פסקי דין על בן שימול שלמה | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

3101/04 בל     22/12/2004




בל 3101/04 בן שימול שלמה נ' המוסד לבטוח לאומי




בעניין:
3



בתי המשפט



בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
בל 003101/04


בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג - שהם



06/02/2005





בעניין
:
בן שימול שלמה







המערער

נ
ג
ד


המוסד לבטוח לאומי


ע"י ב"כ עוה"ד
בוקובזה ציונה
- מתמחה

המשיב


פסק דין

1.
המערער הגיש ערעור על החלטת וועדת העררים לנידות מיום 2.8.04 אשר קבעה למערער
64% מוגבלות בנידות.

רקע עובדתי


2.
המערער הוכר כמוגבל בניידות
החל משנת 95. ועדות לניידות קבעו למערער אחוזי מוגבלות בניידות לאורך השנים.

ביום 28.1.04 קבעה וועדה מחוזית לניידות למערער 82% מוגבלות וזאת לפי סעיפים ב-4 + ח-ב-1. ועדת עררים לניידות העניקה למערער ביום 31.3.04 - 64% מוגבלות וזאת על פי סעיפים ב4+ח-א-2.
המערער עתר לבית הדין בתיק בל 2014/04 ובהסכמה שניתן לה תוקף של

פסק דין
הוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת ש"תנמק את החלטתה ותסביר מדוע ממצאי בדיקת הדופלר המצויה בתיק מצדיקים יישום פריט ח-א-א בחלקו".
ועדה לעררים שהתכנסה ביום 2.8.04 שבה והעניקה למערער 64% מוגבלות בניידות.

על החלטה זו נסוב הערעור שבפני
נו.

טענות הצדדים


3.
המערער טוען, כי טעתה הועדה בהעניקה 64% מוגבלות בלבד שכן ועדות קודמות העניקו למערער אחוזי מוגבלות גבוהים יותר. כמו כן טוען המערער, כי הוועדה נימקה קביעתה בהסתמכה על ממצאי בדיקת הדופלר אשר אינן משקפות את מצבו האמיתי של המערער עקב היותו חולה סכרת.

4.
המשיב טוען, כי הוועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית הדין ומשמלאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה את קביעתה, הרי שלא נפלה כל טעות משפטית בעבודתה, ודין התביעה להדחות.

ההכרעה


5.
החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בפני
בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין (דב"ע נז 50 – 1 אורי רשתי נ. המל"ל (לא פורסם)) .

במסגרת סמכותו של בית הדין לדון "בשאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עבל 10014/98
יצחק הוד נ. המוסד , פד"ע לד 213).


כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (אחוזי הנכות) שנגרם על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין
(דב"ע לב/40-0 יוסף דולזר נ' המל"ל פד"ע ד' 429).

6.
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי מילאה אחרי הוראות פסק הדין לפיו התכנסה. הוועדה נימקה בפרוט בסעיף ו1 לפרוטוקול מדוע על פי ממצאי בדיקת הדופלר יש ליישם את סעיף ח-א-2 בחלקו. משכך, איני מוצאת כי נפלה כל טעות משפטית בעבודת הוועדה.


הלכה פסוקה היא כי-

"משהוחזר הדיון לוועדה מכוח

פסק דין
, על הוועדה לפעול אך ורק על פי הנחיות פסק הדין." (בר"ע 111/03
שמואל תורגמן נ' המוסד לבטוח לאומי
, עבודה ארצי לג(43),37)

משכך, דין הערעור להדחות.

7.
הערעור נדחה.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום י' בטבת, תשס"ה (22 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.





יעל אנגלברג-שהם

שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 3101/04 בן שימול שלמה נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/12/2004)