פסקי דין על דוד בן עמי |

4754/01 בשפ     21/06/2001




בשפ 4754/01 דוד בן עמי נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

בש"פ ‎4754/01

בפני
: כבוד השופט א' א' לוי
העורר: דוד בן עמי
נגד

המשיבה: מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים
מיום ‎14.6.01 בב"ש ‎2420/01 שניתנה
על ידי כבדו השופטת שידלובסקי-אור
תאריך הישיבה: ל' בסיון תשס"א (‎21.6.01)

בשם העורר: עו"ד בר חיים ראובן
בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר
החלטה

‎1. בכתב אישום שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, היא ייחסה לעורר עבירות של אינוס בן משפחה, מעשה מגונה בבן משפחה, בעילה ומעשה סדום, בעילה אסורה בהסכמה ומעשה מגונה תוך ניצול יחסי תלות.

במרכזו של כתב האישום עומדת הטענה כי העורר ביצע את אותן עבירות בגופה של גיסתו, קטינה ילידת שנת ‎1984, מאז שנת ‎1997 ועד לחודש אפריל ‎2001.

לאחר שנחשפה הפרשה, ניסה העורר להשפיע על הגרסה שתמסור הקטינה בחקירתה, ועל פי טענת המשיבה, הוא הנחה אותה לומר כי מפגשיהם האינטימיים היו ספורים, והם ארעו לאחר שמלאו לה ‎16 שנים. בגין כך ייחסה המשיבה לעורר גם עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

‎2. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ואת בקשתה נימקה במסוכנותו של העורר לקטינה, והחשש שהוא ינסה להשפיע על עדים.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי קבעה, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה אשר אם ייקבע בדיון בתיק לגופו כי הן ראויות לאמון, יווצר בסיס להרשעת העורר. במרכזן של ראיות אלו עומדות, כמובן, הודעות שנרשמו מפיה של הקטינה, והן נתמכות בעדותם של אחרים, וביניהם אביה, אחותה, פקיד הסעד, מורתה ועוד.

בכך יצאה המשיבה ידי חובתה לענין התשתית הראייתית, כפי שזו הוגדרה בסעיף ‎21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). אך בכך לא די על מנת להורות על מעצרו של אדם, הואיל ועל המשיבה הייתה מוטלת חובה נוספת - להוכיח את קיומה של עילת מעצר.

‎3. על פי השקפתי, דילגה המשיבה גם מעל משוכה זו, בעיקר משום שהתקיימו בעניינו של העורר הנסיבות המנוייות בסעיף ‎21 (א)(‎1)(2) של החוק, היינו, הוכח כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו, יביאו לשיבוש הליכי משפט או להשפעה על עדים.

קביעה זו מתבססת על האמור בהודעה אשר נרשמה מפיה של הקטינה בתאריך ‎6.5.01, וממנה עולה כי העורר הדיח אותה להשיב תשובות כוזבות, בעיקר בשתי סוגיות: גילה בעת שיחסיהם קיבלו ציביון אינטימי, וכן מהות המעשים ותדירותם.

עם זאת, גם לאחר ששוכנע בית המשפט בקיומה של עילת מעצר, היה חייב להוסיף ולבדוק אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעתם של תנאים מגבילים, אשר פגיעתם בחירותו של העורר פחותה. לצורך זה הציע בא כוחו המלומד של העורר לבית המשפט המחוזי, כי שולחו ישהה במעצר בית אצל אחותו, ובטרם הכריע בית המשפט בכך, הוא ביקש משירות המבחן לבדוק את חלופת המעצר המוצעת.

מטבע הדברים, לא אחשוף את הנאמר בתסקיר שירות המבחן, ואסתפק רק בהדגשה שהתמונה המצטיירת היא כי קיים קשר רגשי ויחסי תלות של הקטינה בעורר, דבר שגרר קיומם של מפגשים ביניהם, גם לאחר שהפרשה נחשפה, ובתקופה בה היה אמור העורר לשמור על נתק מהקטינה, על פי הנחייתם של הגורמים הטיפוליים.

על רקע כל אלה מסקנתו של שירות המבחן היתה, שאף כי החלופה המוצעת היא סבירה, לא נכון יהיה לעשות בה שימוש, הואיל וספק אם במצב הקיים ניתן יהיה למנוע את מפגשיו של העורר עם הקטינה, עקב אותה תלות עמוקה שפיתחה כלפיו.

לנוכח כל האמור החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר.

‎4. בא כוחו של העורר, עורך דין בר חיים, הטיל את יהבו במהלך הדיון בערר על הטענה כי ראוי היה שבית המשפט יעשה שימוש בחלופת המעצר המוצעת, אך אינני שותף להשקפה זו. מקובלת עלי טענתה של בא כוח המשיבה, לפיה החשש מפני השפעה של נאשם בעבירות מן הסוג המיוחסות לעורר על קורבנו, הקטין, הוא בבחינת חשש מובנה (בש"פ ‎665/97, דינים עליון כרך נא, ‎243; בש"פ ‎2178/99, תק-על, ‎99(2), 274; בש"פ ‎2099/97, תק-על, ‎97(2), 160).

כך בדרך כלל, ובמקרה הנוכחי החשש שוב אינו ערטילאי, אלא כזה שמצא לו ביטוי בנסיונו של העורר להשפיע על עדותה של הקטינה, ככל הנראה, על מנת ליטול ממעשיו את העוקץ המפליל, ולהקהות את חומרתם. את הסכנה שמעשים כאלה יימשכו בעת שיתהלך חופשי, לא ניתן למנוע בדרך של מעצר בית, הואיל והעורר לא יתקשה להפעיל את השפעתו על הקטינה גם מביתה של אחותו, אם במישרין או בעקיפין, עקב תלותה בו.

מכאן דעתי, שאין למצוא פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ולפיה יוחזק העורר במעצר לפחות עד לסיום עדותה של הקטינה. לאחר שיסתיים שלב זה, יוכל העורר לבקש מבית המשפט לעיין מחדש בשאלת המשך מעצרו, ולא נותר אלא לקוות כי בית המשפט המחוזי ימצא את הדרך לשמוע עדות זו בהקדם.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ל' בסיון תשס"א (‎21.06.01).

ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור ‎01047540.o03 /אז
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444








בשפ בית המשפט העליון 4754/01 דוד בן עמי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/06/2001)