלה האם הסמכות הנתונה לראש הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים בלא אישורה של הכנסת (על פי סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה), חלה גם כאשר חלוקת התפקידים באה בשל כך שאחד השרים חדל לכהן כשר. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. סמכותו של ראש הממשלה "לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים" (על פי סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה) הינה סמכות החלה במצבים רבים ומגוונים, כפי שצרכי ניהול ענייני המדינה מצדיקים. אין כל יסוד להגביל סמכות זו באופן שהיא לא תחול על הצורך לחלק מחדש את התפקידים בין השרים בשל כך שאחד השרים חדל לכהן. אין כל הבדל - מבחינת התכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה - בין המקרה בו השינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נעשה כאשר כל השרים ממשיכים לכהן בממשלה, לבין המקרה בו השינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נעשה בשל כך שאחד השרים חדל לכהן כשר. בשני המקרים נדרש שינוי בחלוקת התפקידים; בשני המקרים זהו עניין פנימי של הממשלה; ובשני המקרים לא נדרש אישורה של הכנסת.

‎11. אך האין לומר, כי במקום ששר חדל לכהן, אין ראש הממשלה רשאי להיזקק לסמכותו לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים (על פי סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה), ועליו לעשות שימוש בסמכות המיוחדת הניתנת לו למילוי תפקידו של השר שחדל לכהן (על פי סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה)? לדעתי, אין יסוד לגישה, כי הדינים בדבר מילוי המקום (הקבועים בסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה) מצמצמים את התחולה של סמכות ראש הממשלה לשנות את התפקידים בין השרים. לדעתי, הדינים בדבר מילוי המקום מוסיפים אפשרויות לראש הממשלה - אפשרויות שלא עומדות לו בגדרי הסמכות הכללית לשינוי תפקידים בין השרים. אכן, סמכות כללית זו מוגבלת היא אך לחלוקת תפקידים חדשה בין שרים מכהנים. אין אפשרות - בגדרי הסמכות הכללית הזו - לצרף שר חדש לממשלה, בלא אישור הכנסת. לא כן במקום שהצורך בשינוי חלוקת התפקידים נגרם בשל התפטרותו של שר. במקרה מיוחד זה, ניתן לצרף חבר כנסת לממשלה בלא אישור הכנסת ולהטיל עליו את תפקידו של השר שחדל לכהן. כמובן, במצב דברים זה משך כהונתו כשר של חבר כנסת שצורף לממשלה לתפקיד של שר, מוגבל לתקופה שלא תעלה על שנה. ראש הממשלה ינקוט בצעד זה אם הוא אינו שואף למינוי קבע, אלא למינוי זמני בלבד. הנה כי כן, על ראש הממשלה להחליט - במקרה של התפטרות שר - מהו ההסדר בו הוא מבקש לנקוט. האם הוא רוצה לקבוע הסדר זמני או שהוא מבקש להביא לשינוי של קבע. במקרה הראשון (הסדר זמני) הוא יפעל על פי הוראת סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה. במקרה השני (הסדר קבע) הוא עשוי לפעול לצירוף חבר נוסף לממשלה. במקרה זה עליו לקבל אישור הכנסת לצעדו זה. הוא עשוי להביא לשינוי פנימי בחלוקת התפקידים בין השרים. במקרה זה אין הוא חייב לקבל את אישור הכנסת. אכן, הפירוש הנכון של הוראות הסעיפים ‎36 ו‎39-(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה הינו כי הוראות אלה מהוות דרכי פעולה חלופיות העומדות לרשות ראש הממשלה. ירצה, יבחר במסלול של סעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה; ירצה, יבחר במסלול של סעיף ‎39(א)(‎1) ו-(‎2) לחוק-יסוד: הממשלה. אין קיומה של הסמכות האחת שולל את קיומה של הסמכות האחרת. מסקנה זו מתבקשת מהגישה הפרשנית הראויה לחוקי היסוד. גישה זו צריכה להיות מתוך "מבט רחב" (השוו ד"נ ‎13/60 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה, פ"ד טז ‎430, 442; ע"ב ‎2/84 ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(‎2) 225, 306). טקסט חוקתי יש לפרש מתוך תפיסה רחבה, ולא באופן טכני. הפירוש צריך להיות תכליתי ולא פדנטי. הוא צריך להיות פונקציונלי ולא לגליסטי. אמות מידה אלה מובילות לפירוש עליו עמדנו, לפיו אין לראות במסלול שנקבע בסעיף ‎36 לחוק-יסוד: הממשלה מסלול פעולה יחיד, לעניין שינוי תפקידי שרים, במקרה בו חדל שר מלכהן.

מטעמים אלה דין העתירות להידחות.

ה נ ש י א
השופט מ' חשין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר
:

אני מסכימה לדחיית העתירות, מן הטעם שפעולות ראש-הממשלה היו בסמכות.

עם זאת, אני מבקשת להשאיר בצריך-עיון את דברי חברי הנשיא, כי מינוים של שרים שראש הממשלה רשאי לצרף לממשלה לאחר כינונה מכוח סעיף ‎33(ה) לחוק-יסוד: הממשלה טעון אישור של הכנסת. שכן, דרישה לאישור כזה אינה מופיעה בסעיף, שבו נאמר כי "תחילת כהונתו של שר שצורף תהא עם מסירת הודעה מאת ראש הממשלה לכנסת על מינויו". ספק אם דרישה לאישור הכנסת לגבי צירוף לממשלה של שרים יחידים אכן מתחייבת משיטת המשטר הקיימת.

זאת ועוד: בעוד שלאי-הצגה של הממשלה הראשונית בפני
הכנסת ואישור שריה קבועה בסעיף ‎15(א) לחוק-היסוד תוצאה של עריכת בחירות מיוחדות, הרי שסירוב הכנסת לאשר צירוף שרים לממשלה אינו גורר בהכרח תוצאה זאת. הדבר עלול לשבש את פעולת הממשלה, אם מספר חבריה יפחת באופן ניכר. לעניין זה ספק אם ההסדר הקבוע בסעיף ‎34(ב) לחוק-היסוד, המטיל על ראש-הממשלה חובה למנות תוך ‎72 שעות שרים נוספים לממשלה אם מספר חברי הממשלה פחת משמונה, ומורה כי אם לא הושלם המספר כאמור ייערכו בחירות מיוחדות, הוא מספק.

עם זאת, יש מקום לבחון, בין היתר, את הנפקות המשפטית של הפרשנות שהתקבלה בכנסת, שעל-פיה מתקיימת הצבעה לאישור הודעת ראש-הממשלה על צירוף שר לממשלה. פרשנות זאת עמדה, בין השאר, ברקע תיקונים בחוק-יסוד: הממשלה העומדים במוקד השאלות שהועלו בעתירה שלפנינו.

בין כך ובין כך, משבחר ראש-הממשלה לעשות שימוש בסמכויות מסוימות כדי להבטיח כהונה של שרים במשרדים שהשרים שעמדו בראשם פרשו ובחירתו נמצאה כדין, אין צורך להכריע בשאלה אם היה בסמכותו להשיג מטרה דומה בדרכים אחרות.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק
.

ניתן היום, י"ג בטבת התשס"א (‎8.1.2001).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎00069240.a05/דז/








בג"צ בית המשפט העליון 6924/00 חיים שטנגר, עו"ד נ' אהוד ברק ראש ממשלת ישראל, [ פ"ד: נה 2 485 ] (פורסם ב-ֽ 08/01/2001)