פסקי דין על שופאן אליהו | פסקי דין על נאוי שאול | פסקי דין על נאוי אריאלה | פסקי דין על בנק המזרחי בע"מ

2896/04 בשא     26/10/2004




בשא 2896/04 שופאן אליהו, נאוי שאול, נאוי אריאלה נ' בנק המזרחי בע"מ




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
בשא002896/04

בתיק עיקרי: א
003349/04

בפני
:
אבישי קאופמן
- רשם
תאריך:
26/10/2004



בעניין
:
1. שופאן אליהו


2. נאוי שאול

3. נאוי אריאלה




המבקשים


- נ ג ד -


בנק המזרחי בע"מ





המשיב

פסק דין

המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לסכום של 2,164,942 ₪.


התביעה הוגשה גם כנגד שתי נתבעות נוספות, חברות בע"מ בשם "טעם של פעם מטעמים" ו – "בית הקובה מטעמים", אשר הינן בבעלותם ובניהולם של המבקשים, ואשר ניהלו חשבונות בסניף קרית אתא של המשיב.

החברות לא הגישו בקשת רשות להתגונן.

התביעה כנגד המבקשים הינה בגין ערבותם לחשבונות שניהלו החברות, ואלה הגישו בקשת רשות להתגונן אשר נדונה בפני
י ביום 20.10.04.


לאחר שחזרתי ועיינתי בחומר המצוי בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות
.

טענות המבקשים בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הינן כדלקמן:


א.
המבקשים לא קיבלו כל הסבר לגבי חתימתם על כתב הערבות והסיכונים הטמונים בכך;
ב.
המשיב איפשר לחברות להגיע ליתרות חובה גבוהות בחריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה להן, ובכך חשף את המבקשים לסיכונים מיותרים;
ג.
בין המשיב והחברות נחתם הסכם לפריסת החוב במסגרתו היה על המשיב לאפס את יתרות החובה בחשבונות, ומאחר ולא עשה כן, חויבו החברות ברביות חריגות שלא כדין.

בטרם נדונה הבקשה בפני
י, נדונה בתיק זה בקשה לביטול עיקולים זמניים בפני
כבוד השופט קפלן, במסגרת בש"א 2943/04, והצדדים הסכימו כי פרוטוקול הדיון שם יהווה חלק מהחומר שבתיק בקשת הרשות להתגונן.


לעניין הטענה כי המבקשים לא קיבלו הסבר לגבי חתימתם על כתב הערבות, הרי שטענה זו נדחתה בידי כבוד השופט קפלן בהחלטתו, אשר קבע כי חתימתם של הנתבעים מחייבת אותם. ואולם גם אם אתעלם מקביעה זו, דין הטענה להידחות.


הכלל הוא כי אדם
החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה, וראו לעניין זה:
ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו
. המבקשים לא הביאו בעניין זה פירוט כלשהו של גירסתם. המבקשים אינם טוענים כי לא ידעו על מה הם חותמים, או כי הוטעו לחשוב כי הם חותמים על מסמך שמהותו שונה. בנסיבות אלה, אמירה כללית כי לא קיבלו הסבר בדבר הסיכון שבחתימה על כתב ערבות, אין די בה.
אכן, הבנק נושא כלפי ערבים, חובות מיוחדות, מכוח סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 וזאת מעבר לחובות מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין. מכוח חובות אלה הבנק מחויב שלא להטעות את הערב; לגלות כל פרט בעל חשיבות, הסיכונים הכרוכים בו וכיו"ב. במקרה דנן אין חולק כי ידעו המערערים היטב שהערבותם ניתנת לצורך מתן אשראי לחברות. המבקשים הינם בעלי המניות ומנהלי החברות, ולא נשמעה מפיהם טענה, וטוב הדבר, כי לא ידעו על מצב החברות בעת שחתמו על כתבי הערבות. אשר על כן, נראה כי אין זה המקרה שבו יש לייחס לבנק הפרה של החובות המוטלות עליו.

מעבר לכל האמור לעיל, הרי בחקירתו בפני
י העיד מר שופאן, המבקש מס' 1 היא "בהחלט" ידע על הסיכון הכרוך בחתימה על כתב הערבות.

טענה שנייה של המבקשים היתה כי הבנק איפשר לחברות להגיע ליתרות חובה גבוהות בחריגה ממסגרת האשראי.


טענה זו נדחתה בידי כבוד השופט קפלן תוך שהוא קובע כי מדובר בטענה "חצופה ועזת מצח", ואין לי אלא להצטרף, בכל הכבוד, לדברים אלה.

כפי שהתברר בחקירה בפני
י, הרי הגדלת מסגרות האשראי היו על סמך פניות של המבקשים, "לטובת צרכי החברה". כפי שתאר זאת מר שופאן הרי "פניתי למר גרוס ואמרתי לו שהצרכים שלי לחודש הקרוב הם כאלה וכאלה. מר גרוס בחן את הדברים והיה חוזר אלי ומאשר לי למשוך כספים לטובת הוצאות שהוגדרו מראש".

כלומר, אין הכחשה מצד המבקשים כי הם שמשכו את הכספים בהתאם לאישור הבנק, לצרכי החברות אשר בבעלותם ובשליטתם, והטענה כי הבנק שיתף עימם פעולה אינה יכולה להוות טענת הגנה.

גם טענות המבקשים בדבר חיוב ברביות חריגות דינה להידחות. צודקת ב"כ המשיב והמבקשים לא הצביעו על מקור זכותם לאיפוס החשבון בהתאם להסכם לפריסת החוב.


מעבר לכך, לא ביססו המבקשים טענתם כי חיובו בריביות שלא כדין.

כפי שנפסק לא אחת, אין די בהעלאת הטענה הכללית ובטענה כי אין בידי המבקשים את המסמכים לתמוך טענתם בחוות דעת. כן נקבע בפסיקה כי אין די בהעלאת דרישה גורפת לקבלת "כל המסמכים הרלוונטיים" כפי שנעשה במקרה דנן.

טענת המשיב בעניין זה הועלתה כבר בתגובה לבקשה לביטול העיקול הזמני, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 19.9.04, אולם למרות זאת לא ראו המבקשים לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת המסמכים הדרושים להם לשם ביסוס הגנתם, ולפיכך דומה כי המבקשים, אשר ידעו כי אין בכוחם להגיש חוות דעת רצינית לביסוס טענתם, הטילו
יהבם על נסיון לטעון כי הבנק לא המציא להם את המסמכים לשם הגשת חוות דעת כאמור.

מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.


אמנם לא בקלות תידחה ויש לאפשר להם להתגונן גם בטענות שסיכויי הצלחתו נמוכים, בקשת רשות להתגונן, ומקל וחומר שכך הדבר כאשר מדובר בתביעה לסכום של למעלה משני מיליון שקלים, אולם לאחר שחזרתי והפכתי בחומר המצוי בתיק, השתכנעתי לחלוטין כי למבקשים אין הגנה כלשהי כנגד התביעה, ולפיכך מחויב אני לדחות את בקשתם.

ניתן בזאת, אפוא, כנגד המבקשים

פסק דין
בהתאם לכתב התביעה, בצירוף הוצאות הגשתה, ושכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי.


בנוסף ישאו המבקשים בהוצאות הבקשה שלפני בסכום של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

במידת הצורך תגיש ב"כ המשיב פסיקתא לחתימתי.


ניתנה היום 26 באוקטובר, 2004 (י"א בחשון תשס"ה) בהעדר הצדדים.

אבישי קאופמן
, רשם


אירית.מ.









בשא בית משפט שלום 2896/04 שופאן אליהו, נאוי שאול, נאוי אריאלה נ' בנק המזרחי בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/10/2004)