פסקי דין על פרץ שירן | פסקי דין על עמותת ארגון מורי בתי ספר לנהיגה (עמותה רשומה) | פסקי דין על אבי בן-דוד |

1276/08 דמ     31/07/2008




דמ 1276/08 פרץ שירן נ' עמותת ארגון מורי בתי ספר לנהיגה (עמותה רשומה), אבי בן-דוד




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
ד"מ 1276/08


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


31/07/2008




בעניין
:
פרץ שירן







התובעת


נ
ג
ד




1. עמותת ארגון מורי בתי ספר לנהיגה (עמותה רשומה)
2. אבי בן-דוד







הנתבעים



פסק דין


מבוא

1.

לפניי תובענה לתשלום שכר עבודה (יתרה) ופיצוי הלנת שכר, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים ופדיון חופשה שנתית, לרבות הוצאות משפט.


נטען בכתב התביעה כי התובעת עבדה בשירות הנתבעים במשך כחמישה חודשים, החל מחודש 5/07 ועד ליום 9/10/07. התובעת טענה כי לא קיבלה שכרה בגין חודש 10/07, בסך של 990 ₪.

בנוסף, נטען על ידי התובעת כי הנתבעים לא שילמו לה החזר הוצאות נסיעה במהלך תקופת העסקתה, וכי זכאית היא להחזר הוצאות נסיעה בסכום כולל של 1,704 ₪.

התובעת הוסיפה וטענה כי הינה זכאית לתשלום דמי חגים בסכום כולל של 550 ₪.

2.

הנתבעים כפרו באמור בכתב התביעה וטענו כי אין התובעת זכאית לתשלום כל סכום באשר יהא.


הנתבעים טענו כי בחול המועד סוכות משרדי העמותה היו סגורים והתובעת לא עבדה כלל וכלל. אי-לכך, אין היא זכאית לתשלום דמי חגים ודין טענתה זו להידחות.


באשר לתביעה לשכר עבודה, נטען על ידי הנתבעים כי בימי שישי ושבת משרדי העמותה סגורים ועובדיה אינם עובדים. אי-לכך, אין התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בגין ימים אלה !


לעניין התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה, נטען על ידי הנתבעים כי התובעת הצהירה כי מתגוררת היא אצל אחותה, ברחוב שפירא בעפולה, כשהמרחק בין הכתובת הנ"ל לבין כתובת משרדיה של העמותה אינו מצדיק שימוש בתחבורה ואינו מצדיק תשלום החזר הוצאות נסיעה.


בית הדין נתבקש לדחות את התביעה בתואנה כי תכליתה של התביעה אינה אלא להוציא מהנתבעים כספים שאינם מגיעים לתובעת, אשר מבקשת להתעשר על חשבון הנתבעים שלא כדין.


בית הדין נתבקש אף לחייב את התובעת להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

3.

התובענה נקבעה לדיון מהיר אשר התקיים בפני
י ביום 4/6/08.


התובעת העידה בעצמה ומטעמה העידו גם אחותה, הגב' ליאת כהן, וכן אביה, מר ציון פרץ.


מטעם הנתבעים נשמעו דברי הנתבע 2.


דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בכתבי בי-דין אשר הוגשו מטעם הצדדים, ולאחר ששמעתי את בעלי הדין ועדיהם, וכן לאחר עיון במסמכים ובחומר הראיות אשר הוצג בפני
י, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.


שכר עבודה עבור חודש 10/07

5.

התובעת טענה כי הינה זכאית לתשלום שכר עבודה, בגין חודש 10/07, בסכום כולל של 990 ₪.

6.

התובעת הצהירה כי במקום העבודה לא היה שעון נוכחות ולא נחתם כרטיס עבודה, בין מיכני ובין ידני. התובעת הצהירה כי ימי עבודתה ושעות עבודתה נרשמו על ידה ביומן, ובסוף כל חודש העתיקה התובעת את הנתונים לדו"ח, אותו העבירה למנהל החשבונות, מר זועבי עומר (עמודים 1 ו- 2 לפרטיכל הדיון מיום 4/6/08).


התובעת ציינה כי את ימי עבודתה ושעות עבודתה במהלך חודש 10/07 לא העתיקה לדו"ח, כפי שנהגה לעשות מדי חודש.


התובעת אישרה כי שעות עבודתה במהלך חודש 10/07 רשמה בצידו האחורי של הדו"ח בגין חודש 8/07 (ת/2).

7.

מעיון ברישום שבצידו האחורי של דו"ח חודש 8/07 עולה כי התובעת עבדה במהלך חודש 10/07 כדלקמן:


ביום 1/10/07 עבדה התובעת שעתיים

ביום 3/10/07 עבדה התובעת שעתיים

ביום 7/10/07 עבדה התובעת החל מהשעה 11:30 ועד השעה 17:00

ביום 8/10/07 עבדה התובעת החל מהשעה 11:30 ועד השעה 17:00

וביום 9/10/07 עבדה התובעת החל מהשעה 11:30 ועד השעה 14:00, בציינה כי באותו יום ובאותה שעה סיימה את עבודתה.


ללמדנו, שבהתאם לרישום שנערך על ידי התובעת בעצמה, עבדה במהלך חודש 10/07 17.5 שעות בלבד.

8.

לא למיותר לציין בהקשר זה כי הרישום אשר נערך על ידי התובעת בצידו האחורי של דו"ח חודש 8/07 תואם (פחות או יותר) את הרישום אשר הוצג מטעם הנתבע 2 (נ/1), אשר נטען כי למעשה מדובר ברישום אשר נערך בכתב ידה של התובעת ואשר הוגש לנתבע 2 (להלן: "הנתבע").


יוער, כי מעיון במסמך נ/1 עולה כי התובעת דיווחה לנתבע כי עבדה ביום 1/10/07 שעתיים וחצי (ולא שעתיים בלבד, כפי שרשמה ב- ת/2), וביום 9/10/07 דיווחה כי עבדה 5.5 שעות, מקום שלפי הרישומים ב- ת/2 עבדה באותו יום שעתיים וחצי בלבד.

9.

בהסתמך על הרישום אשר הוצג מטעם התובעת (ת/2), ובאין חולק כי שכרה של התובעת עמד על סך של 20 ₪ לשעה, הריני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בגין חודש 10/07 בסכום כולל של 350 ₪.


דמי חגים

10.

התובעת טענה כי חג הסוכות נפל באמצע השבוע, וכי הינה זכאית לתשלום דמי חגים. התובעת טענה כי במהלך חודש 9/07 קיבלה שכר עבודה בגין ראש השנה, למרות שבפועל לא עבדה בחג.

11.

הנתבע טען כי בחול המועד סוכות משרדי הנתבעת 1 (להלן: "העמותה") היו סגורים. התובעת לא עבדה בפועל. אי-לכך, אינה זכאית לתשלום דמי חגים בגין ימים אלה.

12.

יצוין כי התביעה לדמי חגים לא פורטה ולא כומתה על ידי התובעת באופן ברור. שכן, התביעה לדמי חגים נכללה בתביעה לתשלום שכר עבודה עבור חודש 10/07 (בתוך הסך של 990 ₪ אשר נתבע בגין שכר עבודה), מבלי לפרט אופן חישוב דמי החגים אשר נתבע.

13.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובדו"ח הנוכחות בגין חודש 9/07 אשר הוצג מטעם התובעת (ת/1), כמו גם בלוח השנה בגין חודש 9/07 וחודש 10/07, לא מצאתי מקום לקבל את טענות התובעת.

14.

התובעת זכאית, על-פי דין, לשני ימי חג בגין חג הסוכות. חג הסוכות נפל ביום 27/9/07 (יום חמישי). ערב חג סוכות חל ביום רביעי, ה- 26/9/07.

15.

מעיון בדו"ח הנוכחות בגין חודש 9/07 (ת/1) עולה כי התובעת לא עבדה בימים 26/9/07 ו- 27/9/07, וקיבלה שכר עבודה מלא בגין ימים אלה.

16.

חג הסוכות הסתיים ביום 4/10/07, יום חמישי, כשלפי הדיווח של התובעת עבדה ביום שקדם ליום החג, קרי ביום 3/10/07, שעתיים בלבד, וביום ראשון (אחרי החג), קרי ביום 7/10/07, עבדה במתכונת הרגילה, 5.5 שעות.

17.

אי-לכך, הריני קובעת כי התובעת זכאית היתה לכל היותר לתשלום דמי חגים בגין יום אחד בלבד, בסך של 110 ₪.


פדיון חופשה שנתית

18.
אין חולק כי תקופת עבודתה של התובעת החלה בחודש 5/07 (ולפי תלוש השכר בגין חודש 9/07 אשר הוצג מטעם התובעת (ת/3), החלה התובעת לעבוד ביום 11/5/07) ונסתיימה ביום 9/10/07.

19.


מטעם הנתבעים לא הוגש פנקס חופשות ו/או כל רישום אחר אשר יש בו כדי להעיד על כי התובעת ניצלה במהלך תקופת עבודתה ימי החופשה השנתית אשר הגיעו לה על-פי דין, כולם או חלקם.

20.


כך, גם אין חולק כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 5.5 שעות עבודה ביום.

21.


אי-לכך, זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה שנתית כדלקמן:


(14

x
5/12)
x


5.5
x


20
=
641.666 ₪

22.
ואולם, משהעמידה התובעת את תביעתה בגין רכיב זה על סך של 550 ₪ בלבד, ולאור הכלל וההלכה הפסוקה כי לא פוסקים מעבר למה שנתבע על ידי התובע, הריני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 550 ₪.




החזר הוצאות נסיעה

23.
לא הוכח בפני
י כי התובעת התגוררה בעפולה, יחד עם אחותה, כטענת הנתבעים.

24.


לעניין זה הצהירה התובעת כי הינה מתגוררת במושב גדיש, יחד עם הוריה.


דבריה של התובעת נתמכו בעדויותיהם של אחותה ואביה, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעים.

25.


לעניין זה יצוין, כי אין די בעובדה שהנתבע היה "אוסף" את התובעת מכתובתה של אחותה, ברחוב שפירא בעפולה, במהלך לימודיה לקבלת רשיון נהיגה, כדי ללמדנו כי התובעת התגוררה בפועל יחד עם אחותה.

26.


לא זו אף זו, מעיון בתלוש שכרה של התובעת בגין חודש 9/07 (ת/3) עולה כי כתובתה של התובעת, כפי שעודכנה בתלוש השכר, היתה "מושב גדיש, תענ"ך".


מכאן, טענתם של הנתבעים כי התובעת הצהירה כי הינה מתגוררת יחד עם אחותה בעפולה אין לה כל תימוכין ואף סותרת את רישומיה של הנתבעת עצמה, בתלוש השכר אשר הנפיקה עבור התובעת.

27.


אשר על כן, הריני מקבלת גרסתה של התובעת ולפיה התגוררה בתקופה נשוא התובענה במושב גדיש.

28.


בהעדר ראיה לסתור את טענות התובעת לעניין עלות הוצאות הנסיעה ממושב גדיש לעפולה, הריני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת כי עלות הנסיעה ממושב גדיש לעפולה עמדה בתקופה נשוא התובענה על סך של 7.10 ₪ לנסיעה בכיוון אחד.

29.


ואולם, התובעת לא פירטה כיצד חושב הסכום הנתבע בגין החזר הוצאות נסיעה, בסך של 1,704 ₪, ואף לא פירטה את ימי העבודה בהם עבדה בפועל במהלך תקופת עבודתה.

30.


וייאמר כבר עתה, כי מעיון בדו"ח הנוכחות בגין חודש 9/07 (ת/1) עולה כי במהלך חודש 9/07 עבדה התובעת, בפועל, 15 ימים בלבד.


מדו"ח הנוכחות בגין חודש 8/07 (ת/2) עולה כי התובעת עבדה במהלך אותו חודש 26 ימים.


כאמור, בחודש 10/07 עבדה התובעת בפועל 5 ימים בלבד.


אין בידי בית הדין נתונים לעניין מספר ימי העבודה בהם עבדה התובעת בפועל במהלך החודשים 5/07, 6/07 ו- 7/07. התובעת לא הציגה דו"חות נוכחות ו/או תלושי שכר בגין אותם חודשים.

31.


הלכה פסוקה היא כי על העובד, התובע, להוכיח מהם הימים בהם עבד בפועל ובהם השתמש בתחבורה הציבורית לצורך נסיעה ממקום מגוריו למקום עבודתו ובחזרה.

32.


לאור האמור לעיל, ובהעדר נתונים לעניין ימי עבודתה של התובעת בחודשים 5/07 עד 7/07, הריני קובעת כי התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה, בגין עבודתה בחודשים 8/07, 9/07 ו- 10/07, בסכום כולל של 653.20 ₪.


זהות המעסיק

33.


בכתב התביעה, צוינו פרטי שני הנתבעים בתור "המעסיק".

34.


ואולם, מעיון בתלוש שכרה של התובעת בגין חודש 9/07 אשר הוצג מטעמה (ת/3) עולה כי מעסיקתה של התובעת היתה הנתבעת 1.

35.


התובעת אף לא חלקה במהלך הדיון מיום 4/6/08 על העובדה כי הועסקה על ידי העמותה, הנתבעת 1.

36.


אשר על כן, הריני קובעת כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.


קיזוז הודעה מוקדמת למעביד

37.


הנתבעים טענו כי ביום 9/10/07 הודיע הנתבע לתובעת כי עבודתה תופסק ביום 15/10/07.
התובעת הודיעה כי היא מסיימת את עבודתה לאלתר וכי אינה חפצה להוסיף ולעבוד עד ליום 15/10/07.
הנתבע הודיע לה, בתשובה, כי על-פי דין עובד המבקש לסיים את עבודתו לאלתר עליו ליתן למעביד הודעה מוקדמת.
התובעת התעקשה, ועזבה את עבודתה באותו יום, כשהיא משאירה את מפתחות המשרד בידי מורה נהיגה בשם עופר טוניאן.

38.


הנתבעים טענו, כי משהחליטה התובעת לעזוב את מקום עבודתה לאלתר, כי אז יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לטובת התובעת חלף הודעה מוקדמת בגין חמישה ימים.

39.


התובעת טענה, מאידך, כי הנתבע השפיל אותה לא אחת במהלך עבודתה וכי היא זו אשר הודיעה לנתבע, שבועיים לפני הפסקת עבודתה בפועל, על רצונה לעזוב.

40.


יצוין כי בצידו האחורי של דו"ח הנוכחות בגין חודש 9/07 (ת/1) נרשם בכתב ידה של התובעת כי היא זו שהתפטרה מעבודתה, עקב השפלה בעבודה, וכי ב- "אותו היום עלו מים עד נפש והודעתי לו שאני מתפטרת.".

41.


נוכח האמור לעיל, הריני מקבלת את גרסת הנתבעים וקובעת כי התובעת התפטרה מעבודתה לאלתר, מבלי ליתן הודעה מוקדמת בגין התפטרותה.

42.


אשר על כן, הריני קובעת כי הנתבעת זכאית להודעה מוקדמת בגין חמישה ימי עבודה, בסך של 550 ₪.



סיכום

43.


לאור האמור לעיל, הריני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א.


סך של 350 ₪, בגין שכר עבודה עבור חודש 10/7, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב.
סך של 110 ₪, בגין דמי חגים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג.
סך של 550 ₪, בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ד.
סך של 653 ₪, בגין החזר הוצאות נסיעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ה.
סך של 500 ₪, בגין הוצאות משפט. סכום זה ישולם לתובעת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן - יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

44.
מן הסכומים הנקובים לעיל, יש לקזז ולנכות סך של 550 ₪ (בגין הודעה מוקדמת בה חבה התובעת כלפי הנתבעת), כשהוא משוערך על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 1/11/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

45.
הצדדים זכאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום קבלתו.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ח (31 ביולי 2008) בהעדר הצדדים

.



סלווא שאמי
, רשמת








דמ בית דין אזורי לעבודה 1276/08 פרץ שירן נ' עמותת ארגון מורי בתי ספר לנהיגה (עמותה רשומה), אבי בן-דוד (פורסם ב-ֽ 31/07/2008)